יבואו ויגידו "הגדולה מכולם", יביאו ויגידו "האחת והיחידה", יהללו את צ'אבי הרננדז, יריעו לסרחיו ראמוס, לא ישכחו אף פעם את קאסיאס, אבל לא משנה כמה יגידו, הם פשוט הכי גדולים בדורם, הזמנם הנוכחי, זה הכל, אי אפשר להשוות אותם לשום דבר שהיה לפניהם ולשום דבר שיבוא אחריהם.
לולא חוליט ו-ואן באסטן, יכול להיות שהכדורגל העולמי לא היה נראה כך היום, אסור לשכוח שגם צרפת של זידאן וברזיל של פלה עיצבו מודלים שלמים בכדורגל העולמי, ספרד הנוכחית היא עוד בורג משמעותי וחזק בתולדות הספורט הנהדר הזה, שלאט לאט מפתח לו מגוון ענק של סגנונות, צורות משחק ושחקנים.
מה שראינו בגמר היורו זה דבר נדיר, אין ספק בכלל, זה דבר שלא רואים כל יום, בית ספר לכדורגל, אומנות ראויה לשמה, שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי המון הערכה וכבוד לאדומים מחצי האי האיברי.
מעל לכל ספרד הוכיחה משהו אחד, כאשר לקחה את הטוטאל פוטבול ההולנדי, שילבה אותו עם הטכניקה הדרום אמריקאית וקיבלה את הטיקי-טקה, צורת משחק חדשה שדוגלת בהחזקת הכדור והנעתו גם בצורה הכי איטית אפילו עד למצב כיבוש אימתני, כי כאשר הכדור ברגליים שלך היריב לא יכול לייצר מצבים (די הגיוני, לא?). ה"לה רוחה" הוכיחו שרצועת קישור מעולה יכולה להיות הגורם מספר אחד לנצח כל משחק, ללא חלוץ בכלל, האיש שסביבו היו בונים מערך בעבר.
דווקא כשספרד שיחקה עם חלוץ (נגרדו), היא הייתה כבדה יותר, מסורבלת יותר ותלויה יותר בשחקן אחד במגרש במקום בכל ה-11 הנהדרים שלה. מי שראה את המשחקים של ברצלונה ושל ספרד כבר מזמן מבין שכאשר הקישור שלך לא מאבד כדורים ורק מניע כדור לעבר ההתקפה, אתה בלתי מנוצח, במערך שבו כולם תוקפים וכולם מגנים.
ואיטליה? ייצגה את הכדורגל האחר, המלחמתי, הקבוצתי, כדורגל שבא מן הנשמה. בניגוד לכל הנבחרות שראיתי ביורו, באיטליה היה אפשר להתאהב בקלות, לא בגלל היופי שבצורת המשחק, אלא בגלל הלחימה וההקרבה שהאיטלקים היו מסוגלים לתת, הם רצו את זה, הדמעות בסוף לא היו מזויפות בכלל, את הדמעות האלה הגרמנים לא ירגישו אף פעם והאנגלים לא יקריבו אף פעם. איטלה היא נבחרת משוגעת, מורכבת מכל כך הרבה שחקנים בעייתים, לא יציבים, אבל עדיין מעולים, וזה מה שסחב אותם לגמר, לא שום דבר אחר. בדו קרב הפנדלים מול אנגליה היה אפשר לראות את הגאווה האיטלקית מול האדישות והנאיביות האנגלית. אחרי הכל גם אוהבי ספרד הגדולים ביותר לא יישארו אדישים לדמעות הכנות של האיטלקים.
כל מה שנותר לומר זה שהיה לנו יורו לא רע בכלל, עם המון שערים, כדורגל, ואירוח קצת בעייתי, חבל שהוא נגמר. אבל אם אתם חובבי ספורט פתוחים במחשבתכם, תתכוננו לדבר ענק, ואולי קצת יותר גדול, האולימפיאדה!