תגית: גליל גלבוע

אתמול בערב התפרסמה ידיעה באתר וואלה – מכבי תל אביב מעוניינת להשאיל את אלישי כדיר. אני חושב שהכותרת הייתה צריכה להיות – אלישי כדיר מעוניין לעזוב את מכבי תל אביב.

מכבי תל אביב ידועה בשיטת "נחתים שחקנים אצלנו כדי שלא ישחקנו נגדנו", וכך היה גם במקרה כדיר. אלישי כדיר סיים עונה נפלאה בגלבוע גליל עם אליפות מדהימה, ממוצע של 14.2 נקודות, ו 5.9 ריבאונדים למשחק, גרף את תואר שחקן השנה בליגת העל, וגם נבחר לחמישיית העונה.

מכבי תל אביב הציעה לאלישי כדיר בסיום העונה חוזה ל – 3 שנים עבור 900,000 דולר, סכום לא רע בכלל עבור ילד בן 22. אלישי כדיר אומנם התלבט בין הפועל ירושלים, שם מאמן עודד קטש, מי שאימן אותו שנה שעברה בעונת האליפות המדהימה, לבין מכבי תל אביב. כדיר בחר לבסוף במכבי תל אביב לאחר שדיוויד בלאט, מאמן הצהובים הבטיח לו דקות משחק רבות. כמובן שגם הדולרים לא הזיקו להחלטה של כדיר.

לא למד מטעויות העבר

קשה להאשים ילד בן 22 שחותם על חוזה של 300,000 דולר לעונה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מסרבים לכזו הצעה. אבל אלישי כדיר היה צריך לעצור במקום, להסתכל אל עבר האופק, ולחשוב. לחשוב האם זה מה שיהפוך אותו לשחקן יותר טוב, לחשוב האם זה המהלך הנכון עבור הקריירה שלו. אלישי כדיר היה צריך לחשוב על דרור חג'ג', לחשוב על יניב גרין, לחשוב על שרון ששון. כולם חתמו במכבי תל אביב על חוזה ל – 3 שנים, כולם חתמו על החוזה לאחר עונת שיא בקריירה שלהם, כולם ראו דקות מגרש מועטות. חשבון הבנק גדל מאוד, אבל הדקות היו באוברדראפט.

בשלב זה של הקריירה, אלישי כדיר צריך להשתפר, להפוך לשחקן יותר טוב, לשחקן יותר מגוון. הרי היה ברור שהוא לא ישחק הרבה במכבי תל אביב. הוא חשב ששמעון מזרחי יסכים לשחקן בן 22 ללא ניסיון ביורוליג לקבל דקות משחק? זה לא קרה במכבי תל אביב, זה לא יקרה במכבי תל אביב. מכבי תל אביב זה מועדון שרוצה קודם כל לנצח, מכבי תל אביב זה לא מועדון שמגדל שחקנים צעירים, ונותן להם את הבמה והביטחון להשתפר תוך כדי תנועה. למכבי תל אביב צריכים להגיע בשלים, לא תגיעו בשלים, אתם סוג ב', ויעבירו אתכם לפס הפגום. וכך קרה גם לכדיר. אבל כדיר היה צריך ללמוד מהעבר.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

כנראה שאלישי כדיר בדרך החוצה ממכבי תל אביב, והמועמדות לקלוט אותו הן הפועל ירושלים, בני השרון, גליל גלבוע ומכבי חיפה בישראל, יתכן וייצא לשחק באירופה בזכות הדרכון הצרפתי שלו, וגם אריס סלוניקי של שרון דרוקר הוזכרה כמועמדת לקלוט את הכישרון הצעיר. הסיכויים שאלישי כדיר יגיע להפועל ירושלים או בני השרון לא גבוהים, מכיוון שמכבי תל אביב סביר להניח לא תסכים להשאיל אותו לקבוצות הללו, מכיוון שאלה הקבוצות מהן מכבי חוששת.

אני הייתי ממליץ לכדיר לחזור הביתה, וכשאני אומר הביתה, אני מתכוון לחזור לגלבוע. שם הוא פרח בעונה שעברה, שם הוא יפרח גם השנה. אין מקום טוב יותר עבור שחקנים צעירים מאשר גליל גלבוע. בית ספר או קולג' אם תרצו לגידול שחקנים צעירים, תנאים אופטימאליים, אוויר צלול, והראש? הראש רק בכדורסל. אלישי כדיר בן 22 בסה"כ, יש לו עוד הרבה שנים לשחק כדורסל, וחוזים כמו החוזה עליו חתם השנה במכבי תל אביב יגיעו, ואפילו בסכומים גדולים יותר. אלישי כדיר הוא כישרון גדול, שחקן קשוח שלא מפחד מאף אחד, שחקן עם כוח רצון, נשמה והקרבה. אין לו מה לדאוג. אלא אם כן יישאר במכבי תל אביב. אם יישאר במכבי, כדיר יגמור לעצמו את הקריירה.

לאחר עונה כל כך מוצלחת, אלישי כדיר לא יכול להרשות לעצמו לא לשחק עונה שלמה. זה יחזיר אותו 3 שנים אחורה. הוא יאבד מהביטחון, יאבד מהרצון שכל כך מאפיין אותו, ויאבד מחדוות המשחק. (מישהו יודע איפה דרור חג'ג'?), דרור חג'ג' הגיע למכבי תל אביב לאחר מספר עונות מצוינות במדי הפועל ירושלים. הגיע למכבי, וכך נעלם. לאחר עונת ייבוש במכבי עבר חג'י למכבי חיפה, אבל הוא כבר לא היה אותו שחקן. השנה חג'ג' משחק בעירוני אשקלון. במקום להמשיך בקו עלייה בהפועל ירושלים, הוא עבר למכבי תל אביב עבור חוזה שמן, ומשם הדרך למטה הייתה מהירה יותר מכדור באולינג שנופל מבואינג 747.

אסור שזה יקרה לאלישי כדיר. אלישי צריך להסתכל במראה, ולשאול את עצמו אם הוא רוצה להמשיך לשחק כדורסל ברמות הכי גבוהות שיש, או שהוא רוצה להיות נער פוסטר עם דירה בגיל 22, ובעצם להיות ממשיך דרכם של גרין, ששון וחג'ג'.

לטור הדשא של גליל גלבוע תמיד ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

זו צריכה להיות השנה של יוגב אוחיון. זו צריכה להיות העונה שיוגב יהפוך משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מצוין, וליוגב יש את היכולות לכך.

הילד מקרית שמונה מקפיץ את הגליל

יוגב אוחיון התחיל לשחק כדורסל בגיל 7 בקרית שמונה, וגדל כמובן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון. כבר מגיל תיכון יוגב נחשב לדבר הבא בכדורסל הישראלי. גארד אתלטי ביותר, שלא רק קולע, אלא גם לוקח ריבאונדים וגם תורם באסיסטים. יוגב אוחיון הוביל את קבוצת הנוער של גליל עליון לאליפות המדינה בעונת 2003-2004.
באותה עונה, השורה הסטטיסטית של יוגב במסגרת ליגת העל לבתי ספר תיכוניים הייתה מדהימה – 21.5 נקודות למשחק, 9.5 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות, ו 2 חסימות. שורה סטטיסטית שלא הייתה מביישת את אלווין רוברטסון הגדול.

איפה הקליעה?

יוגב אוחיון שחקן מצוין, אתלט גדול, מהגדולים שהיו בכדורסל הישראלי. ריבאונדר מעולה יחסית לגובהו ( 1.88) ולתפקיד בו הוא משחק על המגרש. אך מה שיעשה את יוגב משחקן ליגה טוב לשחקן אירופאי מוביל הוא הקליעה. ליוגב אוחיון אין קליעה מבחוץ, יותר מזה, ליוגב אוחיון אין זריקה מבחוץ. הילד לא יודע לזרוק לסל.

אפשר ללמוד על יכולת הקליעה של יוגב רק ממבט מהיר על אחוזי הקליעה שלו מאז גילאי הנוער. בעונתו האחרונה בליגת על לבתי ספר תיכוניים קלע יוגב ב – 30 אחוז מהשלוש, באליפות אירופה לנוער באותה השנה קלע יוגב אוחיון ב – 13.6 אחוז מהשלוש. בשנים לאחר מכן האחוזים נעו בין 25-30 אחוז מהשלוש, ובין 50-75 אחוז מהעונשין. אחוזים נמוכים מאוד לכל הדעות.

לפני שנתיים, כאשר יוגב אוחיון שיחק במדי עירוני נהריה הקליעה שלו איבדה כל צורה. בכל משחק יוגב ניסה לזרוק בצורה שונה, פעם מעל הראש, פעם מהחזה, פעם מאחורי הראש. הדבר כל כך בלט, שפשוט היו משאירים אותו חופשי לזריקות מבחוץ. והאחוזים מדברים בעד עצמם – 28 אחוז מהשלוש, ו 51.3 אחוז מהעונשין. בשנה שעברה כאשר יוגב הגיע להפועל ירושלים הזריקה שלו התחילה להתייצב, עדיין היו משחקים בהם יוגב היה מנסה לגבש את צורת הזריקה שלו, אך בהחלט חל שיפור, ולראייה האחוזים – 40 אחוז מהשלוש, 70.1 אחוז מהעונשין.

אני מאוד מקווה שמגמת השיפור הזו תמשיך גם השנה, כי יוגב הוא שחקן הגנה מצוין, ריבאונדר נפלא, מוסר גדול, ושחקן הגנה מהטובים שיש, חסרה לו הקליעה על מנת להפוך אותו לאחד הרכזים הגדולים שגדלו בארץ.

המאמן שיעשה אותו גדול

עודד קטש הגיע למלחה, ואני חושב שמבחינת יוגב אוחיון, לא יכול היה להגיע מאמן טוב ממנו. עודד קטש, אחד הגארדים הגדולים שגדלו בארץ, ויתכן שבעתיד גם יגידו עליו שהוא אחד המאמנים הגדולים שגדלו בארץ. עודד קטש הוא מאמן שנותן חופש, ובעיקר ביטחון לשחקנים שלו. אם שחקן מרגיש טוב עם הזריקה שלו, אז קטש רוצה שיזרוק. גם אם הזריקה לא נכנסה, קטש מאמין שכאשר שחקן לוקח זריקה עם ביטחון, זאת זריקה טובה.

אולי זה מה שהיה חסר ליוגב אוחיון כל השנים הללו, מאמן שיתן לו את הביטחון בזריקה, ולא יצעק עליו כאשר הזריקה לא נכנסת. הרי שחקן לא יזרוק שוב אם המאמן יגער עליו או יוריד אותו לספסל לאחר זריקה. יוגב יזרוק, יחטיא, יזרוק שוב, ושוב, ובסוף הזריקה תגיע. זו השנה של יוגב, זו צריכה להיות השנה שתהפוך את יוגב אוחיון משחקן טוב, לשחקן מעולה. שחקן שיקבל הצעות מקבוצות בכירות באירופה, כי הפוטנציאל קיים. הזריקה, עדיין לא.

לטור הדשא של גליל גלבוע ירוק יותר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

בדרכי חזרה היום מהעבודה קראתי בעיתון כתבה על קבוצת הכדורסל של גליל גלבוע. היה כתוב על חוסר המוכנות של הקבוצה עד כה. רוב השחקנים עזבו את הקבוצה, אפילו שחקנים מהדרג השני כמו דגן יבזורי ומוטי מוסקוביץ' לא נשארו ועברו לקבוצות חדשות. היה רשום על ההמשכיות של גליל גלבוע, עודד קטש אימן בקבוצה 6 שנים, ורוב השחקנים המשיכו לעונה שנייה וכולנו זוכרים איך העונה הסתיימה (עם חיוך גדול).

אבל למרות חוסר המוכנות עד כה, אני מאמין בקבוצת גליל גלבוע, בגלל האווירה שהמקום משרה על השחקנים, בגלל צוות האימון, והצוות הניהולי. ההרגשה היא שבגליל תמיד יקרה משהו קסום.

אני מאמין בחיים אוחיון הבעלים של גליל גלבוע. הוא עושה דברים במחשבה ובראש צלול ושקול ולא משתגע למרות האליפות. גם הוא יודע שהישג כזה יהיה קשה מאוד לשחזר. אוחיון מינה את ליאור ליובין כמאמן ראשי, לאחר ששימש כעוזרו של עודד קטש בשנים האחרונות, ומינה את ברק פלג כעוזרו של ליובין. אוחיון ממשיך עם האני מאמין שלו ונותן במה למאמנים צעירים ומבטיחים ונותן להם ביטחון וחופש לעבוד בשקט.

גליל גלבוע תמיד הזכירה לי קבוצת מכללות עוד מהימים שהיא נקראה הפועל גליל עליון, כמובן שהסיבה העיקרית היא גיל השחקנים בקבוצה. גליל גלבוע תמיד הייתה חממת גידול של שחקנים (לרוב שחקנים של מכבי תל אביב) ותמיד היה כיף לראות משחקים שלה. תמיד ראו אושר ושמחה במשחקים שלהם, ואני מאמין שאם ספורטאי מאושר מחוץ למגרש הוא יהיה מאושר גם על המגרש, גם אם הוא משחק 10 דקות או קולע 4 נקודות. כשחושבים על זה, הקבוצות של גליל גלבוע הן למעשה קבוצות קולג'. שחקנים צעירים מכל הארץ גרים ביחד בקמפוס גדול (הקיבוץ), יש חדר אוכל, יש כלבו, יש פאב בדר"כ, ובתור קיבוצניק אני יודע שאין יותר כיף מאשר לגור בקיבוץ ביחד עם כל חברייך. הדבר הזה גורם אושר לשחקנים, והם מראים את זה על המגרש שבוע אחר שבוע.
התנאים בקיבוץ מושלמים. יש שקט, אין את הבלאגן של העיר, והראש תמיד מוכוון כדורסל.
ראיתי פעם כתבה בתכנית "חמישיות" וראיינו שחקן צעיר של גליל גלבוע (אני לא זוכר מי זה היה) והוא אמר שלפעמים משעמם בקיבוץ אז הולכים לזרוק לסל. אני זוכר שגם לשחקני מכבי תל אביב בכדורסל היה משעמם פעם אז הם הלכו מכות באיזה מועדון תל אביבי מטונף. זה ההבדל.

אני הייתי ממליץ לכל שחקן צעיר שאין לו חוזה מובטח במכבי תל אביב לעבור לצפון למספר שנים, לשחק כדורסל בקבוצת גליל גלבוע, להשתפר כשחקן ולצבור חוויות שהוא ייקח איתו לכל החיים.
אז גם השנה אני צופה עונה טובה של גליל גלבוע למרות ההכנות הלא אופטימאליות. אולי לא אליפות, אך גם השנה גליל גלבוע תרוץ חזק בצמרת.

בחזרה לקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט