אוהדי מנצ'סטר יונייטד ודאי אוכלים את הלב היום כשהם נזכרים בתקופה הנפלאה עם ראיין גיגס, דיוויד בקהאם, פול סקולס, האחים נוויל ואחרים.
הסרט המצוין 'מחזור 92' יצא בדיוק בשבוע שמנצ'סטר יונייטד השיגה נקודה אחת מ – 3 משחקי ליגה.
הסרט שבויים על ידי האחים טרנר, קיבל ביקורות נפלאות מאוהדים ועיתונאים, כאשר הוא נותן מבט מצוין על עלייתם לגדולה של ראיין גיגס, דיוויד בקהאם, פול סקולס, האחים נוויל וניקי באט.
הנה חלק קטן מהסרט בו רואים את ראיין גיגס מחקה וצוחק על דיוויד בקהאם:
ביום שני פרסמנו סרטון נפלא של כוכב העבר של מנצ'סטר יונייטד, פול סקולס, מבקיע שער נפלא מעל השוער במשחק 5 על 5, ועכישו מגיע עוד שער גדול של הג'ינג'י מהמשחק.
סקולס, הבקיע את השער הראשון במשחק בין צ'דרטון פארק לג'נדס לצ'אדי פרק וטרנס בליגה לגילאי 35 פלוס, כאשר הג'ינג'י הבקיע ישר מהקרן.
צפו בשער הנפלא של פול סקולס:
לפול סקולס עדיין יש את זה!
הג'ינג'י של מנצ'סטר יונייטד אולי פרש מכדורגל, אבל הוא עדיין נהנה לבעוט בכדור עם חברים.
סקולס משחק היום בליגה לגילאי 35 פלוס, ובמהלך משחק בשבוע שעבר בין צ'דרטון פארק לג'נדס לבין צ'אדי פארק וטרנס, הכוכב מאולד טרפורד הראה שהוא לא שכח לשחק כדורגל.
לאחר שהשתלט על כדור במחצית של קבוצתו, סקולס בעט מעל השוער ממרחק של כ – 25 מטרים, ופנימה, אל תוך שער קטנטן.
צפו בגולאסו של פול סקולס:
מחזור 1992 של מנצ'סטר יונייטד לעולם לא ישכח.
סביר להניח שהיה זה המחזור הכי מוצלח מכולם.
דיוויד בקהאם, ראיין גיגס, פול סקולס, ניקי באט, גארי ופיל נוויל כולם יככבו בסרט תעודה חדשה ומרתק.
דיוויד בקהאם שפרש אמר: "הזמנים שלי עם השחקנים הללו במנצ'סטר יונייטד היו הכי מיוחדים בקריירה שלי. באנו מרקעים שונים, גדלנוכמו משפחה, משחקים יחד, כולם רוצים להצליח".
"בסופו של דבר, הדברים שהשגנו היו מעבר לכל החלומות שלנו. אהבתי לעשות את הסרט הזה, לחזור להיות עם החבר'ה, ולדבר בפתיחות על הזמנים שלו יחד".
בן וגייב טרנר ביימו את הסרט, והוא עוקב אחרי הקריירה של השחקנים בין השנים 1992-1999.
צפו בטריילר המרגש:
"סֵמֶל – סִימְבּוֹל, מוֹפֵת, מָשָׁל" (מילון אבן שושן). בהקשר הספורטיבי הכוונה היא לאדם: מודל לחיקוי. אחד כזה שהקהל מעריץ. מישהו ששמו תמיד הולך יד ביד עם שם המועדון, ממש כמו הסמל על חולצות השחקנים. מישהו שהאוהדים יודעים שתמיד ייתן את הכל בשבילם, ולכן תמיד יתנו את הכל בשבילו. מישהו ששמו תמיד ייזכר כחלק מההיסטוריה של המועדון, גם כשכבר לא ישחק כדורגל. מישהו שלעולם לא יישכח. סמל.
רבות דובר על כך שעידן הסמלים חלף מעולם הכדורגל. בימים בהם הכסף הוא שקובע את זהות המועדון, סמלים נעלמים. שחקנים שמגלים נאמנות למועדון ולקהל שלהם, אינם דבר המובן מאליו בימינו. יתרה מכך, בעונה שבה אלסנדרו דל-פיירו מקבל הודעת פיטורין מיובנטוס, שנה אחת לאחר שראול הועזב מריאל מדריד, מתברר שגם מבחינת מרבית הקבוצות הסמלים כבר אינם מהווים פקטור בבחירת הסגל.
דווקא בגלל הסיבות הנ"ל, מרגש לראות שיש קבוצות שעדיין מעמידות את הסמלים שלהן מעל לכל. השבוע זכינו לחזות בשני קאמבקים יוצאים מן הכלל, ושניהם בממלכה הבריטית.
נתחיל במנצ'סטר יונייטד, שהחזירה לפעילות את פול סקולס, אחרי שפרש ממשחק בסוף העונה שעברה. רבים טוענים שהחזרה של סקולס לא תועיל ליונייטד, ושלא הוא הפיתרון לו היונייטד זקוקה במאבק האליפות. אחרים מכבירים וטוענים שמדובר בצעד נמהר, שלא לומר מבוהל, של אלכס פרגוסון שמחפש פיתרון מהיר ובעיקר משדר פאניקה. אני חולק על הדעות הללו.
בגיל 37, מיותר לציין שפול סקולס הוא כבר לא אותו שחקן שהכרנו בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. לאחר שמונה חודשי פרישה, שלהם קדמה עונה דלילה עם שער אחד בלבד בכל המסגרות, אין ספק שמבחינה מקצועית התרומה של סקולס תהיה מזערית, אם בכלל. אם אנחנו יודעים את זה, תסמכו על פרגוסון שהוא יודע את זה גם. לכן אני משוכנע שאלכס פרגוסון לא התחנן בעצמו בפני סקולס שיחזור לשחק. אף אחד ביונייטד לא דרש, איים או חייב את הג'ינג'י הותיק לחזור לשורות האדומים. החזרה מפרישה נעשתה מרצונו הוא. ייתכן שהגעגועים למשחק היו קשים מנשוא, ייתכן גם שסתם השעמום גמר אותו. מה שבטוח, כשסקולס רצה לחזור למגרשים, אלכס פרגוסון קיבל אותו בזרועות פתוחות. אחרי שתרם 17 עונות למועדון, המועדון יודע להחזיר טובה, ואם סקולס רוצה לשחק כדורגל, באולד טראפורד תמיד יהיה לו מקום. ככה מתייחסים לסמל.
הקבוצה השניה באנגליה שהחזירה לשורותיה סמל ותיק היא ארסנל. במהלך הרבה יותר מתוקשר מזה של היונייטד, הצליח ארסן ונגר להחזיר לשורות התותחנים את גדול חלוצי הקבוצה בכל הזמנים, תיירי הנרי. הנרי אמנם לא גדל בארסנל ולא שיחק בה את כל שנותיו, אבל בשבע שנים בהייבורי, ועוד אחת באיצטדיון האמירויות, הוא הבקיע 226 שערים שהפכו אותו לכובש הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון. כשנפוצו שמועות לגבי חזרה אפשרית של הנרי לארסנל, נוצרה התרגשות גדולה בקרב הקהל של התותחנים. ברור לכולם שבגיל 34 חלוץ הניו-יורק רד-בולס הוא לא אותו החלוץ המהיר ששיחק בשעתו במועדון, ובכל זאת – כשתיירי הנרי לובש את המדים של ארסנל, משהו מיוחד מתרחש באוויר של האמירויות. ככה זה כשסמל חוזר הביתה. מי שצפה במשחק של ארסנל נגד לידס מבין למה אני מתכוון. איצטדיון שלם עמד על הרגליים והריע כש"המלך" עלה לכר הדשא. עשר דקות מאוחר יותר, הנרי סיים מהלך התקפה בפשטות הטבעית, המוכרת והממכרת שלו, שהפכה אותו לחלוץ הכי אלגנטי שראיתי מימיי. שער ניצחון נוסף למלך שערי המועדון בכל הזמנים. "עכשיו אני יודע בדיוק איך זה מרגיש להבקיע שער לטובת הקבוצה שאתה אוהד" הוא אמר בסיום המשחק.
הנרי הושאל לארסנל לתקופה של חודשיים בלבד, אחריה יחזור לארה"ב, אבל עד אז אוהדי ארסנל ייהנו מכל שניה בה הוא לובש את המדים האדומים, בין אם הוא יבקיע שערים נוספים ובין לאו. ככה מתייחסים לסמל.
