הנהירה של הכדורגלן הישראלי לאירופה נותנת אותותיה. מאמנים כבר לא מפחדים לתת צ'אנס לצעירים, שחקני ליגות נמוכות לא מפחדים לנסות ולהתקדם, מעמד הכדורגלן הישראלי בנסיקה. ו"העיקר העיקר לא לפחד כלל"

תופעה כזו של כל כך הרבה ליגיונרים לא זכורה מעולם, בכל שעה ישנה אפשרות למצוא ידיעה על מעבר של כדורגלן זה או אחר לאירופה. אין ספק רמת המתקנים לצד רמת השכר, כן כן גם בבלגיה ובפולין, היא יותר טובה, הרי לא כל מועדון כאן הוא מכבי חיפה.

מי שמרוויחים מהיציאה ההמונית הזאת, מלבד הסוכנים שגוזרים קופונים, והשחקנים עצמם שממלאים את הכיס, אלו אותם השחקנים שעד לפני שנה שנתיים כבר לא האמינו. המאמנים לרבות ראובן עטר ורן בן שמעון, ואפילו דרור קשטן לא פוחדים בעקבות השוק הדליל להמר על חלוצים כמו לירון דיאמנט, או קשרים כמו ירדן כהן, כמי שעונה טובה שלהם עשויה לשלוח גם אותם למחוזות זרים.

חילופי זוגות

בשנות ה-90 המגמה הרווחת בכדורגל הישראלי הייתה להביא זרים ממדינות מזרח אירופה. לצד ההונגרים, שלשם עדיין לא הגיע הכדורגלן הישראלי, כדורגלנים פולנים רבים הספיקו להכיר מקרוב את ה"ארווה" בפ"ת, ה"קופסא" בנתניה, קריית אליעזר ובלומפילד. גם הרומנים, הרוסים והאוקראינים זכורים לחובבי הכדורגל הישראלי, ואלו החדים מביניכם ודאי גם זוכרים שחקן או שניים תוצרת בלגיה.

ויקטור צ'אנוב, רומאן פץ, סרגיי קנדאורוב, ויז'י בזצ'ק, הם שמות שכל אוהד ראוי של מכבי חיפה זוכר בחיוך. שורה אובארוב הוא כבר חלק מהצביון של מכבי תל אביב, כשלאוהדים הצהובים זכורים ודאי גם השמות של אנדז'יי קוביצה, יורי שוקאנוב ואלכסנדר פולוקארוב, בעוד האדומים מת"א נהנים להיזכר בקז'ימיש מוסקאל, ירוסלאב באקו ופטר קרמנס הבלגי.
גם אוהדי בית"ר י-ם יתגאו בסרגיי טרטיאק, למרות שבדרך כלל נהנו מביצועי המטבח ההונגרי בראשות שאלוי, פישונט והאמר.

אוהדי הכדורגל בישראל, גם אם לא של הגדולות שבקבוצותינו נהנו לאורך שנים מאותם שחקנים מזרח אירופאים. די להזכיר את השם ניקולאי קודריצקי, בשכונת התקווה בכדי לזכות באהדה.

והנה עתה היוצרות מתהפכים להם אט אט, זה נראה כאילו שיחקנו עם אותן המדינות משחק "חילופי זוגות", הלקוח מעולם קצת יותר פראי ממגרש הכדורגל. הכסף הגדול נמצא בארצות אירופה, הליגה הרוסית הולכת ונשלטת בידי אוליגרכים שיכולים לרכוש כעוות נפשם, גם הבלגים פותחים את הכיס הרבה יותר מבעלים ישראלי ממוצע, וכך גם לאחרונה בפולין, שמנסה לצמוח לקראת היורו הקרוב.

הבלגים מוצאים פתאום קרוב לעשרה ישראלים מתרוצצים על מגרשיהם, כשלא ירחק היום ואפשר יהיה להרכיב קבוצה על טהרת הישראלים דווקא במדינת ה"שוקולד" הזו.

הרוסים, הגרמנים, הסקוטים, הצרפתים והאיטלקים ראו כי משתלם להחתים את השחקן הישראלי, זה שתמיד טענו למוסר העבודה הנמוך שלו. פתאום בירם כיאל הוא עוגן בקישור של סלטיק, אלמוג כהן מקבל מחמאות ללא סוף בנירנברג, וביברס נאתכו משתבח אצל קורבאן ברדייב בקאזאן.

מליקסון פתח את הדלת לליגה בפולין, ופתאום יש לנו גם נציגים באיטליה וצרפת לאחר שנים של בצורת שיווקית שם.

עכשיו התור שלך

אז השוק הישראלי הפך לשוק מייצא, ואין בזה כל רע. הכדורגלן הישראלי לא כוד יסבול מחום יולי-אוגוסט, ויעשה את מחנות האימונים במחוזות יותר קרירים, כשהתוספות והשדרוגים יראו בעיקר על המרקע, ויתרה מזאת במדי הנבחרת, שתהיה עתירת כישרון, כך אפשר לקוות.

מי שיקפצו על המקומות הפנויים הם שחקני ליגות נמוכות, או כאלו שהכישרון טמון ברגליהם, אך לא העיזו עד כה.

בעונת האחרונה נחשפנו למספר לא מבוטל של כדורגלנים שחלקם התקדם הקיץ למועדונים הבכירים בארץ, ובקרוב יוכל גם הוא לקבל חוזה משודרג בארצות אירופה השונות.

וויאם עמאשה ודלה ימפולסקי זכו לחתום בשורות מכבי חיפה, מחמוד עבאס שלפני שנתיים עוד שיחק בליגה הארצית, מוצא עצמו מועמד להרכב של דרור קשטן בהפועל תל אביב, רפי דהאן קפץ כיתה למכבי תל אביב, וגם שחקני ליגה לאומית משתבחים דוגמת ירדן כהן ואמג'ד סלימאן פתאום ראויים לתעוזת המאמן המאמן הישראלי ומוצאים עצמם במכבי נתניה והפועל באר שבע.

בליגות הנמוכות מסתובבים לרוב שחקנים שהם פליטי מחלקות הנוער של קבוצות ליגת העל, היסודות כבר נרכשו ועתה הגיע הזמן לממש אותם.
קבוצות הליגה הלאומית משתפות פעולה עם הזרם ונעשות לחממה של ממש, והשם ליגה לאומית הופך למשמעותי עוד יותר מאחר והוא משבח את הכדורגלן הישראלי, ולהלן את הלאום הישראלי.

הפועל כפר סבא, שנכשלה בעלייה לליגת העל, מנסה עתה יחד עם גיא עזורי לבנות על שחקנים דוגמת כפיר דר ורז כהן, שדרכם למעלה תלויה בהשתפשפות בבמות הגדולות, כמוהם גם אייל לחמן שמשלב ידע עצום בנבכי הליגות הנמוכות ויודע לדוג שחקנים ולהפכם לשחקני ליגת על ראויים, מוחמד פודי הוא רק אחת התגליות של לחמן.

הסוכנים הישראלים קושרים קשרים בליגות אירופה, המאמנים מעיזים לתת במה, השחקנים מקבלים חשיפה ובמה, ומעמד הכדורגלן הישראלי מעולם לא נראה טוב יותר. אז תזכרו שהעיקר לא לפחד כלל

היא הייתה אחת ההפתעות הנעימות של עונת אשתקד בליגה הצרפתית. בשקט נבנית בסושו קבוצה שעשויה לאיים גם על הגדולות של הליגה. ליון, מארסיי, פ.ס.ז' ראו הוזהרתם, הרי מדובר באריות

הליגה הצרפתית היא בין הראשונות להתחדש בתום הפגרה. ב-6 לאוגוסט תצא העונה החדשה של ה"ליג 1" לדרך. אחת מהפתעות העונה החולפת הייתה סושו, וכנראה שנשאר לה טעם של עוד, מאחר והקיץ הנוכחי פעיל מאוד אצל הקבוצה ממזרח צרפת.

פג'ו 83

סושו מגיעה מהעיר הקטנה, מונטבליאר, ששוכנת ממש על גבול צרפת-שוויץ, עיר של 28 אלף תושבים. למען האמת הקבוצה נקראת סושו על שם ישוב שיתופי שנמצא בסמוך לעיר, שנושא כמובן את השם סושו.

היא הוקמה בשנת 1928, על ידי יצרנית המכוניות פג'ו, שמפעלה העיקרי הוא בעיר מונטבליאר, וסמל המועדון נושא את דמות האריה שהוא גם סמלה של פג'ו.

סושו זכתה פעמיים באליפות צרפת בעברה, האחרונה לפני יותר מ-70 שנה, אך ב-2007 הצליחה לזכות בגביע הצרפתי השני בתולדותיה לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים 4-5 על מארסיי, בתום משחק שהסתיים בשוויון 2-2. באותו משחק אגב כיכב ז'רום לרואה, לשעבר כוכבה של בית"ר ירושלים.

היא לא נמנית על צמרת המועדונים בצרפת, אך כשמדובר במחלקת הנוער היא נחשבת לאחת המשובחות. מבית היוצר של סושו מוכר בעיקר השם ברנאר גנגיני, קשרה של נבחרת צרפת בשנות ה-80 המוצלחות, לצידם של אלן ז'ירס, מישל פלאטיני, וגם לואיס פרדננס.
גנגיני היה אחד מהשותפים לרגע השיא של המועדון בתחילת שנות ה-80 כאשר הגיע עד לחצי גמר גביע אופ"א.

בשנים האחרונות מטפח המועדון כישרונות נוספים שרובם בוחרים לפרוח במחוזות אחרים. פייר-אלן פראו, חלוצה של ליל, בנואה פדרטי, קשרה של ליל, ג'רמי מנז, החלוץ המצוין של רומא, וגם ג'רמי מתיו, מגנה של ולנסיה.

כקהילה קטנה מתגאים תושבי העיר באותם שחקנים שפורחים דווקא מחוץ למועדון, אך במבט קדימה לא בטוח שכך זה ימשך.

להיות אריה זה מחייב

בין אותם שמות מפוארים שבילו על באצטדיון "אוגוסט בונאל", הופיע הבוסני, מחמד בדזארביץ', שהופיע בלמעלה מ-300 הופעות עבור המועדון ונחשב לאחד מאגדות העבר שלו. הבוסני בן ה-50, היה גם בין קשריה הבולטים של נבחרת יוגוסלביה בשנות ה-80, מעט לפני מלחמת האזרחים הנוראית שהתחוללה במדינה.

הוא זכור כמי שירק על שופט במהלך מוקדמות הגביע העולמי באיטליה 1990, במהלך המשחק נגד נורבגיה, שלאחריו קיבל השעיה מהגביע העולמי עצמו.

בדזארביץ', החל את קריירת האימון שלו ב-2003, והישגי השיא שלו הוא הם גמר גביע האלופות של אפריקה, עם המועדון הטוניסאי, אטואיל דה סהל, ועליית ליגה עם גרנובל הצנועה, ב-2008.

לאחר שלוש עונות כמאמן גרנובל, עבר הבוסני לפני כחודש לאמן את הקבוצה בה כיכב במירב שנות הקריירה שלו. הוא החליף בתפקיד פרנסיס ג'ילו, שאימן במועדון גם כן שלוש עונות, ומנסה לבנות מחדש את בורדו.

סושו של ג'ילו חוותה עונה נהדרת, וסיימה במקום החמישי, מעט אחרי פאריס סן ז'רמן וליון, אך כשהיא מקדימה מועדונים כמו בורדו המתרסקת, ואוקזר.

שחקניו הלכו והשתבחו, ונעשו למניות חמות בשוק. צמד החלוצים אידיי בראון הניגרי, ומובידו מאייגה ממאלי, הבקיעו יחד 35 שערי ליגה, כשמאחוריהם האלג'יראי, ריאד בודבוז המצויין, שכבש שמונה שערי ליגה, הקשר האחורי הברזילאי, קרלאו, ומעל כולם מלך הבישולים של הליגה (17), מרבין מרטין, שערך לא מזמן בכורה חלומית במדי נבחרת ה"טריקולור" וכבש צמד בניצחון 1-4. מרטין הוא הכוכב הגדול של הקבוצה היום, ומבוקש על ידי מועדוני הצמרת של צרפת.

ג'רמי ברשה, המגן השמאלי הותיק, הוא קפטן הקבוצה, לאחר שצבר ניסיון במדי ליון, אינטר ופ.ס.וו, ובשער ניצב השוער הוותיק, טדי רישר, בן ה-36, שעדיין נחשב לאחד הטובים בליגה.

כנראה שבסושו הבינו כי עתה זו ההזדמנות לדהור קדימה. הכוכבים מרטין ובודבוז לא זכו לשחרור למרות ביקוש רב, ובמועדון החליטו שבכדי להיות "אריות" אמיתיים צריכים גם להתחזק במקומות הנכונים.

המגן סבסטיאן קורצ'ייה, הצטרף לאחר עונה מצוינת בלה-מאן, למרות שגם באיירן מינכן הייתה בעקבותיו, ועתיד לשרוף את האגף המקביל לזה של ברשה, כשגם הקשר סבסטיאן רודה, שהצטרף מלאנס היורדת, יוסיף עומק וניסיון.

בסושו מחכים לעונת הפריצה של הקשר האחורי קווין אנין, שסומן בעבר כתואם פטריק ויירה, וגם של החלוץ הצעיר, סדריק בקאמבו, שעבר את כל הנבחרות הצעירות של צרפת.

הסגל של בדזארביץ', אמנם צעיר ברובו, אך הכישרון שטמון בו הוא עצום. אם יצליחו בודבוז ומרטין לנווט את ההתקפה כפי שקרה אשתקד, ואנין סוף סוף יפרוץ לצידו של קרלאו, יוכלו תושביה העיר הקטנה לחייך, ובעלי חברת פג'ו יצטרכו להמציא דגמים חדשים על שם כוכבי הקבוצה. ליון, פאריס ומארסיי, זהירות, מדובר כאן באריה רעב.

כבר כמה שנים הטניס הנשי נמצא בדעיכה מתמדת, ולא פעם דיברתי על כך עם חבריי ובני משפחתי. אני חושב שעכשיו הגיע הזמן לכתוב טור על זה, דווקא לאחר טורניר ווימבלדון שבו זכתה קביטובה, ובצל נסיקת הטניס הגברי.

לדעתי ניתן לחלק את הטניסאיות לשלושה סוגים:

טניסאיות שמפגינות טניס מגוון – למשל הנין וקלייסטרס.
טניסאיות שיכולות להפגין טניס מגוון אבל לא צריכות – למשל הוויליאמסיות, שלרוב מנצחות משחקים ללא טניס יפה למרות שהן מסוגלות לכך, מפני שיכולות האתלטיות והעוצמה שלהן מספיקות לניצחון על רוב הסבב.
טניסאיות עם רפרטואר מוגבל מאוד – כמעט כל שאר הטניסאיות בעולם נכנסות לקטגוריה הזו, כולל שראפובה, שבזמן האחרון הפכו אותה לאיזו טניסאית עילאית, שלמעט עוצמות וגניחות כמעט ואין לה שום דבר מיוחד לעומת האחרות. למה זה מוגזם לבקש מטניסאיות צמרת מדי פעם לעלות לרשת או לחבוט דרופ-שוט?

לפני שניכנס לעובי הקורה, רק חשוב לי להגיד שגם זכייתה של קביטובה לא מביאה לצערי בשורה לטניס הנשי. למרות סיפור האנדרדוג היפה, מבחינת צורת משחק אין חדש, אבל בזה ניגע בהמשך.

נתחיל דווקא בווז'ניאקי. למרות יופייה, היא טניסאית בינונית מאוד שבכל תקופה אחרת ספק אם בכלל הייתם שומעים עליה בהקשר של טניס. מקום ראשון שרק מחזירה מכות לאמצע המגרש בתקווה שהיריבה תטעה זה עצוב מאוד. אבל הנורא מכל הוא, שהיא כבר תקופה ארוכה יחסית במקום הראשון עם היכולת הזאת, וגם רוב חברות הצמרת לא רחוקות ביכולתן ממנה.

בנוסף לזה שכדי להיות מקום ראשון בסבב הנשי לא צריך כבר לזכות בגראנד סלאם, לרמה הירודה ולזה שכמעט כל שחקנית טובה בעבר יכולה לפרוש לכמה שנים ולחזור מיד לצמרת זה מגוחך. נכון, שחקניות כמו קים קלייסטרס הן באמת מצוינות אבל אני בספק שאם נדאל יפרוש עכשיו לשנתיים הוא יחזור להיות בצמרת הכי גבוהה כל כך מהר אם בכלל.

כל הדברים הרעים האלו באו יחד, ובתזמון רע מאוד לטניס הנשי. תוסיפו לזה את השוואת סכומי הזכייה שבבסיסה היא נכונה, אך כשגברים צריכים לשחק הטוב מ-5 מערכות בטורנירי גראנד סלאם לעומת הטוב מ-3 אצל נשים, וכאשר כמעט כל משחק בין שני שחקנים בתחתית המאייה הראשונה אצל הגברים מעניין פי כמה ממשחק "צמרת" אצל הנשים, המצב רע.

אמנם, כמו שאמרתי הנסיגה אצל הנשים החלה לפני כמה שנים, אבל עדיין גם אז לא העדפתי לראות משחק של זוגות מעורבים על פני משחק בסבב הנשי. המשחק ההגנתי ללא התעוזה נכנס לאופנה, והבעיה מלבד הנקודות האינסופיות באמצע המגרש, עד אשר היריבה תעשה טעות (וזה לא משנה לגבי איזה מיקום בדירוג העולמי) היא שגם יכולת כזו מספיקה להגיע לצמרת הגבוהה.

הבעייתיות במצב הנוכחי היא שטניסאיות צעירות רואות שכדי להגיע לצמרת לא צריך להתאמן יותר מדי על הסרב, לא צריך לעלות לרשת ורק מדי פעם רק אם ממש רוצים ניתן לנסות לחבוט איזה ווינר. מבחינת הישראליות, הנקודה המעודדת היא למרות ששחר פאר בתקופה לא טובה כרגע, עם השחקניות והרמה הנוכחית אולי יש לה הזדמנות להגיע לטופ 10.

ולחשוב שעד לפני זמן יחסית קצר זכינו לראות שחקניות כמו מרטינה הינגיס, ג'סטין הנין, לינגזי דבנפורט, והאחיות וויליאמס (שהיו בשיאן).

התקווה לעתיד טוב יותר, היא שטניסאיות העתיד שגדלות עכשיו מקוות לשחק כמו הגברים ולא כמו הצמרת הנשית. אם תקום שחקנית כמו ג'סטין הנין בשנים הקרובות, שתצליח גם בטורנירים הגדולים, זה יעודד טניסאיות נוספות לגוון את משחקן, מה שאני מקווה לפחות יגרום לתגובת שרשרת שתחזיר את המין היפה לקדמת הבמה.

לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

החוקים החדשים שחלים על הקבוצות האנגליות מקשים על תנועות רציניות בשוק העברות המקומי. במטרה להגן על הכדורגלנים המקומיים שכחו כי קודם כל צריכים להיפטר מה"תכולה", זו שכללה סגלים של 40 שחקנים ומעלה

שוק העברות באנגליה נמצא בבעיה. נכון, ערך הכדורגלן האנגלי נמצא בעלייה, הודות החוק המחייב את הקבוצות לשלב לפחות שמונה אנגלים בסגל של 25 שחקנים לכל היותר. בעוד קבוצות האמצע יכולות להרשות לעצמן לפזר עתה כספים, מוצאות עצמן הגדולות של הליגה כמי שרוצות לקנות, אך לא יכולות. הרי איך אפשר להרחיב את הסגל עוד יותר, אם המטרה היא לצמצם?

שוק מציאות

במבט על התנועה בשוק העברות המקומי בולטות בעיקר מנצ'סטר יונייטד, שכנראה תמיד פועלת בחוכמה, סנדרלנד וניוקאסל.
הראשונה, יונייטד, נערכה מבעוד מועד לחוקה המגבילה. לאחר שלוש רכישות משובחות של השוער דוד דה חאה, הקשר אשלי יאנג, והבלם פיל ג'ונס, כששני האחרונים מעמיקים עוד יותר התוצרת האנגלית המקומית בקבוצה, ולא נראה כי לסר אלכס צפויה בעיה בשחרור שחקנים.

דימיטאר ברבאטוב, שתופס משבצת של זר, צפוי להימכר כמו גם שני הבריטים, ווס בראון, ודארון גיבסון, והאירי ג'ון אושיי, שימצאו בוודאי קבוצות מבטן הליגה שישמחו לקבל את שמשחררת האלופה, וכשמדובר בבריטים זה אפילו טוב כפליים.

גם שחקנים שחזרו מהשאלה דוגמת מאמה ביראם דיוף וקיקו מאקדה, צפויים להיות מושאלים שוב או להימכר, ולפנות מקום בסגל לרכישה אחת גדולה של קשר שיסגור לפרגי סגל מרשים ותואם חוקה. לוקה מודריץ', סאמיר נאסרי, ווסלי שניידר ובאסטיאן שווינשטייגר, כל אחד קליבר בפני עצמו, הם מי שעשויים לתפוס את המשבצת הנותרת בפאזל.

סנדרלנד של סטיב ברוס דווקא נהנית מהמצב, לאחר שהצליחה לשים ידה על החלוץ המבוקש קונור וויקהאם שמגיע מאיפסוויץ', וכל זאת בגלל ההתמהמהות של ליברפול בגלל חוסר הצלחה במכירות. וויקהאם, שמחירו אגב היה 13 מיליון ליש"ט, ורק מצב השוק העכשווי יכול היה לגרום לאיפסוויץ' לבקש עליו כאלו סכומים, כמו גם קרייג גארדנר, שמגיע מבירמינגהאם, ממלאים את המשבצת הבריטית המבוקשת.

בניוקאסל המצב קצת שונה, אך גם לה אין בעיות בהתאמה למצב. הרכישות בדמותם של סילבאן מארבו ויוהאן קבאיי הצרפתים, לצד זו של דמבה בה הסנגלי, רק מוסיפות עומק לסגל שגם ככה על טהרת התוצרת המקומית.

אבוי, איך נפלנו?

הסובלות הראשיות מהחוקה החדשה הן מנצ'סטר סיטי וליברפול. לשני המועדונים סגלים עתירי שחקנים, אך גם כאלו שהיו לנפילות ולא מתאימים לרמת המועדונים.

הסיטיזנס שהחתימו אמש את גאל קלישי מארסנל, עשו זאת רק לאחר שהמגן הגרמני ג'רום בואטנג, יעזוב כמעט באופן ודאי לבאיירן מינכן. מלבד קלישי יהיה קשה לסיטי לצרף שחקנים חדשים, וכמובן שאצלם הסיבה היא לא כלכלית, אלא רצון להיפטר מסחורה כושלת. לעמנואל אדבאיור מחפשים קבוצה שתסכים לשלם עליו אפילו פחות משליש מסכום הקנייה שלו, 25 מיליון ליש"ט. אשתקד בריאל מדריד הוא שיחק כמושאל, וכשהוא לא בתוכניות של מנצ'יני, הטוגולזי, שלא ממש הרשים מאז הגיע מ"האמירויות" מנסה להתעופף לו ליעד אחר.

קרייג בלאמי, נדום אונואה, שון רייט פיליפס וגם ווין ברידג', שארבעתם דווקא בריטים, מנסים אף הם לחפש קבוצה לעונה הבאה. רק אם יצליחו ב"סיטי אוף מנצ'סטר סטדיום" להיפטר מהם, יוכלו לצרף שם שחקנים חדשים, וכשמדובר בסיטי העניין דיי דחוף, שהרי הם לקראת הופעה היסטורית בליגת האלופות ורוצים להציג סגל ראוי.

טוטנהאם שלא הצליחה להשתחל לארבע הראשונות, מנסה לבנות מחדש את ההתקפה הכושלת, זו שהייתה לה לרועץ בעונה האחרונה. שמות כמו פרננדו יורנטה, ג'וספה רוסי, בויאן קרקיץ' וג'פראן יגיעו ל"וויט הארט ליין", אך רק כאשר ג'רמיין דפו ופבליוצ'נקו ימצאו בית חדש.

כסף לא חסר ל"תרנגולים", ושחקניה מבוקשים ללא הרף, אך אלו דווקא שחקנים שלא מיועדים למכירה. גארת' בייל, המטוס הוולשי, ולוקה מודריץ', המנוע במרכז השדה, ארון לנון, שחקן הכנף המהיר וגם ווילסון פאלסיוס, הגרזן מהונדורס, הם לא השמות שבטוטנהאם רוצים לראות בחוץ.

לעומת זאת מרובי קין, דיוויד בנטלי, ג'ובאני דוס סנטוס, ואלן האטון ישמחו הספרס להיפטר ולעבות את הסגל בעיקר בהתקפה.

הסובלת הראשית, אם אפשר לקרוא לה כך היא ליברפול. לא רק שמועדון הפאר לא זוכה להצלחה יתרה בעונות האחרונות, השאריות של רפא בניטס ומחליפו הכושל רוי הודג'סון, נותנות אותותיהן בעיקר בנושאי החיזוק.

ג'ורדן הנדרסון, נרכש מסנדרלנד בסכום עתק של 20 מיליון ליש"ט, ולא בטוח שהוא שווה בכלל את ההוצאה הזו, אך לצד ההחתמה של הנדרסון, נזרקו באוויר שמותיהם של עשרות שחקנים שקושרו למועדון האדום, דבר שזכה למיטב הבדיחות, וללעג בקרב אוהדי ליברפול עצמם.

13 שחקנים העמיד המועדון למכירה, כש"פלופים" כמו מילאן יובאנוביץ', הסרבי, ודויד אנגוג שהוחתמו עוד בתקופת בניטס, פול קונצ'סקי וכריסטיאן פולסן, שהיו ירושה של הודג'סון, הם הראשונים שישמחו להיפטר מהם באנפילד.

חוסר ההצלחה במכירות הללו, גורם לראשי המועדון להעמיד למכירה גם את מקסי רודריגז הארגנטינאי, שסיים את עונת אשתקד בצורה טובה, ומעל כולם את ראול מיירלש הפורטוגלי, שהיה השחקן המצטיין של הקבוצה אשתקד, ושחרור שלו יראה פשוט כאבסורד.

ליברפול כבר הצליחה לפספס את גאל קלישי, פול ג'ונס, אשלי יאנג וקונור וויקהאם, ואם לא יזדרזו להיפטר מאותה רשימת "פלופים" הם עשויים לפספס גם את צ'ארלי אדם, הסקוטי המצוין של בלקפול, שלא מפסיק להיות מקושר למועדון. לאוהדי ליברפול נותר לקוות שדווקא מיירלש לא יהיה האיש שיאלץ לנטוש את הקבוצה, מאחר ועליו יהיו קופצים בקלות.

זהו המצב בשוק העברות האנגלי, הגדולות תקועות להן עם סגלי ענק, בעוד מי שרוכבות על גל ההתמהמהות אלו קבוצות הבטן שגוזרות הצלחות. צמצו

עוד בעונה שעברה הוא פרץ לתודעתם של אוהדי ליברפול כאשר הפציץ במדי קבוצת הנוער. באליפות העולם עד גיל 17 נוכחנו לדעת כי שמו ילווה אותנו כאחד הכוכבים של השנים הקרובות. ראהים סטרלינג, עוד לא בן 17, וכבר שווה כל סטרלינג

אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17 גילתה לעולם כמה כוכבים חדשים שיופיעו בשנים הקרובות שעות רבות על המרקע.

סולימאן קוליבאלי הוא השם החם ביותר שהתגלה עד כה באליפות. חלוצה של סיינה האיטלקית, שמגיע מחוף השנהב, והצליח להרשים בביצועים ושערים רבים לרשתות היריב, כולל רביעייה נגד דנמרק ושלושער נגד ברזיל, מסומן כדבר הבא, ואולי כ"דרוגבה הבא", למרות שמימדי גופו קטנים בהרבה. סולימאן קוליבאלי ימצא עצמו בעתיד הקרוב במועדוני הצמרת של אירופה, שערכו של הילד בן ה-16, מוערך בכשמונה מיליון יורו.

התצוגות של קוליבאלי לא עזרו לנבחרת ה"פילים" הצעירה, וזו הודחה בשלב הנוק-אאוט הראשון שאחרי שלב הבתים על ידי צרפת לאחר הפסד 3-2.
מי שכן תהיה בשלב שמינית הגמר היא נבחרת אנגליה שגם היא מציגה לעולם כוכב עתידי, ראהאם סטרלינג שמו, שם שמוכר בעיקר לאוהדיה של ליברפול, ולחובבי הנבחרות האנגליות הצעירות. תזכרו את השם כי בקרוב גם אתם תכירו אותו

מהגרוש ללירה, סטרלינג
סטרלינג, נולד בקינגסטון, ג'מייקה, בסוף 1994. רבים מתושבי האי הקריבי בוחרים להגר למדינה שהייתה השליטה שלהם עד 1962, אז נפרדו מהשיוך הקולוניאלי. סטרלינג בחר גם הוא להתחנך הרחק ממשפחתו, ונסע לבית סבתו בלונדון, שם החל לקבל את יסודותיו הראשונים בכדורגל, בגיל 10, במדי הקבוצות הצעירות של קווינס פארק ריינג'רס.

סטרלינג, זוהה כפוטנציאל גדול וכבר בגיל 14 שיחק עם ילדים המבוגרים ממנו בארבע שנים, ובמשחק הבכורה עם קבוצת הנוער של המועדון הלונדוני הוא זכה להבקיע צמד. הכישרון לא נעלם מעיניהם של המועדונים הגדולים באנגליה, ולמרות מרדף מצידם של היונייטד, הסיטי וצ'לסי, בחר סטרלינג להתחנך על גדות ה"מרסיסייד", וחתם בליברפול תמורת סכום של 600 אלף פאונד, סכום שעשוי לצמוח עד ל-5 מיליון בהתאם להישגיו.

בדרכו של ג'ון בארנס

משחק הבכורה של סטרלינג במדי קבוצת הנוער של ליברפול היה דווקא נגד היריבה העירונית, אברטון, והוא זכה לכבוש בו ולהיות חלק מניצחון 3-4.
מאז לא מפסיק הילד להתקדם, וממשיך להרשית במדי הקבוצה הצעירה של המועדון.

כמו אחד מגדולי שחקניה של ליברפול ונבחרת אנגליה, ג'ון בארנס, גם הוא יליד ג'מייקה, מתופקד סטרלינג הצנום כשחקן אגף. מהירותו מסחררת, הדריבל משובח, אך צריך עוד ליטוש.
סטרלינג הצליח לפלס עצמו לתודעה של קני דלגליש, לאחר שכבש חמישייה לרשתה של סאות'נד המסכנה, במסגרת הגביע האנגלי לנוער, משחק שהסתיים בתוצאה 0-9.

דלגליש לא יכול היה עוד להתעלם מהכישרון שצומח לו, וכלל אותו בסגל למשחק הליגה האירופית בפראג, נגד ספרטה המקומית, אך בחר שלא לשתפו באותה התמודדות. מאמן קבוצת הנוער של ליברפול, רודולפו בורל, הספרדי, הוסיף והחמיא: "לכבוש חמישה שערים זה דבר עצום לכל שחקן, והוא שחקן עם פוטנציאל גדול".

בימים אלו ראהים סטרלינג מושך כמעט לבדו את הנבחרת האנגלית לשמינית הגמר במסגרת הטורניר במקסיקו, תוך שהוא כובש שני שערים, שהחשוב ביניהם הוא שער שיוויון שהוביל לדו קרב פנדלים נגד ארגנטינה בשלב הנוק-אאוט, ולניצחון שיפגיש את האנגלים ממש היום(4.7.2011), עם עוד יריבה נצחית, גרמניה.

התצוגות הללו צפויות להקנות לו הרבה יותר קרדיט במדי החבורה של קינג קני. היהלום החדש של האדומים מליברפול, יחגוג עוד מעט את יום הולדתו ה-17, להזכירכם גם בארנס האגדי ערך את הבכורה שלו בגיל הזה, שלאחריה באו עוד 585 הופעות בליגה האנגלית, ו-79 בנבחרת של "שלוש האריות".

ראהים סטרלינג מתהווה כרגע ככוכב, אך כפי שאותו בורל אמר, בליברפול יצטרכו לדעת ללטש ולשמור עליו, האמת שדווקא קני דלגליש שהתחיל אשתקד מסורת מחודשת של צעירים תוצרת בית, יכול להיות מורה הדרך הטוב ביותר עבורו.

כמו ג'ון בארנס, סטרלינג החל כמהגר ג'מייקני ללונדון, ומשם דרך המגרש באנפילד רואד, הוא מקווה לפחות לחקות את הקריירה של בארנס, אם יצליח בזו, הוא יוכל להגיד כי היה זה הסטרלינג הראשון בדרך למיליונים.

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

שתי הכלכלות הכי מרוסקות באירופה, איטליה ויוון. האחת גורמת לקריסה כללית שמפרקת את אימפריות הכדורסל המקומיות שלה, אך דווקא באיטליה מנסים לבנות אלטרנטיבה להגמוניה הבלתי פוסקת של סיינה. ככה זה כשמתלבשים ארמאני

דווקא בעידן האיום הגדול של השבתת הNBA, דווקא אז מאבדת לה יוון את ההגמוניה כסגנית של הליגה הספרדית בכדורסל האירופי. מי שעתידה לתפוס את מקומה ולהיחשב לליגה השלישית בטיבה בעולם הכדורסל, היא הליגה של ארץ המגף, איטליה.

התרסקות הכלכלה היוונית הביאה עימה את התפרקותן של שתי ספינות הדגל של הכדורסל היווני. פנאתינייקוס, אלופת היורוליג, זו שניצחה בגמר את מכבי תל אביב, נפרדת מחלק מהשלד שהביא לה את הגביע, בעוד יריבתה המרה, אולימפיאקוס, מאבדת מכוחה, מצמצמת את התקציב ורואה את כוכביה הגדולים נודדים למחוזות אחרים.

השוק האירופי שמחוץ ליוון מחכה כאריות לטרף למי שיבחר לנטוש את האימפריות. מילוש תיאודושיץ', הסרבי המצוין של אולימפיאקוס, בדרכו למוסקבה, ספאנוליס בדרכו לברצלונה שבונה עצמה מחדש אחרי אכזבת אשתקד, וגם בורוסיס צפוי להודיע על עזיבת האולם בפיראוס, אך ה"שחקנית" המרשימה ביותר עד כה, היא אולימפיה מילאנו, שמנסה לבנות סוף סוף יריבה לסיינה, השליטה הבלתי מעורערת של הכדורסל בארץ המגף.

מילאנו יונייטד
אולימפיה מילאנו היא קבוצת הכדורסל הנוכחית של מילאנו. זו שבעבר נקראה גם סימנטאל, סימאק ולימים גם טרסר (זו הזכורה בעיקר לאוהדי מכבי ת"א) וארמאני ג'ינס.

קבוצת הכדורסל של מילאנו, היא בעלת העבר המפואר ביותר בארץ המגף.  הקבוצה המעוטרת ביותר באיטליה, זו שזכתה ב-25 תארי אליפות, 4 גביעים מקומיים, 3 אליפויות אירופה, נקראת כעת אולימפיה מילאנו.

שמות גדולים הם חלק ניכר מעברה המפואר של הקבוצה. דינו מנגין, הענק האיטלקי, מייק ד'אנטוני, מאמנה העכשווי של ניו יורק ניקס, בוב מקאדו, דיאן בודירוגה, אלכסנדר דג'וג'ביץ', גרגור פוצ'קה וגם דנילו גאלינרי, הם רק חלק מהשמות שלבשו את המדים האדומים לבנים.

האליפות האחרונה שראו אוהדי הכדורסל במילאנו, הייתה דווקא כאשר נקראה הקבוצה, סטפאנל, בעונת 1995-96. מאז היו הקבוצות של טרביזו ובולוניה לשליטות הענף, עד כניסתה של סיינה ויצירת השושלת הנוכחית.

בשנת 2004 רכשה את הבעלות על המועדון קבוצת משקיעים בה שותפים, המעצב ג'יורג'יו ארמאני (שעל שמו נקראה הקבוצה ארמאני מילאנו), וכמו כן, נשיאה של אינטר, מאסימו מוראטי, והיו"ר של מילאן, אדריאנו גליאני, שיצרו תאגיד בעלות של ממש שלולא היה נקרא גם "מילאנו יונייטד" לא היינו מופתעים, כשגם קובי בראיינט, הוא אחד ממחזיקי המניות בקבוצה.

בעקבות קבוצת המשקיעים הציפיות רק התגברו, אך דווקא מאז כניסתם לענף, תפסה סיינה את הפיקוד על הכדורסל האיטלקי, תוך שהיא קוטפת תארי אליפות בזה אחר זה.

החבורה ממילאנו זכתה להיות סגנית האלופה שלוש פעמים בעשור האחרון, אך הישגים ממשיים לא נחגגו ב"כיכר דומו".

ג'ינס במידות גדולות
אין ספק שהסיפור החם בכדורסל האיטלקי כרגע הוא בניית המעצמה במילאנו. כנראה שנמאס להם, לחבורת המשקיעים, לראות את ההגמוניה המתמשכת של סיינה.

סרג'יו סקאריולו, 50, אחד מטובי מאמני היבשת, חתם בקבוצה וסומן כאיש שיבנה את אותה אלטרנטיבה לסיינה. סקאריולו עתיר הניסיון, הוא יליד איטליה, אך את שמו כמאמן בכיר, צבר דווקא מחוץ למחוזות איטליה.

הוא הוביל את ריאל מדריד ומלאגה לתארי אליפות בספרד, כשאת האחרונה הוא גם הוביל לפיינל פור באתונה, 2007. משם נדד למוסקבה והצעיד את חימקי להישגים מכובדים ובשיאו הוביל את נבחרת ספרד לזכייה באליפות אירופה לפני שנתיים בפולין. סקאריולו ימשיך לשרת את הנבחרת הספרדית, אך יהיה איש המקצוע שמאחורי הפרויקט המילאנזי.

הסגל שכבר כלל שמות טובים ומבטיחים בהם לין גריר, שם מוכר בנופי היורוליג, איברהים ג'אבר, המתאזרח האמריקאי של נבחרת בולגריה, אולקסיי פצ'רוב, האוקראיני עם עבר של למעלה ממאה משחקים ב-NBA, ורכז הנבחרת האיטלקית, מרקו מורדנטה, קיבל העונה חיזוקים מרשימים.

עומאר קוק, רכזה של ולנסיה אשתקד, ושם בולט בליגה הספרדית בעונות האחרונות, חובר שוב למאמנו בתקופה במלאגה. הקלע, דייויד הוקינס, האמריקאי, בחר לעזוב את סיינה ולחתום במי שעתידה להיות יריבתה למאבק על הכתר.

סקאריולו הצליח למשוך אליו גם את הסנטר הניגרי, בנג'מין אז'ה, שאמור להיות כוח רציני מתחת לסלים, ומעל כולם אנטוניס פוציס, שבחר לעזוב את אלופת אירופה, פאנתינייקוס, ולהצטרף לקבוצה בעלת היומרות ממילאנו.

פוציס הוא תוספת כוח משמעותית לצוות הנבנה של סקאריולו. מדובר בקפטן הנבחרת היוונית, שחקן שנבחר בדראפט בעברו, ואף הספיק לשחק מעט במדי הונקובר גריזליס, כשעוד הייתה קיימת, ושחקן שמסוגל לספק נקודות גם מחצי מרחק בנוסף למימד הכוח מתחת לסל.

סקאריולו בונה קבוצה ראויה במילאנו, כזו שתיתן מאבק לסיינה, ותוכל לצרף שמות נוספים שגם יסייעו לה בזירה האירופית, כנציגה השלישית של איטליה.
שביתה ב-NBA תוסיף אופציות רציניות ללובשי הג'ינס, כאשר קובי בראיינט עשוי לבחור לממש את המניות שלו דווקא על המגרש, ולמשוך אליו עוד שם או שניים שיעשו את מילאנו לאימפריה של ממש.

אחרי שנים של הגמוניה ירוקה, מתנפלת לה אולימפיה מילאנו על המשימה לשבור את השגרה, ולשנות את צבע האליפות לאדום לבן. ארמאני כבר תופר לשחקניו את החליפות

לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

נוטינגהאם פורסט רוצה לחזור לימי התהילה של בראיין קלאף, הימים בהם הסתכלו במבט גאה על כל אריות אירופה. סטיב מקלארן חוזר מקדנציות רוויות ניסיון בכדי לצבוע את היער באדום

אמצע שנות ה-70, בראיין קלאף נוטש את לידס יונייטד הגדולה של אותם הימים, איתה הוא לא ממש הצליח כמו קודמו דון ריבי, ומצטרף לנוטינגהאם פורסט, קבוצת ליגה ראשונה טיפוסית באותם השנים.

קלאף משריש בחניכיו ביניהם מרטין אוניל, לימים מנג'ר לא רע בפני עצמו, טרבור פרנסיס האגדי, פיטר שילטון וארצ'י ג'מיל הסקוטי, את האמונה, זו שהופכת את הפורסט לאלופים כעבור שנתיים, ולאלופי אירופה פעמיים ברציפות בין השנים 1978-1980.

בראיין קלאף המנוח שהה במועדון 18 עונות, תוך שהוא מביא לפורסט גאווה נוספת בדמות חלוץ העבר הפורה של המועדון, בנו נייג'ל. מאז פרישתו מחפשים הפורסט את הכיוון חזרה מעלה.

הימים הארוכים העצובים
בסוף שנות ה-90 נעו הפורסט בין הפרמייר ליג לליגת המשנה. שורת מאמנים בראשם דיוויד פלאט וסטוארט פירס, כדורגלני עבר אגדיים, לא מנעו מנוטינגהאם פורסט להגיע גם למחוזות הליגה השלישית הפחות מוכרת לה.

קולין קולדרווד, אחד מסמליה של טוטנהאם, הוא האיש שהצליח להחזיר את "האדומים" לבמות היותר חשובות במולדת הכדורגל. קולדרווד גם הוא לא שרד במועדון חרף הצלחותיו, וזאת לאחר שהחיים בליגת המשנה לא היו קלים במיוחד, ונוטינגהאם פורסט מצאה עצמה במאבקי התחתית.

לבסוף הצליח המועדון לשרוד בליגת המשנה, ותחת בילי דיוויס המנוסה נבנה שלד מוכשר של שחקנים. דקסטר בלקסטוק, החלוץ המוכשר, תוצרת קווינס פארק ריינג'רס, הסקורר רוברט ארנשואו, כריס כהן, שסומן תמיד ככישרון בלתי ממומש, גי מוסי הצרפתי, וגם כריס גאנטר הוולשי עזרו לבילי דיוויס לייצב את השורות, ובעונת אשתקד הצליחו לשוב למאבקי הצמרת בליגת המשנה, שהסתיימו לבסוף במפח נפש במאבק הפלייאוף נגד העולה הוולשית לפרמייר ליג, סוונסי.

הג'ינג'י בא ולעבודה
סטיב מקלארן, הג'ינג'י, מונה ביוני האחרון למחליפו של דיוויס שסיים חוזה. יושבי ה"סיטי גראונד" תולים עתה תקוותיהם באיש שהוביל את מידלסבורו לעונת שיא בגביע אופ"א של 2006, בו אמנם הובסה בגמר 4-0 בידי סביליה הספרדית, אך הצליחה להגיע רחוק ונגד הסיכויים שניתנו לה, והוביל גם את טוונטה ההולנדית לאליפות היסטורית לפני שתי עונות, ומנגד נחל קדנציה כושלת בנבחרת אנגליה, איתה הצליח להחמיץ עליה לטורניר היורו ב-2008, ועונה רעה גם כמאמנה של וולפסבורג הגרמנית, שלקראת סופה אף פוטר.

סטיב מקלארן צריך עתה ללמוד מטעויותיו בנבחרת אנגליה ובוולפסבורג, מאחר והתקוות שאנשי נוטינגהאם תולים בו הן רבות. לאיש מחכה עונה ארוכה ומלאה ביריבות לא קלות.

הסגל של מקלארן מלא אמביציה וניסיון, לי קאמפ הקפטן, הוא שוער מעולה, שלאחרונה זכה לערוך בכורה בנבחרת צפון-אירלנד, ולצידו בהגנה לוק צ'יימברס (שחקן העונה של נוטינגהאם פורסט) ו-ווס מורגן המנוסים.

סטיב מקלארן מקבל בינתיים תוספות בדמותו של אנדי ריד, האירי המנוסה, שדעך מעט בעונות האחרונות וחוזר למועדון. רובי פינדלי החלוץ האמריקאי, שהובא אשתקד כתקווה גדולה, אמור לחזור מפציעה ולנסות לממש את הפוטנציאל שלו, ולחבור לארנשואו ומרקוס טאדגיי כחוד איכותי ביותר. כאשר גם הכישרון של ג'יל בארנס, ששוחרר מווסט ברומיץ', אמור להוסיף למימד ההתקפי של הפורסט.

המשימה הגדולה של הג'ינג'י היא עלייה לפרמייר ליג, אך בתווך אם שיקומם של שלושת האחרונים יצליח לו, הוא יכול להיות רגוע, מאחר ויש לו סגל מצוין.

כמו גם היריבה מלסטר, גם הפורסט החזירו מאמן מנוסה למרכז העניינים, האוהדים מחכים לשחזור ההיסטוריה, זו שהחלה בעידן בראיין קלאף, ורוצה קאמבק עם קלף ג'ינג'י.

לטור דוד הפך לגוליית
לטור מגה-פייז
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

זה היה עניין של זמן עד שתגיע הפריחה שלו. הוא שולט בכדור בצורה פנומנאלית, לא סופר אף אחד מסביב, והוא האיש שסחב על גבו את קווינס פארק ריינג'רס חזרה לפרמייר ליג. עאדל טאארבט, זידאן הבא, והוא בכלל מגיע ממרוקו

קווינס פארק ריינג'רס חוזרת לליגה של הגדולות. המועדון הלונדוני חסר בנוף הפרמייר ליג כמעט לאורך כל העשורים האחרונים. מי שחתום כמעט לבדו על העלייה הוא עאדל טאארבט, מרוקאי בן 22, וכישרון עצום.

קיצור תולדות הפספוס
טאארבט נולד בעיר המרוקאית טאזה, אך את מרבית ילדותו העביר דווקא בצרפת לשם היגרו הוריו כשהיה בן תשעה חודשים. לאנס הייתה הראשונה לשים את ידה על היהלום המרוקאי, אך כנראה שלא השכילו במועדון מצפון צרפת להבין מה יש להם ביד.

טאארבט הספיק לערוך בכורה בבוגרי לאנס כבר בגיל 17, אך נדד לתחנה הבאה שלו בצפון לונדון, אצל ה"ספרס" מטוטנהאם. חואנדה ראמוס וגם הארי רדנאפ לא ממש ספרו אותו, והוא זכה לשחק רק תשע פעמים בשלוש עונותיו ב"וויט הארט ליין" וגם אלו היו הופעות במשחקים זניחים יחסית.

טאארבט החל להתייאש, וביקש להשתפשף במקומות אחרים. הוא ידע כמה כישרון טמון ברגליו, שהרי שליטה אבסולוטית בכדור כמו שלו חייבת לפרוץ ולא סתם הודבק לא הכינוי, "זידאן הבא".

ב-2009 הושאל לראשונה לק.פ.ר, ושיחק מעט משחקים עבורה. בעונה שלאחר מכן הפך שוב כמושאל לשחקן הרכב במדי ה"חישוקים". ביצועיו הותירו חותם אצל יושבי ה"לופטוס רואד", ובמועדון שקיבל זריקת מרץ כלכלית באותה עונה, עם כניסתם של האנשים החזקים בסבב המכוניות של הפורמולה 1, הבינו כבר שנפל בחלקם להתעסק עם גאון כדורגל.

כמעט לבד על הגל
ה"ריינג'רס" המתעשרים בנו אמנם קבוצה חזקה וסומנו כקבוצת צמרת פוטנציאלית בליגת המשנה אשתקד, אך הסגל ברובו לא כלל שמות מפורסמים ומפוצצים, וטאארבט שכרטיסו סוף סוף נרכש מטוטנהאם היה אחד השמות הבולטים במועדון בתחילת העונה.

התוצאות שנגדו את התחזיות המוקדמות היו עליונות מוחלטת על פני שאר היריבות, כאשר מעל כולם הייתה זו העונה של טאארבט. הכישרון החל להשתולל, להתל בהגנות היריב כאילו הן אויר, ולהספיק להיות מחוזר על ידי שלל מועדוני הצמרת של אנגליה ואירופה. ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וגם ניוקאסל, רצו במהלך העונה את התכשיט המרוקאי הנפלא, אך טאארבט נשאר נאמן ל"ריינג'רס" וסיים עונה עם קרוב לעשרים שערים וכמות לא מבוטלת של בישולים.

טאארבט מגוון כל כך, ולצד שליטה מדהימה בכדור שמותירה להגנות היריב את "הזכות" לעצור אותו בעיקר בעבירות, הוא גם בעל בעיטה אדירה ממרחק, וכבש לא פעם שערים מטווחים ארוכים, וכיאה למנהיג הוא גם לא מתבייש לבצע את הפנדלים של הקבוצה, כמעט ללא בעיות.

מעל הכול הוא זכה לקבל מהמנג'ר, ניל וורנוק, את סרט הקפטן של הקבוצה, דבר שהאיץ עוד יותר את תהליך הפיכתו לכוכב הבלתי מעורער שלה.
וורנוק שכינה את טאארבט כ"אוויר לנשימה" של קווינס פארק ריינג'רס, יודע כי המרוקאי חם מזג באופן טיפוסי, ומסוגל לפתע להתעלם מחבריו על כר הדשא, העניק לו את סרט הקפטן על מנת להרגיעו, ולהכריז על היותו המנהיג.

ההשוואות לזידאן לא איחרו להגיע כאמור, וגם בזירה הבינלאומית עשה טאארבט קפיצת מדרגה כאשר נהיה לאחד מכוכבי הנבחרת המרוקאית של אריק גרטס.

העונה הוא יתמודד ברמות הגבוהות ביותר, ואם יוכיח גם מול שחקני הפרמייר ליג את יכולותיו, קווינס פארק ריינג'רס צפויה ליהנות לאין שיעור. אם וילאש בואש, מאמנה החדש של צ'לסי, כבר זכה לכינוי "מוריניו 2.0", עונה טובה של טאארבט והכינוי "זידאן 2.0", יוענק לו.

לטור ראש לשועלים
לטור דוד הפך לגוליית
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט