הפחד הכי גדול שלי כשאני הולכת למספרה הוא לא המחיר, או שהתספורת לא תהיה בדיוק כפי רציתי. הפחד הגדול שלי הוא כאשר חופפים לי את השיער בכיור, אתן מכירות את הכיור הזה; יש לו מקום לצוואר, אבל הוא כל כך לא נוח.

אך יש משהו מסוכן בהרבה מחוסר הנוחות. יתכן והספרית שלכן מעמידה אתכן בסיכון לחטוף 'שבץ מכון יופי'.

אתן וודאי תוהות מה זה שבץ מכון יופי. ובכן, זהו שבץ שנגמר מנזק לכלי הדם שבצוואר, כתוצאה מהתנועות שהכיור במספרה גורם לצוואר. אישה אחת הרגישה חולשה פתאומית ביד וברגל שמאל שלה כשבוע אחרי שהייתה במספרה. ואז, לאחר כשבוע נוסף, היא הובהלה לבית החולים עם בחילות, הקאות, וכשהראש שלה בוער מרוב חום. הרופאים אישרו שהיא סבלה משבץ.



מהו שבץ?

שבץ נגרם מחוסר חמצן למוח. כאשר כלי הדם סתומים או סובלים מנזק, זה גורם לזרימת דם לא תקינה או אפילו להתקרשות. זרימת הדם הפחותה מגיעה למוח והורגת תאי מוח. התוצאה הפיזית תלויה באזור בו המוח נפגע. למשל, נזק לצידו השמאלי של המוח יכול להוביל לבעיות בדיבור או שפה או בעיות עם צד ימין של הגוף. נזק לצידו הימני של המוח עלול להוביל לאיבוד ראייה או בעיות בצידו השמאלי של הגוף. שבץ הוא גורם המוות החמישי בארצות הרית, והגורם מספר 1 לנכויות שונות. נפגעי השבץ הן 40% גברים ו 60% נשים, והסיכון עולה עם הגיל. אך עדיין, ניתן למנוע את רוב מקרי השבץ.

סימפטומים לשבץ:

*חולשה ותחושה רדומה צד אחד של הגוף
*פנים נפולות
*דיבור לא ברור (כמו של אדם שיכור)
*איבוד ראייה, ראייה כפולה

איך למנוע שבץ במספרה?

שמרו על הצוואר שלכן! תוודאו שמי שחופף לכן את השיער עושה זאת בכיור שמתאים לגובה שלכן, כיור שנוח לכן, בכיסא מתכוונן. תמיד השעינו את החלק האחורי של הצוואר שלכן על לפחות מגבת אחת (אם אפשר אז יותר), על מנת להקטין את הלחץ והמתח.

בבית:

לחץ דם תקין יכול למנוע שבץ. תשמרו על תפריט מאוזן ובריא. אם אתם אוכלים מזון עשיר בשומן טרנס, כולסטרול ונתרן, אתם מעלים את הסיכון שלכם לקבל שבץ. במקום, נסו לאכול מזון בריא ולא מעובד, ושמרו על צריכת הסוכר שלכם.

תעשו ספורט! זה לא רק מה שאתם מכניסים לגוף, זה גם מה שאתם עושים איתו. אם אתם לא עושים התעמלות, אתם מעלים את הסיכון ללחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, סוכרת, מחלות לב ושבץ.

אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה סימפטומים של שבץ, לכו לרופא מיד! כמה שיותר מהיר תגיבו לסימני האזהרה, כך הסיכוי שלכם לשרוד ולהתאושש גדול יותר.

ב 1978 ג'ן נמסרה לאימוץ כאשר הייתה תינוקת קטנה. היא בילתה שלושה חודשים בבית אומנה לפני שאומנה על ידי שני הורים אוהבים.

כשג'ן הייתה בת שבע, סיפרו לה שהיא מאומצת וזה שבר אותה.

היא כבר לא ידעה מה מקומה בעולם ורצתה למצוא את המקום ממנו הגיעה.

כשגדלה היא החלה לחפש אחר תשובות בלי להבין בהתחלה איזה מסע ארוך וכואב עומד לפניה. רק כאשר קיבלה מכתב החיים שלה קיבלו תפנית לטובה והשתנו לנצח.

אם אתם מאומצים, לנסות לאתר את המשפחה הביולוגית שלכם יכול להיות תהליך מתסכל מאוד, במיוחד אם המשפחה הביולוגית לא רוצה שימצאו אותה.

ג'ן בדקה אלפי מסמכים, יצרה אילן יוחסין ברשת, עשתה ראיון בטלוויזיה המקומית, אבל שום דבר לא עבד. היא הייתה משוכנעת שהיא לעולם לא תגלה מאיפה היא באמת.

היא אמרה שהיא החלה לראות פרצופים בקהל ותהתה האם הם אחות שלה, אמא או אח.

למרבה המזל, מומחה הציע את עזרתו כדי לאתר את המשפחה שלה והצליח למצוא בן דוד רביעי שהוביל ג'ן לסבתא רבא שלה.

ג'ן המשיכה לעבוד עם המומחה ולבסוף איתרה את אמה הביולוגית – ושבעה אחים אפשריים!

"כשראיתי את התמונות ידעתי שזה הם", אמרה ג'ן.

היא כתבה מכתב למשפחה שלה ושלחה אותו, אך הוא מעולם לא נאסף, מה שהוביל את ג'ן להאמין שהם לא רוצים להכיר אותה.

אז הגיעה הודעה בפייסבוק – היא הייתה מאחותה.

לפני שקראה את ההודעה היא הייתה משוכנעת שיהיה כתוב, "תעזבי אותנו בשקט", אבל במקום היא ראתה את המילים: "אחותי הקטנה", "ההחלטה הכי קשה בחייה", ו "תמיד תאהב אותך".

יום למחרת, היא דיברה לראשונה עם אמה הביולוגית ושמעה שהיא לא רצתה לקרוא את המכתבים כי היא פחדה שהם יהיו מלאי שנאה. חודשיים אחר כך, היא והמשפחה שלה נכנסו למכונית והחלו בנסיעה של 17 שעות כדי לפגוש את האמא הביולוגית שלה.

זה היה איחוד מרגש ומפגש משמח, כמו כן היא זכתה להכיר לאמא הביולוגית שלה את הבן ובני הדודים שלה.

איזה סיפור נפלא של תקווה והתמדה שהשתלם בסוף. עכשיו ג'ן יכולה להיות מרוצה שהיא סוף סוף מצאה את השורשים שלה.

בבקשה שתפו את הסיפור המיוחד עם החברים והמשפחה שלכם.

זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים מתרחשים להם רגעי קסם שאי אפשר לביים. טהורים, יפים שמחברים יחד בין שני אנשים זרים, שמי יודע, אולי אפילו לא דוברים את אותה השפה.

הסרטון המדהים הזה צולם בתחנת רכבת בפריז, שם שני אנשים זרים שילבו את הכישרון שלהם כדי ליצור מוזיקה נפלאה.

כששרלוט פונס הייתה בת 3 חודשים בלבד, היא נאלצה לסבול מתרחיש אימה לו קיבלה תזכורת בכל פעם שהסתכלה במראה.

למשפחה היה דביבון מחמד וכשההורים שלה השאירו את שרלוט לבד בעריסה עם בקבוק חלב, הדביבון נכנס לעריסה וטרף את פניה. הדביבון כנראה רצה את החלב.

התקיפה הרסה את אוזן ימין שלה, את האף, וחלק מהשפה והלחי.

המשמעות של האירוע הטרגי היה שההורים הביולוגיים של שרלוט איבדו את המשמורת עליה ועל אחיה הגדול. שרלוט ואחיה עברו לגור עם קרובי משפחה, שרון וטים פונס, שם היא זכתה להתחלה חדשה.

סבלה מדיכאון

אבל בגלל האירוע הנוראי, לשרלוט היה קשה להתחבר לאנשים והיא סבלה מדיכאון. למרבה המזל, היא הכירה כמה חברים בבית הספר היסודי.

למרות הניתוחים הרבים שעברה לשיקום הפנים, שרלוט מעולם לא התלוננה או בכתה.

במהלך החמש השנים האחרונות, המנתח הפלסטי ד"ר קונגריט צ'ייסטה, עבד על בנייה מחדש של הפנים שלה.

אבל הניתוח האחרון היה בעל משמעות רבה לילדה האמיצה בגלל שרופאים עבדו כדי לחזק את האוזן שלה בעזרת רקמה מהבטן. סוף סוף היא יכלה לעשות משהו שתמיד רצתה – עגילים באוזניים!

שרלוט שהייתה בת 14 בזמן הניתוח המשמעותי, יכלה לענוד את 50 העגילים שהיא אספה במהלך השנים.

במהלך הניתוח שארך 90 דקות, רופאים השתמשו ברקמת הבטן גם כדי להעניק מראה מלא יותר לשפה העליונה וללחי.

רוצה לעזור לאחרים

שרלוט נשארה חיובית והביטחון העצמי שלה צמח עם כל תהליך.

"היא לוחמת", אמר ד"ר צ'ייסטה. "היא לא בכתה פעם אחת. עם כל ניתוח, היא מעולם לא התלוננה".

אבל הדבר הכי מדהים אולי מכל הסיפור הזה, הוא ששרלוט רוצה להיות מהנדסת ביו-רפואית כשתהיה גדולה כדי שתוכל לייצר פרותזות לאנשים הזקוקים להן.

מאחלים לך את כל הטוב שבעולם שרלוט! שמרי על ראש מורם, יש לך חיוך מקסים. 

שתפו כדי לעשות מחווה לאומץ הלב שלה!

מכל הדברים שמישהו יכול לעשות בזמן שהוא במערכת יחסים, בגידה היא כנראה הדבר הגרוע מכל.

בואו נודה בזה, אי אפשר שלא להישבר כאשר בן או בת הזוג בוגדים בכם. וזו אולי הסיבה שזה כל כך מספק כאשר הצד האשם זוכה לנקמה שמגיעה לו.

וזו כנראה הסיבה שהיו כל כך הרבה תגובות לסיפור של אישה אחת על הנקמה שהשיגה ביום החתונה שלה. היא סיפרה את הסיפור שלה באתר Whimn.com.au, וזה בהחלט סיפור שכדאי לכולם לקרוא…

האישה, העונה לשם קאסי, סיפרה שהיא הייתה במערכת יחסים עם הארוס שלה, אלכס, במשך שש שנים.

היא כתבה: "זה היה אמור להיות היום המאושר בחיי, במקום, ידעתי שזה היה סופה של מערכת היחסים החלומית שלי ושכולם יהיו עדים לזה".

"מיד הרגשתי שהוא האחד. המשפחות שלנו נהיו חברות, החיים שלנו השתלבו יחד, והאמנתי שנחייה באושר ובעושר".

אך התברר שלאלכס יש סוד. סוד שהתגלה רק יום לפני החתונה הגדולה.

הכל החל כאשר קאסי החלה לקבל אי מיילים עם צילומי מסך.

באי מיילים היה כתוב: "לא הייתי מתחתנת איתו. ואת?".

לפי קאסי, צילומי המסך היו של התכתבויות בין אלכס לאישה אחרת. היו גם צילומים של השניים ביחד.

התאריכים של הצילומים וההודעות היו מלפני כמה חודשים ועד כמה ימים לפני. לא הייתה שאלה לגבי האותנטיות של ההודעות האלה. "פשוט ידעתי", אמרה קאסי.

ועדיין, למרות שגילתה על חוסר הנאמנות של אלכס, קאסי לא הייתה מוכנה לבטל את החתונה. היא הסבירה: "איך אני יכולה לבטל כשכולם כבר כאן ואחרי ששילמנו על הכל?"

כמובן, היא גם לא תכננה לתת לאלכס להתחמק ללא עונש.

יום למחרת, היא שמרה על קור רוח. היא לא סיפרה לאלכס על ההודעות שהיא קיבלה, והמשיכה עם החתונה כמתוכנן.

רק כאשר הגיעה לחופה, היא הוציאה לפועל את הנקמה האדירה שלה.

"לא תהיה היום חתונה", היא אמרה לקהל האורחים. "מסתבר שאלכס הוא לא מי שחשבתי שהוא".

אלכס ניסה להחזיק לה את היד, אבל קאסי הורידה את הפרחים וחשפה את הטלפון הנייד שהיה איתה. אז היא החלה לקרוא את כל ההודעות שנשלחו אליה. עם כל מילה הפנים של אלכס החליפו צבעים יותר ויותר.

"נתתי לעיניים הדומעות שלי לפגוש את שלו, ולא היה לו מה להגיד. הוא ברח מהמקום כשאחד החברים שלו רץ אחריו. המשפחה שלו הסתכלה בהלם".

קאסי הודתה שזה היה נורא. אנחנו יכולים רק לדמיין איזה כוחות ותעצומות נפש היא הייתה צריכה כדי להוציא לפועל את התכנית שלה בזמן שכל המשפחה והחברים שלה מסתכלים.

יחד עם זאת, היא כן אמרה ש"הייתה לה אחלה מסיבה" באותו הלילה.

מה דעתכם על מה שקאסי עשתה? הייתן עושות אותו הדבר בסיטואציה כזו?

שתפו את הסיפור אם אתם חושבים שבגידה אינה מתקבלת על הדעת. 

הפלות הן יותר שכיחות ממה שאתם חושבים, אך זה נדיר שאנשים מדברים על זה בפתיחות.

כפי שקורה בדרך כלל, לאנשים קשה לדבר על חוויות שפגעו בהם קשות, למרות שברוב הפעמים לדבר על מה שקרה יכול לעזור בתהליך ההחלמה.

אולי זה בגלל שאנשים נבוכים? אולי נשים שהפילו מתביישות? אבל למה שמישהו ירגיש בושה בגלל משהו שאין לו שליטה עליו?

רייצ'ל וולן היא אישה שיודעת איך זה מרגיש כשמאבדים ילד…

למרבה הצער, הסימנים להפלה לא התגלו בשלב מוקדם של ההריון שלה. במקום, היא תכננה עתיד לילד שלה שטרם נולד, וכמעט הלכה לבית החולים באמונה שהילד שלה בריא. אך כפי שקרה, רגעים לפני הלידה בישרו לה שהבת שלה כבר לא בחיים.

כשמשהו נוראי כל כך קורה, רוב האנשים לא יודעים איך להגיב. איך מספרים למישהו שהוא איבד את הילד שלו?

עבור רייצ'ל, זו לא הייתה רק האהבה והתמיכה של החברים והמשפחה שעזרו לה בעת מצוקה. אלו היו האחיות המנוסות ומלאות החמלה שהיא פגשה בבית החולים ששיחקו תפקיד מרכזי, אלו שניחמו אותה אחרי הטרגדיה שעברה כאשר נאלצה ללדת תינוקת שכבר לא הייתה בין החיים.

עכשיו רייצ'ל בחרה להיפתח ולדבר על הטרגדיה בשעות הקשות ביותר של חייה.

היא כתבה:

“לאחיות,

תודה שהצלתן אותי. הכישורים והידע שלכן הצילו אותי מללכת אחרי בתי אל תוך המוות, זו הייתה החמלה שלכן שהחזירה אותי לחיים. האנושיות שהראיתן זה מה שהחזיר אותי לחיים, גרמתן לזה להיות אפשרי לחשוב על לחיות אחרי המוות.

בגלל זה, אני חייבת לכן את האהבה ואת הכרת התודה שלי. 

תודה לאחיות שתמיד וידאו שלבעלי יש מספיק כריות כשהוא היה צריך לישון בבית החולים. ותודה לאחיות שנתנו לו להגניב קרטיבים מהמקפיא. זיהיתן שזו הייתה חוויה איומה בשבילו ושגם הוא היה זקוק לתמיכה. 

תודה לאחיות שבאו איתי כאשר הבהילו אותי לטיפול נמרץ ממחלקת היולדות. תודה שדיברתן בשבילי כשלא יכולתי לדבר בגלל שהייתי עסוקה במלחמה על החיים שלי. אני לא בטוחה שהייתי חיה כדי לראות את הבת שלי אם לא הייתן שם. 

תודה לאחיות שלימדו אותי איך למלא את חזייה בקרח כשהייתי צריכה לדכא את ייצור החלב כשבתי נולדה ללא רוח חיים. אני גם רוצה להודות לכן שחיבקתן אותי כשבכיתי מכאב בלתי נשלט. החיבוק שלכן לא הקל על הכבדות בחזה שלי, אבל הכנסתן קצת אור אל תוך העולם החשוך שלי. 

תודה לאחות בטיפול נמרץ שניקתה אותי אחרי שבתי מתה. תודה לך שלקחת את הזמן ועזרת לי לנקות את הפנים ולהבריש את השיער. אני עדיין חשה את ההרגשה שסירקת אותי ועשית לי קוקו, זה היה מגע שהרגיש כמו מחווה.

תודה לאחות שישבה ליד המיטה שלי ושאלה אותי על דורותי. תודה שידעת עד כמה היה חשוב עבורה להיות אמיתית אפילו שהיא כבר הייתה איננה. לעולם לא אשכח איך נשענת, ממש כאילו אנחנו חברות, ושאלת: "את רוצה לספר לי עליה?".

תודה לאחות שהלבישה את התינוקת שלי וצילמה תמונה. תודה שווידאת שהכובע לא מסתיר לה את העיניים ושהידיים שלה ממוקמות עם חן. לתמונה הזו יש כל כך הרבה משמעות עבורי. 

תודה לאחיות שלקחו את הזמן כדי לדבר איתי לפני שהמשמרת שלהן התחלפה. אני רוצה להודות לכן שלמדתן את השמות שלנו ואת השם של הבת שלנו לפני שנכנסתן לחדר שלי. זה היה כל כך חשוב לשמוע את השמות שלנו יחד. זה גרם לי להרגיש כמו משפחה. 

תודה לאחות שנכנסה לחדר שלי בלילה הראשון בלי דורותי והחזיקה לי את היד. תודה שלחשת לי את הסיפור שלך על התינוק שלך שגם נולד ללא רוח חיים. תודה שהיית האדם הראשון שהוביל אותי מחוץ לבידוד שמרגישים אחרי שמאבדים ילד. הנוכחות שלה הייתה כל כך חשובה והרגישה כל כך טוב. אני עדיין לא משוכנעת שלא חלמתי אותך כדי שאני אוכל לשרוד את הלילה הבודד הראשון. 

ולבסוף, אני רוצה להודות לאחיות שראו אותי במהלך ההיריון עם האחות הקטנה של דורותי, אפילו אחרי שפרנסס נכנסה לעולם, לעולם לא שוכחים שמישהו נולד לפניה. ידעתי שהלידה של פרננס לא הפכה אותי לאמא בפעם הראשונה. היא הפכה אותי לאמא לשתיים. 

בהוקרה,
זאת שהחזרתן לחיים".

אי אפשר להבין איך זה מרגיש ללדת תינוק ללא רוח חיים. אבל זה בדיוק מה שקורה לחלק מהאמהות. אפילו שאומרים לך שהתינוק בבטן שלא כבר לא בחיים, את עדיין צריכה ללדת אותו.

ליבנו יוצא אל רייצ'ל, וגם אל האחיות מלאות החמלה שעזרו לה בזמן שהעולם שלה התמוטט.

שתפו את הכתבה עם החברים והמשפחה כדי לעשות מחווה לכל האחיות והמיילדות בעולם. אתן עושות עבודה מדהימות בכל עולם!