מסקנות השבת

מידי שבוע נציג בפניכם כמה וכמה מסקנות ממחזורי סוף השבוע ברחבי הגלובוס. ניגע בליגת העל, בפרמייר ליג, בבונדסליגה ובכל מקום שיספק כותרות.

הולך ומאבד את זה

אמנם זוהי תחילת העונה, מחזור שני בלבד מסתיים, אך אלישע לוי נמצא כבר הרבה זמן על הסכינים אצל אוהדי מכבי חיפה. העימות ביום רביעי האחרון בנושא הפנדלים עם יניב קטן, יכול להרוס לו גם את חדר ההלבשה שעד עכשיו היה מאחוריו ונלחם עבורו גם כאשר הקהל הצביע אחרת. הנסיבות המקלות של אצטדיון ריק וחוסר אווירה מתבטלות לנוכח החבורה הצעירה וחסרת הניסיון שעמדה ממול. מכבי חיפה נראתה כבויה, חסרת משמעת ובייחוד חסרת אנרגיה, אז נכון, הודחתם מליגת האלופות וזה מדכא, אך מדובר במשחק ליגה לכל דבר, משחק בו הייתם חייבים לקחת שלוש נקודות. התוצאה המאכזבת יכולה רק להגביר את לחץ האוהדים כלפי לוי, ולאחר הכישלון היחסי נגד גנק, אפשר להתחיל להריח את סוף עידן אלישע לוי במכבי חיפה, כן, גם אליפות לא בטוח שתעזור הפעם. מגיעה מילה טובה לגילי לנדאו שמוציא מים מן הסלע, והסובבים את הקבוצה מדווחים כי מרבית האמונה שאפשר לשרוד בליגה, למרות הסגל הדליל, מתחילה אצלו ובמה שהוא מחדיר לשחקניו.

נעים ומתאים

זה היה רק משחק הבכורה של בית"ר י-ם, אך כבר נראה כי הקסם של יובל נעים, מתאים מאוד לירושלמים. הוא הבחור שצריך להלהיב חבורה צעירה ורעבה, והאנרגטיות וחיות המשחק שקיימות בו, הן אלו שיכולות להפוך את העונה של בית"ר י-ם למוצלחת. גם בהפועל פ"ת הוא הצליח להפיק מבחורים צעירים רעב בלתי מתפשר, והפך את רועי גורדנה, ישראל זגורי ותומר אקסברד לשחקנים לגיטימיים לחלוטין. אביתר ברוכיאן ועדן נחמני הבאים בתור?

אתה עוד תגלה את העולם

צ'לסי פתחה את העונה שלה בצליעה. תיקו במחזור הפתיחה וניצחון דחוק על ווס ברומיץ' גרמו להרמת גבות לגבי יכולתו של אנדרה וילאש בואש לגבש חבורה מנצחת. צ'לסי גם לא הרשימה בניצחון אמש, 1-3, על העולה החדשה נוריץ', אך דווקא הדקות האחרונות, ולמרות יתרון מספרי, הראו כמה מוכשר המאמן הפורטוגלי. שתי רכישות של חואן מאטה, הספרדי הנהדר, שכבש שער בכורה, ורומלו לוקאקו, שהוכיח כמה כישרון טמון ברגליו, יכולות להיות בינגו שיהפוך את צ'לסי של וילאש בואש לקבוצה טורפת. הוא משתמש ברוטציה בצורה נבונה ובחר לחזק אותה בדיוק היכן שהיה צריך. אנשי מקצוע בפורטוגל טוענים כי מדובר בגאון כדורגל, והאמת דווקא אחרי השבת הזו, אפשר להתחיל ולהבין אותם.

איתי שכטר, טעית!

כשאיתי שכטר בחר לחתום בקייזרסלאוטרן ולא בהאנובר שחשקה בו גם היא, לא ידעו רבים לאן הוא נכנס. הקבוצה אמנם בעלת מסורת מכובדת, אך לעת עתה נראית כאחת החלשות בבונדסליגה, אם לא החלשה מכולן, כאשר גם אוגסבורג הקטנה, הצליחה להביך אותה לא פעם בביתה. האובדן של סרדאן לאקיץ', פגע בה, אך סגנון המשחק ההגנתי וחסר הכישרונות של הקבוצה, פוגם בשטף המשחק. אמנם באיירן מינכן איננה קנה מידה, אך היא לא היחידה שהשפילה את לאוטרן העונה. דווקא בהאנובר יכול היה שכטר לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה, בטח עם מאמן מצוין כמירקו סלומקה. אולי העדפתה של האנובר לא לכלול בעסקה גם את גילי ורמוט, גרמה לשכטר להעדיף את ה"פריץ וולטר", אך יכול להיות שהגיע הזמן להיפרד כל אחד לדרכו. בכל אופן את העונה הזו, יבלו השניים בקרבות תחתית ככל הנראה.

נקודה נוספת מהבונדסליגה היא וולפסבורג, שאמורה הייתה להיות חברה בצמרת, אך בינתיים בעיקר מאכזבת ומסננת שערים. פליקס מאגת', ראה הוזהרת, אתה בדרך להיות המפוטר הראשון.

זר פורח

הלהיט החם של אוקזר, קבוצתו של בן שהר, הוא החלוץ הצעיר מבורקינה אסו, אלן טראורה. רגל שמאל מפחידה, חוש גדול לשערים והמון פוטנציאל, הביאו לאוקזר ניצחון ראשון אמש, ובתוצאה יפה של 1-4. בקצב הזה כבר בינואר הוא יהיה אחד החלוצים המבוקשים בשוק, ואולי היה זה יהיה הזמן שלך, שהר, להיות הזר הפורח.

מעלה את ריף הציפיות

אחד מכוכבי המחזור הפתיחה של ליגת העל בכדורגל, היה ריף מסיקה, שחקנה הצעיר של הפועל ראשל"צ. בראיון לאתר "ישראספורט", מספר מסיקה על העונה ששינתה אותו, לצד שאיפותיו להמשך יחד עם השתלבותו במועדון מעיר היין, הכירו הרף של ריף.

הוא סומן כאחד הכישרונות הבולטים במחלקת הנוער של מכבי נתניה, מחלקה שממלאת בשנים האחרונות את שורות הקבוצה הבוגרת, ובהצלחה רבה.
ריף מסיקה, 22, בנו של כדורגלן העבר של המועדון, חיים, צמח במחלקה הצעירה של המועדון וניצוצות הכישרון שלו הביאו אותו עם השנים לככב גם בקבוצת הנוער המקומית. יכולתו הטכנית, לצד נתונים פיזיים שרכש במהלך השנים, הביאו אותו לבשלות על סף הכניסה לקבוצה הבוגרת.

מסיקה מעדיף שלא להרחיב בעניין, אך למרות שזכה למספר הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה, בעיקר במסגרת גביע הטוטו, שם ערך את גם את הופעת הבכורה בבוגרים (בגיל 17, נגד מכבי הרצליה), הוא לא הצליח להשתלב בתוך כל החבורה המוכשרת מעיר היהלומים ונדד לצורכי התפתחות במקומות אחרים.

עונת אשתקד, בא שיחק בהפועל הרצליה, מהליגה הלאומית, הייתה הטובה ביותר שלו בתקופת הבוגרים. "העונה הטובה בקריירה הקצרה שלי ללא ספק. שינתה לי את כל התפיסה והמחויבות כלפי המשחק", כך מגדיר מסיקה את מה שחווה בקבוצה הקטנה של הרצליה, תוך שהוא זוקף הרבה מיכולתו למאמנו בעונה החולפת, בני טבק, שחקן העבר של מכבי ת"א, "למדתי ממנו המון, והוא זה שנתן לי את הבמה למעשה", מסיקה מרעיף מילים טובות על מאמנו לשעבר.

הקיץ המשדרג

אותה עונה מוצלחת בליגה הלאומית, בה כבש שמונה שערים ובישל מספר מכובד של שערים גם כן, שידרגה את מסיקה למעמד של מבוקש, בטח בעת הנדידה הגדולה של כישרונות מקומיים לחו"ל. "היו לי הרבה הצעות הקיץ, אחרי העונה הטובה שחוויתי", הוא מספר. תחילה היה נדמה כי מסיקה יעשה את הדרך לבירת הנגב כאשר היה אמור לחתום בהפועל ב"ש, דבר שבסוף לא יצא לפועל. מסיקה לא בזבז זמן ונדד לעולה החדשה, הפועל ראשון לציון, לאחר שהרשים את הצוות המקצועי עוד מהעונה החולפת בה היו שותפים לאותה הליגה. "אני שמח להגיע לראשל"צ, מצאתי בית חם, ולמרות שאני רק חודשיים בקבוצה, אני מרגיש כאילו אני חלק מהקבוצה כבר הרבה מאוד זמן", נותן מסיקה חוות דעת על האווירה במחנה של הקבוצה מעיר היין, מרכיב חשוב ביותר בכל מועדון כדורגל ללא ספק.

יום כתום

עירוני ראשל"צ חזרה לליגה הבכירה לאחר שבע שנות היעדרות ומקווה לתקוע יתד בליגה הבכירה. הקבוצה שופעת צעירים מוכשרים תוצרת מקומית, אך גם כאלו שלא קיבלו במות במקום אחר ובוחרים להתפתח במועדון. לצד צעירים מקומיים ומוכשרים כמו גל ספיר וגיא משפתי, אפשר למצוא בנוסף למסיקה, צעירים כמו ליאור ברטקובסקי, תוצר מחלקת הנוער של מכבי ת"א, דור הלוי, שגדל בבני יהודה ואיתי אלקסלסי שהיה שותף לעונת העלייה, והושאל שוב מהפועל ת"א.

"המטרה העיקרית היא להישאר בליגה, יש לנו סגל מוכשר. אם נראה במהלך העונה שאנחנו במצב טוב יותר, אז גם נשאף בהתאם", מסיקה מנמיך ציפיות למרות פתיחת עונה עם ניצחון מרשים. "לא הופתעתי מהניצחון, היינו טובים במהלך משחקי האימון והקבוצה נראית מחוברת היטב", הוא מוסיף. מסיקה היה ממצטייני מחנה האימון, ואף כבש שער באחד המשחקים במחנה.

במשחק הבכורה שלה בליגה הבכירה לאחר החזרה מגלות ליגת המשנה, רמסה הקבוצה את בני סכנין בתוצאה 2-4, תוך תצוגה נהדרת של כדורגל, כשהניסיון שמביאים עימם הוותיקים בראשות אסי בלדוט (כבש צמד) ואוהד כהן מתחבר היטב עם השאפתנות הצעירה. "נתנו תצוגה מדהימה והוכחנו שיש לנו מה למכור בליגה", קובע מסיקה.

מבחינה אישית הייתה למסיקה פתיחה מרשימה, הוא חתום על שני בישולים, אך בעיקר הוכיח כי הוא יודע לנווט את המשחק, וגם להנהיג כשצריך, ושחקן שחתום על בעיטות חופשיות של קבוצה, זה אחד הסממנים לתכונות של מנהיג.

כולם חולמים על עתיד מתוק (בחסות התקשורת)

בעוד הציפיות של הפועל ראשל"צ הן לשרוד בליגה, מצפה מסיקה להשתלב היטב בחבורה הנבנית של ניסן יחזקאל, "אני מקווה לתפוס מקום של קבע בהרכב, להיות שחקן מוביל, להבקיע ולבשל שערים. העיקר לעזור לקבוצה כמה שיותר", נותן מסיקה חותמת לקשר החם שהוא מרגיש כלפי המועדון.

ועם זאת רף הציפיות של מסיקה לא עוצר בכתום של ראשל"צ. "כיום חצי עונה טובה מפתחת אותך. התקשורת משווקת אותך וזה מוסיף לך הרבה נקודות", הוא מסמן לעצמו את התקשורת כמי שעשויה לעזור לו בהתפתחות עתידית אולי אפילו מעבר לים. "חלום של כל שחקן להגיע לאירופה", הוא מציין פרט ידוע.

העתיד של ריף מסיקה נראה ורוד, עונת השאלה מחשלת, ופתיחת עונה טובה כבר העלו את הרף של ריף. בקרב אוהדים יודעי דבר של מכבי נתניה הוא סומן תמיד ככישרון גדול, ועצם העובדה כי לא זכה לקבל קרדיט מהווה מבחינתם פספוס, "סיכוי לחזור לשם תמיד יש, אך כרגע הראש שלי רק בראשל"צ", הוא אומר ומשאיר לאותם אוהדים נתנייתים תקוות לעתיד.

אם ימשיך לשמור על הקו ממחזור הפתיחה, לבשל, להניע ולקחת מנהיגות, מסיקה בהחלט יכול להסתמן כאחת מהפתעות העונה, דבר שיוביל אותו קדימה בבניית הקריירה. עם מועדון שמשלב וותיקים וגאה בצעירים, ויחד עם מאמן מוכשר כניסן יחזקאל, רף הציפיות של ריף עשוי להרקיע שחקים. אל תשכחו, הוא מגיע מעיר של יהלומים.

יניב קטן צריך להתבייש

במקום לנסות לעזור למכבי חיפה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, הקפטן יניב קטן שיחק אותה קטן ולא הסכים לבעוט אף פנדל בגלל שאלישע לא הסכים שהוא יבעט ראשון. זו התנהגות של קפטן?

אני לא יכול להבין לרגע את יניב קטן. למרות שהוא לא משחק טוב כבר יותר משנה ולא כשיר רוב הזמן במאה אחוזים, אלישע לוי נותן לו גיבוי בכל רגע, נותן לו קרדיט וגם נותן לו דקות משחק בכל פעם שיניב קטן כשיר. לכן מאוד מפתיע אותי שבמקום לגמול לאלישע לוי בעזרה ובהוקרת תודה הוא בוחר לעשות רעש במערכת על שטות קטנה כמו מי יבעט ראשון את הפנדל.

קטן צריך להבין, מותר לאלישע לוי להחליט שדבאלשווילי בועט טוב ממנו ולמרות ההחטאה של ולדימיר דבאלשווילי אי אפשר להאשים את אלישע לוי. דבאלשווילי הבקיע רק לפני שלושה שבועות בפנדל נגד מאריבור, וגם בעונה שעברה הבקיע מספר בעיטות עונשין, ובסופו של דבר גם הבועטים הטובים ביותר מחטיאים לפעמים. יניב קטן בועט פנדלים לא רע, אבל לא הכי טוב שיש להציע. קטן נבחר על ידי אלישע לוי לבעוט את אחד הפנדלים, אמנם לא את הראשון אבל מה זה כזה חשוב? יניב קטן כנראה פירש זאת כפגיעה בכבודו וביכולת שלו אבל לא יכול להיות שברגע כזה מכריע של המועדון הוא בוחר לשחק אותה קטן ויכול להיות שבעקיפין גרם להדחת מכבי חיפה בפנדלים.

אי אפשר לתלות את ההחמצות של מכבי חיפה וההדחה בהתנהגות הקפטן אבל בכל זאת, על ולדימיר דבאלשווילי היה לחץ עוד יותר גדול להבקיע בגלל העימות של קטן עם אלישע, וגולסה, בתור שחקן צעיר יחסית היה צריך לחשוב תוך כדי הבעיטה על המודל לחיקוי שלו בקבוצה. אבל שוב פעם, אני לא תולה את ההחמצות בסיפור של קטן. ובכל זאת, בתור קפטן צריך לתת דוגמה לשאר השחקנים, בטח ובטח ברגעים הקשים. אבל במקום זה, מה ראו אתמול השחקנים הצעירים של חיפה במודל לחיקוי שלהם? איש קטן שרק כאשר מקבל יחס של בן מלוכה נותן משהו מעצמו לקבוצה.

למרות זאת, סביר להניח שהעניין יסתיים בהתנצלות של יניב קטן והסיפור ייסגר. אבל אין ספק, לפחות לגבי אוהדי חיפה השפויים, הסיפור לא ייסגר כל כך מהר, ואני מקווה שגם לאלישע לוי זה ידליק נורה אדומה, למרות שאני לא בונה על זה יותר מידי.

אני מקווה שיניב קטן יבין שהוא טעה ויתאמץ עכשיו עוד יותר, ויידע להנהיג ברגעים הקשים, כי התנהגות כמו אתמול לא מקובלת.

נעזוב לרגע את הסיפור של קטן, ונחזור לקבוצה עצמה. ההדחה מאוד כואבת אבל אין ברירה וצריך להתאושש. העונה בקושי התחילה והכי חשוב שהקבוצה תיקח את האליפות ותשתדל להצליח כמה שיותר בליגה האירופית כי בכל זאת, גם זה מפעל מכובד. אני חושב שדווקא בתקופה הזו המזל של הירוקים שאלישע לוי המאמן שלהם. אלישע מאמן שיודע לטפל במשברים ויידע להרגיע את המערכת למרות האכזבה הקשה. ודבר אחרון לסיום,לכל האוהדים שהיו עושים מנוי אם מכבי חיפה הייתה עולה לליגת האלופות, אני קורא לכולם לעשות מנוי גם עכשיו בליגה האירופית. זו לא חוכמה לעודד רק כשמנצחים, צריך לתמוך בקבוצה גם ברגעים הקשים.

בין ונגר לאיווניר – המהפכה הצעירה באירופה

מה גרם למנג'רים בכל רחבי אירופה להבין שהתארים טמונים ברכש צעיר? ארסן ונגר, מאמנה של ארסנל מאז ומתמיד נודע באהבתו לרכישת שחקני כדורגל צעירים והפיכתם לשחקנים ברמה עולמית וססק פברגאס הוא הדוגמא הבולטת ביותר לכך.

עם זאת, במשך כל השנים הללו היו מבקרים את סגנון הרכש שלו, כזה שלא מנחית כוכבים גדולים ובעלי שם במועדון אותו הוא מנהל ולא מרצים את האוהדים אשר החלו להרגיש כי מדובר בקמצנות לשמה של המנג'ר שלהם. לראייה, בחלון ההעברות הנוכחי ארסנל רכשה כעשרה שחקנים, בסכום של כ-24 מליון פאונד. רק שחקן אחד מהעשרה הוא מבוגר יותר מגיל 20! אך בארסנל אין זו מגמה חדשה כמו שכבר הבנו.

כדי להבין את המגמה צריך לראות את המצב בעולם:

צ'לסי, מועדון הפאר האירופאי המאופיין בקניית שמות מוכחים ביצע השנה אך ורק עסקאות על שחקנים בגילאי נוער, ובסך של כ-20.5 מליון יורו. מנצ'סטר יונייטד אשר לא נוהגים לבצע עסקאות בכסף רב, הוציאו הקיץ כמעט 40 מליון יורו על שחקנים מתחת לגיל 20 ואפילו ריאל מדריד אשר נוהגת לקנות רק שמות מוכחים השקיע הקיץ כ-10 מליון יורו בצעירים מבחוץ.

אך המגמה הזו לא נעצרת ברכש, ולראייה אפשר שוב להשתמש ב"תותחנים" כדוגמא. ביום שלישי בשבוע שעבר שוחק משחק מוקדמות ליגת האלופות בין ארסנל לאודינזה, בו חמישה משחקני ההרכב של ארסנל היו מתחת ל – או בני 20, דוגמא דומה ניתן לקחת מהליגה המקומית שלנו, ממכבי תל אביב.

הקבוצה שבקיץ שעבר דובר רבות על מסע הרכש היקר והנוצץ שלה, אשר לא הביא לתוצאות, עברה מהפכה צעירה לקראת סוף העונה שעברה בהנהגת מוטי איווניר, שחקן העבר של הקבוצה. ולאחר הקיץ הנוכחי ניתן לראות תוצאות למהלך: מתוך 29 שחקני סגל, 12 הם שחקנים מתחת לגיל 20. במשחק מוקדמות הליגה האירופית ששוחק בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס, שותפו שבעה מהם בהרכב הפותח ובחילופים עלה עוד אחד. כמו כן, השחקן המצטיין במשחק היה אחד מה-7 הפותחים, דור מיכה.

ה"מהפיכה הצעירה" הזו מוכיחה עצמה, והשאלה המתבקשת היא למה?

אם לוקחים את התותחנים כדוגמא, אפשר לשער שמדובר בטקטיקה אשר בונים את השחקנים לתוכה, וכך הם יכולים לעבוד כמכונה משומנת מההופעה הראשונה שלהם בקבוצה הבוגרת ואין צורך בתקופת ההסתגלות להרכב. לעומת זאת אפשר לקחת את הדוגמא של ברצלונה או מכבי תל אביב, שהיא יותר מבנייה לטקטיקה וסגנון משחק. מדובר בזהות שהקבוצה מקנה לנערים אשר גדלים בה, כך נוצרת הזדהות יותר עמוקה עם הקבוצה, דבר אשר באופן כמעט אוטומאטי מקנה מוטיבציה גדולה יותר לשחקנים.
התוצאות של המהפיכה העולמית שהצעירים האלה עושים נראות כבר עכשיו: ארסנל היא קבוצת צמרת בליגה האנגלית כבר מעל עשור, ובמשך 14 עונות ברצף היא מעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. מכבי תל אביב, גם אם רק בתחילת תהליך, מראה ניצוצות: 3-0 על האימפריה היוונית פנאתינייקוס, במשחק מרשים בו היא שלטה לכל אורכו!

עם הצעירים בראש, עתידו של הכדורגל מעולם לא נראה היה כל כך ורוד.

תרמוס כל עוד אתה יכול

ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר,  כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.

זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.

הכסף קונה את הכל

הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.

רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.

לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?

כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.

בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.

מצפצפים על החוקים

ההוצאות הבלתי נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.

העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.

עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.

מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.

כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.

דת-לטיקה

רגע לפני פתיחת אליפות העולם באתלטיקה, יצאנו למסע בג'מייקה באמצעות אלוף העולם לנוער בריצת 100 מטרים, אודייל טוד, בכדי שיעזור לנו להבין מה מוביל גן עדן קאריבי, להפוך את האתלטיקה לדת. לצד הרגאיי, ג'מייקה היא מדינת ה"דתלטיקה"

הם שורפים את המסלול בריצות הקצרות, שוברים שיאים ומספקים מאגר אצנים ואצניות בלתי נגמר. מדינה של 2.8 מיליון תושבים, כנסייה כמעט בכל כפר קטן, ועדיין האתלטיקה רוכשת מקום של כבוד לצד המוזיקה, הראסטות והדת. ככה זה כשאליפות בתי הספר באתלטיקה מושכת אלפי צופים ומשודרת ברדיו המקומי כאילו מדובר באירוע השנה, ככה כנראה מנפקים עשרות מדליות, מנפצים שיאים ובעיקר לא מרפים מהגז.

תשוקה לאומית

הרבה עוני יש בג'מייקה, שיעור רצח מהגבוהים בעולם, המוני חסרי מעש שמסתובבים ברחובות במטרה להעביר את הזמן, אך בין כל אלו גם תמצאו עשרות ילדים שלבושים בגדים אחידים בדרכם לבתי הספר, ובמטרה להפכם לאוכלוסייה טובה יותר.

התרבות הזו מוזנת בעיקר ממוזיקה וספורט. הג'מייקנים הם עם שמשוגע על ספורט, החל בקריקט ועד לכדורגל אנגלי, כאשר בצהרי ימי שבת וראשון, אפשר למצוא עשרות שדבוקים למסכי הטלוויזיה ועוקבים אחרי קבוצתם האהובה במולדת הכדורגל. את תרבות הספורט הזו מובילה כמובן האתלטיקה, שמשמשת מפלט לילדים רבים שמחפשים עתיד ורוד, ומושרשת בבתי הספר בצורה בלתי רגילה, ולמעשה הופכת לדרך חיים של ממש.

יותר מכל מה שמביא למאגר אצנים שלא נפסק היא התשוקה לאתלטיקה. זה מתחיל במאמנים שמקדישים לכך את מירב תשומת הלב, ממשיך באימונים בלתי פוסקים, ומסתיים באתלטים רעבים שרוצים להפוך לחלק מהגאווה הלאומית, כאשר אם אתה ג'מייקני, האתלטיקה היא דרך נהדרת להשתייך לגאווה הזו, אם לא בחרת במוזיקה. "התשוקה של המאמנים והאצנים יחד, בתוספת הכישרון של האתלטים מגיל צעיר, מביאים את ג'מייקה להיות אימפריה של אתלטיקה", מספר ל"ישראספורט", אודייל טוד, אלוף העולם הצעיר לנוער, בריצת 100 מטרים, שזכה לאחרונה באליפות שנערכה בליל, צרפת.
טוד בן ה-17, קבע באותה אליפות, שנערה בחודש יולי האחרון, שיא אישי של 10.51 שנ', כאשר הוא רחוק רק חצי שנייה מהשיא ישראלי לבוגרים במרחק זה. במרחק הכפול, בוא הוא גם כן התחרה,טוד התקרב עוד יותר לשיא הישראלי (20.89) וסיים עם זמן של 21 שנ' בדיוק, וזכה במדליית הכסף.

חשוב לציין כי לא היה לו יותר מידי זמן לחגוג את הישגיו, יחד עם חבריו בבית הספר, והוא צורף מיד לתחרות האתלטיקה, ה"פאן אמריקה", שם סיים רביעי, כשהוא משפר את שיאו ב-10 מאיות ועוצר את השעון על 10.41 שנ'. "שילוב של עבודה קשה שלי ושל המאמן, יחד תשוקה גדולה מצידי, זה מה שמוביל להצלחה הנוכחית", מוסיף טוד חותמת לטענה כי התשוקה היא המניע העיקרי בהצלחת האתלטיקה המקומית.

מרלין אוטי, מלכת האתלטיקה

נכון, שדונלד קווארי הוא ראשון האתלטים הג'מייקנים שזכו להצלחה גדולה, אך את תאוצת האתלטיקה הג'מייקנית, שהחלה בשנות ה-90, אפשר לשייך למרלין אוטי. כניסתה לזירת המרוצים של האצנית האגדית, זו שהביאה לג'מייקה תשע מדליות אולימפיות ועוד עשרות אחרות גם מאליפויות העולם ותחרויות נוספות, השרישה במדינה את אותה התאווה והתשוקה לאתלטיקה.

אוטי הפכה לגיבורה לאומית, כזו שהייתה שותפה לשבע אולימפיאדות, החל משנות ה-80, אך תוצרי המדליות שלה הם שהעלו את ערכה של האתלטיקה בקרב צעירים מקומיים רבים שבחרו להתנסות בספורט זה.

על אף שלא זכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים, התהילה שגרפה איתה אוטי, הובילה למהפכה של ממש בבתי הספר בג'מייקה, כאשר ילדים רבים החלו לרצות לגעת גם הם בתהילה. בולט למשל החל את דרכו בבית ספר קטן בכפרו, במחוז טרילוני, ומשם התגלגל עד לתחרויות לאומיות בקינגסטון, הבירה, שם כישרונו נגלה לכולם.

ילדי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 הם תוצרי אותה המהפכה שעשתה מג'מייקה מעצמת אתלטיקה. הילדות רצו להידמות לה, ואצניות עכשוויות ומוכשרות כמו ורוניקה קמפבל-בראון, שלי אן-פרייז'ר (המושעת), קרון סטיוארט ואפילו סאנייה ריצ'ארדס, שכבר הספיקה להגר לארה"ב בדומה לאוטי שסיימה את הקריירה שלה בייצוגה של סלובניה, הן כולן הושפעו מהנסיקה של אוטי.

אוטי הייתה פורצת הדרך, כזו שגרמה לילדים ג'מייקנים רבים, להתרוצץ שעות נוספות על מגרשי האתלטיקה, ולהפוך אותה לזהב השחור.

היורשים של יוסיין בולט

קצב ההתפתחות של האתלטיקה בג'מייקה הוא מטורף. קצת מצחיק לדבר על יוסיין בולט שחגג לפני יומיים את יום הולדתו ה-25, כאצן וותיק, אך למרות שיש לו עוד מספר שנים טובות לנפץ שיאי עולם, כבר מסומנים באופק כמה כישרונות עתידיים, ביניהם כמובן טוד עצמו.

יוהאן בלייק, בן ה-21, הוא אחד השמות החמים בסבב הבוגרים של ריצת ה-100 מטרים, כמוהו גם מריו פורסיית' ונסטה קרטר, בני ה-25 גם כן, שמבטיחים עתיד ורוד גם בשנים הבאות.

"כל האתלטים הצעירים מוכשרים, ולכולם הפוטנציאל להיות הכוכב הבא, זה תלוי בכמה שהם יתמידו וירצו זאת", מסביר טוד כיצד הופכים לדעתו לכוכב ברמה הבינלאומית.

כשאסאפה פאוול, שיאן העולם לשעבר, ובעל תוצאת השנה בריצה זו, ואחד המועמדים למדליה בדאייגו, כבר מתקרב לגיל 30, וכמוהו גם מייקל פרייטר וסטיב מאלינגס (כולם בני 28), שנתפס ולא בפעם הראשונה על שימוש בחומרים אסורים, ויושעה לכמה שנים כנראה, כל אלו כבר נחשבים לדור הוותיק של האתלטים הג'מייקנים, העומק הוא פשוט מדהים.

"עבורי כג'מייקני זה כמובן לא משנה מי ינצח בריצת ה-100 מטרים, העיקר שזו תהיה מדליה שלנו. אבל אשמח אם פאוול יעשה זאת", מביע טוד העדפה אישית, לצד הסתייגות לאומית.

הגאווה הלאומית היא המניע החשוב ביותר ליצירת התשוקה, המחויבות שמרגישים האתלטים כמייצגים של ג'מייקה בתחרויות בינלאומית היא אדירה, ומגיעה כנראה מתוך רצון לבטא את יכולתה של המדינה מוכת העוני, להצליח ולהתפרסם גם בפן חיובי.

עם אצנים שיפרצו בעתיד הקרוב כג'רמיין גונזלס, אחד הכוחות העולים השנה בריצה ל-400 מטרים, ודומיניק בלייק, אחת התקוות הג'מייקניות העתידיות, שתתחרה גם היא במרחק זה, וכשבאופק מאגר בלתי נגמר של אצנים כאודייל טוד ואצניות ככריסטאניה וויליאמס, ובל נשכח את יוהאן בלייק שהוא כרגע הדבר הקרוב ביותר לבולט עצמו, ג'מייקה יוצאת מחוזקת לעוד שנים של הישגים ספורטיביים, והמון מדליות.

טוד עצמו מצפה מעצמו לסיים את לימודיו בבית הפסר ואז עיניו יהיו נשואות לקריירה עשירה, "אני מכוון להמשכיות, להמשיך ולהתאמן חזק, להגיע לשלב הבוגרים, ולהצליח גם בעונה הבאה בדרך לשם".

מאמנים משובחים כמו גלן מיילס, ומאגר בלתי פוסק של אצנים, יוצר בג'מייקה עתיד מלא השראה, ובעיקר ציפייה לרגעי אושר כפי שנצפו ב"האלף ווי טרי" בקינגסטון, באוגוסט 2009, רגעים שגרמו להמונים לרקוד לצלילי הרגאיי, והפכו את התחנה המרכזית למסיבה אחת גדולה. יוסיין בולט כבר הפך לגיבור לאומי, והדרך המהירה בכניסה לקינגסטון נקראת על שמו, מי יהיו הבאים לזכות בתהילה?

לכתבה על כריסטוף למייטרה, "יוסיין בולט הלבן"

מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם!

האם שווה להיאבק בכוכב המבקש לעזוב? לוקה מודריץ' בחר לשבות, ארסן ונגר השתמש בנאסרי המדוכדך ולא הוציא מים מן הסלע. המלצה למאמנים כפי ששייע פייגנבוים היה אומר: "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם"

הרבה פעמים לאחרונה אנחנו נתקלים בשחקני כדורגל שמבקשים לעזוב ולא מקבלים את מבוקשם. רק אמש בחר לוקה מודריץ', קשרה הקרואטי של טוטנהאם, לקיים סוג של שביתה במסווה של פציעה. מודריץ' מבוקש כל הקיץ ע"י צ'לסי כשגם מנצ'סטר יונייטד הביעה בו עניין. מנגד, בטוטנהאם הלכו לקראתו וניסו להעניק לעוגן המרכזי שלהם שכר שלא נראה עוד ב"וויט הארט ליין", 90 אלף פאונד לשבוע, אך גם זה לא השביע את רצונו של מודריץ' הממורמר, והוא בחר להקצין את התנהגותו.

פציעה פסיכולוגית

"משהו השתבש אצלו בראש", הגיב הארי רדנאפ להיעדרותו של הקרואטי, למרות שההודעה הרשמית גרסה כי מודריץ' סובל מפציעה קלה המונעת ממנו להגיע למשחק. הפציעה היא בעיקר בראש, משהו שמזכיר את הפציעה של דג'וקוביץ' מגמר טורניר סינסינטי, לפני יומיים, להלן פציעה פסיכולוגית. אך עם זאת נשאלת השאלה האם מועדון חייב להיעתר לבקשת העזיבה של כדורגלן תחת חוזה? התשובה ברורה, לא. ועם זאת השכר על כך יהיה מרמור גורף, שיכלול ביצועים פחותים על כר הדשא, ותירוצים חסרי מעוף.

לא להיאבק במורדים

ארסן ונגר חווה את זה על בשרו בשבת האחרונה כאשר בחר לשתף את סמיר נאסרי במשחק ההפסד 2-0 לליברפול. הקשר הצרפתי עלה על כר הדשא כשראשו בכלל בעיר מנצ'סטר, וכשהוא כבול מחשבתית מלהציג את הגאונות האופיינית לו על הדשא. נכון, ונגר כבר אפשר לכוכב אחר שלו, פאברגאס, ונענה לתחנוני העזיבה שלו, אך גם במקרה של נאסרי, הוא חייב להבין כי לכל אחד יש תחליף, גם אם לא באופן מיידי.

אז נכון ארסנל חווה תקופה לחוצה, הקבוצה דלה בשחקנים, וונגר חשב כי השימוש בנאסרי יקנה לו מימד של ניסיון וכשרון גם יחד, אך גם אם יטען כי "נאסרי אוהב את המועדון", כפי שאמר, וכי הוא מקצוען לכל דבר, אי אפשר לנתק את הראש מהגוף ולהביא למגרש יכולת מקסימלית, כאשר המחשבות לא מכוונות להצלחת הקבוצה הספציפית שלך.

גם דרור קשטן בחר להשאיר אמש את עמרי קנדה מחוץ לסגל, זאת כנראה בגלל שראשו של האחרון מרוכז בהצעות אחרות, וביצועיו באימונים אינם תואמים את דרישות המאמן. ככה זה כשהראש כבר לא כאן.

שחקן כדורגל הוא אדם לכל עניין ודבר, מושפע פסיכולוגית גם ברמה הפיזית, וכאשר הוא מרגיש כלוא במקום שהוא לא רוצה בו, התפוקה תהיה בהתאם. אם באמת הייתה מתעקשת הפועל ת"א להשאיר אצלה את איתי שכטר, למרות שהחזיק בחוזה, מישהו חושב שהיכולת הייתה כפי שמצופה מאותו שכטר? בטוח שלא.

טוב יעשו שני המאמנים הבכירים הללו, רדנאפ וונגר, וגם קשטן, אם יאפשרו לממורמרים לעזוב. האווירה תהיה הרבה יותר חיובית, והבמה תינתן למישהו אחר ורעב (בהפועל זה כבר נעשה עם נאאל חוטבא), תאפשר לו לתפוס את המשבצת בצורה הולמת, גם אם זה ייקח זמן מה.

אוהדי ארסנל שגם ככה חמת הזעם כלפי ונגר וגם כלפי נאסרי, צריכים לתת כתף ורוח גבית לעזיבת הכוכב, וכך גם אוהדי התרנגולים, יש לכם, למרות ליל אמש השחור, כישרונות כמו ג'ק ליברמור, תנו להם להוביל לעוד שנים יפות.
נאמר לשני המאמנים של היריבות הצפון לונדוניות: תתחברו פעם אחת לתוכנית "בובה של לילה", ותראו את שייע פייגנבוים אומר, "מי שלא רוצה להיות כאן, וולקאם".

לבן בחלום שחור

הוא הלבן הראשון שירד מ-10 שניות בריצה ל-100 מטרים. בין כל ים האצנים שחומי העור, כריסטוף למייטרה הוא התקווה הלבנה של צרפת. הסיכויים להפתעה לא גבוהים, אבל בשנה בה בולט לא בולט במיוחד, יש מקום לסנסציה עולמית.

עולם הריצות הקצרות משופע בדר"כ באצנים שחומי עור. הם השליטים הבלעדיים בענף, והרבה מכך מושפע מעניינים גנטיים, דבר שכבר הוכח מדעית. כריסטוף למייטרה, צרפתי בן 20, מנסה להוכיח אחרת וכשהוא איתו מטען אדיר של כישרון ואומה גאה, למייטרה שואף רק לכוון לפסגות באליפויות בהן משתתפים גם מתחרים רציניים מארה"ב וג'מייקה, ששולטות בתחום ללא עוררין.

הייתי הילד הכי מהיר בהפסקה

כריסטוף למייטרה שנולד ביוני 1990, התחיל את דרכו כעוד אחד מהילדים שפשוט חובבים ספורט, נהנים לשחק עם חבריהם, לא יודעים בדיוק לאן להתכוון וטועמים מהכל. הצרפתי ניסה ראגבי, כדורגל וכדוריד, ובכולם בלטה מהירותו המסחררת. בשנת 2005, כשהוא בן 15, במהלך באליפות בתי ספר בצרפת, כאשר סיים במקום הראשון בריצה ל-50 מטרים, הבינו כי יש בו משהו אחר, המחייב ליטוש והברקה בכדי להפכו לאצן מקצועי.

הוא החל להתאמן ברצינות תחת מאמני הנוער של האתלטיקה הצרפתית, וכעבור שנתיים באליפות האתלטיקה של צרפת לנוער, ב-2007, הצליח לקבוע תוצאה של 6.64 שנ' במרחק ל-60 מטרים, שהייתה לתוצאה הראשונה שלו על הבמות הגדולות. משם התקדם למייטרה לאליפות אירופה לנערים שנערכה בתום אותה שנה והצליח גם לקבוע שיא צרפתי לגילאים הללו עם תוצאה של 10.83 שנ'.

הוא החל להתמודד גם בריצות למרחק הכפול, ולבנות לעצמו עתיד גם במרחק זה. הצעד הבא שכבש הצרפתי היה ניפוץ השיא האירופאי לנוער בריצה ל-100 מטרים, כאשר ב-2009, הוא עצר את השעונים על 10.04 שנ', ושבר את שיאו של דווין צ'יימברס הבריטי, 10.06 שנ'.

כריסטוף למייטרה הבין את גודל הציפיות שהחלו להתפתח מכיוון מדינתו, אך היה רגוע וסימן מטרות להמשך, "אחרי אליפות אירופה לנוער, אני ממשיך לאליפות העולם בברלין במטרה לרדת מעשר שניות ולשבוע את השיא הצרפתי", ציין והוסיף, "אני לא מרגיש שום לחץ, אפילו ליד האצנים הבוגרים באליפות העולם, ולמרות שזו רמה לגמרי אחרת", ביטוי שמותיר אותו קר רוח ומלא בביטחון.

הריצה לצידם של בכירי האצנים, התחרות ברמות הגבוהות עשתה את שלה ולמייטרה המשיך בהתקדמות המטאורית שלו.

יוסיין בולט הצרפתי

אשתקד הייתה שנת הפריצה שלו, והוא כבר זכה לכינוי המחמיא, "יוסיין בולט הצרפתי". באליפות צרפת שנערכה בתחילת חודש יולי בשנה שעברה, הוא הצליח להשוות את השיא הלאומי במרחק ל-200 מטרים, כאשר קבע 20.16 שנ', אך השדרוג המיוחל הגיע באליפות אירופה שנערכה בברצלונה מעט לאחר מכן.

בעודו בן 20, זכה כריסטוף למייטרה לתהילה הגדולה, כאשר הביא לצרפת את מדליית הזהב בריצות ל-100 ו-200 מטרים. ועם זאת התוצאה שלו (10.11 שנ') הייתה דיי מאכזבת ביחס למה שהורגלנו אליו מימי לינפורד כריסטי, האצן הבריטי האגדי יליד ג'מייקה, שהיה יורד את עשר השניות בלא בעיות, כאשר גם במרחק הכפול תוצאה של 20.37 שנ' נתנה לו את מדליית הזהב, אך הוכיחה כי האתלטיקה האירופאית נמצאת בנסיגה עצומה.

ובכל זאת הצרפתים נהנו מאליפות נהדרת מבחינתם שהשאירה טעם של עוד ורצון לשיפור. יחד עם למייטרה, בלט גם האצן שחום העור, מרטיאל אמבנדג'וק, שזכה במדליות הארד באותם המרחקים, ויחד עם הנבחרת הצרפתית הם זכו במרוץ השליחים.

למייטרה הצליח להדיח אצנים שחומי עור, לדחוק הצידה את דווין צ'יימברס, עוד אצן בריטי נהדר, וגם את עמיתו אמבנדג'וק, אך ידע שבמטרה להגיע לפסגות האמיתיות של האתלטיקה עליו לרדת את עשר השניות במהרה, וכך גם היה.

לשנה הבאה בלונדון הבנויה

שנת 2011 הייתה השנה של למייטרה עד כה. הוא החל אותה בהצלחה רבה באליפות אירופה לאתלטיקה באולם, אך הקפיצה הגדולה החלה לפני חודשיים כאשר ירד לראשונה מעשר השניות בתחרות בצרפת, מאז ממשיך "בולט הצרפתי" בקיזוז מאיות וממש לפני שבועות אחדים הוא קבע את שיאו האישי שהיה גם לשיאה הלאומי של צרפת, על 9.92 שניות במרחק ל-100 מטרים כמובן. במרחק הכפול הוא עדיין מנסה לרדת מ-20 השניות, אך לעת עתה ללא הצלחה.

עם מטען ציפיות גדול, ובשנה בינונית עבור אצני המרחק, רוצה הצרפתי להתברג בצמרת האצנים באליפות העולם שתיפתח בסופ"ש הקרוב, בדאייגו, דרום קוריאה. את אספאה פאוול וטייסון גיי (שייעדר מהאליפות(, כבר הצליח לנצח הצרפתי בעבר, אך כשמדובר ברגע השיא של האתלטיקה, מלבד האולימפיאדה כמובן, ימתחו כל האצנים את שריריהם למקסימום, וינסו להשיג את הטוב ביותר. כשהפן הגנטי משחק תפקיד חשוב, ולמייטרה עדיין רחוק מתוצאות של סביב ה-9.70, הוא יהיה חייב יום קסום שלו לצד יום חלש של בולט, פאוול, דיקס וחבריהם בקוריאה.

בכל זאת, אסור לשכוח כי הוא רק בן 20, וצפויה לו עוד קריירה ארוכה ומקצה שיפורים נרחב. יוסיין בולט נגד "בולט הלבן", זו אחלה כותרת לקראת אולימפיאדת לונדון, 2012, לא?

פרופורציה, זוכרים?

מכבי תל אביב של מוטי איוניר אולי נראית כרגע מצוין ביחס לקבוצות ליגת העל ובמיוחד למכבי תל אביב עצמה, אך דווקא בשל העובדה שמדובר במועדון הלחוץ ביותר במדינה, חשוב מאוד לשמור על פרופורציה.

היא מנצחת בשבועות האחרונים את כל מה שעומד מולה, גם במשחקי גביע הטוטו "החשובים" כל כך, וגם את משחקי הליגה האירופאית נגד "קבוצות הצמרת" ז'לזניצ'אר הבוסנית, חזאר לנקראן מאזרבייג'אן  וקבוצת הפאר, פאנתנייקוס היוונית, אך לפני שאתם יוצאים כבר החודש לחגוג את האליפות של מכבי ברחובות ת"א, הנה כמה נקודות שאתם צריכים לחשוב עליהן.

הליגה האירופאית

מכבי תל אביב לא נראתה במיטבה במשחקיה הקודמים בליגה האירופאית נגד הבוסנים והאזרים, ונגד היוונים החגיגה הייתה יחסית קלה במפגש הראשון כאשר פאו הגיעה לכאן לאחר בעיות כלכליות קשות שפגעו במדינה ובקבוצה עצמה. שלושה שחקני מפתח עזבו השנה:  סידני גובו עזב לאביאן, ג'ילברטו סילבה הברזילאי עבר לגרמיו וגם ג'יבריל סיסה עבר ללאציו האיטלקית. היוונים הגיעו כשראשם נמצא עמוק במחשבות לגבי עתידם הלא ידוע ולאחר הפסדם במוקדמות ליגת האלופות לאודנסה הדנית, הזלזול היה בהתאם. אמנם המחשבה של מכבי תל אביב ואוהדיה הוא להתחיל מסע אירופאי שיכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אך אל תשכחו שמסע שכזה לא בהכרח יכול לשקף את מידת הצלחתה של הקבוצה בליגת העל. עד היום כל קבוצה ישראלית שהשתתפה בליגת האלופות או הגיעה לשלבים הבכירים של הליגה האירופאית (הפועל תל אביב בגביע אופ"א המיתולוגי), לא זכתה באליפות באותה העונה. איווניר יודע זאת היטב וכבר הספיק להבהיר השבוע כי הליגה האירופאית היא לא בראש מעייניו שלו וגם לא של שאר הקבוצה.

השחקנים הוותיקים

איווניר הפך את מכבי תל אביב לקבוצה דינאמית החל מאשתקד. קבוצה טכנית שמבוססת בעיקר על שחקני בית צעירים שיחזירו את המכביזם שאבד במהלך השנים.

עד כה המצב נראה טוב, אך מה יקרה כשהאגואיזם יתחיל לצוף על פני השטח? גל אלברמן, קשרה של מכבי ונבחרת ישראל לא רק שלא משחק, אלא אפילו אינו בסגל הקבוצה במשחקים החשובים. רוברטו קולאוטי ( עם פתיחת עונה נפלאה) והאריס מדוניאנין עולים לשחק מהספסל אותו לא הכירו,  לא בעונה שעברה ולא במרבית הקריירה שלהם. ברק יצחקי, שמאז פציעתו בראשית העונה שעברה, לא מצליח לחזור לכושרו מימיו במדי בית"ר י-ם. הפיכתו לקפטן הקבוצה מאוד תמוהה (אולי זה הכסף, וותק בליגת העל או המנהיגות בחדר ההלבשה), אם כי מה שקורה בינתיים הוא שגם השנה כאשר חזר מהפציעה, הוא עדיין אינו מצליח להשתלב בהרכב הקבוצה. פרשת מאור בוזגלו גם היא מרחפת עדיין מעל המועדון ואינה מובנת לחלוטין, שכן מדוע השחקן בין היקרים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי לא מצא את מקומו בסגל הקבוצה ? (ואל תגידו לי שאביו של מאור, יעקב הוא האשם בעזיבתו).

השחקנים הצעירים

מהפכת הצעירים של איווניר עובדת היטב עד כה. התפקיד שלו הוא לא רק לשלב את הצעירים בקבוצה, אלא לתמוך בהם ולהפוך אותם לחלק לא מבוטל בסגל הקבוצה שכן הסגל במרביתו נשאר כפי שהיה בעונה שעברה. איווניר צריך לדאוג שהשתן של אותם הצעירים לא יעלה יותר מידי לראש, מאחר שההצלחה הגיעה כנראה מהר מן הצפוי. כאן עולה סוגיה מעניינת בנושא הצעירים.

הייתי רוצה ממכבי הסבר לאור העובדה שכל כך הרבה שחקנים מוכשרים וטובים עזבו את הקבוצה במהלך השנים וכיום משמשים כבורג מרכזי בקבוצות שונות בליגת העל ובאירופה, כיצד הם עומדים לשמור על עומר ורד למשל? לאור העובדה ששני השחקנים שנחשבו למגנים הבאים של נבחרת ישראל, כבר לא נמצאים במועדון (יובל שפונגין ודור מלול), וכסף אני בטוח אינה הסיבה כאן.

האוהדים

השאלה הנפוצה ביותר בנוגע למכבי תל אביב בכל שנה, היא מדוע השחקנים החדשים שמגיעים למועדון לא מתפקדים כפי שמצפים מהם? התשובה פשוטה והיא האוהדים. מכבי תל אביב הוא המועדון הלחוץ בארץ. זאת מכיוון שהאוהדים מצפים מידי שנה מהשחקנים ליותר מידי. "רק תביאו את הדרבי" היא אמירה כל כך אופיינית לקבוצה קטנה, השקט הינו המרכיב להצלחת המועדון ואם האוהדים ישמרו עליו, הם יזכו לראות סוף סוף אליפות ראשונה מאז עונת 2002/03 ולא רק ניצחון במשחקי הדרבי.

מכבי תל אביב חייבת לתת למהפכת איוניר את השקט החיוני להצלחתה. החל מהצוות המקצועי, אך בעיקר האוהדים עצמם. תחילה,  איווניר, אתה חייב לעבור את היוונים שכן אי העפלה לשלב הבתים לאחר הניצחון במשחק הראשון, יכניס אותך הישר אל "פנתיאון האכזבות", שם כבר חקוקה מכבי תל אביב עם סנטה קולומה האנדורית.

רולס רויס

בורוסיה מנשנגלדבאך פתחה נהדר את העונה הנוכחית. בהתאם לעבר הלא רחוק היא ממשיכה לייצר צעיר תורן על תקן כוכב עולה. מיוג'ין פולאנסקי דרך מרקו מארין ועד מרקו רויס, בגלדבאך כבר מכינים את הכוכב הבא

בורוסיה מנשנגלדבאך מרשימה מאוד עד כה בפתיחת הבונדסליגה. מקבוצה שניצלה ברגעים האחרונים, היא הפכה לכזו שמנצחת את הגדולות של הליגה, ואת חלקן אפילו רומסת. מי שבולט מעל כולם בחבורה של לוסיאן פאברה, הוא מרקו רויס, אחד מכוכבי העתיד של גרמניה, ללא ספק. הוא מכונה "מרקו מארין החדש" למרות שהם באותו הגיל. לא מפחד ללכת לבד כשצריך, לנצל את מהירותו המופלאה ולכבוש שערים. כאשר גלדבאך בדרכה להפוך ללהיט התורן של הבונדסליגה העונה, כדאי להכיר לעומק את רויס שממשיך שושלת של כישרונות בשנים האחרונות.

צעיר לנצח

בורוסיה מנשנגלדאך הוא אחד המועדונים הוותיקים והמפוארים בגרמניה, אם כי בעשור האחרון עסוקים במועדון בעיקר בניסיון הישרדות בבונדסליגה הבכירה, או בניסיון התחמקות מליגת המשנה. כמובן שזה גורם לגלדבאך, "הסייחים", לאבד מערכם כמועדון בכיר, וכתוצאה מכך לשמש כחממה לכישרונות שיבקשו להתקדם לאחר הפריצה שלהם.

רבים וטובים עברו במועדון מאז היווסדו. הבולט ביותר הוא מאמנה של באיירן מינכן כיום, יופ היינקס, שנחשב עד היום ליקיר האוהדים בבורוסיה פארק. גם לותאר מתיאוס, מיודענו, התחנך בגלדבאך, ובשנות ה-90 היה זה הייקו הרליך, החלוץ והכוכב.

גלדבאך דעכה עם השנים, אך לא שכחה לפתח כישרונות צעירים. בעונת 2004 עלה לבוגרים כדורגלן צעיר ממוצא פולני בשם יוג'ין פולאנסקי. הקבוצה דישדשה, אך פולאנסקי בלט בה והפך לאחד מכוכביה. אמנם הוא לא הגיע לאותן הפסגות להם ציפו ממנו, אך פולאנסקי כיום בן 25, ומשרת נאמנה להיט אחר בבונדסליגה, מיינץ של תומאס טוכל, זאת לאחר שטעם מהליגה הספרדית, לאחרונה הוא גם הספיק לערוך בכורה בנבחרת הפולנית, לאחר שנהנה מאזרחות כפולה.

ב-2007 היה זה מרקו מארין, שבלט עוד בקבוצת המשנה של המועדון, ופילס דרכו לבוגרים במתווה של כוכב. מארין אכן הרשים מאוד במהלך השנתיים שלו בבוגרי המועדון, בעיקר כמבשל שערים. הוא תפס מקום של קבע בנבחרות הצעירות של גרמניה, ובקיץ 2009 נמכר לורדר ברמן בעבור 8.5 מיליון יורו. בברמן רמת הציפיות ממנו הייתה בשמיים. בעונה הראשונה הראה מארין כדורגל נהדר ויחד עם ברמן הצליח לדגדג את צלחת האליפות, אך בעונה החולפת הקבוצה פשוט התרסקה, ובמרבית שלבי העונה השתרכה מאחור. הוא אמנם הגיע עד להרכב של נבחרת גרמניה, אך לא הפך למנהיג המיוחל של ה"ירוקים לבנים" ולמרות זאת שמו נזרק הקיץ בכיוונה של צ'לסי.

יחד עם מארין פרץ בשנתיים הללו גם אלכסנדר בהומיוהאן, שהגיע כתוצר מחלקת הנוער של שאלקה, והצליח לבלוט דווקא בקבוצת התחתית של גלדבאך באותן השנים. הוא חזר לשאלקה, אך בינתיים לא מצליח להתאים ציפיות, בעיקר מאחר ושאלקה לא זוכה להצלחות גדולות.

והנה כשהשניים נטשו, לא חדלו בגלדבאך להמשיך במסורת ולתודעה פרץ מרקו רויס, "מרקו מארין החדש", שלא רק דומה לקודמו מבחינה חיצונית, אלא גם בסגנון המשחק.

חניך תורן

רויס בן ה-22, נולד בדורטמונד, והתחנך בשתי הקבוצות של העיר, תחילה ב-SV הקטנה, ומשם בבורוסיה הגדולה. בדורטמונד לא זיהו את הפונציאל הגדול, ורויס עבר לעיר אהלן, לקבוצת רות וויס. לאחר שהחל את דרכו במילואי הקבוצה ובהצלחה רבה, קודם רויס לבוגרים ובאותן השנים בהן מארין ובהומיוהאן פרחו בגלדבאך, הוא התרוצץ על מדשאות ליגות המשנה בגרמניה.בתום עונת 2008-09, ולאחר שהרשים את הצוות המקצועי של גלדבאך, הוחלט כי הוא יהיה המחליף המיועד של מארין, שכאמור נמכר לברמן.

סכום צנוע של מיליון יורו העביר את רויס לשורות ה"ירוקים" מגלדבאך, וכבר בעונתו הראשונה המועדון הוא לא אכזב וכבש שמונה שערים. אשתקד הוא כבר שידרג את יכולתו וסיים למרות העונה הקשה שעברה על המועדון, עם תשעה שערים ועשרה בישולים.

היתרון הכי גדול של רויס הוא המהירות שלו, ולמרות שגם מארין נחשב לשחקן מהיר, רויס משדרג עוד יותר את הדימוי לעולם המכוניות. הקצב שלו במאוץ עם כדור הוא מסחרר, הוא מנצל זאת בעיקר לסיומת מול השער ולמיקום נהדר ברוב המקרים, שמאפשר לו את אותה יכולת סיום מבריקה.

הקיץ דובר על עזיבה אפשרית, כאשר שמו נזרק בכיוונם של מועדוני צמרת בבונדסליגה, אך במועדון לא היו מוכנים לשמוע על מכירה נוספת, ודיברו על רצון לבנות סגל שלא יאבק בתחתית. בואו של המאמן, לוסיאן פאברה, שכבר חווה הצלחה גדולה עם הרטה ברלין, הפיח רוח חדשה במועדון, לאחר שנתיים בינוניות מאוד עם מיכאל פרונצק.

רויס קיבל על עצמו את הנהגת הקבוצה החדשה של פאברה, גם בשל הבשלות שלו מבחינה מנטלית, ויחד עם חואן אראנגו מונצואלה, פיליפ דאמס, הקפטן הבלגי, וראול בובאדייה, הארגנטינאי, גלדבאך משחקת כדורגל מבריק לעת עתה, והיו מי שסימנו אותה כלהיט התורן של הבונדסליגה, כפי שעשו האנובר ונירנברג אשתקד.

רויס עצמו הבקיע שני שערים העונה, בניצחון 1-4 על וולפסבורג של פליקס מאגת', וזאת כאשר אנחנו רק בתום המחזור השלישי, אך מעל הכל נראה כי הוא ממשיך את קו השיפור האישי שלו, בדרכו לצמרת הכדורגל.

אם אכן גלדבאך רוצה להיצמד לצמרת היא תצטרך לשמור על ה"רולס רויס" שלה ולא להיכנע לתחנוני הגדולות. בכל אופן, החניך הבא כבר מוכן, פאטריק הרמן זהו שמו, ילד בן 20, עם עתיד גדול לפניו.