הבעל לפתע רצה להתגרש – היה המום מהתגובה של אישתו: השורה האחרונה ניפצה לי את הלב

הסיפור הזה רץ ברשת כבר כמה שנים בגלל המסר החודר שלו שכולם יכולים להזדהות איתו.

זו הסיבה שהחלטנו לשתף אותו איתכם. אנו מקווים שגם אתם תשתפו אותו. מכיוון שכפי שאתם יודעים, פעולה אחת חיובית יכולה ליצור שרשרת של פעולות חיוביות.

"כשהגעתי הביתה בערב בזמן שאשתי הגישה ארוחת ערב, החזקתי את ידה ואמרתי, 'יש לי משהו לומר לך'. היא התיישבה ואכלה בשקט. שוב, הבחנתי בכאב שבעיניה.

לפתע לא ידעתי איך לפתוח את הפה. אבל הייתי חייב להגיד לה מה אני חושב. רציתי להתגרש. העלתי את הנושא בעדינות.

לא נראה שהמילים שלי הפריעו לה, במקום היא שאלה אותי ברכות, 'למה?'.

התחמקתי מהשאלה שלה. זה הרגיז אותה. היא זרקה את הסכו"ם וצעקה עלי, 'אתה לא גבר!'. באותו הלילה לא דיברנו אחד עם השנייה. היא בכתה. אני יודע שהיא רצתה לדעת מה קרה לנישואים שלנו. אבל לא יכולתי לתת לה תשובה מספקת; היא איבדה את הלב שלי. לא אהבתי אותה יותר. רק ריחמתי עליה.

עם הרגשת אשמה עמוקה, ניסחתי הסכם גירושים בו היה רשום שהיא יכולה לקבל את הבית, את האוטו, ו 30% מהחברה שלי.

היא הביטה מבט במסמך ואז קרעה אותו. האישה שבילתה 10 שנים מחייה איתי הפכה לזרה. הרגשתי צער על הזמן המבוזבז שלה, על האנרגיה והמשאבים שלא אוכל להחזיר לה, אבל לא אוכל להחזיר לאחור את מה שאמרתי – שאני אוהב את ג'יין. בסוף היא החלה לבכות מולי, וזה מה שצפיתי שיקרה. עבורי, הבכי שלה היה סוג של שחרור. הרעיון של גירושים היה אצלי במשך שבועות ועכשיו הוא נראה ברור לחלוטין.

יום למחרת, חזרתי הביתה מאוחר וראיתי אותה כותבת משהו. לא אכלתי ארוחת ערב, אלא הלכתי מיד למיטה ונרדמתי מהר מאוד מכיוון שהייתי עייף אחרי יום מלא אירועים יחד עם ג'יין.

כשהתעוררתי, היא עדיין הייתה שם בשולחן, עדיין כותבת. לא היה אכפת לי ופשוט הסתובבתי והמשכתי לישון.

בבוקר היא הציגה לי את תנאי הגירושים שלה: היא לא רצתה ממני דבר, אבל הייתה זקוקה להתראה של חודש לפני החתימה על ההסכם. בחודש הזה היא ביקשה ששנינו נעשה מאמץ לחיות חיים נורמליים עד כמה שאפשר. הסיבות שלה היו פשוטות: לבן שלנו יש תקופת מבחנים בחודש הקרוב והיא לא רוצה שבעיות הנישואים שלנו ישפיעו ויפריעו לו.

הסכמתי לתנאי שלה. אבל היה לה דבר נוסף, היא ביקשה ממני להיזכר איך הרמתי אותה לחדר המלון ביום הנישואים שלנו.

היא ביקשה שבכל יום במהלך החודש אני ארים אותה מחדר השינה ולדלת הכניסה בכל בוקר. חשבתי שהיא משוגעת. רק כדי שהימים האחרונים שלנו יחד יהיו נסבלים הסכמתי לבקשה המוזרה שלה.

סיפרתי לג'יין על תנאי הגירושים של אשתי. היא צחקה בקול וחשבה שזה מגוחך. לא משנה איזה טריקים היא תנסה, היא צריכה להתמודד עם העובדה שאנחנו מתגרשים.

אשתי ואני לא נגענו אחד בשנייה מאז שסיפרתי לה שאני רוצה להתגרש. אז כאשר הרמתי אותה מחדר השינה ביום הראשון, שנינו היינו מגושמים וזה נראה מגוחך. הבן שלנו מחא כפיים מאחורינו, 'אבא מחזיק את אמא בידיים', המילים שלו גרמו לי לכאב רב. מחדר שינה לסלון ואז לדלת, הלכתי יותר מ 11 מטרים כשהיא בזרועותי. היא עצמה עיניה ואמרה ברכות, 'אל תספר לבן שלנו על הגירושים', הנהנתי בראשי, הרגשתי כעס מסוים. הנחתי אותה מחוץ לדלת. היא הלכה וחיכתה לאוטובוס שלוקח אותה לעבודה. אני נסעתי לבדי למשרד.

ביום השני שנינו התנהגנו בצורה קלילה יותר. היא נשענה על החזה שלי. יכולתי להריח את הריח הנעים של החולצה שלה. הבנתי שלא הסתכלתי מקרוב על האישה הזו זמן רב. הבנתי שהיא כבר לא צעירה. היו קמטים קלים על הפנים שלה, השיער שלה החל להאפיר! הנישואים שלנו גבו ממנה מחיר. במשך דקה תהיתי מה עשיתי לה.

ביום הרביעי, כשהרמתי אותה, הרגשתי תחושת אינטימיות שחזרה אלי. זו האישה שנתנה עבורי 10 שנים מחייה.

ביום החמישי והשישי, הרגשתי שתחושת האינטימיות גוברת. לא סיפרתי על כך לג'יין. ככל שחלפו הימים כך היה קל יותר להרים ולסחוב אותה. אולי ההתעמלות היומיומית הזו חיזקה אותי.

היא בחרה מה ללבוש בוקר אחד. היא מדדה כמה שמלות אבל לא מצאה אחת שהיא אוהבת. אז היא נאנחה, 'כל השמלות שלי כבר לא מתאימות'. לפתע קלטתי שהיא רזתה מאוד, זו הסיבה שהיה לי קל יותר להרים אותה כל יום.

לפתע זה הכה בי…היא קברה כל כך הרבה כאב ומרירות בתוך ליבה. באופן לא מודע הושטתי יד ונגעתי בראשה.

באותו הרגע הבן שלנו נכנס לחדר ואמר, 'אבא, הגיע הזמן לקחת את אמא החוצה'. עבורו, לראות את אבא שלו סוחב את אמא שלו הפך לחלק חיוני מהחיים שלו. אשתי סימנה לבני להתקרב וחיבקה אותו חזק. סובבתי את מבטי מכיוון שפחדתי שאולי אתחרט ברגע האחרון. אז הרמתי אותה בזרועותי, הלכתי לסלון, דרך המסדרון, כשהיד שלה סביב צווארי, רכה ונעימה. החזקתי אותה חזק, בדיוק כמו ביום החתונה שלנו.

אבל הגוף הרזה שלה העציב אותי. ביום האחרון, כשהחזקתי אותה בזרועותיי, בקושי הצלחתי לזוז צעד אחד. הבן שלנו כבר הלך לבית הספר. החזקתי אותה חזק ואמרתי, 'שמתי לב שהייתה חסרה לנו אינטימיות בחיים'.

נסעתי למשרד…יצאתי במהירות מהאוטו בלי לנעול את הדלת. פחדתי שכל עיכוב יגרום לי לשנות את דעתי..עליתי במדרגות. ג'יין פתחה את הדלת ואמרתי לה, 'מצטער ג'יין, אני כבר לא רוצה להתגרש'.

היא הסתכלה עלי, המומה, ואז נגעה במצח שלי, 'יש לך חום?' היא שאלה. הורדתי את היד שלה מהמצח שלי. מצטער ג'יין, אמרתי, אני לא אתגרש. חיי הנישואים שלנו היו משעממים כנראה בגלל שלא הערכתי את הדברים הקטנים בחיים שלנו, לא בגלל שאנחנו לא אוהבים אחד את השנייה. עכשיו אני מבין שמאז שהרמתי אותה ביום החתונה שלנו, אני אמור להחזיק אותה עד שהמוות יפריד בינינו.

לפתי ג'יין נראתה ערנית. היא נתנה לי סטירה חזקה וטרקה את הדלת בדמעות. ירדתי למטה ונסעתי משם.

בחנות פרחים בדרך הביתה קניתי זר פרחים לאשתי. המוכרת שאלה אותי מה לכתוב בכרטיס הברכה. חייכתי ואמרתי לה לכתוב, 'אני ארים אותך בזרועותיי ואקח אותך החוצה עד שהמוות יפריד בינינו'.

באותו ערב הגעתי הביתה, פרחים בידיים, חיוך על הפנים, ורצתי למעלה במדרגות, רק כדי למצוא את אשתי במיטה – מתה.

אשתי נלחמה במחלת הסרטן במשך חודשים ואני הייתי עסוק מדי עם ג'יין בשביל להבחין. היא ידעה שהיא גוססת והיא רצתה להציל אותה מהתגובה השלילית של הבן שלנו, למקרה שאכן היינו מתגרשים. לפחות בעיני הבן שלנו – אני בעל אוהב וטוב.

הפרטים הקטנים בחיים שלכם הם באמת אלו שחשובים במערכת יחסים. זו לא האחוזה, המכונית, השטח, הכסף בבנק. כל אלו יוצרים סביבה שתורמת לאושר, אבל לא יכולים להעניק אושר בעצמם. אז תמצאו זמן להיות החברים הכי טובים של האישה שלכם ותעשו את הדברים הקטנים הללו אחד עבור השני, הדברים שבונים אינטימיות. כך יהיו לכם חיי נישואים מאושרים באמת!

אם לא תחלקו את זה, שום דבר לא יקרה לכם.

אם כן, אז אולי והצלתם את הנישואים שלכם.

כישלונות רבים בחיים הם של אנשים שלא הבינו עד כמה הם קרובים להצלחה זמן שהחליטו לוותר".

אתם לעולם לא יודעים מה יש לכם עד שזה מאוחר מדי. אל תשכחו להעריך את מה שיש לכם כל עוד יש לכם אותו.

שתפו את הסיפור הזה אם אתם מסכימים!

"היי אבא, אני לא מרגישה טוב, תוכל לקחת אותי לרופא?" אך האבחון היה גרוע מהמצופה

הסתיו כבר כמעט כאן, ויחד איתו מגיעים הצינונים, שיעולים, ודלקות גרון. רובנו רוצים להיכנס לתרדמת חורף כאשר אנחנו מרגישים את הקור עד שמזג האוויר החם חוזר.

כאשר שיילה מיצ'ל בת ה 16 החלה להרגיש חולה, היא חשבה שזו בסך הכל דלקת סינוסים, אבל כדי להיות בטוחה היא ביקשה מאבא שלה לקחת אותה לרופא.

אבל הרופאים גילו שזו ממש לא סתם דלקת סינוסים, ועבור שני אנשים, העולם שלהם עמד להתמוטט.

יום למחרת אבא טום אסף את שיילה אחרי בית הספר ולקח אותה לרופא עם הבטחה שאחר כך הם יכלו לארוחת ערב.

כשהרופאים בדקו את שיילה הם גילו גידול סרטני שתפס שני שליש מהחזה הקטן שלה. הוא גרם לאחת הריאות שלה לקרוס.

אחרי החדשות הקשות השניים אכן הלכו לאכול ארוחת ערב אבל כל מה שהאבא והבת יכלו לעשות זה להזיז את האוכל בצלחת, כשהם לא יודעים שהם עומדים לאכול את 450 הארוחות הבאות שלהם בבית החולים.

שיילה אובחנה עם מחלת הודג'קינס דרגה 4 וטום נאלץ לדבר על האבחון הזה עם בתו היקרה והמפוחדת

הוא גם רכש שני צמידי כסף, אחד לשיילה ואחד לו.

הוא תיאר את השיחה שוברת הלב שהייתה לו עם בתו ואמר: "דיברתי איתה על הכל ועל כלום; דיברתי איתה על הרוח ועל נוצות, ודיברתי איתה על הסרטן. דיברנו על המילה 'אומץ'. התחבקנו חזק במשך זמן רב. אני די בטוח ששנינו בכינו, והבטחנו אחד לשני שלא משנה מה, נהיה אמיצים; יחד נוכל לעבור את זה".

במהלך השנים הבאות, טום בילה מאות לילות יחד עם בתו בזמן שנלחמה במחלה הארורה. היא סבלה מאות שעות של טיפולי כימותרפיה, עירויי דם, הקרנות ומשככי כאבים רבים.

זמן קצר אחרי התחלת טיפולי הכימותרפיה, ליבה הקטן הפסיק לפעום, אז הם נאלצו להתקין קוצב לב בחזה שלה. הנערה האמיצה הזו לא הפסיקה להילחם, כשאביה לצידה.

טום החזיק את השיער של בתו כשהקיאה, החזיק את ידה כאשר השיער שלה נשר. הם בכו יחד, הם צחקו יחד, והם ניסו להיות אמיצים יחד.

יום אחד הם קיבלו את החדשות שאף אחד לא רוצה לשמוע, במיוחד נערה צעירה שכל החיים לפניה – הרופאים אמרו לטום שאין עוד מה לעשות עבור שיילה.

בפוסט קורע לב טום כתב מה הוא נאלץ לעשות:

"איך לעזאזל אהיה מספיק אמיץ כדי להגיד לבת שלי שהיא הולכת למות? שמעתי פעם ציטוט שמסכם את הדברים עבורי. 'האם אדם יכול להיות אמיץ אם הוא מפחד?…זו הפעם היחידה שהוא יכול להיות אמיץ'. ידעתי שאני צריך להיות אמיץ בשבילה.

כמובן שניהלתי את השיחה הזו איתה, ועד כמה שזה נשמע מוזר זו הייתה השיחה הכי מדהימה, יפה, קסומה ונפלאה שאי פעם הייתה לי בחיים, ואחת שאני מקווה שלעולם לא אצטרך לעשות שוב. 

'אני עדיין אמיצה אבא?' היא לחשה לי ברכות באוזן. הנחתי את הידיים שלי על הפנים שלה והסתכלתי עמוק לתוך עיניה; התינוקת שלי הייתה עייפה והיא נלחמה בגבורה ובאומץ כל כך הרבה זמן…אבל היא הייתה כל כך עייפה…היא עדיין הייתה אמיצה, אבל כשהסתכלתי לתוך העיניים שלה, התחלתי להבין משהו: כל הזמן הזה היא לא נשארה אימצה בשבילה עצמה, היא נשארה אמיצה בשבילי!".

מספר ימים אחר כך שיילה הפסידה את הקרב שלה לסרטן. הזיכרון שלה ממשיך לחיות בקרן שטום הקים Still Brave. במילים של טום: "כדי לסיים את מה ששיילה לא הצליחה".

בבקשה שתפו את הסיפור הזה כמחווה לנערה האמיצה וגיבורה וכדי לעורר מודעות לגבי הקרן שהוקמה לזכרה.

אף ילד לא צריך להילחם בסרטן ואף הורה לא צריך לסבול כמו שטום סבל. 

מכתב ההתאבדות שובר הלב שהשאיר ילד בן 13 לפני שתלה את עצמו

אין דבר טרגי יותר מאשר משפחה שמאבדת ילד, במיוחד אם הם יכלו לעשות משהו בנידון. המקרה הזה הוא עצוב במיוחד, ולמרבה הצער הוא מתרחש מדי יום בכל רחבי העולם. דניאל פיצפטריק תלה עצמו כשהיה בן 13 בלבד אחרי שלא יכל לסבול יותר את הבריונות בבית הספר.

br1

הגופה שלו נמצאה על ידי אחת מהאחיות הגדולות שלו, יחד עם מכתב התאבדות שצריך לשמש תמרור אזהרה לגבי ההשפעות של בריונות.

דניאל פיצפטריק היה ילד צעיר שהחל שנה חדשה בבית הספר, אבל ההבטחה של התחלה חדשה וצמיחה מהר מאוד התפוגגה. שבועיים לאחר מכן הוא היה מת; תלוי בבית הוריו. מכתב ההתאבדות המצמרר שלו למטה פורסם על ידי משפחתו כדי לעורר מודעות לגבי בריונות בבית הספר.

(תרגום למטה)

jk1

שמות חבריו לבית הספר והמורים נמחקו, אבל זה מכתב שכתב דניאל פיצפטריק לפני שהתאבד:

אני כותב את המכתב הזה כדי לספר לכם על החייות שלי באקדמיה הקתולית הולי אנג'לס

התחלה היה טוב והיו לי הרבה חברים, ציונים טובים וחיים נפלאים, אבל אז עברנו, וכשחזרנו המצב היה שונה. החברים הישנים שלי השתנו והם לא דיברו איתי, הם אפילו לא אהבו אותי. הגיע ההתחלה של כיתה ו' יחד עם [שם מחוק] "החבר" שלי,, הוא נכשל ואני נכשלתי גם. אבל [שם מחוק] הוציא את זה עלי. הוא התנהג אלי בבריונות יחד עם [שם מחוק]. הם עשו את זה כל הזמן אז שהלכתי מכות עם [שם מחוק]. כולם הפסיקו חוץ מ[שם מחוק], הוא כעס. עשו לי צילומים לזרת בגלל [שם מחוק]. הלכתי מכות עם [שם מחוק], והיה לי שבר בזרת. הוא נכנס לצרות גדולות, ולי לא עשו כלום. אבל הם המשיכו. הפסקתי לפנות למורים, הם לא עשו שום דבר בנידון!



הוא סיפר איך חבריו לשעבר כבר לא אהבו אותו הפכו את החיים שלו לגיהנום. הוא מדבר על הריבים שהיו לו, ועל כך שסבל משבר בזרת. הוא גם מדבר על כך שפנה בעבר למורים, אבל הפסיק כי הם לא עשו דבר, חוץ ממורה אחת, שכן פעלה, אבל למרבה הצער הפעולות של המורה לא השפיעו לטווח הארוך.

הם לא נכנסו לצרות למרות שהם עשו צרות, במקום אני נכנסתי לצרות. [שם מחוק] כעס עלי בגלל שהוא האמין שאיכזבתי אותו. גבר [שם מחוק] לא עשתה דבר. לא סיפרתי למורים כלום, חוץ מלאחת. גברת [שם מחוק]. היא הייתה המורה הכי נחמדה בעולם, ועשתה משהו, אבל זה לא החזיק מעמד. 

החלק העצוב ביותר הוא הסוף, בו דניאל מספק מבט אל תוך היאוש של עצמו, מביע "הקלה שהוא סוף סוף בחוץ".

dn1



המשפחה של דניאל שבורה בעקבות הטרגדיה, ויש להם מה לומר בנודע לבריונות שפוקדת את בתי הספר, בארצות הברית ובכל העולם.

המשפחה של קורבן ההתאבדות בצעיר דניאל פיצפטריק רוצה לעורר מודעות בנוגע לבריונות בבתי ספר. מכתב ההתאבדות שלו הפך ויראלי ברשתות החברתיות, ואמא שלו דיברה עם הניו יורק דיילי ניוז:

"דני (דניאל) אמר שהוא פחד מהמורים. הוא הרגיש שכל בית הספר ידע מה קורה אבל צחק עליו מאחורי גבו. הם השפילו אותו".

"הבן שלי לא היה צריך למות כדי שישמעו אותו. יש משהו בעייתי עם מבוגרים בעמדות סמכותיות כשילדים לא יכולים לפנות אליהם לעזרה".

"אף הורה לא אמור לקבור את הילד שלו".

dn2

אמא של דניאל צודקת לחלוטין. מורים אמורים להיות רגישים ולדעת מתי ילד צריך עזרה, ותמיד להיות נגישים ורגישים למצוקות של התלמידים שלהם. דניאל הרגיש שהוא לא יכול לפנות אליהם, וזה בלתי נסלח.

האבא הזה 'התחתן' עם בתו בת 16 החודשים בגלל סיבה שתשבור לכם את הלב לרסיסים

אנדי ברנרד הבטיח להעניק לבתו את חתונת חלומותיה יום אחד. אבל כאשר היא אובחנה עם סרטן סופני, האב האמיץ היה נחוש למלא את הבטחתו.

עם שני בנים, אנדי וסמי ברנרד היו כל כך שמחים לפגוש את בתם התינוקת – פופי-מאי בשנה שעברה.

pp1

"מהרגע שגילינו שפופי-מאי היא בת, אמרתי שיום אחד תהיה לה את חתונת חלומותיה", אמר אנדי.



אבל, בגיל 16 חודשים, פופי החלה לסרב לאוכל והפכה רדומה. אחרי מספר ביקורים אצל הרופא, הם סוף סוף גילו שלפופי יש גידול גדול בבטן.

pp2

פופי אובחנה עם סרטן כליות נדיר שהתפשט במהירות ללב ולריאות. מכיוון שטיפולי הכימותרפיה לא עבדו, הרופאים אמרו להורים שיש לילדה הקטנה רק כמה ימים לחיות.

ההורים החליטו להפסיק את טיפולי הכימותרפיה הלא יעילים ולהביא את פופי הביתה לחתונה שהובטחה לה.

pp3
"מעולם לא חשבתי שכך זה יהיה", אמר אנדי. "הלב שלנו שבור לנצח, אבל רציתי לשמור על ההבטחה לנסיכה שלי. זה לא היה כפי שדמיינתי, אבל היא קיבלה את יום חתונתה".

הם הלבישו את פופי בשמלה לבנה והיא לוותה לאורך המעבר על ידי אמא סמי, והאחים שלה, ריילי בן ה 6, וג'נסן-ג'יי בן ה 4, ושם היא 'התחתנה' עם אביה.

pp4



"היא נראתה כל כך יפה. אבל אף אחד לא יכל לומר את הנדרים שנכתבו מכיוון שכולם בכו בלי הפסקה".

pp5

עכשיו, אנדי וסמי מקווים שהם יוכלו לעורר מודעות למחלה שפקדה את פופי ובתקווה לחסוך את העצב והכאב ממשפחה אחרת.

"המשאלה היא מודעות גדולה יותר בשמה של פופי-מאי. ילדתי מלאך ובקרוב היא תהפוך לאחד".

pp6

"הכאב הוא אדיר, אבל על ידי כך שנדבר על זה אולי נעזור להורים אחרים להציל את הילד שלהם", אמרה סמי.

אתם יכולים לתרום ל GoFundMe של המשפחה כאן.