רוני לוי חתם בסטיאווה בוקרשט, מועדון פאר לכל דבר. אבל צריך לזכור – הרבה השתנה מימי התארים הרבים שכללו אף זכייה בגמר ליגת האלופות נגד ברצלונה. בכל זאת, לעבוד מול בעלים שנוי במחלוקת החושב שהוא ישו זו לא עבודה קלה

23 אליפויות, 21 גביעים, 5 גביעי סופר קאפ רומנים, 2 הופעות בגמר ליגת האלופות, כולל זכייה נגד ברצלונה בעונת 85-86 ועוד ועוד הישגים שלא נגמרים. ללא ספק, סטיאווה בוקרשט הוא המועדון המפואר ביותר ברומניה ועד לא מזמן גם שם דבר בכדורגל העולמי. אבל כפי שאנו מכירים זאת היטב במחוזותינו (מכבי תל אביב בכדורגל) ניהול כושל יכול להרוס אפילו את המועדונים הטובים ביותר.

את המועדון עיטרו שחקנים מצוינים וחלקם מפורסמים מאוד גם בעולם (אם כי בישראל הם פחות מוכרים) כמו גיאורגי חאג'י, דן פטרסקו, איליה דומיטרסקו, ומעל כולם הסמל הגדול מריוס לאקטוש, שגם היום, למרות שפרש נחשב לאליל בקרב האוהדים בזכות היכולת הגבוהה שהפגין והקרבתו לקבוצה. אמנם זה לא ניתוח מדויק של הדברים, אבל ניתן לחתוך בחיתוך גס את סטיאווה לשתי תקופות: התקופה שלפני השתלטות ג'ורג'ה בקאלי (בשנת 2003) ואחריה.

עד ההשתלטות, כמו שהרחבתי כבר קודם, הייתה סטיאווה בוקרשט מועדון בעל שם עולמי. אחרי העברת הבעלות הוא אומנם נשאר מועדון בעל שם עולמי אבל בגלל מעלליו של הבעלים ופחות בזכות הקבוצה. (מזכיר קצת את פרוספר אזגי באשקלון, רק שגם לפניו הם לא היו מועדון פאר).

לזכותו של בקאלי ניתן להגיד שהוא הציל את המועדון מפשיטת רגל והקבוצה תחת ניהולו זכתה במספר תארים והישגים אבל ללא ספק מדובר באיש שנוי במחלוקת שהצליח תוך יחסית מעט שנים להפוך אותו לחיקוי עלוב של הקבוצות המפוארות מפעם.

רוני לוי הוא המאמן השמיני שמתמנה ב-8 שנות שלטונו של הבעלים, ולפי ניסיון העבר כדאי לו מאוד להיזהר על משרתו. סבלנות אינה נמצאת בלקסיקון של בקאלי שהפך לאימת המאמנים ברומניה כשלא היסס לפטר מאמנים גם במצבים מטופשים ביותר, כמו פיטוריו של המאמן האיטלקי המפורסם וולטר זנגה שהגיע להישגים רבים אך פוטר שלושה מחזורים לסיום העונה למרות שהיה חזק בתמונת האליפות.

אם שאלתם איך הוא הגיע דווקא לרוני לוי,נגיע לזה בהמשך, אבל רק שתדעו ששלושה מאמנים סירבו בנימוס להצעת המאמן לפני שהוא פנה לישראלי.

ג'ורג'ה בקאלי הוא אדם שנוי במחלוקת לא רק מבחינת מינוי המאמנים. קידום מפלגה נוצרית שהקים באמצעות הקבוצה, והסתבכויות במשפטים רבים הם רק חלק מתקריות שונות שלו. תקריות כמו  הסיפור שהפיצו עיתונאים רומנים הטוענים כי בשנת 2005 הוא הזמין ציור בהשראת "הסעודה האחרונה" של ליאונרדו דה וינצ'י, שבה הוא מחליף את המקום של ישו ואילו השחקנים והמאמן היו בתור תלמידיו של ישו. בקאלי הכחיש את הסיפור, בטענה כי הוא קיבל את הציור ממעריץ, מה שלא שכנע רבים.

בחזרה להיום. למאמן הישראלי צפוי תקציב רב, הקבוצה משתתפת במוקדמות הליגה האירופית שם תהיה מדורגת בכל שלבי המוקדמות, בסגל הנוכחי ישנם שחקנים איכותיים ולא רעים בכלל כמו הסרבי נובאק מרטינוביץ', הקפטן צ'יפראן טטרוסאנו, ולנטין אילייב הבולגרי, שני הברזילאים  לאנדרו ומאייקון (לא האחד מאינטר) ועוד כישרונות מקומיים.

לוי יקבל שכר גבוה מאוד (300 אלף יורו לעונה) ולפחות בינתיים הוא זוכה להערכה רבה בקרב בקאלי (ויש הטוענים שאף לשקט תעשייתי) ואמון מצד האוהדים והעיתונאים הרומנים שזוכרים את הקדנציה היחסית מוצלחת שלו כמאמן אוניראה. אך כשהבעלים שלך הוא רומני חמום מוח, לא כדאי להיות יותר מדי רגוע, ויש סיבה כמו שנאמר קודם, ששלושה מאמנים שהוצעה להם המשרה סירבו. אם הישראלי לא יחזיר את האליפות לבוקרשט לאחר 5 שנים כנראה שגם סופו יהיה להיות מפוטר, כי בסופו של דבר כמו שהזכרתי – סבלנות היא לא צד חזק אצל בקאלי.

לטור ופל בלגי משובח
לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

ספרד היא אחת המדינות המפולגות ביותר באירופה. היא מחולקת ל-18 מחוזות ומדובר במדינה שהיא בעצם פדרציה של אוטונומיות. אחת מהן היא חבל הבאסקים שבצפון ספרד. מדובר באוטונומיה שדורשת עצמאות מספרד, השוני מיתר המחוזות היא שהבאסקים יותר לאומנים וקיצוניים בדרכי הפעולה שלהם. הם אינם מדברים ספרדית אלא באסקית (השפה העתיקה באירופה), ויש לה 3 ערי בירה שהן ויטוריה, בילבאו וסן סבסטיאן (העיר של ריאל סוסיאדד).

כאן בעצם הכל מתחיל, אחד המועדונים המרתקים בעולם. כזה שנאמן למסורת המקומית ולדרישות שלו מעצמו. אתלטיק קלאב בילבאו מייצג בפני רבים גזענות, אך בעולם ממוסחר ללא הרבה לב, מדובר במועדון שמייצג בעיקר אהבה למולדת הבאסקית ולסמלה. צבעי המועדון הם כצבעי הדגל הבאסקי, אדום ולבן עם כחול (צבעה של ריאל סוסיאדד)

אתלטיק בילבאו מעולם לא ירדה לליגה השנייה (האחרות הן בארסה וריאל) וכל שחקניה חייבים להיות ממוצא באסקי או נצר למשפחה באסקית (גם החלק הצרפתי שלה). המועדון משחק באצטדיון הסן ממאס שליד הכנסייה בעלת השם הזהה. המגרש קיבל את הכינוי "הקטדרלה של הכדורגל", והקהל שיושב בסמוך מגרש הוא קנאי מאד ומעודד ללא הפסקה.

עם מאגר שחקנים מוגבל מאד מדובר בקבוצה חשובה ומשפיעה בכדורגל הספרדי. עם 8 אליפויות (הרביעית בכמות), ו-24 גביעי ספרד. נתון מדהים לקבוצה כל כך קטנה.

מרבית הכוכבים שלה נשארים בה לאורך רוב הקריירה שלהם, בעיקר בגלל תחושת השייכות. מרבית שחקניה הטובים אינם שירתו את נבחרת ספרד, אך רק ב-20 השנים האחרונות, שחקנים כגון אצ'ברייה, אורסאיז ויורנטה לבשו את המדים האדומים.  מאמנים רבים בנבחרת חששו מלצרף שחקנים באסקים לנבחרת מחשש לבעיות בחדרי ההלבשה, ומריבות שעלולות לצוץ (הנבחרת מורכבת מספרדים, קאטלונים ובאסקים).

אחת התקופות הטובות של אתלטיק בילבאו בשנים האחרונות שייכת לתקופה בה אימן את הקבוצה לואיס פרננדס (כן כן, מאמן נבחרת ישראל), כאשר הוביל את הקבוצה להופעה היסטורית בליגת האלופות אחרי שסיים במקום הרביעי.

קבוצה נוספת שמייצגת את החבל הבאסקי היא ריאל סוסיאדד אשר במשך שנים רבות תמכה בשיתוף שחקנים מקומיים בלבד (אך היא כן רכשה שחקנים שהם לא ספרדים), אך לאחרונה רכשה שחקן ספרדי ושברה את המסורת.

הבאסקים הם חלק בלתי נפרד מהליגה הספרדית, ומקומה בהיכל התהילה של הענף מובטח. הפוליטיקה הבאסקית והרצון לעצמאות הפכו את המועדון לפניה של החבל, הבמה המרכזית להראות את פניה של החברה הבאסקית. הם לא שונאים אף אחד, הם פשוט מאד מחוברים לעצמם.

בפעם הבאה שתראו משחק של אתלטיק בילבאו, פשוט תעקבו אחרי רחישות הקהל והשחקנים. החוויה היא מדהימה.

לטור הריאזור שדבק באזור
לטור מה? מלאגה!
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

דבר אחד שכן אפשר לזקוף בוודאות לזכותו של יו"ר ההתאחדות הוא השבחת הכדורגלן הישראלי. עדן בן-בסט, תומר חמד, אדריאן רוצ'ט ואיציק כהן, כולם צריכים להגיד תודה למי שנתן להם את הבמה באמצעות שינוי מבנה הליגות. הכדורגלן הישראלי מנייה בעלייה

הכדורגלן הישראלי ממריא תרתי משמע, שחקנים שלא חלמו לפני שנתיים לשחק בליגת העל, מוצאים עצמם משתכרים במאות אלפי יורו בקבוצות אירופאיות,  בעוד שחקנים בעלי פוטנציאל שחשבו כי הקריירה שלהם כבר לא תפרח מוצאים עצמם לגיטימיים פתאום. אין ספק, הגדלת הליגה היא זו שגרמה לפריחה הלוהטת הזו, ואין טעם לעצור אותה.

לוז און? הכדורגלן הישראלי הוא זה שמרוויח
אבי לוזון בדרך כלל מושמץ וסופג ביקורות רבות, אך באם נסתכל על התמונה הכוללת של ליגת העל בשנתיים האחרונות אין ספק שהוא האיש שאמור לקבל קרדיט רב מאותם סוכני שחקנים כמו דודו דהאן, רונן קצב, עובד קראוס ואפילו אבי נמני. אין צל של ספק, האיש מאחורי הקיזוז הבין את חוסר הספורטיביות שבדבר והוא כנראה יבוטל, אך הגדלת הליגה ל-16 קבוצות יצרה כדורגל ישראלי תוסס, שחקנים צעירים שפתאום מבטאים את הכישרון שלהם, וכדורגל שמגיע לפריפריות ולא מתרכז רק על קו תל אביב – חיפה.

פריחה מחודשת
תומר חמד, האיש שרק בשבת האחרונה ערך את הופעת הבכורה במדיה של נבחרת ישראל, אך החלוץ שכבש העונה יותר מכל שחקן אחר במדי האלופה מחיפה, היה עד לפני שנתיים עוד כישרון שלא פרץ את מחסום גיל הנוער. הוא בילה בנבחרת הנוער, והבקיע עשרות שערים בקבוצות הצעירות של מכבי חיפה, אך מאז עלה לבוגרים נדד בהשאלות ולא ממש זכה לגעת באושר. דווקא אשתקד במדיה של מכבי אחי נצרת הוא נתן עונה טובה כזו שהקנתה לו מקום בסגל של מכבי חיפה, ולמרות שתחילת הדרך החדשה במדים הירוקים לא הייתה פשוטה, חמד מבוקש היום על ידי קבוצות רבות באירופה ונתון למעקב צמוד. מבנה גופו החסון, משחק הראש המצוין, ו-13 שערי ליגה לא הותירו ספק כי חמד אכן מתאים לליגת העל ובגדול. לולא האפשרות שניתנה על ידי לוזון למכבי אחי נצרת לשחק בליגת העל ולחמד לתת במדיה עונה טובה, לא בטוח שזה היה המצב היום. כמוהו גם רועי דיין, שעלה ליגה עם הפועל עכו, ומצא בית שייתן לו במה ובתמורה ייהנה משעריו. דיין, סומן ככישרון במחלקת הנוער של מכבי ת"א, אך כשהיה נדמה כי הקריירה של החלוץ בן ה-27 כבר לא תמריא הגיעה העונה האחרונה, ובעונה הבאה הוא כנראה יתרוצץ בבלגיה או יוון. עדן בן-בסט הסתובב בין הספסל של מכבי חיפה להשאלות, אך את הפריצה של העונה האחרונה במדי הפועל חיפה הוא תירגם לחוזה של 400 אלף יורו. בן-בסט הוא עוד אחד שהרוויח מכך שניתנה במה לכדורגלן הישראלי, וידע לנצל את החוש לשערים שאפיין אותו עוד בימיו במחלקת הנוער של הירוקים מהכרמל. רן בן-שמעון הפיק מטעמים משחקני ליגה לאומית כמו אלעד גבאי ואופיר חמו, כאשר שחקני בית צעירים של קריית שמונה שעימם העפיל לליגת העל כמו עדי אלישע, שיר צדק, תומר סוויסה ומעל כולם אדריאן רוצ'ט השתבחו בזכות האמונה שלו בהם. האופציות להאמין ניתנות רק בליגה של 16 קבוצות, כזו שלא צריך להסתגר בה ולפחד לאבד את משרת המאמן או לרדת לליגת המשנה כפי שכבר קרה לנציגת אצבע הגליל בביקורה הקודם בליגת העל. ראובן עטר עשה פלאים עם ילדי מכבי נתניה, ימפולסקי, בן הרוש, ודגני, והחזיר לחיים שחקנים מוכשרים כמו קובי דג'אני ונחום, במכבי תל אביב הבינו כי לא המיליונים יביאו תארים ושחקני הבית הכישרוניים, ריף פרץ, דור מיכה, אלירן ג'ורג' ואחרים הם שיהוו את השלד בשנים הקרובות, כך גם באשדוד עם ניר ביטון המצוין, בית"ר ירושלים עם אריאל הרוש, קובי מויאל, אלי דסה וחן עזריאל, ובהפועל חיפה עם רואש, ממן, אראל ואבוקרט, אפילו סכנין שהרוויחה לשנים הקרובות את עלא אבו-סאלח ומוחמד קנדיל.

הליגה הלאומית כסנונית
לא רק ליגת העל היא המרוויחה מליגה בת 16 קבוצות, גם קבוצות הליגה הלאומית שמצליחות לפתח שחקנים ולהרוויח עליהם. רמי גרשון, תוצר מחלקת הנוער של עירוני ראשל"צ, העולה החדשה לליגת העל, משחק זו עונה שנייה בבלגיה וחבר קבוע בסגל הנבחרת של לואיס פרננדז. לולא הייתה ליגת העל בת 12 קבוצות כפי שקודמיו של לוזון חשבו, לא בטוח ששחקנים שפורחים בליגת העל בדמותם של אביב חדד, איציק כהן ויניב לביא לא היו תופסים את מקומו של גרשון בליגה השנייה ובכך מונעים מאיתנו אפשרות לפתח עוד תוצר מקומי שרק ילך וישתבח. הפועל נצרת עילית, היא לא מאריות הכדורגל הישראלי, אך כזו שמחלקת הנוער שלה כבר סיפקה לנו תכשיט בשם איתי שכטר וחלוץ לגיטימי לגמרי בשם מוחמד כליבאת, הרכש הראשון של מכבי נתניה לעונה הבאה. נצרת עילית היא גם זו שפיתחה את החלוץ ירדן כהן, זה ששמו מוזכר בקבוצות המובילות של ליגת העל, האלופה, מכבי חיפה, מכבי נתניה ולאחרונה גם הפועל ת"א. חלוץ נוסף ששיחק אשתקד בקבוצה מהצפון, מוטי מלכה, ילבש בעונה הבאה את מדיה של הפועל ב"ש. הקבוצה מבירת הנגב בכלל מפנה פניה בכיוון הליגה השנייה, ועתידה לצרף את ריף מסיקה, תוצר מחלקת הנוער של מכבי נתניה וכזה שדווקא לא הצליח להשתבח תחת שרביטו של עטר, אך עונה טובה אצל בני טבק בהפועל הרצליה נותנת לו הזדמנות לחזור למרכז הבמה. כמוהו נמצא עוד מספר לא מבוטל של כדורגלנים ישראלים שעתידם עוד לפניהם.

כל שנותר הוא לקוות שלא ישנו לנו את מבנה הליגות. כדורגל הוא של העם, וצריך להגיע גם לפריפריות, לפתח שחקנים ולשבח את הנבחרת בעתיד כפועל יוצא. הכישרון של הכדורגלן הישראלי שריר וקיים, רק תנו לו מקום לפרוץ, ומקום הוא רק בליגה בת 16 קבוצות. שלומי חנוכה, איתי טואף ובן מלכה כבר מתדפקים על דלתות ה"פריצה הבאה".

לטור דמיון פורה – ציפיות מקבוצות הליגה
לטור החוק הכלכלי – מהפכה כלכלית בכדורגל
לטור פניני גביע – הפנינים של ארבלקוביץ'
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

לרובכם השם אוגבונה מצלצל מוכר בגלל שחקנה לשעבר של הפועל תל אביב, זיטו. הדבר המשותף היחיד בין השניים הם השורשים הניגריים שלהם. תכירו את אנג'לו אוגבונה, בלמה של טורינו ושחקן נבחרת איטליה בעתיד הקרוב. מוסוליני היית מאמין?

אובינזה אנג'לו אוגבונה, כבר בהגיית שמו אפשר להבין כי הוא לא נצר לשושלת איטלקית גזעית. הבלם בן ה-23 של טורינו מהליגה השנייה באיטליה מסומן כאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל האיטלקי שפורח מחדש לאחרונה.

באלוטלי לא לבד
אוגבונה בן להורים ניגרים שהיגרו לאיטליה בסוף שנות ה-80 נולד בעיירה קטנה בשם קאזינו על חופה הדרום מערבי של איטליה והחל את דרכו בכדורגל בקבוצה מעיר הולדתו. הוא נצפה על ידי סקאוטרים של טורינו שזיהו את הפוטנציאל והעבירו אותו לקבוצה מצפון איטליה שם רכש את יסודות המשחק בצורה מקצועית ואיכותית יותר. את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של טורינו הוא ערך במשחק הליגה הבכירה נגד רג'יאנה כאשר המועדון היה חבר בה, בהיותו בן 19. לאחר עונת השאלה לקרוטונה מהליגה השלישית חזר אוגבונה משופשף יותר ולמרות זאת עדיין לא זוהה הפוטנציאל הגדול שלו והוא היה בסך הכל לבלם מחליף. לאט לאט הבלם התמיר, 1.89 מ', החל לתפוס פיקוד במרכז ההגנה של ה"שוורים" מטורינו. הזימון לנבחרת הצעירה של איטליה לא איחר להגיע ואוגבונה כבר רשם מספר הופעות דו ספרתי בנבחרת העתודה האיטלקית, "האזוריני".
שחקנים שחומי עור במדי הנבחרות הלאומיות של איטליה, מי היה מאמין שדווקא בארצו של מוסוליני יקרה דבר כזה? מאריו באלוטלי היה לאיטלקי הראשון ממוצא אפריקאי שסומן כמיועד לגדולות והקריירה שלו כבר חוותה כמה וכמה רגעי תהילה ותארים כולל העונה במדי הסיטיזנס ממנצ'סטר. גם סטפנו צ'וקה אוקאקה, בן להורים ניגרים מהגרים ותוצר מחלקת הנוער של רומא בילה תקופה בנבחרות הצעירות של איטליה וסומן ככישרון שבינתיים עצר מעט. בדומה לבאלוטלי גם אוגבונה כבר חווה אירוע לא נעים מחוץ לכר הדשא כאשר שרד תאונת דרכים לא פשוטה על יד עירו טורינו בסוף 2008. כישרון גדול יש לו לאוגבונה ואם ידע לא לאמץ מבאלוטלי את השטויות שמחוץ למגרש הוא עשוי להפוך לאחד הבלמים הטובים ביבשת בשנים הקרובות.

פראנדלי קורא לי
הקריירה של אוגבונה בעליה מתמדת, ומאמן נבחרת איטליה, צ'זארה פראנדלי לא יכול היה להתעלם מהעוצמות של הבלם הצעיר. בסוף השבוע האחרון הוא זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת של איטליה ולא רחוק היום בוא יערוך את הופעת הבכורה במדי הכחולים. ביורו הקרוב הוא כבר צפוי להיות בלם בקבוצה מן השורה הראשונה ולככב במרכז ההגנה לצידו של אנדראה ראנוקיה. הדלתות נפתחות בפני אוגבונה וכך גם הקבוצות שבעקבותיו, נאפולי, ארסנל ולאציו כבר לוטשות עיניים, אך טורינו לא ממהרת לוותר על הנכס שגידלה ומקווה יחד עימו להבטיח עלייה חזרה לסרייה א' באמצעות משחקי הפלייאוף בליגת המשנה.

באלוטלי הוא כבר שם דבר בקנה מידה עולמי, אוגבונה בדרך לשם, ואיטליה היא נצבעת בצבעים אפריקאים. האם זה יגרום למוסוליני להתהפך בקברו?

לטור הריאזור שדבק באזור
לטור סוונ-שיא
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

תושבי מחוז גליסיה בספרד נותרו ללא נציגה בליגה הבכירה של ספרד. הגדולה שבקבוצות המחוז, דפורטיבו לה קורוניה, נפרדה גם היא מה"לה ליגה". מחוז גליסיה משווע למושיע שיחזיר את דפור לגדולתה

סלטה ויגו נשרה לליגה השנייה ונאבקת העונה על חזרה אפשרית, אך בערך מתום עידן "רביגו" המועדון בדעיכה. קומפוסטלה שגם לה עבר בליגה הבכירה, כבר נעלמה לה אי שם בתחתית הליגה השלישית, ראסינג פרול מדשדשת בין הליגה השלישית והשנייה, ורק דפורטיבו לה קורוניה נותרה לה, לא סתם היא מייצגת מחוז שלם במדינה בה גאוות המחוז היא ערך עליון. הבאסקים, הקטלונים, האנדולוסים, כולם מתגאים בקבוצות שלהן בליגה הבכירה, כך גם תושבי גליסיה תלו גאוותם בדפור.

לא סתם מועדון, לא סתם גאווה
דפורטיבו לה קורוניה היא לא עוד מועדון בליגה הספרדית הבכירה. אמנם רק אליפות אחת באמתחתו של המועדון לצד שני גביעים, אך בשני העשורים האחרונים היא מהווה חברה חשובה בליגה הבכירה של ספרד. אצטדיון ה"ריאזור" היה לביתם של אגדות כמו בבטו, דונאטו, מאורו סילבה, ריבאלדו, ודז'למיניה הברזילאים, פראן הספרדי, רוי מקאיי ההולנדי, ז'אק סונגו השוער האגדי מקמרון, נוראדין נייבט הבלם המרוקאי וגם דודו אוואט שלנו. זר אחד זכור במיוחד ביציעים, הסרבי מירוסלאב דיוקיץ' שהחמיץ פנדל בדקת הסיום של המשחק נגד ולנסיה בתום עונת 1993-4 והעניק במו רגליו את האליפות לברצלונה. שש שנים מאוחר יותר הגיע התיקון בזכייה באליפות היסטורית, אליפות שכל המחוז חגג, אולי מלבד אוהדיה של סלטה ויגו. אחר כך גם זכורות הופעות מרשימות בליגת האלופות ומהפך אחד הרואי נגד מילאן בעונת 2003-4 כאשר הספרדים מצליחים להפוך פיגור של 3-0 במשחק הראשון לניצחון 0-4 בגומלין. ה"ריאזור" חווה הצלחות רבות בשני העשורים האחרונים, ריאל מדריד סימנה את המגרש הזה כמוקש תמידי ואיבדה בו נקודות רבות בעשור האחרון כולל תבוסות של 4-0 ו-2-5. עתה על אוהדי הקבוצה התומכים, אלה שהיו שם ברגעי התהילה, לתמוך במועדון גם בשעתו הפחות זוהרת ולהובילו חזרה לפסגת הכדורגל הספרדי.

ואלרון כמשל
הוא סומן כאחד מהכישרונות שצמחו בספרד, והיה אמור להיות המנהיג של הגליסיאנים בעשור האחרון. חואן קרלוס ואלרון בן 35 כיום ולמרות ששיחק למעלה מ-250 משחקים במדי לה קורוניה, זוכרים לו את הפציעות הרבות הרבה יותר מהופעות מרשימות במדי הכחולים-לבנים.
ואלרון שהגיע לדפור בשנת 2000 וסומן יחד הברזילאי דז'למיניה כמי שאמור לשאת את דפור לפסגות חדשות, שניהם לא היו סיפורי הצלחה מבריקים. דז'למיניה כבר סיים את הקריירה לאחר שניסה את מזלו בליגה האוסטרית, ואילו ואלרון מנסה עדיין למשוך את דפור למעלה, אך כמו רגליו שלא יכולות כך גם דפור נמצאת בדעיכה בשנים האחרונות. משבר כלכלי לצד כישלונות מקצועיים הובילו את המועדון לסיום ידוע שסופו כאמור בירידה לליגת המשנה.

מה שהיה הוא שיהיה?
חאבייר אירורטה הוא האיש שחתום על השנים המוצלחות ביותר של לה קורוניה, בשבע עונותיו במועדון הוא לא רק זכה באליפות אלא גם הוביל את הקבוצה למאבקי צמרת בליגה המקומית באופן קבוע. אחריו הגיע חואקין קאפרוס, מאמנה של אתלטיק בילבאו כיום, שהצליח להוביל את הקבוצה לזכייה לא משמעותית במפעל האינטרטוטו חסר המשמעות. קאפרוס היה צריך להתמודד עם משבר כלכלי ועזיבת כוכבים ולא הצליח להשריש את משנתו בקבוצה זאת למרות שהוא נחשב מאמן מצוין. מיגל אנחל לוטינה החליף את קאפרוס בקיץ 2007, ולמרות חיזוק שקיבל בדמותם של אנדרס גוארדדו המכסיקני, וז'ואן קפדווילה ואלבארו ארבלואה הספרדים שכמובן כבר לא בקבוצה, לא הצליח להרים את המועדון מחדש אל עבר הצמרת. איבוד שאיפות הצמרת גרם לאיבוד כוכבים, וגם עם חיזוקים של העונה האחרונה כמו סיסקו מניוקאסל, וחוסה סאנד הארגנטיני לא הצליח לוטינה למנוע את נפילתו הסופית של המועדון.
האנמיות של לוטינה, לצד חוסר ההצלחה שלו לאורך ארבע עונות במועדון הובילו את המועדון להחלטה על פרידה, אך זו באה רק בתום העונה כשנקבע סופית כי לה קורוניה תאלץ לנסוע בעונת המשחקים הבאה ללאס פלמאס או נומנסיה, אולי מהלך מקדים ומינוי מאמן דורש יותר היו משאירים את דפור בליגה הבכירה.

מבט קדימה
חוסה לואיס אולטרה, שהוביל את טנריפה לפני שנתיים חזרה לליגה הראשונה ובעונת אשתקד ירד ליגה עם אלמריה, הוא המחליף של לוטינה ומי שאמור לסובב את הגלגל חזרה. אולטרה בן ה-42, הוא מאמן צעיר בהתהוות ומועדון גדול כמו לה קורוניה יכול להוות אתגר עבורו ועבור בניית שמו כמאמן. אולטרה ינסה לחבר את השחקנים שיישארו בקבוצה לתלכיד מנצח שיחזור במהרה לליגה הבכירה. עם שחקנים גם גוארדדו, ארנסוביה, קולטו, לופו וזה קסטרו יהיה לדפור יתרון על יריבותיה בליגה השנייה.

בדרך כלל שחקנים נוהגים להתחבר לרוח צעירה וחדשה. לכולם יש כאן מה להוכיח. לאולטרה עצמו הזדמנות לבנות את שמו, לשחקנים הזדמנות לשקם את כבוד המועדון, ולמועדון לחזור למקום הראוי לו באמת. תושבי גליסיה כבר נושאים תפילות.

לטור השפל של שפילד
לטור מה? מלאגה!
לטור ופל בלגי משובח
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אם נולדת בעיר שפילד סביר להניח שתבחר לאהוד את הוונסדי או היונייטד. תושבי העיר שמרבית הנחת שלהם סובבת סביב קבוצת הכדורגל האהובה שלהם, הפכו את הדרבי של העיר לאחד החמים באנגליה כולה. בעונה הבאה הדרבי הזה יהיה משחק על טהרת הליגה השלישית, מעניין זה בטוח יהיה

מחוז יורקשייר באנגליה שופע בערים מלאות תעשייה, כאלו שתושביהם יוצאים לעבודה במפעל ומתנחמים בערב בישיבה בבר המקומי, בדרך כלל השיח סובב סביב קבוצות הכדורגל המקומיות. שפילד הממוקמת בדרום המחוז ידועה למשל בתעשיית הפלדה שלה. כלכלת העיר נמצאת בפריחה לאחר שנים של משבר כלכלי, העיר התפתחה במהירות ובנייני המשרדים הגבוהים שלה מזכירים יותר את ארה"ב. דווקא כשהעיר בצמיחה כזו מועדוני הכדורגל המקומיים מתרסקים להם ומגיעים למקומות שאינם מוכרים להם.

להב לא חד
שפילד יונייטד הוא אחד המועדונים הותיקים באנגליה, אמנם תארים זהו לא תחום ההתמחות שלו, אך 60 עונות בליגה הבכירה זהו בהחלט נתון מרשים. בשנותיו הראשונות של הפרמייר ליג בילה המועדון שנתיים בליגה הבכירה, אך בשנים האחרונות ניתן לומר כי "הלהבים", הכינוי של היונייטד, כבר מזמן לא חדים כפי שהיו. למעט עונה אחת לפני חמש שנים בה חזרה שפילד יונייטד לליגה הבכירה ונשרה כלא הייתה, בילתה את שאר העונות של העשור האחרון בליגת המשנה, הצ'מפיונשיפ. פה ושם נאבקה על עלייה, שיחקה במאבקי הפלייאוף על העליה לפרמייר ליג, אך חותמת ממשית לא הצליחה להטביע, זאת למרות שניל וורנוק, שהוביל העונה את קווינס פארק ריינג'רס חזרה לפרמייר ליג, החזיק במשרת המאמן במשך 8 עונות. לאחר מכן הגיעו שורה של מאמנים שלא הצליחו להוביל את המועדון חזרה לפרמייר ליג, וזאת למרות תפיסת המעמד של הקבוצה הבכירה בשפילד.
העונה האחרונה הייתה נוראית, מיקי אדאמס נכשל כישלון חרוץ בתפקידו ולמרות סגל טוב מרבות בקבוצות ליגת המשנה, נשר המועדון לליגה השלישית לאחר 23 שנים רצופות בשתי הליגות הבכירות באנגליה. בעונה הבאה יצטרכו "בבראמל ליין" להתמודד עם מגרשים קטנים בהרבה שמאפיינים את קבוצות הליגה השלישית, אך מעל הכול יפגשו את היריבה העירונית הדועכת גם היא לקרב על טהרת שפילד. לשם כך ינסו במועדון  לשמור על מרבית הסגל שבאופן ניכר הוא טוב יותר מאלו שיש לקבוצות הליגה. אדאמס פוטר מתפקידו, ודני ווילסון, דווקא שחקן ומאמן העבר של הוונסדיי, מונה למאמן החדש. לווילסון רשומה עלייה היסטורית עם בארנסלי לפרמייר ליג והוא נחשב למקצוען אמיתי שיודע לשאוב משחקניו את המיטב. צ'אד אוואנס הוולשי הבינלאומי, לי וויליאמסון מג'מייקה, דאריוס הנדרסון וסטיב סימונסן האנגלים המנוסים אמורים להחזיר את היונייטד לליגת המשנה ובדרך להותיר גם חותם על זהות הקבוצה הבכירה בעיר.

זהירות! ינשופים בדרך
בעוד היונייטד מוסמנת כבר עתה כמועמדת הבכירה לשוב לצ'מפיונשיפ בתום העונה הקרובה, הוונסדיי יאלצו לשנס מותניים ולעבוד קשה בכדי לשוב ולבקר במגרשים כמו "אלאנד רואד" בלידס הסמוכה ואחת מיריבותיה הידועות.
הוונסדיי הם מועדון אפילו ותיק יותר מהיונייטד, נוסדו ב-1867, אך באצטדיון המפורסם של הקבוצה" הילסבורו", זה מהאסון המפורסם, לא ראו יותר מידי שימחות בעשורים האחרונים. הוונסדיי זכו בגביע הליגה אי שם לפני עשרים שנה, אך מאז שהיו לחברים קבועים בפרמייר ליג במשך שנותיה הראשונות, דרך כוכבם ולמרות מסורת מאוד מכובדת הם כבר 11 עונות מנסים לפלס דרכם חזרה במעלה הליגות כששחקנים בקנה מידה של לוק ניליס הבלגי, וים יונק ההולנדי ודז'אן סטפנוביץ' הסרבי כבר מזמן לא נראים במועדון.
"הינשופים" מיענו להאמין כאשר לפני שתי עונות נשרו לליגה השלישית, אך מהר מאוד נאלצו להתעורר למאבקים מול הדרספילד, סאות'המפטון, פטרבורו ובורנמות' ולגלות שהחיים בליג 2 לא ממש קלים, למרבה המזל זה הסתיים רק במקום ה-15 ולא גרוע יותר.
גארי מגסון הג'ינג'י שהוליך את בולטון בפרמייר ליג להישגים לא רעים הגיע לקראת סוף עונת אשתקד והעונה הבאה מסתמנת כשנת מבחן עבורו לפני שגם הוא יאלץ למצוא עצמו מחוץ למועדון. מילאן מנדריץ' הסרבי שניסה מזלו בכדורגל האנגלי כבעלים של פורטסמות' ולאחר מכן של לסטר, ולא ממש זכה להצלחה, רכש את הוונסדיי בסוף 2010 ושואף סוף סוף לרוות נחת. אשתקד זה לא ממש הלך, אך כעת עם מאמן מנוסה כמו מגסון, שחקנים מנוסים כמו ניקי וויבר השוער, וקלינטון מוריסון האירי הבינלאומי לשעבר, שכבש על אדמת ישראל בתיקו 1-1 באצטדיון ר"ג במרץ 2005 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי, וחיזוק שעתיד להגיע, גם בוונסדי מכוונים להעפלה ולחזרה לימי הזוהר.

התגעגענו אז באנו
שתי קבוצות עם מסורת רבת שנים, קהל רב מאחוריהם, שמגיעות מעיר שחווה שגשוג פורה. שתיהן תפגשנה פעמיים העונה לדרבי חם במסגרת הליגה, שוב זה יקרה, אך הפעם במסגרת הליגה השלישית, משהו שנשמע קצת דמיוני עד לפני שנים אחדות. העונה הקרב על שפילד יהיה חם מתמיד, מאמנים מנוסים הגיעו לשתי הקבוצות בכדי להחזיר עטרה ליושנה, ובכדי לשלוט ביוקרה של העיר. שפילד גועשת, עוד צעד של שתיהן במעלה הליגות וגם כלל הממלכה תגעש.

לטור סוונ-שיא
לטור ופל בלגי משובח
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הקבוצה מעיר החוף הוולשית מסיימת מסע מרשים של טיפוס במעלה הליגות. המפנה החל לפני כארבע עם מינויו של רוברטו מרטינז למאמן, ומסתיים במקום לצד הגדולות בפרמייר ליג, לקרדיף נותר רק לקנא בהצלחה של היריבה הגדולה. האם זהו השיא של סוונסי?

סוונסי יחד עם קרדיף הן הקבוצות היחידות שמורשות להשתתף בליגות האנגליות על אף שיוכן לוולס השכנה. שתי הגדולות של גלזגו, סלטיק וריינג'רס כבר מזמן מפנטזות על מאבקי ליגה עם ארסנל, צ'לסי ויונייטד, אך מי שיגעו בהם מקרוב החל מהעונה הבאה, הם שחקניה של סוונסי הצנועה.

גאווה וולשית
קרדיף היא זו העשירה מבין השתיים, זו שמגיעה מבירת וולס, וזו שנושאת סביבה את גל האהדה של מי שמחשיב עצמו וולשי.
אך הוולשים שירצו לחזות מקרוב בווין רוני, פרנק לאמפרד, קרלוס טבס ושאר כוכבי הפרמייר ליג יאלצו לנסוע לחופה הדרום מערבי של המדינה ולבקר באצטדיון ה"ליברטי" של סוונסי.
לסוונסי זה אמנם יהיה ביקור ראשון בפרמייר ליג, אך היא גם הקבוצה הוולשית האחרונה שביקרה בליגה האנגלית הבכירה לפני כ-29 שנים כשזו עוד לא נקראה פרמייר ליג.
לעיר החוף בת 170 אלף התושבים היסטוריה עתיקה. את הויקינגים שחלשו על האזור מאפיינות הטירות והכנסיות הישנות שאפשר למצוא ברחבי העיר. אך מלבד ההיסטוריה גם תעשיית הנחושת שבעיר היא הגורם המפרסם שלה, והחל מהעונה הבאה גם קבוצה הכדורגל שלה עתידה להיות מוקד משיכה לתשומת לב עולמית.

הכל התחיל במרטינז
רוברטו מרטינז כיום מאמנה של וויגאן מהפרמייר ליג היה כדורגלן בינוני, ספרדי שמצא עצמו בליגות הנמוכות באנגליה. בוויגאן ובסוונסי הוא בילה את רוב הקריירה שלו כשחקן ולא פלא שהן אלו שנתנו לו גם את הבמה כמאמן.
סוונסי היא הראשונה שנתנה למרטינז את המפתחות, ב-2007 הוא מונה לתפקיד המאמן לראשונה בחייו. מרטינז צירף כמה ספרדים צעירים והעלה את סוונסי מהליגה השלישית לשנייה בתום אותה עונה ולאחר מאבק עם פיטרבורו של דארן פרגוסון, הבן של. המועדון בנה עצמו בצ'מפיונשיפ יחד עם מרטינז שצירף שחקנים וידע להפכם למניות משתבחות. פרי בודה ההולנדי הפך תחת מרטינז משחקן בינוני בדן האג ההולנדית למבוקש בפרמייר ליג. מרטינז הניח בסוונסי את היסודות לבניית מועדון כדורגל מקצועני שמתמודד בצמרת ליגת המשנה האנגלית. ב-2009 ובעקבות הצלחותיו הוא מונה למאמנה של וויגאן בפרמייר ליג ולקח שני שחקנים אחרים שהשתבחו בתקופתו, ג'ייסון סקוטלנד מטרינידד וג'ורדי גומז הספרדי. יורשו פאולו סוסה הוליך את הקבוצה למקום ה-7 בצ'מפיונשיפ אשתקד, אך הוחלף בידי ברנדן רוג'רס, האיש שהוליך העונה את סוונסי אל המקום השלישי ובתום הפלייאוף גם אל הפרמייר ליג. את הפירות שהבשילו קוצר אמנם רוג'רס, אך הקרדיט כולו הוא של מרטינז.

שירת הברבור השחור לבן
הסגל של רוג'רס הוא רב לאומי, חלקו רץ עם סוונסי כבר 3 עונות. הספרדים אנחל, סראן ואורלנדי, ההולנדים בודה והשוער דה ורייס משרתים את "הברבורים" כבר במשך שלוש עונות. קרייג ביטי הסקוטי עם עבר בסלטיק הוא חלוץ מצוין וחזק, פאביו בוריני החלוץ האיטלקי הכישרוני המושאל מצ'לסי, הוכיח שיש לו עתיד מזהיר, שחקני ההגנה הותיקים אלן טייט והקפטן גארי מונק מוסיפים למשחק המסודר מאוד של סוונסי שספגה 42 שערים ב-46 משחקי הליגה. מעל כולם בולט הקשר סקוט סינקלייר, תוצר מחלקת הנוער של צ'לסי שהבקיע שלושער במשחק העלייה לפרמייר ליג נגד רדינג ועתיד להיות אחד מכוכבי הקבוצה גם בליגה של הגדולים.

כשירגעו החגיגות בדרום מערב וולס, יצטרך רוג'רס לחזק את הקבוצה. סכום של תשעים מיליון ליש"ט שיתווספו לקבוצה בעקבות העלייה לפרמייר ליג יסייעו לכך, אך אם ידע לשמור על כוכבי העלייה ועל רוח העבודה שהתווה מרטינז במועדון, לא בטוח שהעלייה לפרמייר ליג היא באמת השיא עבור הנציגה מוולש.

לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטור בין אירופה לריו
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מאז 2002 היא לא הופיעה בטורניר גדול, ימי התהילה של ז'אן-מארי פאף, אנזו שיפו, פרנקי ואן-דר אלסט ואריק גרטס הסתיימו והיה נדמה שבלגיה כבר תיזכר בעיקר בזכות הקינוחים שהיא מתפרסמת בהם. עדן האזרד, רומלו לוקאקאו, מרואן פלאייני וחבריהם בדרך לקחת את הבלגים לרגעי תהילה חדשים ופסגות שבהם לא היו

לצד המאבק התמידי על זהות העם הבלגי המורכב משלושה לאומים שונים, צרפתים, הולנדים וגרמנים, יוצרים עשרות מהגרים ממדינות אפריקה צביון חדש שמהווה את אוכלוסיית בלגיה בימים אלו. ביקורות רבות כבר נאמרו על השתלטות מהגרים על כלל מערב אירופה, אך מבחינת הכדורגל הבלגי זוהי למעשה תחייה של ממש.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
לבלגיה עבר מפואר בגביעי העולם, החל מהגביע הראשון אי שם ב-1930 היא הופיעה עוד עשר פעמים במסגרת הטורניר הכי יוקרתי של פיפ"א. ישראל למשל הייתה שמחה למנות חצי מכמות הפעמים שהבלגים חוו את הטורניר הזה. השיא היה ב-1986 על אדמת מכסיקו כאשר הבלגים סיימו במקום הרביעי. גם באליפויות אירופה הבלגים הטביעו חותם, ארבע הופעות כולל  סגנות ב-1980. שחקני "תור הזהב" הבלגי, השוער ז'אן-מארי פאף עם קריירה מפוארת גם בבאיירן מינכן, אנזו שיפו הענק עם קריירה אירופית אדירה, פרנקי ואן-דר אלסט הסמל הבלתי מעורער של קלאב ברוז', אריק גרטס שהפך מאמן מצליח וכיום בנבחרת מרוקו, ופרנקי ורקאוטן שמשמש כיום כמאמנו של אליניב ברדה בגנק, כולם יזכרו כמי שהוליכו את הנבחרת של גי ת'יס ז"ל לפסגות שהבלגים לא חוו מעולם.
אחריהם באו מישל פרוד'הום גם הוא אחד מגדולי שוערי אירופה, מארק וילמוטס, לוק ניליס, פיליפ אלברט וג'יל דה-וילדה, כולם עשו קריירות יפות באירופה, אך כשהם תלו את הנעליים דעכה יחד איתם שעתו של הכדורגל הבלגי.

תוצרת חוץ
בשנות ה-90 החלה מגמת הגירה לרחבי אירופה כולה. אפריקאים, בעיקר מצפון ומרכז היבשת השחורה החליטו לנסות מזלם ולהשתקע במקום שנראה נוצץ מרחוק. לגבי הכדורגל היבשת האפריקאית העשירה פלאים את האירופאים בכישרונות לא נגמרים. בגרמניה זה דווקא נראה כי מהגרים טורקים הם מי שנהנו מההגירה הזו, שכונות שלמות של טורקים יצרו כדורגלנים מעולים, שחלקם בחר לייצג דווקא את הלאום של הוריהם, וחלקם כמו סרדר טאסקי, הבלם של שטוטגרט, זכו לרגעי תהילה בנבחרת הגרמנית. בהולנד היו אלה המרוקאים דוגמת איברהים אפלאיי ועותמאן באקל שבחרו במולדת ההולנדית, ובבלגיה כיאה למדינה מורכבת מלאומים נהנו משלל צבעי ההגירה.
לצד מקומיים כמו תומאס ורמאלן מארסנל, יאן ורטונגן מאייאקס ודניאל ואן בוייטן מבאיירן מינכן, בנו עצמן הקבוצות בליגה של "דודו דהאן" על כישרונות שהם פרי ההגירה. וינסנט קומפאני, בלמה של מנצ'סטר סיטי הוא צאצא קונגולזי, כמוהו גם החלוץ ואחד מכוכבי העתיד של אירופה כולה, רומאלו לוקאקו, מאנדרלכט. לאקסל ויטסל, כוכב של סטנדרד ליאז', שורשים בקולוניה הצרפתית, מרטינק, מרואן פלאייני, איש האפרו מאברטון, מגיע ממרוקו, מוסא דמבאלה מפולהאם האנגלית, הוא תוצרת מאלי, עדן האזרד, הכוכב הגדול של ליל וכדורגלן העונה בצרפת, הוא מהגר מצרפת הסמוכה. גם שחקנים שעתידים לפרוץ בשנים הקרובות הם נצר להגירה. מרווין אוגונג'ימי, חברו של ברדה בגנק, הוא ניגרי במקור, נאסר צ'אדלי, חלוצה של טוונטה, הוא מרוקאי, ולכישרון  הצעיר שזומן לא מכבר לסגל הנבחרת, אדיס אודג'ידג'ה-אופואה, שורשים גנאיים.

עתיד מתוק
הכדורגל הבלגי חווה כעת בניה מחודשת של שחקנים עם עתיד מזהיר. אולי חלק מהשמות מוכרים לכם כבר, אבל ללא ספק בשנים הקרובות חלקם בוודאי יככבו על המרקע ברמות הגבוהות של הכדורגל העולמי. את ורמאלן המצוין כבר מסמנים כעוד רכש מבריק של ארסן ונגר, קומפאני, פלאייני, דמבאלה, והשוער מינולה מסנדרלנד כבר מוכרים לחובבי הפרמייר ליג, ויטסל, האזרד ולוקאקו הם חלק מכוכבים הכדורגל העתידיים ללא ספק.
בלגיה הוגרלה לבית 1 של מוקדמות אליפות אירופה לצד גרמניה האימתנית וטורקיה עוד אחת שנהנית מפירות ההגירה. כאשר מקומה של גרמניה בראשות הבית מובטח, נאבקות על הכרטיס השני בלגיה וטורקיה, שתי נבחרות שחוו מקום רביעי במשחקי גביע העולם. בשבת הן יפגשו בבריסל, וניצחון בלגי הכרחי להמשך התהוות של הדור הנוכחי כגדול ביותר בתולדות הכדורגל הבלגי. כישרון טמון ללא סוף בנבחרת של ג'ורג' לייקנס, ועתה לאחר שהאזרד סחב את ליל לעונה חלומית, ורטונגן סומן כמי שיכול להחליף את ואן-בוייטן המזדקן, ולוקאקו רוצה להתחיל לפרוע שטרות, אפשר להמר על הבלגים כלהיט ביורו הקרוב. גם אם זה לא יתממש, בלגיה בונה מעצמת כוכבים של ממש ופירות ההגירה החזירו את ימי התהילה של שנות ה-80 להיות ברי מימוש לגמרי.

כאשר זכתה בלגיה במקום הרביעי במכסיקו 1986 עדיין לא נולדו מרבית השחקנים שעתיד הכדורגל הבלגי צפוי להיות כה זוהר בזכותם, הבודדים שכבר נולדו היו בני שנה או שנתיים, על הדור הזה מוטלת המשימה להחזיר לבריסל את הטעם המתוק, זה שייזכר לא רק בזכות הוופל הידוע והשוקולדים של ברוז'.

לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטור בין אירופה לריו
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט