תגית: כדורגל בישראל

אני לא חושב שיצא לנו לראות צילום של משחק ליגת העל בכדורגל מהאוויר.

ניתאי בן עזרי צילם את המשחק שהתקיים ביום שני בין הפועל באר שבע למכבי חיפה מהאוויר, וזה נראה פשוט מדהים!

המקום: אצטדיון המושבה פתח תקווה, השנה: 2014, המצב: עגום! שתי קבוצות עירוניות ברמה בינונית בלבד, אחת אשר נלחמת על חייה בליגת העל והשנייה נלחמת לחזור לליגה הבכירה. מה קרה לעיר פ״ת? וממתי היא הפכה ללא רלוונטית במפת הכדורגל בישראל?

נחום סטלמך, אברהם גרנט, מוטי קקון, זאב זלצר, רפי כהן, מנור חסן, וואליד בדיר, אדורם קייסי ועוד… כל אלה שיחקו או אימנו בהופועל פתח תקווה, קבוצה שבארון הגביעים שלה יש שש אליפויות(חמש מהם ברצף, שיא שלא נשבר עד היום) שני גביעי מדינה וארבעה גביעי טוטו, כל אלה בלי שום קשר להופעות באירופה, סגנויות וכו׳…חתיכת היסטוריה!

אז נכון, בצד השני של העיר התעסקו בלהיות סגני תארים, ללא אליפות אבל עם שני גביעי מדינה ושלושה גביעי טוטו, בלי לדבר כמובן על השחקנים שגדלו אצלם במועדון: האחים צופין, טל בן חיים, עומר גולן, תומר בן יוסף, איסמעיל עמר וכו׳… אסור גם לשכוח, מכבי שהייתה הקבוצה הראשונה בעיר והשנייה בלבד בארץ(אחרי מכבי ת״א).

בתוך כל ההיסטוריה הזאת יש את ההווה, וההווה אפור, כמעט ועשור שלם שהעיר נלחמת בין מרכז טבלה לתחתית, בלי קרבות זוהרים, בלי יותר מדי הישגים, פשוט שתי קבוצות בינוניות, אז למה להמשיך ככה? כתוצאה מחוסר ההישגיות, חוסר בהשקעה כספית וחוסר בניהול, הנוער בעיר בורח לרעננה, רמת השרון ותל אביב, והמעטים שנשארים כאן לא מתפתחים להיות שחקני מפתח בבוגרים, תוסיפו לכל זה תקציבים נמוכים שמולידים סגלים חלשים עם זרים חלשים וקיבלתם עיר שלמה בירידה.

העיר אשדוד לא הייתה צריכה שתי קבוצות, כך גם קריית שמונה, האיחוד עשה רק טוב, הכדורגל השתפר, התקציבים הפכו גדולים יותר, יש קהל, ובקריית שמונה אפילו יש אליפות, אז למה לא בגוש דן? למה שאצטדיון המושבה לא יהיה מלא במשחקיה של עירוני פ״ת? אפשרי גם מ.ס פ״ת, אני מוכן להתפשר גם על מ.כ פ״ת.

פוליטיקה? לא קונה את זה, פרדה לא נראה כל כך מכביסט וליאור אסולין בכלל רצה לברוח להישרדות. שנאה? אפשר לפתור את זה, מתוך הבנה שביחד נהיה חזקים יותר וכרגע הלבד הזה לא עושה טוב לשתי הקבוצות. תהיה תקופה קשה בהתחלה, אבל אין ספק שעם הזמן תבנה קבוצה יציבה ומאוחדת. דרבי? לא מעניין, הדרבי האמיתי הוא מול קבוצות השרון וגוש דן, אותן קבוצות שנהנות מחוסר ההשגיות באם המושבות לטובתן. העיר חייבת קבוצה תחרותית שתתמקם בשישיה הראשונה בליגה.

אצטדיון המושבה נבנה כדי להיות היכל ספורט מכובד לעיר ולשתי קבוצות הכדורגל של העיר, בינתיים קבוצות העיר לא ממש מכבדות אותו! שתי הקבוצות ממש משלימות זו את זו, הפועל מחוסרת הנהלה והשקעה כספית, ואילו מכבי די חסרת קהל, את ההסכם אפשר לחלק לאחוזים בצורה נוחה, ולהוסיף משקיע חיצוני שיעזור בכספים ובגישור בפערים בין הלוזונים להנהלת הפועל.

הגיע הזמן לאיחוד במלאבס! למה לעכו, רעננה ורמה״ש יש מקום בליגה הבכירה ולפתח תקווה לא?למה רעננה יכולה להיות הפתעת הליגה והלוזונים יסיימו רק כאכזבת הליגה? אחת הערים הגדולות בארץ ואחת מערי הכדורגל המובילות בארץ הפכה לאפורה, ואני לא מתכוון לאפור הלונדוני. מעל לכל אסור לשכוח שנחום סטלמך, הספורטאי הבכיר ביותר שיצא מהעיר הספיק להיות בשני צידי הכביש, אז…

מילד מבטיח שמראה ניצוצות במדי אלופת המדינה ולוקח אותה עד ליגת האלופות, לעוד שחקן בקישור המעובה של מכבי חיפה שנמצא בצומת דרכים בקריירה. כך הגיע אייל גולסה למצב החדש והלא מוכר לו – שחקן ספסל.

ב26.05.01 התקיים מחזור המשחקים האחרון של עונת 2000/1 של ליגת העל. בקריית אליעזר נפגשו מכבי חיפה ומכבי ת"א. המשחק היה לפרוטוקול בלבד, שכן חיפה הבטיחה את האליפות מספר מחזורים קודם. המשחק זכור בעיקר בגלל אוהדי מכבי חיפה שנמחצו על הגדרות בסוף המשחק, כשרצו לפרוץ למגרש ולחגוג את האליפות. הצל הכבד הזה העיב על האליפות של הירוקים וגם על עוד היסטוריה קטנה שנעשתה באותו היום.

בדקה ה67 יצא ראובן עטר, האליל של  יציע ג' ודמות כמעט מיתית בקרב אוהדי מכבי חיפה, ונכנס במקומו יוסי בניון, הסופרסטאר החדש של הכדורגל הישראלי ומי שזה עתה נכנס לנעליי עטר ככוכב החדש ביציעים. בניון עוד הספיק להיות מעורב בשער השלישי של מכבי חיפה במשחק שנגמר ב3-2 לטובת המארחים. על תואר האליפות, שהגיע אחרי 7 שנים שחונות, חתום יותר מכולם הקשר הצעיר עם 13 שערים ו13 בישולים, כשהוא גם נבחר לשחקן העונה של הליגה. כשהגיע גולסה לחיפה וקיבל את מספר 15 של בניון ההשוואות לא איחרו לבוא.

מתחילת הקריירה שלו, דיברו על אייל גולסה כבניון הבא. הוא נחשב לכשרון הכי גדול של השנתונים שלו, ולא היה ספק שהוא בדרך הבטוחה להיות כוכב. במשחק הראשון שלו בהרכב, נגד מ.ס אשדוד הוא כבש שער יפהפה ונבחר לשחקן המחזור, נראה היה שההבטחה מתחילה להתממש, אך גולסה מיעט לשחק בהרכב בשנה הראשונה שלו בקבוצה וסיים את העונה עם גול אחד.

 שנה מאוחר יותר כבר אי אפשר היה להתעלם ממנו, כשתרם רבות לעלייתה של מכבי חיפה לליגת האלופות עם שערים חשובים נגד אקטובה הקזחית ורד בול זלצבורג מאוסטריה בשלב המוקדמות. אחר כך הגיע הפרשה עם לאציו, וקפיצת המדרגה ממעמד של שחקן מבטיח לכוכב מוכח לא הגיעה. מאז גולסה עומד במקום ומעמיד ממוצעים  דלים של שני שערים ושני בישולים לעונה, למעט עונת 2009/10 בה כבש חמישה שערים. המספרים והסטטיסטיקה האישית של גולסה הם לא של שחקן שמיועד להוביל את מכבי חיפה, והוא יודע את זה גם.

אחת הביקורות הבולטות נגד מכבי חיפה בשנים האחרונות היא התלות המוחלטת שלה ביניב קטן. גולסה היה אמור להיות האיש שיישא איתו בנטל של ניהול המשחק והובלת הכדור. לפרקים היה נראה שגולסה עומד לממש את ההבטחה, אך זה נשאר בגדר ניצוצות והברקות חד פעמיים. דווקא בנבחרת הצעירה, גולסה היה יציב והציג יכולת גבוהה במשחקי הידידות שקדמו ליורו הצעירות, כשבשני המשחקים נגד הולנד וגרמניה היה המצטיין במגרש.

ואז הגיע טורניר היורו וגולסה היה חלש. לקינוח, הוא גם הורחק במשחק נגד איטליה ובכך סיים למעשה את השתתפותו בטורניר. ובכל זאת היה נראה שגולסה על סף מעבר לחו"ל. בתקשורת נכתב על התעניינות מצד מספר קבוצות  וביניהן סטנדרד ליאז', שמינתה את גיא לוזון למאמנה. במכבי חיפה החלו בגיבוש הסגל עם ההבנה שגולסה לא ימשיך בקבוצה ויימכר לאירופה. על המשבצת שלו הגיע הרכש החדש מספרד, רובן ראיוס.

ראיוס הגיע וסיבך את גולסה בפלונטר. מצד אחד, הוא לא עבר לקבוצה מחו"ל, ומהצד השני המקום שלו בהרכב נלקח על ידי הספרדי החדש. ההתחלה של הספרדי במכבי חיפה לא בישרה טובות לגולסה. הוא לא הפסיק להפציץ שערים והשתלט לחלוטין על התפקיד של יניב קטן כמוביל הכדור העיקרי של הקבוצה.

גולסה החליט לא לחדש את חוזהו בחיפה וההנהלה החליטה להשעות אותו ולתת לו להתאמן עם עמאשה ועזריאל המנודים. הקשר כנראה הבין שהוא חייב לשחק , וזה לא משנה כרגע אם זה בארץ או בחו"ל  והגיע לסיכום עם הקבוצה על המשך דרכו.

בינתיים הקבוצה החלה לקרטע, ואיתה צלל ביחד ראיוס. השילוב של המומנטום השלילי שהקבוצה נקלעה אליו עם הקמפיין בליגה האירופית מאלצת את בנאדו להשתמש ברוטציה, וכך אחרי שחזר לסגל מוצא את עצמו גולסה בפתחה של עוד הזדמנות להוכיח מה הוא שווה, רק שעכשיו נקודת הפתיחה שלו שונה. אם בעבר, למרות יכולת בינונית, גולסה ידע שהוא באנקר בהרכב, היום הוא צריך להילחם על דקות משחק. הסיטואציה החדשה יכולה להוציא ממנו רעב ואסרטיביות שלא ראינו ממנו בעבר, ההבנה שהוא לא מוגן יכולה לתת לו את קריאת ההשכמה שהוא היה צריך. אולי דווקא מהמקום הזה הוא יצמח ויתפתח להיות השחקן שכולם ציפו שיהיה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אין מה לכעוס על התוצאות של נבחרת ישראל. סגל שהכוכב הכי גדול אצלו זה תומר חמד, לא אמור להוות יריב שקול לרוסיה ופורטוגל. על אחת כמה וכמה שכשהחלוץ לא משחק, הבא אחריו כשאיש שאמור להוביל את הנבחרת הוא ביבראס נאתכו. עם כל הכבוד לקריירה המכובדת שהוא עושה בקאזאן, לא מדובר באוזיל או פבראגס וגם יש מרחק גדול בינו לבין אייל ברקוביץ' הנהדר.

הבעיה היחידה הייתה באין כדורגל שהוצג (או לא הוצג) במהלך הקמפיין. בקושי היו מהלכים של דאבל פאסים, או משהו מתוכנן מראש שמראה על חיבור מקצועי ולא מקרי. מול אזרבייג'אן, שהפסידה 43 מ-49 משחקי החוץ האחרונים שלה, מלבד ההחטאה של ברדה לא היו הזדמנויות נוספות. מאלי גוטמן הציפיות היו ליותר.

המאמן היסודי, שהנחיל להפועל תל אביב כדורגל אטרקטיבי וזכה איתם בתארים ועלייה היסטורית לליגת האלופות, היה אמור לעשות את אותו הדבר עם הלבנים-כחולים. בהתחלה היה נראה שזה אכן הכיוון, כשהבטיח שבכל משחק הוא יעלה במערך של שני חלוצים. אלא שלא דובים וכן בונקר. מערכים זהירים, חילופים של שחקנים באותו תפקיד. כדורגל התקפי ראינו רק אם העברנו ערוץ בזמן השידור, לראות משחק אחר.

יש שחקנים יצירתיים בסגל. רפאלוב, מליקסון, בניון ונאתכו. אז למה לרדת להגנה ולעמוד כל המשחק מאחורי הכדור? מה הסיכוי לנצח כשאתה מתגונן 90 דקות? מספר ההזדמנויות הופך מינימאלי וכך גם הסיכוי להבקיע. אף אדם עם רגליים על הקרקע לא ציפה שנקדים את פורטוגל או רוסיה בבית הקשה הזה. אז במשחקים מולם ובקמפיין בכלל אין מה להפסיד. אפשר לשחק פתוח, ככה כולנו נסבול פחות ואולי גם ישראל תצליח לעקוץ ולהפתיע. ככה נראה שאולי אפשר והשד לא כל כך נורא.

גוטמן מאמן את הנבחרת כבר קרוב לשנתיים. השכר שלו הוא מיליון שקל ברוטו לעונה. הזמן שהוא קיבל היה די והותר והוא נכשל. המסקנה הברורה היא שאין צורך להאריך את החוזה שלו. יהיה חסר טעם (בדיוק כמו המשחקים הבאים של הנבחרת) לחכות שנתיים נוספות לעוד קמפיין כושל. השינויים שהנבחרת שלו והוא זקוקים לעבור כדי להגיע להישג כלשהו הם כל כך גדולים, שספק גדול אם יקרו בפרק זמן סביר. זה יכול להיות גם שיעור לכל מאמני העבר בנבחרת ששיחקו על מתפרצות ובונקרים- הפשע לא משתלם.  הבעיה היא שאחד מהם כבר מועמד שוב לתפקיד. אברם גרנט.

הקמפיין שלו על העלייה למונדיאל 2006 בגרמניה, היה מורכב ממגננה, כדורגל אפור ומזל. פעם גול בדקה התשעים מול אירלנד, פעם אדום מול צרפת ופעם שער עם העורף של אבי יחיאל. נבחרת ישראל לא עלתה אז לפלייאוף למרות שלא הייתה מול יריבה גדולה  שכן עשתה את זה(שוויץ), אבל בזכות החברים בתקשורת , גרנט זכה לשבחים גדולים. "החלום נמשך" אמר אחרי אחד המשחקים, כשהסיכויים לעלות עוד היו רלוונטים. אם זה חלום אני לא רוצה לישון יותר בחיים שלי. גרנט כבר לא עובד מעל שנה. אין לו קבוצות פריימיר ליג או קבוצות אירופאיות אטרקטיביות שמעוניינות בו. הסיכויים לקבל את הג'וב לטובתו, כלומר לרעתנו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

יהלי רואה מנתח את השנתיים החלשות של איתי שכטר באירופה, וסבור כי הצטרפות פוטנציאלית שלו למכבי חיפה תעשה לו רק טוב, ותשרת את הירוקים. שם המשחק: ביטחון, כי הכל מעבר לכך כבר קיים.

מה לא נאמר על הכישרון הבלתי נגמר של איתי שכטר ברגליים. מימיו בנצרת עילית, דרך הפריצה בנתניה ועד ההצלחה המסחררת בהפועל תל אביב, אנשי הכדורגל בארץ היו תמימי דעים, תמיד, באשר לפוטנציאל שטמון בשחקן הזה. שכטר, שזכה עם האדומים מוולפסון בדאבל נפלא, החליט לנסות את מזלו בקלחת האירופית, בבמות המרכזיות ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע – הליגה האנגלית והליגה הגרמנית.

לאחר שנתיים ניתו לומר בבירור – אולי שלא באשמתו, את מקומו באירופה הוא איננו מצא, למרות הבלחות של יכולת חיובית – בעיקר בעונה הראשונה שלו בקייזרסלאוטרן. חשוב לציין שמרכיבים רבים נלווים לדעיכה של החלוץ בסרגל הזמן – מחד החלטות מאוד מפוקפקות של מאמן קייזרסלאוטרן, חולשת הקישור של הקבוצה בהשוואה לאריות הבונדסליגה וצלילתה עם השבועות. מאידך, הסגל הפנטסטי שיש בסווונסי וחלוציה המשופעים. בסה"כ, כבש איתי שכטר חמישה שערים בתקופתו הכפולה בגרמניה ואנגליה – שלושה שערים בבונדסליגה, שער אחד בגביע הגרמני ושער נוסף, לפני מספר שבועות, בפריימרליג, ב-2:3 של סוונסי על וויגאן – שער שאולי ממתיק במעט את הגלולה המרה מהעונה האישית הדי מאכזבת של שכטר באי הבריטי. אגב, במאמר מוסגר, השער של שכטר התברר כהרה גורל מבחינת ה"לאתיקס", שנשרו עם שריקת הסיום של העונה לצ'מפיונשיפ.

כעת נשאלת השאלה לאן פניו של איתי שכטר מועדות – האם עליו לנסות בכל מחיר להמשיך באירופה או לחזור הביתה לקבוצת צמרת בליגה הישראלית? השאלה קשה, המענה עליה מורכב. לטעמי, לאיתי שכטר אסור לבצע את טעות שלומי ארבייטמן, שנעלם כמעט לחלוטין ממפת הזימונים לנבחרת וכבר שנים עומד במקום. אסור לשחקן כמו שכטר, שזקוק לזריקת ביטחון כמו אוויר לנשימה, לחמם את הספסל, תהא הקבוצה והמועדון בו ישתייך מכובדת ומכובד ככל שיהיו. שכטר הוא מסוג השחקנים שצריכים להיות ג'וקרים בטוחים בקבוצה שלהם. כששכטר יקבל אשראי לעשות כרצונו על כר הדשא – הקבוצה תהנה ממנו, ועל כך יעיד מאמן הנבחרת, אלי גוטמן.

התכונות של שכטר מגוונות מאוד בכל קנה מידה. לא סתם ראינו אותו מלהטט סביב שחקנים בליגה האירופית ועובר אותם כאילו הם אוויר, לא סתם ראינו אותו מבשל שני בישולים ענקיים בניצחון האחרון של נבחרת ישראל בבלפסט. העובדה שהחלוץ עמד במקום מבחינת כיבושים (למרות שיש בו מרכיבים רבים של שחקן עושה משחק, יעיד על כך פאבלו הרננדס שקיבל ממנו בישול גאוני מול צ'לסי בתחילת העונה), היא מחדל רציני, הן מבחינת החלוץ שמצוי היה במשבר, והן מבחינת מאמניו. "הוא היה השחקן הטוב ביותר בקייזרסלאוטרן ומשהו ממש לא מסתדר לי עם ההחלטות של המאמן שלו, הזוי לחלוטין", אומר ברייש גליי כוכב הנבחרת לשעבר, אייל ברקוביץ'. ולמרות התפוקה הכמעט ולא קיימת, אלי גוטמן יודע דבר או שניים על איתי שכטר – טכניקה ברגליים יש לו, מהירות עם הפנים אל היריב יש, סיבוב מהיר עם הגב למגן יש, התמצאות טובה יש, בעיטה חזקה יש, משחק ראש יש, פיזיות ונוכחות יש. התכונות של שכטר ככדורגלן, ללא ספק, בטח ובטח במונחים הישראלים, הן פשוט פנטסטיות.

שימו לב לדברים שאמר איתי שכטר בראיון לגלי צה"ל: "אני לא יודע מה יהיה בדיוק. אני לא יודע מה בונה ג'ורדי, ומה בונה אריק, ומה קורה עם הפועל תל אביב – זה דברים שלאט לאט נבנים. כסף יהווה פקטור במעבר שלי כי אם אני אחזור לארץ זה חוזה לחמש שנים. אני רוצה לשחק כדורגל בסופו של דבר, אני רוצה לשחק ולהנות מהקריירה שלי, כי בשנה האחרונה בכלל לא נהניתי". צודק איתי.

מבחינה פרקטית, קייזרסלאוטרן שעתידה יתבהר ביום שני הקרוב, זוכרת את המו"מ הקשוח מול האדומים לפני שנתיים ולא יתפשרו בעלויות שחרורו – דבר ששם בצד את אופציית חזרתו להפועל ת"א. מבחינת שכטר צריך לזכור כי האדומים מוולפסון לא מסתמנים כמועמדים וודאיים לזכייה בתארים ועם כל הכבוד – הוא איננו סמל במועדון, ולמרות השנתיים היפות שהיו לו בצד האדום של העיר התוססת  – יעשה נכון השחקן אם יוותר על שהייה שנייה בסיר הלחץ הלא ברור, הן פיננסית והן מקצועית, של האדומים. מבחינת אופציית המעבר למכבי ת"א, חייבים לשים לב – הצפיפות בחוד של הצהובים-כחולים היא לא עובדה מעודדת מבחינת שכטר, שאחרי עונה מורטת עצבים יצטרך להתמודד על מקום בהרכב מול שחקנים כמו אלירן עטר, ברק יצחקי, מונס דאבור, ראדה פריצה וגאל מרגוליס.

מבחינת מכבי חיפה, גורמים במועדון הירוק מבהירים כי ההצעה שתושם על השולחן מול שכטר היא גבוהה מאוד בסטנדרטים של יעקב שחר. אין ספק שהצטרפות למועדון מסודר כמו זה מהכרמל, תסדר את שכטר מכל הכיוונים. מקצועית, מקומו של שכטר כדמות מובילה עתיד להיות מובטח, שכן חיפה זקוקה בדחיפות לחלוץ מרכזי אחרי שיחרורם של עמאשה וימפולסקי. כשחושבים על זה, שילוב קטלני כמו זה של שכטר-עזרא-ורד מבחינת הצד הישראלי, אמור להוות מניה בטוחה. בד בבד, אריק בנאדו התגלה בעונה האחרונה כדמות שיודעת לנווט ספינות אבודות, כאיש מקצוע מרגיע, שקול, חכם, ויחד עם זאת צעיר, רעב ושאפתן – כל אלה הם בדיוק מה שאיתי שכטר צריך בנקודה זו של הקריירה שלו. אז אולי מכבי חיפה היא לא אירופה במובן הקלאסי של המילה, אבל היא הכי קרובה לאירופה במפת הכדורגל שלנו, ויכולה לקטוף הישגים של ממש, הן בזירה המקומית והן בליגה האירופית. אז איתי, תתחיל לחשוב ירוק, אל תתמהמה יותר מדי, ולך על ההצעה של שחר את אריק. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה – אנחנו צריכים אותך בשיא לקראת החודשים הקרובים בקמפיין הנבחרת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם