הסתיימה לה העונה הרגילה בליגת העל בכדורגל, וכמו בשנה שעברה, כל הדיבורים, הרכילויות, והכתבות הביאו לנו ממטעמי סלט הקיזוז. דק דק. האם הקיזוז טוב לכדורגל? האם זה נכון לכדורגל? האם כדאי להמשיך עם השיטה גם בשנה הבאה? אז התשובה היא ברורה, וחד משמעית. לא !!!

מדוע מקזזים?

הטיעון המרכזי לקיום שיטת הקיזוז הוא שזה יוצר מתח ועניין. אני לא יכול להתווכח עם העובדה הזו, הרי לפני שנה הפועל תל אביב לקחה את האליפות בדקה האחרונה מרגליה המתאמצות (והרועדות) של מכבי חיפה. והנה, גם השנה, לאחר המחזור הראשון של הפלייאוף העליון הצליחה מכבי חיפה להפסיד את המשחק למכבי נתניה, למרות רגליה המתאמצות (אך שוב, הרועדות), ושוב קפצו כל תומכי הקיזוז מעל חומת הספורטיביות, וזרקו את הביטוי הכל כך מעצבן, אך לפעמים הכל כך נכון – "אמרנו לכם" !

איפה היצירתיות?

הקיזוז יוצר מתח ועניין, אבל זו שיטה ממש לא יצירתית. אפילו בשוויץ השתמשו בה בעונה אחת. האם הראש היהודי לא יכול להיות יותר יצירתי מהמרובעות השוויצרית?
רציתם מתח ועניין? למה שמקומות 4-6 לא יעברו להיות במקומות 1-3 בסוף העונה הרגילה? האם זה לא ייצור מתח ועניין גם? אולי בעצם שער של קבוצות במקומות 1-3 יהיה שווה חצי שער, וכך הם יצטרכו להבקיע יותר שערים מהקבוצות שבמקומות 4-6. האם זה לא ייצור מתח ועניין? ואולי אפילו ייתן תמריץ לקבוצות להבקיע יותר שערים.

אז מה הפיתרון?

לא לקזז ! אין ספק שאנחנו רוצים מתח ועניין בספורט. אין ספק שמשחק כדורסל שמוכרע בשנייה האחרונה הוא יותר מעניין ממשחק שנגמר ב – 20 הפרש. אך את המתח והעניין הקבוצות צריכות ליצור, ולא על ידי כל מיני שיטות כאלה ואחרות.
השחקנים עובדים כל כך קשה במהלך כל השנה, ופתאום בסוף השנה מורידים להם חצי מהנקודות.
איפה הספורטיביות בדבר? הרי צריך לתת לשחקנים לקבוע מי תהיה אלופה, ולא על ידי יצירת מתח ועניין מלאכותית.

אני מקווה מאוד שקברניטי הכדורגל הישראלי יבינו שזה לא צודק, שזה לא נכון, שזה לא ספורטיבי. ואם הם יחליטו גם בשנה הבאה ליצור מתח ועניין מלאכותי אני מקווה שיאמצו את אחת השיטות שציינתי למעלה.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
לטורים  נוספים של גלעד שטיינברג
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

22 שנים מחכים בצד האדום של המרסיסייד לתואר האליפות. נכון, העונה הם אפילו פתחו בצורה קטסטרופלית את הליגה, ועושה הרושם כי גם את הגמוניית האליפות יאבדו החברים מליברפול ליריבה השנואה ממנצ'סטר, אבל בכל זאת קני דלגליש  מפיח תקוות חדשות שמא העתיד האדום צבוע ורוד.

כשרוי הודג'סון מונה למאמנה של ליברפול בתחילת העונה היו שציפו שהנה המפנה מגיע. ג'ו קול הוחתם כמי שאמור להוביל את השאיפות של הקבוצה ויחד עם מילאן יובאנוביץ' וכמובן שהכוכבים שנשארו בקבוצה טורס וג'רארד ציפו בקבוצה לחזור לצמרת האנגלית כבר העונה תחת שרביטו של האנגלי הוותיק שהגיע מעונה קסומה בפולהאם.

הדברים התפתחו כמובן קצת אחרת, ליברפול פתחה בצורה נוראית את העונה, הייתה אפילו מתחת לקו האדום לתקופה מעטה, והרי מדובר במועדון פאר בקנה מידה עולמי, דבר שכמובן לא התקבל בצורה חלקה על ידי האוהדים ולאחר מכן גם ההנהלה.קני דלגליש הוזעק למלא את השורות, וליברפול נסקה במעלה הטבלה כשרגע היא מתדפקת על דלתות המקום החמישי בליגה, דבר שעד לפני חמישה חודשים היה בגדר חלום.

דלגליש או קינג קני בפי יושבי ה"קופ" באנפילד הבין כי העתיד טמון בהחדרת מוטיבציה כי הרי חומר משובח ישנו, והעתיד תלוי בשילוב צעירים רעבים ושחקנים שיתנו כל עבור המועדון דבר שלא ניתן לומר למשל על פרננדו טורס.

וכשטורס נטש את הספינה הטובעת לצ'לסי (בינתיים שובק מהבקעה) והוחלף בצמד קארול וסוארז שבינתיים הפכו חלק ממהפכת דלגליש, זאת המבשרת על העתיד הורוד של המועדון. האגו נשכח בצד, הגיעו שחקנים שרעבים להצלחה, סוארז מפרק הגנות, קארול הוא מספר 9 קלאסי, ואפילו דירק קאוט הפך לסקורר. מיירלס נבחר לשחקן המשתפר בפרמייר ליג, לוקאס עשה שדרוג מדהים ביכולתו ותפס את החולצה מספר 5 גם בהרכב של הסלסאו מברזיל.

אבל לא רק אותם השחקנים היותר צבעוניים של ליברפול הם שהשתדרגו יחד עם קני דלגליש והקבוצה. מרטין קלי תפס פיקוד באגף ימין של ההגנה, וכשהוא נפצע גם ג'ון פלאנגן הוכיח עצמו כחומר טוב לעתיד. ג'יי ספירינג בשיפור עצום חרף נתוניו הפיזיים הוא מעין סוג של "פיטבול אנגלי" במרכז המגרש, ג'ונג'ו שלבי ודני ווילסון נכנסים גם הם לעניינים ועוזרים לייצוב השורות. וכשצעירים כמו סוסו הספרדי ורהאים סטרלינג מתדפקים על דלתות הקבוצה הבוגרת ככישרונות העתיד בהחלט נראה אדום בגוון ורוד.

בגיבוי ג'ון הנרי ואולי אפילו לברון ג'יימס שנכנס לאחרונה לביזנס באותה החברה ששולטת בקבוצה ייהנה קני דלגליש מתקציב נוח לרכש בקיץ, ואם ישמור על המרקם החברתי, שילוב הצעירים והרעב העצום לתואר האליפות ולחזור להיות שם דבר בקנה מידה אנגלי ואירופאי, העתיד מאיר פנים לחבורה האדומה שכבר לא נראית כמו מרסי-סייד, כזו שזקוקה לרחמים, אלא מהווה מחדש את גאוות המרסיסייד.

לטור דבר לא השתנה (בליברפול)
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יהיה זה מגוחך לומר שהליגה האיטלקית מעלה ערכה דווקא ביום שאחרי שאחת מבכירות קבוצותיה, אינטר, מובכת בביתה בצורה לא מובנת על ידי שאלקה, שלא נמנית על אריות אירופה. ועדיין, העונה עושה הרושם כי הכדורגל האיטלקי עבר שינוי מסוים. החלוצים האיטלקים חדים מתמיד, הזרים מוסיפים את שלהם, בגדול, וגם שחקני ההגנה פורחים להם. האם זהו שובה של צו האופנה?

קהל אוהדי הכדורגל חיכה בציפייה לקסם של הליגה הזו, עד לפני כמה שנים אולי הבכירה שבליגות אירופה. עדיין מילאן, אינטר, יובנטוס, רומא, אלו שמות בקנה מידה עולמי, ותוסיפו את קבוצות הדרג השני כמו לאציו, פאלרמו, פיורנטינה ונאפולי, ומתגלה לנו ליגה איכותית כשגם התחרותיות עושה רושם, שבה אליה העונה.

נכון, עדיין ממוצע השערים (2.42) שמובקע במשחק נמוך משאר ליגות הטופ האירופיות, ואפילו מליגת העל שלנו, אך בל נשכח את האיכות, הפיזיות, ומבחר השחקנים שמתרוצצים על רחבות ארץ המגף.

פאטו ממילאן הוא חלוץ שיכול לעטר הרכב של כל קבוצה בעולם, גם אדינסון קאבני, האורוגוואי הלוהט מנאפולי, לא מפסיק להפציץ. אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני, ילבש קרוב לוודאי חולצה של מועדון בכיר יותר בעונה הבאה, לאחר עונה נהדרת במדי אודינזה הצנועה. אלו רק חלק מהזרים שבולטים בליגה האיטלקית, ושאר מועדוני הפאר באנגליה וספרד כבר לוטשים עיניהם לעברם.

האיטלקים עצמם ולא רק הזרים הם אלו שנותנים תקווה לכדורגל האיטלקי לחזור ולהוות גורם מרכזי בבימה האירופית. חלוצים איטלקיים פורחים העונה, שחקני הגנה מנסים להידמות לנסטה, קאנבארו, מאלדיני ובני דורם והעתיד אכן נראה זוהר.

ג'יאמפאולו פאציני שרק בינואר הצטרף לאינטר, כבר הותיר חותם ברשתות היריב, כמוהו מלך שערי הליגה האיטלקית, אנטוניו די נטאלה שמשלים את החוד המפחיד של אודינזה המפתיעה, וגם חלוצים כמו אלסנדרו מאטרי שבגיל 26 נזכר לפרוח, עבר ליובנטוס, ואף כבש בבכורה בנבחרת הסקואדרה אזורה.

זו גם שעתם של שחקני הגנה האיטלקים, אנדראה ראנוקיה אמנם לא יציב במשחקו כפי שנראה במשחקים האחרונים, אך אין ספק שאם ישתפשף מעט יותר ברמות הגבוהות הוא יהיה נכס לאינטר ולנבחרת, וכמוהו ליאנדרו בונוצ'י מיובנטוס, שכמו כל הקבוצה חווה עונה שלא תיכנס לפנטיאון, וגם הוא עוד ישתבח.
גם אבאטה ממילאן יכול להיזקף לדור שחקני ההגנה הצעיר שהולך ונעשה חיוני לליגה ולנבחרת.

צריך לציין כי גם השתלבות חכמה של שחקנים בקבוצה מתאימה להם העלתה את יכולת הקבוצות. דוסנה ואקווילאני שנחשבו לכישלון באנפילד, חזרו הביתה לנאפולי ויובנטוס בהתאמה, ועושים עונה אישית טובה מאוד, שבהשוואה למצב באנפילד בטח גורמת לתהיות איך שם לא הפיקו מהם את אותה היכולת.
גם אמאורי שבחר בינואר לעבור פארמה מיובנטוס מוכיח בחירה נכונה מהי.

עם כן, ישנם גורמים מספר שמעלים מחדש את קרנות הליגה הזו. אטרקטיביות המשחק ההתקפי הופנמה, וקבוצות כמו אודינזה ונאפולי שדוגלות במשחק התקפי מצליחות לאין שיעור העונה. כמובן שגם שחקנים שידעו היכן להשתלב, ופריחתה של תוצרת המקומיים בין אם בגיל מאוחר יחסית ובין אם בדור הצעיר יוצרים תקווה כי נחזור לראות בשנים הקרובות קבוצות כמו יובנטוס, מילאן ואפילו נאפולי מתמודדות על תארים ביבשת, את הנבחרת האיטלקית חוזרת להיות חזקה ממש כמו לפני 5 שנים, ואת הליגה האיטלקית רוויה בדרמות, שערים וסקסיות, כי הרי אופנה ואיטלקים זה תמיד הולך יחד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

21 הפרש על קאחה לאבורל במשחק מס' 3 בסדרת ההצלבה בשלב רבע גמר היורוליג! 60 נקודות בלבד של היריבה, הגנה אדירה, התקפה תאווה לעיניים, 40 דק' מהעפלה לפיינל פור ובכל זאת… טעם רע. רע מאד! למה? קאחה! (אני לא יוצא מן הכלל שהשתמש במשחקי מילים כאלה ואחרים על שם הקבוצה הספרדית)

מכבי אלקטרה ת"א הגיעה למשחק מס' 3 בידיעה ברורה שהיא חייבת לנצח אותו ורצוי תוך הצהרת כוונות כדי לא להשאיר ספרדים שמץ של תקווה למשחק מס' 4.

הספרדים הגיעו עייפים. לא משנה מה יגידו; 5 משחקים ב 10 ימים כשבתווך צריך לעבור טיסות, שדות תעופה, בתי מלון וכו', זה קשה. מכבי ניצלה את זה עד תום. בינתיים…

למה בינתיים?

הבורג המרכזי בקבוצה הנפלאה הזו שהעמיד דיוויד בלאט השנה, גמר את העונה. כל קונספציית המשחק של בלאט השנה בנויה סביב ההגנה שפרקינס ופארגו מספקים לו והנה, בתנועה אחת לא נכונה, עונה שלמה ונפלאה, עומדת לה על חוט השערה כשהיא נוטה ליפול.

איבאנוביץ' יודע את זה. הוא יודע שברגע שיפעיל לחץ על פארגו בהגנה ובהתקפה, האופציה הבאה של בלאט להובלת הכדור היא אידסון ומהספסל יש את בורשטיין. זהו! מה אתם הייתם עושים במקומו?!

הספרדים יגיעו למשחק ביום חמישי בתחושה שאפשר לעשות את זה ולהחזיר את ההכרעה לספרד. וכמה שקשה לי להודות בזה, התחושה שלהם נכונה. לא עייפות פיזית, לא עייפות מנטאלית ולא שום תירוץ אחר יתקבל אצל רס"ר המשמעת איבאנוביץ'. "אני אנחה אתכם, אתם רק צריכים לבצע", זה מה שיגיד המאמן לשחקניו לפני המשחק. וכולנו יודעים איך הוא ינחה אותם… אם הם יבצעו כמו שצריך, זה כבר תלוי בהם.

שלא תבינו אותי לא נכון. מכבי קבוצה נפלאה וחזקה גם בלי פרקינס ואין לי ספק שהם יכולים לנצח את הספרדים גם בלעדיו; אני פשוט חושב שזה יהיה יותר קשה מעצם העובדה שממול עומד מאמן שיודע איפה הרגישות העיקרית עכשיו אצל היריבה שמולו.

ובתקווה אמיתית שמכבי יעברו את הספרדים, מה הלאה? מה יהיה בפיינל פור? מה יהיה בליגה? השחקנים האחרים פשוט יצטרכו להוציא מעצמם יותר. הם יצטרכו להוציא מעצמם את מה שפרקינס מוציא מעצמו כמעט מדי ערב מאז שהגיע לקבוצה. אנחנו מדברים על נחישות, על הקרבה, על הרצון לקחת כל כדור, גם אם הוא בידיים של היריבה. בקיצור – ווינריות.

וכמו שפרקינס מוציא מעצמו ווינריות, אנחנו (אוהדי מכבי) צריכים להוציא מעצמנו אופטימיות כי הרי:

No body fuck's with Maccabi in the YAD!

לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
לכל הטורים של טל פאר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

היא אמנם מייצגת נסיכות קטנה, משחקת באצטדיון מפואר, מחלקת הנוער שלה משבחת צעירים ועד לפני כמה שנים היא גם הייתה חברת צמרת קבועה בצרפת ובאירופה.
העונה עוברת על מונקו עונה גרועה וסכנת הירידה ממשית, האם זהו סופה של קבוצה ללא אוהדים?

תיירי הנרי, פטריס אברה, יורי דז'ורקאף, רפא מרקס, פביאן בארטז, ג'ורג' וואה, דויד טרזגה, עמנואל פטי, כולם כדורגלני עבר גדולים שעברו במונקו בדרך להפיכתם לכוכבים ברמה עולמית.
איזה עבר מפואר היה לאדומים לבנים מהנסיכות הצרפתית הקטנה, הם היו חברים בצמרת הליגה הצרפתית מסוף שנות ה-90 ועד אמצע שנות האלפיים, הם אפילו הגיעו לגמר ליגת האלופות ונוצחו על ידי פורטו של מוריניו בשנת 2004.

אחרי אותה עונת שיא עזבו הכוכבים הגדולים, ומונקו החלה לנסות לבנות עצמה מחדש, לאסלו בולוני הרומני, פרנצ'סקו גוודלין האיטלקי, לא ממש הצליחו במשימה הזו, ולא יצרו את אותה היציבות שהייתה תחת דידייה דשאן. התקוות הופנו אל עבר מחלקת הנוער של המועדון אשר טיפחה כמה שחקנים שהיו אמורים לסחוב אותם חזרה לצמרת. פרדריק נימאני, יאניק סאגבו, דיסטל זולה ויוהאן מולו כולם היו חלק מאותם תוצרי מחלקת נוער, חברים בנבחרות הצעירות של צרפת שזוכות בדרך כלל להצלחה בטורנירים לגילאים צעירים, אלא שכיום הם מושאלים למועדונים בליגות נמוכות, ומוכיחים כי משהו במועדון לא עובד כמו שצריך.

היא אמנם נוצחה בגמר הגביע הצרפתי אשתקד על ידי פ.ס.ז', אך את הליגה סיימה רק במקום השמיני בדרך לעוד עונה מאכזבת. גי לאקומב קיבל את המושכות לעונה נוספת והתקוות לחזור למרכז במה גדלו כאשר החלוץ הרומני, דניאל ניקולאי הגיע מאוקזר ופטר הנסון השבדי הותיק הצטרף מראן, ובכל זאת מונקו חוותה פתיחת עונה רעה שהובילה לפיטוריו של לאקומב.

מחליפו לוראן באניד, חזר לקבוצה מגלות בנסיכויות המפרץ, ומיד צירף אליו את הגינאי פאסקל פיינדונו שחזר לליגה הצרפתית, ובכדי להוסיף מימד של כוח צורף גם מאמאדו דיארה שהגיע לאחר שלא בדיוק נספר בידי מוריניו בריאל מדריד. יחד עם החלוץ הדרום קוריאני המצויין צ'ו –יאנג פארק התקוות לצאת למסע היחלצות מהתחתית היו גבוהות, בכל זאת הסגל של מונקו עולה על זה של יריבותיה לתחתית, אך כאשר הקבוצה מפסידה פעמיים לעולה החדשה ברסט, מנוצחת על ידי ולנסיין, יריבתה לתחתית, ובמחזור האחרון על ידי נאנסי מהתחתית גם כן, אין זהו פלא כי מונקו מרוחקת מרחק 3 נק' מאוקזר  (שגם היא התרסקה בעקבות השתתפות בליגת האלופות העונה) שנמצאת מעל לקו האדום.

בכל זאת ישנו שיפור מסוים ביכולת וכשנותרו שמונה מחזורים לסיום העונה, כל משחק יחשב לגמר גביע ובו לא תרצה לרדת מונקו מנוצחת כמו בגמר אשתקד. כבר במחזור הקרוב תפגוש מונקו את האחרונה ארלה במאבק מפתח שאם אותו לא תנצח יכול להיות שהדרך לליגת המשנה תהיה סלולה.

ראוי לזכור כי למונקו מעולם לא היה קהל אוהדים תומך, ברוב המשחקים האצטדיון הלא גדול סטאד לואי השני אשר מכיל 18,500 כלל לא מתמלא, וכנראה שלא נזכה לראות קהל שתומך ודוחף את השחקנים למלחמה על ההישארות בליגה, ומאידך גם אם הקבוצה תרד כנראה שיותר מידי דמעות לא ישפכו ברחבי הנסיכות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אני לא יודע אם שמתם לב אבל מוטי איווניר הוחתם לעונה נוספת במכבי תל אביב ויאמן אותה עד יוני 2012.

ככה, בין ידיעה על הגזר דין לנשיא לשעבר ובין ההכנות למשחק של הצהובים מהכדורסל בפתיחת ההצלבה קיבלנו ידיעה שפעם הייתה מרעידה את עולם הספורט והיום היא אמנם כותרת ראשית בחלק מאתרי האינטרנט אבל נדמה כאילו לאף אחד לא אכפת.

אז נכון, הצדקנים בתקשורת יגידו שכמו שאלונה ברקת עשתה עם ניר קלינגר (החתימה אותו לעונה נוספת בדיוק כאשר הקבוצה משחקת על הפנים) גם מיץ' גולדהאר מייצג את הקול השפוי בביצת עסקני הכדורגל. אם אני משווה אותו לפרוספר אזגי אז בכלל, הוא קדוש מעונה.

יחד עם זאת, שוב נראה כי במכבי תל אביב שום דבר לא בא עם תכנון ולאחר מחשבה. מיץ' גולדהאר ציין כי אחת הסיבות להחתמה הנוספת של מוטי איווניר היא "ניסיונו בפיתוח צעירים התואם את מטרות המועדון". הבנתי, אז לעלות בהגנה במשחק האחרון שני שחקנים בני 18 שרועדות להם ה – אתם יודעים מה, זה נקרא ל"טפח צעירים".

אני מבין שלהפיל את האשמה על הביזיוניות האחרונים של הקבוצה רק על מוטי איווניר זה לא בדיוק נכון ולשחקנים יש חלק מאוד גדול בכישלון, אפילו יותר ממוטי. אולם לא יכול להיות שהוא מוחתם לעונה נוספת בזמן שהקבוצה חוטפת תבוסות על ימין ועל שמאל. לא ידעתי שנותנים פרס על כישלון.

אם לדבר ברזולוציה קצת יותר רחבה, אז בעשור האחרון מכבי תל אביב עושה את כל הטעויות האפשריות וגם את הלא אפשריות. על מנת לבנות קבוצת כדורגל טובה צריך קודם כל בעלים יציבים וזה ממש לא המצב במכבי. בנוסף, צריך מנהל מקצועי שייבחר את המאמן שלו וייתן את החופש כדי לבנות קבוצה לפי ראות עיניו אך עם פיקוח מצדו. בשלב של בחירת השחקנים הנוסחה היא לשלב צעירים עוד בשלב מחנה האימונים יחד עם התאמה של סגל ישראלי וזר שיתאים למרקם קבוצתי בריא.

לפי דעתי, כל הלחץ שתמיד שוטף את המועדון פוגע בו פעם אחר פעם אבל לחץ יש גם בצד האדום של העיר ובירוקים מהכרמל וזה לא מונע מהם להצליח.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
לטור טיול לבאר שבע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

קחו אותי בעירבון מוגבל! טוב, ברור שזה מה שתעשו. כל אחד והדעות / הימורים שלו אבל כיוון שנתנו לי את המנדט להביע את דעותיי בפומבי, קבלו את ההימורים שלי לתוצאות רבע הגמר ליגת האלופות:

ריאל מדריד – טוטנהאם:

שנים לא פשוטות בכלל עוברות על הבלאנקוס. הקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות הכדורגל העולמי הפכה בשנים האחרונות לצל חיוור של היריבים המושבעים מקטלוניה. אולי למעט עונת 07-08 בה ריאל הייתה באמת מעט טובה יותר, ביתר העונות האחרונות, בארסה גרמה לכך שריאל תיראה כעוד קבוצה שמנסה לשים מקל בגלגלים של המכונה המשומנת באדום-סגול שטסה במהירות האור לעבר התואר הספרדי.

על ההופעה באירופה בכלל מיותר לדבר. שש שנים לא עברה הקבוצה את שלב שמינית הגמר. עד שבא מוריניו והופ… הנה אנחנו ברבע הגמר (יגידו אוהדי ריאל – עם הגרלה נוחה יחסית) עם סיכוי טוב להגיע לחצי וככל הנראה עם הזדמנות נהדרת לנקום נקמה מתוקה במיוחד ולהגיע לגמר ליגת האלופות על חשבון היריבה השנואה מברצלונה.

כדי שזה יקרה הקבוצה תצטרך לעבור את התרנגולים, קבוצה שחזרה לתודעת הליגה האנגלית ואוהדיה בשלוש השנים האחרונות, קבוצה שרוצה בהופעתה הראשונה בליגת האלופות להגיע הכי רחוק שאפשר על חשבון אריות הכדורגל האירופי – ריאל היא בהחלט כזו.

שורה תחתונה:  הספרס מדהימים את אירופה

ברצלונה – שחטאר:

האם קורה משהו לא טוב במכונה של פפסי (פפ את מסי)? נראה שבשבועות האחרונים הכדורגל שמציגה הקבוצה הקאטלונית הפך לקצת פחות מלהיב וקצת יותר שבלוני. לדעתי… זה רק נראה. שלא תבינו לא נכון, שחטאר היא הגרלה קשה מאד. ברצלונה אמנם פייבוריטית ברורה אבל הנסיעה לאוקראינה היא לא חדשות טובות מבחינתה.

הקבוצה האוקראינית עם שלישייה אימתנית כמו אדוארדו דה סילבה, לואיס אדריאנו ודאגלאס קוסטה כבשה בבית עד עכשיו שמונה שערים וספגה אחד בלבד ואין ספק שהיא מסוגלת בבית לעשות צרות איומות לבארסה. מה לגבי המשחק בספרד? זה כבר סיפור אחר…

שורה תחתונה: בארסה נוסעת ללונדון בחצי גמר

אינטר – שאלקה:

אלופת אירופה הגאה כבר הייתה עם רגל וחצי מחוץ לטורניר היוקרתי אבל לא קבוצה כמו הנראזורי תוותר ואחרי משחק כדורגל יוצא מן הכלל, עברה הקבוצה את הבווארים ממינכן בדרך, אולי, להיות הקבוצה הראשונה אי פעם שזוכה בתואר שנה שנייה ברציפות.

הקבוצה עוברת שנה לא קלה בליגה האיטלקית. במשך רוב העונה היא רודפת אחרי שנואת נפשה, מילאן ויתר הקבוצות בסרייה A לא ממש עושות לה חשבון, דבר שבא לידי ביטוי בכמות ספיגת השערים שעומדת עד עכשיו על 32 שערים.

מול אינטר מתייצבת שאלקה שעוברת השנה בליגה הגרמנית, איך נגדיר את זה? עונה לא משהו. מצד שני, בליגת האלופות יש לקבוצה עונה לא רעה בכלל. הפסד בודד לליון בתחילת העונה לא מנע מהקבוצה להמשיך הלאה ולהציג כדורגל יעיל ולפרקים אף מהנה (וכבוד להפועל ת"א על המשחק בארץ).

אין ספק שראול וחבריו יעשו את כל המאמצים להמשיך הלאה, מאמצים שלעניות דעתי, לא יעלו בקנה אחד עם היכולת שלא תספיק מול אינטר.

שורה חתונה: אינטר רחוקה שלושה משחקים מזכייה נוספת.

מנצ'סטר יונייטד – צ'לסי:

לטעמי, הקרב המעניין של שלב רבע הגמר.

מה עוד אפשר להגיד על שתי הקבוצות האלו ועל היריבות הגואה ביניהן? לא הרבה.

כמו שזה נראה כרגע, הקרב על התואר באנגליה נשאר בין שתי קבוצות בלבד – מנצ'סטר יונייטד וארסנל. צ'לסי רחוקה מדי ולא יציבה מדי בשביל להוות גורם משמעותי בקרב זה. מנצ'סטר לעומתם נראית כמי שרצה לעבר תואר נוסף ולא שועל וותיק כמו פרגוסון יוותר לחניכיו לפני שהתואר ינוח בארון המלא בכל מקרה. נכון, יש את ארסנל שקצת מפריעה בדרך אבל בינינו (ויסלחו לי אוהדי ארסנל) איזה סיכוי יש להם??!!

באירופה זו אופרה אחרת לגמרי. אנצ'לוטי רוצה לסיים את הדרך שלו בסמפורד ברידג' (נראה שהוא לא ימשיך לעונה נוספת) עם התואר האירופי הנכסף ועל כך הוא ישים את כל כובד משקלו באימון חניכיו, בניגוד לפרגוסון שעוד נאבק בליגה ובגביע, שם מחכה לו היריבה העירונית השנואה.

שורה תחתונה: צ'לסי בחצי גמר.

ולאחר שכל זה נאמר ואם אתם מתעקשים למשוך אותי בלשון, ההימור שלי:
חצי גמר: טוטנהאם – ברצלונה

אינטר – צ'לסי

גמר:      ברצלונה – צ'לסי

אלופת אירופה: נו באמת…

לטורים נוספים של טל פאר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כשהיינו ילדים תמיד היינו מתווכחים בחבר'ה מה יותר חשוב – כישרון או עבודה קשה. אני תמיד החזקתי בדעה שלא משנה כמה כשרון יש לך, אם לא תעבוד קשה, דבר לא יעזור והכישרון יעלם. יש לכך לא מעט דוגמאות אבל אני תמיד אוהב לתת את הדוגמה של נדב הנפלד – לא השחקן הכי כשרוני, לא הכי מהיר, לא הכי טכני אבל אחד שהמטרה עומדת לנגד עיניו והוא יעבוד קשה עד שישיג אותה.

בדיוק כזו היא מכבי תל אביב מודל 2010-11. יכול להיות שיש כמה שחקנים כישרוניים ויש גם כמה אתלטים שמסוגלים לקפוץ רחוק יותר, גבוה יותר, מהר יותר אבל להבדיל מהקבוצה הגדולה של אמצע העשור הקודם, הקבוצה הזו נסמכת בעיקר על עבודה קשה, עבודה שמגיעה מראש המערכת המקצועית – דיוויד בלאט.

את העונה התחילה הקבוצה בתבוסה כואבת לקאחה לבוראל. לא היה אחד (לרבות עבדכם הנאמן) שחשב שהעונה הזו הולכת לכיוון חיובי. עברו חמישה חודשים והנה, אנחנו עומדים בפתחה של סדרת הטוב מחמישה משחקים בין מכבי תל אביב לאותה קאחה לבוראל על הזכות לשחק בפיינל פור שייערך במאי בברצלונה.

נכון, נראה שהקבוצה נמצאת בתקופה קצת פחות טובה אחרי ההפסד הביתי לברצלונה, שגרר אחריו עוד שני הפסדים- בליגה לחולון (כן, כן, הפסד… לנצח את חולון בשש הפרש בעונה בה הקבוצה רומסת כל יריבה שעומדת בדרכה, זה הפסד) וביורוליג לרומא (במשחק חסר חשיבות, אך יחד עם זאת משחק שהיה חשוב למוראל), אבל אנחנו נמצאים בפתחה של הישורת האחרונה ומכבי מגיעה לשם במצב מצוין. למה מצוין? כי כמו שנאמר – מכבי תל אביב היא קבוצה שיודעת לעבוד קשה ותמשיך לעשות כך עד שתגיע למטרה.

דיוויד בלאט יודע באיזה מצב הקבוצה צריכה להגיע למשחק הראשון בסדרה ב 22 למרץ. הוא יודע שהוא צריך להחזיר את אידסון להיות אותו שחקן של תחילת העונה. הוא יודע שהוא צריך לעבוד עם מצ'באן בעיקר בצד המנטאלי (כי הרי די… נגמרה כבר מזמן תקופת ההתאקלמות). הוא יודע שהוא צריך את פרקינס ופארגו נושכים כמו שרק הם יודעים לנשוך. הוא יודע שהוא צריך שבלו ופניני יאפסו את הידית והוא בעיקר יודע שאם כל זה יקרה, תהיה למכבי את ההזדמנות לנקום בברצלונה על שני ההפסדים בשלב ה Top 16  ועוד בביתה שלה, לעיניי הקהל שלה (אע"פ שנראה לי שלזליקו אובראדוביץ' יש תוכניות אחרות).

ניפגש במאי!

לטור יורוליג או ליגה ישראלית? עונתה של מכבי תל אביב
לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט