גיא לוזון חתם כמאמן הנבחרת האולימפית. ידיעה פשוטה, לא רבת חשיבות, הרי מי יחס חשיבות שמינו את מוטי איווניר לתפקיד?
אבל המינוי הזה הינו שיקוף ברור של הכדורגל הישראלי ותחלואיו. איך במדינה מתוקנת, יכול אחיין של יו"ר ההתאחדות להיות מאמן נבחרת שעובד תחתיו, זהו מינוי ציבורי, שאין עוררין שאין לו צידוק.
מעבר לזה, גיא לוזון גומר לעצמו את הקריירה. מאמן שמכבד את עצמו, וחושב שהוא בעל היכולות המתאימות לאמן נבחרת, חייב לוותר על המינוי, ולחכות למועד מתאים יותר, שאבי לוזון יסיים את הקדנציה שלו על מנת להתמנות.

אבי לוזון, בתור מחזיק משרה ציבורית בכירה, מקבל כסף מהציבור, מקבל נתח מתקציב המדינה, וממפעל הפיס וכדומה, חייב לצאת מהבועה שחיי בה בימיו בפתח תקווה, ולהבין שהוא חייב לתת דין וחשבון לציבור משלמי המיסים הישראלי שרוצה לראות נבחרת ישראלית מבלי העסקנות מסביב, זה משפיע על הקהל שמרגיש שעובדים עליו, ויוצר ביקורת על כל פעולה שהנבחרת תעשה.

קחו לדוגמא את נבחרת ישראל בכדורסל, את הקרבה שהקהל נותן לה, את האהבה והפרגון שנותנים לה, בעיקר בגלל השקט התעשייתי שמסתובב באיגוד.
אם תשאלו חובבי ספורט רבים, הם אפילו לא ידעו להגיד לכם מי הוא ראש האיגוד, ומה קורה מסביב. שהנבחרת הפסידה לפינלנד, לא היה עליהום ציבורי על היכולת הפושרת, וההפסד הלא הצפוי הזה, בגלל שיש רצון אמיתי להצלחתה של הנבחרת, של האנשים הסובבים אותה, והשחקנים שמשחקים.

אתם יכולים לחשוב על מצב דומה בכדורגל? שהנבחרת האולימפית תפסיד באיזה משחק לקפריסין, וזה לא יגרור ביקורת עצומה על כל התהליך של המינוי והתנהלות ההתאחדות לכדורגל? ובסופו של יום, הנפגעים יהיו לא אחרים מהשחקנים, שיודעים שמעכשיו הם תחת זכוכית מגדלת, ושכל פעולה שלהם נגד המאמן, תפגע בהם לטווח הארוך, לנוכח החשיבות והעוצמה הרבה שיש למשפחת לוזון בהתאחדות.

ההתאחדות מתנהגת כמו חברי הכנסת שלנו, נפוטיזם בתור ערך עליון, ואי יכולת לקבל ביקורת, וחוסר מקצועיות משוועת. אני מקווה שגיא לוזון יצליח, אבל גם אני כבר מחדד את הסכינים למקרה שלא.

לטור כדורגל ישראלי – הבזיון של המדינה
בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כשאף אחת לא באמת מאיימת על אינטר, עושה רושם כי הבטן של הליגה האיטלקית תהפך לקרב מעניין ביותר, כששינויים רבים צפויים עם מהלך העונה, וגם מקומם של מילאן ויובנטוס אינו מובטח בצמרת הגבוהה.

במבט מהיר על סגלי הקבוצות בסרייה A, הליגה האיטלקית אנו רואים שלא לכתו של ז'וזה מוריניו היא זו שתשנה את המפה ואינטר עדיין בפער עצום מבחינת כשרון משאר הקבוצות. למעט באלוטלי שעזב, אינטר למעשה לא נחלשה וזה מעביר את מרכז העניינים לשאר הקבוצות שקוראות תיגר על מקומות 2-7.
רומא שהיוותה עד סיום העונה כמתחרה העיקרית של אינטר בליגה האיטלקית אשתקד, צירפה את אדריאנו (אקס אינטר) וסימפליסיו שהגיע מפאלרמו, אך זה יספיק לאליפות כנראה, ובכל זאת הסגל עתיר בשחקנים טובים שיספקו לג'אלורוסי עונה בצמרת.
מילאן עברה קיץ עם שינוי בעמדת המאמן, כשמינתה מאמן אלמוני יחסית, מסימילאנו אלגרי, שהגיע מקליארי, אך גם מהלך זה לא שכנע את האוהדים הכמהים לקבוצה אטרקטיבית וכזו שתאיים על ההגמוניה העירונית הברורה של אינטר, והם ערכו הפגנות רבות על הרכש המועט כביכול ועל חוסר הרצון של ברלוסקוני למכור את המועדון. הסגל מוכשר אבל לא דיי בקווין פרינס-בואטנג, ממצטייני גאנה במונדיאל האחרון, בכדי לשאת אותם למאבק עם אינטר על הכס, ולא בטוח שגם לנשל את יובנטוס ורומא ואולי אף קבוצות אחרות ממאבקים על כרטיסים לליגת האלופות.
יובנטוס, אחרי עונה מבזה בה סיימה רק במקום השביעי והצליחה להשתחל בקושי למוקדמות הליגה האירופית, הביאה את לואיג'י דל-נרי, שהביא את סמפדוריה למקום הרביעי אשתקד, על מנת שיחזיר אותה לקדמת הבמה. גם צירופים של פפה ובונוצ'י מהנבחרת האיטלקית וקראסיץ' הסרבי אמורים לסייע ליובה לחזור לפחות למקום השני.
עושה רושם כי המתחזקת העיקרית הקיץ היא דווקא גנואה, שראתה את אחותה לעיר, סמפדוריה נוחלת הצלחה רבה ומסיימת עם הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. כנראה שזה עשה חשק לנשיא פרזיוסי, שפתח את הכיס וצרף את לוקה טוני הוותיק, אדוארדו ומיגל ולוסו שחקני נבחרת פורטוגל, וראפיניה הברזילאי בכדי לשדרג את הקבוצה לפחות למעמד הזהה לזה של סמפדוריה מאשתקד.
פיורנטינה שאיבדה את מאמנה, פראנדלי לנבחרת, נאפולי, פאלרמו ואולי לאציו ינסו גם הן לדגדג את הצמרת, ומאבק אמיתי על הבטן האיטלקית ולאו דווקא בניחוחות הרביולי או הפטוצ'יני צפוי לנו. שיהיה בתאבון.

לטור באיזו ליגת כדורגל הכי כיף לצפות?
לטור ליגת הכדורגל הקטנה בעולם
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

במהלך השנים האחרונות עלתה השאלה מי שחקן הטניס הטוב ביותר בכל הזמנים. רוג'ר פדרר או פיט סמפראס?

לאחר שרוג'ר פדרר זכה בתואר הגראנד סלאם ה – 15 שלו אמרו שסופית הוא שחקן הטניס הגדול ביותר בכל הזמנים, אבל אני לא כל כך בטוח שזה נכון.
האם מספר זכיות בגראנד סלאם הוא המדד הנכון לקביעת השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים? לא בטוח. הרי זה לא כמו באתלטיקה שרצים מרחק מסוים. הרי זה ברור שאוסיין בולט הוא הספרינטר הגדול ביותר בכל הזמנים כי הוא סיים מרחק של 100 מטר בזמן המהיר ביותר, וזה ברור שמייקל ג'ונסון הוא אצן ה – 400 מטר הגדול ביותר כי הוא סיים את המרחק בזמן המהיר ביותר.
אבל בטניס קשה לקבוע כזה דבר. יש הרבה גורמים אחרים במשוואה ולכן אני לא חושב שכמות זכיות בגראנד סלאם צריכה להיות המדד. למעשה אין מדד, ואי אפשר לקבוע מי השחקן הטוב ביותר.
האם רוג'ר פדרר היה מנצח את פיט סמפראס? אני לא כל כך בטוח. אם שני השחקנים היו משחקים זה מול זה באותה התקופה אולי היה ניתן לקבוע מי שחקן טוב יותר – רוג'ר פדרר או פיט סמפראס. אבל הם שיקחו בתקופות שונות, מול שחקנים שונים.
משנת 2008 רוג'ר פדרר זכה ב – 4 תארי גראנד סלאם, רפאל נדאל לעומת זאת זכה ב – 5 תארים, כולל שניים בווימבלדון, מבצרו של רוג'ר פדרר.
לפני שנת 2008 יריביו הגדולים של רוג'ר פדרר היו אנדי רודיק ולייטון יואיט, אותם הוא ניצח מספר פעמים בגמרים שונים. האם אפשר להשוות את אנדי רודיק ואת לייטון יואיט ליריבים שהיו לפיט סמפראס בגמרים השונים? אנדרסה אגאסי, בוריס בקר, ג'ים קורייר וזו רק רשימה חלקית. פיט סמפראס התחרה מול חלק מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הטניס, אני לא חושב שאפשר להשוות את אנדי רודיק ולייטון יואיט לשמות כמו קורייר, אגאסי ואדברג.
זה נכון שרוג'ר פדרר אכן מחזיק בשיא הזכיות לתארי גראנד סלאם אבל לרפאל נדאל יש כבר 8 תארי גראנד סלאם, ועוד מספר שנים טובות לשחק. רוג'ר פדרר כבר לא דומיננטי כמו שהוא היה פעם, בעיקר בגלל שיש לו יריב ברמה גבוהה כמו רפאל נדאל, מה שלא היה לו בתחילת בקריירה שלו כאשר הוא זכה ברוב התארים שלו.
אז אני לא חושב שכמות זכיות בתארי גראנד סלאם היא מדד לשחקן הכי טוב בהיסטוריה, למעשה אין מדד מי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה. אני רק ידוע שאם רוג'ר פדרר היה משחק בתקופה של פיט סמפראס הוא לא היה זוכה ב – 16 תארי גראנד סלאם.

בחזרה לקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

ביום בו רפא בניטס עזב את ליברפול, תקוות נוצרו אצל אוהדיה, מאמן אחר, מאמן שהצליח כל כך אשתקד, יביא עימו רוח חדשה וסגנון מלהיב יותר, ודווקא לנוכח המשחק עם ארסנל, נראה כי דבר לא השתנה.

21 שנים מחכים אוהדי ליברפול לתואר נכסף, אליפות הליגה האנגלית הראשונה, הפרמייר ליג היא נקראת כיום, אך עוד לפני היווסדה ב-1992, הפסיק המועדון הענק הזה לאגור תארי אליפות, וזאת אחרי עשור עתיר בתארים.
21 שנים של תקוות, של חילופי מאמנים, שכל אחד מביא איתו פילוסופיית משחק אחרת שאולי מאתגרת מחדש את הקהל הנאמן באנפילד, אבל תואר אליפות – אין.
שאנקלי, פייזלי, פאגאן ודלגליש בנו שושלת ששאר המאמנים לא מצליחים לחקות. 4 שנים של רוי אוואנס, 6 שנים של ג'ראר הוייה, 6 שנים של רפא בניטס ותואר אליפות לא נראה ביציעי הקופ. נכון גביעי אלופות, אופ"א, גביעי ליגה וגביע אנגלי כן נוספו לארון הגביעים, אך התואר הנכסף, אליפות, הפך להיות מנת חלקם של צ'לסי והיונייטד, ומה שצורם הוא שליברפול כבר לא נספרת כמועמדת לתואר אפילו.

רוי הודג'סון הגיע הקיץ ועימו הכמיהה לשינוי במועדון, מועדון שצמא להצלחות, עם קהל נאמן ובעלים שמעוררים סלידה.
אחרי עונה נוראית בה סיימה ליברפול רק במקום ה-7, בו נראה כי יצאה סופית ממעגל 4 הגדולות הקבוע של הפרמייר ליג, כשהסיטי עם העושר שלה ניצבת על דלתות הכרטיס לצ'מפיוניס וכמוהה טוטנהאם, ליברפול צריכה לחזור למרכז הבמה האנגלית והאירופית.
הודג'סון לא זכה לתקציב כמו היונייטד, כמו צ'לסי ובטח שלא כמו הסיטי, ונאלץ להסתפק ברכש צנוע שחלקו הגיע בהעברה חופשית (ג'ו קול, יובאנוביץ') וחלקו במעט המוזמנים שכן הופשרו לחיזוק.

האוהדים מקווים כי עם הישארותם של סטיבן ג'רארד ופרננדו טורס בתוספת ג'ו קול תצליח ליברפול להתברג בחלק העליון של הטבלה, אך על פי משחק הפתיחה, רחוקים הדברים מהמציאות. סגנון המשחק נותר שבלוני, כשסטיבן ג'רארד לא מקבל תפקיד מוגדר ולמעשה מנטרל את מרכז השדה של הקבוצה. ג'ו קול בבכורה לא מחמיאה עם כרטיס אדום, אם כי לא מחויב, ופרננדו טורס שנכנס כמחליף ונראה חלוד אינם הצליחו לסחוף את הקבוצה קדימה ולפתוח את העונה בצורה טובה דווקא נגד יריבה משמעותית מהצמרת, ארסנל.
אך התקוות עדיין קיימות, שהודג'סון ראה והבחין כי הוא חייב לשנות את המנטאליות ולהפוך את הקבוצה ליותר מרתקת, ועם אנגוג שהפתיע לצד יובאנוביץ' ישנה האפשרות שלמרות הגול המטופש שקיבל פפה ריינה, תצליח הקבוצה להפתיע גם את סוכני ההימורים ולהתברג שוב בצמרת, כיאה למועדון מפואר שכזה.
העבודה בידי הודג'סון, ועד אז איך אומרים, "YOU'll NEVER WALK ALONE".

לטור ליגת הכדורגל הקטנה בעולם
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

חושבים ששיטת קיזוז הנקודות בליגת העל היא מוזרה? מודאגים ממספר הקבוצות שמשנה אחת לכמה שנים ומורידה את הרמה של הליגה? מה לגבי העובדה ששלוש קבוצות משחקות באותו האצטדיון (בלומפילד), שתי קבוצות בקרית אליעזר, שתיים באצטדיון רמת גן( הפתח תיקוואיות) ועוד לא דיברנו על הפועל"נצרת עלית"עכו?

באיי סילי (Isles of Scilly), קבוצת איים קטנה ,המונה כ-2,000 תושבים והמנוהלת בצורה עצמאית ע"י המועצה האזורית הכפרית של איי סילי וכפופה כמובן לשלטון החוק האנגלי, קיימת ליגת כדורגל שיכולה רק לקנא בצרות היומיומיות של התאחדות הכדורגל בראשותו של אבי לוזון.

בליגת הכדורגל של איי סילי משחקות החל משנות ה-50 המוקדמות, שתי קבוצות בלבד. וולפאק וואנדררס (Woolpack Wanderers) וגאריסון גאנרס (Garrison Gunners), הן שתי הקבוצות המגיעות מהאי המרכזי של איי סילי, סנט מאריס ומרכיבות לבדן את ליגת הכדורגל הקטנה ביותר בעולם כולו.

השיטה בליגה היא פשוטה ביותר, לא צמצומים, לא קיזוזים, אין ריבים על מספר הקבוצות שיעלו ליגה או ירדו. במהלך העונה שמתחילה באוקטובר ומסתיימת במרץ, נפגשות הקבוצות 17 פעמים. 17 מחזורים? רגע אבל אז יש לקבוצה מסוימת יתרון ביתיות בשל המספר האי זוגי של מחזורים. לזה מצאו תושבי האי פיתרון. כל המשחקים ללא יוצא מן הכלל משוחקים באותו מגרש, "גריסון פילד" בצהרי יום ראשון.

נשמע משעמם? 17 משחקים כל שנה, נגד אותה הקבוצה? רגע רגע עוד לא שמעתם על הגביעים השונים. "גביע האול סלרס" (The Wholesalers Cup) ו-"גביע הפורדק" (Foredeck Cup) נותנים גיוון ומתח לעונה הסדירה.

כמו בכל הליגות בבריטניה, גם באיי סילי נפתחת העונה במשחק גביע הצדקה, בין האלופה לסגניתה/מחזיקת הגביע , מה שאומר שבסיכום משחקות הקבוצות 23 משחקים בכל עונה, אחת נגד השניה.

מוזר? משעמם? מיושן? ספרו את זה לאוהדי וולפק וונדררס שקבוצתם זכתה בשנה שעברה באליפות בהפרש של 19 נקודות מיריבתה שזכתה בסגנות המכובדת.

אז לפני שאתם חושבים עד כמה המצב גרוע בליגה שלנו, תמיד תזכרו שיש מקומות שהיו יכולים רק לחלום על קיזוזים, הרחבת ליגות ועברת ביתיות בין קבוצה אחת לשניה.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
האתר הרשמי של ליגת הכדורגל הקטנה בעולם