מאמא אפריקה

אליפות אפריקה תפתח בשבת לראשונה באירוח של שתי מדינות גאבון וגיניאה המשוונית. גולת הכותרת היא דווקא היעדר משמעותי של אריות היבשת, מה שמותיר את חוף השנהב בעמדת בטחון להנפת גביע. מאמא אפריקה מחכה לאלופה

ביום שבת תצא לדרך אליפות אפריקה זו שמדירה שינה בעיקר מעיניהם של המאמנים ברחבי אירופה שמחכים למעידה של שחקניהם, שנעלמים לתקופה מסוימת דווקא לקראת הפוש האחרון של העונה. יאיא טורה חסר למרכז השדה של הסיטי, דרוגבה לוילאש בואש ואחים איו יחסרו למארסיי ודשאן. כל המאמנים הללו יקוו בסתר ליבם למעידה מוקדמת של החניכים שלהם, אך כנראה שיאלצו לחכות עד לשלבים המאוחרים של האליפות, כשזו תינעל ב-12 לפברואר במשחק הגמר באצטדיון בבירת גאבון, ליברוויל.

היעדרם של ניגריה, קמרון, דרום אפריקה ומעל כולם האלופה המכהנת, מצרים הוא גולת הכותרת שממעיטה מעט בערכו של הטורניר הנוכחי. הניגרים יעדרו מהאליפות בעקבות שחיתות במוסדות ההתאחדות שלה שהובילה להשעיה. קמרון ודרום אפריקה כשלו במשחקי המוקדמות כשהאחרונה הסתמכה על תוצאת תיקו במחזור המוקדמות האחרון, דבר שעלה לה במשחקים עצמם. המצרים, שזכו באליפות בשלוש הפעמים האחרונות, יעדרו בעיקר מסיבות שלא קשורות לכדורגל וקשורות לבעיות השלטון במדינה. גם טוגו של עמנואל אדבאיור, זו שהאוטובוס שלה הותקף בסמוך לגבול עם גאבון לפני האליפות הקודמת, תעדר בעקבות השעיה.

אז בהעדר כל אלו, בכל זאת יהיו שם 16 נבחרות שחולקו מחולקות לארבעה בתים. הפייבוריטית הברורה שנותרה במערכה היא חוף השנהב. "הפילים" זוכים ליתרון על פני שאר הנבחרות עם סגל נוצץ ומוכשר שמככב בליגות אירופה, גם גאנה תהיה שם לקרוא תיגר, ואולי גם סנגל ומאלי יצליחו להשתחל לשלבים הגבוהים. אז בואו נראה לאן הסקאוטרים הרבים שיגיעו יכוונו עצמם.

בית א'

המארחת מגיניאה המשוונית תזכה לארח בביתה ולעיני הקהל המקומי, אך הסגל שלה דל ביכולת כשרובו משתייך לליגות נמוכות בספרד, כיאה להשתייכות קולוניאלית מהעבר. רדולפו בודיפו, הוותיק, הוא השם היחיד שמוכר אצלה. לוב שנפרדה מהשליט שלה קדאפי ומבנו נשיא ההתאחדות, הצליחה להעפיל בעיקר בזכות בית נוח עם נבחרות בדמותן של מוזמביק וקומורס הצנועות, אך לא אמורה לעשות משהו ראוי לציון באליפות. מי שאמורות להעפיל די בקלות הן סנגל שבחוד שלה מככבים צמד חלוצי ניוקאסל, דמבה בה הלוהט ופאפיס סיסה, כשיחד איתם מאמדו ניאנג, המנוסה ומוסה סו המצוין מליל. גם זמביה שחוזרת למקום בו איבדה נבחרת שלמה לפני כמעט עשרים שנה, אמורה להעפיל לשלב הבא. הכוכב הגדול הוא לא אחר מאשר עמנואל מאיוקה, מיודענו, שמככב ביאנג בויז משוויץ, ואמור לזכות למעקב מהרבה מאוד סקאוטרים. גם רוג'רס קולה מאשדוד נמצא בסגל שלה.

בית ב'

חוף השנהב של פרנסואה זהאוי אמורה לדרוס לא רק את הבית המוקדם כאמור. דידייה דרוגבה הוא הכוכב הגדול, אך גם שמות כמו סולומון קאלו, ג'רביניו, יאיא טורה וצ'ייק טיוטה הם מספיק מוכרים בכדי להבין איזה עומק יש ל"פילים". בבורקינה פאסו כדי לשים לב לארמאן טראורה המוכשר מאוקזר, והיא תאבק עם אנגולה על הסגנות. סודאן אמורה להיות בשר התותחים של הבית.

בית ג'

הבית הכי פתוח באליפות. גאבון תזכה לרוח גבית וביתית, שלא בטוח שתספיק. השם הבולט שלה הוא דניאל קוזאן הוותיק, בעברו בצרפת ובסקוטלנד. מרוקו זוכה לעדיפות על השאר עם סגל לא רע בראשותו של מרואן צ'מאח מארסנל. גם עאדל טאארבט, אשתקד הכוכב הגדול של קווינס פארק ריינג'רס, ושני שחקניה של אנז'י מחצ'קאלה, אמבראק בוסופה ומהדי קארסלה הם שחקנים שצריך לשים עליהם לב. טוניסיה היא תמיד סוס עיקש, וכשסמי אלאגווי המצוין ממיינץ הגרמנית הוא החלוץ המוביל שלה, כדאי לא לפסול אותה. ניגר שעלתה לראשונה בתולדותיה לאליפות צפויה לסיים מהר את חלקה. מוסא מאזו הוא השם הבולט אצלה.

בית ד'

הבית המרתק של השלב המוקדם כאשר גאנה ומאלי, שתיים מהנבחרות החזקות ביבשת יפגשו ב-28 לינואר, במחזור המשחקים השני. גאנה נשענת על סגל צעיר ומוכשר כשלצידם של האחים אנדרה וג'ורדן איו, בניו של עבדי פלה האגדי, תמצאו גם את סולי מונטארי ודרק בואטנג המנוסים יותר. בכל אופן מדובר באחת הנבחרות המוכשרות ביבשת עם פס ייצור נפלא ולסקוטים תהיה עבודה במשחקיה. ה"נשרים" ממאלי מונהגים על ידי סיידו קייטה מברצלונה, כשצמד החלוצים המצוין, מובידו מאייגה מסושו וצ'ייק דיאבטה מבורדו כבר הוכיחו בליגה הצרפתית כי הבקעת שערים היא לא דבר זר עבורם. גינאה תסתמך על אסמעיל באנגורה ועל אל-חסן באנגורה המוכשר מראיו ואייקנו, כשפסקל פיינדונו הוותיק אמור להנהיג. בוצואנה הצנועה צפויה להיות אף היא אחת הנבחרות החלשות באליפות ורק היעדרן של הנבחרות הבכירות פינה לה בעצם מקום בין ה-16.

הרבה נכתב על העיתוי של אליפות אפריקה, זו שלא מתחשבת בליגות אירופה ופעם בשנתיים לוקחת מספר רב של שחקנים באמצע העונה, אך את אנשי היבשת השחורה מעניין קצת לשמוח, לחוות ולחגוג. זו ההזדמנות שלהם ושל הסקאוטרים למצוא זהב שחור.

מאבדים את זה

הם חשבו שיוכלו למשוך כך עוד עונה, עשו שינויים מינוריים בסגל, ונוכחו לדעת כי החיים האמיתיים עם האמונה בסגל המתבגר מעמידה בסימן שאלה אפילו את המקום בין שמונה הראשונות. התרסקות נוסח בוסטון סלטיקס

איזו פתיחת עונה מזוויעה עוברת בוסטון סלטיקס. המועדון הוותיק והבכיר, זה שלקח כבר 17 טבעות אליפות ובשורותיו עברו עשרות אגדות כדורסל הולך ודועך. כיצד קורה שלא מזהים מראש את הנפילה? האם זה עניין של כבוד או שמא אחת הרעות הבודדות בדבר המופלא הזה שנקרא NBA?

 איינג' והטעויות

הימים של שנות ה-60 עם אגדת ביל ראסל, הימים של שנות ה-80, המאבקים הבלתי פוסקים בין הסלטיקס של בירד, מקהייל ופאריש לבין הלייקרס עם מג'יק, ג'אבר וג'יימס וורת'י הן תקופה שנחקקה בתולדות ה-NBA ויצרה יריבות היסטורית שהיה הרושם כי היא חוזרת לאחר שני עשורים ולשמחת כולם.

בוסטון של אותם השנים גם היא התפרקה לה. שחקנים פרשו, הנהלה התחלפה, אפילו הבוסטון גארדן שודרג והפך "TD גארדן". בין לבין חוותה הקבוצה תקופה של היעדרות ממאבקי הפלייאוף, הימים של אנטואן ווקר ורג'י לואיס המנוח, למרות היותם כוכבים, לא זכורים כימי זוהר בתולדות המועדון הירוק. הקהל קיווה כי לקחים ילמדו וכמו שהלייקרס מצליחים ולא משנה עם מי להישאר בסביבות המקומות הראשונים, כך גם יעשה בבוסטון.

כשנבנה הטריו המבטיח של גארנט, אלן ופירס, זה שהביא תואר אליפות בשנת 2008, היו צריכים כבר אז לחשוב ולהבין כי בכדי שלא תחזור התקופה השחונה של ווקר ולואיס, יש לתת מענה בטווח של עונה או שתיים.

החוזים של ריי אלן ופול פירס מוצדקים, לבטח גם זהו של ראג'ון רונדו, שלמרות שאיבד שני חברים בשנתיים האחרונות (פרקינס ודיוויס), הוא הברומטר של הקבוצה הזו, ואחד הרכזים הטובים בליגה, אך הבעיות מתחילות כשמביטים על שאר החמישיה, ובראשה KG, קווין גארנט.

החוזה היקר של גארנט, זה שמסתיים רק בעוד שנתיים, מעיק על המועדון, והמנג'ר דני איינג' יחד עם המאמן דוק ריברס מעדיפים לוותר על בנייה נכונה של הקבוצה, למרות שהם יודעים כי זוהי העילה העיקרית לסגל הבעייתי שבאמתחתם. במקום זה הם עושים טריידים שאמנם מצליחים להביא שחקנים משלימים מצוינים כמו ברנדון באס, אך נתקעים בלי פתרונות בעמדות הפנים שלצד גארנט, זה שכבר לא תורם את שתרם בעבר, ונמצא הרחק משיאו.

נוסף על כך לקחה על עצמה הקבוצה חוזה מגוחך של שחקן כמו ג'רמיין אוניל שלא קרוב להיות שווה את הערך של אותו חוזה. המצב יוצר אובדן אפשרויות תקציביות, ופשרות בסגל בדמותם של שחקנים כמו נייט רובינסון, דלונטה ווסט, מרקיס דניאלס, כריס ווילקוקס וכעת גם מיקאל פייטרוס. כולם שחקנים טובים, אבל לא כאלו שיכולים למלא את החסר לגרום לקבוצה להתעופף מעלה.

צפיפות אוכלוסין

בעיה נוספת שלא חשבו עליה במועדון הירוק ממסצ'וסטס היא העונה הצפופה והדחוסה לקראתה ידעו שהם הולכים. כמה אפשר למשוך על טהרת הניסיון והגיל. טענות על פציעות חוזרות ונשנות של שחקנים צעירים הרבה יותר, אנו כבר שומעים, אז לבטח שלהסתמך על חבורה זקנה שכזו הוא לא צעד נכון.

ועדיין אחת מהבעיות היא גם בעיה במבנה החוקתי של הליגה הזו, עם כל הטוב שהיא מביאה, ערך השוויוניות והרצון לעזור לחלשים. קבוצות שלא מוצאות פתרון לחוזים יקרים, ומוגבלות תקציבית בעקבות כך, סובלות מפשרות וכך יוצא שאת הסגל של בוסטון ממלאים אייברי בראדלי (שלא הסתדר בהפועל י-ם) וגרג סטיימסה שאפילו לא נבחר בדראפט ומקבל במה כשחקן פנים משלים.

כמו כן, אולי זה צבעוני ויפה שתהיינה לפתע קבוצות מרעננות כמו הקליפרס שיתמודדו על התואר, אך האם לא ראויה הליגה הטובה בעולם לבסיס של קבוצות שתמיד יהוו חלק ניכר במאבקי הפלייאוף שלה.

הנעשה בבוסטון לא רומז על עתיד ורוד יותר. דוק ריברס ודני איינג' יצטרכו לחשוב ולמצוא פתרון לאפשרות ששוב הסלטיקס תיעדר תקופה ארוכה מתמונת הפלייאוף, אולי ויתור על כבוד לשחקן וותיק, אולי מהלך אחר, אבל אי הגעה לפלייאוף תהווה מכה קשה לקבוצה, להיסטוריה שלה, וגם לחובבי הכדורסל העולמי. ככה זה כשמאבדים את הראש, לא?

מילאן: הזברה באדום-שחור

כבר שנתיים שמילאן רצה חזק בצמרת הסרייה A. השינוי הגדול שהגיע בעמדת המאמן כנראה מגלה לנו את מילאן החדשה.

בשנתיים האחרונות מילאן חוזרת למרכז הבמה האיטלקית לאחר מספר שנים לא קטנות בצילה של היריבה השנואה מהצד הכחול – אינטר. נראה שמקומו של אלגרי שמור לעוד כמה שנים טובות בעקבות ההצלחה. האם החיבור של המאמן הנכון בזמן הנכון הוא זה שמביא למילאנזים את סוד ההצלחה? או שמא בעצם הכל מונח על הכוכב העליון של הקבוצה – השבדי זלאטן איברהימוביץ'?

אחרי 4 שנים בצילו הנוראי של היער הכחול החליטו האדומים לצאת למלחמה ולהחזיר את ההגמוניה לעיר. אלופת אירופה 7 פעמים הרגישה שהיא מאבדת מכוחה והשפעתה על הליגה, והחליטה לעשות הכל על מנת לחזור לצד השולט והחזק בעיר ובעיקר בליגה כולה. בזמן שרוב הכתבות והסיפורים בכל עיתוני אירופה מהללים את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד ואפילו פורטו, החליטו במילאן לעשות מעשה. לא עוד להיות עוד אחת מקבוצות הליגה ללא סיכויי אליפות.

לצורך משימת בניית והצערת הקבוצה מחדש סימן הנשיא סילביו ברלוסקוני את מסימיליאנו אלגרי בתור המאמן הבא של הרוסונורי. ההחתמה של אלגרי במועדון הרימה גבה בכמה מקומות שלא הבינו איך מגיע מאמן אלמוני שכזה לקדמת הבמה מבלי שהגיע להישגים בכדורגל האיטלקי. אך הפעם נראה שברלוסקוני פגע במטרה. אלגרי הלך בקו שהוא מאמין בו, דבקות במטרה עם עבודה קשה, טקטיקה שלא מביישת את הגדולות ביבשת, ובשנה אחת הצליח להחזיר את ההגמוניה האדומה-שחורה וכמובן את כתר האליפות האבוד.

אלגרי גם הצליח היכן שהרבה טעו בשנים האחרונות. ייצב את הסירה, תמרן בין הזקנים של הקבוצה לבין הצעירים והצעיד אותם בבטחה. הרכש אולי הכי חשוב של הקבוצה הוא השבדי זלאטן איברהימוביץ' שלא הצליח להתאקלם במדי אלופת אירופה – ברצלונה, עשה את המעבר המיוחל מבחינתו וחזר לכדורגל האיטלקי אותו הוא כל כך מכיר וגם אוהב. זלאטן אמנם שיחק באינטר, אבל כידוע לכולנו לשחקן השבדי החסון אין יותר מדי סנטימנטים או ערכים כשזה מגיע לכדורגל. כיום השבדי הוא למעשה המנהיג הבלתי מעורער של מילאן על המגרש. הוא שולט בקצב המשחק ומנווט אותו בהתקפה. אין ספק שהוא שחקן חשוב וכוח אימתני שעוזר למילאן להשיג את המטרות החדשות שלה.

בנוסף לזלאטן, ראינו עוד שמות חדשים שלאט לאט השתלבו בקבוצה ובהרכב: המגן השמאלי הנהדר שהגיע ממארסיי – טיה טיאוו, הבלם פיליפ מקסס שהגיע מרומא, אלברטו אקווילני שמושאל מליברפול, קווין עימנואלסון הקשר העולה בכוח ההולנדי שהגיע מאייאקס, קווין-פרינס בואטנג הגנאי המפציץ, וכמובן אנטוניו קאסנו הבעייתי מסמפדוריה. כמובן שלא נשכח את היהלום שבכתר – פאטו הברזילאי.

הדבר היחידי שהפתיע עד כה בהתנהלות של הקבוצה עד כה, היא הסכמתה למכור את אחד הכוכבים, והכוח הכי רציני בהתקפה (פאטו), לטובת קארליטו טבס שאמור היה להגיע ממנצ'סטר סיטי. למזלה הרב של הקבוצה, פאטו עצמו לא הסכים לעבור (לפ.ס.ז') ובכך מנע ממילאן צרה גדולה מאוד. טבס עמוס כשרון אך במקביל, גם עמוס בעיות שלא נגמרות. החלפה של שני השחקנים אחד בשני הייתה הורסת את כל מה שאלגרי ניסה לבנות בשנה וחצי האחרונות.

העונה, כמו בעונה שעברה, מילאן חזק במרוץ האליפות. איתה רצה אחת היריבות הכי גדולות ושנואות שלה – יובנטוס, שכמותה גם היא מנסה לחזור לקדמת הכדורגל האיטלקי והאירופי לאחר מספר שנים בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי. כאשר מאחוריהן אפשר למצוא את אודינזה (הפתעה הפלאה כבר מספר עונות), לאציו (שחוזרת לצמרת) ואינטר שמתגנבת מאחור (לאחר פתיחה קטסטרופלית לעונה).

ההימור שלי לעונה הזו: מילאן תיקח אליפות גם השנה. אומנם היכולת כרגע לא בשמיים ולא עקבית יתר על המידה, אבל כרגע היא נראית הכי חזקה ומתאימה לזכייה נוספת. יובנטוס, אינטר ואודינזה יאלצו להסתפק במקום שיוביל לליגת האלופות בעונה הבאה.

לא חמד, תותח!

התצוגה של תומר חמד מול ריאל סוסיאדד היא לא פחות מהישג שיא עבור הכדורגלנים הישראלים העונה. הטיל שיירט לבין חיבורי הקורות, והצ'יפ ששיחרר מרגלו בקלאסה מעל שוער היריבה,  מעמידים אותו סופית כחלוץ לגיטימי בליגה הטובה בעולם.

שימו לב איזה דינמי והפכפך הוא הכדורגל – לפני שנה וחצי תומר חמד עוד קיפץ בין בורות הבוץ בעילוט והספיק לרדת ליגה עם אח"י נצרת. היום, הוא משחק לצד האיכותיים ביותר ומנפק קבלות בכדורגל הספרדי. קפיצת המדרגה של תומר חמד במיורקה, ולפניה קפיצת המדרגה שלו במכבי חיפה, מצביעות על אופי ומקצוענות בלתי מעורערים של השחקן.

הרבה מזלזלים בכיבוש חמשת הפנדלים של חמד בליגה הספרדית עד כה, אך לא מבינים שעצם הקרדיט למתן הבעיטות, ועצם ביצוען בהצלחה, הן תעודת הכבוד הגדולה ביותר שחמד יכל לקבל בעונתו הראשונה בספרד. בשלישי חמד השתיק את כל המצקצקים, עם צמד חלומי ב-1:6 הענק של מאיורקה על סוסיאדד בגביע המלך. הפעם השערים נכבשו מהשדה, ואלו לא סתם שערים, אלא ביצועים מלוטשים ויפהפיים של שחקן ברמות הגבוהות ביותר.

על כתפיו של תומר חמד לא נערמות כמויות לחץ אדירות, מכיוון שאינו נחשב שחקן זר  (מחזיק בדרכון פולני). הדבר משחק לרגליו של החלוץ, שיכול ללמוד תוך כדי תנועה מהספרדים הטכניים והקשוחים כאחד, ולהתקדם בקצב אחיד, בדיוק כמו שהוא עושה כיום.

האמון של מאמן מאיורקה חואקין קפארוס בחמד, והסבלנות שהוא מגלה כלפיו מרגע הצטרפותו, מוכיחים דבר אחד – הוא כאן כדי להישאר. כולי תקווה שתומר חמד יידע לנצל את הסיטואציה המצוינת הזו ולקחת אותה בשתי ידיים. בינתיים זה נראה לא רע בכלל.

ומילה לגבי ההתקדמות של חמד: קפיצת המדרגה שלו צריכה להוות דוגמה לכל שחקן ושחקן שמצוי במשבר. בכדורגל הישראלי ראינו לא פעם שחקנים שאינם מתמודדים היטב עם חוסר הצלחה, בייחוד בהתחלת הקריירה, כשהם על האולימפוס על ים של קומפלימנטים וציפיות. תומר חמד לא מצא את מקומו במכבי חיפה, נעלם במכבי הרצליה ונכשל בבני יהודה. תראו איפה הוא היום. החלוץ יכול להיות מרוצה מרף ההתקדמות שלו, לא לפני שישלח מאות זרים לאלישע לי, האיש שהעלה לו מחדש את המניות.

אין לי ספק שהביצועים של החלוץ לא נעלמים מעיניו של מאמן הנבחרת הטרי, אלי גוטמן. חמד, שבקמפיין הקודם רשם את הופעותיו הראשונות במדי הכחול-לבן, ואף כבש שער בזאגרב מול קרואטיה, מסתמן כזימון הכרחי לקראת משימתנו הבאה – מוקדמות מונדיאל 2014.

נכון שעמדת החלוץ משופעת בשחקנים ישראלים נפלאים, כמו איתי שכטר, טוטו תמוז, בן סהר ואליניב ברדה, אך לטעמי חמד אינו נופל כיום מאף אחד מהם. כשהוא מתקרב לגיל 25, זה הזמן של חמד לפרוע שטרות במדים הלאומיים. הוא משחק בליגה טובה מזו של תמוז, נמצא בכושר טוב יותר משכטר ובגיל אופטימלי יותר משל ברדה, ולכן הכול תלוי רק בו לקראת העתיד לבוא.

אחרי המבול, באה הבשורה

שבת גשומה שהובילה את קריית שמונה להצהרה ברורה, הובילה את הלגיונרים לכבוש ולהעניק לנו כבוד, ואת אוהדי ליברפול לחשוב האם מגיע לקני דלגליש הכבוד המוענק לו. אחרי המבול, המסקנות

שבת קרירה וכמוהה גם האווירה שנוצרה בליגת העל. אף אחד לא מתרגש מהנעשה, כאילו כולם ממאנים להאמין שהדבר הבא הופך ריאלי ממחזור למחזור, עירוני קריית שמונה בדרך לתואר אליפות היסטורי. כשבהפועל תל אביב עסוקים בלפטר ולהתפטר, אין סיבה שהאליפות לא תעשה את דרכה צפונה.

צל"ש לרב"ש

לאחר 14 ניצחונות החליט רן בן שמעון לאשר כי קבוצתו היא אכן אחת מהמועמדות הבולטות לאליפות. רן, בוקר טוב! אתם המועמדת הבולטת וכנראה גם היחידה. ממרחק של שמונה נקודות וכשהיריבה היא מ.ס אשדוד שמסתפקת כדברי מאמנה, ב"לא לספוג", אתה יכול להיות רגוע. הצירוף של סולארי הוסיף מחץ, פתאום רואים גם שערים, וניצחון מבטיח בסכנין הוא התגלמות השאיפות. האליפות תלך לאצבע הגליל. לא הפועל תל אביב עם שירזי ואלימלך היא זו שתוכל לסכל את העניין, בטח כשאין שם רגע דל, וגם לא רצון אמיתי, וכנראה שגם לא אשדוד עם ניר ביטון המוכשר. אליפות ללא אוהדים, אבל עדיין אליפות.

רמת הכובש

אחת הסיבות לעונה המוזרה שחולפת לה בשתיקה מסוימת, ובהתעלמות מירידה ברורה בערכה של ליגת העל היא הרמה. זה כבר לא מרגש את אוהדי מכבי חיפה, לא את אוהדי מכבי תל אביב וגם לא את אלו של הפועל. העדרם של שחקנינו הגולים הוא הסיבה העיקרית לאובדן השליטה על רמת הליגה. כשניר ביטון בדרך למנצ'סטר סיטי, אפשר לחייך, ועם זאת להבין כי רמת הכובש של הליגה הזו תלך ותאבד מערכה עוד ועוד כי השחקנים כבר לא פראיירים, הם הבינו שבאירופה יש כדורגל, וגם כסף  ולשם הם מכוונים. אור בקצה המנהרה? אין.

להלן, הראיות

ובהמשך לפסקה הקודמת אנו רואים ולמדים כי טובי הסקוררים שלנו מוצאים מקומם בליגות אירופה ומראים כי יכולתם בליגת העל לא הייתה מקרית. אם תומר חמד מצליח להרשית מול ריאל מדריד, ועדן בן בסט מכריע משחק בליגה הצרפתית, שאר שחקני ליגת העל יכולים להתעודד ולהבין כי עבודה קשה תוביל אותם גם הם אל היעד. כאן נסבול מהיעדר אטרקציה, מרצונם של המוכשרים שבשחקנינו רק לברוח, ובמקום זאת בשבתות גשומות שכאלו נוכל להתנחם בהתכרבלות בפוך וצפייה באותם רגעי נחת מעבר לים.

אגדה? אולי של פסח

מחזור אמש בליגה האנגלית החזיר לרשימת הכובשים את פול סקולס שהוכיח כי כדורגל הוא לא שכח גם עם חצי שנת היעדרות. היונייטד מתחברים ומפעילים לחץ בלתי פוסק על הסיטי שאצלה ראינו סדקים בשבוע החולף. אולי הוא הבורג החסר בכדי להשליט סדרי עולם בעיר מנצ'סטר?

ונעבור כ-60 ק"מ מערבה משם אל אנפילד. הכבוד שזוכה לו קני דלגליש ביציעי אנפילד הוא מוצדק נוכח העבר הכביר שלו. ועדיין האם לא הגיע המקום לחדול מאותה נאמנות בלתי פוסקת, כאשר משחק אחר משחק הקבוצה שלו לא מצליחה לנצח דווקא מול יציעי אנפילד המצדיעים לו? סגל שחקנים שהוא בחר, עם הוצאות שבחלקן מגוחכות, וחוסר בולט במחץ עלול לעלות לקבוצת מהמרסיסייד בעוד עונה ללא ליגת האלופות. אולי זה הזמן של אוהדי ליברפול לאמץ גם הם משהו מישראל, את תרבות החוסר סבלנות, ובמקרה הזה בצדק, למחות בכדי שיעשה שינוי.

מסקנות נחרצות הם אלו שליוו את סוף השבוע הקריר הזה. אולי בחסות זעם הרעמים שהיכו בחוץ, אבל נחרצות היא שם המשחק של אחרי המבול.

סמל

תיירי הנרי , ארסן ונגר , ארסנל , ליגה אנגלית , פרמייר ליג"סֵמֶל – סִימְבּוֹל, מוֹפֵת, מָשָׁל" (מילון אבן שושן). בהקשר הספורטיבי הכוונה היא לאדם: מודל לחיקוי. אחד כזה שהקהל מעריץ. מישהו ששמו תמיד הולך יד ביד עם שם המועדון, ממש כמו הסמל על חולצות השחקנים. מישהו שהאוהדים יודעים שתמיד ייתן את הכל בשבילם, ולכן תמיד יתנו את הכל בשבילו. מישהו ששמו תמיד ייזכר כחלק מההיסטוריה של המועדון, גם כשכבר לא ישחק כדורגל. מישהו שלעולם לא יישכח. סמל.

רבות דובר על כך שעידן הסמלים חלף מעולם הכדורגל. בימים בהם הכסף הוא שקובע את זהות המועדון, סמלים נעלמים. שחקנים שמגלים נאמנות למועדון ולקהל שלהם, אינם דבר המובן מאליו בימינו. יתרה מכך, בעונה שבה אלסנדרו דל-פיירו מקבל הודעת פיטורין מיובנטוס, שנה אחת לאחר שראול הועזב מריאל מדריד, מתברר שגם מבחינת מרבית הקבוצות הסמלים כבר אינם מהווים פקטור בבחירת הסגל.

דווקא בגלל הסיבות הנ"ל, מרגש לראות שיש קבוצות שעדיין מעמידות את הסמלים שלהן מעל לכל. השבוע זכינו לחזות בשני קאמבקים יוצאים מן הכלל, ושניהם בממלכה הבריטית.

נתחיל במנצ'סטר יונייטד, שהחזירה לפעילות את פול סקולס, אחרי שפרש ממשחק בסוף העונה שעברה. רבים טוענים שהחזרה של סקולס לא תועיל ליונייטד, ושלא הוא הפיתרון לו היונייטד זקוקה במאבק האליפות. אחרים מכבירים וטוענים שמדובר בצעד נמהר, שלא לומר מבוהל, של אלכס פרגוסון שמחפש פיתרון מהיר ובעיקר משדר פאניקה. אני חולק על הדעות הללו.

בגיל 37, מיותר לציין שפול סקולס הוא כבר לא אותו שחקן שהכרנו בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. לאחר שמונה חודשי פרישה, שלהם קדמה עונה דלילה עם שער אחד בלבד בכל המסגרות, אין ספק שמבחינה מקצועית התרומה של סקולס תהיה מזערית, אם בכלל. אם אנחנו יודעים את זה, תסמכו על פרגוסון שהוא יודע את זה גם. לכן אני משוכנע שאלכס פרגוסון לא התחנן בעצמו בפני סקולס שיחזור לשחק. אף אחד ביונייטד לא דרש, איים או חייב את הג'ינג'י הותיק לחזור לשורות האדומים. החזרה מפרישה נעשתה מרצונו הוא. ייתכן שהגעגועים למשחק היו קשים מנשוא, ייתכן גם שסתם השעמום גמר אותו. מה שבטוח, כשסקולס רצה לחזור למגרשים, אלכס פרגוסון קיבל אותו בזרועות פתוחות. אחרי שתרם 17 עונות למועדון, המועדון יודע להחזיר טובה, ואם סקולס רוצה לשחק כדורגל, באולד טראפורד תמיד יהיה לו מקום. ככה מתייחסים לסמל.פול סקולס , מנצ'סטר יונייטד , אלכס פרגוסון , פרמייר ליג , הליגה האנגלית

הקבוצה השניה באנגליה שהחזירה לשורותיה סמל ותיק היא ארסנל. במהלך הרבה יותר מתוקשר מזה של היונייטד, הצליח ארסן ונגר להחזיר לשורות התותחנים את גדול חלוצי הקבוצה בכל הזמנים, תיירי הנרי. הנרי אמנם לא גדל בארסנל ולא שיחק בה את כל שנותיו, אבל בשבע שנים בהייבורי, ועוד אחת באיצטדיון האמירויות, הוא הבקיע 226 שערים שהפכו אותו לכובש הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון. כשנפוצו שמועות לגבי חזרה אפשרית של הנרי לארסנל, נוצרה התרגשות גדולה בקרב הקהל של התותחנים. ברור לכולם שבגיל 34 חלוץ הניו-יורק רד-בולס הוא לא אותו החלוץ המהיר ששיחק בשעתו במועדון,  ובכל זאת – כשתיירי הנרי לובש את המדים של ארסנל, משהו מיוחד מתרחש באוויר של האמירויות. ככה זה כשסמל חוזר הביתה. מי שצפה במשחק של ארסנל נגד לידס מבין למה אני מתכוון. איצטדיון שלם עמד על הרגליים והריע כש"המלך" עלה לכר הדשא. עשר דקות מאוחר יותר, הנרי סיים מהלך התקפה בפשטות הטבעית, המוכרת והממכרת שלו, שהפכה אותו לחלוץ הכי אלגנטי שראיתי מימיי. שער ניצחון נוסף למלך שערי המועדון בכל הזמנים. "עכשיו אני יודע בדיוק איך זה מרגיש להבקיע שער לטובת הקבוצה שאתה אוהד" הוא אמר בסיום המשחק.

הנרי הושאל לארסנל לתקופה של חודשיים בלבד, אחריה יחזור לארה"ב, אבל עד אז אוהדי ארסנל ייהנו מכל שניה בה הוא לובש את המדים האדומים, בין אם הוא יבקיע שערים נוספים ובין לאו. ככה מתייחסים לסמל.

פרנק למפארד נפרד

פרנק למפארד גמר את הסיפור שלו במדי צ'לסי? בהחלט אם תשאלו את וילאש-בואש, ממש לא אם תשאלו את פרנקי!

וילאש-בואש נחת בלונדון אצל הכחולים בסוף העונה שעברה. המאמן הפורטוגלי הצעיר שהביא הצלחה מסחררת לפורטו הובא במהלך (לא הכי חכם לדעתי) אל הליגה האנגלית במטרה להזניק עוד קצת את המניות של צ'לסי ושלו קדימה. עד כה, המצב לא הכי מעודד, בליגה הבלוז ממוקמים רק במקום ה-4 ורחוקים כבר 8 נק' (מחזור מס' 19) מהמנצ'סטריות. גם היכולת המנומנמת משהו של הקבוצה לא זוכה לשבחים גדולים מדי.

המאמן הצעיר כנראה לומד ממורו ורבו דאז בפורטוגל, מוריניו

מאז שחובבי הכדורגל מכירים את מוריניו, רובנו לא הפגינו חיבה גדולה מדי אל האיש, אבל אי אפשר להאשים אף אחד, מוריניו הביא את זה על עצמו (לא שזה ממש אכפת לו). וילאש-בואש בעצם סומן כמוריניו החדש, במיוחד אחרי שהביא את הטרבל (אליפות פורטוגל, גביע פורטוגל וגביע הליגה האירופאית) בעונה שעברה לפורטו. כמה ימים לאחר מכן כולם כבר ידעו מה תהיה התחנה הבאה של המאמן הצעיר. כשהכסף הגדול של רומן אברמוביץ' קורא לך מעטים האנשים אשר יגידו לא.

מאז שהגיע וילאש-בואש החליט לעשות מהפכה בסגל. המטרה להצעיר את הסגל ולהפוך אותו לתלכיד חזק יותר. על כן הוא סימן את כוכבי הקבוצה בתור הבעייתיים במטרה למכור אותם ולהביא אחרים במקומם.

ניקולאס אנלקה – בקושי ראה דשא העונה ומיעט לשחק עד אשר עשה את המעבר המיוחל לליגה הסינית.

דידייה דרוגבה – עומד לסיים חוזה בסוף העונה הנוכחית וכבר נפוצו סיפורים על כך שלא ימשיך בעונה הבאה. כבר עכשיו אפשר לקרוא על קבוצות שמגששות אצלו לגבי מעבר אפילו בינואר.

פלורן מאלודה – הצרפתי הבינלאומי כנראה גם בדרך החוצה. השחקן לא מרבה לשחק כמו בשנים הקודמות למרות יכולתו הטובה.

אפשר להוסיף לרשימה המכובדת גם את הבלם אלכס, החלוץ סלומון קאלו והמגן בוסינגווה. אבל מעל כל הרשימה הזו עומד אחד ומיוחד, פרנק למפארד.

הקפטן הותיק (אחרי ג'ון טרי), הקשר האנגלי הבינלאומי, אחד השחקנים היותר טובים, יציבים ובעלי השפעה בקבוצה. גם אותו שם וילאש-בואש על הכוונת. גם עליו הוא כבר לא בונה, לא לעונה הזו ובהחלט לא לעונה הבאה. לראיה אפשר לראות את מספר המשחקים שבהם פרנקי כלל לא רואה דשא, ובמשחקים בהם הוא כן משחק, הוא בדרך כלל לא בהרכב הראשון.

אך למרות הבעיות והפיחות במעמדו, גם היום פרנק למפארד הוא אחד מעמודי התווך ואחד השחקנים הכי חשובים שיש במועדון. למפארד מדורג כיום במקום השני בכמות הבקעת השערים של הקבוצה (8), ושלישי בבישולים (4). קשה להבין מה עומד מאחורי המחשבה של ייבוש פרנק למפארד המצוין, על אחת כמה וכמה כשעל ספסל המחליפים לא ניתן למצוא שמות כל כך גדולים שמחכים לעלות אל כר הדשא.

אני אישית במקום וילאש-בואש דווקא היום בגלל חוסר היציבות לא הייתי מוותר על שחקן כזה לרגע. שחקן שיכול לסחוף את הקבוצה ובהחלט לעזור לו אם יצטרך מול הביג בוס – רומן אברמוביץ'.

אם כבר דיברנו על מוריניו, המאמן בהחלט מנסה בכל כוחו לצרף את הקשר המצוין לבלאנקוס ממדריד ומי כמו וילאש-בואש לא צריך עוד נורות אדומות כדי להבין באיזה שחקן מדובר. בסופו של יום המהלך הכי חכם מבחינת השחקן והקבוצה יהיה להישאר ביחד, לפרנקי אולי כדאי אפילו לסיים את הקריירה בקבוצה שהביאה אותו למעמד הזה.

מבחינתו, אני לא חושב שזו תהיה בעיה כשכבר הצהיר שזו כוונתו, אצל וילאש-בואש הפתרונים. אני מקווה בשבילו שלא יעשה החלטה פזיזה ולא נכונה וידע לנצל הידע שצבר והביא לו הצלחה עד היום. כי רק ככה יצליח המאמן הצעיר להישאר מספר שנים טובות בלונדון הכחולה.

כנראה שלבד על הגג

פתיחת העונה ב-NBA מלאה במשחקים ובעיקר בחוסר יציבות של הרבה קבוצות. מי שנהנית מכל הספק הזה היא מיאמי שמרוויחה ביושר את היותה הפייבוריטית הברורה לאליפות. לברון תכין את האצבע לטבעת

כבר בפתיחת העונה ולמרות פגרה ארוכה למדי עושה הרושם כי המתמודדות העיקריות של הקבוצה מפלורידה לא בשיאן ובעיקר סובלות משחיקת שחקנים או מחוסר בעומק בסגל. תוסיפו לכך את הלמידה מאשתקד, החיזוק בדמות רכז רוקי שמביא ערך מוסף, ופתיחת עונה מגומגמת של יריבותיה העיקריות, והנה לכם כל הסיבות להכריז על מיאמי היט כמועמדת מספר אחת לאליפות. נכון, בקושי החל העונה, העייפות עדיין איננה ניכרת במרבית קבוצות הליגה, אך אף אחת האמת גם לא נראית כפוטנציאל לעצור את ה"ביג 3" של מיאמי בתוספת נוריס קול המפתיע.

הרוח נושבת מזרח

היריבות ממזרח נראות מבולבלות וחסרות השראה. בוסטון נשענת על רג'ון רונדו לצד שלושת הוטרנים, פירס, אלן וגארנט ונראית חסרת מעוף לגמרי, ובטח לא כזו שתדבר הרבה העונה. שיקגו עם ה-MVP רוז שנחשבת כפוטנציאלית היחידה מהמזרח שאיפשהו יכולה לדגדג את את ה"היט", גם היא לא ממש מרשימה. צירוף של ריף המילטון מוסיף קלעי אל לואל דנג המצוין, ועדיין לאיים באופן ממשי על מיאמי זה כנראה לא יספיק. הניקס כרגיל חסרי יציבות שאולי החלמת בארון דיוויס תעזור במעט לייצוב השורות, אך לא מעבר.
אורלנדו תמשיך להישען על הכתפיים הרחבות של ה"סופרמן", דוויט האוורד, שיחכה לעת הנכונה ויעזוב.

מי שמפתיעות באופן יחסי ונראות לא רע באזור החוף המזרחי הן אטלנטה ואינדיאנה. ה"הוקס" מציגים קבוצה עם עומק יחסי, כשג'ו ג'ונסון חד, ג'וש סמית' בשל, וגם ג'ף טיג משתדרג כרכז מוביל. ליריבות במערב הם יעשו חיים קשים, למיאמי? לא נראה שזה יספיק.

ה"פייסרס", שבנו סגל שזכה לחיזוק בדמותו של דיוויד ווסט, יצטרכו שנה שנתיים ועוד שחקן או שניים בכדי באמת לקרוא תיגר ולחזור לימים הגדולים של רג'י מילר. נכון, אשתקד הם הציקו לשיקגו, והגיוון הגדול בדמותם של דני גריינג'ר, טיילר הנסבורו וחבריהם הוא משהו שמתהווה להיות גורם משפיע בליגה הטובה בעולם, אך גם שם ייקח זמן.

לגבי שאר הקבוצות שדבוקות לחופי האוקיינוס האטלנטי, נו באמת אל תצחיקו את לברון?

האיום המערבי?

 גם בנציגות החוף המערבי אי אפשר למצוא נחמה שנראית כמי שתוכל לעצור את מיאמי. האלופה, דאלאס, זו שגרפה בהפתעה גמורה את הטבעת מלברון עצמו, סובלת אף היא מסגל מבוגר בראשות נוביצקי, קיד, מריון, טרי וגם וינס קרטר. לעת עתה גם צירוף של לאמאר אודום הכבוי, ודלונטה ווסט, לא מועיל לחבורה של ריק קרלייל ליותר מידי הברקות, וכרגע היא מדורגת בתחתית הבית האזורי שלה, אחרי סאן אנטוניו, שממשיכה גם היא להישען על שלד וותיק שיהיה לה לרועץ במשך העונה.

הלייקרס עברו מתיחת פנים שהחלה עם עזיבה של המאמן המהולל, פיל ג'קסון, ונמשכה עם עזיבת אודום ומפח הנפש בעניין כריס פול. בינתיים איך נאמר? זה לא זה.

אוקלהומה היא קבוצה של שלושה שחקנים. דוראנט מעל הכל, ווסטברוק וג'יימס הארדן שמפגין יכולות של השחקן השישי הטוב בליגה. אבל מלבדם? לא איבקה, שלהט אשתקד ונחלש מאוד, ובטח לא ספלושה ופרקינס העגומים הם אלו שיעזרו ל"רעמים".

הקליפרס שסומנו כפוטנציאל הגדול למאבק יחד עם בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן והצטרפותם של כריס פול וצ'ונסי בילאפס, נראים כחומר גלם טוב, אך הזמן להתחבר הוא מה שימנע מהם כרגע להיות יציבים.

לגבי השאר באותו אזור? גולדן סטייט עם מארק ג'קסון נראית נחמד, גם סקרמנטו עם אוואנס וקאזינס, וגם פורטלנד שהפכה להצגה בודדת של למרקוס אולדרידג'. אבל עוד פעם נשאל אתכם? זה לא מצחיק את לברון?

 בזמן שכולם שיחקו ברחבי אירופה, וויד וג'יימס חיפשו איך להעביר את הזמן, וכנראה שעניין הטריות משחק גם כן תפקיד מרכזי. חיזוק של חוכמה בעמדת הרכז שלא נצצה אשתקד כשמריו צ'אלמרס נאלץ להתמודד עם כל המעמסה לבדו כי מייק ביבי זה כבר לא זה, רק יוסיף לעומק והטריות. בעוד ג'ונס, האסלם ואחרים רק מספקים משענת למקרה הצורך, וטרן כמו שיין באטייה מוסיף את החוכמה ונוריס קול, ההפתעה הגדולה בעמדת הרוקי, נותנים אופציות חדשות לקבוצה של ספולסטרה, כזו שלא קיימת בשאר קבוצות הליגה.

כבר בשלב מוקדם של העונה הדחוסה הזו ניתן לומר כי טבעת האליפות קרובה מתמיד לאצבע של לברון. אפילו הסאות' ביץ' המפורסם מתמרק לכבוד המעמד.

פרסום ראשון: עתירה לבית המשפט כנגד הליך מינויו של מאמן הנבחרת החדש, אלי גוטמן

עתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי כנגד הליך מינויו של מאמן הנבחרת החדש, אלי גוטמן. עו"ד, רון פלרט, עתר לבית המשפט בטענה להליך מינוי לקוי. בית המשפט המחוזי התבקש ליתן סעד הצהרתי כי המינוי בוצע בחוסר סמכות.

בטור שפורסם בשבוע שעבר בישראספורט על ידי עו"ד פלרט הוא נתן דעתו לגבי הליך המינוי של אלי גוטמן ונתן פרשנות משפטית לסוגיה. עו"ד פלרט לקח את העניין צעד קדימה ובעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי טען להליך מינוי לקוי וחוסר סמכות מצידם של ראשי ההתאחדות. יש לציין כי לא מדובר בעניין מקצועי נגד גוטמן עצמו, אלא רק כלפי הליך בחירתו לתפקיד. אנו מביאים בפניכם את נוסח העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי עו"ד רון פלרט.

קישור לעתירה אשר הוגשה – לחץ כאן

 

 

מלפפוני חורף חמים

לפחות כל יום נוצרות חדשות לגבי מעבר שחקנים ברחבי אירופה, חלקן מתוקשרות יותר וחלקן פחות. בכתבה הנוכחית ננסה להבין מי אמור לצאת בדלת האחורית של קבוצתו הנוכחית ואולי להעיר את הקריירה בחלון הראווה של קבוצתו החדשה.

קלאס יאן הונטלר

אין ספק שהוא אחד החלוצים המוכשרים ביבשת. החלוץ ההולנדי האימתני מככב היום במדי שאלקה לצידו של ראול הספרדי. בעקבות יכולתו הנהדרת בבונדסליגה כבר עכשיו צצות שמועות ובקשות לשחקן בקבוצות הבכירות באירופה.

המתעניינת העיקרית היא מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה זקוקה לחלוץ שפיץ על מנת להמשיך להיאבק על תואר האליפות בארצה. אחרי שמייקל אוון (המנומנם) נפצע שוב, צ'יצ'ריטו פצוע גם הוא, ברבטוב ממעט לקבל הזדמנויות, יונייטד חייבים לחזק את יכולות הסיום שלה.

הימור שלי: ישאר בשאלקה. אין סיבה לקבוצה שנאבקת על תואר האליפות באחת הליגות היותר חזקות לשחרר את החלוץ המוביל שלה.

דיוויד בקהאם

הקשר האגדי דיוויד בקהאם כבר ממש לא ילד, למעשה הוא כבר נושק לגיל 34 אך גם בגיל הזה כוחו עדיין במותניו. הקשר האנגלי שזכה לפני מספר חודשים באליפות ה-MLS רוצה לחזור לאירופה. מספר הקבוצות שמתעניינות הוא לא קטן ואפשר למצוא בינן כמה מהמובילות ברחבי היבשת.

המחזרת העיקרית היא פ.ס.ז מוליכת הליגה הצרפתית. כיאה לקבוצה שהבעלים שלה הוא שיח סעודי/קטארי (מחק את המיותר) גם היא החליטה לקנות כל דבר שזז (ראה ערך מנצ'סטר סיטי) ואחרי השקעה אין סופית בקיץ החליטו בעיר האורות שבקהאם יהיה תוספת טובה לסגל.

הימור שלי: אוטוטו חותם בצרפת. אין ספק שלמרות היכולת הטובה שלו, כרגע הכי יתאים לשחקן הוותיק להתרוצץ בשאנז-אליזה. חוץ מזה, מי שבאמת קובעת זו "פוש-ספייס" והיא כבר החלה לחפש בית בפאריס.

מילוש קראסיץ'

הקשר הסרבי הנהדר שמשחק ביובנטוס לא מקבל מספיק הזדמנויות העונה. השחקן שרבים צפו לו עתיד מזהיר כמו קודמו באותו תפקיד (פאבל נדבד) דווקא השנה לא רואה יותר מדי דשא.

יובנטוס מציגה יכולת טובה העונה ומוליכה את הסרייה A בצוותא עם מילאן אבל לצערו של קראסיץ' המאמן המצוין של הגברת הזקנה קונאטה לא נותן לו את יחס שחשב שיקבל ממנו. שמועות רבות אופפות את המעבר הצפוי לו. בין השמות אפשר למצוא את – צ'לסי (שזקוקה לקשר יצירתי וכנראה שגם מאלודה בדרך החוצה), מתעניינת נוספת בשחקן היא ולנסיה שרוצה להיאבק עד סוף העונה בלה ליגה על מקום בליגת האלופות.

הימור שלי: בדרך הנכונה לצ'לסי. לדעתי הקבוצה מתאימה לו בדיוק. השחקן ביכולת טובה ורעב להצלחה, אין כמו שחקן במעמד הזה כדי להמריץ את האחרים בסגל. קראסיץ' מתאים לליגה האנגלית בהחלט.

גונזלו היגוואין

חלוץ מטרה נהדר. היגוואין הוא ללא ספק אחד השחקנים הכישרוניים כיום. חלוץ מטרה אמיתי שיודע תמיד לזהות טרף קל בדרך לכיבוש שער. המיקום הנכון, הטאץ' העדין, הסיומת הנהדרת. כל מה שחלוץ צריך. לאחרונה צצו שמועות שהשחקן לא מרוצה ממעמדו בריאל ורוצה להתאוורר במקום אחר שם יהיה החלוץ המוביל. הצעות כמובן לא חסרות לחלוץ, עכשיו מה שנשאר זה רק לבחור. צ'לסי, יובנטוס או אולי בכלל מנצ'סטר יונייטד יהיו הבמה החדשה של הארגנטינאי המצוין.גונזאלו היגוואין , ריאל מדריד , מנצ'סטר יונייטד , ברצלונה , שאלקה , כדורגל אירופי

הימור שלי: לצערו כנראה ישאר בריאל מדריד. מוריניו מדבר הרבה שטויות בדרך כלל אבל הפעם כנראה שהוא צודק. אין לו סיבה לשחרר את אחד משני החלוצים היחידים שלו בסגל ועוד חלוץ ברמה כה גבוהה.

עמנואל מיואקה

הקשר הישראלי בכתבה הזו. החלוץ הזמבי הנהדר ששיחק לפני שנתיים במדי מכבי ת"א. כיום השחקן מככב במדים של יאנג בויז השוויצרית ומדורג במקום השני בטבלת הכיבושים העונה.

השחקן הנהדר שעוד בישראל שמו לב לפוטנציאל הענק שלו נמכר בסכום די נמוך אך עדיין מספק מבחינת הצהובים, למזלם יש סעיף שמקנה להם 20% מסכום המכירה הבא שלו שכנראה מתממש אוטוטו. בחלוץ יש מספר לא מבוטל של מתעניינות בעיקר מהליגה האנגלית, שם מדווחים כי ניוקאסל, ופולהאם הן המתעניינות העיקריות, כאשר בשחקן מעוניינות גם דינמו קייב האוקראינית ומארסיי הצרפתית.

הימור שלי: המעבר לאנגליה קרוב מתמיד. כדאי לו להתחיל בקבוצה קטנה שם ישימו לב אליו כל הגדולות וכנראה שתוך שנתיים נראה אותו באחת מהן. ניוקאסל יכולה להיות בחירה מצוינת לזמבי הנהדר.

אלו הדיווחים שצדו את עיניי, אם יש לכם תוספות מעניינות או שמועות שכדאי לדעת צרפו אותן ונראה מי מההימורים הוא הנכון.