תרמוס כל עוד אתה יכול

ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר,  כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.

זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.

הכסף קונה את הכל

הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.

רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.

לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?

כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.

בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.

מצפצפים על החוקים

ההוצאות הבלתי נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.

העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.

עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.

מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.

כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.

מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם!

האם שווה להיאבק בכוכב המבקש לעזוב? לוקה מודריץ' בחר לשבות, ארסן ונגר השתמש בנאסרי המדוכדך ולא הוציא מים מן הסלע. המלצה למאמנים כפי ששייע פייגנבוים היה אומר: "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם"

הרבה פעמים לאחרונה אנחנו נתקלים בשחקני כדורגל שמבקשים לעזוב ולא מקבלים את מבוקשם. רק אמש בחר לוקה מודריץ', קשרה הקרואטי של טוטנהאם, לקיים סוג של שביתה במסווה של פציעה. מודריץ' מבוקש כל הקיץ ע"י צ'לסי כשגם מנצ'סטר יונייטד הביעה בו עניין. מנגד, בטוטנהאם הלכו לקראתו וניסו להעניק לעוגן המרכזי שלהם שכר שלא נראה עוד ב"וויט הארט ליין", 90 אלף פאונד לשבוע, אך גם זה לא השביע את רצונו של מודריץ' הממורמר, והוא בחר להקצין את התנהגותו.

פציעה פסיכולוגית

"משהו השתבש אצלו בראש", הגיב הארי רדנאפ להיעדרותו של הקרואטי, למרות שההודעה הרשמית גרסה כי מודריץ' סובל מפציעה קלה המונעת ממנו להגיע למשחק. הפציעה היא בעיקר בראש, משהו שמזכיר את הפציעה של דג'וקוביץ' מגמר טורניר סינסינטי, לפני יומיים, להלן פציעה פסיכולוגית. אך עם זאת נשאלת השאלה האם מועדון חייב להיעתר לבקשת העזיבה של כדורגלן תחת חוזה? התשובה ברורה, לא. ועם זאת השכר על כך יהיה מרמור גורף, שיכלול ביצועים פחותים על כר הדשא, ותירוצים חסרי מעוף.

לא להיאבק במורדים

ארסן ונגר חווה את זה על בשרו בשבת האחרונה כאשר בחר לשתף את סמיר נאסרי במשחק ההפסד 2-0 לליברפול. הקשר הצרפתי עלה על כר הדשא כשראשו בכלל בעיר מנצ'סטר, וכשהוא כבול מחשבתית מלהציג את הגאונות האופיינית לו על הדשא. נכון, ונגר כבר אפשר לכוכב אחר שלו, פאברגאס, ונענה לתחנוני העזיבה שלו, אך גם במקרה של נאסרי, הוא חייב להבין כי לכל אחד יש תחליף, גם אם לא באופן מיידי.

אז נכון ארסנל חווה תקופה לחוצה, הקבוצה דלה בשחקנים, וונגר חשב כי השימוש בנאסרי יקנה לו מימד של ניסיון וכשרון גם יחד, אך גם אם יטען כי "נאסרי אוהב את המועדון", כפי שאמר, וכי הוא מקצוען לכל דבר, אי אפשר לנתק את הראש מהגוף ולהביא למגרש יכולת מקסימלית, כאשר המחשבות לא מכוונות להצלחת הקבוצה הספציפית שלך.

גם דרור קשטן בחר להשאיר אמש את עמרי קנדה מחוץ לסגל, זאת כנראה בגלל שראשו של האחרון מרוכז בהצעות אחרות, וביצועיו באימונים אינם תואמים את דרישות המאמן. ככה זה כשהראש כבר לא כאן.

שחקן כדורגל הוא אדם לכל עניין ודבר, מושפע פסיכולוגית גם ברמה הפיזית, וכאשר הוא מרגיש כלוא במקום שהוא לא רוצה בו, התפוקה תהיה בהתאם. אם באמת הייתה מתעקשת הפועל ת"א להשאיר אצלה את איתי שכטר, למרות שהחזיק בחוזה, מישהו חושב שהיכולת הייתה כפי שמצופה מאותו שכטר? בטוח שלא.

טוב יעשו שני המאמנים הבכירים הללו, רדנאפ וונגר, וגם קשטן, אם יאפשרו לממורמרים לעזוב. האווירה תהיה הרבה יותר חיובית, והבמה תינתן למישהו אחר ורעב (בהפועל זה כבר נעשה עם נאאל חוטבא), תאפשר לו לתפוס את המשבצת בצורה הולמת, גם אם זה ייקח זמן מה.

אוהדי ארסנל שגם ככה חמת הזעם כלפי ונגר וגם כלפי נאסרי, צריכים לתת כתף ורוח גבית לעזיבת הכוכב, וכך גם אוהדי התרנגולים, יש לכם, למרות ליל אמש השחור, כישרונות כמו ג'ק ליברמור, תנו להם להוביל לעוד שנים יפות.
נאמר לשני המאמנים של היריבות הצפון לונדוניות: תתחברו פעם אחת לתוכנית "בובה של לילה", ותראו את שייע פייגנבוים אומר, "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם".

הקיץ של אברטון: עוד חוזר הניגון

בעלים שמבקש למכור את המועדון, מחסור במזומנים שמונע רכישות, כישרונות שלא פורצים ופציעות מעיבים כולם על הקיץ בצד הכחול של המרסיסייד. כל שנותר לאוהדי אברטון הוא לעמוד בצד ולהביט בצד האדום בקנאה בבנייה המחודשת של ליברפול. לדיוויד מויס נותר להתחפש למשה רבנו ולהוציא מים מן הסלע

קיץ נוסף של ייאוש, ללא רכש משמעותי ולמרות מאמן מצוין וצעירים מוכשרים, יוצאת אברטון לעונה שמראשיתה מוגדרת כחסרת שאיפות. זה נראה כאילו בכל עונה מתשע העונות שלו בתפקיד, מצליח דיוויד מויס להוציא מחניכיו מעל ומעבר ולהוביל אותם לדבוקת הצמרת או לפחות לשוליה.

כאשר קבוצות בסדר הגודל של אברטון דוגמת ניוקאסל וסנדרלנד מצליחות להתחזק, וכשבצמרת נראה כי שש המובילות כבר נקבעו להן מראש, מקווים ב"גודיסון פארק" להיפרד מהבעלים, ביל קנרייט, שמשווע בעצמו לרוכש, כל עוד זה לא קורה, ימשיך דיוויד מויס להיות הדמות הבולטת שמרכיבה את המועדון.

הג'ינג'י שבי

לא סתם נחשב מויס למאמן נהדר, כזה שאפילו אלכס פרגוסון סימן כאחד הפוטנציאלים הבולטים להחליפו כשיפרוש. הסקוטי האדמוני הוא אמנם מאמן טמפרמנטי, ולא פעם נקלע לעימותים עם שופטים, אך תאוותו להישגיות גורמת לאברטון להשיג תוצאות מכובדות לרוב, ולמויס עצמו ליצור מעמד של מאמן מן השורה הראשונה של מאמני הפרמייר ליג, שלא בכדי זוכה לחיזורים רבים.

מויס הפך חלק נכבד מהמועדון, הוא מבטא את הרוח של אברטון כמועדון שלא מושתת על תזרים מזומנים מטורף, אלא על רכישות נכונות ולצד זאת מחלקת נוער שמייצרת לבוגרים שחקנים בעלי פוטנציאל אדיר. גם עכשיו כשידוע כי בעלי המועדון, ביל קנרייט, רק מנסה להיפטר מהנכס שלו ומאשים את הבנקים במחסור במשאבים, מביע מויס את רחשי ליבו כי אברטון אמנם צריכה חיזוק, אך היא לא המועדון שזקוק למיליארדר חדש.

"בעלות חדשה היא לא הפתרון. צריך אנשים נכונים ואת זה כבר יש לנו", אמר מויס במאי האחרון כשנשאל בסוגיית הבעלות. כמי שמיישר קו עם קנרייט, לפחות בעת הנוכחית, מצליח מויס לחבר חבורה של לוחמים ומוכשרים יחד, שמניעים את אברטון כמעט מידי עונה. סיום בשולי הצמרת מתקבל בסיפוק לאור המשאבים הידועים של הקבוצה,אך התחזקות הקבוצות שנמצאות באותה הרמה יכולות וגם אמורות להדאיג את קברניטי ה"טופיס".

מויס הוא המנג'ר היחיד שלא הביא ולו כדורגלן רכש אחד הקיץ, האם זה יהיה לו לרועץ? כאשר הכוכב הספרדי, מיקל ארטטה, גם הוא מנמיך ציפיות ואומר לאוהדי הקבוצה כי עליהם להיות ריאלים ביחס לחוסר היכולת הכלכלית, אפשר לכוון לעוד עונה ללא כל שאיפה.

טופי או סוכרייה על מקל?

בכל זאת אל נא לפסול את ה"טופיס". מדובר במועדון מנוסה שמחזיק בכדורגלנים מוכשרים וטובים כפיל ג'אגיילקה, מיקל ארטטה ולייטון ביינס, שלושתם מניות נחשבות בשוק השחקנים, ותוסיפו אליהם את האוסטרלי, טים קיהייל ותקבלו חבורה שבכל זאת יכולה להתמודד בשולי הצמרת, ולמרות ההתחזקות של יריבותיה לבטן הטבלה, הינה יריבה עיקשת.

מה שעוזר עוד יותר לכחולים היא מחלקת נוער טובה שמייצרת גם צעירים מוכשרים. ג'ק רודוול וויקטור אניצ'יבה, הניגרי, כבר הפכו לחלק קבוע מהשלד של אברטון בעונות האחרונות. כאשר במשחקי ההכנה לעונה אפשר היה גם לשים לב לצעיר רוס בארקלי, בן ה-17, שצופים לו עתיד מזהיר.

מכה מסוימת קיבלה הקבוצה עם פציעתו של סימוס קולמן, עוד תוצר צעיר (אם כי לא מקומי) אשר פרץ אשתקד לתודעתם של אוהדי הקבוצה, שרף את הקו הימני, והגיע גם לנבחרת אירלנד, קרע במשחקי ההכנה את רצועות ברכו וייעדר תקופה ארוכה.

מכל עבר לאברטון

את הסגל הלא ממש מלא של מויס ואברטון משלימים לעת עתה חבורת שחקנים שמגיעים משלל ארצות תבל. את מרואן פלאייני, הקשר הבלגי הנהדר, כולם מזהים בגלל שיער האפרו שלו, אך מדובר בשחקן מוכשר ביותר, שמסוגל לייצר שערים ובישולים לאין שיעור.

ג'וני הייטינחה, סילבן דיסטין וג'וזף יובו הם בלמים מנוסים גם ברמה הבינלאומית, כמו גם השוערים יאן מוצ'ה, הסלובקי וטים הווארד, האמריקאי. דיניאר בילאלטדינוב, הקשר הרוסי, הבקיע אשתקד מספר שערים יפים, והוכיח כי כישרון רב טמון בו.

החוליה הכי חלשה של הקבוצה היא דווקא ההתקפה. לואיס סאהה נמצא בשלהי הקריירה, מדבר כבר על פרישה, ובייחוד לא מרבה בכיבוש כבעבר. ג'רמיין בקפורד, אמנם חווה עונה סבירה, אך סימני שאלה רבים קיימים לגבי התאמתו לרמת הפרמייר ליג. מיודענו, איגביני יעקובו, הניגרי, חוזר מעונת השאלה בלסטר, הוא מביא עימו יכולת הבקעה מוכחת, אך פציעות וירידה בכושר מעיבים על עתידו כסקורר משובח.

בהיעדר חיזוק, עם בעלים שמבקש למכור, ומעט מאוד אופציות לחיזוק, יוצאת אברטון לעוד עונה לאחר שהמהומות בלונדון סידרו לה שבוע הערכות נוסף, בו היא לא עשתה שום מהלך חיובי, ק.פ.ר שקיבלה סטירת השכמה מבולטון, בכדי שתבין לאן היא הגיעה, היא זו שתתארח בשבת ב"גודיסון פארק", והתחלה נוחה מזו, לא יכלו הכחולים לבקש.

דיוויד מויס אנרגטי כפי שג'ינג'י אמור להיות, יחד עם הקפטן, פיל נוויל הוותיק, ביינס, רודוול, ג'אגיילקה, קייהיל וארטטה, שמביאים עמם גם יכולות איכותיות,  יוצאת אברטון לדרך בדחייה מסוימת, ובמטרה להידבק שוב לחבורת הצמרת, אך היא תעשה זאת כשהיא מותירה הרבה סימני שאלה בקרב אוהדיה, ובעיקר הרבה תסכול על אובדן השאיפות.