מנצ'סטר שיטי: על העונה המאכזבת של התכולים ממנצ'סטר (דעה)

למעט ארסנל, האכזבה הגדולה עד כה בליגה האנגלית היא מנצ'סטר סיטי. הקבוצה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים (עונה שנייה ברציפות) ומראה יכולת חלשה בליגה. הפער בפסגה בינה ליריבה השנואה מנצ'סטר יונייטד הוא כבר שש נקודות.

רוברטו מאנצ'יני לקח סגל עמוס כישרון ואגו לאליפות היסטורית והיסטרית, אבל נראה שהוא גם זה שלוקח אותה לכיוון ההפוך. המשחק של הקבוצה נראה איטי, לא מספיק יצירתי ולפעמים שקוף. יא יא טורה זה לא אותו שחקן מאשתקד. העוצמה שלו במרכז השדה והיותו שחקן שיודע לעשות הכול על המגרש נשחקו והקילריות שלו חסרה לתכולים. בחלק האחורי נראה שיש בעיה של עומק, אם קולו טורה המזדקן והבינוני פתח בדרבי כבלם. מה שעלה בנקודות. בעמדות המגנים נראה שהסיטי שמרה על יציבות. קולרוב צריך לשחק לפני קלישי בצד שמאל וזאבאלטה שומר על יכולת טובה כבר שנים. על השוער הנהדר ג'ו הארט אין צורך להרבות במילים.

אם נחזור לקישור נראה שמנצ'יני קצת תקוע. מלבד סילבה שהיה טוב לאחרונה, יש מחסור בשערים ובישולים. נאסרי מאכזב כמעט מהרגע שהגיע. נראה שהוא לא שחקן גדול כמו שעשו ממנו. אחרי הכול, חצי שנה גדולה בארסנל לא עושה אותך מראדונה, אלא רק פופולארי. סקוט סינקלייר מחמם את הספסל, כך גם רידג'וול. מילנר הוא שחקן אפור שהתקפית יכול לתרום בעיקר הגבהות.

סיטי צריכה לחזור ולפתוח את הארנק על שחקן כנף. אחד שידע להיכנס עם או בלי הכדור לאמצע ולהבקיע שערים. שידע למסור ויהיה מעורב ומשפיע על משחק ההתקפה. בשביל מועדון עם תקציב כמו שלה זה כמו לעשות קניות במכולת. שחקנים טכניים לא חסר בעולם ויהיו מעט כדורגלנים שהמשכורת אצל השייח'ים לא תפתה אותם להצפין לעיר התעשייתית.



בחוד, למרות כול השמות המפוצצים יש גם חריקות לא קטנות. מריו בלוטלי הסורר הבקיע רק שער ליגה אחד העונה. הוא מסוגל להרבה יותר מזה, אבל כשלא הולך האיטלקי ממוצא גנאי מאבד את הראש ופוגע בקבוצה שלו. למרות שיש כאלו שיגידו שאת הראש הוא איבד מזמן. אגוארו הספיק להיפצע ולחזור למגרשים אבל לא מבקיע כמו בעונה שעברה. כך גם טבז. במקרה של האחרון זה רק נראה עניין של זמן עד שזה יקרה כי הוא תמיד נראה חד. דז'קו עושה את העבודה, בדרך כלל כאס מהספסל. היו שמועות על עזיבה שלו בקיץ, אחרי שבאותה תקופה היה במקום האחרון בהיררכיית החלוצים בסיטי. בינתיים הוא נהנה להבקיע אבל אם ימשיך בפורמה הזאת ולא יקבל מקום בהרכב הוא עשוי לרצות לנטוש.

נראה שהחבילה של ארבע חלוצים מעולים מתחילה לרעוד. זה היה צפוי, אבל בעונת האליפות של סיטי זה עבד מצוין והקבוצה הבקיעה המון שערים. תשעים ושלושה, ליתר דיוק. כיום, נחוץ דילול של חלוץ. ההתלבטות בין דז'קו לסופר מריו היא קשה. אני הייתי מוכר את דז'קו. עם כל בעיות המשמעת והעצלנות שלו, באלוטלי חלוץ טוב יותר. מגוון יותר. הוא גם צעיר מדז'קו וכשיגיע לשיאו יהיה טוב מהבוסני. נכון לכתיבת שורות אלה זה נראה תלוש מהמציאות, כי האיטלקי חלש ודז'קו מבקיע לעיתים, אבל בכדורגל דברים משתנים מהר. מספיקים כמה משחקים חלשים ודעת הקהל מתחילה להשתנות.

על ההדחה מליגת האלופות הבוסים של מאנצ'יני סלחו לו, אולי בגלל הבית הקשה. על אובדן אליפות הם כנראה ישלחו אותו ללשכה. אסור לו להמשיך לשדר פאניקה מהספסל ובראיונות אחרי משחקים. עכשיו הגיע הזמן להחדיר מוטיבציה בשחקנים שלו וכאילו להתחיל את העונה מחדש. יש לו את הכלים לקחת אליפות. בעונה שעברה הקבוצה של האחים גלאגר חזרה מפיגור של שמונה נקודות כשנותרו מחזורים בודדים לסיום העונה. כיום זה שש ויש עוד יותר מחצי ליגה לשחק. זה ברגליים שלהם ובראש שלו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם



הזמן שלך

מרחק עצום ברמה, נסיבות אחרות לגמרי, אך משהו אחד דומה בין ליגת העל לפרמייר ליג העונה. האפשרות כי תהיה אלופה שונה לגמרי הופכת ריאלית ממחזור למחזור. לפני ההצהרות על אלטרנטיבה, נעשה קצת כבוד למכבי נתניה והרבה כבוד למנצ'סטר סיטי

נפל דבר בליגה האנגלית. העיר מנצ'סטר נצבעה בצבע תכלת, האמת הרבה בחסות הצבע הירוק שגרם לשבירת ההגמוניה העירונית הברורה. בארץ היו אלו מכבי חיפה והפועל תל אביב שממשיכות לגמגם, ותסלחו לי גם היכולת הלא משכנעת של מכבי תל אביב, שנותנות לי לחשוב כי אולי זו העונה של מכבי נתניה חרף חוסר הבהירות הכלכלית.

אנגליה תחילה

זוהי לא תוצאה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. לא בכל יום מוצאים את היונייטד מפסידה בביתה, ובטח שלא מובסת ומובכת בידי היריבה העירונית שנראית כדבר הכי קרוב לשלמות, לפחות בגזרה המקומית, מאחר שבאירופאית היא מעט מתקשה עדיין להטביע חותם. בניית הסגל של מנצ'יני הייתה מחושבת להפליא. קולארוב נח משבוע עמוס, אך משחק הקבוצה לא נפגע וקלישי דוהר באגף. דז'קו נח, באלוטלי יתחיל במלאכה ודז'קו יסיימה.

מכל כיוון יש לה עומק שאין לאף אחת אחרת. זה נעשה צעד אחר צעד, עונה אחר עונה, והנה העונה הזו הסיטי סוף סוף עומדים בפני קצירת הפירות. סילבה ונאסרי אמונים על התחכום והאומנות, אגוארו הוא האיש לשבירת ההגנות בימים שקשה, באלוטלי הוא גאון בגלימה של אידיוט, והיתרון שלה על פני יריבתה העירונית הוכח כמעט בכל עמדה במגרש.

פרגוסון ממשיך במשחקי הרוטציה שלו, אז זה נחמד לגלות תגליות כמו ג'וני אוואנס, דני וולבק ואחרים, אך בימים שצריך את הגדולים באמת, לא משאירים את צ'יצאריטו המתעתע על הספסל. שבוע קודם לכן הוא יצא בזול מאנפילד (למרות הרכב משני), אתמול עם הרכב הרבה יותר רציני, אך עדיין לוקה בחסר, הוא כבר לא יכול היה למנצ'יני המבויש, שלא נהנה להשפיל כך את הסר. הפערים בין הקבוצות אמנם אינם כה גדולים, אך האיכות של התכולים העונה, והיכולת לרמוס כשצריך, כנראה תספק מענה בצורת צלחת. מנצ'יני מהדיר את שמו ביציעי ה"סיטי אוף מנצ'סטר" וכאחד שלמד והפנים, הוא גם מבצע את הדרישה היחידה של הבעלים הקטארים – אליפות.

אל-לי מקביל

יהיה מגוחך להקביל בין ליגת העל לליגה הנוצצת באנגליה, אך דבר האלטרנטיבה הוא הבשורה הבולטת ממחזור אמש, וגם מהעונה כולה עד כה. ראובן עטר ורן בן שמעון נעים על גלי ההצלחה מאשתקד, מנצלים ליגה רעועה וחלשה ומפיקים מחבורות צעירות של שחקנים רגעי נחת ורמה שהיא קצת מעבר לרמה הכללית החלשה.

מכבי חיפה בדרכה לעונת פרידה מאלישע אין על כך עוררין, משהו רקוב בחדר ההלבשה, משהו עגום ברמת המחויבות ואת הקהל לא מעניינת הליגה האירופית. עם מסע רכש שכזה כל הביקורות מופנות רק לאלישע שמא אלו השחקנים המתאימים. עונת הפרידה שלו דומה באופייה לעונת הפרידה של גיורא שפיגל ותבוסות כמו אמש לא בטוח שראינו בפעם האחרונה העונה.

וכשהיריבות הגדולות שלה, מכבי והפועל תל אביב גם הן נראות רע, למרות הדירוג, תחושת הפספוס של הירוקים יכולה להיות גדולה יותר.

מי שעטה על המציאה בעיקר היא מכבי נתניה עם המאמן הבא של מכבי חיפה, ראובן עטר. מישהו חושב אחרת? את נתניה כיף לראות. היא התקפית, סוחפת ומהירה, וזאת למרות היעדרו של הקפטן בתחילת העונה, אוראל דגני. עטר מצליח לחבר את החבורה השאפתנית שלו לכדורגל מרתק ביחס למוצע בארצנו, אך עליו לחשוב טוב אם המקום שלו הוא לא בנתניה, הרי הוא ניסה כבר במחוזות אחרים והבין מהר כי ה"קופסא" היא הבית שלו.

בעונה כמו שאנו חווים בה מכבי חיפה לא באמת רוצה, הפועל תל אביב לא באמת יכולה (היכולת על הדשא לא יכולה לשקר לאורך זמן) ומכבי תל אביב לא הכי יציבה, מכבי נתניה יכולה לקחת את המושכות קדימה, לנצל את חולשת האחרות, ולמרות היעדר מסוים בסגל, אולי זו העונה שלה.

הזמן שלך זו הקריאה שיודע היום כל אוהד תכול בעיר מנצ'סטר, ויכול להיות שזה גם מה שידעו תושבי עיר היהלומים העונה.

תרמוס כל עוד אתה יכול

ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר,  כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.

זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.

הכסף קונה את הכל

הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.

רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.

לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?

כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.

בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.

מצפצפים על החוקים

ההוצאות הבלתי נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.

העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.

עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.

מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.

כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.