תושבי מחוז גליסיה בספרד נותרו ללא נציגה בליגה הבכירה של ספרד. הגדולה שבקבוצות המחוז, דפורטיבו לה קורוניה, נפרדה גם היא מה"לה ליגה". מחוז גליסיה משווע למושיע שיחזיר את דפור לגדולתה

סלטה ויגו נשרה לליגה השנייה ונאבקת העונה על חזרה אפשרית, אך בערך מתום עידן "רביגו" המועדון בדעיכה. קומפוסטלה שגם לה עבר בליגה הבכירה, כבר נעלמה לה אי שם בתחתית הליגה השלישית, ראסינג פרול מדשדשת בין הליגה השלישית והשנייה, ורק דפורטיבו לה קורוניה נותרה לה, לא סתם היא מייצגת מחוז שלם במדינה בה גאוות המחוז היא ערך עליון. הבאסקים, הקטלונים, האנדולוסים, כולם מתגאים בקבוצות שלהן בליגה הבכירה, כך גם תושבי גליסיה תלו גאוותם בדפור.

לא סתם מועדון, לא סתם גאווה
דפורטיבו לה קורוניה היא לא עוד מועדון בליגה הספרדית הבכירה. אמנם רק אליפות אחת באמתחתו של המועדון לצד שני גביעים, אך בשני העשורים האחרונים היא מהווה חברה חשובה בליגה הבכירה של ספרד. אצטדיון ה"ריאזור" היה לביתם של אגדות כמו בבטו, דונאטו, מאורו סילבה, ריבאלדו, ודז'למיניה הברזילאים, פראן הספרדי, רוי מקאיי ההולנדי, ז'אק סונגו השוער האגדי מקמרון, נוראדין נייבט הבלם המרוקאי וגם דודו אוואט שלנו. זר אחד זכור במיוחד ביציעים, הסרבי מירוסלאב דיוקיץ' שהחמיץ פנדל בדקת הסיום של המשחק נגד ולנסיה בתום עונת 1993-4 והעניק במו רגליו את האליפות לברצלונה. שש שנים מאוחר יותר הגיע התיקון בזכייה באליפות היסטורית, אליפות שכל המחוז חגג, אולי מלבד אוהדיה של סלטה ויגו. אחר כך גם זכורות הופעות מרשימות בליגת האלופות ומהפך אחד הרואי נגד מילאן בעונת 2003-4 כאשר הספרדים מצליחים להפוך פיגור של 3-0 במשחק הראשון לניצחון 0-4 בגומלין. ה"ריאזור" חווה הצלחות רבות בשני העשורים האחרונים, ריאל מדריד סימנה את המגרש הזה כמוקש תמידי ואיבדה בו נקודות רבות בעשור האחרון כולל תבוסות של 4-0 ו-2-5. עתה על אוהדי הקבוצה התומכים, אלה שהיו שם ברגעי התהילה, לתמוך במועדון גם בשעתו הפחות זוהרת ולהובילו חזרה לפסגת הכדורגל הספרדי.

ואלרון כמשל
הוא סומן כאחד מהכישרונות שצמחו בספרד, והיה אמור להיות המנהיג של הגליסיאנים בעשור האחרון. חואן קרלוס ואלרון בן 35 כיום ולמרות ששיחק למעלה מ-250 משחקים במדי לה קורוניה, זוכרים לו את הפציעות הרבות הרבה יותר מהופעות מרשימות במדי הכחולים-לבנים.
ואלרון שהגיע לדפור בשנת 2000 וסומן יחד הברזילאי דז'למיניה כמי שאמור לשאת את דפור לפסגות חדשות, שניהם לא היו סיפורי הצלחה מבריקים. דז'למיניה כבר סיים את הקריירה לאחר שניסה את מזלו בליגה האוסטרית, ואילו ואלרון מנסה עדיין למשוך את דפור למעלה, אך כמו רגליו שלא יכולות כך גם דפור נמצאת בדעיכה בשנים האחרונות. משבר כלכלי לצד כישלונות מקצועיים הובילו את המועדון לסיום ידוע שסופו כאמור בירידה לליגת המשנה.

מה שהיה הוא שיהיה?
חאבייר אירורטה הוא האיש שחתום על השנים המוצלחות ביותר של לה קורוניה, בשבע עונותיו במועדון הוא לא רק זכה באליפות אלא גם הוביל את הקבוצה למאבקי צמרת בליגה המקומית באופן קבוע. אחריו הגיע חואקין קאפרוס, מאמנה של אתלטיק בילבאו כיום, שהצליח להוביל את הקבוצה לזכייה לא משמעותית במפעל האינטרטוטו חסר המשמעות. קאפרוס היה צריך להתמודד עם משבר כלכלי ועזיבת כוכבים ולא הצליח להשריש את משנתו בקבוצה זאת למרות שהוא נחשב מאמן מצוין. מיגל אנחל לוטינה החליף את קאפרוס בקיץ 2007, ולמרות חיזוק שקיבל בדמותם של אנדרס גוארדדו המכסיקני, וז'ואן קפדווילה ואלבארו ארבלואה הספרדים שכמובן כבר לא בקבוצה, לא הצליח להרים את המועדון מחדש אל עבר הצמרת. איבוד שאיפות הצמרת גרם לאיבוד כוכבים, וגם עם חיזוקים של העונה האחרונה כמו סיסקו מניוקאסל, וחוסה סאנד הארגנטיני לא הצליח לוטינה למנוע את נפילתו הסופית של המועדון.
האנמיות של לוטינה, לצד חוסר ההצלחה שלו לאורך ארבע עונות במועדון הובילו את המועדון להחלטה על פרידה, אך זו באה רק בתום העונה כשנקבע סופית כי לה קורוניה תאלץ לנסוע בעונת המשחקים הבאה ללאס פלמאס או נומנסיה, אולי מהלך מקדים ומינוי מאמן דורש יותר היו משאירים את דפור בליגה הבכירה.

מבט קדימה
חוסה לואיס אולטרה, שהוביל את טנריפה לפני שנתיים חזרה לליגה הראשונה ובעונת אשתקד ירד ליגה עם אלמריה, הוא המחליף של לוטינה ומי שאמור לסובב את הגלגל חזרה. אולטרה בן ה-42, הוא מאמן צעיר בהתהוות ומועדון גדול כמו לה קורוניה יכול להוות אתגר עבורו ועבור בניית שמו כמאמן. אולטרה ינסה לחבר את השחקנים שיישארו בקבוצה לתלכיד מנצח שיחזור במהרה לליגה הבכירה. עם שחקנים גם גוארדדו, ארנסוביה, קולטו, לופו וזה קסטרו יהיה לדפור יתרון על יריבותיה בליגה השנייה.

בדרך כלל שחקנים נוהגים להתחבר לרוח צעירה וחדשה. לכולם יש כאן מה להוכיח. לאולטרה עצמו הזדמנות לבנות את שמו, לשחקנים הזדמנות לשקם את כבוד המועדון, ולמועדון לחזור למקום הראוי לו באמת. תושבי גליסיה כבר נושאים תפילות.

לטור השפל של שפילד
לטור מה? מלאגה!
לטור ופל בלגי משובח
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

 

אם נולדת בעיר שפילד סביר להניח שתבחר לאהוד את הוונסדי או היונייטד. תושבי העיר שמרבית הנחת שלהם סובבת סביב קבוצת הכדורגל האהובה שלהם, הפכו את הדרבי של העיר לאחד החמים באנגליה כולה. בעונה הבאה הדרבי הזה יהיה משחק על טהרת הליגה השלישית, מעניין זה בטוח יהיה

מחוז יורקשייר באנגליה שופע בערים מלאות תעשייה, כאלו שתושביהם יוצאים לעבודה במפעל ומתנחמים בערב בישיבה בבר המקומי, בדרך כלל השיח סובב סביב קבוצות הכדורגל המקומיות. שפילד הממוקמת בדרום המחוז ידועה למשל בתעשיית הפלדה שלה. כלכלת העיר נמצאת בפריחה לאחר שנים של משבר כלכלי, העיר התפתחה במהירות ובנייני המשרדים הגבוהים שלה מזכירים יותר את ארה"ב. דווקא כשהעיר בצמיחה כזו מועדוני הכדורגל המקומיים מתרסקים להם ומגיעים למקומות שאינם מוכרים להם.

להב לא חד
שפילד יונייטד הוא אחד המועדונים הותיקים באנגליה, אמנם תארים זהו לא תחום ההתמחות שלו, אך 60 עונות בליגה הבכירה זהו בהחלט נתון מרשים. בשנותיו הראשונות של הפרמייר ליג בילה המועדון שנתיים בליגה הבכירה, אך בשנים האחרונות ניתן לומר כי "הלהבים", הכינוי של היונייטד, כבר מזמן לא חדים כפי שהיו. למעט עונה אחת לפני חמש שנים בה חזרה שפילד יונייטד לליגה הבכירה ונשרה כלא הייתה, בילתה את שאר העונות של העשור האחרון בליגת המשנה, הצ'מפיונשיפ. פה ושם נאבקה על עלייה, שיחקה במאבקי הפלייאוף על העליה לפרמייר ליג, אך חותמת ממשית לא הצליחה להטביע, זאת למרות שניל וורנוק, שהוביל העונה את קווינס פארק ריינג'רס חזרה לפרמייר ליג, החזיק במשרת המאמן במשך 8 עונות. לאחר מכן הגיעו שורה של מאמנים שלא הצליחו להוביל את המועדון חזרה לפרמייר ליג, וזאת למרות תפיסת המעמד של הקבוצה הבכירה בשפילד.
העונה האחרונה הייתה נוראית, מיקי אדאמס נכשל כישלון חרוץ בתפקידו ולמרות סגל טוב מרבות בקבוצות ליגת המשנה, נשר המועדון לליגה השלישית לאחר 23 שנים רצופות בשתי הליגות הבכירות באנגליה. בעונה הבאה יצטרכו "בבראמל ליין" להתמודד עם מגרשים קטנים בהרבה שמאפיינים את קבוצות הליגה השלישית, אך מעל הכול יפגשו את היריבה העירונית הדועכת גם היא לקרב על טהרת שפילד. לשם כך ינסו במועדון  לשמור על מרבית הסגל שבאופן ניכר הוא טוב יותר מאלו שיש לקבוצות הליגה. אדאמס פוטר מתפקידו, ודני ווילסון, דווקא שחקן ומאמן העבר של הוונסדיי, מונה למאמן החדש. לווילסון רשומה עלייה היסטורית עם בארנסלי לפרמייר ליג והוא נחשב למקצוען אמיתי שיודע לשאוב משחקניו את המיטב. צ'אד אוואנס הוולשי הבינלאומי, לי וויליאמסון מג'מייקה, דאריוס הנדרסון וסטיב סימונסן האנגלים המנוסים אמורים להחזיר את היונייטד לליגת המשנה ובדרך להותיר גם חותם על זהות הקבוצה הבכירה בעיר.

זהירות! ינשופים בדרך
בעוד היונייטד מוסמנת כבר עתה כמועמדת הבכירה לשוב לצ'מפיונשיפ בתום העונה הקרובה, הוונסדיי יאלצו לשנס מותניים ולעבוד קשה בכדי לשוב ולבקר במגרשים כמו "אלאנד רואד" בלידס הסמוכה ואחת מיריבותיה הידועות.
הוונסדיי הם מועדון אפילו ותיק יותר מהיונייטד, נוסדו ב-1867, אך באצטדיון המפורסם של הקבוצה" הילסבורו", זה מהאסון המפורסם, לא ראו יותר מידי שימחות בעשורים האחרונים. הוונסדיי זכו בגביע הליגה אי שם לפני עשרים שנה, אך מאז שהיו לחברים קבועים בפרמייר ליג במשך שנותיה הראשונות, דרך כוכבם ולמרות מסורת מאוד מכובדת הם כבר 11 עונות מנסים לפלס דרכם חזרה במעלה הליגות כששחקנים בקנה מידה של לוק ניליס הבלגי, וים יונק ההולנדי ודז'אן סטפנוביץ' הסרבי כבר מזמן לא נראים במועדון.
"הינשופים" מיענו להאמין כאשר לפני שתי עונות נשרו לליגה השלישית, אך מהר מאוד נאלצו להתעורר למאבקים מול הדרספילד, סאות'המפטון, פטרבורו ובורנמות' ולגלות שהחיים בליג 2 לא ממש קלים, למרבה המזל זה הסתיים רק במקום ה-15 ולא גרוע יותר.
גארי מגסון הג'ינג'י שהוליך את בולטון בפרמייר ליג להישגים לא רעים הגיע לקראת סוף עונת אשתקד והעונה הבאה מסתמנת כשנת מבחן עבורו לפני שגם הוא יאלץ למצוא עצמו מחוץ למועדון. מילאן מנדריץ' הסרבי שניסה מזלו בכדורגל האנגלי כבעלים של פורטסמות' ולאחר מכן של לסטר, ולא ממש זכה להצלחה, רכש את הוונסדיי בסוף 2010 ושואף סוף סוף לרוות נחת. אשתקד זה לא ממש הלך, אך כעת עם מאמן מנוסה כמו מגסון, שחקנים מנוסים כמו ניקי וויבר השוער, וקלינטון מוריסון האירי הבינלאומי לשעבר, שכבש על אדמת ישראל בתיקו 1-1 באצטדיון ר"ג במרץ 2005 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי, וחיזוק שעתיד להגיע, גם בוונסדי מכוונים להעפלה ולחזרה לימי הזוהר.

התגעגענו אז באנו
שתי קבוצות עם מסורת רבת שנים, קהל רב מאחוריהם, שמגיעות מעיר שחווה שגשוג פורה. שתיהן תפגשנה פעמיים העונה לדרבי חם במסגרת הליגה, שוב זה יקרה, אך הפעם במסגרת הליגה השלישית, משהו שנשמע קצת דמיוני עד לפני שנים אחדות. העונה הקרב על שפילד יהיה חם מתמיד, מאמנים מנוסים הגיעו לשתי הקבוצות בכדי להחזיר עטרה ליושנה, ובכדי לשלוט ביוקרה של העיר. שפילד גועשת, עוד צעד של שתיהן במעלה הליגות וגם כלל הממלכה תגעש.

לטור סוונ-שיא
לטור ופל בלגי משובח
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

הקבוצה מעיר החוף הוולשית מסיימת מסע מרשים של טיפוס במעלה הליגות. המפנה החל לפני כארבע עם מינויו של רוברטו מרטינז למאמן, ומסתיים במקום לצד הגדולות בפרמייר ליג, לקרדיף נותר רק לקנא בהצלחה של היריבה הגדולה. האם זהו השיא של סוונסי?

סוונסי יחד עם קרדיף הן הקבוצות היחידות שמורשות להשתתף בליגות האנגליות על אף שיוכן לוולס השכנה. שתי הגדולות של גלזגו, סלטיק וריינג'רס כבר מזמן מפנטזות על מאבקי ליגה עם ארסנל, צ'לסי ויונייטד, אך מי שיגעו בהם מקרוב החל מהעונה הבאה, הם שחקניה של סוונסי הצנועה.

גאווה וולשית
קרדיף היא זו העשירה מבין השתיים, זו שמגיעה מבירת וולס, וזו שנושאת סביבה את גל האהדה של מי שמחשיב עצמו וולשי.
אך הוולשים שירצו לחזות מקרוב בווין רוני, פרנק לאמפרד, קרלוס טבס ושאר כוכבי הפרמייר ליג יאלצו לנסוע לחופה הדרום מערבי של המדינה ולבקר באצטדיון ה"ליברטי" של סוונסי.
לסוונסי זה אמנם יהיה ביקור ראשון בפרמייר ליג, אך היא גם הקבוצה הוולשית האחרונה שביקרה בליגה האנגלית הבכירה לפני כ-29 שנים כשזו עוד לא נקראה פרמייר ליג.
לעיר החוף בת 170 אלף התושבים היסטוריה עתיקה. את הויקינגים שחלשו על האזור מאפיינות הטירות והכנסיות הישנות שאפשר למצוא ברחבי העיר. אך מלבד ההיסטוריה גם תעשיית הנחושת שבעיר היא הגורם המפרסם שלה, והחל מהעונה הבאה גם קבוצה הכדורגל שלה עתידה להיות מוקד משיכה לתשומת לב עולמית.

הכל התחיל במרטינז
רוברטו מרטינז כיום מאמנה של וויגאן מהפרמייר ליג היה כדורגלן בינוני, ספרדי שמצא עצמו בליגות הנמוכות באנגליה. בוויגאן ובסוונסי הוא בילה את רוב הקריירה שלו כשחקן ולא פלא שהן אלו שנתנו לו גם את הבמה כמאמן.
סוונסי היא הראשונה שנתנה למרטינז את המפתחות, ב-2007 הוא מונה לתפקיד המאמן לראשונה בחייו. מרטינז צירף כמה ספרדים צעירים והעלה את סוונסי מהליגה השלישית לשנייה בתום אותה עונה ולאחר מאבק עם פיטרבורו של דארן פרגוסון, הבן של. המועדון בנה עצמו בצ'מפיונשיפ יחד עם מרטינז שצירף שחקנים וידע להפכם למניות משתבחות. פרי בודה ההולנדי הפך תחת מרטינז משחקן בינוני בדן האג ההולנדית למבוקש בפרמייר ליג. מרטינז הניח בסוונסי את היסודות לבניית מועדון כדורגל מקצועני שמתמודד בצמרת ליגת המשנה האנגלית. ב-2009 ובעקבות הצלחותיו הוא מונה למאמנה של וויגאן בפרמייר ליג ולקח שני שחקנים אחרים שהשתבחו בתקופתו, ג'ייסון סקוטלנד מטרינידד וג'ורדי גומז הספרדי. יורשו פאולו סוסה הוליך את הקבוצה למקום ה-7 בצ'מפיונשיפ אשתקד, אך הוחלף בידי ברנדן רוג'רס, האיש שהוליך העונה את סוונסי אל המקום השלישי ובתום הפלייאוף גם אל הפרמייר ליג. את הפירות שהבשילו קוצר אמנם רוג'רס, אך הקרדיט כולו הוא של מרטינז.

שירת הברבור השחור לבן
הסגל של רוג'רס הוא רב לאומי, חלקו רץ עם סוונסי כבר 3 עונות. הספרדים אנחל, סראן ואורלנדי, ההולנדים בודה והשוער דה ורייס משרתים את "הברבורים" כבר במשך שלוש עונות. קרייג ביטי הסקוטי עם עבר בסלטיק הוא חלוץ מצוין וחזק, פאביו בוריני החלוץ האיטלקי הכישרוני המושאל מצ'לסי, הוכיח שיש לו עתיד מזהיר, שחקני ההגנה הותיקים אלן טייט והקפטן גארי מונק מוסיפים למשחק המסודר מאוד של סוונסי שספגה 42 שערים ב-46 משחקי הליגה. מעל כולם בולט הקשר סקוט סינקלייר, תוצר מחלקת הנוער של צ'לסי שהבקיע שלושער במשחק העלייה לפרמייר ליג נגד רדינג ועתיד להיות אחד מכוכבי הקבוצה גם בליגה של הגדולים.

כשירגעו החגיגות בדרום מערב וולס, יצטרך רוג'רס לחזק את הקבוצה. סכום של תשעים מיליון ליש"ט שיתווספו לקבוצה בעקבות העלייה לפרמייר ליג יסייעו לכך, אך אם ידע לשמור על כוכבי העלייה ועל רוח העבודה שהתווה מרטינז במועדון, לא בטוח שהעלייה לפרמייר ליג היא באמת השיא עבור הנציגה מוולש.

לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטור בין אירופה לריו
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מאז 2002 היא לא הופיעה בטורניר גדול, ימי התהילה של ז'אן-מארי פאף, אנזו שיפו, פרנקי ואן-דר אלסט ואריק גרטס הסתיימו והיה נדמה שבלגיה כבר תיזכר בעיקר בזכות הקינוחים שהיא מתפרסמת בהם. עדן האזרד, רומלו לוקאקאו, מרואן פלאייני וחבריהם בדרך לקחת את הבלגים לרגעי תהילה חדשים ופסגות שבהם לא היו

לצד המאבק התמידי על זהות העם הבלגי המורכב משלושה לאומים שונים, צרפתים, הולנדים וגרמנים, יוצרים עשרות מהגרים ממדינות אפריקה צביון חדש שמהווה את אוכלוסיית בלגיה בימים אלו. ביקורות רבות כבר נאמרו על השתלטות מהגרים על כלל מערב אירופה, אך מבחינת הכדורגל הבלגי זוהי למעשה תחייה של ממש.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
לבלגיה עבר מפואר בגביעי העולם, החל מהגביע הראשון אי שם ב-1930 היא הופיעה עוד עשר פעמים במסגרת הטורניר הכי יוקרתי של פיפ"א. ישראל למשל הייתה שמחה למנות חצי מכמות הפעמים שהבלגים חוו את הטורניר הזה. השיא היה ב-1986 על אדמת מכסיקו כאשר הבלגים סיימו במקום הרביעי. גם באליפויות אירופה הבלגים הטביעו חותם, ארבע הופעות כולל  סגנות ב-1980. שחקני "תור הזהב" הבלגי, השוער ז'אן-מארי פאף עם קריירה מפוארת גם בבאיירן מינכן, אנזו שיפו הענק עם קריירה אירופית אדירה, פרנקי ואן-דר אלסט הסמל הבלתי מעורער של קלאב ברוז', אריק גרטס שהפך מאמן מצליח וכיום בנבחרת מרוקו, ופרנקי ורקאוטן שמשמש כיום כמאמנו של אליניב ברדה בגנק, כולם יזכרו כמי שהוליכו את הנבחרת של גי ת'יס ז"ל לפסגות שהבלגים לא חוו מעולם.
אחריהם באו מישל פרוד'הום גם הוא אחד מגדולי שוערי אירופה, מארק וילמוטס, לוק ניליס, פיליפ אלברט וג'יל דה-וילדה, כולם עשו קריירות יפות באירופה, אך כשהם תלו את הנעליים דעכה יחד איתם שעתו של הכדורגל הבלגי.

תוצרת חוץ
בשנות ה-90 החלה מגמת הגירה לרחבי אירופה כולה. אפריקאים, בעיקר מצפון ומרכז היבשת השחורה החליטו לנסות מזלם ולהשתקע במקום שנראה נוצץ מרחוק. לגבי הכדורגל היבשת האפריקאית העשירה פלאים את האירופאים בכישרונות לא נגמרים. בגרמניה זה דווקא נראה כי מהגרים טורקים הם מי שנהנו מההגירה הזו, שכונות שלמות של טורקים יצרו כדורגלנים מעולים, שחלקם בחר לייצג דווקא את הלאום של הוריהם, וחלקם כמו סרדר טאסקי, הבלם של שטוטגרט, זכו לרגעי תהילה בנבחרת הגרמנית. בהולנד היו אלה המרוקאים דוגמת איברהים אפלאיי ועותמאן באקל שבחרו במולדת ההולנדית, ובבלגיה כיאה למדינה מורכבת מלאומים נהנו משלל צבעי ההגירה.
לצד מקומיים כמו תומאס ורמאלן מארסנל, יאן ורטונגן מאייאקס ודניאל ואן בוייטן מבאיירן מינכן, בנו עצמן הקבוצות בליגה של "דודו דהאן" על כישרונות שהם פרי ההגירה. וינסנט קומפאני, בלמה של מנצ'סטר סיטי הוא צאצא קונגולזי, כמוהו גם החלוץ ואחד מכוכבי העתיד של אירופה כולה, רומאלו לוקאקו, מאנדרלכט. לאקסל ויטסל, כוכב של סטנדרד ליאז', שורשים בקולוניה הצרפתית, מרטינק, מרואן פלאייני, איש האפרו מאברטון, מגיע ממרוקו, מוסא דמבאלה מפולהאם האנגלית, הוא תוצרת מאלי, עדן האזרד, הכוכב הגדול של ליל וכדורגלן העונה בצרפת, הוא מהגר מצרפת הסמוכה. גם שחקנים שעתידים לפרוץ בשנים הקרובות הם נצר להגירה. מרווין אוגונג'ימי, חברו של ברדה בגנק, הוא ניגרי במקור, נאסר צ'אדלי, חלוצה של טוונטה, הוא מרוקאי, ולכישרון  הצעיר שזומן לא מכבר לסגל הנבחרת, אדיס אודג'ידג'ה-אופואה, שורשים גנאיים.

עתיד מתוק
הכדורגל הבלגי חווה כעת בניה מחודשת של שחקנים עם עתיד מזהיר. אולי חלק מהשמות מוכרים לכם כבר, אבל ללא ספק בשנים הקרובות חלקם בוודאי יככבו על המרקע ברמות הגבוהות של הכדורגל העולמי. את ורמאלן המצוין כבר מסמנים כעוד רכש מבריק של ארסן ונגר, קומפאני, פלאייני, דמבאלה, והשוער מינולה מסנדרלנד כבר מוכרים לחובבי הפרמייר ליג, ויטסל, האזרד ולוקאקו הם חלק מכוכבים הכדורגל העתידיים ללא ספק.
בלגיה הוגרלה לבית 1 של מוקדמות אליפות אירופה לצד גרמניה האימתנית וטורקיה עוד אחת שנהנית מפירות ההגירה. כאשר מקומה של גרמניה בראשות הבית מובטח, נאבקות על הכרטיס השני בלגיה וטורקיה, שתי נבחרות שחוו מקום רביעי במשחקי גביע העולם. בשבת הן יפגשו בבריסל, וניצחון בלגי הכרחי להמשך התהוות של הדור הנוכחי כגדול ביותר בתולדות הכדורגל הבלגי. כישרון טמון ללא סוף בנבחרת של ג'ורג' לייקנס, ועתה לאחר שהאזרד סחב את ליל לעונה חלומית, ורטונגן סומן כמי שיכול להחליף את ואן-בוייטן המזדקן, ולוקאקו רוצה להתחיל לפרוע שטרות, אפשר להמר על הבלגים כלהיט ביורו הקרוב. גם אם זה לא יתממש, בלגיה בונה מעצמת כוכבים של ממש ופירות ההגירה החזירו את ימי התהילה של שנות ה-80 להיות ברי מימוש לגמרי.

כאשר זכתה בלגיה במקום הרביעי במכסיקו 1986 עדיין לא נולדו מרבית השחקנים שעתיד הכדורגל הבלגי צפוי להיות כה זוהר בזכותם, הבודדים שכבר נולדו היו בני שנה או שנתיים, על הדור הזה מוטלת המשימה להחזיר לבריסל את הטעם המתוק, זה שייזכר לא רק בזכות הוופל הידוע והשוקולדים של ברוז'.

לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטור בין אירופה לריו
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

עוד עונה חלפה לה, זו שהתחילה אי שם בתחילת אוגוסט 2010 הגיעה לקיצה. ליל זכתה בדאבל היסטורי, מארסיי ניסתה להפריע אך לא יכלה לה. ליון חוותה עונה בינונית ובורדו התרסקה. והייתה גם פרידה מקבוצה שלפני שמונה שנים עוד שיחקה בגמר ליגת האלופות ובעונה הבאה תיאלץ לנדוד בין מגרשי הליגה השנייה בצרפת, נגיד גם שלום ליורדות. סיכום עונה צרפתי בניחוח יין וגבינות.

מטרופוליל
רודי גרסיה הוביל את ליל לעונה חלומית. מי האמין אי שם באוגוסט שליל היא זו שתרקוד כל הדרך לשער הניצחון בפריס. כדורגל סוחף בניצוחם של עדן האזרד, ג'רביניו, ומוסא סו, מלך השערים של הליגה, מוטט כמעט כל מתחרה בזירה המקומית. העונה המדהימה של ליל הסתיימה עם זכייה באליפות לראשונה מאז 1954, ודאבל שהושלם בפריס על יד שער הניצחון.
הדאבל ההיסטורי של ליל אינו גולת הכותרת. בשביל לראות את עדן האזרד, כדורגלן העונה בצרפת, ג'רביניו מחוף השנהב, ריו מאבובה ומוסא סו, לא יתכן שאוהדי ליל יצטרכו לעשות את כל הדרך ל"סטאד דה פראנס" בפריס שהרי רק שם מאושרת ליל לארח את משחקי בליגת האלופות. מועדון הכדורגל של ליל, או בעצם ליל-מטרופולין מייצג איזור שלם על גבול צרפת-בלגיה ונושא אחריו קהל אוהדים שמגיע אפילו מבלגיה. מישל סיידו בנה מעצמת כדורגל ובכדי להשלים את התמונה תעבור ליל לבית חדש של 50 אלף מקומות בשנת 2012. בינתיים המשימה של המאמן רודי גרסיה היא לנסות ולשכנע את כוכביו המבוקשים בכל אירופה, להישאר בקבוצה מהמטרופולין.

החממה
עושה הרושם כי למרות העונה הבינונית שחוותה ליון, היא עדיין נחשבת לסוג של אריה בקנה מידה אירופי. כל שאר הקבוצות בצרפת צריכות לעבור מסע ארוך בכדי להגיע למעמד של ליון בכדורגל הצרפתי ובאירופה כולה. ליון היא היחידה שמסוגלת לשמור כוכבים אצלה ואפילו למשוך אליה כאלו שהבריקו בקבוצה צרפתית אחרת. ג'ימי בריאן ויוהאן גורקוף יכלו לצאת לאחת מהליגות הבכירות באירופה ובכל זאת העדיפו את הקסם של "הסטאד דה ג'רלאן". הליגה הצרפתית עתירה בכישרונות, כאלו שבדרך כלל יעדיפו להתעופף לליגה אחרת. תחנת המעבר הצרפתית העבירה שחקנים כמו סטפן ססניון שלהט בפ.ס.ז' ואסמואה גיאן לסנדרלנד באנגליה, להזכירכם לא מדובר בקבוצה שמתמודדת בצמרת האנגלית. כנראה שגם לליל לא יהיה קל לשמור על הכוכבים אצלה.

שקיעתה של הזריחה
בורדו סיימה את העונה במקום ה-7 בטבלה, אחרי שחוותה עונה מאכזבת למדי. מאז עזיבתו של לורן בלאן לנבחרת מחפש המועדון כיוון של בנייה מחדש. ז'אן טיגאנה נכשל בכך, פוטר מהמועדון וכרגע מחפשים מאמן שינסה לחבר את הפאזל מחדש. גם אוקזר שרק אשתקד זרחה מחדש בצמרת הליגה והופיעה העונה בליגת האלופות הייתה רוב העונה במאבקי תחתית ורק סיום טוב יחסית של חניכיו של ז'אן פרננדז הוביל אותם למקום ה-9. במקרה של אוקזר אולי עונת אשתקד היא היוצאת דופן ולאו דווקא הבינוניות האופפת אותה.

מעמד הביניים
סושו של פרנסואה ג'ילו התקדמה מהמקום ה-16 אשתקד ועד כדי המקום ה-5. בהחלט הישג ראוי לקבוצה הצנועה הזו שבעונת המשחקים הבאה תופיע בליגה האירופית. אידיי בראון הניגרי ומובידו מייגה ממאלי היו הכוח בהתקפה הפורה עם 30 שערים יחד, ועם חיזוק נכון יכולים לפנטז באצטדיון "אוגוסט בינאל" על שדרוג מעמדות. ראן כבר שנים מדגדגת את הצמרת, קבוצה שמפתחת שחקנים, אך לא מסוגלת להיכנס למעמד שלוש הגדולות. אסמואה גיאן נבנה במדיה, כך גם ג'ימי בריאן מליון, ומוסא סו, מלך השערים מליל. העונה היה זה יאן אמווילה המצוין, קשר הנבחרת, אך האם אין שאיפה בראן לעשות צעד קדימה סוף סוף.

אוהב, לא אוהב
ארלה-אבניון עלתה לעונה בודדת בליגה הראשונה ושבה על מסלולה, אך אליה הצטרפו שתיים מן הקבוצות היותר מעניינות בצרפת. מונאקו, נציגת הנסיכות הקטנה, נשרה לליגת השנייה לאחר 34 שנים. הכישלון שהחל מאז עזיבת הכוכבים יחד עם דידייה דשאן אחרי הפסגות בהן היה המועדון, הובילו אותו לקריסה טוטאלית כשגם חיזוק בדמות מאמדו דיארה בינואר לא הועיל לה. נראה כי אנשי הנסיכות מעדיפים להתרכז בחיים השופעים שלהם מאשר לתמוך בקבוצה שמייצגת אותם, וגם במשחק על עונה שלמה לא הצליחו למלא את אצטדיון לואי השני. אולי זה יקרה כאשר תגענה לשם כמו נאנט ומץ בעונה הבאה.
היורדת השלישית הפכה לכזו שמתנדנדת בשנים האחרונות בין הליגות. לאנס שזכתה באליפות צרפת ב-1998, ממשיכה בחוסר היציבות שלה וזאת למרות שהקהל שלה נחשב לאחד החמים והתומכים בצרפת. אפשר לקוות שידעו להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את לאנס לצמרת הצרפתית לה היא ראויה.

תעודות הוקרה
אנדרה איו שהיה לכוכב של מארסיי העונה והתחיל לפתח בנו ציפיות שמא יגיע ליכולת של אביו, אבדי פלה, מוסא סיסוקו שנתן עונה גדולה בטולוז ועתיד להתקדם בקרוב, גרגורי פויול שכבש וכבש במדי ולנסיין הצנועה ועזר לה לשרוד. קווין גאמיירו שהשתחל עד לנבחרת אחרי עונה גדולה במדי לוריין, דימיטרי פאייה שפתח בסערה ודעך כמו קבוצתו סט. אטיין, אך הוכיח כי הוא פוטנציאל אדיר. לואיק רמי שהפציץ במארסיי והמשיך להיות סקורר משמעותי בליגה הצרפתית.
ננה הברזילאי שהיה לכוכב של פריס סן ז'רמן העונה, יאן אמווילה שעתידו בליגות הגדולות באמת אחרי עונה פנטסטית בראן, ויוסף אל-ערבי המרוקאי שהשאיר את קון בליגה במו רגליו.
מעל כולם ניתן לציין את השלישייה של ליל, ג'רביניו שלמרות השם הוא בכלל מחוף השנהב, נתן עונה מצוינת והפך למבוקש בכל אירופה. מוסא סו שלא הפסיק להבקיע וסיים כמלך שערים עם שלושער במחזור הסיום, ו-25 שערים בסך הכולל. ואחרון חביב, כדורגלן העונה, עדן האזרד, אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי, שחקן חכם, טכני ומופלא. חובבי הליגה הצרפתית יאלצו כנראה להיפרד ממנו בקרוב.

הייתה זו עונה מעניינת, מפתיעה, שחקנים וקבוצות אכזבו, אך אחרים ניצלו זאת בכדי לפרוץ. צרפת היא מעצמת שחקנים, הכישרון נשפך מהליגה הזו בלי סוף, חממה לכל דבר. יאניס טאפר, ג'רמי פייה, אנתוני מודסט, ווינסנט אניימה מחכים לך בעונה הבאה. להתראות.

לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

 

למרות היותו טניסאי ענק, נראה שהשנה רוג'ר פדרר נותר מעט מאחור. בעקבות שנה מגומגמת ובצל היריבות החדשה של נדאל ודיוקוביץ', דווקא  החימר ברולאן גארוס שהוא לא המקום האהוב על השוויצרי בדרך כלל, הוא ההזדמנות של הפנומן לשוב לקדמת הבמה. בנתיים זה הולך לא רע בכלל.

אין ספק שהעונה הזאת (עד עכשיו) לא עשתה טוב למוניטין של רוג'ר פדרר, מאזן 3-0 מול דיוקוביץ' ו-2:0 מול נדאל, בנוסף לדחיקתו כטניסאי מספר 3 בעולם והפסדים תכופים על החימר גם ליריבים נחותים בטח לא נתנו סיבות לעידוד. תוסיפו לזה את השיפור העצום של הסרבי שקורא תיגר על המקום הראשון, ומציג טניס משובח, את הדומיננטיות הרגילה של השור הספרדי על המשטח האדום, ותקבלו מצב עוד יותר עגום מקודם.

למרות המצב הלא מזהיר, יכול להיות שהיעדר הלחץ (באופן יחסי) בגלל היריבות החדשה שנוצרה בין השני מדורגים ראשונים, והיותו בכושר לא טוב באופן יחסי, יכולים רק לעזור לרוג'ר פדרר להוכיח שמקומו עדיין בצמרת, למרות המשטח האדום והמאיים. השוויצרי עצמו הודה שהפעם הוא מרגיש יותר נוח לשחק, לאחר הלחץ הכבד שהיה עליו לאורך השנים כשאמר "נחמד לשחק בגראנד סלאם עם מעט פחות לחץ".

בנוסף לזה ישנן גם סיבות מקצועיות שיכולות לגרום לרוג'ר פדרר לחוש יותר בנוח, למרות ההפסדים בחימר הוא הגיע ברוב טורנירי ההכנה לרולאן גארוס לשלבים המאוחרים ובחלק מההפסדים נראה לא רע בכלל, כמו ההפסד לנדאל בתחילת החודש במדריד, ובנוסף, הכדורים שמשתמשים בהם מהשנה ברולאן גארוס "באבולאט" נוחים לו יותר מאשר הכדורים ששיחקו איתם בטורנירי החימר לקראת אליפות צרפת הפתוחה.

הרולאן גארוס ו-ווימבלדון מהווים נקודות מבחן עבור פדרר בן ה-29 שהצהיר שהוא ימשיך לשחק לפחות עד אולימפיאדת לונדון. אם לא יזכה באחד משני הטורנירים לפחות, הוא אמנם יישאר באופן רשמי כגורם בצמרת, אך לא ככזה הנתפש כמסוגל לאיים על ההגמוניה החדשה של דיוקוביץ' ונדאל. ניצחון על אחד משניהם יוכיח שהוא עדיין כאן ולא מתכוון ללכת.

בנתיים יש לרוג'ר פדרר טורניר טוב כאשר הוא משחק מצוין, מעפיל לרבע הגמר בלי לאבד אף מערכה ומשתפר ממשחק למשחק בדרך למפגש אפשרי עם דיוקוביץ' בחצי הגמר. אין ספק שלמרות החולשה היחסית, פדרר עדיין שחקן ענק שמסוגל לנצח כל אחד ביום נתון.
נראה אם אנחנו מתקדמים עוד צעד לקראת שיבתו של המלך.

לטור דיוקוביץ'? נדאל? פדרר? או אולי דווידנקו?
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אחד הויכוחים הגדולים ביותר בעולם הכדורגל הוא איזו ליגה היא החזקה ביותר. רוב האנשים מסתכלים על 2-3 קבוצות גדולות מליגה כלשהי ולפי גדולתם של הקבוצות הם קובעים אם הליגה חזקה. כך למשל, יש הטוענים שהספרדית היא החזקה ביותר מכיוון  שאצלה משחקות ברצלונה אלופת אירופה, וריאל מדריד שיאנית הזכיות בגביע אירופה.

השאלה הגדולה היא איך מודדים גדולה של ליגה? האם בכמות הכסף של קבוצות הליגה, או בכמות הקבוצות שזכו באליפות בעשור האחרון? ישנם מספר רב של משתנים שיכולים לעזור לקבוע מי גדולה יותר. כל אחד יכול לקחת את הנתון שחשוב לו ולהשתמש בו למען הויכוח.

אם כך, מבחינת כסף הליגה האנגלית היא המשופעת ביותר ביחד עם הגרמנית. חוזי הטלוויזיה המובילים באירופה והחלוקה כמעט שווה בין המועדונים. כך נוצר מצב שהפערים בין התקציבים בין הגבוהה ביותר לבין הנמוכה ביותר לא חוצות את קו ה-60 מליון דולר. בניגוד לספרדית שם ההבדלים גדולים מ-150 מליון דולר.

הקבוצות האנגליות מבזבזות הכי הרבה כסף, יותר מכל ליגה אחרת באירופה. הגרמניות מרוויחות יותר מכל אחת אחרת, והיא הליגה היחידה מבין "הגדולות" שעומדת במצב רווחי וללא הפסד. כתוצאה מכך, בגרמניה ובהולנד מספר האלופות המשתנות הוא הגדול ביותר. גם בליגה האיטלקית הכסף שזורם הוא רב, אך רוב הכסף מתחלק בין 5 קבוצות בלבד, ובספרד רק בין 2 קבוצות, זו אחת הסיבות לפערים הענקיים בין הגדולות לקטנות.

מבחינת מגרשים מלאים, הגרמנים מנצחים בנוק-אאוט, כאשר בורוסיה דורטמונד מובילה את אירופה בכמות המנויים שעומד על 88 אלף כבר מספר שנים ברציפות, יותר מבארסה שבה יש "רק"  כ- 60 אלף מנויים.

אולי בכלל צריך לבדוק מאילו מדינות הגיעו הכי הרבה זוכות בתארים אירופאים? מבחינת 2 הגביעים החשובים באירופה, המאבק הוא כזה. בגביע אירופה (UEFA CUP) המאזן הוא כזה. איטליה עם 9 זכיות ואחריה ספרד עם 6, גרמניה עם 6 ואנגליה עם 5. הולנד עם 4 ורוסיה עם 3. כל היתר זניחות בתחרות. אך לא נמעיט מערכם.

בליגת האלופות, כך עומד מאזן הזכיות – ספרד עם 13 (ריאל מדריד עם 9 מהן), איטליה עם 12 (מחולק בין 3 קבוצות), אנגליה עם 11 (מחולק בין 4 קבוצות), גרמניה והולנד עם 6 זכיות. הצרפתים למשל שנחשבים לחזקים רק עם זכייה אחת.

קחו את הנתונים הללו ותנסו להחליט מי חזקה יותר, זאת עם מספר הזכיות הגדול יותר? או זאת שיותר קבוצות שלה זכו בתארים. בכל מקרה מספר ליגות שנחשבות חלשות יחסית כגון ההולנדים, נמצאים גבוה מאד ברשימת הזכיות, והצרפתים בערך ברמה של הליגה השבדית או הבלגית לפי הנתון הזה.

באנגליה למשל, המאבק על האליפות הוא בין הכי הרבה קבוצות, כאשר בספרד הוא רק בין 2 קבוצות במשך כמעט עשור, כך גם בצרפת כאשר ליון זכתה ב-7 אליפויות. למרות שלאחרונה חל שיפור בנושא כאשר בורדו, מארסיי וליל נאבקו גם כן על תואר האליפות.

אז איך מודדים חוזקה של ליגה? לפי קבוצה אחת? לפי כלל הקבוצות בליגה? או בכלל לפי מאזני תקציבים וזכיות בגביעים האירופאים? כנראה שאין תשובה אמיתית לכך. בכל מקרה, מכל הנתונים הללו מוכח דבר אחד שכולם יסכימו עליו. שישראל היא לא הליגה השישית באירופה. וכנראה גם לא העשירית או החמש עשרה אפילו.

לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

חלון העברות יצא לדרך. בספרד השוק נפתח בסערה, באנגליה הוא עדיין מנומנם, בגרמניה מחתימים מציאות תוצרת הארץ כמו שכטר וורמוט, ובאיטליה הכול בהליכי בנייה. חלק שלישי ואחרון של שחקנים שעתידים להטריף את השוק. מה שבטוח, זהו לא סוף עונת המלפפונים.

דימיטרי פאייה

הקיצוני בן ה-24 של סט. אטיין הצרפתית עשה עונת פריצה אדירה והיה למעשה לכוכב הקבוצה. בהתאם לכך פאייה זכה גם לערוך הופעות בכורה במדי הטריקולור הצרפתי. הוא טכני מאוד וגם מהיר, ובטח זכור לאוהדי הפועל ת"א מצמד המפגשים נגד סט. אטיין בגביע אופ"א לפני כשלוש שנים. בעונה הקרובה הוא כנראה יככב על מגרשי הפרמייר ליג. צ'לסי וליברפול הביעו בו עניין.

קווין גאמיירו

נולד באותו השנתון של פאייה ונתן גם כן עונה שהעלתה את מניותיו באופן ניכר. החלוץ תוצרת מחלקת הנוער של שטרסבורג פרח במדי לוריין הצנועה והוביל אותה למקום השביעי ולמיקום הכי גבוה בתולדותיה בליגה הצרפתית הראשונה. כמו קודמו גם הוא זכה להופעות בכורה אצל לורן בלאן בנבחרת. גאמיירו היה תמיד כישרוני, וכנראה שהעונה הזו חומר הגלם לוטש סופית. זה הזמן לעבור, בספרד ואיטליה קוראים לו.

אבר באנגה

קשרה האחורי של ולנסיה נתן פשוט עונה מעולה. סוף סוף מימש את הציפיות וכישרונו התפרץ וההשוואות לדמוי פרננדו רדונדו בנבחרת ארגנטינה כבר החלו להופיע. בינתיים באנגה בן ה-22, מחפש להתקדם, והוא צפוי ללבוש את מדיה של אינטר בעונות הקרובות.

מוסא סיסוקו

סיסוקו בן ה-21, הוא עוד תוצר צרפתי. הקשר המצוין של טולוז הגיע בעקבות הצטיינותו גם למדים הלאומיים של צרפת וכבר הספיק לערוך למעלה מ-120 הופעות בליגה הצרפתית הבכירה. הוא זכה אשתקד להתעניינות מהגדולות של אירופה, באיירן, אינטר וגם מנצ'סטר סיטי, בעונה הבאה, ולאחר שכנראה מיצה את עצמו בבינוניות של טולוז הוא חייב להתקדם שלב.

חואן מאטה

הספרדי הוא כנראה השם המוכר יותר מהרשימה עד כה. תוצר מחלקת הנוער של ריאל מדריד וכוכבה של ולנסיה בהווה הספיק להרשית גם במדי אלופת העולם מספרד. מאטה חווה עונה מצוינת בולנסיה כחלוץ קו שני או כקיצוני. ברצלונה, ליברפול ומנצ'סטר סיטי בעקבותיו וכנראה שהספרדי המצוין ינטוש את ה"מסטאייה" בתמורה לסכום הולם של 20 מיליון יורו שולנסיה תקבל עבורו.

אריק לאמלה

הארגנטיני הצנום בן ה-19 הוא כוכבה של ריבר פלייט. לאמלה שמאלי ברגלו, דריבליסט בחסד וטכני לאין שיעור. למרות גילו הצעיר הוא מהווה מקור משיכה לרבות מקבוצות הצמרת האיטלקיות לאחרונה. מילאן, נאפולי, יובנטוס כולן כבר סימנו אותו כיעד עתידי לרכש לקיץ הקרוב.

באלאש דז'ודז'ק

חובבי הליגה ההולנדית ודאי מכירים את ההונגרי של פ.ס.ו איינדהובן, דז'ודז'ק הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הקשר המכונן בן ה-24, הגיע מדברצני ב-2008 וכבש עשרות שערים עבור האדומים-לבנים מה"פיליפס ארנה". בעל בעיטות תותח ומככב גם בנבחרת ההונגרית. לאחר הכישלון של איינדהובן העונה צפוי דז'ודז'ק לענות בחיוב לאחת מהקבוצות שחושקות בו. יובנטוס, אברטון, ליברפול, ארסנל ואתלטיקו מדריד הן רק חלק מהמביעות עניין.

ג'ורג'יניו ווינאלדום

למרות השם מדובר בהולנדי יליד רוטרדם. ווינאלדום בן ה-20 הוא בין נקודות האור הבודדות בעונה הנוראית שחוותה פיינורד. בגיל צעיר התגרשו הוריו והוא החליט להישאר בעיר ילדותו למרות מעבר האם לאמסטרדם. כנראה שווינאלדום צדק מאחר ואת הכסף שירוויח בשנים הבאות הוא יעניק בחום לסבתו אשר גידלה אותו. צ'לסי, ריאל מדריד, ליברפול, ארסנל ומילאן הוזכרו כבר בנוגע להולנדי הצעיר. אם נותנים לי להמר הייתי הולך דווקא על ארסנל של ונגר שיכול לטפח את ווינדאלום ולהביאו לרמות הגבוהות ביותר.

חלון העברות נפתח כאמור בקול תרועה בעיקר מכיוון חצי האי האיברי בספרד. זהו הזמן בו שולפים פנקסים ורושמים סכומים נכבדים עבור אותם הכישרונות שחלקם הוזכרו בסדרת הכתבות הזו. בינתיים אתלטיק בילבאו כבר החתימה כישרון גדול שהיה אמור להופיע באחת מאותן הכתבות, אנדר הררה, קשרה של סארגוסה בעונה החולפת ושחקן עם עתיד זוהר. עוד ראויים לציון הן אספניול עם צירוף של חואן אלבין האורוגוואי של חטאפה, וסביליה עם צירופם של פיוטר טרוכובסקי הגרמני, ומאנו דה מורל הספרדי המצוין של חטאפה. כפי הנראה לא יהיה רגע דל בתקופה הקרובה. תבלו.

 

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אני אפתח בשיחה שהייתה לי עם חבר בשם איתמר בתחילת העונה. איתמר אמר לי שמכבי תל אביב רוכשת את כל השמות של הכדורגל הישראלי ומביאה זרים יקרים והכל ב-100 מליון שקל. צחקתי לו בפרצוף. הוא אמר לי שהוא מפחד ממכבי תל אביב השנה ושנראה לו שהם ידרסו את הליגה. אני לא הפסקתי לצחוק.

מי שלא מושפע מהתקשורת שמנפחת כל בלון קטן להר אוורסט, יגיד לכם שהכישלון של מכבי תל אביב היה צפוי. כל רכישה שמכבי תל אביב ביצעה (למעט ברק יצחקי) היה נועד לכשילון. אותו סגל של מכבי תל אביב  שווה אולי 30 מליון שקל. אך השחקנים קפצו על הארנק הפתוח וכך קרה ששחקנים שגמרו את הסוס כבר באמצע העשור הקודם שילשו את שווים. קלמי סבן ואבי סטרול כבר מזמן שכחו מגרש מה הוא, ומי שזוכר מתי הייתה ההופעה הטובה (שלא נגיד אפילו סבירה) שירים את היד. מכבי החתימה בעיקר שחקנים שלא שיחקו חצי שנה ומעלה, או כאלה שהשם שלהם הלך לפניהם בתחילת שנות האלפיים וכבר אז הבינו שאין להם יותר ממה שכבר הציגו. גל אלברמן ורוברטו קולאוטי ש"שיחקו" בגרמניה שכחו כבר מזמן שהדשא ירוק. ובעקבות הפציעות שהם עברו הרכש שלהם היה תמוה. באותו כסף ואפילו בפחות, היה אפשר להביא שחקנים טובים בהרבה.

על הזרים אין מה לדבר, מדוניאנין שהגיע בקול תרועה התברר כלא שונה מכל שחקן ישראלי טיפוסי אחר – עצלן. ואיך במכבי לא בדקו את עברו של השחקן? אם היו בודקים, היו מבינים שזו לא האישיות שהייתם רוצים בקבוצה שלכם. מכל מקום זרקו אותו, שחקן שרב עם מאמנים ולא הצליח בקבוצה בינונית מינוס בספרד. עם מערך סקאוטינג טיפה יותר תקין, היו מוצאים במכבי תל אביב שחקן ישראלי טוב בהרבה. אין במכבי תל אביב שחקן אחד שיכול לשחק בהרכב של מכבי חיפה או הפועל תל אביב, וזאת לטעמי הוכחה לכך שלמכבי תל אביב לא היה סיכוי מלכתחילה לסיים לפני 2 הגדולות. מכבי תל אביב היא הגרסא הגרועה של ריאל מדריד. המון רכש, המון בזבוזים, ועל כלום. בלי שום שייכות. אומנם בסוף העונה הבינו זאת במכבי, ויעשו נכון אם יתנו למוטי איווניר את המושכות להרבה שנים.

ב-100 מליון שקל אפשר לבנות קבוצה שתשלוט לבד בליגה. אבל בשביל זה צריך איזון וידע בבניית קבוצות כוכבים. במכבי אין את זה. אין דבר כזה הצלחה מיידית בעולם. זה מוכח.

לגבי יתר הקבוצות בליגה שמאוכזבות ממקומן בליגה אפשר להגיד שייצאו מהסרט שלהן. למעט 3 קבוצות בישראל, כל האחרות באותה הרמה, והכל תלוי בנקודת הזמן בהן נפגשו, וכמה שטויות הבוס אמר ועשה. כל קבוצה יכולה לרדת ליגה וכל קבוצה יכולה לסיים במקומות 3-14. אך להגיד שמכבי פתח תקווה או כל קבוצה אחרת רוצה לסיים במקומות 1-4 זו בדיחה. ועצוב שיש מי שמאמין לה.

כדאי שמועדונים יפסיקו לחיות באשליות. שיתנו לצעירים לשחק, לא ישקיעו סכומים גבוהים מעבר לרווחים שלהם. ואולי יום אחד, אם רק יפסיקו להיות שכונה. יש סיכוי שקבוצה שלא מוגדרת אחת מ-4 הגדולות תזכה באליפות.

לטור סיכום עונת 2010/11 – ליגת העל בישראל
לטור ראש חולה במיטה חולה
לטור ההתאחדות לכדורגל – שטח הפקר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מה מניע שחקן בשיא הקריירה כמו לואיס פביאנו לעזוב את אירופה ולחזור למולדתו בברזיל? רונאלדיניו הוא עדיין כוכב ענק, אז למה הוא בחר בגיל 30 לסיים את הקריירה האירופית שלו? חזרה של שחקנים בשלהי הקריירה למולדתם היא טבעית, אך מבט נרחב על סגלי הקבוצות בברזיל מגלה שחקנים מקומיים רבים שויתרו מוקדם מידי על המקצוענות. האם זהו האופי הברזילאי העצל או שמא צומחת לה ליגה מלאה בכסף?

מילאן רדפה אחריו במשך עונה שלמה, ודווקא כשהיה נראה כי האליפות בה היא זכתה תצליח לשכנע את לואיס פביאנו להצטרף לחוליית החוד שלה, הוא בחר לעזוב את אירופה ולחזור לסאו פאולו קרוב לבית, לים ולחופים המוכרים של ברזיל. סכום העברה של למעלה משישה מיליון דולר נותן מבט אחר על סיום הקריירה האירופית של הסקורר המדופלם, הרי אם אפשר להרוויח שכר גבוה ועדיין לבקר את חוף הים מידי יום, לבלות ולשתות קפריניה, למה לוותר על העונג הזה?

בכל זאת, אפשר גם לשפוט את לואיס פביאנו שבחר בגיל 30 ובשיאו ממש, לוותר על רמות הכדורגל הגבוהות ביותר ולהניע עצמו בכיוון משמעותי של דעיכה. הרי בילויים, שיזוף ומשחקי פוצ'וולי לא ישאירו אותו בשיאו לאורך זמן. כנראה שהאופי הברזילאי הוא הגורם להחלטה שלו. סגלי הקבוצות  ב"קאמפיונטו ברזילרו" – הליגה הברזילאית מוכיחים כי הוא לא היחיד.

חזרת פתאום, הנה אתה בבית

עד לא מזמן הכדורגלן הטוב בתבל. אמנם הוסיף מספר קילוגרמים עודפים ודעך בכושרו, אך כמה רגעי הברקה במדי מילאן הזכירו כי עדיין מדובר בכדורגלן מיוחד גם אם לא באותו כוכב מימי הזוהר ב-2006, ואחד שעוד יכול לשחק בטופ של אירופה. אבל גם רונאלדיניו בחר לעזוב, חזר הביתה לפלמנגו ולחופי ריו דה ז'נרו. אדריאנו, שהיה באינטר וחזר הביתה, ניסה שוב ברומא והתייאש, הוא ההוכחה לכך כי בברזיל אי אפשר לשמור על אותה נכונות להתאמן, הרי קשה לוותר על כל התענוגות שמסביב, אדריאנו מזכיר כבר יותר סוג של מתאגרף במשקל כבד. להזכירכם אדריאנו ורונאלידיניו לא בשלהי הקריירה, סך הכל נושקים לגיל 30, האחד לפני, השני מעט אחרי, אך זהו לא הגיל בו תולים את הנעליים.

ז'וניניו כבר בן 36, ריבאלדו בן 38, מרקוס אסונסאו בן 34, אלו גילאים שאפשר לעצור רגע ולהגיד: "מיציתי, בוא נחזור הביתה". אלו שחקנים שהיו כמה שנים טובות בטופ, ומחליטים לארוז את המשפחה והילדים בכדי שיחזרו להיות קרוב לסבא ולסבתא. הקבוצות הברזילאיות משכנעות את אלו הותיקים רגע לפני תליית הנעליים, אך עושה הרושם כי השפע הכלכלי שנמצא בעיקר בקבוצות הגדולות מצליח למשוך חזרה גם שחקנים שרחוקים מסיום הקריירה.

בפלמנגו לצידו של רונאלדיניו אפשר למצוא את שחקן הנבחרת המצוין, תיאגו נבס, שמתבזבז בליגה המקומית במקום להיות אחד הכוכבים הגדולים באירופה. מאנצ'יני בן ה-30 שעד לאחרונה כיכב בליגה האיטלקית משתף פעולה עם דניאל קארבליו, שחקן הנבחרת בעבר הלא רחוק, באתלטיקו מיניירו, וברנדאו שהפציץ בשחטאר דונייצק ומארסיי מוצא עצמו בקרוזיירו.

סכום הרכישה של לואיס פביאנו מלמד כי המצב הכלכלי בברזיל אכן מספק גורם נוסף למשיכה של הכוכבים חזרה מאירופה, השחקנים משתכרים במליוני ריאל, אבל האם שווה לעצור קריירה רק בכדי להרגיש פחות מחויב למקצוע ולהנות מהחיים. האם האופי הברזילאי הבעייתי, זה שרוצה להיות קרוב לחופים ולאכול פג'ואדה של אמא לא יפגע בתדמית השחקן הברזילאי?

ליאנדרו דאמיאו מאינטר, ניימאר וגאנסו מסנטוס הם חלק מדור העתיד של ברזיל ושמם מתנוסס בפנקסי הסקאוטרים של רוב הקבוצות המובילות ביבשת. יש לקוות שלא ידבק בהם חיידק החזרה הביתה כי אחרת המפסידים מכך יהיו הם, אבל בעיקר אנחנו.

לטור סרט טורקי
לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט