הכתב מוטי פשכצקי (ערוץ הספורט) העלה ידיעה העוסקת ב"פירצה מוזרה בחוק: תיקון שנעשה בסעיפי תקנון העברת הזכויות וביה"ד העליון מקנה לדיינים כוח להחליט בנושא הרגיש בלי קשר לתקנה האוסרת על מסירת קבוצה למבצעי עבירות. רוכש בית"ר ירושלים עומד בימים אלה לדין באשמת תקיפת קטין". הידיעה אף זכתה להגדרה המקורית "חשיפה" ובעקבותיה לטוקבקים רבים.
ראשית, ולשם הבהירות המשפטית, אין בפנינו חוק ולא תקנה אלא, סעיף בתקנון בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. סעיף 1. א. 8. (ולא כפי שנכתב בכתבה) מעניק סמכות לבית הדין העליון, בהתאם לפניית היועץ המשפטי/התובע של ההתאחדות, לאפשר לאדם שהורשע בעבירה פלילית לכהן/למלא תפקיד בקבוצה או במוסד של ההתאחדות לכדורגל. אך לא לשם בהירות זאת התכנסנו אלא, להדגיש כי אין מדובר ב"חשיפה". הרי עניין דומה היה בשאלת כשירותו של חיים רמון, לאחר שהורשע בבית המשפט, לשמש כבעלי הפועל תל אביב. ביום 19.7.2012 קבע בית הדין העליון כי אין בהרשעתו של רמון על מנת למנוע את כישרותו. החלטת בית הדין העליון פורסמה באותו היום בכל האתרים המובילים, בין היתר, one, וואלה, גלובס, ואף באתר של ספורט 5. ומיהו הכתב שפרסם את הידיעה בעניין בית הדין וחיים רמון, באתר ערוץ הספורט?
נעלם מעיני מדוע בוחרים פשכצקי וערוץ הספורט לפרסם זאת כחשיפה, כאשר כל שיטוט במנועי החיפוש מלמד כי החשיפה כבר הייתה לפני כשנה. כמו כן, כרגע הדבר מוגדר "פרצה מוזרה בחוק" בעוד שבפרשת רמון לא זכורה לי התפלאות על קיומה של הפירצה.
אכן, למתבונן מהצד נראה כי מדובר בסעיף פסול מיסודו. אך, אין לשכוח כי אופציות החנינה (בעוצמות משתנות) נתונות גם בידי נשיא המדינה, שירות בתי הסוהר, המשפט הצבאי, וגופים נוספים. לטעמי, חמור יותר כאשר עבריין מורשע ממשיך להתהדר כבעל תפקיד במכבי פתח תקווה, מבלי שעבר את אישור בית הדין העליון.
שאלת השבוע, כמה מהקוראים הזילו דמעה בריאיון של ניר חפץ (יו"ר המנהלת) אצל פיני גרשון? כאשר השיב לעניין שטרן חלובה:
"שטרן חלובה לא מגיש הוצאות, לא מקבל רכב, גם טלפון הוא לא לוקח מההתאחדות. שום דבר, שום כלום. אתה מסתכל אם היה רוצה היה יכול לקבל את כל הדברים האלה. יש דברים חיוביים שלא יוצאים החוצה. והרבה נוהגים לקלס אותם… וזה חלק מהספורט הלאומי"
אז ניר היקר, לקלס ולפגוע אינו חלק מהספורט הלאומי ואינו משתלב במסורת היהודית. על מנת להוכיח זאת, כבר התחלתי לחפש במה פומבית הולמת עליה תוצג תרומתו של שטרן חלובה. בתחילה, חשבתי כי "אות הנשיא למתנדב" המוענק ל"מתנדבים אשר הצטיינו בתחום פעולתם או שפעולתם יוצאת הדופן תרמה תרומה ייחודית לחברה" יכולה להיות במה הולמת. מנגד, העובדה כי 383 אותות חולקו בעבר גרמה לי לחשוב על פנייה לנשיא המדינה לצורך הענקת "עיטור הנשיא", העולה בחשיבותו על אות הנשיא למתנדב. זהו עיטור הניתן ל"אנשים שתרמו תרומה יוצאת דופן למדינת ישראל או לאנושות, בכישרונם, בשירותם או בדרך אחרת". עיטור הנשיא והוא בלבד, יהיה הולם מספיק להדגיש את הערכתנו.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לפני כשנה, בסמוך לאירועי האלימות שהתרחשו בין מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, וכמו גם במשחק בין בני לוד והפועל רמת גן, הודיע עמוס לוזון על פרישתו מעולם הכדורגל. ההודעה הדרמטית הייתה בסמוך להחלטת בית הדין המשמעתי, והצטיירה כניסיון למחות על אי הצדק שבענישה, שלטענת מכבי פתח תקווה נבע מלחץ ציבורי ומהפליה כלפי הקבוצה ובעלי תפקיד בה.
בהודעת הפרישה לא נאמר ולא נרמז כי עמוס לוזון היה בדרכו להודות בכתב אישום, שיש בו כדי למנוע את המשך פעילותו במכבי פתח תקווה. כך או כך, היה עליו, מכח תקנון התאחדות לכדורגל, לסיים את תפקידו כנשיא מכבי פתח תקווה. על אף שחלפה למעלה משנה, עמוס לוזון עדיין מתהדר בתואר נשיא הקבוצה (אתר האינטרנט של הקבוצה). לפני כשנה העברתי פניה מסודרת להתאחדות לכדורגל בה נאמר כי על פי סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות הקובע:
"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".
טרם התקבלה תשובת ההתאחדות.
למעשה, באופן מפתיע, הצליח עמוס לוזון לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, וכלל לא קושר לנעשה במכבי פתח תקווה, עד אתמול (24.6.2013), אז התראיין בתוכנית הספורט ב 102 והצהיר "אני לא נשיא, אני האיש למשימות מיוחדות" וגם הוסיף סקופ "קיבלתי את המינוי להיות נציג מכבי פתח תקווה במנהלת הליגה". על דברים דומים חזר בתוכנית הספורט ב FM103.
כאן, פינטזתי על הרגע בו נציג מההתאחדות יעלה לשידור ויזכיר לעמוס לוזון את נושא ההרשעה. חשבתי על האח המסור שמתמודד לקדנציה נוספת ומעוניין להדגים לשרת הספורט כי נאמנותו מסורה לתקנון ההתאחדות. כמו גם לקוד האתי של משרד הספורט. חשבתי על היועץ המשפטי (עו"ד משה אביבי) ועל התובע (עו"ד שלום אבן עזרא) שימשיכו במרץ לעקור עשבים שוטים כפי שעשו בנאמנות כל השנים. חשבתי גם על המנכ"ל המסור שמסיים תפקידו עוד חודש ויעדיף להשאיר התאחדות מסודרת. גם הבזיקה המחשבה על הסמנכ"ל, בקרוב המנכ"ל, רותם קמר. אפילו, כנראה מתוך יאוש, חשבתי על הדוברת המסורה. אבל כלום. השידור, ובעיקר הצחוקים הרועמים של עמוס ואופירה המשיכו ללא הפרעה. חשבתי שזהו. צחקנו ונהננו ועכשיו אפשר לעבור למרואיין הבא. אבל אז לוזון המשיך. הוא סיפר כי העברתו של טל בן חיים ממכבי פתח תקווה להפועל תל אביב, שבוצעה על גבי "טופס העברה" שנחתם על ידי הקבוצות, הינה למעשה השאלה בכיסוי של העברה. כלומר, בפני ההתאחדות הציגו מצג אחד ולמעשה קיימו מצג אחר. למעשה, לא רק שהוליכו אותם שולל (ההתאחדות), גם אין בעיה שידעו, הרי מה כבר יקרה? כלום. או ששוב יודיע עמוס על פרישה.
ואחת קטנה לסיום. מסתמן כי המינוי של מיכאל ניס (המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות) שמונה, בין היתר, נוכח הידידות בין ההתאחדות הישראלית למקבילתה בגרמניה (על פי הודעת הדוברות שהובאה בעדכון אופ"א מחודש מרץ 2013), נועד להסיט את האש מאבי לוזון בכל הנוגע למינויי ההמשך של אלון חזן, אלי אוחנה, ועופר פביאן, ומינויים מפתיעים נוספים. בהודעת הדוברות רק הודגש כי ניס עבד עבור ההתאחדות הדרום אפריקאית, ההתאחדות הרואנדית ובאיי סיישל. לסיכום, נראה כי הורחקנו מאסיה, עברנו לאירופה, וכעת ההתאחדות שולחת אותנו, בסיוע מומחה גרמני, לאפריקה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בתאריך 23.9.2012 התקיים משחק כדורגל בין קבוצת הפועל ניר רמת השרון לבין קבוצת הפועל תל אביב. על פי דו"ח השיפוט: "בדקה ה – 88 נזרקה מצית לתוך תחומי המגרש מיציע אוהדי הפועל תל אביב וזאת בדיוק לאחר הוצאת כרטיס צהוב לשחקן הפועל תל אביב"
על בסיס הדו"ח החליט בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל להפעיל עונש על תנאי (מיום 18.4.2012) של משחק רדיוס. בית הדין החליט להקל על הפועל תל אביב ולהורות כי משחק הרדיוס יתקיים עם קהל. כמו כן, הושת על הפועל קנס כספי בסך 50,000 ₪. כמו גם, נקבע עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל.
טענות הפועל תל אביב כי האוהדים התנהגו למופת, אין הוכחה בדבר השלכת המצית מיציע האוהדים, וכי השלכת מצית נמצאת ברף התחתון של השלכת חפצים (התפרעות אוהדים) לא הותירו רושם עמוק על מלומדי בית הדין, שכאמור הרשיע את הפועל תל אביב.
ראוי להזכיר, בהקשר לעבירת התפרעות אוהדים, כי ב 20.9.2012 הורשעה בית"ר ירושלים בעבירה של התפרעות אוהדים. מכתב האישום שהוגש עולה כי אוהד הקבוצה השליך לתחומי המגרש אבוקה. טענות הקבוצה כי עשתה רבות למניעת התפרעות אוהדים, אם בדרך של השקעת כספים בשיפור אבטחה, ואם בדרך של שילוב אוהדים בהנהלת הקבוצה לא הועילו רבות. כמו כן, טענת הקבוצה כי האוהד (שאינו מוכר אישית למנהלי הקבוצה) נתפס על ידי המשטרה, ובתקווה כי תפיסת העבריין ומיצוי הדין עמו די בהם בכדי למנוע את הרשעת בית"ר נדחתה על ידי פוסקי הדור. נוכח האמור, החליט בית הדין המשמעתי להורות על הפעלת העונש על תנאי (משחק רדיוס ללא קהל), וכן השית קנס בסך 10,000 ₪ על הקבוצה.
כבר כאן המקום לשאול כיצד ראו חכמי בית הדין לתמחר את "מצית הקסמים" ב 50,000 ₪ ובקביעת עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל. ומנגד את השלכת האבוקה (שלכל הדעות מסכנת יותר מאשר מצית), שהובילה להפסקת משחק הכדורגל למספר דקות, תמחרו בקנס של 10,000 ₪. ככלל, יש באי אחידות הענישה כאשר מדוברים במקרים דומים דבר מקומם. כאשר עוצמת העבירה כה שונה (מצית – אבוקה) והעונש הוא כה מנותק מהמקרים (הפעלת עונש על תנאי, קנס של 50,000 ₪, וקביעת עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל – הפעלת עונש על תנאי, וקנס כספי בסך 10,000 ₪) יש בכך כדי לדרוש ניקוי מאורות בבית הדין המשמעתי.
לעניין הפרסומים בתקשורת בדבר אהדת אחד הדיינים את מכבי תל אביב, לטעמי יש לתת לכך משקל נמוך ביותר. הרי מלבד אהדת הכדורגל (ומשכך אהדת קבוצה מסוימת) איזה סיבה ממשית יש לעורך דין לשבת כדיין בבית הדין של ההתאחדות. הרי ספק כמה יוקרה מקצועית יש בדבר זה.
בטור "אלונה לא אשמה" כתבתי באריכות בדבר החובה לשנות את תקנון המשמעת בכל הנוגע להתפרעות אוהדים. לשיטתי, כאשר מדובר באוהד יחיד המחליט על דעת עצמו (ובניגוד למטרות הקבוצה) להתפרע יש להימנע מענישת הקבוצה. הרי, במציאות הנוכחית, לקבוצה אין את הכלים המשפטיים למנוע מאדם כלשהו להיכנס לתחומי המגרש ולהשליך חפצים. הסמכות לכך מצויה בידי המשטרה וחברות האבטחה. כמו כן, משליך החפצים פועל בבירור נגד טובת הקבוצה ועל כן עצם קביעת ההתאחדות כי קיימים יחסי שליחות ביניהם היא מגוחכת.
מאז פרסום הטור (בעניין הפועל באר שבע) הזדמן לי לשוחח עם מספר בעלי קבוצות ונראה היה כי הם מודעים לפגם התקנוני המאפשר להענישם אל לא עוול בכפם. עכשיו, הגיע הזמן ליישם את אותה הבנה בסיסית ולשנות את סעיף התקנון בדבר התפרעות אוהדים.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אתמול התברר כי לאור העובדה שניצן שירזי, מאמן הפועל תל אביב, יידרש לתקופת טיפולים אינטנסיבית, החליטה הנהלת הפועל תל אביב לפנות להתאחדות לכדורגל בבקשה למנות את עוזר מאמן הנבחרת, יוסי אבוקסיס, למשרת מאמן הפועל תל אביב, במקביל לתפקידו בנבחרת ישראל.
ראשית, דרישת החלמה מהירה לניצן שירזי.
שנית, תמיהה מדוע לא ממנים את עוזר המאמן, שביט אלימלך, למאמן הפועל תל אביב עד להחלמתו של המאמן. מטבע הדברים, שביט מכיר את המערכת העכשווית, סגל השחקנים, וסגנון המשחק הרבה יותר טוב מיוסי אבוקסיס. שנית, אבוקסיס משמש כעוזר מאמן נבחרת ישראל ואמון יחד עם מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, על הכנת הנבחרת למוקדמות המונדיאל. כישלון הנבחרת עד כה מלמד כי נדרשת עבודה רבה וזאת לא השעה הנכונה לשחרר את עוזר המאמן לעיסוקים צדדים, שלמעשה לא יותירו לו זמן לתפקד כעוזר מאמן הנבחרת. הרי כיצד במסגרת למידת סגל השחקנים הנוכחי, קיום אימונים יומיומיים, משחקי ליגה, גביע, וליגה אירופית, באמת ניתן להאמין כי יוכל להקדיש אף זמן לתפקיד עוזר מאמן הנבחרת.
על פי אתרי הספורט השונים, ההתאחדות לכדורגל החליטה להיענות בחיוב לבקשת הפועל תל אביב. תגובת ההתאחדות לכדורגל, כפי שניתן למצוא באתרי הספורט:
"בעקבות מצבו הרפואי של ניצן שירזי פנה יו"ר הפועל תל אביב, חיים רמון, ליו"ר ההתאחדות אבי לוזון בבקשה שיאשר ליוסי אבוקסיס לשאת בתפקיד מאמן הפועל תל אביב. לוזון נאות לבקשה זו לאור מצבו הבריאותי של שירזי. אבוקסיס יכהן בתפקיד זה במקביל לתפקידו בנבחרת וההתאחדות תחסוך את שכרו".
התגובה מלמדת על שלושה דברים. האחד, ההחלטה לשחרר את אבוקסיס הינה של יו"ר ההתאחדות. כאן עולה השאלה האם ניתנה הסכמתו של גוטמן למהלך? או, נוכח התוצאות האחרונות החליטו בהתאחדות לבנות כדור שלג סביב מאמן הנבחרת שבסופו גוטמן יעזוב ויוותר על משכורת העתק שלו. השני, אם עוזר מאמן הנבחרת יכול באותה עת לשמש כעוזר מאמן נבחרת וכמאמן קבוצת כדורגל מובילה מדוע לא נעשה הדבר לפני כן? האם רק מכיוון שמדובר באבוקסיס-גוטמן-רמון-הפועל החליט לוזון לחרוג מהנוהל שעוזר מאמן נבחרת אינו מאמן קבוצת כדורגל כל עוד הוא אוחז במשרה. השלישי, ההבהרה כי בכך תחסוך ההתאחדות את שכרו כלל אינה מובנת. האם כל משכורתו תשולם על ידי הפועל? האם רק חלק ממנה? או האם אבוקסיס קיבל חוזה כה נדיב בהפועל שהוא מוכן לוותר כליל על שכרו בהתאחדות.
לטעמי, שוב, הפסול בכל העניין הוא שיו"ר ההתאחדות הוא המביא לדין והמחליט בבקשות. זאת, בניגוד לתקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל המגדיר את סמכויות יו"ר הנהלת ההתאחדות:
א. אחריות לניהול ההתאחדות בהתאם להחלטות האסיפה הכללית, ההנהלה והמזכירות.
ב. ייצוג ההתאחדות כלפי מוסדות וגורמי חוץ.
ג. כינוס ישיבות הנהלה והמזכירות, קביעת סדר יומן וניהולן.
ד. זכות חתימה על המחאות כספיות והסכמים בשם ההתאחדות.
ה. חברות במזכירות ההתאחדות.
עולה בבירור כי ההחלטה לאפשר לעוזר המאמן לשמש כמאמן של קבוצה בליגת העל אינה נמצאת עם סמכויות יו"ר הנהלת ההתאחדות. במצב דברים זה היה נכון לכנס את מזכירות/הנהלת ההתאחדות ולהביא את הבקשה להכרעתם. אך, כידוע, לא כך מתנהלים הדברים בממלכת הכדורגל הישראלית. שם, הכל מתנהל בהתאם להחלטת היו"ר ה"ה אבי לוזון.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מכבי חיפה השאילה לקבוצת עירוני קריית שמונה את השחקן סינטיהו סולליך (21). עד כאן, סיפור ידוע על שחקן שסיים גיל נוער וטרם מצא את מקומו בסגל של הקבוצה הבוגרת.
מכבי חיפה, כיתר קבוצות הספורט, משאילה את המוכשרים שביניהם על מנת שיצברו דקות משחק, ועל מנת לקבל עבורם דמי השאלה. עבור השאלת השחקן לעונת הספורט הקרובה תקבל מכבי חיפה סכום של 160-200 אלף ₪, על פי פרסומי התקשורת. לעניין ההשאלה, השחקן מצוי בחוזה עם מכבי חיפה וכך ניתן להשאילו, כל עוד קיים חוזה תקף. ההסדר המקובל הוא החתמת השחקן על חוזה ארוך טווח (כ 4 שנים), כאשר, בהתאם ליכולתו של השחקן, מחדשים את החוזה כל שנתיים שלוש. זאת על מנת לעגן את כבילת השחקן למועדון.
עיון באתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל מראה שבפועל בוצעה ההשאלה לעירוני קריית שמונה. פרט מעניין הוא ששמו של השחקן (כפי שמופיע באתר ההתאחדות) הוא "סלליק סינטאיהו" ולא כפי שפורסם בתקשורת. לא נורא, זוהי הצרה הקטנה ביותר.
השאלתו של השחקן לא הייתה זוכה לעניין כה רב אלמלא, על פי הפרסומים, הכניסה מכבי חיפה את התנאי כי השחקן לא ישחק נגדה במסגרת תחרותית. רצונה של מכבי חיפה כי השחקן לא יסייע לקבוצתו החדשה בתחרות מולה מובן היטב. הרי הכשרת השחקן בקבוצת הנוער נועדה לטובת הקבוצה, וקופת המועדון. על כן, האפשרות שהשחקן יסייע לקריית שמונה נגד מכבי חיפה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות אלה.
קיומו של התנאי מקומם מכמה טעמים. האחד, פגיעה באוהדי קריית שמונה המעוניינים לראות את השחקן, בתקווה ויהיה טוב, משחק נגד מכבי חיפה. השני, אוהדי הכדורגל הצופים במשחק ורוצים את ההרכב הטוב. השלישי, יתר קבוצות הליגה שיצטרכו להתמודד נגד השחקן (או לפחות ספסל עמוק יותר) בעוד מכבי חיפה תהנה מהעדר השתתפותו.
אז מה עושים, כאוהדים חובה עלינו לפנות להתאחדות לכדורגל ולהסביר כי התנאי פוגם בתחרות הספורטיבית שבין הקבוצות, ועלול להוביל להרחבת היריעה כך שהתנאי יוכנס לכלל הספורטאים המושאלים.
על מנת לסבר את האוזן, הקבוצות הבכירות מליגת העל משאילות מידי שנה כ 3-5 שחקנים. רובם לקבוצות התחתית בליגת העל או קבוצות בליגה השנייה. אימוץ העדר התחרות על ידי המועדונים יוביל ליצירת הרכבים חד פעמיים מגוחכים שלא יטיבו עם אף אחד מהצופים.
בסופו של יום, בתקווה, ההתאחדות לכדורגל תבין כי מלבד שמירה על האינטרסים של בעלי הקבוצות (במקרה שלנו יעקב שחר) הרי היא חייבת גם לשמור על עקרון התחרותיות הספורטיבית ולמנוע מצב בו נאסר על ספורטאי להתחרות במועדון אחר.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בחודש האחרון אנו עדים לדרמת בחירות באיגוד הכדורסל. פעם שומעים כי צביקה שרף יתמודד, ומיד שומעים כי האיגוד מסרב לאשר את מועמדתו. פעם שומעים על עתירה לבית המשפט. לאחר מכן, שומעים על החלטת בית הדין של איגוד הכדורסל לדחות את מועמדותו של שרף. כעת, בית המשפט קבע שפרק ההדחה לא יבוצע בפורמט הבחירות לאיגוד הכדורסל.
ביום 7.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי צביקה שרף רשאי להתמודד על ראשות האיגוד. למען הסדר הטוב, נראה כי מקורה של הדרמה המתמשכת מצויה בעובדה כי מעולם לא התמודדה יותר מרשימה אחת על הזכות לעמוד בראש איגוד הכדורסל. כלומר, בחירות קודמות נעשו מתוך רשימה אחת. פועל יוצא, הצבת המועמד, ולמעשה המנצח, הוסדרה בשיטה שאינה מתיישבת עם המושג בחירות.
כעת, לראשונה, החליטו צביקה שרף, שאול אייזנברג, צבי ליבר, אורנה אוסטפלד, גבי גולן ומעוזיה סגל לקרוא תיגר על השיטה הנהוגה ובחרו להקים את סיעת "עוז" אשר בכוונתה להתחרות על ראשות איגוד הכדורסל. המכשול המרכזי שעמד בפניהם היה הצורך להשיג תמיכה בשיעור מינימאלי של 10% מקולות בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית הרגילה. סיעת עוז הצליחה להשיג תמיכה מ 48 בעלי זכות הצבעה. בכך, לשיטתה, עברה את אחוז החסימה המופיעה בתקנון איגוד הכדורסל. בית הדין של איגוד הכדורסל החליט לפסול 18 מהקולות נוכח תמיכה כפולה. כלומר תמיכה בסיעת עוז ובסיעת "חמשת המרכזים" אותה מוביל אבנר קופל. פסילת הקולות יצרה מצב בו סיעת עוז לא הצליחה לעמוד באחוז החסימה, ועל כן איגוד הכדורסל סירב לאפשר לסיעת עוז להתמודד בבחירות.
בעתירה לבית המשפט, טענה סיעת עוז כי תקנון האיגוד אינו אוסר על תמיכה כפולה. חשוב להסביר כי אין מדובר בהצבעה כפולה, אלא, במתן תמיכה לצורך הצבת מועמדות לבחירות.
כידוע, עתירה של סיעת עוז התקבלה, והוענקה לה האפשרות להתמודד בבחירות על ראשות האיגוד. הבסיס לקבלת העתירה הוא קביעת בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקיים הליך של "בחירות" כאשר קיים מועמד אחד. בית המשפט ראה לנגד עיניו את הרצון לקיים, כאמור לראשונה, הליך בחירה דמוקרטי באיגוד הכדורסל. עוד קבע בית המשפט כי תמיכה בסיעה, בשלב הרישום לבחירות, הינה בבחינת תמיכה רעיונית בלבד. משכך, יש לאפשר תמיכה במספר סיעות, לצורך הצבת רשימת מועמדים. בית המשפט קבע כי הזכות להיבחר, וכן הזכות לבחור, הינן זכויות יסודיות במשפט ועל כן יש ליתן לסיעת עוז להתמודד על ראשות האיגוד. לשיטתו של בית המשפט, הצבת מועמד יחיד, מסכלת את כל מהות הבחירות.
למרות שקביעת בית המשפט, המחייבת את איגוד הכדורסל לקיים לראשונה בחירות דמוקרטיות, נראית עבורנו כדבר הטבעי ביותר יש בה כדי לייצר שינוי באיגודי הספורט בישראל. כעת נותר רק לקוות שהליך בחירות אף יועתק לאיגודי הספורט השונים, בין היתר, ההתאחדות לכדורגל בישראל. כך, אולי נזכה לראות מתמודדים הבאים מתחום הספורט ואשר שואפים, מלבד משכורת נאה, אף לקדם את התחום אותו הם מובילים. מנגד, חבל לפתח ציפיות כה גבוהות. הרי מה באמת סיכויה של סיעת עוז לנצח את סיעת "חמשת המרכזים", ומה באמת סיכויו של מתמודד לזכות בקולות העסקנים? הלוואי ונתבדה.
הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
רוצים לדעת כמה כסף מרוויח מנכ"ל ארגון שחקני הכדורגל בישראל?
לא מכבר, ערכתי תחקיר לגבי שיאני השכר באיגודי הספורט השונים, עמותות רשומות הפועלות מכח חוק הספורט, ומפוקחות על ידי רשם העמותות. כעת, הגיע השלב לבחון את ארגוני השחקנים, עמותות הפועלות למען קידום הספורטאים בענף הספורט הרלוונטי, ומהוות איגוד מקצועי עבור הספורטאים.
בראש שיאני השכר בארגון שחקני הכדורגל לשנת 2009 עומד מנכ"ל ארגון שחקני הכדורגל עם שכר של 308,400 ₪. מזכירת הארגון 111,948 ₪. דובר הארגון 27,901 ₪. בשנת 2010 עודכן שכרם של הבכירים והועמד, בהתאמה, על 430,235 ₪, 113,386 ₪, 62,750 ₪. כולם, ללא יוצא מהכלל, זכו לשיפור נאה בשכרם.
עיון בדוחות הכספיים של ארגון שחקני הכדורגל מלמד כי בשנת 2010 עמדו הכנסות ארגון שחקני הכדורגל על סך של 1,927,370 ₪. הכנסות הארגון מגיעות משלושה מקורות. האחד, הכנסות מדמי חבר 57,937 ₪. השני, הכנסות מפרסום, אירועים והשתתפויות 647,000 ₪. השלישי, תמלוגים בגין שימוש בזכויות שחקנים 1,222,433 ₪. הוצאות הארגון מחולקות לשניים. הוצאות לפעילות 1,182,743 ₪, והוצאות הנהלה וכלליות 823,225 ₪. בנוסף קיימות הוצאות מימון של 22,813 ₪. כתוצאה מכך, שנת 2010 הסתיימה בגרעון של 101,411 ₪.
למי שמעוניין להבין את טיב "הוצאות לפעילות" אני ממליץ בחום לעיין בעמוד 8 לדו"ח הכספי. עמוד לאחר מכן ניתן לראות את פירוט "הוצאות הנהלה וכלליות". בקלות רבה, מבינים אנו שהמשכורות הן החלק המרכזי בהוצאות של ארגון שחקני הכדורגל. האם נכון להוציא 823,225 ₪ על הוצאות הנהלה וכלליות כאשר הכנסות הארגון (שנת 2010) עומדות על 1,927,370 ₪. לטעמי לא.
מנגד, ניתן לראות בארגון שחקני הכדורסל מצליח אי של שפיות תקציבית. בשנת 2010 הוצאות הנהלת ארגון שחקני הכדורסל עמדו על 51,683 ₪. עלות הפעילות עמדה על 26,241 ₪.
עולה השאלה כיצד מצליח ארגון שחקני הכדורסל לשמר תקציב הוצאות הגיוני? פשוט מאוד, בכירי הארגון אינם משתכרים שכר עתק. לטעמי, רובם ככלל, עובדים בהתנדבות או בעבור כיסוי הוצאות.
מה ניתן לעשות?
בתחקיר הקודם של איפה הכסף הועלתה האופציה של פניה לרשם העמותות. אופציה שטרם מומשה, אבל בקרוב…
לטעמי, במקרה של ארגון שחקני הכדורגל, צריכים השחקנים החברים בארגון לפנות ולברר מדוע דמי החבר, והתמלוגים בגין שימוש בזכויות שחקנים משמשים בעיקר לכיסוי הוצאות, ותשלום לבכירי הארגון.
האם יש בהרשעתו של עמוס לוזון בדין פלילי כדי לסיים את מעורבותו בכדורגל הישראלי?
ביום 10.8.2006 הוגש כתב אישום נגד ראש עיריית פתח תקווה וכן נגד מהנדסת העיר. לשניהם יוחסו "עבירות מתחום טוהר המדידות הנוגעות להוצאת היתרי בניה על ידם למבנה ה"פאוור סנטר" בצומת ירקונים (להלן – המבנה), בניגוד להחלטת הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן – הולקחש"פ), ולתוכניות בנוגע למקרקעין, באופן שמהווה לטענת המאשימה הפרת אמונים פלילית ועבירות נוספות".
ביום 20.12.2006 צורפו לכתב האישום עוד שבעה נאשמים, בין היתר, עמוס לוזון. האחרונים הואשמו בעבירות לפי חוקי תכנון ובניה. בסופו של יום, לפני מספר ימים, הורשע עמוס לוזון, על פי הודאתו. הרשעתו, כפי הנראה, נעשתה על בסיס כתב אישום מתוקן בעל אישומים מופחתים.
ומה ענייננו בהרשעתו?
סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות קובע:
"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".
נראה כי לאחר הרשעתו של עמוס לוזון (נשיא מכבי עירוני פתח תקווה), כל פרשנות מלבד עזיבתו לאלתר את קבוצתו תהפוך את הסעיף לאות מתה. שתיקת הסעיף לעניין עוצמת ההרשעה, והעדר דיון בנושא חובת הקלון, מלמד כי מתקין התקנון קבע את קיום ההרשעה כרף בל יעבור לעיסוק בספורט, במסגרת ההתאחדות לכדורגל.
תגובת ההתאחדות, למרות פנייה מפורשת, לא הועברה עד לפרסום הטור. במידה וההתאחדות תחליט ליתן תגובה מסודרת, תועלה התגובה לטור הדעה.
איגודי הספורט המוכרים לנו בשמם הרשמי ההתאחדות לכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל בישראל, ואיגוד הכדורעף בישראל הם למעשה עמותות רשומות הפועולת תחת ביקורתו של רשם העמותות, המסונף למשרד המשפטים. כמו כן, איגודי הספורט נמצאים תחת בקרת משרד הספורט האמור לפקח על הפעילות הספורטיבית באיגודים השונים.
חוק הספורט, התשמ"ח – 1988 מגדיר את ההתאחדות/איגוד "תאגיד שלא למטרות רווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט". משכך, לא ניתן להקים איגוד/התאחדות מתחרה (שיוכר על ידי משרדי הממשלה), כאשר כבר קיים איגוד/התאחדות המרכז את ענף הספורט עליו הוא אמון.
פועל יוצא של הדברים הוא קיומה של חובה בדבר שקיפות תקציבית אשר מכח חוק ניתנת לעיון, בהתאם לדרישה. לחלופין, באמצעות חיפוש באתר האינטרנט של משרד המשפטים.
כך, לדוגמא, ניתן למצוא את תקציב ההתאחדות לכדורגל באתר רשם העמותות. אבהיר כי הבנת הדוחות הכספיים מיועדים למיטיבי לכת, בעלי הבנה כלכלית. לצערי, איני אחד מהם.
מנגד, עיון ברשימת חמשת שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל לשנת 2009 מלמד על תשלומי שכר נדיבים ביותר. לדוגמא, זכה מאמן הנבחרת הלאומית לשכר של 2,432,359 ₪ לשנת עבודה. עוזרו הנאמן השתכר באותה שנה סך של 744,000 ₪. מאמני נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית נמצאים בדרגת שכר צנועה של 510,000 ₪ לשנת עבודה. מנכ"ל ההתאחדות מצליח גם כן להביא פרנסה יפה לביתו (398,976 ₪).
אני מניח שמרבית אוהדי הכדורגל לא ראו נחת משנת 2010. מנגד, שנה נפלאה עברה על שיאני השכר בהתאחדות. המאמן הלאומי הרוויח סך של 2,759,504 ₪. מאמן לאומי נוסף (כך בדיווח הרשמי. אם כי לטעמי כנראה מדובר על העוזר הנאמן) הרוויח 1,239,213 ₪. מרוויח נוסף, שיזכור את שנת 2010 לטובה, היה מנכ"ל ההתאחדות. עבודתו המצוינת בקידום הכדורגל העניקה לו שדרוג לשכר שנתי של 424,122 ₪.
אציין במאמר מוסגר, ב 7.6.2012 פרסמתי טור על פיטוריו של מוט'לה שפיגלר. על פי האמור במעריב ספורט הרוויח שפיגלר כ 40,000 ש"ח לחודש (480,000 ₪ לשנה). שכר זה היה אמור להציבו במקום החמישי ברשימת שיאני השכר לשנת 2009 – 2010. אך שמו אינו מופיע. ההסבר יכול להיות, בין היתר, כי הערכת השכר לא הייתה מדויקת, שכרו ניתן לו כנגד חשבונית ועל כן הרישום יופיע תחת נותן שירותים/ספק ולא בצורה של תלוש משכורת. כמובן, מי שיודע את התשובה הנכונה מוזמן לשלוח למערכת.
על מנת להבין כי מדובר בשכר שאינו נהוג, אשמח להפנותכם לאיגוד הכדורסל שאף הוא מתהדר בליגה מוצלחת, תחרותית, הישגית, כפי שהורגלנו על ידי ההתאחדות לכדורגל.
שיאני השכר באיגוד הכדורסל לשנת 2009 הם מנכ"ל איגוד הכדורסל שהשתכר 319,411 ₪. המנכ"ל לשעבר קיבל בשנת 2009 249,155 ₪. לעומתם, קיבל מאמן ראשי של נבחרות צעירות גברים (זאת הגדרת התפקיד כפי שהופיעה בדו"ח שהוגש לרשם העמותות), 192,253 ₪. עוד יותר מפתיע לגלות כי רכז ליגות באיגוד הכדורסל השתכר 230,018 ₪. מזכירה ראשית של איגוד הכדורסל הרוויחה 216,155 ₪. בשנת 2010 שכרו של מנכ"ל האיגוד שודרג ל 366,126 ₪. שדרוג מתבקש נוכח פריחת הכדורסל הישראלי באותה שנה. גם משכורתו של רכז הליגות שודרגה והועמדה על סך של 237,798 ₪. בכנות מלאה, והפעם לא בציניות, משמח היה לראות כי שכרו של מאמן נבחרת ראשי ונבחרות צעירות (הגדרת התפקיד החדשה) שודרג ל 221,177 ₪. ומבלי ליתן הסבר, המזכירה הראשית כבר אינה נמנית עם שיאני השכר. במקומה מופיעים מנהל מקצועי ומאמן ראשי מפקח על, המרוויחים בהתאמה 243,268 ₪ ו 200,580 ₪.
שיאני השכר של איגוד הכדורעף לשנת 2009 הרוויחו (מהגבוה לנמוך) 204,711 ₪- 111,584 ₪. גם באיגוד הכדורעף שנת 2010 הביאה ברכה תקציבית, ושיאני השכר הרוויחו 217,000 ₪ – 124,000 ₪.
מבחינתי, משכורתם של שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל גבוהה, ואינה מוצדקת. בהשוואה לאיגודי הספורט השונים, ובעיקר איגוד הכדורסל. נראה כי נדרשת התערבות (שמטבע הדברים תבוא מבחוץ) להפחתת המשכורות בהתאחדות לכדורגל. הרי עצרו ושאלו עצמכם כמה ימי עבודה משקיע מאמן נבחרת נוער/אולימפית/לאומית? לטעמי, בחירת סגל השחקנים תהיה כמעט זהה לבחירה שיבצע האוהד הפשוט. בנוסף, ימי האימון אותם מעביר המאמן מעטים מאוד, ובדרך כלל מתקיים רק כאשר הנבחרת מתכנסת לפני משחק רשמי. אך עדיין השכר מחושב עבור משרה מלאה. מילא כאשר היה מדובר במאמן פרננדס שהיה צריך לחרוש את הארץ לצורך מציאת הכישרונות. אבל מאמני הנבחרות הנוכחים עברו כבר הכל ומכירים את כל השחקנים. והרי אוטומטית, מכח עבודה בערוצי הספורט ואהדה למשחק הם מעודכנים היטב בנעשה בכדורגל.
אז מה ניתן לעשות?
בעבר, עת מונה מאמן הנבחרת הלאומית, פניתי לבית המשפט במטרה לבחון את כשירות המינוי. לצערי, לא הוענקה לי זכות עמידה. כלומר בית המשפט הורה לי למשוך את העתירה נוכח העובדה שאיני מצוי בסכסוך עם ההתאחדות. לשיטתו של בית המשפט רק מאמן מועמד או חבר בהתאחדות לכדורגל רשאי היה לפנות לבית המשפט. לאחר שהובהר לי היטב כי "התעקשות" על זכותי החוקית תוביל לפסיקת הוצאות משפט "בשיעור גבוה החורג מגדר הרגיל, ודע שגם כך אני נחשב לשופט יקר", נאלצתי למשוך את העתירה. בשעתו, העברתי תלונה בסוגיית מינוי המאמן למבקר המדינה. לצערי, המבקר היה עסוק בכיבוי שריפות.
כעת, מכיוון שמדובר בעמותה המצויה תחת פיקוחו של רשם העמותות, נראה שנמצא הפתרון בדרך של פניה לרשם על מנת לבחון האם אכן קיימת הצדקה לשכר המשולם בהתאחדות לכדורגל.
בהקשר זה אבהיר כי ביוני 2010 הוציא רשם העמותות את המהדורה השלישית של "ניהול תקין של עמותות". נקבע כי "גם לעובדיה אין העמותה רשאית לשלם שכר העולה על הסביר, בהתחשב בכישורי העובד והמקובל בשוק העבודה עבור תפקידים דומים"
ביום חמישי התקיימה הפגנת תמיכה שאורגנה על ידי מיטב ספורטאי הג'ודו למען חברם, טומי ארשנסקי. בין הישגיו הבולטים של ארשנסקי הצעיר (21) ניתן למצוא את התארים הבאים: אלוף אירופה קדטים, סגן אלוף אולימפיאדת הנוער, 3 בגביע העולם בוגרים, 3 דרג ב בוגרים.
ראשית, כבוד רב לספורטאי הג'ודו שהצליחו להתאגד ולפעול למען יריב ספורטיבי בכדי לסייע לו לנצח את הבירוקרטיה השולטת בוועד האולימפי הישראלי. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין שחקני כדורגל יריבים מתאחדים למען מאבק של ספורטאי עמית, מקבוצה יריבה?
ועכשיו קצת סדר. על מנת לזכות בכרטיס כניסה למשחקים האולימפיים נדרש הספורטאי לעמוד בקריטריון האולימפי, אותו קבע הוועד האולימפי העולמי. במקביל, בידי הוועדים האולימפיים של המדינות השונות לקבוע רף מינימאלי הגבוה מהרף האולימפי העולמי. כך, למעשה, בוחרים הוועדים להשקיע את התקציב בספורטאים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר למדליה אולימפית. אין ספק שעוגת התקציב רזה ויש לחלקה בזהירות יתרה. אך, מנגד, שמרנות זו מותירה את ארשנסקי מחוץ לאולימפיאדה, על אף שעבר את הקריטריון הנדרש. טענת הוועד האולימפי הישראלי כי רק ספורטאים בעלי סיכוי סביר למדליה רשאים לקחת חלק בתחרות הינה מנוגדת לאופיו של הספורט. ניתן להניח שארשנסקי (שרשימת הישגיו מראה כי מקומו בצמרת העולמית) מקדיש את חייו לעיסוק בג'ודו. על מנת להגיע לרמתו הנוכחית הוא חיי במשטר אימונים קפדני ונצמד לתזונה שאמורה מצד אחד לחזק את גופו ומצד שני לפקח כי משקל גופו אינו עולה על 60 קילוגרמים. אחרת, יאלץ לעבור להתחרות בקטגוריית משקל גבוהה יותר. על אף האמור, הוועד האולימפי הישראלי לא רואה את ההקדשה שעשה ארשנסקי לחיוב. אלא, מחשיב את סיכויו למדליה בלבד. די מגוחך. הרי כיצד יזכה במדליה אם אינו מתחרה? ומה נגיד כאשר ארשנסקי יהיה מועמד לריו 2016? לא נסע ב2012 אז למה שייסע עכשיו.
הליכה בקו שהתווה הוועד הישראלי יש בו כדי ליתר את ליגת הכדורסל. כלומר הרי אין קבוצה שמסוגלת להתחרות נגד מכבי תל אביב. על כן, נבטל את רישום הקבוצות המתחרות. כך גם לגבי אליפות ישראל בטניס. הרי איזה זוג ישראלי יכול לנצח את אנדיוני. ואולי נצמצם את הליגה הישראלית (השישית בטיבה באירופה) לכדי מכבי חיפה ושתי התל אביביות בלבד. מה לגבי אליפות ישראל בשחמט? לבטל, להרוס ולהשמיד.
ושוב חוזרים לארשנסקי. כאשר הוא החל להתאמן בג'ודו האולימפיאדה הייתה עבורו חלום רחוק. וכעת, כאשר הוא יכול (על פי הוועד העולמי) להתחרות מול הטובים ביותר נאמר לו שהוא לא מספיק טוב ואולי באולימפיאדה הבאה. ואת זה אף אחד לא יכול להבטיח לו. מי יודע באיזה כושר, הישגים, מצב רפואי, יהיה ארשנסקי בעוד ארבע שנים מהיום? מי יודע האם אין בהחלטת הוועד הישראלי כדי למנוע מארשנסקי לקחת חלק במשחקים האולימפיים.
אז מה כן עושים. אני מציע לארשנסקי לא לחדול ממאבקו. על מזרן הג'ודו אתה כבר אלוף. עכשיו כדאי שתעביר את הקרבות למשרדי הוועד הישראלי ותעשה להם איפון. עדיף כמה שיותר מהר, האולימפיאדה כבר בפתח.
