יכול להיות שהנושא של הטור הפעם בא לא במקרה אחרי התבוסה הביתית של מכבי חיפה לצהובים מתל אביב בתחילת השבוע. כשסובלים אז הכי מתגעגעים לדברים הטובים שהיו פעם. בדרך כלל גם נוטים להאדיר אותם בלי סיבה מוצדקת. במקרה הזה, מכבי חיפה של עונת 1993-1994 ראויה לכל המחמאות.
באותה עונה סיימו הירוקים במקום הראשון ללא הפסד ליגה. כשהם קובעים שיא חדש של 46 משחקים רצופים בלי לרדת מהמגרש ללא נקודות. סגל הקבוצה אז היה אחד הטובים שנראו בארץ, ואולי המוכשר והנוצץ בינהם. הוא כלל, בין היתר, את אייל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון מזרחי, סרגיי קנדאורוב, משה גלאם ואלון חזן. בהתאם לכך, שיחקה הקבוצה בסגנון מאוד התקפי וסיימה עם 97 שערי זכות. לשנייה, אותה מכבי תל אביב שמוזכרת למעלה, לא היה סיכוי. על המקהלה ניצח גיורא שפיגל, המאמן הכי לא מוערך בארץ. שערורייה שלא הגיע לנבחרת ישראל. בניגוד לכל מעגלי הפינות והנובחים למיניהם שמילאו את התפקיד, מדובר באיש מקצוע יסודי וזן נדיר בתרבות המתלהמת שלנו. בעונה שלפני כן, הייתי בן 6 ויחד עם חבר החלטנו שאנחנו אוהדים את בית"ר ירושלים כי היא הייתה הכי טובה. "ירושלים של אוחנה ושל שוורץ" לקחה אז אליפות אבל לאחר מכן צלעה. היינו צריכים לבחור קבוצה חדשה, שישתלם לאהוד אותה. זיהינו תנועה יפה בפסגה של מכבי חיפה ואחרי אותה שנה מדהימה לא היה לא צורך באף אחת אחרת. אז מי אמר שלגברים קשה עם מחויבות?
אז גם הייתה הפעם הראשונה שהערצתי כדורגלן. זה היה מספר 9, הקוסם. עשרה שערי ליגה ושלושה עשר בישולים (שני בקבוצה רק לאלון חזן שסיים עם לא פחות מ-16) מינפו אותו כאחד השחקנים המובילים בארץ. כל זה בעידן שגם אלי אוחנה, חיים רביבו, עטר ורוזנטל היו כדורגלנים פעילים. המעבר בסוף הקריירה למכבי תל אביב והלכלוך על קבוצת נעוריו הביאו סוף להערצה. הפרשנות והסגנון ביטוי שלחו אותה משם לגלקסיה אחרת. כל זה לא ישנה את ההיסטוריה שלו ושל מכבי חיפה כקבוצה באותם ימים, וטוב שכך.
רגע השיא של עונת 1993-1994 היה המפגש בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. שתי הקבוצות צברו את אותו מספר נקודות. המארחת באה אחרי שסחטה תיקו בחוץ מול נתניה. אם היא תפסיד לקבוצה מהמרכז האליפות תהיה בסכנה גדולה, כשחיפה כבר לא תהיה תלויה רק בעצמה.
שבת בערב. ערוץ 1. 20,000 איש מילאו כל מקום שאפשר להניח עליו את הטוסיק באצטדיון קריית אליעזר. מכבי תל אביב הגיע רק לחימום. מהמשחק הם הבריזו. תוך 30 דקות זה כבר היה שלוש אפס לירוקים. ברקוביץ' בישל שני שערים וכבש אחד, עטר ,גצקו, מזרחי וגלאם התכבדו בחגיגה. משחק ותוצאה שנכנסו להיסטוריה. למרות שכבר עברו כמעט 20 שנה מאז, אני עדיין זוכר את הכיסא המתנדנד מעץ שישבתי בו מול הטלוויזיה בזמן השידור, את השכן שנכנס כשכבר היה ברור לאן המשחק הולך ואת הציון שקיבל מספר תשע למחרת בעיתון- 9.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
One thought on “הדשא הירוק: נזכרים במכבי חיפה של 93/94”