מינוי מאמן נבחרת הכדורגל הלאומית מבוצע על ידי ההתאחדות לכדורגל. מטבע הדברים, נלקחים בחשבון יחסי עבודה, אמון השחקנים, והיכולת להלהיב את הקהל. דגש רב מושם על היכולת להעביר את המינוי בהצלחה במוסדות ההתאחדות. כזכור, ההתאחדות ראתה גאווה רבה בעובדה כי המינוי בוצע ללא התנגדות. נראה שקידום הנבחרת וסיכויי העפלה הם בבחינת מותרות נוכח השיטה הקיימת.
בסיבוב הקודם בחרו לוזון וחלובה באלי גוטמן. בהצלחה רבה, וללא מתנגדים, הם הצליחו להעביר את המינוי במוסדות הרלוונטים. קדמה לכך עבודת שיווק אדירה בעיתונות הספורט, ששוכנעה שגוטמן יוביל את הנבחרת להצלחה, כפי שהוביל את הפועל תל אביב. התבדינו. אין נקודת חיוב אחת לזכותה של הנבחרת בעידן גוטמן, למעט שבירת שיא ההופעות לשחקן נבחרת.
כעת, כחלק מהמסע המתוזמן, מנסים לשכנע אותנו ששוב מדובר במינוי הטוב ביותר. הוקמה ועדת איתור. הוועדה המורכבת מאותם אנשים שבעבר בחרו בגוטמן (לוזון, חלובה, וקמר). עתה, חובשים הם את הכובע של "ועדת איתור", על מנת להכשיר את הבחירה, ולצמצם התדיינות משפטית, כפי שהייתה בעבר. במקביל, צורפו דרור קשטן וצביקה רוזן. בנוסחה מתמטית פשוטה עולה כי שני האחרונים חסרי השפעה על החלטת ועדת האיתור.
החלק המעניין בתהליך, לטעמי, הוא הניסיון לשכנע את הציבור כי אין מועמדים נוספים. זאת, אם נתעלם, שכלל שלא הובאו מועמדים חדשים. נראה כי הניסיון לשווק את הצמד "נימני אוחנה" הוא כדי לסרס את אייל ברקוביץ'. כלומר, יוחלט שבעוד שיש להם רעיונות חדשים, מוטיבציה, היכרות אישית עם שחקנים. אך, עדיין, מאמנים חסרי ניסיון על מנת להוביל את הנבחרת. הסיבות העיקריות להתאמתו של גוטמן לתפקיד מקורן בשקט התעשייתי שהוא מעניק לראשי ההתאחדות לכדורגל.
אבי לוזון
מילים לזכותו של מנהיג.
תכל'ס, הוא אדיר. לוזון מצליח להשליט סדר בגוף הכי רווי פוליטיקה בישראל. בהצלחה רבה הוא נכנס לגוב האריות, מבלי יכולת להציע כלום, והצליח לצאת שבידו הסכם שיווק נפלא, והבטחה של משרד הספורט להזרים תקציבים נוספים לשיפור תשתיות, עמותות אוהדים, ומחלוקת נוער. כל זאת, באווירה שלאחר פרסום דו"ח זליכה.
הוא אף זכה להערכת קדנציה, מבלי לקיים בחירות. בכישרון רב הוא מאגד את מוסדות ההתאחדות, הקבוצות המקצועיות, והמרכזים. כך גם לגבי הקמת ועדת איתור, ושינויי התקנון האחרון המעניק סמכויות תקנוניות למזכירות.
שטרן חלובה
תכל'ס, כמעט ולא ידוע עליו כלום.