מכבי נתניה הופכת בשנים האחרונות לסניף אספקה של שחקנים. עניין שכבר חוו הפועל פ"ת וכפ"ס. מיליון דולר פה, מיליון דולר שם, אבל האם זה לא חורץ את גורל השאיפות של אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי?
זה הופך לעניין שבשגרה. פעם הפועל פ"ת, פעם הפועל כפ"ס ופעם מכבי נתניה, כל פעם קבוצה אחרת הופכת ליצרנית העיקרית של שוק העברות. אוהדי הפועל פ"ת יכולים לספר לכם על התסכול הרב שהצטבר אצלם בעקבות הפיכתם לסוג של קבוצת בת עבור הקבוצות הגדולות. וואליד באדיר, מיכאל זנדברג, יוסי שבחון, רפי כהן ואחרים, יכלו להוות שלד לקבוצה שתרוץ בצמרת הכדורגל הישראלי, תגרוף רווחים ולא תקלע לבעיות הכלכליות הנוכחיות, אלו שאילצו אותה לוותר על תומר אקסברד, אלון תורג'מן, רפי דהן ונאאל חוטבא רק בקיץ האחרון.
הפועל כפ"ס חוותה את אותה עזיבה משמעותית, אך זה קרה עם עזיבתו של הבעלים, אלי טביב, לימים המנצח בבמבי ובעליה של הפועל ת"א, וירידת הליגה של המועדון. בן לוז, סמואל יבואה, דאגלס דה סילבה וג'יזרמו ישראלביץ' היו אותם הנוטשים של הירוקים מהשרון, שהותירו את המועדון חסר כוכבים, וללא אמצעים כלכליים כמעט.
נתניה ועוד 15, זוכרים?
גם להפועל פ"ת מסור
ת ארוכת שנים, קהל נהדר ותומך, אך ניהול רעוע הוביל למצב הנוכחי. לכפ"ס לא אותה מסורת וגם לא אותה כמות אוהדים, אם כי חלקם פשוט יושבים בבית, אך כשמדובר במכבי נתניה, אפשר להצטער על הפתרון הקל שבהכנסת מזומנים, וויתור על תהילת עולם, דבר שבוודאי כואב לאוהדים שמשוועים לתארים כבר למעלה מעשרים שנה.
בתקופה דניאל יאמר חוו הנתנייתים צמרת מהי, אך אם זאת ההרגשה תמיד הייתה שמשהו חסר, יומרות, אופי וחסינות שיעזרו לה הן במעמדי חצי הגמר אליהן הגיע פעמיים בשנים האחרונות וכמובן שגם בליגה, כשעונת השיא הייתה תחת לותר מתיאוס, כשהמועדון הוביל את הליגה לארוך שלב נכבד של העונה, ועדיין לא השכיל לשמור על הפסגה.
מסורת בונים, כוח בונים, אופי בונים. כאשר משחררים בשנים האחרונות את כל התוצרים הכי טובים, זה אומר דרשני, אין שאיפות, ולאוהדים יוצרים תסכול מצטבר. מחלקת הנוער שיצר יאמר, הרבה בזכותם של איציק גניש, גיל לב ואחרים, הולידה דור מפואר, שראובן עטר רק משביח, אך כנראה כחוות גידול ולא מתוך רצון לתהליך רציני.
מכירתם של איתי שכטר ודדי בן דיין (שאמנם לא תוצרים מקומיים) להפועל ת"א החלה את עידן העזיבות בנתניה, וזה כשעוד היו מזומנים בקופה, והמשיך עם עזיבתו של אלמוג כהן, דבר בלתי נמנע. כשבקיץ עזב דלה ימפולסקי, עוד אחד מתוצרי מחלקת הנוער, עוד אפשר היה להבין כי בקיץ בו יאמר מודיע על סיום תקופתו, המועדון רוצה מזומנים, ושחרור של כדורגלן בית אחד עוד נתפס כסביר, בטח לאור התעקשות על מחירו של חן עזרא שהיה מבוקש ב
מכבי חיפה והפועל ת"א.
מיליון הדולרים שתקבל מכבי נתניה תמורת הקפטן, אוראל דגני, אמנם יעשירו את קופת המועדון, אך ממשיכים במגמה של ויתור על יצירת פרויקט משתבח, כזה שיכול ליצור למכבי נתניה ואוהדיה עתיד ורוד והישגי. חם עזרא והמוזמן הטרי לנבחרת, עומרי בן הרוש, עדיין בסגל הקבוצה, אך מי אמר שגם הם לא יעזבו בעתיד הלא רחוק למועדוני הצמרת בארץ.
בכדי לחזור למאבק אמיתי בצמרת, מכבי נתניה צריכה להיות עיקשת הרבה יותר בוויתור על שחקני הבית שלה. זה העוגן שלה, כזה שהוכיח כמה הוא מוכשר בשנים האחרונות, וכזה שעזיבתו תהווה סוף עידן עבור המועדון ואוהדיו. ואולי בעצם ראובן עטר מכין את הקרקע במכבי חיפה?