ניתוח לכריתת שד או הסרה של חלקים מהשד יכולים להציל חיים של נשים הסובלות מסרטן השד, אך הצלקות שנשארות הן פיזיות וגם נפשיות. עבור נשים מסוימות, קעקוע השדיים לאחר הניתוח הפכה לדרך רבת עוצמה להשיב את מה שאבד.
אתר בשם P.Ink עוזר למקעקעים ליצור קשר עם נשים שרוצות לעשות קעקועים על הצלקות. לאמן אחד, דיוויד אלן, היו דברים מלאי השראה להגיד על התהליך: "מה שהיה קליני הפך ליפה שוב…הפכנו את הסטרילי לחושני. לקחנו את השליטה בחזרה".
אנחנו בטוחים שכולכם תסכימו שאריות נולדים כדי להסתובב בחופשיות, ולא להיות כלואים בתוך כלובים.
למרבה הצער, האריה הזה העונה לשם וויל, היה כלוא בתוך כלוב והוכרח להופיע בקרקס במשך 13 שנים, כשהוא מעולם חווה חופש או רואה את העולם שבחוץ.
למרבה המזל, מחלצים מצאו את וויל ושחררו אותו מהכלוב בשנת 2006. זה היה הרגע שהם הביאו אותו לחוות המחסה dos Gnomos בברזיל…ונתנו לו את הטעימה הראשונה שלו של הרגשת החופש.
שנת 2014 לא הייתה קלה עבור דריוס ווילהר. הוא לא עבד והיו לו בעיות כלכליות. הוא אובחן עם סרטן העור, והוא עבר טיפולים רפואיים אינטנסיביים. היו לו הרבה סיבות להיות בדיכאון, ובכל פעם שהוא הסתכל על החצר האחורית הרעועה שלו, הוא חשב שהיא השתקפות של מצבו הנוכחי.
ואז, דריוס החליט שהגיע זמן לעשות שינוי. כשהוא משתמש בכסף שנותר, שהוא שלח את אישתו לחופשה של חמישה ימים בניו יורק. ואז החליט לעשות מהפך לחצר האחורית המדכאת ולהפוך אותה למשהו שהוא תמיד חלם עליו!
כשאנה קרדוסו בת ה 10 מברזיל אמרה לאמה, אדריאנה, שהחניכיים שלה כואבות ומרגישות מוזר, היא לא לקחה זאת יותר מדי ברצינות. כשהילדה הקטנה התעקשה, האמא סוף סוף הבינה שמשהו כנראה לא בסדר.
השתיים הלכו לרופא השיניים כדי לבדוק מה הבעיה. וזה היה הרגע שאדריאנה גילתה שלא רק שבתה דוברת אמת, אלא היה משהו שגדל בתוך הפה שלה שהוא מפחיד מדי בשביל מילים…
אזהרה! לא קל לצפייה.
אנה המסכנה…15 תולעים הוצאו מהפה שלה. אם זה לא יגרום לכם לצחצח שיניים כל יום, אני לא יודע מה כן…
קמרין רנפרו נראית כמו ילדה בת 9 רגילה, אבל היא חכמה ביותר עבור גילה. כשחברתה, דלייני קמפבל, אובחנה עם נוירובלסטומה, קמרין הייתה צריכה לראות את חברתה עוברת טיפולים כימותרפיים ומאבדת את שיערה. דלייני החלה להרגיש טוב יותר אחרי הטיפול, אבל מהר מאוד הסרטן חזר.
אחרי שגם הסבב השני של הטיפולים גרם לשערה של דלייני לנשור, קמרין רצתה למצוא דרך ולתמוך בחברתה האמיצה. אז היא החליטה לגלח את ראשה על מנת שדלייני לא תהיה קרחת לבדה.
"זה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות", אמרה קמרין על ההחלטה שלה. וכמובן שזה עבר מאוד לדלייני. "זה גרם לי להרגיש מיוחדת מאוד, שאני לא לבד", היא אמרה. אבל לא כולם הריעו לקמרין על המעשה טוב הלב שלה. כאשר חזרה לבית הספר, המורים אמרו לה לא לחזור עד שהשיער יצמח בחזרה.
אמא של דלייני לא האמינה למה ששמעה. היא פרסמה את הסיפור ברשתות החברתיות ומהר מאוד הוא הפך ויראלי. מאות אנשים זעמו על בית הספר על מה שעשה לקמרין. התגובה הגיעה להנהלת בית הספר, שהתנצלו בפני קמרין ושינו את ההחלטה.
עכשיו קמרין ודלייני חופשיות להיות ילדות ופשוט ליהנות מהחברות שלהן.
שתי הילדות הללו הן השראה עבור כולם!
כשאנשי משרד החקלאות של ארצות הברית מצאו את אשה (aasha) הטיגריסית הבנגלית בקרקס נודד, היא הייתה בת 9 חודשים ושקלה 13 ק"ג בלבד, שזה משקל בריא עבור טיגריס בגיל 3 חודשים. זמן קצר לאחר מכן אנשי משרד החקלאות יצרו קשר עם ויקי קיהי, המייסדת של חוות המחסה Wylie, Texas’In-Sync Exotic’s Wildlife Rescue כדי לבקש את עזרתה.
וכפי שהסתבר, הטיפול ומצבה של אשה היה גרוע בהרבה ממה שהם חשבו. היא הוחזקה בכלוב עם טיגריס בוגר שהתעלל בה, אבל היה דבר נוסף בקשר לאשה שנראה לא תקין. ויקי ידעה שהיא חייבת לעשות משהו – ומהר.
אחרי שאנשי משרד החקלאות גילו את מצבה של אשה, הם יצרו קשר עם ויקי כדי לבקש את עזרתה. ברגע שהיא ראתה את הטיגריסית המסכנה, היא ידעה שהיא מחויבת לעשות משהו. אבל קודם כל, היא הייתה צריכה לקחת אותה למומחה רפואי כדי לראות מה מפריע לאשה.
ברגע שויקי לקחה אותה לוטרינר, הם מצאו את התשובה לבעיה. בנוסף לטראומה הנפשית שהיא חוותה, היא סבלה ממקרה חמור של פטרת העור.
תהליך ההחלמה לא היה קל. פעמיים ביום, כל יום, ויקי נתנה לאשה תרופות. היא גם הייתה צריכה לעשות לה אמבטיה רפואית מדי יום, ואשה לא ממש אהבה את זה.
לאט לאט מצבה החל להשתפר. ברגע שהיא סיימה את הטיפולים הרפואיים, אשה גם התאהבה במים, אז ויקי שמה לה אמבטיה קטנה כדי שתוכל לשחק בה.
"תוך 8 חודשים היא נראתה כמו טיגריסית אמיתית, והגיע הזמן לראות איך היא תגיב לטיגריסים אחרים", אמרה ויקי.
ויקי החליטה להפגיש בין אשה לטיגריס זכר בשם סמאגלר. "העמסנו אותה ושמנו אותה ליד סמאגלר. החוא השתגע עליה וניסה לעשות עליה רושם כל הזמן".
למרות שאשה הייתה עדיין הרבה יותר קטנה מסמאגלר, השניים מיד נמשכו אחד לשנייה.
ויקי החלה להשגיח על 'דייטים' שלהם, כדי שהם יוכלו להתרגל להיות ביחד.
לבסוף, הם היו מוכנים לעבור לגור ביחד
מאז עברו ארבע שנים, והמצב לא יכול להיות טוב יותר
"אשה עדיין כחצי מהגודל של סמאגלר, אבל הוא יודע מתי כדאי לו לשמור ממנה מרחק"
היום אשה לא דומה לטיגריסית המורעבת והרזה שהייתה כשמצאו אותה לראשונה
והיא עדיין אוהבת מים!
הנה סרטון של אשה וסמאגלר מ 2011 כשהם רק למדו להכיר אחד את השנייה.
Smuggler and Aasha playing! Or, rather, Aasha annoying Smuggler. Video by Karin or Robert Saucedo (no idea which, but they're married, and Texas is a community property state, so it doesn't really matter…) 🙂
Posted by In-Sync Exotics Wildlife Rescue and Educational Center on Wednesday, August 17, 2011
זה כל כך מרגש לראות אותם משחקים יחד, במיוחד כשאנחנו יודעים מאיפה אשה הגיעה.
קשרים במשפחה יכולים להיות עמוקים מאוד. בסדרה הזו של 40 תמונות רצופות, ארבע אחיות הצטלמו יחד כשהן מסתכלות ישר אל תוך עדשת המצלמה. התוצאה היא פורטרט עוצמתי של ארבע נשים, מחוברות בקשר דם והיסטוריה.
כל תמונה מתעדת משהו ייחודי ושונה לגבי כל אחות, ומגוון הרגשות שמובעות במהלך השנים מציירות סיפור מרגש ונוגע.
1975
1976
1977
1978
1979
1980
1981
1982
1983
1984
1985
1986
1987
1988
1989
1990
1991
1992
1993
1994
1995
1996
1997
1998
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
לא משנה מה אתם עוברים בחיים, המשפחה שלכם תמיד תשמור אתכם מאוזנים. ארבע האחיות האלה, שהפנים שלהן השתנו במהלך 40 השנים, מסמלות את כל מה שאנשים עוברים בחיי היומיום. וזה ברור שאפילו אחרי 40 שנה, האהבה שלהן נותרה חזקה מאי פעם.
בחודש מאי התפרסם בחדשות סיפור על אוטובוס שהסינים מתכננים לבנות שנוסע מעל שאר המכוניות. ואם נהיה כנים, לא האמנו שנראה אוטובוס כזה נוסע ברחובות אחרי זמן כל כך קצר, אבל הסינים יודעים מה הם עושים, והאוטובוס המדהים הזה ערך את נסיעת המבחן הראשונה שלו בקינהואנגדאו, הביי, סין.
הרעיון הוצע לראשונה בתערוכת הייטק בינלאומית בבייג'ינג. למרות שכל מה שהיה להם היה דגם מיניאטורי, המפתחים מחברת Jinchuang Corp אמרו שהם יכולים לבנות אוטובוס כזה עד אוגוסט. והם עמדו במילה שלהם. הוא נבדק על מסילה באורך 300 מטרים בלבד, אבל העובדה שהם הצליחו לבנות אותו בזמן כל כך קצר – מרשימה בהחלט.
המפתחים אמרו שיקח להם עוד שנה לסיים את הפרויקט. ואנחנו בהחלט מאמינים להם.
ב 1976, האמנים מרינה אברמוביץ' ואווה לייסיפן החלו קשר רומנטי ושיתוף פעולה אמנותי. אנשים הקרובים לזוג אמרו שהאהבה שלהם הייתה מלאה באנרגיה ומשיכה, וזאת הסיבה שרבים הופתעו כאשר הם החליטו ללכת בדרכים נפרדות 12 שנים לאחר מכן ב 1988.
אך מכיוון שהם אמנים, הם לא רק נפרדו. הפרידה הייתה הפרויקט האחרון של שיתוף הפעולה האמנותי שלהם, בשם The Great Wall Walk. בוהים בקצוות מנוגדים של חומת סין, הם הלכו כ 2500 קילומטר כל אחד כדי להיפגש באמצע עבור חיבוק אחד אחרון לפני שהם נפרדים לשלום.
בשנת 2010, מרינה הייתה חלק ממופע חי ב'מומה'. המופע בשם The Artist Is Present, מכיל בתוכו קטע בו אנשים זרים יושבים בשולחן יחד איתה בדממה. בין כל קטע, היא מורידה את הראש כדי לבנות עצמה מחדש. דמיינו לעצמכם את ההפתעה כאשר היא הביטה למעלה וראתה את אווה אחרי 22 שנים…
