עוד עונה חלפה לה, זו שהתחילה אי שם בתחילת אוגוסט 2010 הגיעה לקיצה. ליל זכתה בדאבל היסטורי, מארסיי ניסתה להפריע אך לא יכלה לה. ליון חוותה עונה בינונית ובורדו התרסקה. והייתה גם פרידה מקבוצה שלפני שמונה שנים עוד שיחקה בגמר ליגת האלופות ובעונה הבאה תיאלץ לנדוד בין מגרשי הליגה השנייה בצרפת, נגיד גם שלום ליורדות. סיכום עונה צרפתי בניחוח יין וגבינות.

מטרופוליל
רודי גרסיה הוביל את ליל לעונה חלומית. מי האמין אי שם באוגוסט שליל היא זו שתרקוד כל הדרך לשער הניצחון בפריס. כדורגל סוחף בניצוחם של עדן האזרד, ג'רביניו, ומוסא סו, מלך השערים של הליגה, מוטט כמעט כל מתחרה בזירה המקומית. העונה המדהימה של ליל הסתיימה עם זכייה באליפות לראשונה מאז 1954, ודאבל שהושלם בפריס על יד שער הניצחון.
הדאבל ההיסטורי של ליל אינו גולת הכותרת. בשביל לראות את עדן האזרד, כדורגלן העונה בצרפת, ג'רביניו מחוף השנהב, ריו מאבובה ומוסא סו, לא יתכן שאוהדי ליל יצטרכו לעשות את כל הדרך ל"סטאד דה פראנס" בפריס שהרי רק שם מאושרת ליל לארח את משחקי בליגת האלופות. מועדון הכדורגל של ליל, או בעצם ליל-מטרופולין מייצג איזור שלם על גבול צרפת-בלגיה ונושא אחריו קהל אוהדים שמגיע אפילו מבלגיה. מישל סיידו בנה מעצמת כדורגל ובכדי להשלים את התמונה תעבור ליל לבית חדש של 50 אלף מקומות בשנת 2012. בינתיים המשימה של המאמן רודי גרסיה היא לנסות ולשכנע את כוכביו המבוקשים בכל אירופה, להישאר בקבוצה מהמטרופולין.

החממה
עושה הרושם כי למרות העונה הבינונית שחוותה ליון, היא עדיין נחשבת לסוג של אריה בקנה מידה אירופי. כל שאר הקבוצות בצרפת צריכות לעבור מסע ארוך בכדי להגיע למעמד של ליון בכדורגל הצרפתי ובאירופה כולה. ליון היא היחידה שמסוגלת לשמור כוכבים אצלה ואפילו למשוך אליה כאלו שהבריקו בקבוצה צרפתית אחרת. ג'ימי בריאן ויוהאן גורקוף יכלו לצאת לאחת מהליגות הבכירות באירופה ובכל זאת העדיפו את הקסם של "הסטאד דה ג'רלאן". הליגה הצרפתית עתירה בכישרונות, כאלו שבדרך כלל יעדיפו להתעופף לליגה אחרת. תחנת המעבר הצרפתית העבירה שחקנים כמו סטפן ססניון שלהט בפ.ס.ז' ואסמואה גיאן לסנדרלנד באנגליה, להזכירכם לא מדובר בקבוצה שמתמודדת בצמרת האנגלית. כנראה שגם לליל לא יהיה קל לשמור על הכוכבים אצלה.

שקיעתה של הזריחה
בורדו סיימה את העונה במקום ה-7 בטבלה, אחרי שחוותה עונה מאכזבת למדי. מאז עזיבתו של לורן בלאן לנבחרת מחפש המועדון כיוון של בנייה מחדש. ז'אן טיגאנה נכשל בכך, פוטר מהמועדון וכרגע מחפשים מאמן שינסה לחבר את הפאזל מחדש. גם אוקזר שרק אשתקד זרחה מחדש בצמרת הליגה והופיעה העונה בליגת האלופות הייתה רוב העונה במאבקי תחתית ורק סיום טוב יחסית של חניכיו של ז'אן פרננדז הוביל אותם למקום ה-9. במקרה של אוקזר אולי עונת אשתקד היא היוצאת דופן ולאו דווקא הבינוניות האופפת אותה.

מעמד הביניים
סושו של פרנסואה ג'ילו התקדמה מהמקום ה-16 אשתקד ועד כדי המקום ה-5. בהחלט הישג ראוי לקבוצה הצנועה הזו שבעונת המשחקים הבאה תופיע בליגה האירופית. אידיי בראון הניגרי ומובידו מייגה ממאלי היו הכוח בהתקפה הפורה עם 30 שערים יחד, ועם חיזוק נכון יכולים לפנטז באצטדיון "אוגוסט בינאל" על שדרוג מעמדות. ראן כבר שנים מדגדגת את הצמרת, קבוצה שמפתחת שחקנים, אך לא מסוגלת להיכנס למעמד שלוש הגדולות. אסמואה גיאן נבנה במדיה, כך גם ג'ימי בריאן מליון, ומוסא סו, מלך השערים מליל. העונה היה זה יאן אמווילה המצוין, קשר הנבחרת, אך האם אין שאיפה בראן לעשות צעד קדימה סוף סוף.

אוהב, לא אוהב
ארלה-אבניון עלתה לעונה בודדת בליגה הראשונה ושבה על מסלולה, אך אליה הצטרפו שתיים מן הקבוצות היותר מעניינות בצרפת. מונאקו, נציגת הנסיכות הקטנה, נשרה לליגת השנייה לאחר 34 שנים. הכישלון שהחל מאז עזיבת הכוכבים יחד עם דידייה דשאן אחרי הפסגות בהן היה המועדון, הובילו אותו לקריסה טוטאלית כשגם חיזוק בדמות מאמדו דיארה בינואר לא הועיל לה. נראה כי אנשי הנסיכות מעדיפים להתרכז בחיים השופעים שלהם מאשר לתמוך בקבוצה שמייצגת אותם, וגם במשחק על עונה שלמה לא הצליחו למלא את אצטדיון לואי השני. אולי זה יקרה כאשר תגענה לשם כמו נאנט ומץ בעונה הבאה.
היורדת השלישית הפכה לכזו שמתנדנדת בשנים האחרונות בין הליגות. לאנס שזכתה באליפות צרפת ב-1998, ממשיכה בחוסר היציבות שלה וזאת למרות שהקהל שלה נחשב לאחד החמים והתומכים בצרפת. אפשר לקוות שידעו להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את לאנס לצמרת הצרפתית לה היא ראויה.

תעודות הוקרה
אנדרה איו שהיה לכוכב של מארסיי העונה והתחיל לפתח בנו ציפיות שמא יגיע ליכולת של אביו, אבדי פלה, מוסא סיסוקו שנתן עונה גדולה בטולוז ועתיד להתקדם בקרוב, גרגורי פויול שכבש וכבש במדי ולנסיין הצנועה ועזר לה לשרוד. קווין גאמיירו שהשתחל עד לנבחרת אחרי עונה גדולה במדי לוריין, דימיטרי פאייה שפתח בסערה ודעך כמו קבוצתו סט. אטיין, אך הוכיח כי הוא פוטנציאל אדיר. לואיק רמי שהפציץ במארסיי והמשיך להיות סקורר משמעותי בליגה הצרפתית.
ננה הברזילאי שהיה לכוכב של פריס סן ז'רמן העונה, יאן אמווילה שעתידו בליגות הגדולות באמת אחרי עונה פנטסטית בראן, ויוסף אל-ערבי המרוקאי שהשאיר את קון בליגה במו רגליו.
מעל כולם ניתן לציין את השלישייה של ליל, ג'רביניו שלמרות השם הוא בכלל מחוף השנהב, נתן עונה מצוינת והפך למבוקש בכל אירופה. מוסא סו שלא הפסיק להבקיע וסיים כמלך שערים עם שלושער במחזור הסיום, ו-25 שערים בסך הכולל. ואחרון חביב, כדורגלן העונה, עדן האזרד, אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי, שחקן חכם, טכני ומופלא. חובבי הליגה הצרפתית יאלצו כנראה להיפרד ממנו בקרוב.

הייתה זו עונה מעניינת, מפתיעה, שחקנים וקבוצות אכזבו, אך אחרים ניצלו זאת בכדי לפרוץ. צרפת היא מעצמת שחקנים, הכישרון נשפך מהליגה הזו בלי סוף, חממה לכל דבר. יאניס טאפר, ג'רמי פייה, אנתוני מודסט, ווינסנט אניימה מחכים לך בעונה הבאה. להתראות.

לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

 

למרות היותו טניסאי ענק, נראה שהשנה רוג'ר פדרר נותר מעט מאחור. בעקבות שנה מגומגמת ובצל היריבות החדשה של נדאל ודיוקוביץ', דווקא  החימר ברולאן גארוס שהוא לא המקום האהוב על השוויצרי בדרך כלל, הוא ההזדמנות של הפנומן לשוב לקדמת הבמה. בנתיים זה הולך לא רע בכלל.

אין ספק שהעונה הזאת (עד עכשיו) לא עשתה טוב למוניטין של רוג'ר פדרר, מאזן 3-0 מול דיוקוביץ' ו-2:0 מול נדאל, בנוסף לדחיקתו כטניסאי מספר 3 בעולם והפסדים תכופים על החימר גם ליריבים נחותים בטח לא נתנו סיבות לעידוד. תוסיפו לזה את השיפור העצום של הסרבי שקורא תיגר על המקום הראשון, ומציג טניס משובח, את הדומיננטיות הרגילה של השור הספרדי על המשטח האדום, ותקבלו מצב עוד יותר עגום מקודם.

למרות המצב הלא מזהיר, יכול להיות שהיעדר הלחץ (באופן יחסי) בגלל היריבות החדשה שנוצרה בין השני מדורגים ראשונים, והיותו בכושר לא טוב באופן יחסי, יכולים רק לעזור לרוג'ר פדרר להוכיח שמקומו עדיין בצמרת, למרות המשטח האדום והמאיים. השוויצרי עצמו הודה שהפעם הוא מרגיש יותר נוח לשחק, לאחר הלחץ הכבד שהיה עליו לאורך השנים כשאמר "נחמד לשחק בגראנד סלאם עם מעט פחות לחץ".

בנוסף לזה ישנן גם סיבות מקצועיות שיכולות לגרום לרוג'ר פדרר לחוש יותר בנוח, למרות ההפסדים בחימר הוא הגיע ברוב טורנירי ההכנה לרולאן גארוס לשלבים המאוחרים ובחלק מההפסדים נראה לא רע בכלל, כמו ההפסד לנדאל בתחילת החודש במדריד, ובנוסף, הכדורים שמשתמשים בהם מהשנה ברולאן גארוס "באבולאט" נוחים לו יותר מאשר הכדורים ששיחקו איתם בטורנירי החימר לקראת אליפות צרפת הפתוחה.

הרולאן גארוס ו-ווימבלדון מהווים נקודות מבחן עבור פדרר בן ה-29 שהצהיר שהוא ימשיך לשחק לפחות עד אולימפיאדת לונדון. אם לא יזכה באחד משני הטורנירים לפחות, הוא אמנם יישאר באופן רשמי כגורם בצמרת, אך לא ככזה הנתפש כמסוגל לאיים על ההגמוניה החדשה של דיוקוביץ' ונדאל. ניצחון על אחד משניהם יוכיח שהוא עדיין כאן ולא מתכוון ללכת.

בנתיים יש לרוג'ר פדרר טורניר טוב כאשר הוא משחק מצוין, מעפיל לרבע הגמר בלי לאבד אף מערכה ומשתפר ממשחק למשחק בדרך למפגש אפשרי עם דיוקוביץ' בחצי הגמר. אין ספק שלמרות החולשה היחסית, פדרר עדיין שחקן ענק שמסוגל לנצח כל אחד ביום נתון.
נראה אם אנחנו מתקדמים עוד צעד לקראת שיבתו של המלך.

לטור דיוקוביץ'? נדאל? פדרר? או אולי דווידנקו?
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אחד הויכוחים הגדולים ביותר בעולם הכדורגל הוא איזו ליגה היא החזקה ביותר. רוב האנשים מסתכלים על 2-3 קבוצות גדולות מליגה כלשהי ולפי גדולתם של הקבוצות הם קובעים אם הליגה חזקה. כך למשל, יש הטוענים שהספרדית היא החזקה ביותר מכיוון  שאצלה משחקות ברצלונה אלופת אירופה, וריאל מדריד שיאנית הזכיות בגביע אירופה.

השאלה הגדולה היא איך מודדים גדולה של ליגה? האם בכמות הכסף של קבוצות הליגה, או בכמות הקבוצות שזכו באליפות בעשור האחרון? ישנם מספר רב של משתנים שיכולים לעזור לקבוע מי גדולה יותר. כל אחד יכול לקחת את הנתון שחשוב לו ולהשתמש בו למען הויכוח.

אם כך, מבחינת כסף הליגה האנגלית היא המשופעת ביותר ביחד עם הגרמנית. חוזי הטלוויזיה המובילים באירופה והחלוקה כמעט שווה בין המועדונים. כך נוצר מצב שהפערים בין התקציבים בין הגבוהה ביותר לבין הנמוכה ביותר לא חוצות את קו ה-60 מליון דולר. בניגוד לספרדית שם ההבדלים גדולים מ-150 מליון דולר.

הקבוצות האנגליות מבזבזות הכי הרבה כסף, יותר מכל ליגה אחרת באירופה. הגרמניות מרוויחות יותר מכל אחת אחרת, והיא הליגה היחידה מבין "הגדולות" שעומדת במצב רווחי וללא הפסד. כתוצאה מכך, בגרמניה ובהולנד מספר האלופות המשתנות הוא הגדול ביותר. גם בליגה האיטלקית הכסף שזורם הוא רב, אך רוב הכסף מתחלק בין 5 קבוצות בלבד, ובספרד רק בין 2 קבוצות, זו אחת הסיבות לפערים הענקיים בין הגדולות לקטנות.

מבחינת מגרשים מלאים, הגרמנים מנצחים בנוק-אאוט, כאשר בורוסיה דורטמונד מובילה את אירופה בכמות המנויים שעומד על 88 אלף כבר מספר שנים ברציפות, יותר מבארסה שבה יש "רק"  כ- 60 אלף מנויים.

אולי בכלל צריך לבדוק מאילו מדינות הגיעו הכי הרבה זוכות בתארים אירופאים? מבחינת 2 הגביעים החשובים באירופה, המאבק הוא כזה. בגביע אירופה (UEFA CUP) המאזן הוא כזה. איטליה עם 9 זכיות ואחריה ספרד עם 6, גרמניה עם 6 ואנגליה עם 5. הולנד עם 4 ורוסיה עם 3. כל היתר זניחות בתחרות. אך לא נמעיט מערכם.

בליגת האלופות, כך עומד מאזן הזכיות – ספרד עם 13 (ריאל מדריד עם 9 מהן), איטליה עם 12 (מחולק בין 3 קבוצות), אנגליה עם 11 (מחולק בין 4 קבוצות), גרמניה והולנד עם 6 זכיות. הצרפתים למשל שנחשבים לחזקים רק עם זכייה אחת.

קחו את הנתונים הללו ותנסו להחליט מי חזקה יותר, זאת עם מספר הזכיות הגדול יותר? או זאת שיותר קבוצות שלה זכו בתארים. בכל מקרה מספר ליגות שנחשבות חלשות יחסית כגון ההולנדים, נמצאים גבוה מאד ברשימת הזכיות, והצרפתים בערך ברמה של הליגה השבדית או הבלגית לפי הנתון הזה.

באנגליה למשל, המאבק על האליפות הוא בין הכי הרבה קבוצות, כאשר בספרד הוא רק בין 2 קבוצות במשך כמעט עשור, כך גם בצרפת כאשר ליון זכתה ב-7 אליפויות. למרות שלאחרונה חל שיפור בנושא כאשר בורדו, מארסיי וליל נאבקו גם כן על תואר האליפות.

אז איך מודדים חוזקה של ליגה? לפי קבוצה אחת? לפי כלל הקבוצות בליגה? או בכלל לפי מאזני תקציבים וזכיות בגביעים האירופאים? כנראה שאין תשובה אמיתית לכך. בכל מקרה, מכל הנתונים הללו מוכח דבר אחד שכולם יסכימו עליו. שישראל היא לא הליגה השישית באירופה. וכנראה גם לא העשירית או החמש עשרה אפילו.

לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

חלון העברות יצא לדרך. בספרד השוק נפתח בסערה, באנגליה הוא עדיין מנומנם, בגרמניה מחתימים מציאות תוצרת הארץ כמו שכטר וורמוט, ובאיטליה הכול בהליכי בנייה. חלק שלישי ואחרון של שחקנים שעתידים להטריף את השוק. מה שבטוח, זהו לא סוף עונת המלפפונים.

דימיטרי פאייה

הקיצוני בן ה-24 של סט. אטיין הצרפתית עשה עונת פריצה אדירה והיה למעשה לכוכב הקבוצה. בהתאם לכך פאייה זכה גם לערוך הופעות בכורה במדי הטריקולור הצרפתי. הוא טכני מאוד וגם מהיר, ובטח זכור לאוהדי הפועל ת"א מצמד המפגשים נגד סט. אטיין בגביע אופ"א לפני כשלוש שנים. בעונה הקרובה הוא כנראה יככב על מגרשי הפרמייר ליג. צ'לסי וליברפול הביעו בו עניין.

קווין גאמיירו

נולד באותו השנתון של פאייה ונתן גם כן עונה שהעלתה את מניותיו באופן ניכר. החלוץ תוצרת מחלקת הנוער של שטרסבורג פרח במדי לוריין הצנועה והוביל אותה למקום השביעי ולמיקום הכי גבוה בתולדותיה בליגה הצרפתית הראשונה. כמו קודמו גם הוא זכה להופעות בכורה אצל לורן בלאן בנבחרת. גאמיירו היה תמיד כישרוני, וכנראה שהעונה הזו חומר הגלם לוטש סופית. זה הזמן לעבור, בספרד ואיטליה קוראים לו.

אבר באנגה

קשרה האחורי של ולנסיה נתן פשוט עונה מעולה. סוף סוף מימש את הציפיות וכישרונו התפרץ וההשוואות לדמוי פרננדו רדונדו בנבחרת ארגנטינה כבר החלו להופיע. בינתיים באנגה בן ה-22, מחפש להתקדם, והוא צפוי ללבוש את מדיה של אינטר בעונות הקרובות.

מוסא סיסוקו

סיסוקו בן ה-21, הוא עוד תוצר צרפתי. הקשר המצוין של טולוז הגיע בעקבות הצטיינותו גם למדים הלאומיים של צרפת וכבר הספיק לערוך למעלה מ-120 הופעות בליגה הצרפתית הבכירה. הוא זכה אשתקד להתעניינות מהגדולות של אירופה, באיירן, אינטר וגם מנצ'סטר סיטי, בעונה הבאה, ולאחר שכנראה מיצה את עצמו בבינוניות של טולוז הוא חייב להתקדם שלב.

חואן מאטה

הספרדי הוא כנראה השם המוכר יותר מהרשימה עד כה. תוצר מחלקת הנוער של ריאל מדריד וכוכבה של ולנסיה בהווה הספיק להרשית גם במדי אלופת העולם מספרד. מאטה חווה עונה מצוינת בולנסיה כחלוץ קו שני או כקיצוני. ברצלונה, ליברפול ומנצ'סטר סיטי בעקבותיו וכנראה שהספרדי המצוין ינטוש את ה"מסטאייה" בתמורה לסכום הולם של 20 מיליון יורו שולנסיה תקבל עבורו.

אריק לאמלה

הארגנטיני הצנום בן ה-19 הוא כוכבה של ריבר פלייט. לאמלה שמאלי ברגלו, דריבליסט בחסד וטכני לאין שיעור. למרות גילו הצעיר הוא מהווה מקור משיכה לרבות מקבוצות הצמרת האיטלקיות לאחרונה. מילאן, נאפולי, יובנטוס כולן כבר סימנו אותו כיעד עתידי לרכש לקיץ הקרוב.

באלאש דז'ודז'ק

חובבי הליגה ההולנדית ודאי מכירים את ההונגרי של פ.ס.ו איינדהובן, דז'ודז'ק הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הקשר המכונן בן ה-24, הגיע מדברצני ב-2008 וכבש עשרות שערים עבור האדומים-לבנים מה"פיליפס ארנה". בעל בעיטות תותח ומככב גם בנבחרת ההונגרית. לאחר הכישלון של איינדהובן העונה צפוי דז'ודז'ק לענות בחיוב לאחת מהקבוצות שחושקות בו. יובנטוס, אברטון, ליברפול, ארסנל ואתלטיקו מדריד הן רק חלק מהמביעות עניין.

ג'ורג'יניו ווינאלדום

למרות השם מדובר בהולנדי יליד רוטרדם. ווינאלדום בן ה-20 הוא בין נקודות האור הבודדות בעונה הנוראית שחוותה פיינורד. בגיל צעיר התגרשו הוריו והוא החליט להישאר בעיר ילדותו למרות מעבר האם לאמסטרדם. כנראה שווינאלדום צדק מאחר ואת הכסף שירוויח בשנים הבאות הוא יעניק בחום לסבתו אשר גידלה אותו. צ'לסי, ריאל מדריד, ליברפול, ארסנל ומילאן הוזכרו כבר בנוגע להולנדי הצעיר. אם נותנים לי להמר הייתי הולך דווקא על ארסנל של ונגר שיכול לטפח את ווינדאלום ולהביאו לרמות הגבוהות ביותר.

חלון העברות נפתח כאמור בקול תרועה בעיקר מכיוון חצי האי האיברי בספרד. זהו הזמן בו שולפים פנקסים ורושמים סכומים נכבדים עבור אותם הכישרונות שחלקם הוזכרו בסדרת הכתבות הזו. בינתיים אתלטיק בילבאו כבר החתימה כישרון גדול שהיה אמור להופיע באחת מאותן הכתבות, אנדר הררה, קשרה של סארגוסה בעונה החולפת ושחקן עם עתיד זוהר. עוד ראויים לציון הן אספניול עם צירוף של חואן אלבין האורוגוואי של חטאפה, וסביליה עם צירופם של פיוטר טרוכובסקי הגרמני, ומאנו דה מורל הספרדי המצוין של חטאפה. כפי הנראה לא יהיה רגע דל בתקופה הקרובה. תבלו.

 

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אני אפתח בשיחה שהייתה לי עם חבר בשם איתמר בתחילת העונה. איתמר אמר לי שמכבי תל אביב רוכשת את כל השמות של הכדורגל הישראלי ומביאה זרים יקרים והכל ב-100 מליון שקל. צחקתי לו בפרצוף. הוא אמר לי שהוא מפחד ממכבי תל אביב השנה ושנראה לו שהם ידרסו את הליגה. אני לא הפסקתי לצחוק.

מי שלא מושפע מהתקשורת שמנפחת כל בלון קטן להר אוורסט, יגיד לכם שהכישלון של מכבי תל אביב היה צפוי. כל רכישה שמכבי תל אביב ביצעה (למעט ברק יצחקי) היה נועד לכשילון. אותו סגל של מכבי תל אביב  שווה אולי 30 מליון שקל. אך השחקנים קפצו על הארנק הפתוח וכך קרה ששחקנים שגמרו את הסוס כבר באמצע העשור הקודם שילשו את שווים. קלמי סבן ואבי סטרול כבר מזמן שכחו מגרש מה הוא, ומי שזוכר מתי הייתה ההופעה הטובה (שלא נגיד אפילו סבירה) שירים את היד. מכבי החתימה בעיקר שחקנים שלא שיחקו חצי שנה ומעלה, או כאלה שהשם שלהם הלך לפניהם בתחילת שנות האלפיים וכבר אז הבינו שאין להם יותר ממה שכבר הציגו. גל אלברמן ורוברטו קולאוטי ש"שיחקו" בגרמניה שכחו כבר מזמן שהדשא ירוק. ובעקבות הפציעות שהם עברו הרכש שלהם היה תמוה. באותו כסף ואפילו בפחות, היה אפשר להביא שחקנים טובים בהרבה.

על הזרים אין מה לדבר, מדוניאנין שהגיע בקול תרועה התברר כלא שונה מכל שחקן ישראלי טיפוסי אחר – עצלן. ואיך במכבי לא בדקו את עברו של השחקן? אם היו בודקים, היו מבינים שזו לא האישיות שהייתם רוצים בקבוצה שלכם. מכל מקום זרקו אותו, שחקן שרב עם מאמנים ולא הצליח בקבוצה בינונית מינוס בספרד. עם מערך סקאוטינג טיפה יותר תקין, היו מוצאים במכבי תל אביב שחקן ישראלי טוב בהרבה. אין במכבי תל אביב שחקן אחד שיכול לשחק בהרכב של מכבי חיפה או הפועל תל אביב, וזאת לטעמי הוכחה לכך שלמכבי תל אביב לא היה סיכוי מלכתחילה לסיים לפני 2 הגדולות. מכבי תל אביב היא הגרסא הגרועה של ריאל מדריד. המון רכש, המון בזבוזים, ועל כלום. בלי שום שייכות. אומנם בסוף העונה הבינו זאת במכבי, ויעשו נכון אם יתנו למוטי איווניר את המושכות להרבה שנים.

ב-100 מליון שקל אפשר לבנות קבוצה שתשלוט לבד בליגה. אבל בשביל זה צריך איזון וידע בבניית קבוצות כוכבים. במכבי אין את זה. אין דבר כזה הצלחה מיידית בעולם. זה מוכח.

לגבי יתר הקבוצות בליגה שמאוכזבות ממקומן בליגה אפשר להגיד שייצאו מהסרט שלהן. למעט 3 קבוצות בישראל, כל האחרות באותה הרמה, והכל תלוי בנקודת הזמן בהן נפגשו, וכמה שטויות הבוס אמר ועשה. כל קבוצה יכולה לרדת ליגה וכל קבוצה יכולה לסיים במקומות 3-14. אך להגיד שמכבי פתח תקווה או כל קבוצה אחרת רוצה לסיים במקומות 1-4 זו בדיחה. ועצוב שיש מי שמאמין לה.

כדאי שמועדונים יפסיקו לחיות באשליות. שיתנו לצעירים לשחק, לא ישקיעו סכומים גבוהים מעבר לרווחים שלהם. ואולי יום אחד, אם רק יפסיקו להיות שכונה. יש סיכוי שקבוצה שלא מוגדרת אחת מ-4 הגדולות תזכה באליפות.

לטור סיכום עונת 2010/11 – ליגת העל בישראל
לטור ראש חולה במיטה חולה
לטור ההתאחדות לכדורגל – שטח הפקר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מה מניע שחקן בשיא הקריירה כמו לואיס פביאנו לעזוב את אירופה ולחזור למולדתו בברזיל? רונאלדיניו הוא עדיין כוכב ענק, אז למה הוא בחר בגיל 30 לסיים את הקריירה האירופית שלו? חזרה של שחקנים בשלהי הקריירה למולדתם היא טבעית, אך מבט נרחב על סגלי הקבוצות בברזיל מגלה שחקנים מקומיים רבים שויתרו מוקדם מידי על המקצוענות. האם זהו האופי הברזילאי העצל או שמא צומחת לה ליגה מלאה בכסף?

מילאן רדפה אחריו במשך עונה שלמה, ודווקא כשהיה נראה כי האליפות בה היא זכתה תצליח לשכנע את לואיס פביאנו להצטרף לחוליית החוד שלה, הוא בחר לעזוב את אירופה ולחזור לסאו פאולו קרוב לבית, לים ולחופים המוכרים של ברזיל. סכום העברה של למעלה משישה מיליון דולר נותן מבט אחר על סיום הקריירה האירופית של הסקורר המדופלם, הרי אם אפשר להרוויח שכר גבוה ועדיין לבקר את חוף הים מידי יום, לבלות ולשתות קפריניה, למה לוותר על העונג הזה?

בכל זאת, אפשר גם לשפוט את לואיס פביאנו שבחר בגיל 30 ובשיאו ממש, לוותר על רמות הכדורגל הגבוהות ביותר ולהניע עצמו בכיוון משמעותי של דעיכה. הרי בילויים, שיזוף ומשחקי פוצ'וולי לא ישאירו אותו בשיאו לאורך זמן. כנראה שהאופי הברזילאי הוא הגורם להחלטה שלו. סגלי הקבוצות  ב"קאמפיונטו ברזילרו" – הליגה הברזילאית מוכיחים כי הוא לא היחיד.

חזרת פתאום, הנה אתה בבית

עד לא מזמן הכדורגלן הטוב בתבל. אמנם הוסיף מספר קילוגרמים עודפים ודעך בכושרו, אך כמה רגעי הברקה במדי מילאן הזכירו כי עדיין מדובר בכדורגלן מיוחד גם אם לא באותו כוכב מימי הזוהר ב-2006, ואחד שעוד יכול לשחק בטופ של אירופה. אבל גם רונאלדיניו בחר לעזוב, חזר הביתה לפלמנגו ולחופי ריו דה ז'נרו. אדריאנו, שהיה באינטר וחזר הביתה, ניסה שוב ברומא והתייאש, הוא ההוכחה לכך כי בברזיל אי אפשר לשמור על אותה נכונות להתאמן, הרי קשה לוותר על כל התענוגות שמסביב, אדריאנו מזכיר כבר יותר סוג של מתאגרף במשקל כבד. להזכירכם אדריאנו ורונאלידיניו לא בשלהי הקריירה, סך הכל נושקים לגיל 30, האחד לפני, השני מעט אחרי, אך זהו לא הגיל בו תולים את הנעליים.

ז'וניניו כבר בן 36, ריבאלדו בן 38, מרקוס אסונסאו בן 34, אלו גילאים שאפשר לעצור רגע ולהגיד: "מיציתי, בוא נחזור הביתה". אלו שחקנים שהיו כמה שנים טובות בטופ, ומחליטים לארוז את המשפחה והילדים בכדי שיחזרו להיות קרוב לסבא ולסבתא. הקבוצות הברזילאיות משכנעות את אלו הותיקים רגע לפני תליית הנעליים, אך עושה הרושם כי השפע הכלכלי שנמצא בעיקר בקבוצות הגדולות מצליח למשוך חזרה גם שחקנים שרחוקים מסיום הקריירה.

בפלמנגו לצידו של רונאלדיניו אפשר למצוא את שחקן הנבחרת המצוין, תיאגו נבס, שמתבזבז בליגה המקומית במקום להיות אחד הכוכבים הגדולים באירופה. מאנצ'יני בן ה-30 שעד לאחרונה כיכב בליגה האיטלקית משתף פעולה עם דניאל קארבליו, שחקן הנבחרת בעבר הלא רחוק, באתלטיקו מיניירו, וברנדאו שהפציץ בשחטאר דונייצק ומארסיי מוצא עצמו בקרוזיירו.

סכום הרכישה של לואיס פביאנו מלמד כי המצב הכלכלי בברזיל אכן מספק גורם נוסף למשיכה של הכוכבים חזרה מאירופה, השחקנים משתכרים במליוני ריאל, אבל האם שווה לעצור קריירה רק בכדי להרגיש פחות מחויב למקצוע ולהנות מהחיים. האם האופי הברזילאי הבעייתי, זה שרוצה להיות קרוב לחופים ולאכול פג'ואדה של אמא לא יפגע בתדמית השחקן הברזילאי?

ליאנדרו דאמיאו מאינטר, ניימאר וגאנסו מסנטוס הם חלק מדור העתיד של ברזיל ושמם מתנוסס בפנקסי הסקאוטרים של רוב הקבוצות המובילות ביבשת. יש לקוות שלא ידבק בהם חיידק החזרה הביתה כי אחרת המפסידים מכך יהיו הם, אבל בעיקר אנחנו.

לטור סרט טורקי
לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יכולת בינונית, שחקנים פחות טובים על הנייר, מפגש מול אחת הקבוצות הגדולות אי פעם ויחס ווינר גבוה במיוחד שמדגיש את הקושי במשימה (3.75 לניצחון) רק מראים עד כמה המשימה של מנצ'סטר יונייטד ביום שבת קשה, אבל לא בלתי אפשרית. זוהי סקירת המפתחות מבחינתם של השדים האדומים לניצחון על היריבה ברצלונה בדרך לגביע אלופות רביעי.

לגשת לכתבת הכנה למשחק גדול כמו גמר ליגת האלופות אפשר ללכת מכל מיני כיוונים החל במצ' אפים בין שחקנים, בין ספסלים לבין חוזק עמדות במגרש או שיטות משחק. אני החלטתי להביא את ההכנה מהנקודות המרכזיות והפחות מדוברות שלדעתי יכריעו את ההתמודדות מבחינתה של מנצ'סטר ופחות במצ' אפים כאלו ואחרים.

חמשת המפתחות

מרכז השדה

בסופו של דבר ככל הנראה השליטה בכדור תיטה באחוזים לטובת ברצלונה, אבל גורם חשוב לניצחון צריך להיות מרכז השדה של מנצ'סטר יונייטד. אי אפשר לדעת איזה הרכב אלכס פרגוסון בדיוק יעלה אבל בסופו של דבר קאריק/פלטשר/סקולס יהיו חיוניים להשגת הכדור והחזקתו. כמות החטיפות והרוגע שהם ישרו יהיו חשובים שבעתיים מאשר בכל משחק אחר משום שהחזקה בכדור פירושה מנוחה להגנה שתצטרך לעבוד מאוד קשה במהלך המשחק וככל שמרכז השדה יעשה את עבודתו יותר טוב ההגנה תזכה ליותר מנוחה שתאפשר לוידיץ', פרדיננד והחברים להתמודד טוב יותר עם מסי צ'אבי ושות'.

פארק ו-ולנסיה

שוב, קשה לדעת מי יפתח בהרכב של השועל הסקוטי אבל בסופו של דבר אני מאמין שולנסיה ופארק ייזכו למקום בהרכב מפני שהם שחקנים מצוינים אבל לא פחות חשוב – ההגנה. בסופו של דבר כמו שציינתי בנקודה הקודמת, העומס על וידיץ' ופרדיננד יהיה ככל הנראה על גבולות הבלתי נסבל ולכן חשיבותם של שחקנים חכמים, מהירים אשר יודעים לשלב בין התקפה להגנה כמו ג'י סונג פארק הקוריאני, ואנטוני ולנסיה האקוודורי תהיה גדולה. בסופו של דבר ההתמודדות שלהם עם דני אלבס, אנדרס אינייסטה, אריק אבידל ועזרה בהגנה על דוויד ויה וליאו מסי עשויה להיות זו שתכריע את הכף.

ווין רוני

לתפקודו במשחק של ווין רוני תהיה חשיבות מכרעת. בסופו של דבר הוא ללא ספק בין השחקנים הטובים בעולם ויכולתו לשנות משחק בנגיעה יכולה להיות מאוד קריטית במשחק כזה, אבל לא פחות חשובה ההתלהבות שלו. אני חושב שמעבר ליכולותיו הפנומנליות שבאות לידי ביטוי בשיפור משחקו כל הזמן (לדוגמה משחק הראש שמאוד השתפר בהן) מה שהופך את רוני לשחקן בין הגדולים באמת היא יכולתו לשחק למען הקבוצה. ישנם משחקים שלמים שאתם רואים את רוני, שחקן התקפי לכל דבר רודף אחרי שחקני היריבה עמוק בחצי שלו, מנהל את המשחק מאחור ולא מתבייש התקפות שלמות לא לעלות להתפקה. הכל כדי שהקבוצה תנצח. במשחקים בהם רוני מביא את התלהבותו לידי ביטוי ואת ההקרבה שלו למען המשחק, קשה מאוד לנצח את היונייטד ולכן זה יהיה חשוב מאוד עבורם שהג'ינג'י יקום על צד ימין.

יצירתיות

בסופו של דבר עם כל כך הרבה שחקנים איכותיים על המגרש זה לא הוגן לנתח את יונייטד רק מבחינת ההגנה כי בסופו של דבר קבוצה כזו מסוגלת בהחלט לנצח דרך ההתקפה. שחקנים כמו גיגס, הרננדס, נאני, רוני, ולנסיה, ברבאטוב ועוד, ללא ספק מסוגלים לעשות את המפנה בכל רגע נתון ולנצח עבור היונייטד את המשחק.

ניסיון ואופי

כמובן שמרכיב מאוד חשוב במשחק יהיה הניסיון והאופי של השחקנים (וגם של פרגוסון). בנקודה הזו ליונייטד אין סיבה לדאגה כי כמות השחקנים המנוסים והווינריות שהיא מפגינה משבוע לשבוע לא אמורה לגרום לה ליפול למלכודות מנטליות ולהפסיק לתפקד. אבל למרות התשבוחות, חשיבותו של פרגוסון במשחק כזה מכרעת מאוד כי בסופו של דבר הוא האיש שכולם תמיד סומכים עליו (ובצדק) וכוחו הגדול הוא בכך שדווקא שלא הולך טוב, השחקנים יודעים שאפשר לסמוך על פרגי, מה שמעניק להם ביטחון, שכל מהלך הוא חלק מתוכנית, ושום דבר לא יגרום לסקוטי להיות עובד עצות. כך שאם גם במשחק הזה הוא יצליח להקרין זאת מצבה של היונייטד מצוין.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור סרט טורקי
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

גלבוע/גליל היא האלופה האמיתית. אתם בטח שואלים למה, המשחק עוד לא החל, ורוב הסיכויים נוטים לטובת מכבי, ובכל זאת…גלבוע/גליל היא אלופת המדינה המכהנת (לפחות בזמן כתיבת טור זה) וגם אם לא תנצח את מכבי תל אביב הערב בגמר, בשבילי היא המודל לחיקוי.

הכוכבים הגדולים של הקבוצה בשנה שעברה (ג'רמי פארגו, בראיין רנדל, דיאון דאוול, אייזיאה סוואן) עזבו, המאמן, עודד קטש גם הוא עזב, ובכל זאת הצליחה גלבוע/גליל לסיים במקום השני בעונה הסדירה, וגם להעפיל לגמר הפיינל פור. מקריות? בכלל לא בטוח.

ליאור ליובין, שספג הרבה ביקורת בתחילת העונה, עושה עבודה פשוט נפלאה. הסגל הישראלי נשאר, והוא למעשה מהווה את בסיס להצלחת הקבוצה, נוספו זרים יעילים, אף אחד מהם לא כוכב שקולע 20 נקודות לערב, אבל כל אחד יודע מה תפקידו, ועושה זאת על הצד הטוב ביותר, בתוספת ביטחון שהוא מקבל מהמאמן שלו. שחקן עם ביטחון, הוא שחקן טוב.

אין ספק שמי שמוביל את גלבוע/גליל השנה הוא גל מקל. לטעמי הרכז הישראלי הטוב ביותר כיום. בחצי הגמר ראינו את ההבדל בין קבוצה עם רכז ששולט במשחק, לבין קבוצה עם רכז (אם אפשר לקרוא לוויל סולומון רכז) שמחרב משחק של קבוצה.
גל מקל משחק עם כל כך הרבה ביטחון, שגם אם יעשה פעולה לא טובה, הוא לא יחשוש לעשות פעולה אחרת בהתקפה הבאה. הוא מטריף את השחקנים שסביבו, הוא משחק מהר, הוא משחק לאט, הוא חודר לסל ומסיים בלייאפ, או מוסר החוצה לדגן יבזורי שקובר שלשות כמו אנדרטייקר.

גם אם גלבוע/גליל תפסיד היום, זו לא חוכמה. תקציבה של מכבי תל אביב גדול פי 20 בערך, ונכון, יש כאלו שיגידו שגם לפני שנה התקציב של מכבי היה גדול בהרבה, והיא הפסידה. אבל זו הייתה הבלחה, זה לא קורה הרבה, זה לא יקרה הרבה. לכן, גם אם גלבוע/גליל תפסיד, בשבילי היא האלופה. תארו לכם ילד בן 18 רב עם ילד בן 10, בן ה – 10 אולי יצליח להשחיל מכה לבן – 18, אבל לרוב זה יגמר בנוק אווט מהדהד.

גליל יצטרכו להאט את המשחק הערב, ולנסות להגיע לשלבים המכריעים בתוצאה צמודה. גוני יזרעאלי יצטרך לעזור לגל מקל בהובלת הכדור, ויהיה חייב להיזהר מאיבודים, כי הגארדים של מכבי ילחצו מתחילת המשחק על מנת לפתוח הפרש ולגמור את המשחק כבר ברבע הראשון (ראה מקרה ראשון לציון בחצי הגמר). מכבי תל אביב היא קבוצה לחוצה. אם גלבוע/גליל יצליחו לשבור את הלחץ ולסיים עם נקודות קלות כתוצאה מיתרון מספרי, הצהובים יילחצו, ככל שמכבי יכנסו ללחץ, כך הם ישחקו פחות טוב. זה נכון לגבי כל קבוצה פייבוריטית, על אחת כמה וכמה לגבי מכבי תל אביב.

היתרון הגדול של מכבי הוא שחורציאניטיס. הוא בלתי ניתן לעצירה, במיוחד בהתקפת מעבר כאשר הוא מתמקם מתחת לסל. קוז'יקרו ינסה לתת לו גוף, וסביר להניח שיסיים את המחצית עם 3 עבירות, מרקו קילינגסוורת' יעזור, אבל יצטרך לשמור את העבירות, כי הוא שחקן התקפה מצוין, וגלבוע/גליל יצטרכו את העזרה ההתקפית שלו על מנת להישאר במשחק.

אז כמו שאמרתי, מכבי פייבוריטית, רוב הסיכויים שגם תנצח, אבל האלופה האמיתית היא גלבוע/גליל, וכך היא תישאר גם אם תפסיד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

שתי דקות מן הפתיחה, סלים טועמה טורח ומשחרר בעיטה נאה ומסובבת אל שערו של דוידוביץ'. שער ראשון נכבש וגורם לי למחוק הקדמה פלצנית של מספר פסקאות. נדמה כי נסחפתי אחר טורי הספורט הרבים שגמעתי בשבוע האחרון, מחפש בערגה אחר מעמד גמר הגביע. מבעד עמדת שידור, אני שומע את צוות ערוץ עשר הכולל את יורם ארבל ואחד אייל ברקוביץ', מנומס עד כה. בחודשים האחרונים הוא אינו מנבל את פיו לעתים תכופות ומתגלה כפרשן טוב. ארבל מן הצד השני אינו מספיק לנער את הלכלוך מפרשית ענת קם וכבר מאבחן כי בעיטה של סיידו היא ניסיון להציל את המולדת, מנסה מזלו בקוטב ימין של המפה הפוליטית, יודע כי העם מעריך פטריוטים.

הפועל תל אביב זכתה בגביע לבסוף, במשחק שלא התעלה לרמה גבוהה והתאפיין בבינוניות כה מוכרת מן ההיצע הישראלי. בדקה השלושים לערך, הבנתי כי לא אוכל להמשיך ולסקר עוד את המשחק. כל שנותר לי הם מתאבני נחמה בדמות אוצרות מילוליים מן הצמד ארבל את ברקוביץ', מהם יודע כל בר דעת, אין להתעלם. קבלו אם כן את שבעת המשפטים הגדולים ביותר שהושלכו לראוות האוהד הממוצע במהלך המשחק:

1. "בוקולי פצוע, אז בוקולי פצוע"
יורם ארבל מסבר את האוזן בעניין פציעתו של הקשר.

2. "גם אם יהיה אפס אפס, זה גמר"
ברקוביץ על קדושת המעמד.

3. "איזו נגיחה, וואליד יא וואליד"
יורם ארבל מחמיא לבאדיר על שמו הפרטי.

4. "חבורת מטורפים נכנסה למגרש"
יורם ארבל הופך את האוהד שפרץ לכר הדשא ואת הדולקים אחריו לקבוצה אחת.

5. "לפחות היו נכנסים ערומים, משהו"
יורם ארבל מפליג בדמיונו יתר על המידה.

6. "אולי גם המזל התמזל מזלו, אתה יודע, לפעמים המזל"
אייל ברקוביץ' מבהיר את עמדתו בעניין החילוף של גדיר והאפשרות כי יכבוש.

7. "אף אחד לא זוכר שום דבר, אף פעם. זוכרים רק גמר גביע"
אייל ברקוביץ' מדגים בעצמו כיצד שוכחים דברים שנייה לאחר שמכריזים עליהם.

משחק מלהיב? לא בדיוק, כי אם בידור זול בגזרת המיקרופון.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

פנרבחצ'ה וגלאטסראיי נעלמו מעט ממפת הכדורגל האירופי. הקבוצות הגדולות של איסטנבול מנסות לבנות עצמן מחדש בדרך למעלה, משקיעות סכומי עתק בניסיון לשפר את התדמית ההולכת ודועכת של הכדורגל הטורקי בעיקר בזירה האירופית. הסיפור של הקרב על טורקיה.

הכדורגל הטורקי איבד מעט מערכו בשנים האחרונות. הנבחרת לא הצליחה להעפיל למשחקי הגביע העולמי בקיץ אשתקד בדרום אפריקה. הקבוצות הבכירות למרות העושר העצום גם הן מזייפות בשנים האחרונות, לא מגיעות לשלב הבתים של ליגת האלופות או הליגה האירופית, וגם אם כן, ממעטות להרשים.

בורסאספור זכתה באליפות אשתקד, אך כקבוצה צנועה ודלת משאבים באופן יחסי לענקיות מאיסטנבול היא גם זו שנשאה על כתפיה את הבושה של כלל הכדורגל הטורקי עם תבוסות מחפירות במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות.

העונה, לאחר מאבק עיקש עם הגדולה הרביעית של הכדורגל המקומי, טרבזונספור, הצליחה פנרבחצ'ה להחזיר את האליפות הביתה. לעומתה אבוי לבושה, יריבתה המרה מהעבר השני של הבוספורוס, גלאטסראיי מסיימת עונה רק במקום השמיני. נכון, פנר' זכתה באליפות ב-2009 לאחרונה, וגלא' ב-2008, אך עדיין עושה רושם כי חלה דעיכה מסוימת במעמדן, ועתה זהו בדיוק הזמן לתקן.

ביציעי ה"סוקרו סאקרגלו" חגגו העונה לא רק את האליפות של פנר, אלא גם את הכישלון המובהק של של הצד השני. פנרבחצ'ה שכאמור זכתה בתואר הנכסף במחזור האחרון, תרצה לשמור על ההגמוניה ולהשאיר את מרבית הסגל המרשים שלה. מנגד גלאטסראיי כבר הודיעה על חזרתו של פתיח טרים לכסא המאמן, וטרים זה אומר תארים.

פנר נהנית מסגל זוהר בכוכבים, וולקן דמירל שוער הנבחרת, יחד אמרה בלוזגלו הקשר, כשמסביבם שרשרת שחקנים זרים מצוינים בדמות מאמאדו נינאג ואיסייה דיאה הסנגלים, דני גוייסה הספרדי הבינלאומי, דייגו לוגאנו שהיה מצוין בגביע העולמי האחרון במדי אורוגואיי, ג'וזף יובו הניגרי ואנדרה סנטוס המגן הברזילאי שמבוקש ע"י קבוצות גדולות יותר. הסגל בראשות המאמן ושחקן העבר של המועדון, אייקוט קוצ'מאן עשה עונה מצוינת בזירה המקומית, אך כשל כבר בשלב המוקדמות של ליגת האלופות כאשר יאנג בויס השוויצרית הצליחה לחלוף על פני המשוכה הטורקית.

קוצ'מאן בן ה-46, הוא מדור המאמנים הצעיר שהולך ומשתלט על ליגות אירופה בשנים האחרונות, וכיאה לאחד כזה הוא דוגל בכדורגל התקפי לצד שחקני הגנה בעלי אוריינטציה שתתאים לתפיסת עולמו. הבעלים העשיר עזיז ילדירים יפתח את הכיס במטרה לשמר את האליפות, וכמו כן בכדי שפנרבחצ'ה תחזור גם לבימה של ליגת האלופות ותתחרה באריות אירופה בכבוד.

ובצד השני של איסטנבול, גלאטסראיי קיבלה תאבון בעקבות הצלחת יריבתה העירונית. פתיח טרים הותיק, בן ה-57, חוזר לקדנציה שלישית במועדון. המאמן עתיר הניסיון עם קדנציות גם בנבחרת הטורקית חוזר על מנת לעשות סדר ולנסות ולשחזר את ימיה הגדולים של גלא שהסתיימו בזכייה בגביע אופ"א בשנת 2000.

ה"עלי סמי יין" הוחלף ב"טורק טלקום ארנה", אצטדיון חדיש ומודרני עם תכולה של 52 אלף מקומות וככזה שיכול לשאוב את קהל האוהדים הרב של גלאטסראיי ומיועד למעמדים גדולים יותר קרי ליגת האלופות. בינתיים מדברים בעיקר שבדית במתחם האימונים של גלאטסראיי כאשר יוהאן אלמנדר מבולטון וקים קלסטרום מליון, שניהם שבדים, עתידים להצטרף כהחתמות ראשונות לגוקהאן זאן וארדה טוראן הטורקים הבינלאומיים, אמיליאנו אינסואה הארגנטינאי ולוריק קאנה האלבני במטרה לעבות את הסגל הפחות נוצץ, וכנראה שטרים לא יסתפק רק בהם.

פנר וגלא, ה"קנריות הצהובות" מול ה"אריות", הקרב על איסטנבול יהיה חם מתמיד בעונה הבאה, וכנראה שזהו לא יהיה רק קרב מקומי, אלא קרב לאומי על כבוד הלאום.

לטור קרם בוואריה
לטור חבורת לול
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט