כמעט לכולנו זה קרה.
קנינו יותר מדי עגבניות, הנחנו אותן במקרר או על השיש, ובשלב מסוים גילינו שאחת מהן כבר רכה מדי לסלט. אולי הקליפה קצת התקמטה, אולי היא הבשילה יותר מדי – והתגובה האוטומטית היא לקחת אותה ולזרוק לפח.
אבל רגע לפני שאתם עושים את זה, כדאי שתכירו טריק גינון פשוט להפליא.
כי אם העגבנייה עדיין לא רקובה או מכוסה עובש, ייתכן שבמקום להפוך לפסולת היא יכולה להפוך לדור חדש של צמחי עגבניות.
כל מה שצריך הוא עגבנייה בשלה מאוד, עציץ, מעט אדמה ומים.
חותכים את העגבנייה לפרוסות, מניחים אותן באדמה – ובתנאים המתאימים, בתוך שבוע או שבועיים יכולים להתחיל להופיע עשרות נבטים קטנים.
זה נשמע כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
אבל העיקרון פשוט: בתוך כל פרוסת עגבנייה מסתתרים זרעים, וכל אחד מהם הוא למעשה צמח פוטנציאלי חדש.
במקום לזרוק אותה – פשוט חתכו אותה לפרוסות
השיטה שהפכה לוויראלית ברשת פשוטה מאוד.
לוקחים עגבנייה בשלה או בשלה מדי וחותכים אותה לפרוסות. אין צורך להוציא את הזרעים אחד־אחד או לבצע תהליך מסובך.
ממלאים עציץ או מיכל באדמת שתילה, מניחים כמה פרוסות עגבנייה על פני האדמה ומכסים אותן בשכבה דקה נוספת.
לא צריך לקבור אותן עמוק.
לאחר מכן משקים בעדינות ושומרים על האדמה לחה בזמן שהזרעים מתחילים לנבוט. בגרסה המקורית של הטריק, נבטים הופיעו בתוך כ־7 עד 14 ימים.
בהתחלה הם יכולים להיראות כמו עשרות גבעולים ירוקים קטנטנים שמופיעים כמעט באותו מקום.
וזה בדיוק מה שקורה: כל פרוסה יכולה להכיל זרעים רבים, ולכן במקום לקבל שתיל אחד, אתם עלולים לקבל הרבה יותר שתילים ממה שיש לכם בכלל מקום לגדל.
אבל אל תשאירו את כל השתילים באותו עציץ
זה אחד השלבים החשובים ביותר.
כאשר הזרעים מתחילים לנבוט, קל להתלהב ולהשאיר את כולם יחד.
הבעיה היא שעגבניות זקוקות למקום.
אם עשרים שתילים קטנים גדלים בצפיפות של כמה סנטימטרים, הם מתחילים להתחרות זה בזה על אור, מים וחומרי הזנה.
התוצאה יכולה להיות צמחים חלשים, דקים וצפופים מאוד.
לכן לאחר שהשתילים התפתחו מעט והחלו להוציא עלים אמיתיים, בוחרים את השתילים החזקים והבריאים ביותר ומעבירים אותם בעדינות לעציצים נפרדים. זה גם השלב הרביעי – לבחור את הצמחים הגדולים והמפותחים ביותר ולשתול אותם מחדש.
אין צורך לשמור כל נבט.
עדיף כמה צמחי עגבנייה חזקים מאשר עשרות שתילים חלשים שנאבקים זה בזה.
אז למה הטריק הזה בכלל עובד?
הסיבה אינה קסם.
עגבנייה היא פרי שמכיל זרעים.
כל אחד מהזרעים האלה מכיל חומר גנטי שמאפשר לו, בתנאים המתאימים, להתפתח לצמח חדש.
בטבע עגבנייה בשלה הייתה נופלת בסופו של דבר לקרקע, מתפרקת, וחלק מהזרעים שבתוכה יכולים היו לנבוט.
השיטה עם הפרוסות פשוט מחקה במידה מסוימת את התהליך הזה – אבל בתוך עציץ ובתנאים שאנחנו שולטים בהם.
אוניברסיטת אילינוי מסבירה שזרעי העגבנייה מכילים את המידע הגנטי הדרוש ליצירת צמח חדש ושניתן לשמור זרעים מפירות ולהשתמש בהם בגידול עתידי.
כלומר, כשאתם מניחים פרוסת עגבנייה באדמה, אינכם באמת "מגדלים עגבנייה מהפרוסה".
אתם מאפשרים לזרעים שנמצאים בתוך הפרוסה לנבוט.
אבל יש הבדל חשוב בין עגבנייה מזן פתוח לעגבנייה היברידית
כאן מגיע פרט שהסרטונים הוויראליים לא תמיד מספרים.
אפשר בהחלט להנביט זרעים מעגבנייה שקניתם בסופר.
אבל אין שום הבטחה שהעגבניות שיגדלו מהם יהיו זהות לזו שאכלתם.
הסיבה היא שעגבניות מסחריות רבות הן זנים היברידיים.
באוניברסיטת אילינוי מסבירים שזני מורשת וזנים שאינם היברידיים יכולים בדרך כלל לגדול "נאמנים למקור" מזרעים שנשמרו מהם. לעומת זאת, זרעים של עגבנייה היברידית אינם בהכרח מייצרים צמח בעל אותן תכונות כמו צמח האם.
יכול להיות שתקבלו עגבניות קטנות יותר.
גדולות יותר.
מתוקות פחות.
בצורה אחרת.
או אפילו צמח שלא יהיה מוצלח במיוחד.
מצד שני, עבור גנן ביתי שרוצה פשוט ליהנות מהתהליך, זה יכול להיות חלק מהכיף.
לא תמיד יודעים בדיוק מה יצמח.
העגבניות צריכות הרבה יותר מאשר רק אדמה ומים
אחרי שהנבטים הופיעו, מתחיל החלק האמיתי של הגידול.
עגבניות הן צמחים שאוהבים שמש.
אוניברסיטת פנסילבניה ממליצה לתת להן לפחות שש שעות של שמש ישירה ביום.
בפועל, באזורים רבים הן ישגשגו אפילו יותר עם יותר שעות שמש, כל עוד תנאי החום וההשקיה מתאימים.
אם מגדלים אותן בדירה, כדאי לבחור חלון שטוף שמש ככל האפשר. עם זאת, בתוך הבית בלבד, במיוחד בחורף או בחלון שאינו מקבל הרבה שמש ישירה, ייתכן שהאור הטבעי לא יספיק לצמח בוגר שמצופה ממנו גם לייצר כמות יפה של פרי.
מרפסת שטופת שמש, חצר או גינה יספקו בדרך כלל תנאים טובים יותר.
ואם אין לכם גינה? עציץ גדול בהחלט יכול להספיק
זה אולי החלק הטוב ביותר.
לא צריך בית עם חצר ענקית כדי לגדל עגבניות.
אוניברסיטת אילינוי מציינת שאפילו צמח עגבנייה אחד יכול לגדול היטב בעציץ גדול או בדלי מתאים.
מה שחשוב הוא לתת לשורשים מספיק מקום ולוודא שיש בתחתית המיכל חורי ניקוז.
עגבנייה בוגרת יכולה להיות צמח גדול מאוד, במיוחד אם מדובר בזן בלתי מסיים – indeterminate – שממשיך לצמוח ולייצר פרי לאורך העונה.
זנים קומפקטיים יותר מתאימים במיוחד למרפסות ולעציצים.
זו גם הסיבה שכאשר מנביטים עשרות זרעים מפרוסה אחת, לא כדאי להתפתות לשמור את כולם.
לפעמים שניים או שלושה צמחי עגבנייה בריאים בעציצים גדולים יכולים לספק יותר עגבניות ממה שציפיתם.
אל תטביעו את הזרעים
הכתבה המקורית מציעה להשקות מדי פעם, אבל בזמן ההנבטה כדאי לחשוב פחות במונחים של "כל כמה ימים" ויותר במונחים של מצב האדמה.
האדמה צריכה להישאר לחה מספיק כדי שהזרעים לא יתייבשו, אך לא ספוגת מים.
יותר מדי מים יכולים להפחית את כמות החמצן באזור הזרעים, לעודד עובש ולהחליש שתילים צעירים.
לכן עדיף להשקות בעדינות.
בקבוק תרסיס יכול להיות שימושי מאוד בשלב הראשון, משום שהוא מאפשר להרטיב את השכבה העליונה בלי להזיז את הזרעים או לחשוף אותם.
אחרי שהשתילים גדלים, אפשר לעבור להשקיה רגילה וזהירה יותר.
ויש עוד סיבה לא לקבור פרוסה שלמה עמוק מדי
עגבנייה היא חומר אורגני לח ועשיר בסוכרים.
כלומר, אם קוברים כמות גדולה של פרי רטוב עמוק בתוך אדמה לחה, הוא מתחיל להתפרק.
זה אינו בהכרח דבר רע – אבל הוא יכול גם לעודד עובש וריקבון.
לכן פרוסות דקות ושכבה דקה יחסית של אדמה מעליהן הן גישה הגיונית יותר מאשר לקבור עגבנייה שלמה.
אם רוצים לעבוד בצורה מסודרת יותר, אפשר בכלל לוותר על הפרוסות ולהוציא את הזרעים מהעגבנייה.
אוניברסיטת אילינוי מסבירה שלזרעי עגבנייה יש שכבה ג'לטינית סביבם, ובתהליך מסורתי של שמירת זרעים נהוג לבצע תסיסה קצרה שמסייעת להסיר אותה לפני ניקוי וייבוש הזרעים.
זה דורש מעט יותר עבודה – אבל מאפשר לשתול את הזרעים במרווחים ולשלוט הרבה יותר טוב בכמות השתילים.
רוצים רק להתנסות? שיטת הפרוסות היא כנראה הדרך הכי כיפית
לא לכל דבר בגינון חייבת להיות השיטה המדעית המושלמת ביותר.
אם המטרה שלכם היא לשמור זרעים במשך שנים ולקבל זן אחיד, כדאי לעבוד בצורה מסודרת יותר.
אבל אם יש לכם עגבנייה רכה שאחרת הייתה הולכת לפח ואתם רוצים לעשות ניסוי עם הילדים או פשוט לראות מה יקרה – שיטת הפרוסות כמעט מושלמת.
צריך רק:
עגבנייה בשלה.
עציץ עם חורי ניקוז.
אדמת שתילה.
מעט מים.
אור.
וסבלנות.
אחרי כשבוע עד שבועיים אתם עשויים לגלות נקודות ירוקות קטנות מבצבצות מהאדמה.
כמה שבועות לאחר מכן הן כבר יכולות להיראות כמו צמחי עגבנייה של ממש.
כשהשתילים גדלים, הם יצטרכו תמיכה
עגבניות יכולות להפוך במהירות לצמחים כבדים.
הגבעולים מתארכים, הענפים מתמלאים בעלים ובהמשך גם בפירות, ולכן זנים רבים זקוקים לכלוב עגבניות, מוט או מערכת קשירה שתתמוך בהם.
אם נותנים לצמח פשוט להשתרע על האדמה, הפירות והעלים יכולים להיות במגע ממושך עם קרקע לחה, דבר שעלול להגדיל בעיות של מחלות וריקבון.
גם חיפוי קרקע יכול לעזור לשמור על לחות ולהפחית התזה של אדמה על העלים. פן סטייט ממליצה על תמיכה בצמחים ועל ניהול נכון של השקיה וחיפוי כחלק מגידול בריא של עגבניות.
ואל תמהרו להוציא שתילים צעירים החוצה
אם התחלתם את התהליך בבית ואז החלטתם להעביר את הצמחים לגינה או למרפסת, כדאי לעשות זאת בהדרגה.
שתיל שגדל ליד חלון רגיל אינו רגיל מיד לרוח, לשמש ישירה חזקה ולשינויי טמפרטורה.
העברה פתאומית החוצה יכולה לגרום לו נזק.
תהליך ההסתגלות נקרא "הקשחה" – hardening off.
פן סטייט ממליצה להרגיל שתילי עגבנייה בהדרגה לתנאי החוץ במשך כשבוע, תוך הגדלה הדרגתית של החשיפה לשמש ולרוח.
ורק אחרי שהסכנה לטמפרטורות נמוכות חלפה כדאי להשאיר אותם בחוץ באופן קבוע.
עגבניות אוהבות חום וכפור יכול להרוג אותן.
יש משהו מספק במיוחד בעגבנייה שגידלתם בעצמכם
מי שמעולם לא קטף עגבנייה ישר מהצמח אולי לא יבין עד כמה ההבדל יכול להיות גדול.
עגבנייה שנקטפת כשהיא בשלה לחלוטין לא הייתה צריכה להיבחר מוקדם כדי לשרוד הובלה, מחסן ומדף בסופר.
אוניברסיטת אילינוי מציינת שקשה מאוד להתחרות בטעם של עגבנייה ביתית שנקטפת בשיא הבשלות ונאכלת כמעט מיד.
ולתחושה הזאת מתווסף משהו נוסף:
אתם יודעים בדיוק מאיפה היא הגיעה.
יכול להיות שכל התהליך התחיל בכלל מעגבנייה שכמעט זרקתם לפח.
אז בפעם הבאה שהעגבנייה מתרככת – אל תמהרו להיפרד ממנה
לא כל עגבנייה ישנה מתאימה לשתילה.
אם היא מכוסה עובש, מריחה רע או נרקבה לחלוטין, עדיף להכניס אותה לקומפוסט ולא לעציץ בתוך הבית.
אבל עגבנייה שפשוט הבשילה קצת יותר מדי יכולה להיות ניסוי גינון מושלם.
חתכו אותה לפרוסות.
הניחו כמה מהן על אדמת שתילה.
כסו בשכבה דקה.
שמרו על לחות.
תנו להן אור וחום.
ובתוך שבוע או שבועיים ייתכן שתראו את הדבר האחרון שציפיתם למצוא בתוך אותה עגבנייה "ישנה":
חיים חדשים.
ואם תבחרו כמה מהשתילים החזקים, תעבירו אותם לעציצים גדולים ותתנו להם מספיק שמש, מים ומקום לגדול – עגבנייה אחת שכמעט הגיעה לפח יכולה בסופו של דבר להחזיר לכם סל שלם של עגבניות טריות.
עגבנייה אחת בהחלט יכולה לתת לכם עשרות זרעים, כמה צמחים חדשים והרבה יותר אוכל ממה שהיה מתקבל אילו פשוט הייתם זורקים אותה.
