אמנם זה עוד מוקדם להכריז, מוקדם להתחיל לחגוג ולהוציא את ההמונים לרחובות מדריד, אך נראה כי סוף סוף הגיע האדם שידע מה לעשות עם כל הכסף שנשפך במועדון הזה, ריאל מדריד.

אפשר לסלוד כמו רבים אחרים מהדרך, מחוסר גידול שחקנים תוצרת בית, כשאפילו את הסמל הכי גדול, ראול גונזאלס, לא השכילו במדריד להשאיר, אבל העונה, התוצאות גורמות לחשיבה כי אין מי שיעמוד בדרך של ריאל מדריד לכל תואר נכסף. גם ברנד שוסטר, חואנדה ראמוס ובטח מנואל פלגריני בנו לעצמם סגל נוצץ, הרי סכומי עתק וגירעונות מטורפים, לא מרתיעים את בעלי המועדון השונים, החל מלורנסו סאנז ועד לפלורנטינו פרס, לשפוך מאות מיליוני דולרים, להביא שורות של שחקנים, חלקם כושלים, חלקם פחות. רוביניו, מאמדו דיארה, ג'וליו באפטיסטה, מצלדר, בנזמה, ואן דר וארט, דרנטה וסניידר, הן רק חלק מרשימת שמות שנכשלו במדי ה"בלאנקוס".

חרף עלותם הגבוהה, חלקם אף השתקם במקום אחר (ווסלי סניידר), וזאת למרות שכל מאמן קיבל לידיו שורה של שחקני טופ עולמיים, כשפלגריני אף זכה בשניים מהגדולים שבדור הנוכחי, קאקה וכריסטיאנו רונאלדו ועדיין מצא עצמו נושף בעורפה של המכונה של פפ גוארדיולה (אדריכל מפת ברצלונה בכדורגל).

כנראה שיש בו משהו במוריניו הזה, כנראה שהוא באמת מיוחד, הוא ידע בדיוק אילו שחקנים ישלימו לו את הפאזל, די מאריה נראה כפגיעה בול באגף השמאלי, קראבליו חבר אליו שוב וכנראה שמוריניו יודע למה. השקט שהוא משרה על ההגנה הוא כשלעצמו מיוחד, אוזיל וחדירה, אחרי מונדיאל נהדר, ממשיכים בקו העלייה, ולגבי כריסטיאנו רונאלדו, כנראה שמאמן מלאום כמו שלו, גורם לו לחזור לכושר האימתני משנתו האחרונה ביונייטד.

מעל הכל מוריניו יודע לנווט את המשחק, לא בוחל בשום אמצעים, ושמות לא משחקים אצלו. פעם זהו קאנלס הצעיר הכשרוני, ופעם פדרו לאון, כולם רוכשים למוריניו כבוד ונותנים עבורו את ה"תחת" במגרש, והתוצאות נשקפות לנגד עינינו.
מילאן שהתחמשה גם היא בסוללת כוכבים לא היוותה כלל יריב לריאל מדריד הנוכחית, וכמובן שגם קבוצות הליגה הספרדית אוכלות מרורים לאחרונה.

עוד מוקדם להספיד את בארסה, אבל היא נראית מקרטעת ושבעה מעט, ומוריניו מגיע רעב, מכניס רעב גם לשחקניו ולא נראים סימני דעיכה במכונה הזו, אלא רק נסיקה כלפי מעלה ביכולת.
העונה הזו הולכת להיות שנת הבלאנקוס, גם בזירה המקומית, וגם בזירה האירופית, כנראה שמה שהיה צריך זוהי יד מכוונת ומנווטת ולא סוללת כוכבים שנתית שנכשלת.
עוד ידובר רבות על כך שהבנקים בספרד מאפשרים לשתי הגדולות, בארסה וריאל, לשחק עם הכסף, להיכנס לגירעונות ולא להיפגע במסעות הרכש שלהם, בעוד לקבוצות האחרות הם רק מתאכזרים, אבל בינתיים תנו למוריניו להוכיח את היותו מיוחד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אתמול בערב התפרסמה ידיעה באתר וואלה – מכבי תל אביב מעוניינת להשאיל את אלישי כדיר. אני חושב שהכותרת הייתה צריכה להיות – אלישי כדיר מעוניין לעזוב את מכבי תל אביב.

מכבי תל אביב ידועה בשיטת "נחתים שחקנים אצלנו כדי שלא ישחקנו נגדנו", וכך היה גם במקרה כדיר. אלישי כדיר סיים עונה נפלאה בגלבוע גליל עם אליפות מדהימה, ממוצע של 14.2 נקודות, ו 5.9 ריבאונדים למשחק, גרף את תואר שחקן השנה בליגת העל, וגם נבחר לחמישיית העונה.

מכבי תל אביב הציעה לאלישי כדיר בסיום העונה חוזה ל – 3 שנים עבור 900,000 דולר, סכום לא רע בכלל עבור ילד בן 22. אלישי כדיר אומנם התלבט בין הפועל ירושלים, שם מאמן עודד קטש, מי שאימן אותו שנה שעברה בעונת האליפות המדהימה, לבין מכבי תל אביב. כדיר בחר לבסוף במכבי תל אביב לאחר שדיוויד בלאט, מאמן הצהובים הבטיח לו דקות משחק רבות. כמובן שגם הדולרים לא הזיקו להחלטה של כדיר.

לא למד מטעויות העבר

קשה להאשים ילד בן 22 שחותם על חוזה של 300,000 דולר לעונה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מסרבים לכזו הצעה. אבל אלישי כדיר היה צריך לעצור במקום, להסתכל אל עבר האופק, ולחשוב. לחשוב האם זה מה שיהפוך אותו לשחקן יותר טוב, לחשוב האם זה המהלך הנכון עבור הקריירה שלו. אלישי כדיר היה צריך לחשוב על דרור חג'ג', לחשוב על יניב גרין, לחשוב על שרון ששון. כולם חתמו במכבי תל אביב על חוזה ל – 3 שנים, כולם חתמו על החוזה לאחר עונת שיא בקריירה שלהם, כולם ראו דקות מגרש מועטות. חשבון הבנק גדל מאוד, אבל הדקות היו באוברדראפט.

בשלב זה של הקריירה, אלישי כדיר צריך להשתפר, להפוך לשחקן יותר טוב, לשחקן יותר מגוון. הרי היה ברור שהוא לא ישחק הרבה במכבי תל אביב. הוא חשב ששמעון מזרחי יסכים לשחקן בן 22 ללא ניסיון ביורוליג לקבל דקות משחק? זה לא קרה במכבי תל אביב, זה לא יקרה במכבי תל אביב. מכבי תל אביב זה מועדון שרוצה קודם כל לנצח, מכבי תל אביב זה לא מועדון שמגדל שחקנים צעירים, ונותן להם את הבמה והביטחון להשתפר תוך כדי תנועה. למכבי תל אביב צריכים להגיע בשלים, לא תגיעו בשלים, אתם סוג ב', ויעבירו אתכם לפס הפגום. וכך קרה גם לכדיר. אבל כדיר היה צריך ללמוד מהעבר.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

כנראה שאלישי כדיר בדרך החוצה ממכבי תל אביב, והמועמדות לקלוט אותו הן הפועל ירושלים, בני השרון, גליל גלבוע ומכבי חיפה בישראל, יתכן וייצא לשחק באירופה בזכות הדרכון הצרפתי שלו, וגם אריס סלוניקי של שרון דרוקר הוזכרה כמועמדת לקלוט את הכישרון הצעיר. הסיכויים שאלישי כדיר יגיע להפועל ירושלים או בני השרון לא גבוהים, מכיוון שמכבי תל אביב סביר להניח לא תסכים להשאיל אותו לקבוצות הללו, מכיוון שאלה הקבוצות מהן מכבי חוששת.

אני הייתי ממליץ לכדיר לחזור הביתה, וכשאני אומר הביתה, אני מתכוון לחזור לגלבוע. שם הוא פרח בעונה שעברה, שם הוא יפרח גם השנה. אין מקום טוב יותר עבור שחקנים צעירים מאשר גליל גלבוע. בית ספר או קולג' אם תרצו לגידול שחקנים צעירים, תנאים אופטימאליים, אוויר צלול, והראש? הראש רק בכדורסל. אלישי כדיר בן 22 בסה"כ, יש לו עוד הרבה שנים לשחק כדורסל, וחוזים כמו החוזה עליו חתם השנה במכבי תל אביב יגיעו, ואפילו בסכומים גדולים יותר. אלישי כדיר הוא כישרון גדול, שחקן קשוח שלא מפחד מאף אחד, שחקן עם כוח רצון, נשמה והקרבה. אין לו מה לדאוג. אלא אם כן יישאר במכבי תל אביב. אם יישאר במכבי, כדיר יגמור לעצמו את הקריירה.

לאחר עונה כל כך מוצלחת, אלישי כדיר לא יכול להרשות לעצמו לא לשחק עונה שלמה. זה יחזיר אותו 3 שנים אחורה. הוא יאבד מהביטחון, יאבד מהרצון שכל כך מאפיין אותו, ויאבד מחדוות המשחק. (מישהו יודע איפה דרור חג'ג'?), דרור חג'ג' הגיע למכבי תל אביב לאחר מספר עונות מצוינות במדי הפועל ירושלים. הגיע למכבי, וכך נעלם. לאחר עונת ייבוש במכבי עבר חג'י למכבי חיפה, אבל הוא כבר לא היה אותו שחקן. השנה חג'ג' משחק בעירוני אשקלון. במקום להמשיך בקו עלייה בהפועל ירושלים, הוא עבר למכבי תל אביב עבור חוזה שמן, ומשם הדרך למטה הייתה מהירה יותר מכדור באולינג שנופל מבואינג 747.

אסור שזה יקרה לאלישי כדיר. אלישי צריך להסתכל במראה, ולשאול את עצמו אם הוא רוצה להמשיך לשחק כדורסל ברמות הכי גבוהות שיש, או שהוא רוצה להיות נער פוסטר עם דירה בגיל 22, ובעצם להיות ממשיך דרכם של גרין, ששון וחג'ג'.

לטור הדשא של גליל גלבוע תמיד ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

התפרסם היום טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בנוגע למצבה של מכבי חיפה העונה. כתבו על הטעויות בקיץ, על החורים בהגנה, ועל כך "שהניצוץ של מכבי חיפה הלך לאיבוד…"

אל תדאגו למכבי חיפה. אומנם היא לא מפרקת קבוצות כמו בתחילת העונה שעברה, אומנם היא לא מבקיעה שלישיות ורביעיות כל משחק, אבל מכבי חיפה ממוקמת במקום השלישי עם אותו מספר הנקודות כמו מכבי תל אביב, כאשר במקום הראשון נמצאת קריית שמונה, ולא סביר שהיא תישאר שם עוד הרבה זמן.

דרך ושיטה

מה שמאפיין את מכבי חיפה יותר מכל זו דרך ושיטה. יענק'לה שחר התווה דרך, והוא לא מוכן לסטות ממנה, לא בשביל ברק יצחקי, ולא בשביל קשר איסלנדי שדורשים עליו הרבה יותר ממה שהוא שווה. לכן חיפה תמיד בצמרת, גם אם לא אלופה, היא כל שנה נאבקת על תארים, וכך יהיה גם השנה.

מכבי חיפה לקחה בעשר השנים האחרונות 6 אליפויות. היא לא זכתה באליפויות הללו בגלל שיענק'לה שחר שפך מיליונים על גבי מיליונים. כל השקעה חושבה בקפידה, וגם אם התוצאות להן חיפה ייחלה לא הגיעו באותה השנה, התוצאות הגיעו שנה לאחר מכן. דרך ושיטה.

למכבי חיפה עשרות קבוצות ילדים בכל רחבי הצפון, הם משקיעים בילדים ובנוער שלהם, זו הדרך וזו השיטה. בירם כיאל, דקל קינן, מוחמד גאדיר, יניב קטן, ליאור רפאלוב ועוד ועוד…כולם גדלו בחיפה, כולם שיחקו שנה שעברה בהרכב הקבוצה. כאשר שחקן גודל במועדון לרוב הוא יסכים לוותר עבור סכומי עתק על מנת לשחק בקבוצת נעוריו, במיוחד אם יש לקבוצה סיכוי לזכות בתואר.

אי אפשר לזכות בתואר בכל שנה

כל קבוצה רוצה לזכות בתואר, כל שחקן רוצה לזכות בתואר, לכן הם משחקים את המשחק. אבל גם השחקנים, וגם ההנהלה יודעת שזה בלתי אפשרי לזכות כל שנה באליפות (אלא אם אתה מכבי תל אביב בכדורסל). יענק'לה שחר לוקח בחשבון שלא כל שנה מכבי חיפה תסיים ראשונה, ולכן ההשקעה שלו בקבוצה היא הגיונית ולא מפוזרת. יענק'לה שחר אמר על ארקדי גאידמק שההשקעה שלו בבית"ר ירושלים היא רק עניין של זמן, וגם צדק. לכן הוא לא השתגע והשקיע מיליונים של דולרים גם כאשר גאידמק שפך סכומי עתק על כל שחקן בינוני שהמאמן רצה. זו הדרך וזו השיטה. גם השנה, כאשר מיץ' גולדהאר החליט להשתגע ולשלם לרוברטו קולאוטי, שחקן שכבר יותר משנה יכולתו דוהרת במורד הר תלול, סכומי עתק, או כאשר גולדהאר זרק צ'קים פתוחים על מנת להחתים את ברק יצחקי, יענק'לה שחר לא נכנס לפאניקה, הראש נשאר שקול וצלול, ושחר נשאר בשלו.

אם מכבי חיפה לא תזכה השנה באליפות, שחר לא יהיה מרוצה, אך הוא יודע, אם לא השנה, אז שנה הבאה (6 אליפויות בעשר שנים כבר אמרנו?).

אז למה אומרים שמכבי חיפה כבויה?

אפשר להבין למה אומרים שמכבי חיפה כבויה. הסיבה היא, שפשוט התרגלו לראות אותה דורסת קבוצות. אבל טיפה סבלנות לא תזיק. מכבי חיפה סובלת ממכת פציעות קשה מאוד השנה, ובכל משחק לפחות שני שחקני הרכב חשובים לא משחקים. בנוסף עזבו אותה 2 הבלמים, דקל קינן וג'ורג' טשיירה אשר היו מצוינים בשנה שעברה. שי מימון וקאנוטו עוד לא משחקים טוב ביחד, אבל תנו להם זמן. בלמים דורשים תיאום, וזו השנה הראשונה שהם משחקים יחד. ועדיין, מכבי חיפה במקום השלישי.

בנוסף למכת הפציעות, וחוסר תיאום הבלמים, אומרים שאין למכבי חיפה מנהיג. יניב קטן, המנהיג הבלתי מעורער של מכבי חיפה פצוע רוב הזמן ולא משחק הרבה, אז מי ינהיג? ליאור רפאלוב צריך לקחת את הקבוצה על עצמו, זו ההזדמנות שלו להראות שהוא שחקן אחראי ובוגר. אין עוררין לגבי הכישרון האדיר של רפאלוב, אבל זו צריכה להיות השנה של רפאלוב, במיוחד כאשר יניב קטן לא משחק.
השאלה אם לליאור רפאלוב "יש את זה", האם הוא יוכל להוביל את מכבי חיפה. גם אם חיפה לא תיקח תואר, רפאלוב צריך להיות המנהיג של הקבוצה השנה.

גם אם מכבי חיפה לא תיקח את האליפות השנה אל תדאגו לה. יש גם את שנה הבאה, בינתיים צומחים שחקנים נהדרים בקבוצה. שלומי אזולאי, סולליך, אייל גולסה, אלכסנדר זהבי, זו הדרך וזו השיטה של מכבי חיפה. קבוצה כמו מכבי חיפה רוצה לזכות בכל התארים כל שנה, אבל גם היא יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי, לכן משקיעים נכון, מטפחים את הצעירים, ושומרים על יציבות.

6 אליפויות בעשר שנים זו יציבות של חומת סין. בית"ר ירושלים של גאידמק ומכבי תל אביב של גולדהאר זו חומת ברלין.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כולם יודעים שהכדורגל הומצא באנגליה. כולם יודעים שלונדון היא בירת אנגליה, וכולם יודעים שלונדון היא בירת הכדורגל העולמי. או שאולי לא?

מפת לונדון בכדורגל היא דבר מדהים. בלונדון קיימות 13 קבוצות מקצועניות, ועוד 80 ליגות חובבניות המאוגדות תחת איגוד הכדורגל של לונדון.

בפריימיר ליג האנגלית ישנן 5 קבוצות מלונדון הקבוצות הן צ'לסי, ארסנל, טוטנהאם, ווסטהאם, ופולהאם. ללונדון יש 3 נציגות בליגת האלופות(!!!). דבר מדהים לכשעצמו.

בליגת המשנה, הצ'מפיוניס שיפ ליג קיימות בלונדון 3 קבוצות – קריסטל פאלאס, מילוול, וקווינס פארק ריינג'רס (כולן היו בעבר גם בפריימיר ליג).

בליגה השלישית של אנגליה קיימות בלונדון 4 קבוצות – ברנפורד, צ'רלטון, דאגנהם & רטברידג', ולייטון אוריאנט.

קבוצות הכדורגל בלונדון נקראות על שם השכונות בהן הן נמצאות. ולכל קבוצה יש אצטדיון ביתי משלה, שלא כמו בישראל, אשר בתל אביב יש 3 קבוצות בליגת העל, וכולן משחקות באותו האצטדיון.

תארו לכם שבתל אביב הקבוצות היו נקראות על שם שכונות – הפועל פלורנטין, מכבי נווה צדק, ואליצור הדר יוסף. ולכל קבוצה היה את המגרש שלה. יום שבת בתל אביב היה מרתק, וההזדהות עם הקבוצות הייתה אפילו יותר גדולה ממה שהיא היום.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מולי קצורין חתם ל – 5 שנים כמנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. מה שעשה רושם כמהלך הטוב ביותר של איגוד הכדורסל בשנים האחרונות, פתאום התפוצץ להם בפרצוף, ושי שני נאלץ לתווך בין אריק שיבק, מאמן הנבחרת הבוגרת לבין מולי קצורין.

אין ספק שהמהלך הוא נכון, טוב, ובריא לכדורסל הישראלי. אז איפה הבעיה?

מולי קצורין ידוע בתור מאמן קשוח ולא מתפשר, והאופי של מולי לא התקפל. מייד עם כניסתו לתפקיד, דרש קצורין שיהיה עוזר מאמן אחד בלבד בנבחרת הבוגרת (כיום יש 2 עוזרי מאמן – עודד קטש ודן שמיר), אריק שיבק סירב, וכאן התחיל כל הבלאגן.

טובת האגו או טובת הכדורסל?

יש משפט שאומר If it ain't broken, don't fix it

נבחרת ישראל בכדורסל עלתה לאליפות אירופה בזכות, וללא צורך בטורניר ההזדמנות האחרונה. הנבחרת שיחקה כדורסל טוב לאורך כל טורניר המוקדמות, ולא היה חסר הרבה שתסיים גם במקום הראשון. החיבור בין אריק שיבק לעוזריו, קטש ושמיר היה מצוין, וכולם היו מאושרים. אז מדוע לפרק את החבילה המוצלחת עכשיו? בגלל אגו?

מולי קצורין לא היה רוצה שיכתיבו לו כמה עוזרי מאמנים יהיו לו, ומי יהיה עוזרו, לכן הוא צריך לקחת צעד אחורה, ולתת לשיבק ועוזריו לעשות את עבודתם כפי שעשו עד עכשיו.

מה יהיה אחרי אליפות אירופה?

לאחר הריב המתוקשר בין מולי קצורין לאריק שיבק, שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל היה צריך לעשות משהו. הוא קרא לקצורין לשיחה במשרדו, והבהיר לו שהוא יהיה אחראי על כל הנבחרות הלאומיות חוץ מהנבחרת הבוגרת (בכל העולם, המנהל המקצועי של האיגוד אחראי על כל הנבחרות חוץ מהבוגרת).
למולי קצורין לא הייתה ברירה, והוא התרצה בסופו של דבר, למרות שבתוך תוכו הוא היה רוצה שילכו בדרכו.

אך מה יהיה עם נבחרת ישראל בכדורסל תצליח באליפות אירופה? אולי תגיע לאולימפיאדה? האם יאמצו את השיטה של מולי קצורין ויהיה רק עוזר מאמן אחד? (דן שמיר הודיע שאם עודד קטש עוזב הוא עוזב ביחד איתו). בקיצור, הבלאגן חוגג.

טיפול לא נכון של שי שני

המהלך של שי שני הוא מבורך, לתת את תפקיד המנהל המקצועי לאיש מקצוע, ולאיש מקצוע בעל עבר מפואר, והצלחות מוכחות על המגרש. אך שי שני היה צריך לבדוק מספר דברים לפני שהוא סיכם עם מולי קצורין.

שני היה צריך לברר ולסכם עם מולי קצורין לפני החתימה את כל נושא הנבחרות. על איזה נבחרות הוא יהיה אחראי, מה יהיו תחומי האחריות שלו, באיזה קו הוא רוצה ללכת. עושה רושם ששני לא בדק את כל אלה לפני שסיכם עם קצורין, ועכשיו זה בעוכריו. במקום לדבר על נושאים מקצועיים, מדברים על אגו, ולמי יש יותר גדול.

סוף סוף מבצעים מהלך ראוי, וגם הוא לא עובד. אז מה יהיה בעתיד? אם ברמת המנהלתית אנחנו לא מצליחים, נשאר רק לקוות שעל המגרש התוצאות יהיו הפוכות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

2 משחקי ליגה. 2 כותרות. שום דבר חיובי. כך אפשר לתאר את המשחק בין מ.ס. אשדוד לבין הפועל באר שבע, והמשחק בין בני יהודה לבית"ר ירושלים.

המשחק בין אשדוד לבאר שבע פוצץ בדקה ה – 93 לאחר שהשופט זיו אדלר שרק לסיומו דקה לפני סיום המועד החוקי, זאת לאחר שחפץ כלשהו נזרק מהיציע של מ.ס. אשדוד ופגע בקוון אורן בורנשטיין.

בסיום המשחק בין בני יהודה לבית"ר ירושלים התחוללה מהומה גדולה ביציעים של בית"ר ירושלים, לאחר שנזרקו חפצים לעבר השחקנים והמאמן של בני יהודה, דרור קשטן. בעקבות המהומה עלו שוטרים ליציע של בית"ר ירושלים, ויצרו בלאגן אחד גדול.

הדיון החם ביומיים האחרונים הוא, האם צריך להחזיר את השוטרים ליציעים, זאת לאחר שהשנה החליטו בהתאחדות לכדורגל לתת לסדרנים הזדמנות להשליט סדר ביציעים הבוערים.

מי אחראי לבלאגן?

גם כאשר השוטרים היו ביציעים הבלאגן חגג. אי אפשר לומר שהיציעים של טדי, דוחא, בלומפילד או מגרשים אחרים היו מקום נעים, חמים ושליו כאשר השוטרים היו ביציע.
ההבדל הוא שלשוטרים הייתה סמכות לעצור מתפרעים ולהוציא אותם מהמגרש. האם השוטרים עשו זאת בצורה טובה? חד משמעית, לא !

אחת הבעיות בהצבת שוטרים ביציע, היא הסמכות שניתנת לשוטרים. נכון שצריך גוף עם סמכות שישליט סדר ביציע, כי אחרי הכל, יש לא מעט אוהדים שחסר להם פיוז במוח, ויש גם כאלה שהפיוז לא קיים כלל. אך היינו עדים לא מעט פעמים לחימום האווירה דווקא מצד אלה שאמורים לשמור על הסדר ביציע. דרכי הפעולה של משטרת ישראל, על מנת לעצור את המתפרעים, לא היו נכונות בלשון המעטה. לזרוק יסמ"ניקים (חסרי פיוז) ליציעים זה לא פיתרון. ההיפך הוא הנכון, זה רק יוצר בלאגן. ולכן החליטו להוציא את השוטרים מהיציעים ולתת לסדרנים לטפל במתפרעים.

יש דרך ויש דרך

הרעיון לתת לסדרנים לשמור על הסדר והשקט במגרשי הכדורגל הוא לא רעיון רע ביסודו. אך אופן הפעולה שעשו זאת היה פזיז, נמהר, וחסר אחריות.

אי אפשר לצפות שסדרנים, אשר עברו קורס קצר יותר מאשר קורס הכנת לחם, ישמרו על הסדר ביציעים של מגרשי הכדורגל. האווירה מלכתחילה היא חמה ומתוחה. סדרן בן 50, אשר מקבל 40-50 ₪ לשעה לא ימהר לעלות ליציע ולהתעמת עם 20 אוהדי כדורגל משולהבים וחמומי מוח. גם אם יחליט לעלות, וינסה להשליט סדר, איך יעשה זאת? הרי לעצור אוהד הוא לא יכול, אין לו סמכות. להפעיל כוח הוא לא יכול, וגם לא כדאי. אז מה הוא יעשה? למעשה, הסדרנים במגרשי הכדורגל הם כמו קונוסים. ומשלמים להם לחינם. לא באשמתם, פשוט כי אין דבר שהם יכולים לעשות.

אז מה הפיתרון?

חזי מגן, יו"ר בני יהודה אמר היום – "אין הרתעה, מי שמתפרע – 3 שנים בכלא".

אני מסכים לחלוטין עם חזי מגן. זה הפיתרון היחידי. הרתעה.

אוהדים לא מהססים להתפרע במגרשי הכדורגל כי אין מי שיעניש אותם. התפרעות במגרש כדורגל, בצורה מסוימת, היא כמעט חוקית ונורמאלית. אם לא יענישו את אותם אוהדים ברברים, אז מדוע שיפסיקו? בפעם הראשונה שאוהד כדורגל יקבל עונש של שנתיים-שלוש שנים בכלא על התפרעות במגרש כדורגל, אז אנחנו נראה ירידה ברמה וכמות האלימות. כי כרגע, האוהדים חושבים שזה מותר וחוקי להתפרע, לעקור כיסאות ולזרוק אותם על הקהל של הקבוצה היריבה וכו'.

אם בנאדם היה מתפרע בעסק של מישהו, הוא לא היה נעצר ונשפט? אני לא רואה הבדל. זו התפרעות בתוך בית עסק, והענישה צריכה להיות בהתאם.

סדרנים או שוטרים, זה לא משנה. רק ענישה שתגרום להרתעה תצמצם את ההתפרעויות של האוהדים חסרי הפיוז.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

זו צריכה להיות השנה של יוגב אוחיון. זו צריכה להיות העונה שיוגב יהפוך משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מצוין, וליוגב יש את היכולות לכך.

הילד מקרית שמונה מקפיץ את הגליל

יוגב אוחיון התחיל לשחק כדורסל בגיל 7 בקרית שמונה, וגדל כמובן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון. כבר מגיל תיכון יוגב נחשב לדבר הבא בכדורסל הישראלי. גארד אתלטי ביותר, שלא רק קולע, אלא גם לוקח ריבאונדים וגם תורם באסיסטים. יוגב אוחיון הוביל את קבוצת הנוער של גליל עליון לאליפות המדינה בעונת 2003-2004.
באותה עונה, השורה הסטטיסטית של יוגב במסגרת ליגת העל לבתי ספר תיכוניים הייתה מדהימה – 21.5 נקודות למשחק, 9.5 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות, ו 2 חסימות. שורה סטטיסטית שלא הייתה מביישת את אלווין רוברטסון הגדול.

איפה הקליעה?

יוגב אוחיון שחקן מצוין, אתלט גדול, מהגדולים שהיו בכדורסל הישראלי. ריבאונדר מעולה יחסית לגובהו ( 1.88) ולתפקיד בו הוא משחק על המגרש. אך מה שיעשה את יוגב משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מוביל הוא הקליעה. ליוגב אוחיון אין קליעה מבחוץ, יותר מזה, ליוגב אוחיון אין זריקה מבחוץ. הילד לא יודע לזרוק לסל.

אפשר ללמוד על יכולת הקליעה של יוגב רק ממבט מהיר על אחוזי הקליעה שלו מאז גילאי הנוער. בעונתו האחרונה בליגת על לבתי ספר תיכוניים קלע יוגב ב – 30 אחוז מהשלוש, באליפות אירופה לנוער באותה השנה קלע יוגב אוחיון ב – 13.6 אחוז מהשלוש. בשנים לאחר מכן האחוזים נעו בין 25-30 אחוז מהשלוש, ובין 50-75 אחוז מהעונשין. אחוזים נמוכים מאוד לכל הדעות.

לפני שנתיים, כאשר יוגב אוחיון שיחק במדי עירוני נהריה הקליעה שלו איבדה כל צורה. בכל משחק יוגב ניסה לזרוק בצורה שונה, פעם מעל הראש, פעם מהחזה, פעם מאחורי הראש. הדבר כל כך בלט, שפשוט היו משאירים אותו חופשי לזריקות מבחוץ. והאחוזים מדברים בעד עצמם – 28 אחוז מהשלוש, ו 51.3 אחוז מהעונשין. בשנה שעברה כאשר יוגב הגיע להפועל ירושלים הזריקה שלו התחילה להתייצב, עדיין היו משחקים בהם יוגב היה מנסה לגבש את צורת הזריקה שלו, אך בהחלט חל שיפור, ולראייה האחוזים – 40 אחוז מהשלוש, 70.1 אחוז מהעונשין.

אני מאוד מקווה שמגמת השיפור הזו תמשיך גם השנה, כי יוגב הוא שחקן הגנה מצוין, ריבאונדר נפלא, מוסר גדול, ושחקן הגנה מהטובים שיש, חסרה לו הקליעה על מנת להפוך אותו לאחד הרכזים הגדולים שגדלו בארץ.

המאמן שיעשה אותו גדול

עודד קטש הגיע למלחה, ואני חושב שמבחינת יוגב אוחיון, לא יכול היה להגיע מאמן טוב ממנו. עודד קטש, אחד הגארדים הגדולים שגדלו בארץ, ויתכן שבעתיד גם יגידו עליו שהוא אחד המאמנים הגדולים שגדלו בארץ. עודד קטש הוא מאמן שנותן חופש, ובעיקר ביטחון לשחקנים שלו. אם שחקן מרגיש טוב עם הזריקה שלו, אז קטש רוצה שיזרוק. גם אם הזריקה לא נכנסה, קטש מאמין שכאשר שחקן לוקח זריקה עם ביטחון, זאת זריקה טובה.

אולי זה מה שהיה חסר ליוגב אוחיון כל השנים הללו, מאמן שיתן לו את הביטחון בזריקה, ולא יצעק עליו כאשר הזריקה לא נכנסת. הרי שחקן לא יזרוק שוב אם המאמן יגער עליו או יוריד אותו לספסל לאחר זריקה. יוגב יזרוק, יחטיא, יזרוק שוב, ושוב, ובסוף הזריקה תגיע. זו השנה של יוגב, זו צריכה להיות השנה שתהפוך את יוגב אוחיון משחקן טוב, לשחקן מעולה. שחקן שיקבל הצעות מקבוצות בכירות באירופה, כי הפוטנציאל קיים. הזריקה, עדיין לא.

לטור הדשא של גליל גלבוע ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מה נאמר ומה נגיד? האמת שאני לא יודע כל כך איך לסכם את המשחק מול יוון. מצד אחד התקפה טובה עם שחקנים יצירתיים בדמות איתי שכטר, וליאור רפאלוב, מצד שני הגנה חלשה ביותר, בדמות דקל קינן ורמי גרשון.

אני אפילו לא יודע אם לבקר את לואיס פרננדז על המערך שהוא הציב, כי מה אני אוכל לחדש? יתכן ורמי גרשון לא היה צריך לשחק, ובמקומו היה צריך לשחק מישהו עם יותר ניסיון בינלאומי. אולי אבי סטרול. אבל גם אם אבי סטרול היה משחק, היינו מנצחים? אולי לא נועדנו לנצח? אולי אנחנו אמורים להיות נבחרת שאומרים עליה שהיא נבחרת טובה, אבל בסוף מנצחים אותה. אולי הבינוניות מקועקעת לנו כל כך עמוק מתחת לעור ששום דבר כבר לא יעזור, וגם אם אנחנו לא אוהבים את זה, פשוט נצטרך לחיות עם זה.

אייל ברקוביץ', במשך כל המשחק, חזר וטען שאנחנו פראיירים. יוון וקרואטיה נבחרות בינוניות ברקו אמר, אבל ישראל? האם אנחנו לא בינוניים? כל קמפיין אותו הסיפור, אומרים שהפעם יש סיכוי, יוון וקרואטיה נבחרות שאפשר לעבור. אבל שוב, לא עברנו. ושוב, אנחנו מאוכזבים. אם זה הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז, זו כנראה נבחרת ישראל. זה מי שאנחנו, לטוב, לרע ולבינוניות. אנחנו נבחרת בינונית, בואו נגיד זאת בגאווה ! אנחנו נבחרת בינונית ! אנחנו לא יותר טובים מיוון, בטח לא יותר טובים מקרואטיה, וגם לא בטוח שאנחנו יותר טובים מגאורגיה.

אני מבין את רצון העם, השחקנים, המאמן, כמובן את רצון יושב ראש התאחדות הכדורגל שנעלה כבר ריבונו של עולם לטורניר גדול. אבל חברים, כנראה שאין לנו את זה, אז למה שנשלה את עצמנו? אפשר וגם רצוי לנסות, זו החובה של השחקנים והצוות המקצועי. אבל תפנימו, אנחנו לא מספיק טובים. לא עכשיו, לא עוד שנתיים, אולי עוד 10 שנים. אם כמובן, יבוא השינוי.

השחקן שהכי איכזב אותי הוא דקל קינן. דקל קינן שנלחם, דקל קינן שלא מוותר, דקל קינן המקצוען. עושה רושם שמאז שעבר לשחק בפרמייר ליג באנגליה, במדי קבוצת בלאקפול, דקל קינן עשה התקדמות כלפי מטה. קינן נראה כבד, איטי, השתמש בידיים, עשה עבירות טיפשיות והיה האשם הבלעדי בשער הראשון שספגה הנבחרת. קשה לבקר את רמי גרשון, שחקן צעיר שעורך את הופעת הבכורה שלו במשחק חוץ גורלי ביוון. שחקן שלא שיחק מעולם עם המגנים איתם הוא שיתף פעולה היום, קשה להאשים אותו בחוסר תיאום. זו הייתה טעות של לואיס פרננדז.

איתי שכטר וליאור רפאלוב היו מצוינים. כאשר הם קיבלו את הכדור עם הפנים מול השער היווני הם הצליחו לאיים על השאר לא מעט פעמים, אך ההרגשה היא שהם היו היחידים שאיימו על השאר. רוברטו קולאוטי אומנם בישל את השער לאיתי שכטר, אך מעבר לבישול ועוד 8 דקות טובות הוא לא ראוי לציון. אייל גולסה לא היה קיים, פעם ב – 20 דקות נזכרתי שהוא על המגרש, ואני חושב שהיה נכון לפתוח עם גילי ורמוט בהרכב. אלמוג כהן וביבראס נאתכו היו על המגרש? אם כן אני לא זוכר, בלי קישור ובלי הגנה אי אפשר לנצח.

מה שחשוב עכשיו הוא לא להוריד את הראש, לבוא למשחק הבא ולנצח. לנצח את גאורגיה, לנצח את יוון בבית, ולבוא לנצח את קרואטיה בחוץ. קשה, אולי בלתי אפשרי, אך עובדה זו לא צריכה לשנות את קו המחשבה של השחקנים. הבינוניות היא עובדה, מנטליות היא דמיון.

לטור משחק ההזדמנות האחרונה של נבחרת ישראל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט