אדם בן 26 אובחן עם גידול שאי אפשר לנתח, עכשיו הוא חושף את התסמינים המוקדמים שחווה

לאחר שחווה כמה תסמינים של סחרחורת, גבר בן 25 מאיווה אובחן עם גידול נדיר ואגרסיבי שהתמזג עמוק בתוך גזע המוח שלו – כזה שרופאים קבעו כי לא ניתן להסיר בניתוח.

מייקל ג'ונס, מכונאי דיזל המתגורר בסיואקס סיטי, איווה, חי את מה שרוב האנשים היו מחשיבים כחיים בריאים ויציבים, כאשר הסימנים הראשונים לבעיה הופיעו במהלך טיול למיניאפוליס בתחילת שנת 2025.

"אז התחלתי להתעורר בבקרים ולהרגיש באופן אקראי בחילה חזקה מאוד מסיבה כלשהי," אמר ג'ונס, כיום בן 26, לאתר The Patient Stories.

במחשבה שאולי אכל משהו שלא הסכים איתו, הוא ניסה להמשיך בשגרת יומו, אך התסמינים נמשכו והתגברו ברגע שחזר לביתו. בסופו של דבר, המצב הפך את השכיבה על הגב לכמעט בלתי אפשרית מבלי לעורר התקפי סחרחורת עוצמתיים.

"כאילו אתה עולה על רכבת הרים ופשוט לא יכול לרדת ממנה," אמר ג'ונס לתחנת הטלוויזיה KTIV בסיואקס סיטי.

אוזניים ועיניים

ג'ונס הסביר כי לקח חופשה מהעבודה בתקווה להתאושש, אך התחושות רק החמירו. המצב היה קשה במיוחד לאור הדרישות הפיזיות של עבודתו, שחייבה אותו לבלות שעות ארוכות בשכיבה מתחת למשאיות כבדות.

לאחר שביקר אצל הרופא שלו, עלה החשד שהוא סובל מ"קריסטלים באוזניים" – הסבר נפוץ לוורטיגו הקשור לאוזן הפנימית – ומניסטגמוס (ריצוד) בעיניים: "אם הייתי מסתכל לגמרי לאחד הצדדים, העיניים שלי היו קופצות קדימה ואחורה," הסביר ג'ונס.

פנים שמוטות

רק כאשר הצד הימני של פניו החל להישמט, הדאגה עלתה מדרגה.

"אז שלחתי הודעת טקסט לרופא שלי," אמר ג'ונס. "הראיתי לו תמונה של הפנים שלי."

הרופא דחק בו להגיע לבית החולים "מיד" לצורך בדיקת MRI שחשפה גוש בגזע המוח שלו – רגע שהעביר גל של פחד גם בו וגם באמו, סונורה סוורדס.

"זו הייתה הפעם הראשונה באמת שהלב שלי צנח לחלוטין," אמרה סוורדס ל-KTIV.

גידול שהתמזג עם גזע המוח

מכיוון שהמשאבים הנוירוכירורגיים בסיואקס סיטי היו מוגבלים, ג'ונס הועבר לבית החולים 'מרסי', שם בוצע MRI נוסף ואפשרות לניתוח נדונה בתחילה. עם זאת, חוסר הוודאות לגבי מיקום הגידול ומיקומו הרגיש ליד גזע המוח הובילו את הרופאים להפנות אותו למתקן באומהה לצורך בדיקות הדמיה מתקדמות יותר.

"ואז זה היה הרגע שבו הם אמרו לי שיש גידול של 2 סנטימטרים בתוך גזע המוח שלי," אמר ג'ונס. "הוא התמזג עם קירות גזע המוח שלי."

'פשוט התפרקתי'

החדשות היו כמעט בלתי אפשריות לעיכול. הוא נזכר שהרגיש "קהות חושים חזקה" כאשר הרופאים הסבירו לראשונה מה זה אומר. ברגע רגשי שזעזע אפילו את צוות בית החולים, הוא הסיר בשקט את המוניטורים הרפואיים ויצא מהחדר יחד עם אשתו בקה וחברו הטוב ביותר. הם מצאו מקלט בקפלה סמוכה, שם כובד האבחנה הכה בו לבסוף.

"שם הכל הכה בי, ופשוט התפרקתי," הוא אמר.

'נסים במאיו'

הימים הבאים הביאו שברון לב נוסף. נוירולוג מסר את פסק הדין המר – הגידול אינו ניתן לניתוח. סונורה, שלא הייתה מוכנה לקבל תבוסה, הסיעה את בנה ישירות למאיו קליניק (Mayo Clinic) ברוצ'סטר, מינסוטה.

"נסענו הביתה, והיו לי אנשים בחיים שאמרו, את יודעת, 'תגיעי למאיו… הם יכולים לחולל נסים במאיו'," אמרה סוורדס. "בלי תור, בלי כלום."

כשנכנסה לחדר המיון, היא התחננה בפני רופא שיעזור לבנה, והרופא השיב לה: "אנחנו נעזור לכם."

אבחנה של סרטן מוח נדיר

תוך ימים ספורים, הצוות במאיו הציע הזדמנות שאחרים לא נתנו – ביופסיה, למרות המיקום הרגיש של הגידול.

ד"ר איאן פארני, נוירוכירורג במאיו קליניק, הסביר את הסיכונים: "אני יכול לבצע את הביופסיה. יש סיכוי של כ-85% שתצא מזה נורמלי לחלוטין, כאילו כלום לא קרה. יש גם סיכוי של 15% לנזק כלשהו, וסיכוי של פחות מ-1% למוות."

ג'ונס הסכים, וההליך בוצע בהצלחה, אם כי הוא הותיר אותו עם שיתוק פנים חלקי ושיתוק על שם בל (Bell's palsy) בצד אחד, יחד עם חולשת שרירים מתמשכת ועין ימין שכבר לא יכלה להיסגר לחלוטין.

למרות האתגרים, הביופסיה אישרה שג'ונס סובל מגליומה דיפוזית של קו האמצע (DMG), סרטן מוח נדיר ואגרסיבי הידוע בעמידותו לטיפולים, כזה שלא ניתן להפריד אותו מהרקמה הסובבת.

תקווה

עם זאת, בתוך חוסר הוודאות, היה שביב של תקווה. המומחים במאיו קליניק שילבו אותו בניסוי קליני הכולל קורס מרוכז של טיפולי הקרנות, שעד יולי הביא לייצוב הגידול, על פי KTIV.

באוגוסט 2025, במהלך סריקת מעקב במאיו, הרופאים דיווחו כי הגידול למעשה התכווץ, מה שהעניק את הסימן הממשי הראשון לכך שהטיפול עשוי לעבוד.

במחשבה לאחור על כל מה שעבר, ג'ונס שיתף מסר עוצמתי על האופן שבו ההבנה שלו למושג "תקווה" השתנתה. "בהתחלה, לפני האבחנה שלי, 'תקווה' הייתה רק מילה," הוא אמר ל-The Patient Story. "אבל עכשיו, לתקווה יש משמעות אחרת עבורי. זה מה שמביא לי קצת שמחה בחיים שלי. זה מה שנותן לי את הביטחון להמשיך. זו הסיבה שאני מתעורר בבוקר."

הוא הוסיף: "אף אחד לא מצפה לחלות בסרטן. אני בהחלט לא ציפיתי. הייתי בריא, לא היה איתי שום דבר לא בסדר, ובדיקות הדם שלי היו תקינות לגמרי. וכל זה התחיל פשוט מזה שהרגשתי סחרחורת, כי לא יכולתי לשכב שטוח על הגב."

אנא ספרו לנו מה דעתכם על המסע של מייקל ג'ונס, ולאחר מכן שתפו את הסיפור הזה כדי שנוכל לשמוע מה יש לאחרים לומר!

"היי אבא, אני לא מרגישה טוב, תוכל לקחת אותי לרופא?" אך האבחון היה גרוע מהמצופה

הסתיו כבר כמעט כאן, ויחד איתו מגיעים הצינונים, שיעולים, ודלקות גרון. רובנו רוצים להיכנס לתרדמת חורף כאשר אנחנו מרגישים את הקור עד שמזג האוויר החם חוזר.

כאשר שיילה מיצ'ל בת ה 16 החלה להרגיש חולה, היא חשבה שזו בסך הכל דלקת סינוסים, אבל כדי להיות בטוחה היא ביקשה מאבא שלה לקחת אותה לרופא.

אבל הרופאים גילו שזו ממש לא סתם דלקת סינוסים, ועבור שני אנשים, העולם שלהם עמד להתמוטט.

יום למחרת אבא טום אסף את שיילה אחרי בית הספר ולקח אותה לרופא עם הבטחה שאחר כך הם יכלו לארוחת ערב.

כשהרופאים בדקו את שיילה הם גילו גידול סרטני שתפס שני שליש מהחזה הקטן שלה. הוא גרם לאחת הריאות שלה לקרוס.

אחרי החדשות הקשות השניים אכן הלכו לאכול ארוחת ערב אבל כל מה שהאבא והבת יכלו לעשות זה להזיז את האוכל בצלחת, כשהם לא יודעים שהם עומדים לאכול את 450 הארוחות הבאות שלהם בבית החולים.

שיילה אובחנה עם מחלת הודג'קינס דרגה 4 וטום נאלץ לדבר על האבחון הזה עם בתו היקרה והמפוחדת

הוא גם רכש שני צמידי כסף, אחד לשיילה ואחד לו.

הוא תיאר את השיחה שוברת הלב שהייתה לו עם בתו ואמר: "דיברתי איתה על הכל ועל כלום; דיברתי איתה על הרוח ועל נוצות, ודיברתי איתה על הסרטן. דיברנו על המילה 'אומץ'. התחבקנו חזק במשך זמן רב. אני די בטוח ששנינו בכינו, והבטחנו אחד לשני שלא משנה מה, נהיה אמיצים; יחד נוכל לעבור את זה".

במהלך השנים הבאות, טום בילה מאות לילות יחד עם בתו בזמן שנלחמה במחלה הארורה. היא סבלה מאות שעות של טיפולי כימותרפיה, עירויי דם, הקרנות ומשככי כאבים רבים.

זמן קצר אחרי התחלת טיפולי הכימותרפיה, ליבה הקטן הפסיק לפעום, אז הם נאלצו להתקין קוצב לב בחזה שלה. הנערה האמיצה הזו לא הפסיקה להילחם, כשאביה לצידה.

טום החזיק את השיער של בתו כשהקיאה, החזיק את ידה כאשר השיער שלה נשר. הם בכו יחד, הם צחקו יחד, והם ניסו להיות אמיצים יחד.

יום אחד הם קיבלו את החדשות שאף אחד לא רוצה לשמוע, במיוחד נערה צעירה שכל החיים לפניה – הרופאים אמרו לטום שאין עוד מה לעשות עבור שיילה.

בפוסט קורע לב טום כתב מה הוא נאלץ לעשות:

"איך לעזאזל אהיה מספיק אמיץ כדי להגיד לבת שלי שהיא הולכת למות? שמעתי פעם ציטוט שמסכם את הדברים עבורי. 'האם אדם יכול להיות אמיץ אם הוא מפחד?…זו הפעם היחידה שהוא יכול להיות אמיץ'. ידעתי שאני צריך להיות אמיץ בשבילה.

כמובן שניהלתי את השיחה הזו איתה, ועד כמה שזה נשמע מוזר זו הייתה השיחה הכי מדהימה, יפה, קסומה ונפלאה שאי פעם הייתה לי בחיים, ואחת שאני מקווה שלעולם לא אצטרך לעשות שוב. 

'אני עדיין אמיצה אבא?' היא לחשה לי ברכות באוזן. הנחתי את הידיים שלי על הפנים שלה והסתכלתי עמוק לתוך עיניה; התינוקת שלי הייתה עייפה והיא נלחמה בגבורה ובאומץ כל כך הרבה זמן…אבל היא הייתה כל כך עייפה…היא עדיין הייתה אמיצה, אבל כשהסתכלתי לתוך העיניים שלה, התחלתי להבין משהו: כל הזמן הזה היא לא נשארה אימצה בשבילה עצמה, היא נשארה אמיצה בשבילי!".

מספר ימים אחר כך שיילה הפסידה את הקרב שלה לסרטן. הזיכרון שלה ממשיך לחיות בקרן שטום הקים Still Brave. במילים של טום: "כדי לסיים את מה ששיילה לא הצליחה".

בבקשה שתפו את הסיפור הזה כמחווה לנערה האמיצה וגיבורה וכדי לעורר מודעות לגבי הקרן שהוקמה לזכרה.

אף ילד לא צריך להילחם בסרטן ואף הורה לא צריך לסבול כמו שטום סבל. 

היא עשתה 7 בדיקות הריון לפני שהרופאים גילו את האמת. מה הם סיפרו לה? מפחיד…

ב 2014, החיים של לואיז בראיינט היו כמו של כל אישה בת 25, חיה ועובדת מחוץ ללונדון. הייתה לה עבודה טובה, בעל אוהב, וחיים בריאים. אבל זה השתנה באופן פתאומי אחרי שהיא החלה לחוות כאבי בטן ודימום.

אבל רק אחרי שעשתה 7 בדיקות הריון וכמה ביקורים אצל הרופא הם גילו מה הייתה הבעיה…והאמת הייתה יותר חמורה משהיא יכלה לדמיין.

רק לפני מספר שנים, לואיז נהנתה מהחיים עד תום. עבדה כתחנת משטרה, כ 40 ק"מ מחוץ ללונדון, היא הייתה הכי מאושר שאפשר. 

br1

אבל הכל השתנה במרץ 2014, כאשר החלה להרגיש כאבים חדים בבטן התחתונה



br2

"אם הסתובבתי במיטה או יצאתי מהמכונית, הייתי מרגישה כאבים עזים בבטן", אמרה בראיינט. "הכאבים היו כל כך חזקים שלפעמים לא יכולתי לעמוד".

br3

אחרי שהחלה לדמם, בעלה הפציר בה ללכת לראות רופא. 

br4

למרות שהרגישה שהיא לא בהריון, לואיס עשתה בדיקה אחרי שהרופאים המליצו לה. כפי שהיא חשבה, התוצאה הייתה שלילית

br5

אבל זה לא היה מספיק. "הרופאים המשיכו לבקש ממני לעשות עוד ועוד בדיקות, בגלל שהם היו מבולבלים לגבי הנפיחות", אמרה בראיינט.

br6

כל הבדיקות היו שליליות

br7

בסופו של דבר, היא החלה להרגיש כאבים בגב התחתון ועייפות תמידית. הרופאים ערכו לה בדיקת אולטרסאונד כדי לגלות מה גורם לכל זה. 

br8

כשהגיעו תוצאות האולטרסאונד, לואיז סוף סוף קיבלה תשובה. מחובר לשחלה הימנית שלה היה גידול באורך 15 עד 20 ס"מ.

br9

"בצילום אפשר לראות שהוא תופס את כל הבטן שלי ולוחץ על האיברים, וזה מה שגרם לי לכאבים", אמרה לואיז. 

br10

על מנת להסיר את הגידול, לואיז עברה ניתוח שערך 4 שעות. בסופו של דבר הניתוח היה מוצלח, והגידול הוסר בהצלחה, יחד עם השחלה הימנית וחצוצרת הרחם. 

br11

מסתבר שהגידול היה טרטומה לא מפותח, דבר נדיר מאוד. כ 60 נשים בלבד בבריטניה מאובחנות עם גידול כזה מדי שנה. 



br12

והשנה, ההחלמה שלה הפכה לנס, כשללואיז ובעלה בן נולד תינוק חדש! איזה סוף שמח!

br13

אני לא יכול לתאר לעצמי מה היא הרגישה כשעשתה את האולטרסאונד. מצד שני, לסיפורים האלה לא תמיד יש סוף טוב. תודה לאל, שלזה דווקא היה!