כל מי שסבל או סובל מכאבי ברכיים יכול להעיד כמה זה מתיש. הברכיים משחקות תפקיד מרכזי ביכולת שלנו לנוע ולזוז, אבל לפי הערכה של המרכז לבקרת מחלות, חצי מאוכלוסיית העולם המערבי תסבול מדלקת פרקים בברכיים עד גיל 85.
אני בן 35 וכבר סובל מבעיות ברכיים, כמו גם אנשים רבים שאני מכיר. אך למרבה המזל גיליתי את טכניקת המתיחות הפשוטה הזו שעוזרת לי בהקלה על הכאבים ושומרת על הברכיים שלי.
אם אתם כמוני, וסובלים מכאבים גם, אני בהחלט ממליץ לכם לנסות את השיטה הזו. היא קלה, לא גוזלת זמן רב, ואתם תרגישו הרבה יותר לאחר מכן.
הטיגריס הסומטרי הוא אחד מבעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה קריטית, כשנותרו כ 300-400 בטבע. בעקבות ציד בלתי חוקי וכריתת היערות של סביבת המחיה הטבעית שלהם באינדונזיה, המספרים שלהם רק יורדים ויורדים.
אז כאשר נולד גור טיגריס סומטרי, זו תמיד סיבה למסיבה. בגן החיות ZSL בלונדון, טיגריסית בהריון בשם מלאטי, עמדה להמליט אחרי 108 ימי הריון. ומה שהיא המליטה הייתה הפתעה נעימה ומשמחת ביותר!
"המקרה הנדיר הזה הוא חדשות נפלאות לתומכי הסביבה בעל העולם", אמר אנדג'ר רפיאסטנו, מנהל ארגון שימור הסביבה בסומטרה. "ההמלטה של שני גורי הטיגריסים הסומטרים נותנים לנו תקווה לסיכוי ההישרדות ארוכי הטווח שלהם".
בתאני בנסון, סטודנטית בת 22, הייתה בדרכה הביתה במושב ליד הנהג של הרכב של חבר שלה. השניים ביקרו את אמה של בתאני, וידעו שהנסיעה הביתה תארך כמה שעות. בתאני הייתה עייפה, אז היא השעינה את המושב אחורה ושמה את רגליה על הדשבורד כדי לנוח.
נשמע מוכר? הרבה מאוד אנשים רוצים שיהיה להם נוח יותר בנסיעה ארוכה. אך השינה השלווה של בתאני הופרעה על ידי תאונה ששינתה את חייה לנצח.
בהמשך הכביש, רכב אחר נכנס באופנוע. טרקטור שהיה מאחוריהם בלם בחוזקה כדי להימנע מהתנגשות. וחברה של בתאני, שהיה מאחורי הטרקטור, בלם גם הוא. אך זה היה מאוחר מדי, והם נכנסו בטרקטור שהיה לפניהם, ושניהם סבלו מנזק בלתי הפיך. חברה של היה זקוק ל 100 תפרים, אך בתאני נפגעה בצורה קשה בהרבה.
כאשר כריות האוויר התנפחו, הם פגעו במיתר הברך שלה במהירות של כ 320 קמ"ש. הברכיים של בתאני עפו לפנים שלה, שברו את אפה, פצעו את עיניה, ושברו את עצם הלחי. כריות האוויר שהיו אמורות לעזור לרכך את המכה, גרמו לבתאני נזק בלתי הפיך מכיוון שרגילה היו על הדשבורד.
בתאונה, רגליה של בתאני רוסקו ונשברו. עכשיו כפות הרגליים שלה קטנות בשתי מידות נעליים מלפני התאונה, והיא יכולה ללכת רק עם נעל אורתופדית שמיוצרת במיוחד עבורה.
בתאני לעולם לא תחזור לעצמה אחרי התאונה הזו. הראייה והשמיעה שלה נפגעו, והיא לא זוכרת שום דבר מהתאונה. בתאני, היום בת 26 סבלה מדימום מוחי שהשאיר אותה עם יכולת מנטלית של ילדה בת 13, והיום היא גרה עם אמה שמטפלת בה.
בארבע השנים מאז התאונה, בתאני ואמא שלה הפכו להיות שגרירות של חגורות בטיחות, ובטיחות כללית ברכב. יחד, הן מקוות להפיץ את הסיפור של בתאני על מנת למנוע מאחרים להיפגע על ידי טעויות כל כך פשוטות. שתיהן מקדישות את חייהן למנוע תאונות כאלו בעתיד, ומקוות להזהיר אנשים שלא ישימו את הרגליים שלהם על הדשבורד בזמן נסיעה.
עזרו לבתאני ואמא שלה על ידי שיתוף הסיפור עם חברים ומשפחה שאולי לא מודעים לסכנות הרבות.
הילדה הקטנה הזו לא הצליחה להירדם בלילות, והכל היה בגלל דלקת בסינוסים.
היא סובלת מדלקות כרוניות בסינוסים וכדי לעזור לה ההורים שלה משתמשים בנטי פוט כדי לרוקן את הצטברות הנזלת והחיידקים. מעולם לא הבנתי מדוע ואיך הם עובדים כל כך טוב, אבל הם עובדים וזה מה שעזר לילדה הקטנה בעבר, אבל הפעם המקרה היה קצת שונה.
למרבה הצער, הדלקת האחרונה הייתה הקשה מכולן, וכמות האיכסה שיוצאת לה מהאף בעזרת הנטי פוט היא מטורפת לחלוטין. עבור ילדה כל כך קטנה, עם אף כל כך קטן, לא הייתם מצפים שהיא תצליח לאגור כל כך הרבה – לא פלא שהיא סבלה. אם זה מה שקורה לה כל מספר שבועות או חודשיםם, דמיינו לעצמכם את ההקלה שהיא וודאי הרגישה, מכיוון שזאת בטח ההרגשה הכי מספקת בעולם עבורה.
לקיחת הילדים לגן המשחקים אמורה להיות חוויה כיפית לכולם, אבל זה הפך לסצינה מסרט אימה עבור אבא מרוד איילנד וילדיו.
סקוטי דנטון וילדיו רצו לשחק בגן המשחקים המקומי, אבל הם הצטמררו כאשר ראו נדנדה אחת מתנדנדת בצורה רגועה ביום ללא רוח כלל.
דנטון צילם את הסרטון, שכבר נצפה מליוני פעמים בפייסבוק. מסתבר שתושבים מקומיים נוספים אמרו שראו את אותה הנדנדה זזה בעצמה, אז האם מתרחשת שם תופעה על טבעית? העובדה שאין בכלל רוח באותו היום, ושהנדנדות האחרות לא זזות כלל רק מוסיפה לתעלומה המסתורית.
לג'ודי בראון יש ערוץ יוטיוב המוקדש לשיפור חייהם של הצופים שלה. יש לה אינספור סרטונים שמוקדשים לתזונה נכונה ובריאות. אחד הסרטונים היותר שימושיים מוקדש לשיטה שלה לשימוש אופטימלי של האבוקדו שלכם.
אבוקדו יכול להיות פרי מתסכל כשהוא בבית (כן, הוא פרי, לא ירק). הם לא נשארים בשלים יותר מדי זמן, ואפילו אם אתם תופסים אותם כשהם מושלמים, אם נשאר לכם אבוקדו, הוא יהפוך חום מהר מאוד. והבעיות האלה רק גדלות כאשר זו לא העונה שלהם.
אבל לג'ודי יש פתרון פשוט עבורנו. היא משתמשת בחצי אבוקדו בכל יום בשייק שלה והיא הייתה צריכה דרך לשמור את החצי השני לפעם אחרת. כאשר היא רואה שיש מבצע על האבוקדו, היא קונה אותם בכמויות. היא חותכת אותם לחצי, מסירה את הגלעין, ומוציאה את ה'בשר' ומניחה על תבנית עוגיות. לאחר מכן היא מקפיאה אותם, שכאשר היא תצטרך אבוקדו מושלם ובריא, הוא יהיה לה זמין בכל עת.
הנה מה שחלק מהצופים אמרו על הרעיון שלה:
"רעיון כל כך פשוט וגאוני! אני בדרך כלל מקפיאה בננות ודברים אחרים לשייקים שלי, אבל מעולם לא חשבתי להקפיא אבוקדו. אהבתי! תודה על השיתוף".
"בזבזתי כל כך הרבה אבוקדו. לא עוד! זה רעיון נפלא!"
בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה לגדול בבתי הספר ובבתים, גני המשחקים עדיין נשארו מקום פופולרי עבור הורים והילדים שלהם. בסביבה הזו הילד יכול להתחבר לילדים אחרים, לחקור את הטבע, ולשחק. כאשר אמא אחת לקחה את בתה לגן המשחקים המקומי, היא גילתה משהו מסוכן ביותר.
איימי סמית' לא חשבה שכאשר היא תיקח את הבת של לגן המשחקים, זה יסתיים בצורה כל כך נוראית. היא צפתה באושר בבתה נכנסת למגלשת הפלסטיק, אבל הזדעזעה עד עמקי נשמתה ממה שקרה אחר כך.
כאשר בתה של איימי, דמי-מיי, יצאה מהמגלשה, הרגל שלה הייתה מכוסה בדם. מישהו פיזר בכוונה שברי זכוכית בתוך המגלשה על מנת לפגוע בילדים שינסו להשתמש בה. הבת שלה נחתכה בצורה קשה וחתיכות זכוכית היו תקועות בתוך הרגל שלה.
מאז אותו מקרה טראומתי, איימי ובתה לא חזרו לגן המשחקים. בזמן שדמי-מיי מחלימה בביתה, איימי מקדישה את זמנה כדי לספר להורים אחרים על החוויה שעברה. היא מפצירה בכל ההורים לבדוק את הציוד בגן המשחקים לפני שהם מאפשרים לילדים שלהם להשתמש בו ולשחק עליו, מכיוון שאף הורה לא צריך לחוות את מה שהיא עברה.
שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו.
אז כאשר מדענים רוסים ביצעו ניסוי שניסה להחזיק אנשים ערים במשך 8 שבועות ברציפות, התוצאות היו פשוט מצמררות ומחרידות.
בסוף שנות ה 40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם.
האנשים שלקחו חלק הניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, ולאסירים היו רק מיקרופונים איתם יכלו לתקשר. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות.
בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר.
ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. מסתבר שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים.
עד סוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק כל ציוץ חלש. הרופאים מאמינים שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו.
באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו.
מהר מאוד, החוקרים דאגו שהם לא שומעים דבר מתוך החדר הסגור. ביום ה 14, הם עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר", ענה להם אסיר בקול רגוע.
ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס"מ של מים.
אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי גיבור פחפד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה.
מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: "אנחנו חייבים להישאר ערים".
החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. "מה אתה?" שאל אחד החוקרים.
"האם שכחת כל כך בקלות?" שאל האסיר בחיוך. "אנחנו אתה". החוקר ירה באסיר בלב. כשהוא גוסס האסיר מלמל מילים אחרונות: "כל כך…קרוב….לחופש".
ילד קטן איבד את הצעצוע האהוב עליו והיה מאוד עצוב. רבים מאיתנו זוכרים איך זה היה כשהיינו ילדים והצעצוע האהוב שלנו היה נאבד או נשבר. זה היה שובר לנו את הלב. אבל להורים של הילד הזה הייתה תכנית להקל על הכאב והצער שלו. הם פשוט אמרו לו בובת הפיל האהובה עליו לא הלכה לאיבוד, היא פשוט הלכה לטייל בכל רחבי העולם.
חבר של ההורים העלה תמונה של הפיל בפורום של פוטושופ וסיפר לחברי הפורום את הסיפור. ובכן, הם מיד החלו בעבודה. לפתע האנשים הזרים באינטרנט סיפקו גלויות בהן מופיע הפיל בכל מיני מקומות בעולם. בינתיים, להורים יש מספיק זמן כדי לקנות פיל חדש לילד.
אנשים רבים חוששים משירותים ציבוריים. חלק מרגיש לחוצים כשהם משתמשים בשירותים של מישהו אחר, כשאחרים פשוט ראו בחייהם יותר מדי שירותים ציבוריים מגעילים. אתם למעשה לוקחים הימור בכל פעם שאתם משתמשים בשירותים ציבוריים. אתם יודעים מה תמצאו מאחורי הדלת – אם בכלל אפשר לסגור את הדלת. אסלות שבורות, מושבים מטונפים, רצפה מלוכלכת – התמונה אף פעם לא יפה. אך לפעמים, כאשר אתם צריכים ללכת, שירותים ציבוריים הם הפתרון היחידי.
אז מה אתם עושים כאשר אתם נאלצים להשתמש בשירותים ציבוריים? האם אתם מניחים אסלונית? ואם אין כאלה; האם אתם בונים אחת מנייר טואלט? אם התשובה היא כן, אתם צריכים להפסיק עם זה!
אנשים מניחים שהאסלות מוצפות בחיידקים, אבל המושבים למעשה בנויים בצורה שהם לא אמורים לקלוט את החיידקים. המשטח המעוקל והחלק מתוכנן כך שהוא לא יקלוט חיידקים, אז הם למעשה די בטוחים לישיבה. חיידקים לא יכולים להתרבות על עור חשוף, אז אל אין לכם מה לדאוג – אתם לא אמורים להיות חולים מישיבה על מושב יבש. איפה החיידקים האמיתיים נמצאים? על נייר הטואלט!
שלא כמו מושבי האסלה, שום דבר אחר בתא השירותים לא מתוכנן למנוע הידבקות חיידקים. חיידקים מתפזרים בכל התא כאשר אנחנו מורידים את המים. הם נדבקים לקירות, לידית הדלת, למתקן נייר הטואלט, וכמובן לנייר עצמו. למרבה הצער, המשטח של נייר הטואלט הוא מושלם להצטברות חיידקים. חיידקים מתיישבים בתוך הנייר – שאין לנו שום בעיה שיגע בגוף שלנו, לעתים קרובות אנחנו גם משתמשים בו כדי לקנח את האף או לנגב את הפנים. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו למעשה מסייעים לחיידקים להיכנס לגוף שלנו.
למעשה, כמעט כל משטח בשירותים ציבוריים עמוס בחיידקים, כולל הכיור ומייבש הידיים. לפי מחקר שפורסם ב Journal of Applied Microbiology, מלבד שירותים שמורידים מים, למייבשי הידיים החשמליים יש אחריות גדולה בפיזור כמות גדול של חיידקים בתוך השירותים.
הבעיה עם מייבש ידיים חשמלי היא זרימת האוויר. בזמן שהוא מעיף את המים מהידיים שלכם, הוא גם מעיף חיידקים אל תוך חלל החדר. הם מתפזרים בחדר, ומדביקים כל דבר אפשרי. האוויר שיוצא ממייבש הידיים אולי נקי, אך המתקן עצמו מלא בחיידקים שנכנסים למים ואז נדבקים על המתקן עצמו. שלא לציין שלרובנו אין סבלנות לחכות עד שהידיים שלנו יבשות לגמרי, ואנחנו עוזבים את המקום עם ידיים לחות ומפזרים חיידקים נוספים. זה אומנם זול יותר עבור עסק להשקיע במייבש ידיים חשמלי, אז ניירות מגבות מהווים פתרון בריא הרבה יותר.
אז מה עליכם לעשות אם אתם בכל זאת משתמשים בשירותים ציבוריים? קודם כל, אל תבנו אסלונית מנייר טואלט. דבר שני, תסגרו את המכסה של האסלה לפני שאתם מורידים את המים כדי למנוע בריחה של חיידקים. וגם, תשקלו לקחת איתכם מגבונים או חומר חיטוי לידיים. הדברים הקטנים האלה יכולים לעזור לכם להימנע מחיידקים מזיקים.
