תגית: ספורט

נוריץ' סיטי משלימה עונה חלומית ועלייה לפרמייר ליג ועליית ליגה שניה ברצף של שנתיים הישר מהליגה השלישית. פול לאמברט מוביל את הקנריות מדרום מזרח אנגליה לעבר פסגות חדשות.

בסוף עונת 2004-2005 הובסה נוריץ' 6-0 בידי פולהאם וגורל הירידה שהיה ידוע מראש נחרץ סופית ונוריץ' ואוהדיה המסורים נאלצו להיפרד מהפרמייר ליג.
מאז הקבוצה דישדשה בין מרכז לתחתית הטבלה בליגת המשנה וחיפשה את דרך המילוט חזרה במעלה הליגות.

הישועה הגיעה בדמותו של פול לאמברט, בקיץ 2009 לאחר שנשרה גם מליגת המשנה לליגה השלישית מונה לאמברט למחליפו של בראין גאן שוער העבר של הקבוצה, שניסה להשאיר את קבוצתו האהובה בליגת המשנה, אך לא צלח את המשימה.

לאמברט הסקוטי, שחקן עם עבר מפואר בסלטיק ועונה בבורוסיה דורטמונד בה זכה עימה בליגת האלופות בשנת 1997, ובכל זאת לא מן השמות בולטים שרבים זוכרים גם אחרי פרישתם. הוא היה קשר אחורי קשוח, בעל יכולת מנהיגות שאפשרה לו גם להיות הקפטן של אותה סלטיק, וכנראה שזה מה שגם בונה אותו למאמן צעיר ומצליח.

לאמברט אמנם לא הצליח במיוחד בקבוצה הראשונה שאימן בה, ליבינגסטון הסקוטית, אך מאז הקריירה שלו בנסיקה אדירה. את וויקומב הצנועה הוא הוביל הישר מהליגה השלישית לחצי גמר גביע הליגה והפסיד רק במשחק חוזר לצ'לסי הגדולה. אחרי שמחץ עם קולצ'סטר את נוריץ' של אותו בראין גאן 1-7 במחזור הפתיחה של עונת 2008-9, הוא נחת כאמור בקרו רואד של נוריץ', תוך שנוריץ' נאלצה לשלם תמורתו פיצויים בסך 425 אלף פאונד לקולצ'סטר, והוא החליף את גאן המפוטר.

מאז נוריץ' לא עצרה והעפילה בתום העונה שעברה חזרה לליגת המשנה לאחר עונת אחת בלבד, אך לאמברט לא עצר ושאף להתמודד על עלייה לפרמייר ליג. הוא הביא את גרנט הולט, סקורר במונחי ליגות המשנה באנגליה, הביא את אנדרו סורמן מוולבס, שחקן ממוצא דרום אפריקאי שנחשב כישרון מימיו בסאות'המפטון, ואת סטיבן יוז שבעברו שיחק בגלזגו ריינג'רס ומוסיף ניסיון רב במרכז המגרש.

צעירים שרצו דקות משחק כמו דני פאצ'קו מליברפול והנרי לנסברי מארסנל מחזקים אף הם את הסגל, וגם ההגנה חזקה עם ראסל מרטין, רוב אדוארדס ויינס אסקו הדני.
לאמברט מוציא את המיטב משחקניו ובניגוד לכל הציפיות הצליחו וחרף הסגל הפחות נוצץ מקבוצות צ'מפיונשיפ רבות אחרות העפילו הבחורים מקרו רואד ליגה, לאחר שער ניצחון של החלוץ סימאון ג'קסון הקנדי וניצחון 0-1 על פורטסמות'. בעונה הבאה הם צפויים לפגוש את צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד והסיטי בליגה הבכירה.

כמובן שהסגל יצטרך לעבור שינויים משמעותיים כדי לא להידמות לברנלי שלא השקיעה ברכש ומיד מצאה עצמה חזרה בליגת המשנה, אבל אפשר לסמוך על לאמברט שימשיך בדרכו לפסגה וידאג שבחוריו לא יהיה צאן לטבח גם מול האריות מהפרמייר ליג, הרי מדובר ב"קנריות", והן לעולם לא מפסיקות לשיר.

לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הכוכבים הגדולים בורחים בהיותם צעירים למועדוני הצמרת באירופה, אך האם הגעתן של פורטו, בנפיקה ובראגה למעמד חצי גמר הליגה האירופית לא מעידה על שינוי כיוון? או שמא מדובר בשילוב מאסיבי של שחקנים זרים שגורמים לנסיקה של הכדורגל הפורטוגלי? חצי האי האיברי מציג כדורגל שובה עין, ולא רק בליגה שבצידו המזרחי.

הליגה בפורטוגל נמנית על ליגות הצמרת האירופאיות, אך אין מציינים אותה בשורה אחת עם זו האנגלית, האיטלקית, הספרדית והגרמנית.
היא נחשבת לאורך שנים ליצואנית דגולה של כדורגלני פאר שעיטרו את אותן הליגות. רוי קוסטה, לואיס פיגו, ריקרדו קרבאליו, נאני וכמובן גם כריסטיאנו רונאלדו הם רק חלק מאותם שמות שהחל משנות ה-90 המאוחרות מוכרים לכל חובב כדורגל עולמי.

אמנם פורטו כבר זכתה בליגת האלופות בשנת 2003 תחת שרביטו של מוריניו, בנפיקה עשתה זאת כמה עשורים קודם לכן ביחד עם אוזביו האגדי, ואפילו ספורטינג ליסבון טעמה את המנון ליגת האלופות לא פעם, אך הנהנית העיקרית משחקני הצמרת היא הנבחרת הפורטוגלית, הנחשבת לנבחרת מצוינת, אך עתה אולי זו שעתה של הליגה המקומית להנות מאותם הכשרונות.

פורטו לאורך שנים משתתפת קבועה בליגת האלופות, אך שחקנים פורטוגלים וכמוהם זרים משמשים בה לתחנת מעבר בדרך. לוצ'ו גונזלס,מריו ג'ארדל, ויטור באהיה וריקרדו קרבאליו הם רק חלק מאותם אלו שלבשו את המדים הכחולים לבנים בדרכם לפסגות אחרות. העונה תחת שרביטו של אנדרה וילאס מציגה פורטו את אחת הקבוצות הזוהרות בתולדותיה עם התקפה קטלנית בראשותם של הולק הברזילאי העצום, וראדמל פלקאו הקולומביאני המצוין שמרשית ללא הפסקה.

את הליגה הם מובילים בהפרש עצום, בליגה האירופית הם חלפו על פני צסק"א מוסקבה ובדרך לחלוף גם על פני ויאריאל לאחר 1-5 מדהים במשחק הראשון, ובהחלט ניתן לומר כי מדובר באחת הקבוצות הטובות באירופה כיום. רבים מסמנים את וילאס כיורשו של מוריניו, אם כי וילאס דוגל בכדורגל התקפי לחלוטין ולראייה התצאות הללו.

בנפיקה, האלופה היוצאת, גם היא עתירת כוכבים, וביקור באצטדיון "האור" מגלה את העוצמות הטמונות במועדון הזה, ואת גודלו. לא רק העבר של המועדון מעיד על כך, אלא גם שורת כוכבים כמו פאביו קונטראו, לואיזאו, אוסקר קרדוסו ופבלו אימאר שלא ממהרים לעזוב חרף הצעות מקבוצות צמרת ברחבי היבשת.

על ספורטינג ליסבון עוברת עונה לא קלה, אך בחירתו לנשיאות של גודיניו לופס עלולה לשנות את התמונה עבור הירוקים מליסבון ולהפוך אותם לגורם מאיים לא רק בזירה המקומית, אלא גם להתחקות אחר שאר יריבותיה מהליגה המקומית ולהיאבק על אחד התארים האירופים.

המפתיעה ביותר היא ספורטינג בראגה, שהתברגה במפתיע בשלב חצי הגמר של הליגה האירופית תוך שהיא מדיחה את ליברפול של דלגליש. מבט על הליגה המקומית יגלה כי היא סיימה שניה אשתקד והעונה מקדימה את ספורטינג ליסבון בטבלה, וזהו לא דבר של מה בכך כי הרי מדובר באחת משלוש הגדולות של פורטוגל.

בראגה מציגה קבוצה לוחמת ומאומנת, ולא נופתע אם תהפוך לגורם קבוע בצמרת דבר שכמובן יוסיף מימד של ליגה איכותית יותר. הוגו ויאנה הוא אחד מאותם פורטוגלים שהבין כי אפשר לחזור הביתה לליגה המקומית ולהנות מכדורגל טוב.

ובכל זאת אולי נכון לומר כי הצעירים המקומיים אכן לוטשים עיניהם לעבר הליגות שבחוץ ועל כן הקבוצות מסתמכות על כוח רב לאומי. ספרדים שלא מצאו מקום במדי ריאל מדריד או ברצלונה, ארגנטינאים, קולומביאנים, אורוגוואיים ובעיקר ברזילאים ממלאים את סגלי הקבוצות. הברזילאים מרגישים נוח מטעמי שפה, ואפשר רק לציין את פפה ודקו ככאלו שבחרו לייצג את הנבחרת הפורטוגלית ולא את זו של הסלסאו.

פרדי גוארין, מקסי פריירה, אדוארדו סאלביו, ניקולאס אוטמנדי, מתיאס פרננדס, וטימו הילדברנד הם חלק מאותם הזרים שהבינו כי יש לאן לנסוע גם אם אינך מוצא מקום בסגלים של אחת מקבוצות ה"פרמייר ליג", ה"לה ליגה" או ה"סרייה א", ואחרי עונה שכזו ישנה ההרגשה כי רבים כמותם יזרמו לחצי האי האיברי, אבל לצידו המערבי, ויבנו ליגה אימתנית בה קבוצות כמו ויטוריה סטובאל, לייריה או גימראייש יהוו את הבראגה הבאה.

לטור Mercy-Side No More
לטורים נוספים של גיא גלבוע
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

היא אמנם מייצגת נסיכות קטנה, משחקת באצטדיון מפואר, מחלקת הנוער שלה משבחת צעירים ועד לפני כמה שנים היא גם הייתה חברת צמרת קבועה בצרפת ובאירופה.
העונה עוברת על מונקו עונה גרועה וסכנת הירידה ממשית, האם זהו סופה של קבוצה ללא אוהדים?

תיירי הנרי, פטריס אברה, יורי דז'ורקאף, רפא מרקס, פביאן בארטז, ג'ורג' וואה, דויד טרזגה, עמנואל פטי, כולם כדורגלני עבר גדולים שעברו במונקו בדרך להפיכתם לכוכבים ברמה עולמית.
איזה עבר מפואר היה לאדומים לבנים מהנסיכות הצרפתית הקטנה, הם היו חברים בצמרת הליגה הצרפתית מסוף שנות ה-90 ועד אמצע שנות האלפיים, הם אפילו הגיעו לגמר ליגת האלופות ונוצחו על ידי פורטו של מוריניו בשנת 2004.

אחרי אותה עונת שיא עזבו הכוכבים הגדולים, ומונקו החלה לנסות לבנות עצמה מחדש, לאסלו בולוני הרומני, פרנצ'סקו גוודלין האיטלקי, לא ממש הצליחו במשימה הזו, ולא יצרו את אותה היציבות שהייתה תחת דידייה דשאן. התקוות הופנו אל עבר מחלקת הנוער של המועדון אשר טיפחה כמה שחקנים שהיו אמורים לסחוב אותם חזרה לצמרת. פרדריק נימאני, יאניק סאגבו, דיסטל זולה ויוהאן מולו כולם היו חלק מאותם תוצרי מחלקת נוער, חברים בנבחרות הצעירות של צרפת שזוכות בדרך כלל להצלחה בטורנירים לגילאים צעירים, אלא שכיום הם מושאלים למועדונים בליגות נמוכות, ומוכיחים כי משהו במועדון לא עובד כמו שצריך.

היא אמנם נוצחה בגמר הגביע הצרפתי אשתקד על ידי פ.ס.ז', אך את הליגה סיימה רק במקום השמיני בדרך לעוד עונה מאכזבת. גי לאקומב קיבל את המושכות לעונה נוספת והתקוות לחזור למרכז במה גדלו כאשר החלוץ הרומני, דניאל ניקולאי הגיע מאוקזר ופטר הנסון השבדי הותיק הצטרף מראן, ובכל זאת מונקו חוותה פתיחת עונה רעה שהובילה לפיטוריו של לאקומב.

מחליפו לוראן באניד, חזר לקבוצה מגלות בנסיכויות המפרץ, ומיד צירף אליו את הגינאי פאסקל פיינדונו שחזר לליגה הצרפתית, ובכדי להוסיף מימד של כוח צורף גם מאמאדו דיארה שהגיע לאחר שלא בדיוק נספר בידי מוריניו בריאל מדריד. יחד עם החלוץ הדרום קוריאני המצויין צ'ו –יאנג פארק התקוות לצאת למסע היחלצות מהתחתית היו גבוהות, בכל זאת הסגל של מונקו עולה על זה של יריבותיה לתחתית, אך כאשר הקבוצה מפסידה פעמיים לעולה החדשה ברסט, מנוצחת על ידי ולנסיין, יריבתה לתחתית, ובמחזור האחרון על ידי נאנסי מהתחתית גם כן, אין זהו פלא כי מונקו מרוחקת מרחק 3 נק' מאוקזר  (שגם היא התרסקה בעקבות השתתפות בליגת האלופות העונה) שנמצאת מעל לקו האדום.

בכל זאת ישנו שיפור מסוים ביכולת וכשנותרו שמונה מחזורים לסיום העונה, כל משחק יחשב לגמר גביע ובו לא תרצה לרדת מונקו מנוצחת כמו בגמר אשתקד. כבר במחזור הקרוב תפגוש מונקו את האחרונה ארלה במאבק מפתח שאם אותו לא תנצח יכול להיות שהדרך לליגת המשנה תהיה סלולה.

ראוי לזכור כי למונקו מעולם לא היה קהל אוהדים תומך, ברוב המשחקים האצטדיון הלא גדול סטאד לואי השני אשר מכיל 18,500 כלל לא מתמלא, וכנראה שלא נזכה לראות קהל שתומך ודוחף את השחקנים למלחמה על ההישארות בליגה, ומאידך גם אם הקבוצה תרד כנראה שיותר מידי דמעות לא ישפכו ברחבי הנסיכות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כשהיינו ילדים תמיד היינו מתווכחים בחבר'ה מה יותר חשוב – כישרון או עבודה קשה. אני תמיד החזקתי בדעה שלא משנה כמה כשרון יש לך, אם לא תעבוד קשה, דבר לא יעזור והכישרון יעלם. יש לכך לא מעט דוגמאות אבל אני תמיד אוהב לתת את הדוגמה של נדב הנפלד – לא השחקן הכי כשרוני, לא הכי מהיר, לא הכי טכני אבל אחד שהמטרה עומדת לנגד עיניו והוא יעבוד קשה עד שישיג אותה.

בדיוק כזו היא מכבי תל אביב מודל 2010-11. יכול להיות שיש כמה שחקנים כישרוניים ויש גם כמה אתלטים שמסוגלים לקפוץ רחוק יותר, גבוה יותר, מהר יותר אבל להבדיל מהקבוצה הגדולה של אמצע העשור הקודם, הקבוצה הזו נסמכת בעיקר על עבודה קשה, עבודה שמגיעה מראש המערכת המקצועית – דיוויד בלאט.

את העונה התחילה הקבוצה בתבוסה כואבת לקאחה לבוראל. לא היה אחד (לרבות עבדכם הנאמן) שחשב שהעונה הזו הולכת לכיוון חיובי. עברו חמישה חודשים והנה, אנחנו עומדים בפתחה של סדרת הטוב מחמישה משחקים בין מכבי תל אביב לאותה קאחה לבוראל על הזכות לשחק בפיינל פור שייערך במאי בברצלונה.

נכון, נראה שהקבוצה נמצאת בתקופה קצת פחות טובה אחרי ההפסד הביתי לברצלונה, שגרר אחריו עוד שני הפסדים- בליגה לחולון (כן, כן, הפסד… לנצח את חולון בשש הפרש בעונה בה הקבוצה רומסת כל יריבה שעומדת בדרכה, זה הפסד) וביורוליג לרומא (במשחק חסר חשיבות, אך יחד עם זאת משחק שהיה חשוב למוראל), אבל אנחנו נמצאים בפתחה של הישורת האחרונה ומכבי מגיעה לשם במצב מצוין. למה מצוין? כי כמו שנאמר – מכבי תל אביב היא קבוצה שיודעת לעבוד קשה ותמשיך לעשות כך עד שתגיע למטרה.

דיוויד בלאט יודע באיזה מצב הקבוצה צריכה להגיע למשחק הראשון בסדרה ב 22 למרץ. הוא יודע שהוא צריך להחזיר את אידסון להיות אותו שחקן של תחילת העונה. הוא יודע שהוא צריך לעבוד עם מצ'באן בעיקר בצד המנטאלי (כי הרי די… נגמרה כבר מזמן תקופת ההתאקלמות). הוא יודע שהוא צריך את פרקינס ופארגו נושכים כמו שרק הם יודעים לנשוך. הוא יודע שהוא צריך שבלו ופניני יאפסו את הידית והוא בעיקר יודע שאם כל זה יקרה, תהיה למכבי את ההזדמנות לנקום בברצלונה על שני ההפסדים בשלב ה Top 16  ועוד בביתה שלה, לעיניי הקהל שלה (אע"פ שנראה לי שלזליקו אובראדוביץ' יש תוכניות אחרות).

ניפגש במאי!

לטור יורוליג או ליגה ישראלית? עונתה של מכבי תל אביב
לטור מכבי תל אביב של השנה – הגנתית, לוחמת, נחותה
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מכבי אלקטרה תל אביב של השנה היא קבוצה שכיף לראות אותה. הגנתית, לוחמת, חכמה. צמד גארדים לא מוכרים אבל אתלטים בחסד, סנטר גדול בעל אחוזי סיום גבוהים מתחת לסל ומאמן פיקח בעל אוריינטציה הגנתית. כל אלה, הפכו את מכבי תל אביב של השנה לקבוצה שמפרקת קבוצות יורוליג בקלות יתרה.

אין עוררין על כך שמכבי תל אביב השנה היא קבוצה שקל להתחבר אליה. בעיקר בגלל הלחץ על היריב שיוצר שיגעון שמעיף את היכל נוקיה באוויר.

אתם בטח שואלים מתי יגיע האבל?

אז עכשיו הוא יגיע. מכבי תל אביב ניצחה ב –  30 הפרש קבוצות שהמגבלות שלהן עולות בהרבה על כישרונם. קבוצות מליגת העל שלנו או קבוצות יורוליג נחותות אינטילגנטית ומנטאלית כגון לובליאנה ורומא. יחד עם זאת, מכבי תל אביב נחותה מול קבוצות אשר להן גבוהים חכמים שיודעים לקלוע מבחוץ. ובכלל נדמה שחסר לה השנה הגרוש ללירה כדי להתמודד מול האימפריות של היורוליג. ראינו את הבעיות של מכבי תל אביב נחשפות כבר במשחק הראשון ביורוליג מול קאחה לבוראל וגם מול ברצלונה.

מכבי סובלת מגבוה עם יד קטלנית מבחוץ, לכן דרוש במכבי גבוה בעל רגליים זריזות מספיק שיכול לשמור על גבוה אקטיבי . אליהו זריז אבל אף פעם לא יידע לשמור. ריצ'ארד הנדריקס יכול להיות אופציה, אבל רוב הזמן הוא משחק בעמדה 5 ולא 4. מילאן מצ'באן איטי ולא אתלטי מספיק. בנוסף, למכבי תל אביב חסר גארד נוסף עם קליעה אבסולוטית. היה שחקן כזה שנה שעברה, אחד בשם אלן אנדרסון. רק שהוא הצליח לחרב את מכבי אשתקד וכמעט עשה זאת גם לברצלונה עם העבירה הטיפשית שלו על פרקינס במשחק בשבוע שעבר.

מי שהיה אמור לפרוח השנה הוא צ'אק איידסון. אולם לפני מספר ימים במשחק ברצלונה ראינו שבמאני טיים הוא קורס. לסיכום, אם נסתכל קדימה, החלק הרע הוא שפנאתיינאקוס כנראה תחכה בהצלבה, מה שאומר שעוד עונה תגמר בלי פיינל פור. החלק הטוב הוא שיש על מה לבנות לעונה הבאה וזה משהו שבשנים האחרונות היה קשה להגיד על האימפריה הצהובה מהכדורסל.

לטור יורוליג או ליגה ישראלית? עונתה של מכבי תל אביב
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כולם מדברים על זה וההתרגשות כבר באוויר, ביום שני הקרוב זה הולך לקרות- הסופר קלאסיקו הספרדי, קרב הענקים בין שני המועדונים הגדולים בספרד, בין השמות הכי גדולים בכדורגל, בין שני המאמנים הכי מוכשרים כיום ואם מישהו עדיין לא הבין על מה אני מדבר אז ביום שני ברצלונה תארח את ריאל מדריד בקאמפ נואו.

אני אישית כבר קוסס ציפורניים בציפייה למפגש המסקרן הזה. אם בשנים קודמות היה לי קצת מושג מה הולך לקרות, השנה הקרב הולך להיות מאוד צמוד ולא ברור איך יוכרע. שתי הקבוצות מוליכות את הטבלה (ריאל מדריד במקום הראשון עם 32  נק’ ואחריה בהפרש של נק’ אחת בלבד נמצאת ברצלונה). במחזור האחרון שהיה בשבת ראינו מה שנקרא “הצהרת כוונות” של שתי מכונות הכדורגל האלו, כשברצלונה דרסה ללא רחמים 8:0 את אלמריה (ואמאל’ה איזה משחק זה היה!). ואחריה ריאל ניצחה את אתלטיק בילבאו 5-1,כך שגם מבחינת הרמה שתי הקבוצות לא נופלות אחת מהשנייה.

אבל למה בעצם כל הבלאגן וההמולה סביב הסופר קלאסיקו? הרי זה בסה”כ עוד משחק ליגה שנתנו לו שם מגניב, אז זהו שלא… הסופר קלאסיקו הוא לא עוד משחק, הוא לא רק מאבק על המקום הראשון בטבלה, מדובר במלחמת כבוד ואגו מטורפת (ולא אני לא מדבר רק על “אגוטריפ” רונאלדו) בין שני חבלי ארץ בספרד, “קטלוניה” – אשר בירתה היא ברצלונה ו”קסטיליה” שבירתה היא מדריד, כך שהמפגש בין שני המועדונים מסמל גם את היריבות הפוליטית וההיסטורית בין שתי התרבויות.

קצת בשביל הרקע, מצד אחד יש את קטלוניה המתנגדת לממשל הספרדי (למעשה היא מייצגת את האופוזיציה) בצד השני קסטיליה שהיא מייצגת את הממשל והמלוכה בספרד. היריבות הזו קיימת כבר הרבה מאוד שנים, קטלוניה תמיד שואפת למעין עצמאות ורק לאחרונה הוכרה ע”י הממשלה הספרדית כאומה, אגב, הקטלונים אף לא מחשיבים עצמם ספרדים וכל העניין הזה מכניס הרבה להט וגורם לאווירה טעונה וחמה ביציעים. אז הקלאסיקו הוא משחק שקיבל משמעות מעבר לכדורגל וזה מה שהופך אותו למשחק הכי מתוקשר, הכי טעון והכי נצפה בעולם. אין ספק שביום שני אנחנו נראה הרבה “דם” על המגרש ולפי מה שאני רואה יש כמה דברים שיכולים להכריע כרגע את המשחק, יתרון הביתיות של ברצלונה, מי מהמאמנים עשה יותר “שיעורי בית”  ומי יקום יותר טוב בבוקר, מסי או רונאלדו. בקיצור יש למה לצפות.

בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

צ'אבי הולך לקבל בסוף החודש את הפרס הכי גדול לכדורגלן – שחקן השנה בעולם. כבר הרבה שנים שלא היה קונצנזוס כזה, ופרס כל כך מוצדק.

צ'אבי, שנה שעברה, ב – 51 משחקים סה"כ, הבקיע 7 שערים, לשם השוואה, מסי הבקיע 45 שערים, וגם בכמות הבישולים, צ'אבי לא משלים את הפער הזה, שמרחוק נראה כל כך מהותי.

אז למה אין ספק שצ'אבי הוא שחקן השנה?

קודם כל, כי הוא סמל לכדורגל אמיתי, שחקן צנוע, שקט, לא מפסיד משחקים, לא צועק על שחקנים, ולא מתלונן על שופטים. גם אוהדי ריאל מדריד לא מכחישים, שהוא היה הכי טוב השנה.

שחקן שגדל במחלקת הנוער של ברצלונה, עבר בכל המסגרות, עד שהגיע להיות הבורג הכי חשוב, במכונת הכדורגל המושלמת. אני טוען שאם אני צריך לבחור שחקן אחד לקבוצה שלי, זה קודם כל צ'אבי הרננדז, לפני המסים, והרונאלדואים, והזלטנים. הוא נראה כל כך קטן, בקושי זז, שמנמן אפילו. הוא כמעט תמיד בין המובילים בקילומטרז' הקבוצתי של ברצלונה. לדוגמא המשחק האחרון מול ויאריאל, צ'אבי רץ ב – 85 דקות (עד שהוחלף) 11.8 קילומטר כאשר רק דני אלבאס רץ יותר ממנו, והוא שיחק את כל המשחק.

אם עד לפני כמה שנים היה ספק מסוים בקשר ליכולת של צ'אבי להנהיג קבוצה כמו ברצלונה, אני חושב שמאז הגעתו של גוורדיאולה למועדון (יותר נכון, קידומו), התיאום ביניהם מושלם, צ'אבי הוא פפ, רק הרבה יותר רבגוני. המסירות הקצרות, הבעיטה לשער, הראייה המטורפת קדימה שמקבילה לג'ון סטוקטון של יוטה הגדולה, היכולת לדעת מה יקרה מתי, והרצון התמידי להיות הכי טוב, אבל בלי לצעוק את זה.

מבחינתי צ'אבי הוא השחקן המושלם. הוא הסיבה הגדולה להבדל בין ריאל מדריד לברצלונה. אם ניקח בחשבון שרונאלדו ומסי איכשהו מבטלים אחד את השני, כל אחד בתרומתו שלו, ואינייסטה מקביל לאוזיל, צ'אבי עושה כל כך הרבה יותר למשחק של ברצלונה ממקבילו  צ'אבי אלונסו. בגלל זה אני שם את הכסף על ברצלונה עוד שבועיים, בתנאי שהשחקן הכי טוב בעולם- צ'אבי הרננדז, יהיה כשיר.

לטור הרכבת דוהרת ללא מעצורים
לטור מוריניו – יחיד ומיוחד
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

יום ראשון, השעה היא 19:00 ואני עושה את דרכי חזרה הביתה מעוד יום עבודה מפרך. כן כן, עוד שעתיים מגיע הרגע שאליו לא ממש חיכיתי.

קבוצתי בית"ר "מפורקת" ירושלים הולכת לשחק בבלומפילד מול הדאבליסטים האדומים מת"א.
תחושות של אי נוחות מעורבבות עם התרגשות אדירה ודפיקות לב מואצות אחזו בי ככל שהזמן התקרב לעבר שריקת הפתיחה. רק שלא נקבל תבוסה אמרתי לעצמי, רק שיגמר בשלום…כי אם לומר את האמת, האופטימיות הייתה רחוקה ממני שנות אור.

לאורך ההיסטוריה של המפגשים בין שתי הענקיות האלה (לא משנה המיקום שלהן בטבלה) תמיד היה לנו קשה נגד הפועל תל אביב. גם בתקופות שרצנו לאליפות הם תמיד ידעו לבוא לעקוץ אותנו ב – 1:0 קטן וללכת הביתה כמו גדולים. ובתקופות הרעות שלנו תמיד היינו מגיעים לבלומפילד ויוצאים עם 4 שערים, ראש למטה וכמובן הס מלהזכיר את השער של ערן זהבי בדקה ה – 90 אצלנו בבית לפני חצי שנה.

כבשה שחורה כבר אמרנו?

המשחק החל, בית"ר ירושלים מניעה כדור בסבלנות, סוגרת הרמטית את החלק המסוכן של הפועל תל אביב, וכבר בדקה הרביעית עמית בן שושן יכול היה להקפיץ אותי באוויר, אבל אניימה המצוין דאג להשאיר אותי רגוע על הכיסא.
נגמרה המחצית בתוצאה מאופסת, אמרתי לעצמי, כל הכבוד על הלחימה אבל יש עוד מחצית שלמה.  נשמתי לרווחה, יש לי רבע שעה כדי להירגע ולחזור לעוד 45 דקות ללא נשימה.
אמרתי לעצמי, נקווה שלא יגמר להם הכוח ושנסיים את המשחק הזה כמו שהתחלנו אותו.

המחצית השנייה החלה, בית"ר ירושלים תוקפת ותוקפת, ומחמיצה ומחמיצה מול אניימה ואני מרגיש שזה היום שלנו. עוד התקפה, ועוד התקפה. שריקת הסיום הגיעה ואני עמדתי בגאווה בבית מול הטלוויזיה והרעתי לשחקנים בצהוב שחור, אכן גאווה בית"רית!

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט