בשבוע שעבר פורסם שגלאזגו ריינג'רס פושטת הרגל לא תחל את העונה הבאה בפריימירליג הסקוטית. למעשה, היא עשויה להיבעט אחורה עד הליגה השלישית. הצד הכחול של העיר אמנם הלך לפירוק ונקנה תמורת 5.5 מיליון ליש"ט, אך ראשי הקבוצות הצביעו נגד המשך פעילותה בליגה הבכירה.

הליגה הסקוטית מאוד חלשה והעניין העיקרי והיחיד בה כמעט היה הדרבי בין סלטיק לריינג'רס. הירוקים המזוהים עם הזרם הנוצרי קתולי ומגלים אנטי בריטיות, נגד הריינג'רס – פרוטסטנטים שרואים עצמם חלק מהממלכה המאוחדת. שני מחנות האוהדים מתעבים אחד את השני ואחרי משחק ביניהן בתי החולים בעיר קולטים פצועים משני המחנות. אלכס פרגוסון אמר שזה "הדרבי הטוב בעולם".

אז ריינג'רס נשארו מאחור, ומה נשאר לסלטיק? בערך כלום. אין לה יותר מתחרה על המקום הראשון ואין את התשוקה של הדרבי. גם בצד הכלכלי הם עשויים להפסיד. לא יהיה יותר את "האולד פירם" וכתוצאה מכך ספונסרים ובעלי זכויות שידור עלולים לשלם פחות.

מכאן באה האפשרות של מעבר לליגה האנגלית. גם אם זה אומר להתחיל מלמטה. שם יש תחרותיות, קהל גדול יותר, רמה גבוהה, ואם הם יתקדמו, גם זכויות שידור משופרות.

יהיה קצת מוזר לראות קבוצה עם איצטדיון שמכיל 60,000 מקומות משחקת בליגה נמוכה, אבל בסוף מתרגלים להכל כמו שכתב דודו טסה. והוא עוד בחור פסימי. מי שחושש מקרחות גדולות ביציעים אומר לו שרגשי הלאומנות של סלטיק יוציאו אותם לאצטדיון לעודד את הקבוצה "מול הנוכלים האנגלים".

יהיה מאוד פיקטני לראות את סלטיק הלוחמנית מתמודדת כל סופשבוע מול קבוצה אנגלית. סלטיק היא לא קבוצה גדולה בימינו, אבל יכולה אולי לשרוד בפריימיר ליג האנגלי או לפחות בליגת המשנה.

בליגה העליונה כבר יש קבוצה אחת שאיננה אנגלית, והיא סוואנסי. הוולשים הפתיעו את כולם, וסיימו את העונה האחרונה במרכז הטבלה תוך הפגנת כדורגל אטרקטיבי. בעקבות ההצלחה, מאמנה, ברנדן רוג'רס, קיבל את מושכות האימון היוקרתיות בליברפול.

גם קארדיף סיטי מגיעה מאותה ארץ והייתה קרובה בשנתיים האחרונות להעפיל לליגה של הגדולים. סלטיק לא תהיה חלוצה בתחום ולא לבד.

צריך לזכור שמהלך כזה הוא מכת מוות לכדורגל הסקוטי. יש קהל לשתי הבכירות, אבל אף אחד מחוץ לסקוטלנד לא יתעניין בכמה נגמר אינברנס-קילמארנוק (ואולי גם בתוך סקוטלנד). יהיו חייבים שם לחשוב על פיתרונות יצירתיים כמו איחוד בין קבוצות קטנות מאותו אזור או הטבות כספיות שיפתו בעלי עסקים עשירים להשקיע בקבוצת כדורגל, או אולי כוס וויסקי חינם לכל מי שמגיע, אבל שיהיה משהו טוב, איזה ג'ק דניאלס ולא מיץ תפוחים שפג תוקפו ונראה כמו הקריירה של ג'ו קול.

בעבר היו שמועות על איחוד של סלטיק וריינג'רס עם הפריימירליג אך הן תמיד דעכו. כל זה היה כשהאחרונים עוד היו רלוונטים. עכשיו זה השתנה והגיע הזמן להמשיך בשינוי. מהר, לפני שריינג'רס יתאוששו ויחזרו לליגה הראשונה.

איגודי הספורט המוכרים לנו בשמם הרשמי ההתאחדות לכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל בישראל, ואיגוד הכדורעף בישראל הם למעשה עמותות רשומות הפועולת תחת ביקורתו של רשם העמותות, המסונף למשרד המשפטים. כמו כן, איגודי הספורט נמצאים תחת בקרת משרד הספורט האמור לפקח על הפעילות הספורטיבית באיגודים השונים.

חוק הספורט, התשמ"ח – 1988 מגדיר את ההתאחדות/איגוד "תאגיד שלא למטרות רווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט". משכך, לא ניתן להקים איגוד/התאחדות מתחרה (שיוכר על ידי משרדי הממשלה), כאשר כבר קיים איגוד/התאחדות המרכז את ענף הספורט עליו הוא אמון.

פועל יוצא של הדברים הוא קיומה של חובה בדבר שקיפות תקציבית אשר מכח חוק ניתנת לעיון, בהתאם לדרישה. לחלופין, באמצעות חיפוש באתר האינטרנט של משרד המשפטים.

כך, לדוגמא, ניתן למצוא את תקציב ההתאחדות לכדורגל  באתר רשם העמותות. אבהיר כי הבנת הדוחות הכספיים מיועדים למיטיבי לכת, בעלי הבנה כלכלית. לצערי, איני אחד מהם.

מנגד, עיון ברשימת חמשת שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל לשנת 2009 מלמד על תשלומי שכר נדיבים ביותר. לדוגמא, זכה מאמן הנבחרת הלאומית לשכר של 2,432,359 ₪ לשנת עבודה. עוזרו הנאמן השתכר באותה שנה סך של 744,000 ₪. מאמני נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית נמצאים בדרגת שכר צנועה של 510,000 ₪ לשנת עבודה. מנכ"ל ההתאחדות מצליח גם כן להביא פרנסה יפה לביתו (398,976 ₪).

אני מניח שמרבית אוהדי הכדורגל לא ראו נחת משנת 2010. מנגד, שנה נפלאה עברה על שיאני השכר בהתאחדות. המאמן הלאומי הרוויח סך של 2,759,504 ₪. מאמן לאומי נוסף (כך בדיווח הרשמי. אם כי לטעמי כנראה מדובר על העוזר הנאמן) הרוויח 1,239,213 ₪. מרוויח נוסף, שיזכור את שנת 2010 לטובה, היה מנכ"ל ההתאחדות. עבודתו המצוינת בקידום הכדורגל העניקה לו שדרוג לשכר שנתי של 424,122 ₪.

אציין במאמר מוסגר, ב 7.6.2012 פרסמתי טור על פיטוריו של מוט'לה שפיגלר. על פי האמור במעריב ספורט הרוויח שפיגלר כ 40,000 ש"ח לחודש (480,000 ₪ לשנה). שכר זה היה אמור להציבו במקום החמישי ברשימת שיאני השכר לשנת 2009 – 2010. אך שמו אינו מופיע. ההסבר יכול להיות, בין היתר, כי הערכת השכר לא הייתה מדויקת, שכרו ניתן לו כנגד חשבונית ועל כן הרישום יופיע תחת נותן שירותים/ספק ולא בצורה של תלוש משכורת. כמובן, מי שיודע את התשובה הנכונה מוזמן לשלוח למערכת.

על מנת להבין כי מדובר בשכר שאינו נהוג, אשמח להפנותכם לאיגוד הכדורסל שאף הוא מתהדר בליגה מוצלחת, תחרותית, הישגית, כפי שהורגלנו על ידי ההתאחדות לכדורגל.

שיאני השכר באיגוד הכדורסל לשנת 2009 הם מנכ"ל איגוד הכדורסל שהשתכר 319,411 ₪. המנכ"ל לשעבר קיבל בשנת 2009 249,155 ₪. לעומתם, קיבל מאמן ראשי של נבחרות צעירות גברים (זאת הגדרת התפקיד כפי שהופיעה בדו"ח שהוגש לרשם העמותות), 192,253 ₪. עוד יותר מפתיע לגלות כי רכז ליגות באיגוד הכדורסל השתכר 230,018 ₪. מזכירה ראשית של איגוד הכדורסל הרוויחה 216,155 ₪.  בשנת 2010 שכרו של מנכ"ל האיגוד שודרג ל 366,126 ₪. שדרוג מתבקש נוכח פריחת הכדורסל הישראלי באותה שנה. גם משכורתו של רכז הליגות שודרגה והועמדה על סך של 237,798 ₪. בכנות מלאה, והפעם לא בציניות, משמח היה לראות כי שכרו של מאמן נבחרת ראשי ונבחרות צעירות (הגדרת התפקיד החדשה) שודרג ל 221,177 ₪. ומבלי ליתן הסבר, המזכירה הראשית כבר אינה נמנית עם שיאני השכר. במקומה מופיעים מנהל מקצועי ומאמן ראשי מפקח על, המרוויחים בהתאמה 243,268 ₪ ו 200,580 ₪.

שיאני השכר של איגוד הכדורעף לשנת 2009 הרוויחו (מהגבוה לנמוך)  204,711 ₪- 111,584 ₪. גם באיגוד הכדורעף שנת 2010 הביאה ברכה תקציבית, ושיאני השכר הרוויחו 217,000 ₪ – 124,000 ₪.

באיגוד הטניס השולחן ובאיגוד השחייה כנראה שוררת מצוקה כלכלית. או, באופטימיות זהירה, רציונאליות תקציבית.

מבחינתי, משכורתם של שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל גבוהה, ואינה מוצדקת. בהשוואה לאיגודי הספורט השונים, ובעיקר איגוד הכדורסל. נראה כי נדרשת התערבות (שמטבע הדברים תבוא מבחוץ) להפחתת המשכורות בהתאחדות לכדורגל. הרי עצרו ושאלו עצמכם כמה ימי עבודה משקיע מאמן נבחרת נוער/אולימפית/לאומית? לטעמי, בחירת סגל השחקנים תהיה כמעט זהה לבחירה שיבצע האוהד הפשוט. בנוסף, ימי האימון אותם מעביר המאמן מעטים מאוד, ובדרך כלל מתקיים רק כאשר הנבחרת מתכנסת לפני משחק רשמי. אך עדיין השכר מחושב עבור משרה מלאה. מילא כאשר היה מדובר במאמן פרננדס שהיה צריך לחרוש את הארץ לצורך מציאת הכישרונות. אבל מאמני הנבחרות הנוכחים עברו כבר הכל ומכירים את כל השחקנים. והרי אוטומטית, מכח עבודה בערוצי הספורט ואהדה למשחק הם מעודכנים היטב בנעשה בכדורגל.

אז מה ניתן לעשות?

בעבר, עת מונה מאמן הנבחרת הלאומית, פניתי לבית המשפט במטרה לבחון את כשירות המינוי. לצערי, לא הוענקה לי זכות עמידה. כלומר בית המשפט הורה לי למשוך את העתירה נוכח העובדה שאיני מצוי בסכסוך עם ההתאחדות. לשיטתו של בית המשפט רק מאמן מועמד או חבר בהתאחדות לכדורגל רשאי היה לפנות לבית המשפט. לאחר שהובהר לי היטב כי "התעקשות" על זכותי החוקית תוביל לפסיקת הוצאות משפט "בשיעור גבוה החורג מגדר הרגיל, ודע שגם כך אני נחשב לשופט יקר", נאלצתי למשוך את העתירה. בשעתו, העברתי תלונה בסוגיית מינוי המאמן למבקר המדינה. לצערי, המבקר היה עסוק בכיבוי שריפות.

כעת, מכיוון שמדובר בעמותה המצויה תחת פיקוחו של רשם העמותות, נראה שנמצא הפתרון בדרך של פניה לרשם על מנת לבחון האם אכן קיימת הצדקה לשכר המשולם בהתאחדות לכדורגל.

בהקשר זה אבהיר כי ביוני 2010 הוציא רשם העמותות את המהדורה השלישית של "ניהול תקין של עמותות". נקבע כי "גם לעובדיה אין העמותה רשאית לשלם שכר העולה על הסביר, בהתחשב בכישורי העובד והמקובל בשוק העבודה עבור תפקידים דומים"

תקראו ותשפטו

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

יש אנשים שיאמרו שטניס הוא ספורט משעמם, אבל גם אם זה נכון (וזה לא), יש בטניס רגעי קסם שיכולים לקרות רק בספורט המופלא הזה.

ויקטור טרויצקי שיחק מול נובאק דיוקוביץ' לפני מספר ימים בטורניר ווימבלדון, וסיפק לנו את אחד מרגעי הקסם הללו.

טרויצקי פיגר 2:0 במערכות, ו – 1:0 – 30:40 לזכותו במערכה השלישית כאשר בחור מהקהל צעק לו מספר טיפים ממקום מושבו – "תן לו סרב לבקהנד", צעק לו האוהד. טרויצקי הקשיב לאוהד, עצר, ועשה כאילו הוא נתן לאוהד את המחבט שלו – כאילו הוא אומר לו "אתה חושב שזה כל כך קל, באו תנסה אתה…".

אבל טרויצקי כנראה הפנים את ההצעה של האוהד החביב, נתן סרב חזק לבקהנד של דיוקוביץ', ההחזרה של דיוקוביץ' יצאה החוצה, וטרויצקי ניצח את המשחקון.

טרויצקי היה בהחלט מרוצה מהטיפ המצוין של האוהד, ולא שכח להראות זאת – עצר, נתן מבט נחמד לאוהד, והרים את האגודל לאות הערכה.

צפו בוידאו של האוהד נותן טיפ לויקטור טרויצקי, ואת טרויצקי מחזיר אהבה לאוהד:

דוגמנות וספורט הם שני עולמות לא זרים כלל אחד לשני. ספורטאים וספורטאיות מדגמנים לא מעט, ספורטאים יוצאים עם דוגמניות. קמפיינים, צילומים, ומה לא? 

אלכס מורגן, שחקנית נבחרת ארצות הברית בכדורגל מקבלת תשומת לב רבה גם מחוץ למגרש בגלל איך שהיא נראית, אבל כוכבת נבחרת ארצות הברית מרגישה הרבה יותר בנוח על מגרש הכדורגל.

מורגן התראיינה ל – USA Today ונשאלה מה יותר קשה – להיות שחקנית כדורגל או דוגמנית?

"אין ספק שלהיות דוגמנית ליום קשה בהרבה, מכיוון שאני לא דוגמנית בשום צורה" אמרה מורגן, "גדלתי עם כדורגל, זו התשוקה שלי, ואני מרגישה הרבה יותר בנוח על המגרש עם נעלי הפקקים".

נבחרת רצות הברית בכדורגל מתכוננת לאולימפיאדה שתארך בלונדון בהמשך החודש. אלכס מורגן מוליכה את הנבחרת עם 17 שערים השנה, והיא אחד מהפרצופים היותר מוכרים של הנבחרת. הפופלריות של מורגן הרקיעה שחקים, והיא מתקשה למצוא זמן בין הכדורגל לדוגמנות.

"אני משחקת הרבה יותר השנה, כך שאני צריכה לדעת מתי להגיד לא לעולם הזוהר והדוגמנות, ופשוט להתרכז בכדורגל".

ללא קשר לרמת המשחק שלה, אין ספק שמורגן עושה עבודה טובה בניהול קריירת הכדורגל שלה לקריירת הדוגמנות, ובכל הנוגע לתמונות שלה, אמרה מורגן שהיא בהחלט מרוצה מהתוצאות.

אז מה דעתכם על התוצאה?

 

 

ביום חמישי התקיימה הפגנת תמיכה שאורגנה על ידי מיטב ספורטאי הג'ודו למען חברם, טומי ארשנסקי. בין הישגיו  הבולטים של ארשנסקי הצעיר (21) ניתן למצוא את התארים הבאים: אלוף אירופה קדטים, סגן אלוף אולימפיאדת הנוער, 3 בגביע העולם בוגרים, 3 דרג ב בוגרים.

ראשית, כבוד רב לספורטאי הג'ודו שהצליחו להתאגד ולפעול למען יריב ספורטיבי בכדי לסייע לו לנצח את הבירוקרטיה השולטת בוועד האולימפי הישראלי. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין שחקני כדורגל יריבים מתאחדים למען מאבק של ספורטאי עמית, מקבוצה יריבה?

ועכשיו קצת סדר. על מנת לזכות בכרטיס כניסה למשחקים האולימפיים נדרש הספורטאי לעמוד בקריטריון האולימפי, אותו קבע הוועד האולימפי העולמי. במקביל, בידי הוועדים האולימפיים של המדינות השונות לקבוע רף מינימאלי הגבוה מהרף האולימפי העולמי. כך, למעשה, בוחרים הוועדים להשקיע את התקציב בספורטאים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר למדליה אולימפית. אין ספק שעוגת התקציב רזה ויש לחלקה בזהירות יתרה. אך, מנגד, שמרנות זו מותירה את ארשנסקי מחוץ לאולימפיאדה, על אף שעבר את הקריטריון הנדרש. טענת הוועד האולימפי הישראלי כי רק ספורטאים בעלי סיכוי סביר למדליה רשאים לקחת חלק בתחרות הינה מנוגדת לאופיו של הספורט. ניתן להניח שארשנסקי (שרשימת הישגיו מראה כי מקומו בצמרת העולמית) מקדיש את חייו לעיסוק בג'ודו. על מנת להגיע לרמתו הנוכחית הוא חיי במשטר אימונים קפדני ונצמד לתזונה שאמורה מצד אחד לחזק את גופו ומצד שני לפקח כי משקל גופו אינו עולה על 60 קילוגרמים. אחרת, יאלץ לעבור להתחרות בקטגוריית משקל גבוהה יותר. על אף האמור, הוועד האולימפי הישראלי לא רואה את ההקדשה שעשה ארשנסקי לחיוב. אלא, מחשיב את סיכויו למדליה בלבד. די מגוחך. הרי כיצד יזכה במדליה אם אינו מתחרה? ומה נגיד כאשר ארשנסקי יהיה מועמד לריו 2016? לא נסע ב2012 אז למה שייסע עכשיו.

הליכה בקו שהתווה הוועד הישראלי יש בו כדי ליתר את ליגת הכדורסל. כלומר הרי אין קבוצה שמסוגלת להתחרות נגד מכבי תל אביב. על כן, נבטל את רישום הקבוצות המתחרות. כך גם לגבי אליפות ישראל בטניס. הרי איזה זוג ישראלי יכול לנצח את אנדיוני. ואולי נצמצם את הליגה הישראלית (השישית בטיבה באירופה) לכדי מכבי חיפה ושתי התל אביביות בלבד. מה לגבי אליפות ישראל בשחמט? לבטל, להרוס ולהשמיד.

ושוב חוזרים לארשנסקי. כאשר הוא החל להתאמן בג'ודו האולימפיאדה הייתה עבורו חלום רחוק. וכעת, כאשר הוא יכול (על פי הוועד העולמי) להתחרות מול הטובים ביותר נאמר לו שהוא לא מספיק טוב ואולי באולימפיאדה הבאה. ואת זה אף אחד לא יכול להבטיח לו. מי יודע באיזה כושר, הישגים, מצב רפואי, יהיה ארשנסקי בעוד ארבע שנים מהיום? מי יודע האם אין בהחלטת הוועד הישראלי כדי למנוע מארשנסקי לקחת חלק במשחקים האולימפיים.

אז מה כן עושים. אני מציע לארשנסקי לא לחדול ממאבקו. על מזרן הג'ודו אתה כבר אלוף. עכשיו כדאי שתעביר את הקרבות למשרדי הוועד הישראלי ותעשה להם איפון. עדיף כמה שיותר מהר, האולימפיאדה כבר בפתח.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

אם אתם רומנטיקנים במישור הספורטיבי, ונמאס לכם משכירי חרב שמשחקים אצל כל מי שמוכן לשלם להם יותר, הכדורעף הישראלי זה המקום בשבילכם.

למעט אולי מכבי תל אביב, קצרנית התארים בליגת העל של השנים האחרונות, הכל שם מאוד צנוע. שחקנים בני 16-19 אפשר לראות בכל סגל של כל קבוצה, ושחקנים חרוצים שמלבד הכדורעף גם מחזיקים בעבודה נוספת.

הכדורעף בישראל הוא לא מאוד פופולארי, לכן ישנה תחושה של קהילתיות באולמות. המועדונים מושכים אל משחקי הבית בעיקר קהל מהאזור שלהם.

אסור לטעות ולחשוב שתמיד שקט במשחקי הכדורעף של ליגת העל. יש מפגשים שמאות צופים מגיעים ויוצרים אווירה מצוינת. גם שם וגם בליגת התיכונים, שם התלמידים מסיימים את יום הלימודים ומוציאים את כל העצבים שלהם על הקבוצה השנייה במקום על ההורים.

תוכלו לראות קבוצות שיש מעט כמותן בליגות הבכירות של הכדורסל והכדורגל כמו מכבי הוד השרון, המעפיל-חדרה (בעלת מספר התארים הגדול ביותר בכדורעף גברים בארץ), ארזים–רמת השרון , אליצור כרמיאל ועוד. בדרך כלל הכניסה למשחקים היא בחינם ואין בעיה למצוא מקום בשורות הראשונות. אם מפריעה לכם שפה בוטה ביציע כמו בליגה של לוזון אז במקרה הזה יש אותה במינון נמוך בהרבה.

פה לא תשמעו שא' עזב את קבוצת הבית שלו לטובת היריבה המרה תמורת חוזה שמן. פה לא תראו את המרים (מוסר) של נווה שאנן נוסע באודי כסופה על 180 קמ"ש "כי הוא כוכב ומעל העם". פה תמצאו קבוצה שנוסעת למשחקי חוץ באוטובוס יחד עם האוהדים שלה. קבוצה שהשחקנים שלה גרים באותו בניין של האוהדים ונמצאים איתם בקשר חברי. אלה דברים שמחברים את הקהל לקבוצה שלו וגורמים לו להגיע למשחקים, לעודד ואולי להביא אנשים חדשים לאולמות.

לאחרונה חזרו לשדר כדורעף מקומי, גברים ונשים, בערוץ הספורט, וטוב שכך. כמו כל ענף, הוא ראוי לחשיפה. גם כדי שהקבוצות יוכלו להחזיק את הראש מעל המים בזכות זכויות השידור וגם כי זה ספורט, וכשיש לך 500 ערוצי ספורט כמעט כל ענף צריך לקבל כיסוי.

כל זה לפני שעוד ציינו את היופי שבמשחק. יש פה שילוב של נקודות מהירות, אתלטיות, וכדורים באוויר. כל זה על מגרש קטן שמקל על העין לראות את הכל בבירור. אם כל זה עדיין לא עורר בכם עניין, תרימו טלפון למאמן סטוק סיטי טוני פיוליס. הקבוצה שלו משחקת כדורעף כל שבוע והוא בטח יגיד דברים טובים על העניין.