רובנו מסתפקים בקריאה של מוספי הספורט בעיתונים השונים או בחיפוש אחר חדשות ספורט באינטרנט, אך מדוע לא קם בישראל עיתון שיוקדש כל כולו ואך ורק לספורט?
ישנם אתרי אינטרנט שעוסקים אך ורק בתחום הספורט, וגם אז הם יתרכזו בעיקר בתחומי הספורט העיקריים שאהובים על כל הישראלים: כדורגל וכדורסל.
לטעמי, אחת הבעיות הקשות של הספורט הישראלי היא לא הוא היעדר הרבגוניות שבו, אלא חוסר המודעות של הציבור לענפים הללו, או יותר נכון, חוסר הפרגון והחשיפה התקשורתית שהם מקבלים, שאינה מספקת בעיניי.
מתי בפעם האחרונה שמעתם למשל על הספורטאים הטובים ביותר בתחום ההחלקה על הקרח בארץ, או על שידור ישיר מאירוע מירוץ הסוסים היישר מהמגרש הקרוב למקום מגוריכם.
לא תשמעו על כך, בעיקר בשל העובדה שאין מספיק קידום לסוגי הספורט בתקשורת בארץ.
זה נכון שכאשר יש ספורטאים שמגיעים להישגים מיוחדים בספורט הישראלי באליפויות בחו"ל כמו: שחר פאר ודניאל פרנקל, התקשורת דואגת לפרסם זאת באמצעי המדיה השונים שעומדים לרשותה.
הטענה שלי היא שגם בזמן שיגרה אין מספיק התייחסות לספורטאים ואירועי ספורט בתקשורת. רבים מהם כלל לא מובאים לידיעת הציבור וחבל.
בישראל 2010 צריך לקום גוף כלשהו שישדר ספורט מכל הסוגים. למשל, ערוץ טלויזיה שישדר 24 שעות ספורט (ושוב, בדגש על גיוון והבאה לשידור של כמה שיותר מקצועות ספורט) או עיתון יומי בתפוצה נרחבת שכל תוכנו יהיה אך ורק ספורט.
אין לי ספק, שאם התקשורת תעודד את מקצועות הספורט השונים בארץ ואת המודעות לכך, כך גם רוב האנשים שסולדים מספורט, או לא ממש מבינים בו, יתחילו לראות שיש בו מגוון רחב של אפשרויות.
זה גם יעודד בעיניי אנשים רבים יותר לעסוק בספורט ולחיות אורח חיים בריא יותר.
אני בכל אופן, ממתין כל ארבע שנים לאולימפיאדה, שהייתה ועדיין נשארה, האופציה השפויה ביותר להתרשם מסגנונות הספורט הרבים שקיימים.

* כותב הטור הוא בעליו של אתר Run Content, מעבר לאתר – קליק על כתיבת תוכן

בחזרה לקטגורית ספורט – כללי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

קודם כל, אני חייב להתוודות, אני אוהד בארסה..וזה בדיוק מה שעושה את ראול לאחד השחקנים הגדולים של כל הזמנים. אפילו בתור חובב קטלוניה, אני אוהב את ראול.
ואיך אפשר שלא? ראול מסמל את כל מה שנגמר בכדורגל עולמי. אין עוד שחקנים בעולם, שנלחמים עבור הסמל, גם שחקנים כמו סטיבן ג'רארד למשל, שנולד באנפילד, מתנה את ההשארות שלו בקבוצה, בהתקדמות שלה, ובשחקנים שישחקו לידו ובחיזוק, כמעט כל "סמל" כזה או אחר, שוחח במהלך הקריירה עם קבוצות אחרות, וחשב על עזיבה. אבל לא ראול. גם כאשר אחרי עונות מופלאות, הביאו חלוצים במיליוני דולרים, בשביל לתפוס את מקומו, הוא ישב בשקט עד שחזר למרכז הבמה, ולהרכב, תמיד. שריאל קרטעה, תמיד היה לה שחקן מעל כולם, שיתן את הגול החשוב, ויותר חשוב מזה, יסחוף את הקבוצה למחוייבות טוטאלית. גם ששחקן, מלך השערים של ריאל בכל הזמנים, מלך שערי הנבחרת, התחיל את השנה האחרונה, בתור שחקן ספסל מובהק, ועדיין, גם שקיבל 10 דקות ואף פחות, הזיע יותר מכל שחקן אחר על הדשא.
הליכתו מריאל, מבחינתי הינה מותו של הסמל האחרון בפני, וגם פה אין אשמה בראול, אלא בריאל. קבוצה שלא יכולה למצוא מקום, לסמל הכי גדול שלה ב – 40 שנים האחרונות, תמשיך להשתרך מאחור אחרי קבוצה שדובקת בצעירים שלה ובילדים שגדלו אצלה. ברצלונה מראה לכולם איך אפשר לשמור על מסורת, על לאומיות (קטלונית) ועל כוכבים שישארו רלוונטים.
הנסיון לבנות אימפריות של כוכבים, נכשלו בצורה טוטאלית במהלך העשור האחרון, גם בריאל, חוץ מהקבוצה של תחילת העשור שהייתה בנויה על שלד יציב, וכוכב אחד שמגיע כל קיץ, ואם במכבי תל אביב , מ.ס אשדוד וכדומה. בלי שחקני בית, אין לקבוצות קשר אמיתי לקהל שלהם, וישנו ניכור לסמל ולמושגים שמועדונים בסדר גודל הזה צריכים לייצג.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אתמול נערך המשחק הראשון בפיינלפור היורוליג של כדורעף נשים. נבחרת ישראל בכדורעף נשים שיחקה מול נבחרת סרביה המדורגת 10 בעולם. ואין ספק שראו את ההבדלים בין הנבחרות, נבחרת כדורעף נשים של ישראל הפסידה 3:0.
אך זה לא הסיפור המרכזי בכל הנושא. הסיפור המרכזי הוא עצם הגעתה של נבחרת ישראל בכדורעף נשים, והעובדה שהטורניר מתקיים בטורקיה, לא החברה הכי טובה שלנו בימים אלו.
המשחק התחיל לא רע עבור הנבחרת שלנו, ותחילת המשחק היה צמוד. הנבחרת הראתה משחק הגנה חזק, כראוי לכל נבחרות כדורעף נשים, אך זה לא הספיק והנבחרת הפסידה 25:20 במערכה הראשונה.
נבחרת סרביה אומנם נבחרת מאוד צעירה, והשחקנית הכי מבוגרת בשישייה שלה היא בת 25 אך היא נבחרת מאוד חזקה, עם שחקניות גבוהות מאוד שמנחיתות מגבהים שאפילו בליגת הגברים בכדורעף לא תמיד מגיעים.
במערכה השנייה נגמרה מהר מאוד. במערכה השנייה היה נראה שהישראליות קצת בהלם מהרמה של נבחרת סרביה ונכנעו 25:12. נבחרת כדורעף הנשים שלנו לא הצליחה להרים כדורים בהגנה, לא הצליחו לחסום את ההנחתות של הסרביות, וגם לא סיימו כדורים בהתקפה.
הנבחרת ידעה שאת המשחק יהיה קשה לנצח, ורצתה לרדת מהמגרש עם טעם טוב בפה, ובמערכה השלישית היא נלחמה ושיחקה על הכבוד שלה, והפסידה אותה 25:21 לאחר פייט לא רע בכלל. אך בכל זאת, נבחרת סרביה היא מהנבחרות הטובות באירופה ובעולם, וראו את ההבדלים על המגרש.
אך הטורניר הזה הוא רק אמצעי למטרה, שהיא עליה לאליפות אירופה בכדורעף נשים.
בחודש ספטמבר תקיים נבחרת כדורעף הנשים מפגש כפול מול נבחרת בלארוס, וניצחון בסיכום שני המשחקים יעלה את נבחרת הנשים לאליפות אירופה. הישג היסטורי ומדהים, אם וכאשר יקרה.
נבחרת כדורעף נשים של ישראל צברה וממשיכה לצבור ניסיון חשוב בזירה הבינלאומית, ואם הברז התקציבי לא ייסגר וההשקעה בנבחרת הזו תמשיך, אז נבחרת כדורעף נשים של ישראל תגיע רחוק, ותיתן לנו אפילו יותר סיבות להיות גאים בה.
אריה זלינגר מוכיח שידע לא קונים במכולת, ותורת אימון לא רוכשים ב 3 שבועות בקורס בוינגייט.
אריה זלינגר הוא מבכירי מאמני כדורעף בעולם, ואנחנו צריכים להיות גאים שהוא החליט לבוא לאמן את נבחרת כדורעף נשים של ישראל, למרות שאני בטוח שהוא היה יכול לאמן בכל מקום אחר בעולם.
נבחרת הנשים בכדורעף צריכה להמשיך במומנטום החיובי, ואני רק מקווה שגם אחרי טורניר היורוליג בטורקיה התקשורת תמשיך לעקוב אחרי הנבחרת. אני צופה הישגים רבים לנבחרת הזו בעתיד הלא כל כך רחוק, וזה בהחלט ייתן דחיפה לכדורעף בישראל, ולכדורעף נשים בפרט.


בחזרה לקטגורית כדורעף
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אז הנה זה מתחיל. עונת הכדורגל בישראל בפתח וכותרות העיתונים ומהדורות הספורט בטלווזיה מתמלאות בכותרות אודות הספורט מספר אחד בישראל. הספורט מספר אחד? הבזיון מספר אחד.

הכדורגל הישראלי הוא חובבני, הוא לא מקצועני ובטח ובטח שהוא לא מעניין. מכבי תל אביב זורקת סכומי ענק על שחקנים שלא מכבדים את המקצוע שבו הם עוסקים, מאמני נבחרת מתממנים בועדות איתור של איש אחד (שגם ככה אמר שהוא לא רוצה להיות בועדה). ועדה? נשמע יותר כמו איש ועדת איתור. שחקנים עוזבים את מכבי חיפה, ואף אחד לא מגיע במקומם. למה? כי אין את מי להביא במקומם. בזיון כבר אמרנו? עומר גולן אמר שבשבילו מכבי פתח תקווה זו אירופה. אירופה? עומר גולן נחת היום מבלגיה, אם הוא משווה את פתח תקווה לבלגיה אז כנראה שמישהו שם לו פטריה מקסיקנית באומלט של ארוחת הבוקר.

השכר של שחקן ההרכב הכי זול של קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב הוא 350 אלף דולר לעונה(!!!) 350 אלף דולר ! זה מדהים בעיני. תארו לכם שמתכנת שעושה חצי עבודה בצורה לא מקצוענית יקבל 50 אלף שקל בחודש. זה הגיוני? אני פשוט לא מבין את הסכומים שעפים להם בליגת העל בכדורגל. כאילו הם מסובבים את גלגל המזל והסכום שהחץ נופל עליו, אותו הם מחליטים לשלם. למה לשלם כאלה סכומים? לאן השחקנים יברחו? לבלגיה? אפילו שם הם לא מצליחים, למה הם לא מצליחים? כי הם לא מקצוענים. שחקני הכדורגל בישראל הם פרזיטים שחיים כמו כוכבים. מקבלים כל מה שהם רק רוצים, מוזמנים לכל הארועים הנוצצים, הבחורות הכי יפות (והכי לא חכמות) נופלות לרגליהם כאילו הם שייח מסעודיה שמבטיח למשפחתן 8 גמלים ו -2 עיזים תמורתן.

אני פשוט לא מבין את זה.

האצטדיונים בארץ נראים כאילו הם עברו הפגזה של איראן, חיזבאללה וסוריה גם יחד. ככה רוצים להיות מקצוענים? האצטדיון הלאומי ברמת גן נראה כמו אחד האצטדיונים במשחק האולימפיאדה שהיה בקומודור ששיחקתי בו כשהייתי בן 6. המשחק הזה שהיו צריכים להזיז את הג'ויסטיק מצד לצד נורא נורא מהר על מנת להטיל את הכידון כמה שיותר רחוק.

בזיון כבר אמרתי?

שרותים אין באצטדיון רמת גן, ועוד מוכרים טרופיות ! טרופיות ! מישהו ראה טרופית בסופרמרקט ב – 10 השנים האחרונות? אולי ברגע שיפסיקו למכור טרופיות באצטדיוני כדורגל אז גם הכדורגל ישתפר. אולי זה הפיתרון באמת.

יו"ר התאחדות הכדורגל מבטיח בכל קמפיין שנעלה לאליפות העולם, שנעלה לאליפות אירופה. עלינו? עשינו משהו? מי אנחנו בכלל? נבחרת בזיונית עם שחקנים בזיוניים (למעט 2-3 שחקנים).

אני חושב שצריך לפרק את הכדורגל לגורמים, ולהתחיל מחדש. עם השחקנים שנמצאים כרגע בליגת העל לא נצליח, אז קודם כל להוריד לכולם את השכר. להציב תקרת שכר של 120 אלף דולר. אין שחקן ישראלי אחד בליגה הישראלית בכדורגל ששווה יותר מ – 120 אלף דולר בעונה, ואולי גם זה יותר מידי. ברגע שיפגעו להם בכיס הם ירצו להוכיח שהם שווים את הסכומים שהם חושבים שהם צריכים לקבל ואולי גם יתחילו להתאמץ ולתת כבוד למקצוע שבו הם עוסקים.

בשביל להציל את הכדורגל הישראלי צריך להתחיל מלמטה. קודם כל לבנות מתקנים ראויים. זה דבר ראשון. שיהיה לשחקנים הצעירים איפה לשחק. עכשיו וגם בעתיד. לאחר מכן, להקים פנימייה, שהכדורגלנים הצעירים יהיו מקצוענים מגיל צעיר. צריך לדאוג שישמרו על תזונה נכונה מגיל צעיר, עבודה נכונה בחדר כושר, טכניקה נכונה, ובעצם ללמד אותם אורח חיים ספורטיבי מהו. אסור לתת לילדים האלה שאנחנו כל כך רוצים שיהיו שחקנים מקצוענים לאכול את האוכל של אמא. לאכול את המפרום, הקוסקוס או הקובה. הילדים האלה צריכים לדעת מה צריך להקריב בשביל להיות כדורגלן מקצועני. נכון שלאמהות יכאב קצת בלב שהילד שלה לא יאכל את האוכל של אמא. אבל אולי אחרי 15 שנים שהילד ירוויח מליון יורו בליגה הספרדית אמא מפרום ואמא קוסקוס ישכחו לו את זה.

כדורגל ישראלי מקצועני !

הקבוצה היחידה שאני יכול לכבד בליגת הבזיון (ליגת כדורגל ישראלי) היא הפועל תל אביב. לא שאני חושב שהסכומים שהשחקנים שלה מקבלים הם בסדר. גם הסכומים ששחקני הפועל תל אביב מקבלים הם גבוהים יתר על המידה. אבל להפועל תל אביב יש מאמן שעושה רושם שמבין קצת בכדורגל, ובעיקר מבין בפסיכולוגיה של ספורטאים. אהבתי מאוד את מה שאלי גוטמן אמר בקשר למלחמת המרבה במחיר של ברק יצחקי. אלי גוטמן לא רצה את ברק יצחקי בהפועל תל אביב בסכומים שהציעו לו, כי אלי גוטמן ידע שזה יהרוס את המרקם החברתי. אם ברק יצחקי היה משחק בהפועל תל אביב ומקבל 450 אלף דולר לעונה הקבוצה הייתה נהרסת, כי גילי ורמוט, איתי שכטר וחבריהם לא היו מסוגלים להתמודד עם זה. לכן טוב עשה גוטמן שהתנגד להבאתו של יצחקי בסכומים האלה להפועל תל אביב.

אז מה נותר לנו? נותר לנו לקוות. את משחקי ליגת הכדורגל הישראלי בספורט 1 ו 2 אני לא אראה. אני מעדיף לראות תכנית דוקומנטרית על שומני הטראנס בהמבורגר של מקדולנדס.
את המשחקים המרכזיים של ערוץ 10? אולי אני אראה, אלא אם כן תהיה בדיסקברי תכנית שבונים רובוט דינוזאור שנלחם ברובוט דוב קוטב צפוני.

תמיד אמרתי שלראות משחק כדורגל ישראלי זה כמו ללכת לסרט שאתה יודע מראש שיהיה גרוע, וראו זה פלא ! הוא באמת היה גרוע.

אז בהצלחה לקבוצות הישראליות במפעלים האירופים, אל תתנו לאשליות לנצח אתכם.

בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

בדרכי חזרה היום מהעבודה קראתי בעיתון כתבה על קבוצת הכדורסל של גליל גלבוע. היה כתוב על חוסר המוכנות של הקבוצה עד כה. רוב השחקנים עזבו את הקבוצה, אפילו שחקנים מהדרג השני כמו דגן יבזורי ומוטי מוסקוביץ' לא נשארו ועברו לקבוצות חדשות. היה רשום על ההמשכיות של גליל גלבוע, עודד קטש אימן בקבוצה 6 שנים, ורוב השחקנים המשיכו לעונה שנייה וכולנו זוכרים איך העונה הסתיימה (עם חיוך גדול).

אבל למרות חוסר המוכנות עד כה, אני מאמין בקבוצת גליל גלבוע, בגלל האווירה שהמקום משרה על השחקנים, בגלל צוות האימון, והצוות הניהולי. ההרגשה היא שבגליל תמיד יקרה משהו קסום.

אני מאמין בחיים אוחיון הבעלים של גליל גלבוע. הוא עושה דברים במחשבה ובראש צלול ושקול ולא משתגע למרות האליפות. גם הוא יודע שהישג כזה יהיה קשה מאוד לשחזר. אוחיון מינה את ליאור ליובין כמאמן ראשי, לאחר ששימש כעוזרו של עודד קטש בשנים האחרונות, ומינה את ברק פלג כעוזרו של ליובין. אוחיון ממשיך עם האני מאמין שלו ונותן במה למאמנים צעירים ומבטיחים ונותן להם ביטחון וחופש לעבוד בשקט.

גליל גלבוע תמיד הזכירה לי קבוצת מכללות עוד מהימים שהיא נקראה הפועל גליל עליון, כמובן שהסיבה העיקרית היא גיל השחקנים בקבוצה. גליל גלבוע תמיד הייתה חממת גידול של שחקנים (לרוב שחקנים של מכבי תל אביב) ותמיד היה כיף לראות משחקים שלה. תמיד ראו אושר ושמחה במשחקים שלהם, ואני מאמין שאם ספורטאי מאושר מחוץ למגרש הוא יהיה מאושר גם על המגרש, גם אם הוא משחק 10 דקות או קולע 4 נקודות. כשחושבים על זה, הקבוצות של גליל גלבוע הן למעשה קבוצות קולג'. שחקנים צעירים מכל הארץ גרים ביחד בקמפוס גדול (הקיבוץ), יש חדר אוכל, יש כלבו, יש פאב בדר"כ, ובתור קיבוצניק אני יודע שאין יותר כיף מאשר לגור בקיבוץ ביחד עם כל חברייך. הדבר הזה גורם אושר לשחקנים, והם מראים את זה על המגרש שבוע אחר שבוע.
התנאים בקיבוץ מושלמים. יש שקט, אין את הבלאגן של העיר, והראש תמיד מוכוון כדורסל.
ראיתי פעם כתבה בתכנית "חמישיות" וראיינו שחקן צעיר של גליל גלבוע (אני לא זוכר מי זה היה) והוא אמר שלפעמים משעמם בקיבוץ אז הולכים לזרוק לסל. אני זוכר שגם לשחקני מכבי תל אביב בכדורסל היה משעמם פעם אז הם הלכו מכות באיזה מועדון תל אביבי מטונף. זה ההבדל.

אני הייתי ממליץ לכל שחקן צעיר שאין לו חוזה מובטח במכבי תל אביב לעבור לצפון למספר שנים, לשחק כדורסל בקבוצת גליל גלבוע, להשתפר כשחקן ולצבור חוויות שהוא ייקח איתו לכל החיים.
אז גם השנה אני צופה עונה טובה של גליל גלבוע למרות ההכנות הלא אופטימאליות. אולי לא אליפות, אך גם השנה גליל גלבוע תרוץ חזק בצמרת.

בחזרה לקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

נבחרת הנשים של ישראל בכדורעף הוכיחה שאפשר גם אחרת והעפילה לפיינל פור של היורוליג לאחר ניצחון כפול על נבחרת הכדורעף של יוון בתוצאות 3:0 ו – 3:2.
לפני מספר שנים אף אחד לא שמע על כדורעף נשים בישראל, ופתאום הוא מתחיל להיות בכותרות. ולא סתם, לכל דבר יש סיבה, וגם במקרה הזה יש סיבה להצלחתה של נבחרת הנשים בכדורעף.
בראש ובראשונה הסיבה להצלחה היא אריה זלינגר.

אריה זלינגר הוא מאמן בעל שם עולמי בתחום כדורעף נשים. זלינגר הקים למעשה את כדורעף נשים בארצות הברית והוליך בשנת 1984 את נבחרת הנשים של ארצות הברית למדליית ארד באולימפיאדת לוס אנג'לס. בשנת 1992 הוביל את נבחרת הגברים של הולנד למדליית כסף באולימפיאדה, כאשר בנו אביטל משחק בנבחרת.

כמובן שלהביא מאמן כמו אריה זלינגר לאמן את נבחרת הנשים בכדורעף לא היה זול, והתקציב השנתי נע סביב ה – 800 אלף דולר אשר מגיע מגורמים שונים, ומכון וינגייט גם הוא נרתם למאמץ כשהעניק מגורים ואולם ספורט חדש לנבחרת כדורעף הנשים.
בשנים האחרונות התחילו ראשי האיגודים ויושבי הראש להבין שעל מנת להצליח בספורט, צריך גם להשקיע. להשקיע במאמנים טובים, להשקיע בתשתיות, להשקיע בספורטאים עצמם. ברוב המקרים ההבנה הזו לא מיושמת בשטח, במקרה של כדורעף נשים הוא מיושם, ומיושם באופן מצוין (לפי הבנתי בעזרתו הנדיבה של איש עסקים פרטי).

נבחרת הנשים בכדורעף מתאמנת באופן מקצועי (כ – 65 אחוז מהתקציב השנתי של פרויקט כדורעף נשים הולך למשכורות של השחקניות) ולכן השחקניות יכולות להתאמן בראש שקט בלי לדאוג לשכר וכל הנלווה לזה.

המדהים הוא, וגם אני הופתעתי מזה, היא המהירות שנבחרת כדורעף נשים של ישראל התקדמה.
לפני מספר שנים הנבחרת הייתה מדורגת במקום ה – 88 בעולם, והיום נבחרת ישראל בכדורעף מנצחת נבחרות חזקות ממנה ומעפילה לפיינל פור אירופי מבית שכולל נבחרות כמו יוון, ספרד וטורקיה.  זה רק מוכיח שקיים פוטנציאל גדול לכדורעף נשים בישראל ולא ידעו ו/או לא היה תקציב להפוך אותו להיות מוביל. מאמן טוב, תנאים טובים שווים הצלחה. לא רק כדורעף נשים אלא בכל ספורט. ברגע שראשי הספורט בישראל יבינו ויפנימו, ויפסיקו עם קומבינות ומרכזים, ותן לי ואתן לך אולי נראה ניצוץ של הצלחה בספורט הישראלי. כדורעף נשים בישראל הוכיח את זה, מתי מקצועות אחרים יוכיחו את זה גם?

בחזרה לקטגורית כדורעף
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

תמיד עושים השוואות בין ליגות הכדורגל באירופה – מי היא הליגה הטובה ביותר?

בשנים האחרונות הקבוצות האנגליות הגיעו להישגים הגדולים ביותר במסגרות האירופאיות (למרות חוסר ההצלחה לפני שנה), אך האם זה הופך את הליגה האנגלית לטובה ביותר? אני לא בטוח, ואני גם לא יודע אם זה משנה. אני חושב שהשאלה צריכה להיות אחרת, השאלה צריכה להיות – איזו ליגה הכי כיף לראות? אני עדיין מתבלט לגבי התשובה. מה שבטוח, התשובה היא לא הליגה הספרדית. אני מתבלט בין הליגה האנגלית, והליגה הגרמנית.

למה דווקא הליגה האנגלית? נכון, לא תמיד הכדורגל שם הוא הכי יפה לעין. אבל המחויבות של השחקנים בליגה האנגלית היא בלתי נגמרת. גם משחק שמסתיים בתוצאה 0:0 יכול להיות מרתק במשך 90 דקות. הקהל יושב ממש על המגרש וזה מוסיף מאוד לאווירת הצפייה. ההשקעה של השחקנים היא דבר מדהים, והלוואי ואצלנו בישראל שחקנים היו משקיעים ומחויבים כמו השחקנים בליגה האנגלית.

למה הליגה הגרמנית? סיבה ראשונה, כמות השערים. כמעט בכל שנה ממוצע השערים הגבוה ביותר הוא בליגה הגרמנית. הקבוצות משחקות פתוח, מהר ויפה לעין, וכתוצאה מכך מגיעים השערים. בגרמניה יש גם את ממוצע הצופים הגבוה ביותר שנה אחר שנה. הקהל מחזיר לשחקנים על התצוגות שהם נותנים בכל שבוע.

בליגה הספרדית יש משחקים מצוינים, אין ספק. ברצלונה – ריאל מדריד, כמובן. ברצלונה – ולנסיה ועוד. אבל יש משחקים שאתה תוהה איך הם יכולים להתקיים בליגה הספרדית. ולא בגלל היכולת, אלא בגלל המחויבות, בדיוק ההיפך מהליגה האנגלית. קבוצה כמו מיורקה סביר להניח שהיא הרבה יותר כשרונית מבחינת כדורגל מאשר קבוצה כמו האל סיטי, אך כאשר רואים משחקים של שתי הקבוצות, השחקנים של האל סיטי יהיו מחויבים 38 משחקים בעונה, והשחקנים של מיורקה סביר להניח שלא.

לכן, אני בהחלט מעדיף לראות את הליגה האנגלית ו/או את הליגה הגרמנית על פני הליגה הספרדית, הליגה הצרפתית, וכמובן כמובן על פני הליגה הישראלית.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט