תגית: גילי ורמוט

המעבר של גילי ורמוט למכבי תל אביב יום אחרי הדרבי היכה גלים בכדורגל הישראלי והכניס את אוהדי הפועל תל אביב להלם.

בסרטון למטה המראיין מדבר עם מספר אנשים על המעבר של גילי ורמוט למכבי וכל התכניות של הפועל לעונה הבאה ואז קורה דבר מדהים…פיפי במכנסיים!

הסמל הגדול של הפועל תל אביב גילי ורמוט עבר היום ליריבה השנואה מכבי תל אביב.

ורמוט יחתום על חוזה ל 3 שנים בהם ירוויח כ 400,000 דולר לעונה, והאוהדים האדומים זועמים.

סרטון חדש שעלה לרשת מראה את גילי ורמוט 'מאחל' בשש"ל – שתהיה שואה למכבי.

מעניין איך האוהדים הצהובים יאכלו את זה ואת המעבר…

הפועל תל אביב היא חידה, לפרקים היא נראית קטלנית ומהירה, ויש רגעים בעונה הזאת שהם נראים כמו קבוצת תחתית, מה שבטוח זה שכיוונו גבוה במועדון בתחילת העונה אבל דברים השתבשו.

הבעיה העיקרית של הפועל תל אביב התחילה בחוד, בדיוק כמו אצל יריבתה מהכרמל גם לאדומים יש שם גדול שמשהו לא מסתדר לו, אני מדבר כמובן על החלוץ איתי שכטר, החלוץ שעד לפני שנתיים היה אימת הליגה, מהיר, חזק, טכני, התמקם נהדר ובעיקר כבש. החלוץ שחזר לבלומפילד העונה לא דומה לזה שיצא לחו״ל, וקבוצה ברמתה של הפועל לא יכולה להרשות לעצמה מצב כזה.

בעיה נוספת היא כמובן מצד ההנהלה, אם יש כסף כל מה שצריך זה ניהול טוב או אפילו סביר , בהפועל תל אביב אין כל כך משניהם, ואם אין כסף, יש דאגות. אנשי ההנהלה של הפועל לא יכולים להרשות לעצמם במצב הנוכחי את עלות משכורתו של השחקן הכי חשוב להם בסגל – עומר דמארי. מילא למכור שחקן שרוצה להשתחרר לחו״ל, כמו זהבי שכטר ו-ורמוט של אז, ולעשות עליו קופה, אבל למכור כוכב ליריבה ישירה בליגת העל בגלל בעיות כלכליות? הדבר הזה ממקם את הפועל במיקום נחות מול כל החלק העליון של הטבלה, רק חסר שלא ישלמו משכורות והפועל תראה כמו קבוצת תחתית.

בנוסף לכל זה יש להפועל גם יריבה קשה בצד השני של הכביש, אין ספק שדרבי זה אחד האירועים המרכזיים בעונה של שתי התל אביביות, אבל כשאין תחרות, ויש הבדלי רמות כאלה גדולים, הפחד ממכבי תל אביב הופך לעוד משקולת על הקבוצה. אסור לשכוח, ניצחון בדרבי עבור שני הצדדים הוא אירוע שממלא במוטיבציה חדשה ויכול ליצור מומנטום, אבל האדומים לא יכולים להוות יריב לצהובים, והדבר יוצר להם חור בכל סיבוב.

מעל לכל החושך יש גם אור, להפועל יש את רב״ש ואת עבדולרחימי שהתברר כשחקן בעל יכולות. את הראשון(רב״ש) התקשורת אוהבת לקטול וחבל שכך, רן מנסה לבנות הפועל טיפה שונה, אבל לדעתי הוא חייב להתנתק מהמודל של גוטמן, כל ניסיון לחזור אחורה לסטייל של גוטמן יצעיד את המאמן לכישלון, שכטר השתנה וגם ורמוט, צריך להתאים את המצב לרמה שנוכחית של השחקנים. מה לגבי השני(עבדולרחימי)? אסור להתלהב, אחרי הרבה זמן שעלה פצוע הכשרון הצעיר עלה ונתן הכל כדי למחוק את הפציעה, אין ספק שיש כשרון ברגליים של הקרואטי, אבל אי אפשר לשפוט שחקן אחרי משחק אחד, אל תשכחו את הקרקס שעשו סביבו בגלל הפציעה שהיה בה, פתאום הוא גיבור הקבוצה?

העונה של הפועל די גמורה לדעתי, זה ממש לא דבר רע, מאבקי אליפות היו משכיחים מהקבוצה את הבעיות האמיתיות, הרי גם ככה בסוף השכנים מהעבר השני של הכביש היו זוכים. הפועל חייבת משקיע ויפה שעה אחת קודם, ומעל לכל, היא צריכה להתנתק מהפועל של גוטמן, זאת שהייתה אולי הטובה ביותר בתולדות המועדון, להשוות את עצמה לאותה קבוצה זאת השוואה בלתי אפשרית.

בארץ אין אומנם אקדמיות כדורגל כמו שיש לקבוצות הכדורגל בחו"ל, ויש לומר שחבל. אבל זה יפה לראות שקבוצות כן מנסות לאתר ילדים כשרוניים בפריפריות.

גילי ורמוט, קשר הפועל תל אביב, מופיע בפרסומת חדשה של הקבוצה הקוראת לילדים להצטרף לבית ספר לכדורגל של הפועל תל אביב.

אפשר לראות את ורמוט מתמסר קצת עם הילדים עד שכדור אחד בורח לו (ואז יש קאט גס ביותר).

ורמוט גם אומר שמעבר לכך שהילדים יהפכו להיות כדורגלנים טובים, הם יהפכו להיות אנשים טובים. כי זה מה שחשוב לילד קטן, להיות איש טוב.

צפו בגילי ורמוט מזמין ילדים להצטרף לבית ספר לכדורגל של הפועל תל אביב:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כמות הלגיונרים שלנו מדי שנה גדלה, השנה לא ראינו ייצוא מכובד או גדול כמו בשנים הקודמות, למזלם של השחקנים עדיין לא נסתם הגולל על הפגרה ויש כאלו שעדיין כן מנסים למצוא לעצמם חוזה מכובד באירופה. בינתיים יש לנו כמה שכבר חתומים ומתחילים עונה נוספת, בואו נבין מה מעמדם לקראת העונה החדשה של 2012/2013.

בכתבה הבאה אני לא אגע בכל הלגיונרים, אלא רק בכאלו שמתנדנדים ו/או מחפשים קבוצה חדשה לעונה החדשה.

נתחיל עם הצמד-חמד שנחת בקבוצה הגרמנית קייזרסלאוטרן, איתי שכטר ו-גילי ורמוט. צמד השחקנים המוכשרים לא נהנה מעונה כל כך טובה (בלשון המעטה) בעונת הבכורה שלהם. כן, שכטר התחיל נפלא את העונה ואף כבש כמה גולים חשובים, אבל אז התחילה נפילה קטנה שגם לוותה בפציעה טורדנית ומשם החלה ההתדרדרות ודקות המשחק נגמרו לו אפילו בתור מחליף. על ורמוט אין יותר מדי מה לספר בעונה הקודמת. הקשר הכישרוני היה בכמה דקות בודדות על המגרש כל העונה יחד וזה בהחלט לא מה שציפה לו השחקן כשחתם בקבוצה.

בנתיים השניים מרשימים מאוד באימונים ובמשחקי טרום העונה, למרות זאת הצהירו השחקנים כי הם לא מעוניינים להישאר בקבוצה (עקב נשירה לליגה השניה) ומחפשים לעצמם קבוצות חדשות. חרושת השמועות מקשרת את שכטר כרגע עם סוונזי שלדעתי יכול להיות שידוך טוב ומעניין עבור החלוץ. עבור ורמוט לא שמעתי על הצעות מעניינות, כאשר לרוב מוזכרות התל-אביביות כקבוצות שרוצות להחזיר אותו לארץ.

 

ממשיכים עם חלוץ צעיר ומוכשר העונה לשם בן שהר. החלוץ הפורץ נראה כאילו כבר משוטט על המגרשים ברחבי אירופה כבר עשור, אך למעשה שהר בסך הכל בן 23. שהר משוטט (בדגש על משוטט) במגרשי אירופה השונים כבר 4 שנים לפחות ושיחק ב 8 קבוצות שונות, הספק שלא הרבה שחקנים ברחבי אירופה יכולים לסמן עליו וי, רק חבל שבאף אחד מהמקומות ששיחק בהם לא השאיר חותם מספיק גדול, ולמעשה שהר דיי נכשל.

לאחר שהחליט לעזוב את אספניול הספרדית באופן סופי, השמועות סיפרו שלבן שהר היו כמה אופציות (בעיקר מצרפת), אך החליט לבסוף לחתום בהרטה ברלין מהבונדסליגה השניה. שהר יודע לספר שהבטיחו לו את חולצת ההרכב והוא רוצה להיות חלק מהשחקנים שיטביעו את חותמם על הקבוצה ויעזור לה להעפיל לליגה הראשונה. במקרה של בן שהר, נשאר רק לחכות ולראות אם סוף סוף החלוץ יצליח להראות את היכולת האמיתית שלו.

הבא בתור הוא הקשר הותיק, קפטן הנבחרת יוסי בניון. השחקן שכבר נחשב ותיק (בכל זאת, הילד כבר בן 32), עומד להתחיל עונה נוספת בליגה האנגלית. כרגע השחקן רשום במדיה של אלופת אירופה הכחולה צ'לסי אך גם השחקן ומקורביו יודעים שסיכוייו להישאר בסגל המשופע והמשודרג של הכחולים די קלוש. השמועות סביב השחקן לא מפסיקות לרגע (סחטיין עליו גם בגיל כזה להיות מבוקש).

אני חושב שלבניון כדאי לעזוב את צ'לסי. אמנם הכסף הגדול וליגת האלופות בהחלט מוסיפים ומושכים ללא ספק, אך לדעתי בגיל הזה בניון חייב להיות שחקן הרכב כדי שעדיין יוכל להנהיג את הנבחרת הישראלית גם במוקדמות המונדיאל המתקרבות עלינו לטובה. האופציות הן: ק.פ.ר, ווסטהאם, פולהאם ואפילו אייאקס.

 

שחקן מוכשר נוסף ברשימה הוא הקשר ערן זהבי. השחקן שהגיע בקול תרועה לפאלרמו האיטלקית (הושווה לרגע בודד לפסטורה הארגנטיני ע"י נשיא הקבוצה) מסיים את עונת טבילת האש שלו. העונה נפתחה טוב, שחקן הרכב בכמעט כל משחק, עד שהגיעה הפציעה ופיטוריי המאמן שדאג להביא את זהבי לקבוצה. עכשיו השחקן צריך להוכיח את עצמו והאם הוא ראוי להישאר ברמה הזו עוד עונה.

לפי איך שזה נראה זהבי לא הולך להישאר בפאלרמו להרבה זמן. הוא קשור בניתיים בעסקאות החלפת שחקנים עם קייבו. לדעתי גם בקייבו יש לו מצב טוב יותר לתפוס את חולצת ההרכב, למרות זאת אני מאמין שהוא יישאר עוד עונה לפחות במדים הורודים.

 

אי אפשר שלא להתייחס אליו, מאור מליקסון. הקשר הדינמי, הכישרוני והפורח של ויסלה קראקוב מתחיל עונה שלישית. עונת הפתיחה הייתה מדהימה מבחינת השחקן (אשר הביאה לו זימון לנבחרת פולין) והביאה לו את החשיפה הכי טובה מזה שנים. העונה האחרונה (השניה) של מאור הייתה סבירה אך מלווה בהרבה פציעות וירידה ביכולת השחקן, למרות זאת השחקן עדיין היה מקושר למספר מועדונים ברחבי אירופה.

השנה השלישית של השחקן בקבוצה הפולנית מתחילה בקרוב והשחקן בריא וכשיר, ללא חברו לקבוצה (דודו ביטון) שעזב לבלגיה, אך עם הרצון להוכיח שחזר לעצמו בדרך לקפיצת המדרגה המיוחלת ולמעבר לקבוצה גדולה יותר.

 

לגיונרים נוספים: גיא אסולין (ראה ערך בן שהר), דודו אוואט ותומר חמד (בהצלחה לעוד עונה ביחד במאיורקה. לשוער הנהדר ולחלוץ המשתפר), דני בונדר (עוזב את רוסיה, כנראה יחזור לישראל), אלמוג כהן (עונה שלישית בנירנברג, הגיע הזמן לחזור להרכב!), עדן בן בסט (אחרי עונת פתיחה טובה בברסט, לשמור לפחות על אותו סטטוס ורמה), בירם כיאל (חזרה מפציעה קשה, לשמור על הרמה המעולה במדי סלטיק ואולי להשתדרג במהלך העונה), אליניב ברדה (לשכוח את העונה האחרונה במדי גנק ולחזור לעצמך), שלומי ארבייטמן (חוזר לגנט אחרי השאלה, בינתיים ההתחלה חלומית), דור מלול ורועי דיין (מתחילים עונה שניה ביחד במדי בירסחוט. נקווה שימשיכו לפחות באותה היכולת של עונה שעברה).

טעות לחשוב שהעונה של הפועל תל אביב היא כישלון. בקיץ האחרון עזבו שני השחקנים הכי חשובים של הקבוצה – גילי ורמוט וערן זהבי. נכון – עזבו עוד שחקנים חשובים ולא פחות בכירים אבל דומה שהחסרון של שני אלה במרכז המגרש הוא הבעייתי מכולם.

אל המשבצת הזאת נכנסו שני שחקנים צעירים מאוד – אלרואי כהן ונוסא איגיבור – שכנראה לא מספיק טובים להוביל קבוצה כמו הפועל. אלרואי כהן בשורת הסטטיסטיקה בהחלט תורם בכיבושים ובבישולים אבל מי שעוקב אחרי הפועל השנה יכול לראות שמלבד משחקים נקודתיים, גדולים ככל שיהיו כמו ההצגה מול מכבי חיפה או השער היפה מול מכבי תל אביב, אלרואי כהן נעלם ברוב המשחקים ולא מורגש ולכן גם מוחלף לרוב כאופציה ראשונה. על איגיבור כמעט ואין מה לומר. ייתכן שהוא עוד יהיה שחקן גדול בניגריה אבל השנה הוא כנראה פשוט צעיר מדי ועוד לא התאקלם. תוסיפו לקישור הבעייתי של הפועל את טועמה שנמצא אחרי שיאו ואת רועי גורדנה בעונה הראשונה שלו בבמה המרכזית.

להפועל תל אביב יש היום 3 סיבות עיקריות לחוסר היציבות:

דרור קשטן – המאמן המיושן וחסר הכריזמה כנראה הרדים את שחקניו ובמשחקים קלים על הנייר הפועל לא הצליחה להבקיע. כנגד קבוצות כמו הפועל חיפה, רמת השרון ומכבי פתח תקווה הפועל תל אביב לא הבקיע שער אחד וזה לא סביר לקבוצת ההתקפה הטובה בליגה.

פרנסמן ופצ'אלקה – שני הבלמים המרכזיים של הפועל נפצעו ועד אותו רגע הפועל היתה עם ההגנה הטובה בליגה. בעקבות כך נאלץ קשטן לצוות את באדיר עם מור שושן – עוד שחקן צעיר וחסר ניסיון – וההגנה התפרקה ומאז הפועל ספגה שלישיות. מרקו שולר עושה רושם של בלם מוכשר אבל רק בשנה הבאה לדעתי נוכל לראות את יכולתו האמיתית. תוסיפו לכך את החולשה בעמדת המגן השמאלי – וכאשר גל שיש פצוע שירזי מסיט את חוטבא לעמדת המגן השמאלי וזה נראה נורא.

הקהל – הקהל היום מגיע למשחקי הקבוצה בעיקר כדי למחות ולא לעודד. פעם הקהל היה מטריף את השחקנים והיה שווה כמה נקודות בעונה. היום הקהל רוצה לקבוע מי יהיה המאמן מי יהיה הבעלים ומי ישחק בהרכב. יחלוף הרבה זמן עד שנראה בבלומפילד קהל מאושר כמו בשנים האחרונות. חלק מהקהל הזה שכח איפה היתה הפועל לפני שגוטמן הגיע.

לסיכום, אחרי כל הבעיות האלו הפועל תל אביב הגיעה לגמר גביע הטוטו (והפסידה בפנדלים) היא ממוקמת במקום השני עם ההתקפה הטובה בליגה ויש עוד סיכוי קטן לאליפות. וכמובן שהיא מועמדת שוב לזכייה בגביע ולהגיע לאירופה בשנה הבאה. זה לא כישלון. זאת עונת מעבר. ואף מילה על אלי טביב.

סתם ניצחון כבר לא מספיק.

מהפועל תל אביב של ימינו אנחנו מצפים לכדורגל יפה, לניצחון מוחץ, למשחק משובח. אוהדים מצפים, ושוכחים שהדור שלפניהם נסע לאט ואכל את הלב, שוכחים שלפני קצת יותר מ 20 שנה לקחו פה אליפות עם חצי התקפה, ונבדל פסיבי, ושבונקר זה לא מחבוא, זו שיטה.

אתם מוזמנים להיזכר ש"ג'ימי" לא היה סוג של ג'יפ, "קוקוס" זה לא רק פרי טרופי וסיני בכלל לא היה תומר, אתם מוזמנים להיזכר ולהזכיר את מי שגם אנחנו שכחנו.

נשמח לדעת את ההרכבים המיתולוגיים שלכם

שוערים

אריה בז'ראנו– מיתולוגיה בהתגלמותה, קפיץ קטן עם שפם. בתור ילד מכביסט (אף אחד לא מושלם) הוא ועוד אחד שנגיע אליו בקישור היו התגלמות הפחד (כן, יש מכביסטים שמפחדים, במיוחד כשהם ילדים, ואולי לא ובגלל זה איני מכביסט היום..). לא ברור מה גרם לי לפחד ממנו, עובי הבשר או עובי השפם, בכל מקרה בז'ה כפי שכונה היה אחד הטובים.

אריה אלטר– מישהו שהוא זוכר שהיה שוער כזה? מסוג האנשים שהתפקיד השני שלהם זכור יותר מהראשון, אבל כן היה, והיה די אנטיתזה לבז'ה. גבוה, אתלט ולא כל כך מפחיד.. אבל יותר מכל זוכר אותו כלא מוערך, ע"י עיתונאים ואוהדים. למה? אולי התקופה

יום טוב טליאס– היום מאמן שוערים, לתת ליום טוב טליאס להיות מאמן שוערים כמו לתת לביבי להיות אחראי על מרכז פרס לשלום, שוער די מגוחך, שאני באופן אישי זוכר אותו מאשים לפחות 10 פעמים את הגבשושיות בבלומפילד אחרי עוד גול שקפץ לו מעל הידיים. שוער עונת הירידה, שוער ראשון עם ארומה ומנטליות של שוער שני.

וינסנט אניימה – מיותר להרחיב בסופרלטיבים על השוער שסחב על הגב קבוצה שלמה לדאבל וליגת האלופות ולכן אסתפק במשפט אחד – מסתבר שגם אוהדי הפועל יכולים להיות חארות כפויי טובה.

שביט אלימלך – איך הגיע להפועל תל אביב, לא יודע? נולד במכבי, עבר דרך ראשון, ונעל את השער של הפועל. לפחות שני גביעים על רשומים על שמו, כמו גם מסע מופלא באירופה, אנטיתזה לכדורגלן הרגיל – רהוט, אינטליגנט, התחתן מאוחר ואפילו נתקלתי בו עם כרמית לפני כמה שנים בתערוכת צילום ברידינג ג'

מיקי דהאן– חוץ מחלוץ בשם דני אשכנזי, היה החרש/אילם היחיד בעולם הכדורגל, זכה לכתבה ביומן או במבט ספורט, שיחק כמה משחקים בהרכב הראשון, ונעלם בנבכי הליגה הלאומית.

שחקני הגנה

גבי לסרי– קודם כל ובראש ובראשונה היה פועל של אבא שלי, מה שאומר כרטיסים בחינם לבלומפילד, דבר שני אחד הראשונים שחצה את הקווים מהפועל למכבי (לא בהצלחה יתרה ב 2 הקבוצות).

יוסי זאנה– הבלם המתולתל אשר כונה "סו אלן", לא היה מגדולי הבלמים של הפועל אבל אחד המזוהים ביותר עימה, יחד עם סיני נטש את הספינה אחרי הירידה המיתולוגית לבני יהודה ולקח אליפות

נמרוד דרייפוס– מגן ימני קשוח,אחד הדרבים הראשונים שראיתי (שנת 81) ניצח את המשחק 1-0 בדקה ה 90.

יעקב (ינקה) אקהויז– קפטן אלמותי, מסוג השחקנים שיכלו לשחק רק בשנות ה 80, לא הייתה לו טיפת טכניקה, כל שידע שזה להחזיר כדור לשוער (שכמובן יכול היה לעצור ביד), או לבעוט ליציע (רצוי לעליון כדי לבזבז זמן), אבל לעבור אותו היה קשה, זכה לשחק בנבחרת ישראל בתקופה ה"נפלאה" של שניאור וגרודמן בהם שיחקו 8 בלמים בהרכב. בדקות שעבדתי עם כרמית בענק הוידאו בחולון גליתי שאת הסניף מנהלת עופרה, אשתו השחורדינית.

פליקס חלפון– האיש והאגדה, מגן בינוני, ליצן גדול, עובר לצהוב, חוזר לאדום, מניף גביע בצורה הכי משונה שנראתה אי פעם, סוחר סמים, חוזר לליגה רביעית, מקבל מכות במועדון, בכיין סדרתי..המשך יבוא?

ג'ון פיינסטיל– האיש שעבר ממכבי הפועל והפך ליותר אדום מאדום, הרגיז את מכבי בדרבים והעיקר שלף דגל ישראל במונדיאל (יש משהו חשוב מזה?).

דאגלס דה סילבה– מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות, תוך שנה הפך מבלם נחמד בכפר סבא לבלם שכל אירופה רודפת אחריו. כובש מצטיין, במיוחד בדרבים (יש חשוב מזה?).

יהודה עמר– אגדה בית שאנית לפני שאגדת בית שאן החלה באמת..,אחד השחקנים הטובים בעונת אליפות של 88, מגן ימני מודרני באופן יחסי, פורץ באגף ואפילו כובש למכביר

קובי סגל – זכור לי כבן זוג של אקהויז, הוגלה מתישהו לבית"ר ת"א.

דוד הרשליקוביץ'– כונה צ'ילה בפי העם, מגן שמאלי פורץ שנכנע די מהר לפציעות

גל הרשליקוביץ'– הגרסה העוד פחות מוכשרת של אחיו, שער עצמי בדרבי משפיל במיוחד ואינספור שנים בימי סיני כמאמן.

משה מוסטרל– לא יודע כמה אוהדי הפועל ישמחו להיזכר במיתולוגיים האלה, אבל כל הרכב שמשה סיני הציב כמאמן הוא מיתולוגי בעיניי..

יעקב הלל– קבלן האליפויות היה נדבך חשוב גם הפועל ת"א, אפשר לשכוח את הגול שלו בדרבי מ 35 מטר?

יוסי בלס – לאורך השנים כל מיני שחקנים עשו את הדרך מצפרירים להפועל ת"א. חושש שבלס היה המגוחך שבהם. בחור גבוה, צנום, עם אוזניים בולטות, שבעיקר ידע לחטוף אדומים . בשלב מסוים היה מועמד לתואר יחיאל אבן צור של ה 90' המוקדמות.

אלון אופיר– רק בגלל שאחראי על צמד שערים מול אוברארוב בנצחון הדרבי המיתולוגי  4-2

אילן בכר– מגן ימני פורץ שעושה כל כך הרבה שטויות במשחק . יכול להתנחם  בזה שאשתו לשעבר עושה יותר שטויות ממנו, ולא רק שטויות

יגאל אנטבי– החבר מצד שמאל של בכר, רק ששרד יותר מדי שנים בתפקיד,לפחות רשום על גול גדול אחד נגד חיפה

שמעון גרשון – בימים הטובים סמל, בלם אלגנטי, נטול טעויות, מהסוג ששם את הרגל ברגע הנכון במקום הנכון. בימים הרעים, דוגמן,נשוי לדוגמנית,  סופר ילדים, משורר ומלחין, מגיש . הכול , רק לא בלם. הסמן הימני של עידן גאיידמק, חתך לבית"ר ירושלים בעבור חופן דולרים שהרגישו בדיעבד כחוקן , גם עליו התהפכו האוהדים, להבדיל מאניימה כאן היו להם הרבה יותר סיבות, כאילו שהשיר הנוראי שהוציא עם מלי ואחיו לא מספיק.

אסי דומב –  קצת לפני גרשון והרבה לפני שחקני בני יהודה, בישר אסי דומב על הולדת הכדורגלן הבליין טוחן הדוגמניות. חוץ מזה, משחק ראש, גוף והמון המון בעיות גב.

ואליד באדיר– המיתולוגי בעל 3 הפרצופים, כרגע זה הפרצוף המבוגר, האחראי,המנוסה, הנשמה של הפועל בשנים האחרונות, מצא את מקומו, לדעתי היה צריך להיות בקבוצה מיומו הראשון בבוגרים.

רמי ארמה – מגן קיצוני  יהודי עם שם של ערבי, כסחן בלתי נלאה. הלך לעולמו לאחרונה.

שחקני קישור

משה סיני –  מה נגיד. היה יכול להיות השחקן הכי אהוב, בוודאות המנג'ר הכי שנוא. פספס הזדמנות להיות קדוש כשחתך לבני יהודה בעונת הירידה. מה היה לו? מסירות מדויקות, בעיטות עונשין מסובבות ואחים חזקים. חזקים מאוד אומרת האגדה.. משום מה האוהדים העלק אירופאיים של הפועל מתעקשים לזכור לו דווקא את תקופת האימון ובעיקר את הנטישה בעונת הירידה, האליפויות שהביא להם כמעט לבד, הניצחון ההוא בימק"א כדי למנוע מבית"ר אליפות ועוד. קשר 50-50 עוד לפני שידעו מה זה המושג הזה.האיש שלפני אלון מזרחי המציא את השורה האלמותית "אוהב לראות בטלוויזיה חוץ מכדורגל ,כדורגל אנגלי".

ג'ימי טורק – בן חורג? מקופח? האחים של סיני הצביעו כהנא, אחרת אני לא מבין איך האיש הזה חלק ממועצת העיר ולא חלק מהפועל. גם מייצג מגזר (שהפועל הפסידה למכבי חיפה) , גם רהוט ומפוכח, ועם רגל אימתנית . הגרסא הערבית לבי.איי ברקוס. לא אגיד שראיתי הרבה ממנו בכל זאת הייתי עול בימים, אבל חולצה אדומה, עם פרסומת של ויזה ורגל  מתקרבת ומתרחקת מהכדור במשחק השבת, חקקה אותו לנצח בזיכרוני.

אלי "קוקוס" כהן – אני מניח שקוקוס הוא מין בדיחה המנוגדת לצבעו, אבל אלי כהן התחיל ככסחן ללא פשרות, אם רק היה פוגש רגל בסביבה היה דואג להוריד אותה, עונת 88 הפכה אותו לשחקן העונה וגם כבש למכביר,שמר אמונים להפועל מיומו הראשונים בבוגרים ועד האחרון

רפי שמואל- קיצוני שמאלי מיתולוגי, עוד אחד שנתן עונה נפלאה בעונת האליפות של 88 ונעלם לאחריה

אחמד מוסא– כשמו כן הוא, פועל ערבי במרכז הקישור.אמרו לו להרוס אז הוא הרס, אמרו לו לחבל אז הוא חיבל, אם היה צריך לערבב את הטיח,אחמד,היה מערבב.

אישטוואן פישונט – כמו אבוקסיס הגיע אחרי בית"ר. אמרו שהוא אחרי השיא, אחרים אמרו שעוד יש לו משהו. שתיים או שלוש עונות, במהלכן הצדיק את כל מה שאמרו עליו, לכאן ולכאן

אונישקו– יחסית אליו פישונט היה שלום תקווה, לא עשה גרם אחד יותר ממה שצריך אבל לא הרבה לטעות, ברור מדוע קשטן אהב אותו כל כך

שלום תקווה–  אביר עונת הדאבל, יהלום הכינוי, המלך של האוהדים, אחד שנכנס ועושה שינוי, הסופר סאב של ישראל לשנה אחת, והגול ההוא בצ'יפ מעל השוער קשה לשכוח. ככה כל שחקן צריך לסיים את הקריירה. לא להתעקש על הרכב, לא לעשות פרצופים (מישהו אמר קטן? נימני?)  אלא לבוא, לתת את ה 20 דקות שלך וללכת. מר נקודה לדקה , אם היה סוג כזה של סטטיסטיקה אצלנו.

אליאור ברנס- תקווה לבנה שהמריאה מאוד נמוך ונחתה בדאון טאון בת-ים.

דיאן רצ'וניצ'ה– זכור לי בעיקר בזכות ראיון אחד אחרי שיצא מאיזה משחק בו כבש שער, ציון נאנוס (איפה הוא??) שאל אותו על השער והוא באנגלית שרק יוצאי יוגוסלביה יכולים לדבר אמר גם תרנגול עיוור יכול למצוא גרגר, כנות ששחקן ישראלי בחיים לא יוכל לייצר

עומרי אפק–  התחיל חלוץ, היום מגן, בשנים הטובות היה קשר חינני, נמרץ, מילדי קשטן העליזים שעם השנים הפכו לעליזים פחות, מהר מדי איבד את הטאצ' , הלך הפלא נשאר ה"בייבי פייס".

בן לוז– נתן עונה אחת אדירה בהפועל,למען האמת העונה הטובה בקריירה שלו, כמובן שעונה אחרי זה הוא נפצע שוב (סיפור חייו)

גאבור הולמאי – עוד אחד מהאבירים האפורים של קשטן, הולמאי,אולישנקו, רופניק, כולם אותו דבר, כולם לא מסוגלים לייצר כלום, אבל גם קשר לייצר על חשבונם

סלים טועמה– מאחמד מוסא לסלים טועמה, התפתחות הערבי של הפועל, משחקן אפור לשחקן יוזם, אטרקטיבי, הכי קרוב לבקהאם שהיה פה מבחינת מסירה ובעיטות עונשין, עוד אחד שאירופה עשתה לו רק רע

יוסי אבוקסיס – מעוד שחקן בבית"ר לסמל של הפועל. הביא משהו שלא היה הרבה זמן להפועל – וינריות. אסתכן ואומר הכי קרוב למכביזם שרק אפשר. לא מבחינת הדריסה, אבל החפירה לשופטים, ערך הניצחון מעל לכל גם אם נשחק מלוכלך, וכמו למכבי גם כאן צריך רגע מכונן – הריצה עם הכדור לאמצע במשחק נגד צ'לסי, כמעט משתווה לשלשה של שארפ…

שי אבוטבול– איכשהו בדרך לא דרך מחזיק מעמד בהפועל למרות שהם כהרגלם ניסו לבעוט שוב בדלי שחקני הבית, חבל על השנים שבזבז בגלל פציעות, הוא באמת היה אמור להיות המחליף של סיני, מי יודע איפה הוא היה אם לא אוקוצ'ה

גילי ורמוט– מתישהו הוא יבין שהפועל זה המקום היחידי בעולם שהוא יכול להצליח וחבל שהוא מנסה בכלל מקומות אחרים

ערן זהבי– אין שחקן בעולם שאלוהים נגע בו כל כך כמו ערן זהבי, שחקן בסדר גמור,אתה יודע מה מצוין אפילו? עדיין להיות זה שכל שער חשוב של הקבוצה יהיה שייך לך? נדיר, מקווה שאלוהים נמצא גם בפרטים הקטנים באיטליה

חלוצים

גילי לנדאו – האיש והאגדה, האיש שהשאיר את מיליוני בית ישראל פעורי פה, פעמיים. הכי קרוב למרדונה הישראלי. לא ברור מה עשה חוצמזה בקריירה בהפועל .בעיקר היה אחראי  על מפגשים  אכזריים  בין כדורים ומוסכים. פרש ונעלם. חזר בגדול כמאמן שבעיקר כיף לראיין, עד שגם זה לא הספיק. יעזור לו האל בפ"ת.

שבתאי לוי- איפה הוא היום לא ברור, אבל לשנה שנתיים היה החולץ מס' 1 בליגה,אחר כך בעיקר החמיץ. זכור לי ציטוט שלו אחרי שהורחק בגמר הדרבי ב 88 "מה אתם רוצים,קיבלתי אר פי ג'י ברגל".

אלי יאני-נכון,הוא כפר סבאי מיתולוגי, עדיין בזכותו הכרנו את המושג נבדל פאסיבי וזה היה במדי הפועל

מוריס ז'אנו – שלושה דברים שקשורים אליו. לאבא שלי היה חבר בעבודה שקראו לו מוריס, ממנו קיבלנו את הכלב בוקי 1 . כבר בגיל צעיר אהבתי את "מוריס והיונים"  של מתי כספי. מוריס ז'אנו תמיד נראה לי בן 100. תמיד מבוגר, תמיד  כובש גולים לא יפים ולא מיוחדים.  מעצבנים.

שלום אביטן- ברור שהוא מיתולוגי באר שבעי ונגיע אליו שם, אבל גם בהפועל הוא היה,אפילו לקח אליפות

תמיר לינהרט– כמו לנדאו רק פחות טוב, להפועל תמיד הייתה חיבה לחלוצים לא מבקיעים

סבסטיאן סימרוטיץ'-מה מיוחד באוהדי הפועל? הוא הדוגמא, זר מחמיצן כרוני (אחד המחמיצנים הגדולים ביותר שהיו פה) שהפך ליקיר האוהדים סביר להניח בגלל זה. איך הגיע לאיטליה ואפילו להצליח שם? נשגב מבינתי

פיני בלילי – מה הוא יותר, מהיר? שעיר? או מכוער? כנראה שהכול. גרסת יהודי ספרד לרוני רוזנטל בגבה אחת. הפוך עם אותה תוצאה. מהיר, טכני ומחמיצן בלתי נלאה. איכשהו הפך לסולטן הקבוצות הקטנות בינוניות בטורקיה. יום אחד מנהיג עם מעוף יהפוך אותו לשגרירנו בטורקיה. עד אז יעביר את הזמן בבני יהודה.

רונן חרזי- החלוץ האדיר הזה שלא הטביע את חותמו בשום מקום למעט נבחרת ישראל, לקח דאבל עם הילדים של הפועל וכמובן נפצע לאחר מכן

מילאן אוסטרץ' – השחקן העגיל והחמצון. שחקן גדול פיזית, מוגבל טכנית מחד, מהיר לגודלו מאידך לא הרבה להבקיע, אבל  כשכבר עשה זאת , זה תמיד היה ברגעים החשובים ותמיד אחרי סכסוך עם קשטן.

סרגיי קלצ'נקו- חלוץ ענק בחיפה, חלוץ שעושה המון עבודה (תחת קשטן איך לא?) בהפועל,שייך גם הוא לקמפיין ההוא ושער שני נפלא בראש נגד צ'לסי בבלומפילד ושער ניצחון נגד מילאן שייכים לו

אוגבונה  – כמו יוקוזונה, אף אחד לא מתעניין בשם הפרטי. לא אתפלא אם שמו הפרטי הוא יעקובה. איגביני יעקובו לעניים. חזק כמוהו, וזהו. נתן פייט רציני לבלילי בתפקיד המחמיצן. לעד ייזכר בזכות הקפיצה על גג האמבולנס בגביע, ובזכות הקפיצה לכסף הגדול של קלוז' ברומניה, שבירת הרגל וסוף הקריירה.

איתי שכטר –  על מה שגוטמן עשה לקריירה שלו  הוא צריך לברך כל יום בגרמנית, מילד רע במובן הכי רע של המילה, לכשרון. ההצקה של טביב כמעט והפכה אותו לגיבור טראגי.

הרכב מיתולוגי ראשון:

בז'רנו, חלפון, ינקה אקהויז, שמעון גרשון, ואליד באדיר, אלי (קוקוס) כהן, משה סיני, ג'ימי טורק, סלים טועמה, גילי לנדאו, שבתאי לוי

הרכב מיתולוגי שני:

שביט אלימלך, דראגלס דה סילבה, קובי סגל, יוסי זאנה, יעקב הלל, שי אבוטבול, יוסי אבוקסיס, שלום תקווה, ערן זהבי, מוריס ז'אנו, פיני בלילי.

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ

 

את הקבוצות הבאות מעניינת בעיקר המטרה להתיישב במרכז הטבלה. חלקן נושאות אמנם עיניים גדולות כלפי מעלה,
אך יקנו עונה בטוחה במרכז, דבר שבוודאי יסכימו לו העולות החדשות. הבונדסליגה חוזרת – חלק ב'

לחלק א' מאתמול

נכון, האנובר חוותה עונה מדהימה אשתקד וסיימה במקום הרביעי, הופנהיים כבר יודעת צמרת מהי, גם קייזרסלאוטרן וקלן הן קבוצות עם יומרות, אך הן ישמחו לחתום על עונה בשולי הצמרת. פרייבורג תשמח גם כן להתברג בעשירייה הראשונה, מנשנגלדבאך רק מבקשת לברוח מהתחתית, הרטה חוזרת מלאה וטעונה לליגה של הגדולים, ואוגסבורג, מבקשת בסה"כ לשרוד. הקבוצות שמשלימות את הפאזל הגרמני לעונת 2011-2012.

האנובר, הקבוצה של מירקו סלומקה, חוותה עונה חלומית אשתקד, וסיימה במקום הרביעי המכובד. ההתקפה בראשות יאן שלאודראף ובעיקר דידייה קונאן יה (14 שערים) הייתה החלק שמשך את החבורה של סלומקה כמעט עד למקום במוקדמות ליגת האלופות.
יחד עם קארים חאגוי הטוניסאי המצוין, וסטיב צ'רונדלו במרכז ההגנה, הצליחה האנובר מעל ומעבר לציפיות.
איזה קיץ עבר עליה? עצם העדפה של איתי שכטר לחתום בקייזרסלאוטרן על פני האנובר מלמדת משהו על העובדה כי להאנובר עדיין לא צמח שם מזהיר. מרבית הסגל נשאר, למרות חיזורים אחר קונאן יה, שבכלל אמור לחזור מפציעה, אם כי בספק לסגל לקראת משחק הבכורה נגד הופנהיים מחר.
מי שהגיעו הם הקשר הנורבגי, הנינג האוגר, שמגיע למרכז הקישור, והחלוץ הפולני, ארתור סובייך, שמצטרף מפולוניה ורשה. הרכש הבולט של סלומקה, הוא כריסטיאן פאנדר, שמגיע משאלקה. להאנובר שתשתתף גם במוקדמות הליגה האירופית, צפויה עונה מתישה, ועל שחזור המקום הרביעי אין מה לדבר.
שימו לב אלי: דידייה קונאן יה, החלוץ שמזכיר במבנה הגוף את טוטו תמוז, נכנס לעונה שמהווה עבורו עונת מבחן, לאחר שהצליח להטביע חותם כחלוץ משמעותי בבונדסליגה. עם כמות ציפיות, וקבוצה לא מבריקה, וכשיחלים לגמרי מהפציעה שלו, הרבה מהצלחת האנובר תלוי ביכולתו להמשיך ולהרשית בכמויות דו ספרתיות.

הופנהיים, המועדון של המיליונר, דיטמאר הופ, הצליח להשתקע בבונדסליגה, אך בעיקר בשולי הצמרת, לאחר שתחילה היה נראה כי יחבור בקביעות לצמרת.
הגעתו הקיץ של המאמן הולגר סטניסלבסקי, בן ה-41, שהרשים על הקווים עם סט. פאולי הקטנה, תכניס רוח חדשה, צעירה ובעיקר שואפת במועדון.
הסגל צעיר ומוכשר יחד עם האיסלנדי המשתבח, גילפי סיגורסון, הבוסנים, ודאד איבישביץ' וסיאד סליחוביץ', ראיין באבל שהגיע אשתקד, וגם המגן אדסון ברפהייד, שלא הצליח למצוא מקום בבאיירן מינכן.
איזה קיץ עבר עליה? הקפטן המצוין, אנדרס בק, אחד המגנים הימנים הטובים בליגה, נשאר לבסוף, לאחר שביובנטוס העדיפו לרכוש את ליכטשטיינר השוויצרי, וזה ימשיך להיות עוגן באגף ימין.
פביאן ג'ונסון המוכשר, מקווה לפרוץ דווקא בהופנהיים לאחר שהגיע מוולפסבורג, שם לא הצליח להראות את מלוא הפוטנציאל שלו. גם החלוץ בעל השם המיוחד, נואולדג' מוסונה, מנבחרת זימבבואה, הצטרף ממש אתמול, לאחר שהרשים בליגה בדרא"פ, ומקווה לנצל את ה"ידע" שלו גם לכיבושים ברחבי אירופה.
להופנהיים וסטניסלבסקי סגל טוב, שיכול בהחלט בעונה טובה להתברג גם בחלק העליון של הטבלה.
שימו לב אלי: סבסטיאן רודי, הקשר הצעיר, שגדל בשטוטגרט, אמור להפוך למנהיג הקישור של הופנהיים ביום מן הימים, והעונה זו בדיוק ההזדמנות לכך.

קייזרסלאוטרן, קבוצתם של שכטר וורמוט, צפויה למשוך תשומת לב רבה ממדינתנו העונה. המועדון מה"פריץ ולטר סטדיון", עם קהל אוהדים נפלא, רוצה להשתדרג קדימה, לאחר עונה במרכז הטבלה, שנחשבה להישג איכותי. מרקו קורץ יחד עם הנשיא סטפן קונץ בנו סגל מוכשר, ומקווים לשמור לפחות על המקום השביעי.
איזה קיץ עבר עליה? אז על הסאגה הבלתי נגמרת של שכטר וורמוט כולכם ודאי כבר שמעתם. לבסוף שניהם ילבשו את מדי ה"בורדו" של לאוטרן, כאשר לשכטר צפויה משבצת עיקרית בחוד לנוכח עזיבתו של המפציץ הקרואטי, סרדאן לאקיץ'. מלך הבישולים הנפלא, כריסטיאן טיפרט, ימשיך להיות ספק הכדורים העיקרי להתקפה, כאשר הקרואטי, איבו איליצ'ביץ', יעזור לו מהאגף. הקשר הטורקי, אולקאי סהאן, הגיע מדויסבורג, וגם החלוץ שחום העור המוכשר, ריצ'ארד סוקוטה-פאסו, הצטרף מסט. פאולי עם המון פוטנציאל, וגם החלוץ הקמרוני, דורג' קומאה, מגיע מקלאב ברוז' במטרה לעזור לשכטר בחוד.
הסגל של קורץ בהחלט יכול לנפק הצלחה מסוימת, אם כי מאבק בצמרת יהיה בגדר הפתעה.
שימו לב אלי: רובכם כמובן תשימו לב לאיתי שכטר, אך כדאי לצפות גם בחלוץ ריצ'ארד סוקוטה-פאסו, שחקן עם הרבה פוטנציאל, שהתחנך בלברקוזן, ומקווה לקבל במה משמעותית השנה, וכדורים טובים מטיפרט.

פ.צ קלן, הקבוצה השאפתנית שסיימה אשתקד במקום העשירי, לאחר עונות של ירידות ועליות ליגה בעיקר, רוצה שדרוג מעמדות. עם מאמן מוכשר שמקבל לראשונה קבוצה בליגה גדולה באמת, סטולה סולבאקן, הנורבגי, ויחד עם לוקאס פודולסקי, שכבר נחשב לסמל עבור אוהדיה של קלן, רוצים בקלן להידבק לצמרת.
איזה קיץ עבר עליה? הקבוצה נפרדה ממאמנה פרנק שאפר, והביאה כאמור את הנורבגי, סטולה סאלבקן, שהרשים על הקווים של קופנהגן הדנית, למרות מאורע לא פשוט של התקף לב בשנת 2001, בו היה במצב קריטי.
סאלבקן, שהשתקם היטב מאז אותו אירוע קשה, מביא עימו בסיס טוב של הצלחות גם בליגת האלופות. את המעמסה הוא יחלק עם כדורגלן העבר הגנאי, איברהים טאנקו, שזכור מימי דורטמונד הגדולה ומתפקד כמאמן לקבוצה גם במהלך אימונים.
הרכש הבולט הוא, סאשה ריטנר, המגן של וולפסבורג, שמצטרף לסגל טוב בראשות פודולסקי, פדרו גרומל, הקפטן הברזילאי, מיליבויה נובאקוביץ' הסלובני ומאטו ג'אג'לו הקרואטי הפעלתן. בקלן רוצים גבוה, עם סאלבקן ו"פולדי" זה גם ייתכן.
שימו לב אלי: מאטו ג'אג'לו, הקשר הקרואטי שהושאל אשתקד מסיינה, נרכש הקיץ, ומסומן ככישרון מבטיח באגף שמאל של הקישור.

פרייבורג, עוד אחת מהפתעות העונה החולפת שסיימה במקום התשיעי, תשמח לשחזר את ההישג. המאמן רובין דוט, עבר ללברקוזן לאחר שבנה את שמו, ומחליפו יהיה מרקוס סורג, שאימן את קבוצת המילואים של המועדון וישמח לדמות לקודמו בתפקיד.
פאפיס סיסה המצוין, נשאר למרות חיזורים ואמור להמשיך ולהיות המוציא לפועל העיקרי בהתקפה. קשה להאמין שעונת אשתקד תחזור, אך גם מרכז טבלה ישמח את סורג בעונת הבכורה על הקווים.
איזה קיץ עבר עליה? הרכש הבולט הוא החלוץ ממאלי, גארה דמבלה, שהרשים בלבסקי סופיה הבולגרית, ויחבור לפאפיס סיסה בהתקפה. הסגל מוכשר יחד עם יאן רוזנטל שבזמנו היה כישרון גדול, סדריק מקיאדי, היציב, והייקו בושר במרכז ההגנה, שמקבל חיזוק שוויצרי בדמותו של בג פראטי, בלמה של באזל בעונות האחרונות.
שימו לב אלי: אריק ינדריסק, החלוץ הסלובקי, שהגיע אשתקד משאלקה, וגם הקשר הצעיר, דניאל קאליגיורי, צפוי לתפוס מקום קבע בקישור.

בורוסיה מינשנגלדבאך, מועדון די גדול שאיבד כיוון בעשור האחרון ומדשדש בעיקר בתחתית, או בליגת המשנה. לוסיאן פאברה, המאמן השוויצרי, מגיע כדי להחליף את מיכאל פרונצאק, שלא הצליח להרים את המועדון. פאברה בזמנו הצליח להוביל את הרטה ברלין לנגיעה בצלחת האליפות, וגלדבאך יסתפקו בעיקר בייצוב המערכת.
איזה קיץ עבר עליה? הרכש הבולט הוא המגן השבדי, אוסקר ונדט, שמגיע מקופנהגן, ויחד עם מייקל בראדלי, האמריקאי שחוזר מהשאלה בפרמייר ליג, מקווים בגלדבאך להביט מעט למעלה יותר בטבלה.
שימו לב אלי: ג'ושואה קינג, החלוץ הנורבגי הצעיר, הושאל ממנצ'סטר יונייטד, ומקווה להתחיל ולהוכיח באיזה פוטנציאל מדובר.

הרטה ברלין, המועדון הגדול של בירת גרמניה, חוזר לאחר שנת היעדרות בה דרס את ליגת המשנה. יחד עם מרקוס באבל, כדורגלן העבר המפואר של באיירן מינכן, בהרטה מקווים כי החיזוק היחסית איכותי יוביל אותם להישארות ואולי אף מעבר.
איזה קיץ עבר עליה? הסגל שבונה באבל הוא בהחלט מרשים ביחס לעובדה כי מדובר בעולה, אך עדיין צריך לזכור כי מדובר בהרטה ברלין הגדולה. תומאס קראפט ואנדרס אוטל מגיעים מבאיירן מינכן, האחד לשער, השני לקישור. טונאי טורון המוכשר,  מגיע מהמבורג גם כן לקישור, שכולל את פיטר ניימאייר המנוסה. בחוד מי שיתנו את מנת השערים או לפחות ינסו, יהיו אדריאן ראמוס, הקולומביאני המצוין, רוב פריינד הקנדי המנוסה ורפאל הברזילאי.
שימו לב אלי: הכוכב של הקבוצה, אדריאן ראמוס, חלוצה של נבחרת קולומביה, חוזר מהקופה אמריקה במטרה לקרוע רשתות בבונדסליגה.

אוגסבורג, הבווארית הצנועה שעלתה לבונדסליגה, מגיעה עם סגל צנועה מאוד לעונה, ותבקש בעיקר לשרוד. יוס לוהוקאי, ההולנדי על הקווים, ינסה שוב למקסם את יכולת שחקניו בכדי להצליח כנגד כל הסיכויים.
איזה קיץ עבר עליה? הרכישות הן בהתאם לדלות המשאבים, כשהחלוצים סאשה מולדרס ופאטריק מאייר, מגיעים לאחר כמות שערים יפה בליגות המשנה. שם מעניין נוסף הוא לורנזו דווידס, בן דודו של אדגר, שמגיע מניימכן ההולנדית לקישור של לוהוקאיי. הקשר המצוין, איברהימה טראורה, כמו גם ההולנדי קיס קוואקמאן והגרמני, לוקאס סינקוויץ עזבו את הקבוצה כחלק מהתקדמות אישית, וללוהוקאיי סגל שהישארות היא בגדר סנסציה.
שימו לב אלי: נאנדו רפאל, החלוץ הגרמני ממוצא אנגולי, סומן בעבר כפוטנציאל גדול, וחוזר לליגה של הגדולים במטרה לשדרג את עצמו חזרה לעניינים, בגיל 27 זה הזמן לחזור, לא?

הבונדסליגה יוצאת הערב לדרך עם קרב מעניין בין האלופה דורטמונד להמבורג השאפתנית. מגמת צמצום הפערים בין הקטנות לגדולות הייתה כנראה חד פעמית והעונה לא בטוח שנראה שמות כמו האנובר, מיינץ ונירנברג בחבורת המובילות, והסדר יחזור על קנו, כאשר שאלקה, וולפסבורג וברמן רוצות להידבק חזרה למעלה.

המפגש הגדול בין דורטמונד לבאיירן יתקיים ב-20.11, אבל כאשר מידי שבוע צפויים לנו קרבות מרתקים, וקהלים שממלאים אצטדיונים, כדאי להישאר קרובים למרקע, מסתבר שבירה וכדורגל זה דווקא שילוב מעולה יחד.