תגית: אלונה ברקת

לפני כשנה כתבתי כאן על הקשר החדש בין הפועל באר שבע לאלישע לוי, שמונה אז למאמנה. ראיתי הרבה פוטנציאל לשדרוג בעקבות המינוי הזה, אבל בסופו של דבר התוצאות היו איומות.  במקום פלייאוף עליון ומשחק יעיל קיבלנו קבוצה שנחלצת מהירידה רק במחזור האחרון ובעלת אחת ההתקפות הגרועות בליגה.

המיקום הסופי שלה, שמיני בטבלה, בהחלט משקר. היא לא השיגה אותו בזכות, אלא רק בגלל החולשה הגדולה של מרבית הקבוצות מהפלייאוף התחתון של עונת 2012-2013. בסיום משחק הנעילה היתמם לוי ולא היה מוכן להגדיר את העונה הזאת ככישלון למרות שהוא יודע שזאת לא האמת. מעוות את המציאות לטובתו, כמו כמה וכמה מאמנים בליגת העל. בהמשך הוא גם אמר שבשנה האחרונה באר שבע לא עמדה במשימות שלה, אבל הוא לא היה מוכן להתפטר. לוי ממשיך בתפקידו, התענוג כולו שלו והפאשלה-שוב של אלונה.

ברקת נתנה לו גיבוי לאורך העונה ולא זימנה אותו למשרדה לשיחת פרידה, למרות שהרבה בעלים אחרים כן היו עושים את זה. נגמרה העונה ובמקום לסיים את ההתקשרות היא נתנה לו להמשיך לעבוד אצלה שנה נוספת. כמה זמן צריך לתת למאמן בשביל לקבל תוצאות טובות? שנה זה לא מספיק? למה שחיבור שלא עבד במשך 12 חודשים פתאום יפרח? בחיפה אלישע לוי קיבל את העונה האחרונה שלו שם ולא פוטר במהלכה כי הוא הביא ליעקב שחר תארים לפני כן. חסד נעורים. בבאר שבע הוא לא תרם כלום. הקהל התאכזב ובצדק, ועכשיו הוא מאוכזב שבעתיים כשהמכונית המקרטעת שלו מנסה להתניע בכוח שוב ושוב ולהמשיך לנסוע, במקום להגיע למוסך לטיפול עשרת אלפים.

גם רכישות הקיץ הנוכחי לא יהפכו את באר שבע של אלישע לוי לקבוצה שתרוץ בצמרת. ברדה, בוזגלו ודג'אני הם שחקנים טובים בקנה מידה ישראלי, אבל בלי קבוצה מחוברת לא יקרה שום דבר טוב. כמה שהשמות האלו גדולים, הם לא מגיעים במצב אידיאלי לבירת הנגב. ברדה מבוגר ואחרי עונה חלשה בגנק (למרות האמירה התמוהה של המאמן הנוכחי שלו שהוא "בכושר שיא"). הוא עדיין יכול לתרום בגילו ובליגה חלשה כמו של לוזון, אבל גם צריך לעשות את המעבר בין המתקנים והאימונים ברמה הגבוהה שבבלגיה לשכונה והעלאק מגרש של ואסרמיל. בוזגלו הוא הסגן של אברם גרנט בקטגוריית "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". המון רעש, סכסוכים, עורכי דין ומעט כדורגל. מאז שהיה בסכנין, לפני כחמש שנים, לא ראינו ממאור בוזגלו עונה טובה. סיכוי טוב גם שברגע שהילד היקר והמושלם יורד לספסל, האבא שלו משתולל, שובר את הכלים ולא משחק (כמו מאור). דג'אני אחרי עונה לא רעה, אבל רק החלים מפציעה לקראת סוף העונה כשעוד שיחק במכבי נתניה. העובדה שקבוצה שבה הוא היה סוג של מנהיג נפלה לליגה הלאומית צריכה מעט להדאיג את האנשים בבאר שבע.

אלישע לוי הוא מאמן טוב שהביא קבלות. במידה והיה עוזב את באר שבע הוא היה מוצא לו פרנסה במקום אחר. כשמדברים על מעמד המאמן שנפגע מתכוונים לרוב לבעלים שמתעללים במאמנים שעובדים תחתם. המקרה של אלישע לוי הוא ממש לא כזה, אבל יכול להיכנס לסעיף הזה, כמאמן שפוגע בשם של הקולגות שלו. נכשלת? תהיה גבר, תגידי טעיתי ותעזוב. יעריכו אותך לא פחות. במקום זה אלישע חשב על עצמו ורק על עצמו, כי אף אחד חוץ ממנו לא מרוויח מהמהלך של עוד שנה שלו בבאר שבע.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי נתניה והפועל באר שבע נפגשו אתמול כאשר מכבי נתניה חייבת ניצחון על מנת להשאיר לעצמה סיכוי להישאר בליגת העל. אבל נתניה לא עמדה במשימה, והושפלה 3-0 על ידי הקבוצה הדרומית.

את השער השלישי שסגר את הסיפור של נתניה בליגת העל הבקיע דובב גבאי, ואיזה שער זה היה.

בדקה ה – 65 גבאי קיבל את הכדור כ – 60 מטרים מהשער של נתניה, החל בדהירה, עבר שחקן אחד, הטעה עוד שני שחקנים ושיגר טיל מ – 18 מטרים לחיבורים של השער.

צפו בגולאסו של דובב גבאי:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

 

על פי כתב האישום שהגישה מדינת ישראל – בבית משפט השלום בבאר שבע נגד נפתלי יצחק –  עולה כי ביום 15.10.2011 הגיע הנאשם לאיצטדיון העירוני בבאר שבע לצפות במשחק קבוצתו נגד מכבי חיפה, כשבחלציו מוסלק רימון גז מדמיע. כידוע, בדקה העשירית הושלך רימון הגז, שהוביל להפסקה בת חמש דקות במשחק הכדורגל. במקביל להגשת כתב אישום נגד נפתלי יצחק, ראתה לנכון ההתאחדות לכדורגל בישראל להאשים את הפועל באר שבע בעבירה של "התפרעות אוהדים", בהתאם לסעיפים 20(טו)1 ו 20(טו)2(ד) לתקנון המשמעת.

ביום 18.10.2011, הורשעה הפועל באר שבע בעבירה של "התפרעות אוהדים" והושתו לחובתה משחק ביתי ללא קהל, וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. אב בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל, עורך הדין חיים אלחדיף, סמך את נימוקיו המשפטיים על העובדה כי זריקת רימון הגז בוצעה על ידי "אדם המוכר לקבוצה והיא לא הופתעה לזהות את העבריין". יתרה מכך, הוסיף וקבע עו"ד אלחדיף כי "מצד שני מדובר בביצוע של עבריין מוכר שהצליח להכניס אמל"ח מסוכן מאוד, לא נתפס, פעל כבר מתחילת המשחק (הדלקת אבוקה) וגרם לנזק חמור שבחמורים. אינני בטוח שיציע זה זכה לכיסוי מתאים למניעת העבירה". במקביל, על מנת לשכנע בדבר העונש המוטל, קבע עו"ד אלחדיף כי "אם נקל ראש בעבירה חמורה זו… הרי שאנו מתעלמים מתפקידה של ההתאחדות לכדורגל להפעיל את תקנוניה להגנת הקהל".

ביום 25.10.2011, נדחה ערעורה של הפועל באר שבע. בית הדין העליון ציין "ככל שדעתנו איננה נוחה מהטלת עונש של משחק ללא קהל, עדיין לא נמצאה צורת ענישה אחרת שתבטא את האחריות השילוחית של הקבוצה להתנהגות קהל הצופים…".

בפתח הדברים אציין כי על פי תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל בישראל הרשעת הפועל באר שבע הינה כדין. על כך אין מחלוקת. יחד עם זאת, ראוי לבחון את נכונות התקנון לגופו, בהסתמך על העובדה כי העונשים המוטלים על הקבוצות אינם בהכרח מרתיעים את "האוהדים" מביצוע מעשים הנוגדים את תקנון המשמעת.

סעיף 15ב לתקנון המשמעת הוא, לטעמי, שורש הבעיה. זאת, נוכח הקביעה בדבר "אחריות שילוחית" אותה חבה הקבוצה כלפי התנהגות הקהל "… בין אוהד קבוע ובין אוהד לשעה, בין שנעשתה מטעמה או מיוזמתה ובין שנעשתה מיוזמת האוהד ושלא מטעמה, בין שנעשתה בידיעת הקבוצה ובין שנעשתה שלא בידיעתה, בין שפעל מתוך כוונה לשרת את מה שנראה לו עניינה של קבוצה מסוימת ובין אם לאו".

לטעמי התקנון הרחיב יתר על המידה את המושג אחריות שילוחית אל מול הגדרתה המקורית בחוק השליחות, התשכ"ה – 1965, ובכך טעה. זאת מדוע? ראשית, האיצטדיון בו נערך המשחק אינו בבעלות הקבוצה, אלא העירייה, שבעבור דמי שימוש מעניקה לקבוצה את האפשרות להשתמש באיצטדיון. שנית, המגרש מאובטח על ידי המשטרה, או למצער, קיים כח משטרתי. שלישית, כמות הסדרנים, נקבעת על ידי קצין המשטרה, המפקח על מנהל אירוע הספורט. וחשוב מכל, האוהדים, הבאים מכל מגוון הקשת הסוציואקונומית, השכלה, ועבר (או שאגיד עתיד) פלילי, אינם כפופים לרצון הקבוצות, אלא פועלים על פי דחף, או מכח השתייכות לקבוצת אוהדים כזו או אחרת.

אף אם אלונה היתה מזהה את האוהד הסורר, הרי היא אינה יכולה למנוע את כניסתו לתחומי המגרש, זאת בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. כמו כן, היא אינה רשאית לבצע חיפוש בגופו או בכליו של האוהד, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, על כל רבדיו. אם כך, מדוע נענשה אלונה? ברצינות תהומית הדגיש בית הדין העליון כי "עדיין לא נמצא צורת ענישה אחרת" ועל כן יש להעניש את הפועל באר שבע בגין התנהגות אוהדיה.

מקובעות זו, המטילה חובה על הקבוצה לפקח על התנהגות אוהדיה, אך מנגד, מונעת כלים לעשות כן, פסולה, ואין בה כדי למגר את נגע האלימות במגרשים. לא זו אף זו, לטעמי, עצם הטלת האחריות השילוחית על הקבוצה יש בה כדי "לעודד" את ההתאחדות לכדורגל, כמו גם את כוחות השיטור, להימנע מהטיפול בבעיה לגופה, זאת מכיוון שתמיד יימצא האשם התורן.

הפתרון המוצע בפטירת הקבוצה מהתנהגות אוהדיה, אף הוא אינו הפתרון האידיאלי. אך כך, לפחות תמנע ענישה לא צודקת, שאין בכוחה להפחית את נגע האלימות. לטעמי, הקבוצות צריכות לעשות מעשה ולפעול למען ביטול האחריות השילוחית של הקבוצה על קהל אוהדיה.

* הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט