בסיום משחק ההפסד של ישראל לבלגיה אתמול אלי גוטמן דיבר במסיבת העיתונאים.
התשובות של גוטמן תורגמו לצרפתית בשביל התקשורת בלגית, וזה לא היה יכול להיות מצחיק יותר, באדיבותו של רועי איילון.
תגית: אלי גוטמן
הטיסה לפריז יוצאת משער 3 (טל אראיה)
הניצחון על בוסניה אתמול היה חובה, בואו לא נתבלבל, קיבלנו נבחרת דרג ב' במצב איום ללא חלוצים, חנכנו איצטדיון ביתי חדש ומדהים לנבחרת שלנו, ובנוסף הבוסנים איבדו בלם(באדום) ואת שחקן המפתח פיאניץ'(פציעה?). עכשיו אחרי 9 הנקודות שהשגנו החלום של הנבחרת קם בתחייה, אבל דווקא עכשיו אסור להרדם וחייבים להישאר ערניים.
החשוב להבהיר קודם כל – אנחנו עדיין נבחרת דרג ג'. המטרה העיקרית שלנו הייתה לכוון למקום השלישי, למה דווקא שם? כי נבחרת דרג' ב' אמורה להיות מעלינו, אבל "אמורה" של שם דגה נקבה(ככה יצא). מהרגע שבו בוסניה לא ממוקמת מעלינו ועוד בהפרש יפה אנחנו מכוונים למקום 2.
יתרון הביתיות זה מושג שישראל לא הכירה בשנים האחרונות. שנים על גבי שנים שהקהל ברמת גן הרגיש שהוא מעודד מהבית, בזמן שבתנאים הביתיים הנוכחיים אפשר לנצח כל קבוצה בבית, סוף סוף אנחנו יכולים לתרגם את היתרון הביתי שלנו, אצטדיון רמת גן פשוט לא אפשר זאת. בבית צריך לשחק על ניצחון לא משנה מי מגיעה, ואם נוציא תיקו נגד קבוצה דרג' א'(בליגה במקרה הנוכחי) זה לא ייחשב כישלון, לעומת זו וויילס היא סיפור אחר, אותה חייבים לנצח לפחות בבית.
עצוב להגיד, אבל היה דבר ספורטיבי טוב אחד שיצא ממבצע "צוק איתן" בקיץ – לא פגשנו את בלגיה במשחק הפתיחה.
באחד מהטורים שלי מדצמבר 2011 כתבתי כי המטרה היא לא המונדיאל אלא היורו, היום אני עומד על המטרה הזו עוד יותר. הקמפיין של גוטמן היה חייב להיות מכוון ליורו מהרגע הראשון, וכעת הנתיב פנוי להתחיל לדהור לפריז. בהצלחה גוטמן, אנחנו מאחוריכם.
you snooze you lose: זה הזמן של נבחרת ישראל (טל אראיה)
בקרוב מאוד נשים את אירועי הדרבי מאחורינו ל90 דקות, רובנו מתרגשים ומפנטזים על ניצחון. כולם מסביב ינסו להרגיע ולהכניס דברים לפרופורציות, אבל המטרה היא אפשרית וברורה לכולם – חייבים לנצח את בוסניה.
שאף אחד לא ינסה לתרץ ולהתחיל להרגיע, במצב הקיים נבחרת ישראל חייבת לצאת עם ניצחון מסמי עופר. לפני שאכנס בכלל לכל סוגיות האצטדיון או הפציעות חשוב להבין – בוסניה מגיעה עם הגב לקיר בכל פרמטר ואנחנו צריכים לנצל את זה.
ראשית כל אצטדיון "סמי עופר\אבי רן" כבר מוכן כאשר הוא יהיה מלא בכחולים לבנים(מהצד שלנו כמובן), מדובר ב30800 איש שדוחפים את הנבחרת. אין יותר משחק ביתי מזה. ביום ראשון האצטדיון יהפוך להר געש וכל מה שצריך זה שהנבחרת תתפרץ על הבוסנים בכל הכוח.
אי אפשר לברוח מהפציעות של הבוסנים, כאשר הם מגיעים בלי חלוץ. החלוץ הראשון מבין השניים שנפצע היה איבישביץ' חלוצה של דורטמונד, והשני שנפצע היה אדין דז'קו חלוצה של מנצ'סטר סיטי(שיאן כיבושי הנבחרת הבוסנית בכל הזמנים), רק כדי להבין את גודל הפציעה – שני אלה כבשו 62 שערים עד כה בנבחרת בוסניה, כאשר דז'קו מבקיע מספר שערים זהה לשיאן הכיבושי שלנו מוט'לה שפיגלר. הבור בסגל מתגלה כגדול יותר במיוחד כאשר המאמן הבוסני לא בחר עוד חלוצים, הוא מגיע עם 12 קשרים לסמי עופר אך בלי חלוץ אחד.
שתי הסכנות העיקריות ואולי אף היחידות שנותרו לבוסנים הם הקשרים פיאניץ' ואקס מכבי מדוניאנין, אפשר וצריך לעצור אותם, אם ברמת גן הצלחנו לנטרל רוב הזמן את CR7, אני לא רואה הרבה סיבות שלא נעשה את זה מול פיאניץ' או מדוניאנין. מתי בפעם האחרונה נבחרת דרג ב' הגיעה אלינו במצב כזה? מתי?!?
אם היו אלה רק החסרונות של היריבה הייתי עוצר מיד ומנסה להרגיע את הרוחות, אבל הנבחרת מגיעה עם הרבה יותר יתרונות. רפאלוב מככב בברוז' עם שלושער ובישול, נאתכו חגג על קבוצתו של דז'קו עם שני בישולים ב2-1, דמארי עם עוד צמד ואפילו תותו תמוז בכושר נהדר. לקצר את זה בפשטות? שחקני הנבחרת מגיעים בכושר נהדר עם שני נצחונות חוץ ובוסניה מגיעה ללא חלוץ עם 2 נקודות בלבד ובמקום החמישי. לא זכור לי מצב שכזה במשחק שלנו נגד דרג ב'.
גוטמן אל תנסה להתחמק ואל תפחד, לפני הקמפיין אמרנו מקום שלישי זה נהדר, אך הזדמנויות שכאלה אסור לבזבז גם אם המטרה עדיין תשאר מקום 3 בצורה הרשמית. אם נדע לקחת את כל הנקודות ביום ראשון בוסניה תצא מהמרוץ ונשאר רק עם וויילס בתחרות על מקומות 2 ו3. אין זמן אחר, אני לא מכיר הרבה רגעים בזמן שבהם ישראל תקבל את הנבחרת דרג ב' במצב כזה. אני לא מצפה לחמישיה כמו על אוסטריה, אבל 3 נקודות הפכו למטרה אפשרית.
רק כדי שנבין יותר טוב את גודל ההזדמנות, נניח והפסדנו לבוסניה – ניצחון של בלגיה על וויילס וניצחון של קפריסין על אנדורה ביום ראשון, וישראל נמצאת רק נקודה מבוסניה ועם אותם נקודות כמו קפריסין.
ביום ראשון אירועי הדרבי יישארו מחוץ לאצטדיון ל90 דקות שלמות, מי שצריך לקבל את העונש ייקבל ומי שלא לא, אבל את הדרבי ואת העסקנות המיותרת צריך להשאיר בתחנות הרכבת של ת"א, כי הנבחרת מגיעה לחיפה והגיע הזמן לעלות ליורו. גם ככה עם אזעקת הטילים הראשונה כולנו חוזרים להיות עם ישראל המלוכד, אז למה שזה לא ייקרה כבר במשחק הנבחרת בראשון?
ישראל – סלובקיה (3:1) / תקציר המשחק
קמפיין חדש, סגל קצת שונה ואפילו אצטדיון ראוי בנתניה לא עזרו: נבחרת ישראל שוב לא נראיתה טוב והפסידה לסלובקיה 3-1.
החבורה בכחול-לבן אירחה את נבחרת סלובקיה למשחק הכנה באצטדיון החדש בנתניה והפסידה 3:1 משערים של מרטין יאקובקו (67) ויאן ג'וריצה (37). שניהם, איך לא, כבשו בנגיחה. רוברט מאק סגר עניין (82), אחרי שמאור בוזגלו צימק בשער בכורה אדיר (79). לא כך קיוו בנבחרת ישראל לפתוח את ההכנות למוקדמות יורו 2016.
צפו בתקציר המשחק:
שחר אדום: חידה ושמה הפועל תל אביב (דעה)
הפועל תל אביב היא חידה, לפרקים היא נראית קטלנית ומהירה, ויש רגעים בעונה הזאת שהם נראים כמו קבוצת תחתית, מה שבטוח זה שכיוונו גבוה במועדון בתחילת העונה אבל דברים השתבשו.
הבעיה העיקרית של הפועל תל אביב התחילה בחוד, בדיוק כמו אצל יריבתה מהכרמל גם לאדומים יש שם גדול שמשהו לא מסתדר לו, אני מדבר כמובן על החלוץ איתי שכטר, החלוץ שעד לפני שנתיים היה אימת הליגה, מהיר, חזק, טכני, התמקם נהדר ובעיקר כבש. החלוץ שחזר לבלומפילד העונה לא דומה לזה שיצא לחו״ל, וקבוצה ברמתה של הפועל לא יכולה להרשות לעצמה מצב כזה.
בעיה נוספת היא כמובן מצד ההנהלה, אם יש כסף כל מה שצריך זה ניהול טוב או אפילו סביר , בהפועל תל אביב אין כל כך משניהם, ואם אין כסף, יש דאגות. אנשי ההנהלה של הפועל לא יכולים להרשות לעצמם במצב הנוכחי את עלות משכורתו של השחקן הכי חשוב להם בסגל – עומר דמארי. מילא למכור שחקן שרוצה להשתחרר לחו״ל, כמו זהבי שכטר ו-ורמוט של אז, ולעשות עליו קופה, אבל למכור כוכב ליריבה ישירה בליגת העל בגלל בעיות כלכליות? הדבר הזה ממקם את הפועל במיקום נחות מול כל החלק העליון של הטבלה, רק חסר שלא ישלמו משכורות והפועל תראה כמו קבוצת תחתית.
בנוסף לכל זה יש להפועל גם יריבה קשה בצד השני של הכביש, אין ספק שדרבי זה אחד האירועים המרכזיים בעונה של שתי התל אביביות, אבל כשאין תחרות, ויש הבדלי רמות כאלה גדולים, הפחד ממכבי תל אביב הופך לעוד משקולת על הקבוצה. אסור לשכוח, ניצחון בדרבי עבור שני הצדדים הוא אירוע שממלא במוטיבציה חדשה ויכול ליצור מומנטום, אבל האדומים לא יכולים להוות יריב לצהובים, והדבר יוצר להם חור בכל סיבוב.
מעל לכל החושך יש גם אור, להפועל יש את רב״ש ואת עבדולרחימי שהתברר כשחקן בעל יכולות. את הראשון(רב״ש) התקשורת אוהבת לקטול וחבל שכך, רן מנסה לבנות הפועל טיפה שונה, אבל לדעתי הוא חייב להתנתק מהמודל של גוטמן, כל ניסיון לחזור אחורה לסטייל של גוטמן יצעיד את המאמן לכישלון, שכטר השתנה וגם ורמוט, צריך להתאים את המצב לרמה שנוכחית של השחקנים. מה לגבי השני(עבדולרחימי)? אסור להתלהב, אחרי הרבה זמן שעלה פצוע הכשרון הצעיר עלה ונתן הכל כדי למחוק את הפציעה, אין ספק שיש כשרון ברגליים של הקרואטי, אבל אי אפשר לשפוט שחקן אחרי משחק אחד, אל תשכחו את הקרקס שעשו סביבו בגלל הפציעה שהיה בה, פתאום הוא גיבור הקבוצה?
העונה של הפועל די גמורה לדעתי, זה ממש לא דבר רע, מאבקי אליפות היו משכיחים מהקבוצה את הבעיות האמיתיות, הרי גם ככה בסוף השכנים מהעבר השני של הכביש היו זוכים. הפועל חייבת משקיע ויפה שעה אחת קודם, ומעל לכל, היא צריכה להתנתק מהפועל של גוטמן, זאת שהייתה אולי הטובה ביותר בתולדות המועדון, להשוות את עצמה לאותה קבוצה זאת השוואה בלתי אפשרית.
תעודת כשרות (סיפור בידיוני) (דעה)
מינוי מאמן נבחרת הכדורגל הלאומית מבוצע על ידי ההתאחדות לכדורגל. מטבע הדברים, נלקחים בחשבון יחסי עבודה, אמון השחקנים, והיכולת להלהיב את הקהל. דגש רב מושם על היכולת להעביר את המינוי בהצלחה במוסדות ההתאחדות. כזכור, ההתאחדות ראתה גאווה רבה בעובדה כי המינוי בוצע ללא התנגדות. נראה שקידום הנבחרת וסיכויי העפלה הם בבחינת מותרות נוכח השיטה הקיימת.
בסיבוב הקודם בחרו לוזון וחלובה באלי גוטמן. בהצלחה רבה, וללא מתנגדים, הם הצליחו להעביר את המינוי במוסדות הרלוונטים. קדמה לכך עבודת שיווק אדירה בעיתונות הספורט, ששוכנעה שגוטמן יוביל את הנבחרת להצלחה, כפי שהוביל את הפועל תל אביב. התבדינו. אין נקודת חיוב אחת לזכותה של הנבחרת בעידן גוטמן, למעט שבירת שיא ההופעות לשחקן נבחרת.
כעת, כחלק מהמסע המתוזמן, מנסים לשכנע אותנו ששוב מדובר במינוי הטוב ביותר. הוקמה ועדת איתור. הוועדה המורכבת מאותם אנשים שבעבר בחרו בגוטמן (לוזון, חלובה, וקמר). עתה, חובשים הם את הכובע של "ועדת איתור", על מנת להכשיר את הבחירה, ולצמצם התדיינות משפטית, כפי שהייתה בעבר. במקביל, צורפו דרור קשטן וצביקה רוזן. בנוסחה מתמטית פשוטה עולה כי שני האחרונים חסרי השפעה על החלטת ועדת האיתור.
החלק המעניין בתהליך, לטעמי, הוא הניסיון לשכנע את הציבור כי אין מועמדים נוספים. זאת, אם נתעלם, שכלל שלא הובאו מועמדים חדשים. נראה כי הניסיון לשווק את הצמד "נימני אוחנה" הוא כדי לסרס את אייל ברקוביץ'. כלומר, יוחלט שבעוד שיש להם רעיונות חדשים, מוטיבציה, היכרות אישית עם שחקנים. אך, עדיין, מאמנים חסרי ניסיון על מנת להוביל את הנבחרת. הסיבות העיקריות להתאמתו של גוטמן לתפקיד מקורן בשקט התעשייתי שהוא מעניק לראשי ההתאחדות לכדורגל.
אבי לוזון
מילים לזכותו של מנהיג.
תכל'ס, הוא אדיר. לוזון מצליח להשליט סדר בגוף הכי רווי פוליטיקה בישראל. בהצלחה רבה הוא נכנס לגוב האריות, מבלי יכולת להציע כלום, והצליח לצאת שבידו הסכם שיווק נפלא, והבטחה של משרד הספורט להזרים תקציבים נוספים לשיפור תשתיות, עמותות אוהדים, ומחלוקת נוער. כל זאת, באווירה שלאחר פרסום דו"ח זליכה.
הוא אף זכה להערכת קדנציה, מבלי לקיים בחירות. בכישרון רב הוא מאגד את מוסדות ההתאחדות, הקבוצות המקצועיות, והמרכזים. כך גם לגבי הקמת ועדת איתור, ושינויי התקנון האחרון המעניק סמכויות תקנוניות למזכירות.
שטרן חלובה
תכל'ס, כמעט ולא ידוע עליו כלום.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
להתראות ברזיל, שלום צרפת? (דעה)
הגיע הזמן לסכם את הקמפיין הראשון (והאחרון?) של אלי גוטמן. על דבר אחד נדמה שיש קונצנזוס והוא שגוטמן של הנבחרת לא מזכיר במאומה את גוטמן של הפועל תל אביב.
סגל משתנה, תפקוד לקוי בקבלת החלטות, שמירת אמונים לשחקנים שלא בכושר היו מנת חלקו של המאמן הלאומי. חוסר בעמוד שדרה ואמירות עלק פטריוטיות אפיינו את ה"גרמני".
אז כמו השחקנים, העסקנים, והאוהדים גם גוטמן אומר להתראות לברזיל 2014 ולא בטוח בכלל שיגיד שלום לצרפת 2016.
לטעמי, מה שבטוח הוא שלראשונה מאז שנים רבות יש לנו סיכוי טוב, אפילו טוב מאוד, להעפיל ליורו הקרוב. ולמה? זה בגלל ידידנו, מישל פלאטיני, שהחליט להגדיל את מספר הנבחרות המשתתפות באליפות מ-16 ל-24 ולכן נותן צ'אנס לנבחרות בדרג ה-3 וה-4 לעלות באופן נדיר לטורניר גדול (מישהו אמר ישראל?).
מקום 1 ו-2 מעפילים אוטומטית לטורניר ומקום 3 שהוא מנת חלקנו ב20 שנה האחרונות יתמודד בפלייאוף על העלייה ביחד עם הנבחרות שסיימו באותו המקום בבתים המקבילים.
אי לכך ובהתאם לזאת, צריך ל-ה-ע-ז בקמפיין הבא. השחקנים יהיו אותם שחקנים (עם שינויים פה ושם) כך שהמחצית השנייה מול פורטוגל צריכה להיות התחלה של שינוי קו המחשבה.
אז נשאלת השאלה, האם אלי גוטמן הוא המועמד האופטימלי ביותר לקחת את הצ'אנס הזה? לפי האמור לעיל, לא ממש. אין שוני ברמת המחויבות והרצון של הנבחרת בעידן גוטמן, פרננדס או קשטן. אותן תוצאות מביכות, אותה שמחה על תיקו שגנבנו מנבחרת גדולה כשהמשחק לא חשוב לנו.
נדמה שאם ניקח את האמירות של השחקנים בנבחרת בתקופת שלושת המאמנים האחרים נגלה שאין שינוי מהותי. יש אווירה טובה בנבחרת והמאמן חייב לקבל עוד קמפיין למרות שנכשל.
אז לא. גוטמן לא צריך להמשיך. כיוון, שבנוסף לכל האמור לעיל, גוטמן לא יעז במשחקים החשובים בקמפיין הבא. זה לא בDNA שלו.
וחבל. עבור כולנו. כי זה הצ'אנס הכי טוב שנקבל.