לא לפחד כלל

הנהירה של הכדורגלן הישראלי לאירופה נותנת אותותיה. מאמנים כבר לא מפחדים לתת צ'אנס לצעירים, שחקני ליגות נמוכות לא מפחדים לנסות ולהתקדם, מעמד הכדורגלן הישראלי בנסיקה. ו"העיקר העיקר לא לפחד כלל"

תופעה כזו של כל כך הרבה ליגיונרים לא זכורה מעולם, בכל שעה ישנה אפשרות למצוא ידיעה על מעבר של כדורגלן זה או אחר לאירופה. אין ספק רמת המתקנים לצד רמת השכר, כן כן גם בבלגיה ובפולין, היא יותר טובה, הרי לא כל מועדון כאן הוא מכבי חיפה.

מי שמרוויחים מהיציאה ההמונית הזאת, מלבד הסוכנים שגוזרים קופונים, והשחקנים עצמם שממלאים את הכיס, אלו אותם השחקנים שעד לפני שנה שנתיים כבר לא האמינו. המאמנים לרבות ראובן עטר ורן בן שמעון, ואפילו דרור קשטן לא פוחדים בעקבות השוק הדליל להמר על חלוצים כמו לירון דיאמנט, או קשרים כמו ירדן כהן, כמי שעונה טובה שלהם עשויה לשלוח גם אותם למחוזות זרים.

חילופי זוגות

בשנות ה-90 המגמה הרווחת בכדורגל הישראלי הייתה להביא זרים ממדינות מזרח אירופה. לצד ההונגרים, שלשם עדיין לא הגיע הכדורגלן הישראלי, כדורגלנים פולנים רבים הספיקו להכיר מקרוב את ה"ארווה" בפ"ת, ה"קופסא" בנתניה, קריית אליעזר ובלומפילד. גם הרומנים, הרוסים והאוקראינים זכורים לחובבי הכדורגל הישראלי, ואלו החדים מביניכם ודאי גם זוכרים שחקן או שניים תוצרת בלגיה.

ויקטור צ'אנוב, רומאן פץ, סרגיי קנדאורוב, ויז'י בזצ'ק, הם שמות שכל אוהד ראוי של מכבי חיפה זוכר בחיוך. שורה אובארוב הוא כבר חלק מהצביון של מכבי תל אביב, כשלאוהדים הצהובים זכורים ודאי גם השמות של אנדז'יי קוביצה, יורי שוקאנוב ואלכסנדר פולוקארוב, בעוד האדומים מת"א נהנים להיזכר בקז'ימיש מוסקאל, ירוסלאב באקו ופטר קרמנס הבלגי.
גם אוהדי בית"ר י-ם יתגאו בסרגיי טרטיאק, למרות שבדרך כלל נהנו מביצועי המטבח ההונגרי בראשות שאלוי, פישונט והאמר.

אוהדי הכדורגל בישראל, גם אם לא של הגדולות שבקבוצותינו נהנו לאורך שנים מאותם שחקנים מזרח אירופאים. די להזכיר את השם ניקולאי קודריצקי, בשכונת התקווה בכדי לזכות באהדה.

והנה עתה היוצרות מתהפכים להם אט אט, זה נראה כאילו שיחקנו עם אותן המדינות משחק "חילופי זוגות", הלקוח מעולם קצת יותר פראי ממגרש הכדורגל. הכסף הגדול נמצא בארצות אירופה, הליגה הרוסית הולכת ונשלטת בידי אוליגרכים שיכולים לרכוש כעוות נפשם, גם הבלגים פותחים את הכיס הרבה יותר מבעלים ישראלי ממוצע, וכך גם לאחרונה בפולין, שמנסה לצמוח לקראת היורו הקרוב.

הבלגים מוצאים פתאום קרוב לעשרה ישראלים מתרוצצים על מגרשיהם, כשלא ירחק היום ואפשר יהיה להרכיב קבוצה על טהרת הישראלים דווקא במדינת ה"שוקולד" הזו.

הרוסים, הגרמנים, הסקוטים, הצרפתים והאיטלקים ראו כי משתלם להחתים את השחקן הישראלי, זה שתמיד טענו למוסר העבודה הנמוך שלו. פתאום בירם כיאל הוא עוגן בקישור של סלטיק, אלמוג כהן מקבל מחמאות ללא סוף בנירנברג, וביברס נאתכו משתבח אצל קורבאן ברדייב בקאזאן.

מליקסון פתח את הדלת לליגה בפולין, ופתאום יש לנו גם נציגים באיטליה וצרפת לאחר שנים של בצורת שיווקית שם.

עכשיו התור שלך

אז השוק הישראלי הפך לשוק מייצא, ואין בזה כל רע. הכדורגלן הישראלי לא כוד יסבול מחום יולי-אוגוסט, ויעשה את מחנות האימונים במחוזות יותר קרירים, כשהתוספות והשדרוגים יראו בעיקר על המרקע, ויתרה מזאת במדי הנבחרת, שתהיה עתירת כישרון, כך אפשר לקוות.

מי שיקפצו על המקומות הפנויים הם שחקני ליגות נמוכות, או כאלו שהכישרון טמון ברגליהם, אך לא העיזו עד כה.

בעונת האחרונה נחשפנו למספר לא מבוטל של כדורגלנים שחלקם התקדם הקיץ למועדונים הבכירים בארץ, ובקרוב יוכל גם הוא לקבל חוזה משודרג בארצות אירופה השונות.

וויאם עמאשה ודלה ימפולסקי זכו לחתום בשורות מכבי חיפה, מחמוד עבאס שלפני שנתיים עוד שיחק בליגה הארצית, מוצא עצמו מועמד להרכב של דרור קשטן בהפועל תל אביב, רפי דהאן קפץ כיתה למכבי תל אביב, וגם שחקני ליגה לאומית משתבחים דוגמת ירדן כהן ואמג'ד סלימאן פתאום ראויים לתעוזת המאמן המאמן הישראלי ומוצאים עצמם במכבי נתניה והפועל באר שבע.

בליגות הנמוכות מסתובבים לרוב שחקנים שהם פליטי מחלקות הנוער של קבוצות ליגת העל, היסודות כבר נרכשו ועתה הגיע הזמן לממש אותם.
קבוצות הליגה הלאומית משתפות פעולה עם הזרם ונעשות לחממה של ממש, והשם ליגה לאומית הופך למשמעותי עוד יותר מאחר והוא משבח את הכדורגלן הישראלי, ולהלן את הלאום הישראלי.

הפועל כפר סבא, שנכשלה בעלייה לליגת העל, מנסה עתה יחד עם גיא עזורי לבנות על שחקנים דוגמת כפיר דר ורז כהן, שדרכם למעלה תלויה בהשתפשפות בבמות הגדולות, כמוהם גם אייל לחמן שמשלב ידע עצום בנבכי הליגות הנמוכות ויודע לדוג שחקנים ולהפכם לשחקני ליגת על ראויים, מוחמד פודי הוא רק אחת התגליות של לחמן.

הסוכנים הישראלים קושרים קשרים בליגות אירופה, המאמנים מעיזים לתת במה, השחקנים מקבלים חשיפה ובמה, ומעמד הכדורגלן הישראלי מעולם לא נראה טוב יותר. אז תזכרו שהעיקר לא לפחד כלל