הסתיו כבר כמעט כאן, ויחד איתו מגיעים הצינונים, שיעולים, ודלקות גרון. רובנו רוצים להיכנס לתרדמת חורף כאשר אנחנו מרגישים את הקור עד שמזג האוויר החם חוזר.
כאשר שיילה מיצ'ל בת ה 16 החלה להרגיש חולה, היא חשבה שזו בסך הכל דלקת סינוסים, אבל כדי להיות בטוחה היא ביקשה מאבא שלה לקחת אותה לרופא.
אבל הרופאים גילו שזו ממש לא סתם דלקת סינוסים, ועבור שני אנשים, העולם שלהם עמד להתמוטט.
יום למחרת אבא טום אסף את שיילה אחרי בית הספר ולקח אותה לרופא עם הבטחה שאחר כך הם יכלו לארוחת ערב.
כשהרופאים בדקו את שיילה הם גילו גידול סרטני שתפס שני שליש מהחזה הקטן שלה. הוא גרם לאחת הריאות שלה לקרוס.
אחרי החדשות הקשות השניים אכן הלכו לאכול ארוחת ערב אבל כל מה שהאבא והבת יכלו לעשות זה להזיז את האוכל בצלחת, כשהם לא יודעים שהם עומדים לאכול את 450 הארוחות הבאות שלהם בבית החולים.
שיילה אובחנה עם מחלת הודג'קינס דרגה 4 וטום נאלץ לדבר על האבחון הזה עם בתו היקרה והמפוחדת
הוא גם רכש שני צמידי כסף, אחד לשיילה ואחד לו.
הוא תיאר את השיחה שוברת הלב שהייתה לו עם בתו ואמר: "דיברתי איתה על הכל ועל כלום; דיברתי איתה על הרוח ועל נוצות, ודיברתי איתה על הסרטן. דיברנו על המילה 'אומץ'. התחבקנו חזק במשך זמן רב. אני די בטוח ששנינו בכינו, והבטחנו אחד לשני שלא משנה מה, נהיה אמיצים; יחד נוכל לעבור את זה".
במהלך השנים הבאות, טום בילה מאות לילות יחד עם בתו בזמן שנלחמה במחלה הארורה. היא סבלה מאות שעות של טיפולי כימותרפיה, עירויי דם, הקרנות ומשככי כאבים רבים.
זמן קצר אחרי התחלת טיפולי הכימותרפיה, ליבה הקטן הפסיק לפעום, אז הם נאלצו להתקין קוצב לב בחזה שלה. הנערה האמיצה הזו לא הפסיקה להילחם, כשאביה לצידה.
טום החזיק את השיער של בתו כשהקיאה, החזיק את ידה כאשר השיער שלה נשר. הם בכו יחד, הם צחקו יחד, והם ניסו להיות אמיצים יחד.
יום אחד הם קיבלו את החדשות שאף אחד לא רוצה לשמוע, במיוחד נערה צעירה שכל החיים לפניה – הרופאים אמרו לטום שאין עוד מה לעשות עבור שיילה.
בפוסט קורע לב טום כתב מה הוא נאלץ לעשות:
"איך לעזאזל אהיה מספיק אמיץ כדי להגיד לבת שלי שהיא הולכת למות? שמעתי פעם ציטוט שמסכם את הדברים עבורי. 'האם אדם יכול להיות אמיץ אם הוא מפחד?…זו הפעם היחידה שהוא יכול להיות אמיץ'. ידעתי שאני צריך להיות אמיץ בשבילה.
כמובן שניהלתי את השיחה הזו איתה, ועד כמה שזה נשמע מוזר זו הייתה השיחה הכי מדהימה, יפה, קסומה ונפלאה שאי פעם הייתה לי בחיים, ואחת שאני מקווה שלעולם לא אצטרך לעשות שוב.
'אני עדיין אמיצה אבא?' היא לחשה לי ברכות באוזן. הנחתי את הידיים שלי על הפנים שלה והסתכלתי עמוק לתוך עיניה; התינוקת שלי הייתה עייפה והיא נלחמה בגבורה ובאומץ כל כך הרבה זמן…אבל היא הייתה כל כך עייפה…היא עדיין הייתה אמיצה, אבל כשהסתכלתי לתוך העיניים שלה, התחלתי להבין משהו: כל הזמן הזה היא לא נשארה אימצה בשבילה עצמה, היא נשארה אמיצה בשבילי!".
מספר ימים אחר כך שיילה הפסידה את הקרב שלה לסרטן. הזיכרון שלה ממשיך לחיות בקרן שטום הקים Still Brave. במילים של טום: "כדי לסיים את מה ששיילה לא הצליחה".
בבקשה שתפו את הסיפור הזה כמחווה לנערה האמיצה וגיבורה וכדי לעורר מודעות לגבי הקרן שהוקמה לזכרה.
אף ילד לא צריך להילחם בסרטן ואף הורה לא צריך לסבול כמו שטום סבל.