כולם יודעים שתיירות היא דבר גדול עבור כל עיר או עיירה. ערים גדולות עם ניו יורק או לונדון הפכו לאטרקציה עבור תיירים.
אך ברוב הערים בעולם אין אטרקציות כמו פסל החירות, או הגרנד קניון, אז מה הן יכולות לעשות כדי לגרום לאנשים לבוא ולבקר בהן? זאת הייתה בעיה שעמדה בפני עיירה כפרית קטנה ביפן בשם אינקדטה לפני 20 שנה. לעיירה המנומנמת היו הרבה שטחים חקלאיים, אך הם לא משכו תשומת לב מאף אחד מלבד המקומיים. ואז, קיוצ'י הנאדה, ראש הכפר, חשב על רעיון.
הוא התסובב בכפר יום אחד ולפתע קיבל השראה ממספר ילדים ששיחקו באחד משדרות האורז הרבים. כחלק מפרויקט בית ספר, הם שתלו סוגים שונים של אורז: אחד עם גבעול סגול כהה, ואחד עם גבעול ירוק בהיר.
זה לפתע הכה בו: הם ישתלו אורז שכאשר ינבט יופיעו תמונות ומילים שונות.
התצוגה הראשונה, עיצוב פשוט בשני צבעים שמראה הר, עוצב על ידי הנאדה ו 20 מתנדבים מהכפר. ועכשיו יותר מ 1000 איש מגיעים לשתול את הציורים שהפכו מסובכים הרבה יותר.
אבל זה לא רק מתנדבים מהכפר שמגיעים, קהל ענק מגיע מדי שנה לצפות בעיצובים. ב 2009, מספר המבקרים שהגיעו לשדות האורז עמד על 170,000!
עם ציורים מסובכים יותר, יש גם שיטה מסובכת יותר. אחרי ניסיון כושל ליצור את המונה ליזה, אנשי הכפר החלו להשתמש במחשב כדי למפות איפה כל גבעול אמור להישתל על מנת להשיג את העיצוב הרצוי.
למרות שהם גאים בתהילה שהשיג הכפר, הם בהחלט מרגישים את הלחץ ליצור עבודות טובות יותר בכל שנה. ראש העיר קויו סוזוקי קישר בין המבקרים הרבים שמגיעים מדי שנה לאפקט ההפתעה של העיצובים.
"אין לנו ים ואין לנו הרים, אבל יש לנו הרבה מאוד אורז. היינו צריכים ליצור תעשיית תיירות על ידי הדימיון שלנו", הוא הסביר.
העיצובים מקבלים השראה ממקומות שונים. בדרך כלל הם כוללים כיתובים ותמונות מהמסורת היפנית…ולפעמים גם לא.
אנשי הכפר עדיין לא הצליחו לתרגם את כמות האנשים האדירה שמגיע מדי שנה לתעשייה כלכלית משגשגת. אחרי הכל הם לא גובים כסף כדי לצפות בשדות האורז.
אך הם כן מבקשים תרומות, ובשנת 2009 הם קיבלו תרומות בסך 70,000$
