זהו, מוטי איוניר לא במכבי תל אביב, אפשר לומר שהבעיות הקשות של מכבי מאחוריה, ועכשיו פותחים תקופה חדשה! באמת? מוטי הוא הבעיה?

יש לי המלצה טובה למיץ' גולדהאר. מיץ' אתה חייב לכוון לירידת ליגה, חייב, תראה מה זה עשה בצד השני של הכביש? זוכר את העונה של הפועל עם שייע כשהיא כמעט ירדה? נראה לי שאתה לא כל כך זוכר, אז חפש את המשחקים בארכיונים, כי מאז, הפועל תל אביב חטפה כזאת כאפה מסובבת שהקבוצה התל אביבית נראית מעולה.

מכבי תל אביב לדעתי היא כמו ילד מפונק שלא יודע מה זה סבל. מכבי מעולם לא ירדה ליגה, ולכן אף פעם לא טעמה טעם מר, תמיד או למעלה או באמצע, ומשנת 2000 מדובר רק באמצע, בבינוני (לא כולל אליפות 2002/2003). אולי אם מכבי תל אביב תלחם על חייה בליגה ותרד, או כמעט תרד, משהו יתעורר במועדון הזה, כי כרגע מכבי ת"א הוא המועדון הרדום ביותר בארץ. כל עונה שחולפת בין בינוני לנגיעות קלות של תקוות, גורמת למועדון הזה כל שנה להכריז שהוא רוצה אליפות, לקנות במיליונים, אבל בסופו של דבר להישאר אותו מועדון רדום שלא עושה יותר מדי. אחרי עונה שבה הם ירדו ליגה או אפילו כמעט, משהו ישתנה ואנשים יקבלו החלטות אחרות, לא יהיה את הלחץ סביב מכבי, דברים ישתחררו ואנשים יראו דברים בפרופורציה אחרת.

הצהובים כרגע הם כמו הר געש רדום שמחכה להתפרץ בהתפרצות הכי אלימה שיש. בעיות הנהלה, מאמן שמוחלף מינואר לינואר, שחקנים טובים? לא טובים? קהל מפולג לשני ארגונים("אולטראס" ו"השחקן ה12") ואבי נימני…יותר מדי! כשהייתי קטן לימדו אותי לא לשמור בבטן, אחרת מה יהיה? בדיוק! אולקוס! במכבי צריכים להבין שהמועדון חולה, ולא מדובר בוירוס, או במשהו קליל, מדובר במחלה קשה שהתחילו להשפיע כבר באמצע שנות ה-90, והתחילה לדרדר את מכבי יותר ויותר למטה, ולאט לאט התפתחה ופשוט התיישבה בתוך המועדון. כל כך הרבה בעיות במועדון אחד וכל כך הרבה דיבורים סביבו, ואף אחד לא נותן לכדור השלג הזה לעצור!

יש לי עצה טובה למכבי תל אביב, תסתכלו על אייאקס מהולנד. אייאקס לטעמי היא הקבוצה המקבילה למכבי בארץ, למה? כי היא הקבוצה הכי מעוטרת בהולנד. אם מדובר בגביעים, אליפויות, ליגת האלופות…אייאקס בפסגה. לא מן הנמנע שכל שנה ידברו שם על אליפות, לא? כנראה שלא, משנת 2000 ועד שנת 2010 הנהלת "היהודים" לקחה את המדיניות שהיא עצמה המציאה (מה שיענק'לה שחר אימץ לו בחיפה) לגבי ייצור שחקנים ומכירתם והקצינה הכל, מסניידר, ואן דר וארט והייטינחה ועד לסוארז ואימנואלסון, כל שחקן נמכר לכל המרבה במחיר. מה הייתה התוצאה? משנת 2004 ועד שנת 2010 אייאקס לא זכתה באליפות אחת והייתה קבוצה לא מאוזנת בהולנד. כל הצעדים הללו בתוספת ללחצים והדיבורים סביב אובדן האליפויות, גרמו לכדור שלג הזה להמשיך ולנוע והיה נראה שאייאקס פשוט מאבדת את כוחה בליגה ההולנדית. אבל אז זה הגיע, אנשים התעוררו. הגיעו להם כמה שחקני עבר(ובראשם יוהאן קרויף) שהחליטו להרים את המועדון שוב לזמנם הגדולים, החליטו לעשות לאייאקס תוכנית הבראה שלמה, שכללה שימוש נרחב במחלקת הנוער המעולה של אייאקס, שחקנים כמו אניטה, ורמיר, ורטוגן, אבסיליו, אריקסן ועוד… קיבלו את חולצת ההרכב ובאייאקס החלו לעבוד על עוד "דור זהב", כי מה לעשות, הבינו בהולנד שרכש משוגע לא ייתן כלום, את הקבוצות הכי טובות של אייאקס הרכיבה דווקא מחלקת הנוער, מיוהאן קרויף ועד לזמנים של דוידס וברגקאמפ.

מכבי תל אביב נמצאת באמצע הדרך הזו, כי מוטי כבר עשה עבודה מעולה עם ייני, מיכה, לוגסי…אבל העבודה לא תמה ומוטי הלך הביתה. במקום להשתיק את כל הציפיות מסביב ולהבין שמכבי צריכה לעבור את כל הבלאגן הזה בצורה בריאה, ממשיכים לרדוף במכבי אחרי ה-100 אחוז, אחרי ההצלחה, ולא אחרי הדרך, כי בכדורגל לא משנה מה השגת בסוף, השאלה היא אם עשית את זה בדרך הנכונה והטובה, כי הדרך היא זאת שקובעת את ההמשכיות לאורך שנים.

אבל אני עוצר לרגע וחושב, ומבין שאף אחד במכבי לא מבין עד כמה המצב שלה נוראי, אז למה בכלל להשקיע? למה בכלל להתחיל לכתוב? כי אולי בעלים של קבוצות אחרות שייכנסו למצב דומה, אולי הם יבינו שרכש משוגע ומערכת לחצים לא נותנים כלום חוץ מעוד בעיות. כדורגל הוא משחק פשוט בבסיסו, אך מאחורי הקלעים הוא סבוך בערימה של סיבוכים מנטאליים אל מול התקשורת, הקהל והשחקנים עצמם. השאלה היא אם אתה נותן לכל הסיבוכים האלה להוציא את הקבוצה שלך מאיזון לאורך כל כך הרבה שנים!

ועד השינוי של מכבי, לא יעזור שום דבר:

מכבי תל אביב – היא הילד המפונק של הליגה! שעוד לא למד בדרך הקשה לצאת ממשבר.

נאמרו הרבה דברים על בניית הסגל של מכבי חיפה בקיץ, שהוציאו יותר מדי כסף, שהביאו יותר מדי שחקנים בינוניים ועוד…אבל מה שגרם למכבי חיפה להיראות כמו קבוצת שכירי חרב היא הסטייה של אלישע לוי מהדרך שלו. כל הטעויות של אלישע בבניית הסגל הובילו את מכבי חיפה להיות קבוצה בינונית, לא יציבה, ויש שיאמרו גם קבוצה אפורה, היכולת של מכבי חיפה מדאיגה מאוד את האוהדים וגם אם המרחק בצמרת הליגה לא גדול, עדיין יש תהיות אם היכולת הזאת תספיק לאליפות.

טעות ראשונה – רוטציית שוערים

אלישע לוי החליט ללכת בקיץ על רוטציית שוערים לא כל כך ברורה. היה לו את ניר דוידוביץ' בקבוצה כשוער ראשון אך הוא לא הסתפק בזה והחליט להביא את השוער הסרבי, בויאן שאראנוב. ההחלטה אומנם מובנת לכולם, אבל לבצע רוטציית שוערים היא טעות גורלית. בכל קבוצה בעולם יש היררכיה ברורה בעמדה הזו, אי אפשר לבצע החלפות מדי שבוע, זה פוגע בביטחון של שחקני ההגנה, בביטחון של השוער ויוצר חוסר תיאום בין כולם וכמובן יוצר מאבק כוחות בין שני השוערים.

אפשר לראות כבר עכשיו את הפגיעה הקשה בהגנה של מכבי חיפה שהספיקה לספוג 14 שערים ב-11 משחקי ליגה. שחקני ההגנה בעצמם לא יודעים מי יפתח בשער במשחק הקרוב, הכל נתון לבחירתו של אלישע לוי.

טעות שנייה – אי חיזוק בקישור האחורי

אלישע לוי החליט השנה להביא כמה שיותר חלוצים ולא משנה מה, כנראה שהוא חשב שכמות חלוצים גדולה תביא ליותר שערים, אלא שהדבר לא באמת קרה ומלבד וויאם עמאשה, אף אחד מהחלוצים לא פוגע. הוא התרכז יותר מדי בשחקנים כמו חן עזריאל, תורג'מן ודה חסוס ושכח לחזק את החלק האחורי שלו. הרי עוד בסיום העונה שעברה כל צופי הכדורגל הבחינו בבעיה של הירוקים בחולייה הזאת ובמחנה האימונים הוא קיבל איתות חזק אבל התעלם ממנו. סיידו יא יא וגוסטבו בוקולי אינם מספיקים לקישור האחורי, הם לא "גרזנים", הם שחקנים נחמדים אבל לא יותר מזה. אלישע לוי היה חייב להחתים "גרזן" שיחזיק מאחורה את הקישור וידחוף את הקבוצה קדימה. כנראה שעכשיו העניין ברור לו יותר והוא החליט לחפש קשר אחורי, נקווה רק שזה לא מאוחר מדי. לאלה ששואלים את עצמם למה הובא תמיר כהן אז התשובה היא ברורה, הוא קשר אמצע ולא אחורי ובואו נאמר את האמת, הוא מעולם לא היה שחקן כזה טוב.

טעות שלישית – פאניקה בעמדת הבלמים

הכל הלך טוב מבחינת מכבי חיפה עד שפיליאבסקי נפצע מול מאריבור ואלישע נכנס לפאניקה והחל לחפש נואשות אחר בלם. איציק כהן מהפועל עכו נחת בחיפה תוך מספר ימים, אבל אז הגיעה גם הפציעה של בוליאט והחתמתו של אוראל דגני לעמדת הבלם כשהרי ברור לכולנו שהוא בכלל מגן ימני. אלישע שידר פאניקה והראה שהוא לא סומך על חוליית ההגנה שלו כשהחתים שחקנים מיותרים בזה אחר זה. הוויתור על פיליאבסקי הוכיח את עצמו כטעות גדולה, מדובר בבלם טוב שיכול אפילו לשחק בתור קשר אחורי והעברתו לבית"ר ירושלים תירשם כעוד טעות גדולה של אלישע. לא היה צורך להעבירו לאף קבוצה, הוא היה חייב להישאר בחיפה, לסיים את השיקום בקבוצה ולחזור לשחק. הרי איציק כהן חייב את הקריירה שלו ללואיס פרננדז ואוראל דגני החל את הקריירה שלו בתור בלם אבל הוסב לעמדת המגן בגלל הגובה הנמוך שלו. לולא הפאניקה הזאת, אולי ההגנה של מכבי חיפה הייתה נראית טוב יותר.

טעות רביעית – כמות במקום איכות

מכבי חיפה החתימה הקיץ לא פחות מ-11 שחקנים, רובם בינוניים ולא בטוח שהם בכלל היו מגיעים לקבוצה לולא הטעויות של אלישע בבחירת השחקנים. מלבד וויאם עמאשה, אי אפשר להגיד על השחקנים הישראלים שהוחתמו שהם אכן ברמה של הקבוצה. שחקנים כמו חן עזריאל, איציק כהן, חיים מגרלישווילי וכו' מעולם לא היו כוכבים בקבוצות שלהם, הם שיחקו בקבוצות קטנות עם הרבה פחות לחץ וציפיות מאשר יש בקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה. הפציעות בשנה שעברה גרמו לאלישע לוי לחשוב שסגל רחב יותר יעזור לו השנה אבל הוא טעה. הוחתמו יותר מדי שחקנים ,יש מלחמת אגו בין השחקנים, אלה שמשחקים מרוצים, אבל אלא שלא תמיד מקטרים. ובנוסף, מכבי חיפה הייתה זקוקה לרכש איכותי יותר, רק 3 שחקנים במכבי חיפה נחשבים כשחקנים טובים ואני מדבר כמובן על בוליאט, שאראנוב ועמאשה. שחקן כמו ימפולסקי הוא תוספת נחמדה לקבוצה אבל לא היה צורך בשחקנים האחרים שהוחתמו, הם רק הוסיפו עוד שחקן לרוטצייה אבל לא הביאו שום תועלת לקבוצה.

טעות חמישית – סגל לא מאוזן

הסגל של מכבי חיפה השנה מאוד לא ברור, קשה להבין איך אלישע לוי חשב שהסגל הזה יהיה מספיק טוב לליגת האלופות. הסגל לא מאוזן, יש יותר מדי חלוצים בקבוצה וחסרים קשרים. לקבוצה יש בסה"כ 6 חלוצים. דבר שלא זכור במכבי חיפה מעולם, ובעמדת הקשרים יש בסה"כ 4 שחקנים בעלי אופי התקפי ורק 3 בעלי אופי הגנתי. הטעות הכי גדולה של לוי הייתה החתמת חלוצים במקומם של קשרים התקפיים, אלישע לוי חשב שעזריאל וגדיר יוכלו לבצע את עבודות הקשר בצורה טוב , אבל שוב, הוא טעה. גדיר ועזריאל הם שני חלוצים ואין להם מה לחפש באגפים, אלישע תמיד היה מכניס חלוצים לעמדות הקשר ולא מקבל מהם שום תפוקה. אלישע העלה ביותר מ-50% ממשחקי הקבוצה, חלוץ אחד בהרכב, מה שאומר כי לא פחות מ-5 חלוצים נשארים או בספסל או ביציע. במשחק מול הפועל ב"ש (1:1) היה אפשר להבין את הטעות שלו, במצב של תיקו החליט אלישע להכניס למשחק את כל "התותחים" שלו בהתקפה ועבר לשחק בשיטה לא מובנת של 4-2-4 שחיסלה סופית את המשחק. הכל קרה בגלל שלאלישע היה בסה"כ שחקן קישור אחד על הספסל (ימפולסקי).

טעות שישית – בניית הסגל סביב יניב קטן

הטעות השישית היא אולי הטעות הכי קשה. אלישע החליט בפעם המי יודע כמה לבנות את הסגל סביב הקפטן יניב קטן שעסוק יותר במלחמת אגו עם ניר דוידוביץ' מאשר בכדורגל. קטן בן ה-30 סובל מבעיות גב קשות שמונעות ממנו לשחק בלא מעט משחקים. מלבד זה, קטן מעולם לא היה פליימייקר כמו שאלישע לוי עושה ממנו, הוא יודע להנהיג את הקבוצה, הוא יודע למסור טוב אבל הוא לא פליימייקר אמיתי. מגיל קטן הוא שיחק בתור חלוץ וקשר שמאלי אך מעולם לא היה פליימייקר. אי אפשר לבנות קבוצה שרצה לאליפות ורוצה להצליח בליגת האלופות סביב שחקן מבוגר ,שלא משחק בתפקיד שלו וסובל מפציעות. אלישע היה חייב להביא בקיץ שחקן בתפקיד שלו וסביבו לבנות את הקבוצה, עם כל הכבוד ליניב קטן, הוא חייב לשים את האגו שלו בצד, לפנות את מקומו בהרכב ולתת לשחקן צעיר יותר להנהיג את הקבוצה במגרש.

טעות שביעית – ויתור על שחקנים טובים

מסיבה לא ברורה החליט אלישע לוי לוותר על שלומי אזולאי. חלוץ נהדר וצעיר. אזולאי הגיע לקבוצה רק בשנה שעברה ושימש בתור תחלופה לחלוצי ההרכב. אם מסתכלים על המספרים שלו (6 שערים ו-6 בישולים) אפשר להבין מהר מאוד את התרומה שלו על המגרש במספר הדקות המעטות שקיבל. אזולאי פתח השנה במשחק הבית מול הפועל פ"ת והספיקו לו 65 דקות סבירות בשביל לבשל שער. ישנם שחקנים במכבי חיפה שגם במספר דקות כפול לא היו מצליחים לעשות את זה. אזולאי הוא שחקן יעיל מאוד ותכליתי. השאלתו רק מוכיחה עד כמה הטעויות של אלישע לוי פגעו בקבוצה.

שחקן נוסף שעליו אלישע לוי ויתר הוא סינטיהו סולליך. קשר התקפי, מהיר מאוד עם המון פוטנציאל שללא ספק יכל להשתלב ברוטציית הקשרים של אלישע, אלא שלוי החליט שדווקא בתפקיד הזה ישחקו חלוצים, ושלח את סולליך הצעיר להשאלה בהפועל עכו. שם הוא פורח כבר עם 4 שערים בליגה ועוד 2 בגביע הטוטו. 

טעות שמינית – ויתור על שחקני בית

הטעות שהכי צורמת לאוהדי מכבי חיפה היא ללא ספק הויתור על שחקני הבית. אלישע נהג לעלות לפחות 3 שחקני הנוער לקבוצה הבוגרת, uגם השנה הוא עשה את זה כשנתן לשעבאן ורוזנבאום להתאמן בבוגרים. אלא שאלישע סטה מדרכו, הוא החליט לבצע השנה רכש מאסיבי, הביא 11 שחקנים והבין כי לשני השחקנים הצעירים שהעלה לבוגרים אין מקום והחזיר אותם לנוער. מלבד שחקנים בודדים שהוחתמו, לרובם בכלל לא אכפת מהקבוצה. הם שכירי חרב שנמצאים פה רק כדי לעשות את הכסף וללכת הביתה. בשנים האחרונות אלישע לוי התגאה בכמות שחקני הבית שלו בהרכב כשבדרך כלל פתחו לפחות 5 שחקני בית, אלא שהשנה ישנם בקושי 3 בהרכב. לשחקני בית יש ערך מוסף בקבוצה, הם משחקים בשביל הסמל, אכפת להם מהקבוצה והם יודעים איפה הם נמצאים ובשביל מי הם משחקים. בדומה לבית"ר ירושלים בתקופת גאידמק שהפך את הקבוצה שלו לשכירי חרב כך קרה גם למכבי חיפה. ניתן לראות שבלא מעט משחקים הקבוצה לא רצה מספיק, לא מתאמצת, ולשחקנים פשוט לא אכפת. קבוצה של שכירי חרב כבר אמרנו?

טעות תשיעית – רוטציית שחקנים

אלישע לוי בנה סגל רחב במכבי חיפה והחליט לבצע רוטציות כדי לתת לשחקנים מנוחה אחרי תקופת משחקים קשה. אלא שאלישע לא בדיוק יודע מתי לעשות רוטצייה ואיך בדיוק עושים את זה. במשחק מול בני סכנין (2:0) אפשר היה להבחין בכמות השינויים הגדולה שנעשתה, הוא החליף לפחות 6 שחקני הרכב ושינה לעוד 2 את התפקוד שלהם על המגרש ולא סתם מכבי חיפה לא נראתה כמו קבוצה. כשצריך רוטצייה אלישע משום מה מחליט לרוץ עם אותו הרכב וכשלא צריך רוטצייה הוא משנה יותר מדי ופוגע באיזון של הקבוצה. אלישע חייב ללמוד שרוטצייה עושים כשיש עייפות וגם כשעושים אותה אסור לבצע כל כך הרבה שינויים. משמעות הרוטצייה היא החלפה של 3-4 שחקנים ולא יותר מזה.

טעות עשירית – זרים בינוניים

הטעות האחרונה של אלישע לוי הוא בחירת הזרים שלו. אומנם בוליאט ושאראנוב הם החתמות טובות מבחינת מכבי חיפה, אבל השארתם של סיידו יא יא ודבאלישווילי רק מראה שבחירת הזרים שלו שוב לא הייתה נכונה. אלישע לוי היה חייב ללחוץ על יעקב שחר לשחרר את דבאלישוילי על מנת לחזק את החלק הקדמי בחלוץ זר מהיר יותר אבל אלישע הסתפק בשחקן שלא רוצה לשחק פה והסתמך על השערים שנתן בשנתיים האחרונות. השארתו של סיידו יא יא בקישור האחורי היא טעות גדולה, כי כמו שנאמר כבר מקודם, הוא שחקן נחמד ולא יותר מזה. מכבי חיפה הייתה זקוקה לקשר אחורי "גרזן". מישהו בסגנון של חאבייר דירסאו, חומה במרכז המגרש. הזר האחרון של מכבי חיפה הקיץ היה כמובן מרלון דה חסוס שהוחתם מסיבה לא ברורה. אלישע חיפש בכלל בלם אבל פתאום ברגע אחד החליט להחתים את החלוץ מאקוודור שבכלל לא היה בתוכניות של הקבוצה והנה, מכבי חיפה קיבלה חלוץ שהוא זר לכדורגל. אם מכבי חיפה ואלישע לוי היו משקיעים קצת יותר מחשבה בסקאוטינג ומביאים זרים טובים יותר, העונה יכלה להיות שונה לחלוטין. הזרים הם אלה שמשדרגים את הקבוצה ומביאים את מה שהישראלים לא מסוגלים לתת, אלא שדווקא השנה ישנם במכבי חיפה 3 זרים שנותנים תפוקה כמו הישראלים ואולי אפילו פחות.

שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?

בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.

לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!

אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות

התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?

התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).

יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ  גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…

אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?

אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…

משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!

אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!

ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…

אחרי שהפכה לאחת מאכזבות העונה עד כה בליגת לוטו, בני השרון/הרצליה מינתה ביום חמישי את עדי אזולאי למאמן הקבוצה במקומו של רועי חגאי. יהלי רואה בודק איפה נפלו הדברים בדרך, ומעלה שאלה אחת בוערת על סדר היום.

בני השרון/הרצליה היא אולי הקבוצה המאכזבת ביותר עד כה בליגת לוטו, ומקדימה בטבלה רק את ברק נתניה האחרונה. המועדון במתכונת המאוחדת של הערים הרצליה ורעננה, הפך בעשור האחרון לסמל ודוגמא עבור ניהול נכון וחתירה להישגיות בקנה מידה ישראלי. לא בכדי הקבוצה ייצגה את ישראל בזירה האירופית לא פחות משלוש פעמים, והגיעה שלוש פעמים נוספות לגמר גביע המדינה. השאפתנות והשפיות גם יחד של לני רקאנטי ואלדד אקוניס, הפכו את בני השרון למקום בו מאמנים משוועים ונהנים לעבוד – יעידו על כך יעקב ג'ינו, אפי בירנבוים, דן שמיר ואריאל בית הלחמי. ביולי השנה החליטה עיריית רעננה להפסיק את תמיכתה המאסיבית באגודה, והותירה את עיריית הרצליה בראשות יעל גרמן כגורמת הכלכלית הכמעט בודדה בבניית התקציב. לא ברור היה אם הקבוצה תפתח את העונה, אך המאמץ הגדול של רקאנטי ואקוניס נשא פרי. בני השרון הפכה לבני השרון/הרצליה, והחלה את העונה כשברקע תקציב צנוע ושאיפות פחותות משנים עברו. העובדה שבעונת 2011/12 אין יורדות לליגת המשנה, הסדירה את נשימתם של ראשי הקבוצה. ההנהלה החליטה למנות את רועי חגאי לתפקיד המאמן, איש מקצוע מוכשר לכל הדעות אך כזה שלא הוביל לעולם קבוצה בוגרת כסמכות המקצועית העליונה. ביום חמישי, אחרי פתיחת עונה צולעת ולבטים רבים מצד אלדד אקוניס, נפרדו שני הצדדים ובמקומו של חגאי מונה עדי אזולאי. זה הזמן להעמיק בבעיות שפקדו את הקבוצה, ולהבין איך האלטרנטיבה של מכבי וי-ם הפכה לקבוצה מאוסה ועייפה.

הדומיננטיות של אקוניס והסמכותיות שהוטלה בספק

רועי חגאי (35) הוא אחד מהשמות העולים בתחום האימון של עולם הכדורסל הישראלי. מי שליווה את אפי בירנבוים כעוזר מאמן, מבני השרון, דרך מכבי תל אביב ועד מכבי ראשל"צ, קיבל לא פעם ולא פעמיים קומפלימנטים נדירים מהאיש והפתיל הקצר. "לי ולרועי יש פילוסופיית כדורסל שגיבשנו יחד, אנחנו הולכים איתה עד הסוף בשיתוף פעולה מלא", נהג בירנבוים להגיד לכלי התקשורת. גם בהפועל ת"א יודעים להעריך עד היום את חגאי המאמן, שהוביל את קבוצת הנוער של המועדון לזכייה בגביע המדינה. חגאי צמח מלמטה, דרך עבודה עם חנן קרן ברמת אפעל ודני פרנקו בעירוני רמת גן. מדובר באיש שלומד את כללי המשחק הנוקשים בליגה של הגדולים, וללא ספק יגיע רחוק בהמשך הדרך. אלא שלבני השרון/הרצליה הגיע חגאי עם רזומה ריק לחלוטין כמאמן ראשי בבוגרים. מול הדומיננטיות המקצועית של אלדד אקוניס, חגאי נראה מהצד "חסר שיניים". הדבר צעק לשמיים עוד יותר כשבתדריכים עומדים מנגד בוקר, היקסון ויודה – חבר'ה מזון אחר, חבר'ה שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהם פה. הקומבינציה של חגאי חסר הניסיון על הקווים, מול ענקי הכדורסל מארה"ב, נשמעה, נראתה, הרגישה, לא רצינית. מצד אחד, אלדד אקוניס צריך היה לחשוב על דמות מוכחת יותר מחגאי ולא לזרוק אותו למים כ"כ עמוקים. מצד שני, רועי חגאי צריך היה לעבור קודם בקבוצה יותר רגועה, בה יתאפשר לו חופש פעולה, ופחות צעקנית.

חוסר המזל עם שחקני ה-NBA

בבני השרון/הרצליה עלתה מחשבה לעורר את האהדה בקבוצה מחדש לאחר סוף עידן האיחוד, עם הבאת שחקנים בעלי שיעור קומה מה-NBA. השביתה בליגה הטובה בעולם נתנה פתח להזדמנות שאין שני לה, ובני השרון/הרצליה צירפה לסגל הקבוצה את טרבור בוקר מהוושינגטון ויזארדס. לרוע מזלו של חגאי הצעיר, בוקר נפצע במהלך ההכנה לעונה ושוחרר מיידית מהסגל. רקאנטי עדיין חשב בגדול, ובקבוצה הנחיתו שחקן בסדר גודל יוצא דופן, הפאוור פורוורד של סקרמנטו קינגס, ג'יי ג'יי היקסון – בחירה מספר 19 של הקליבלנד קאבלירס בדראפט של לפני שלוש שנים. היקסון הספיק לקחת חלק בתבוסה המרה לחולון באולם הפחים (20 נק' ו-8 ריב'), לפני שארז את המזוודות ושב לאמריקה בטענת אי הסתגלות. האמת, אפשר להבין אותו לחלוטין. חשבתם שכאן הרפתקאות אשת טורס נגמרו? תחשבו שוב. רועי חגאי החתים באותה עמדה של היקסון המשוחרר, את אפה יודה מגולדן סטייט. אלא שהפלא ופלא, השביתה ב-NBA נגמרה ובני השרון/הרצליה רושמת שלושה צירופי שווא בשלושה חודשים. יודה אמנם שיחק בהפסד לגליל והפציץ עם 22 נק' ו-16 ריב', אך האקורדים מהצירופים הגרנדיוזים צורמים מאוד מבחינת הקבוצה השברירה מהרצליה. שלוש החתמות, שתי הופעות, שלוש עזיבות מידיות.

זהות ישראלית בהכחדה

אמרו את זה אלף פעמים לפני ויגידו את זה כנראה גם עוד אלפיים פעמים לפחות – בן רייס נפצע, ועליו הייתה אמורה הקבוצה להיבנות. האם על המנטרה הזאת ימשיכו קברניטי הקבוצה להישען? ברור שבן רייס סמול פורוורד צעיר ומאוד מוכשר, אבל בכדורסל כמו בכדורסל הדברים דינמיים ולכל דבר צריך להתכונן. בבני השרון/הרצליה של העונה, מצבת הישראלים היא הרבה מעבר לעגומה. מלבד ארז כץ הוותיק, ששיתופו בחמישייה נראה הכרח מטריד לפעמים, אין ולו ישראלי אחד שראוי ליותר מרבע שעה של קרדיט – אם שחר אורן מוביל את הקלעים הישראלים ברוטציה של הקבוצה, הרי שהפרובלמה צועקת לשמיים. חגאי התחנן בפני ההנהלה להחתים את משה מזרחי, עוד שחקן וותיק בפני עצמו, ונענה לבקשה בשלילה. האם מזרחי המזדקן היה פותר לבני השרון/הרצליה את הבעיה? קשה לדעת, אבל ללא ספק הקבוצה זקוקה נואשות למנהיג ישראלי דומיננטי. לזכותו של רועי חגאי יאמר – השמות בשוק אינם רבים כלל.

האוהדים לא מצביעים ברגליים

באופן טבעי, אחרי שרעננה משכה את תמיכתה במועדון, תמיכתם של תושבי העיר בקבוצה מוטלת בספק. כרגע נראה שהקהל לא מגיע בהמוניו לאולם היובל, והאכזבה ניכרת גם על ראשי מנהלת הליגה. בני השרון/הרצליה במתכונת הנוכחית לא תצליח לסחוף אחריה קהל רב, ולא תדגדג לעולם את האולטרס שקיים בהפועל חולון, הפועל ירושלים ואפילו מכבי ראשל"צ. בלי זהות ישראלית, ועם המון סימני שאלה כלכליים לקראת השנה הבאה, איש אינו ימהר לקנות מנוי וללכת אחרי הקבוצה באש ובמים. על אחת כמה וכמה כשאיש אינו מבין עדיין אם הקבוצה נקראת בני השרון או בני הרצליה.

עדי אזולאי – האיש שיחזיר את המועדון למסלול הנכון?

ביום חמישי האחרון החליטו בעצה אחת אלדד אקוניס ולני רקאנטי, למנות את עדי אזולאי למאמן הקבוצה. אזולאי שגדל במחלקת הנוער של המועדון חוזר לאמן בישראל אחרי שלוש שנים בגלות. בזמן שלא היה בארץ, אימן אזולאי בשתי קדנציות את קרבנוס הקפריסאית, אותה קבוצה בה בילה גיא פניני חצי עונה. לאזולאי ניסיון מוכח בעירוני אשקלון, אותה הוביל למקום החמישי בליגת העל, וכן קדנציות בהפועל גבעתיים ומכבי ראשל"צ. הדבר הראשון שצריך אזולאי לבצע זה רכש ישראלי לעמדה מספר 3. על אזולאי להכניס לרוטציה בהדרגה את הצעירים לביא וחבקין, ולא לפחד ללכת על כל הקופה בעונה בה אין יורדות. הקבוצה חייבת לשוב להיות נלהבת ורעבה, כמו שהיינו רגילים לראות אותה בשנים האחרונות. נכון, התרחישים האחרונים הלכו נגדה בתקופה האחרונה אבל כעת הכל בגדר היסטוריה. חדוות המשחק חייבת, אבל חייבת לחזור לאולם היובל, ויפה שעה אחת קודם.

 

על פי כתב האישום שהגישה מדינת ישראל – בבית משפט השלום בבאר שבע נגד נפתלי יצחק –  עולה כי ביום 15.10.2011 הגיע הנאשם לאיצטדיון העירוני בבאר שבע לצפות במשחק קבוצתו נגד מכבי חיפה, כשבחלציו מוסלק רימון גז מדמיע. כידוע, בדקה העשירית הושלך רימון הגז, שהוביל להפסקה בת חמש דקות במשחק הכדורגל. במקביל להגשת כתב אישום נגד נפתלי יצחק, ראתה לנכון ההתאחדות לכדורגל בישראל להאשים את הפועל באר שבע בעבירה של "התפרעות אוהדים", בהתאם לסעיפים 20(טו)1 ו 20(טו)2(ד) לתקנון המשמעת.

ביום 18.10.2011, הורשעה הפועל באר שבע בעבירה של "התפרעות אוהדים" והושתו לחובתה משחק ביתי ללא קהל, וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. אב בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל, עורך הדין חיים אלחדיף, סמך את נימוקיו המשפטיים על העובדה כי זריקת רימון הגז בוצעה על ידי "אדם המוכר לקבוצה והיא לא הופתעה לזהות את העבריין". יתרה מכך, הוסיף וקבע עו"ד אלחדיף כי "מצד שני מדובר בביצוע של עבריין מוכר שהצליח להכניס אמל"ח מסוכן מאוד, לא נתפס, פעל כבר מתחילת המשחק (הדלקת אבוקה) וגרם לנזק חמור שבחמורים. אינני בטוח שיציע זה זכה לכיסוי מתאים למניעת העבירה". במקביל, על מנת לשכנע בדבר העונש המוטל, קבע עו"ד אלחדיף כי "אם נקל ראש בעבירה חמורה זו… הרי שאנו מתעלמים מתפקידה של ההתאחדות לכדורגל להפעיל את תקנוניה להגנת הקהל".

ביום 25.10.2011, נדחה ערעורה של הפועל באר שבע. בית הדין העליון ציין "ככל שדעתנו איננה נוחה מהטלת עונש של משחק ללא קהל, עדיין לא נמצאה צורת ענישה אחרת שתבטא את האחריות השילוחית של הקבוצה להתנהגות קהל הצופים…".

בפתח הדברים אציין כי על פי תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל בישראל הרשעת הפועל באר שבע הינה כדין. על כך אין מחלוקת. יחד עם זאת, ראוי לבחון את נכונות התקנון לגופו, בהסתמך על העובדה כי העונשים המוטלים על הקבוצות אינם בהכרח מרתיעים את "האוהדים" מביצוע מעשים הנוגדים את תקנון המשמעת.

סעיף 15ב לתקנון המשמעת הוא, לטעמי, שורש הבעיה. זאת, נוכח הקביעה בדבר "אחריות שילוחית" אותה חבה הקבוצה כלפי התנהגות הקהל "… בין אוהד קבוע ובין אוהד לשעה, בין שנעשתה מטעמה או מיוזמתה ובין שנעשתה מיוזמת האוהד ושלא מטעמה, בין שנעשתה בידיעת הקבוצה ובין שנעשתה שלא בידיעתה, בין שפעל מתוך כוונה לשרת את מה שנראה לו עניינה של קבוצה מסוימת ובין אם לאו".

לטעמי התקנון הרחיב יתר על המידה את המושג אחריות שילוחית אל מול הגדרתה המקורית בחוק השליחות, התשכ"ה – 1965, ובכך טעה. זאת מדוע? ראשית, האיצטדיון בו נערך המשחק אינו בבעלות הקבוצה, אלא העירייה, שבעבור דמי שימוש מעניקה לקבוצה את האפשרות להשתמש באיצטדיון. שנית, המגרש מאובטח על ידי המשטרה, או למצער, קיים כח משטרתי. שלישית, כמות הסדרנים, נקבעת על ידי קצין המשטרה, המפקח על מנהל אירוע הספורט. וחשוב מכל, האוהדים, הבאים מכל מגוון הקשת הסוציואקונומית, השכלה, ועבר (או שאגיד עתיד) פלילי, אינם כפופים לרצון הקבוצות, אלא פועלים על פי דחף, או מכח השתייכות לקבוצת אוהדים כזו או אחרת.

אף אם אלונה היתה מזהה את האוהד הסורר, הרי היא אינה יכולה למנוע את כניסתו לתחומי המגרש, זאת בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. כמו כן, היא אינה רשאית לבצע חיפוש בגופו או בכליו של האוהד, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, על כל רבדיו. אם כך, מדוע נענשה אלונה? ברצינות תהומית הדגיש בית הדין העליון כי "עדיין לא נמצא צורת ענישה אחרת" ועל כן יש להעניש את הפועל באר שבע בגין התנהגות אוהדיה.

מקובעות זו, המטילה חובה על הקבוצה לפקח על התנהגות אוהדיה, אך מנגד, מונעת כלים לעשות כן, פסולה, ואין בה כדי למגר את נגע האלימות במגרשים. לא זו אף זו, לטעמי, עצם הטלת האחריות השילוחית על הקבוצה יש בה כדי "לעודד" את ההתאחדות לכדורגל, כמו גם את כוחות השיטור, להימנע מהטיפול בבעיה לגופה, זאת מכיוון שתמיד יימצא האשם התורן.

הפתרון המוצע בפטירת הקבוצה מהתנהגות אוהדיה, אף הוא אינו הפתרון האידיאלי. אך כך, לפחות תמנע ענישה לא צודקת, שאין בכוחה להפחית את נגע האלימות. לטעמי, הקבוצות צריכות לעשות מעשה ולפעול למען ביטול האחריות השילוחית של הקבוצה על קהל אוהדיה.

* הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

ברכות למכבי חיפה, האלופה השיגה ניצחון שני ברציפות לראשונה העונה אחרי שגברה במשחק קשה 1:0 בקריית אליעזר על הפועל עכו העקשנית.

מכבי חיפה העלתה את מאזנה ל-22 נקודות והיא רחוקה כרגע 2 נקודות בלבד מהפועל ת"א לה משחק חסר ,למרות ההרחקה של משומר בדקה ה-28 האלופה ניצחה ואפילו שמרה על רשת נקייה ,בחמישי מחכה לה לרנקה בליגה האירופאית.

 

ביום שני ניצחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים בטדי, ניצחון חשוב למכבי חיפה שרק חיכתה שהשבת תגיע כדי לפגוש את הפועל עכו המפתיעה של העונה. האוהדים הירוקים חיכו בקוצר רוח למשחק כדי לראות סוף סוף ניצחון שני ברציפות העונה בליגה.

לאחר 95 דקות קשות וארוכות, מכבי חיפה יכולה לחייך. האלופה פתחה טוב, אבל בדקה ה-28 הפועל עכו קיבלה פנדל לאחר הכשלה של איל משומר שגם ראה את האדום, מה שלא יאפשר לו לשחק במשחק העונה מול הפועל תל אביב ביום שני בבלומפילד. למזלה של מכבי חיפה, סשפוביץ' בעט את הכדור למשקוף והשאיר את התוצאה על 0:0. במחצית השנייה, שיתוף פעולה מצויין בין צמד החלוצים, עמאשה ודבאלישווילי הוביל ליתרון של מכבי חיפה משערו של הגיאורגי שחוגג את שערו השלישי העונה בליגה וזהו משחק שני רצוף בו הוא כובש.
נראה כי למרות רצונו לעזוב את מכבי חיפה, דבאלישווילי ממשיך לספק את הסחורה ונותן את השערים החשובים שלו. עכו ניסתה לחזור למשחק אבל הירוקים שמרו על רשת נקייה בפעם השנייה העונה בלבד בליגה וזאת למרות שהייתה ב-10 שחקנים זמן רב.

מכבי חיפה קיבלה הרבה הזדמנויות לכבוש את השער השני אבל השחקנים לא הפסיקו להחמיץ, בהתחלה היה זה עמאשה, לאחר מכן איל גולסה, בוקולי ואז שוב גולסה שכנראה כבר איבד את הכוחות וגילגל כדור חלש לידיו של שוער הפועל עכו, דודו גורש.
מבחינת מכבי חיפה זהו ניצחון מאוד חשוב, לא רק צמצום הפערים מהמוליכה והחזרה לצמרת, אלא מדובר בניצחון מאוד חשוב מבחינה מוראלית. מה שרדף את מכבי חיפה מתחילת העונה היה העובדה שמתוך 12 משחקים היא לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת שני משחקים ברצף. עכשיו היא יכולה להיות כבר רגועה ואולי גם לחזור לשחק את הכדורגל שהיינו רגילים לראות ממנה.

למרות הכול, למכבי חיפה עדיין מצפה עבודה לא פשוטה, אפשר לראות שהקישור האחורי עדיין חלש וההגנה פשוט לא טובה. הפועל עכו הגיעה בקלות למצבים אבל לא השכילה לכבוש. תמיד אומרים שכדי לקחת אליפות צריך הגנה חזקה, וזה הדבר האחרון שמכבי חיפה יכול להגיד שיש לה. למזלה של האלופה ההתקפה ממשיכה לתת תפוקה ומביאה ניצחונות, עד כה כבשה מכבי חיפה 26 שערים בליגה, ההתקפה הטובה ביותר בליגה עד כה.

אלישע לוי חייב למצוא את הנוסחה כדי לייצב את ההגנה והדבר הראשון שהוא צריך לעשות בינואר זה להחתים קשר אחורי גרזן סטייל חאבייר דירסאו. שחקן פיזי שיעשה את העבודה השחורה ויחזיק את הקישור מאחור וידחף את הקבוצה קדימה. בסך הכל, תמיר כהן עשה עבודה טובה מאוד ונראה שהוא מתחיל להיכנס לעיניינים ואולי מכבי חיפה תוכל להרוויח ממנו את הניסיון ומשחק ההתקפה שלו שהיה חסר למכבי חיפה בשנים האחרונות מעמדת קשר 50:50. אבל לפני ינואר, למכבי חיפה מצפה משחק חוץ מאוד חשוב בלרנקה ביום חמישי בליגה האירופאית. האלופה תשחק ב-GSP בניקוסיה שיעלה זיכרונות רבים מעונת הצ'מפיונס ליג הגדולה ותהיה חייבת ניצחון כדי להבטיח עלייה לשלב 32 הגדולות של המפעל, כל זאת כמובן אם שאלקה תנצח את סטיוואה בוקרשט בגרמניה. אין ספק שניצחון חוץ בלרנקה יוציא הרבה מאוד לחץ מהאלופה שיכולה להגיע רגועה יותר למשחק העונה בבלומפילד ביום שני מול הפועל תל אביב. משחק חשוב מאוד למכבי חיפה מכל הבחינות.

בסך הכל, בתקופה הקרובה מצפים למכבי חיפה משחקים מאוד חשובים ומכריעים וכמו שנאמר בפעם הקודמת, אם מכבי חיפה תוכל להגיע למשחקים הללו מוכנה מבחינה מנטאלית וטקטית, היא גם תוציא את הנקודות החשובות ותוכל לרוץ חזק קדימה, לא רק בליגה אלא גם באירופה. דבר כזה יכול למחוק את פתיחת העונה הנוראית של מכבי חיפה שהייתה מהגרועות שלה בשנים האחרונות וללא ספק העפלה לשלב הבא באירופה תשכיח את ההדחה הכואבת מליגת האלופות אחרי עוד השתתפות של הירוקים במפעל שבו בדרך כלל הישראליות מביאות הצלחה.

מאז ומתמיד, מאז שולדימיר דבאלישווילי נחת בחיפה היו את אלה שאהבו אותו, והיו את אלה ששנאו אותו וטענו שהוא לא חלוץ. אז הוא חלוץ או לא? ומהם דרישות המערכת של מכבי חיפה בכלל?

בואו ואתן לכם הקבלה מעולם אחר, עולם המחשבים, אם אני אדם שמשחק במשחקים ברשת, מן הסתם שאני אקח חבילת גלישה (באינטרנט) גדולה וחזקה באינטרנט, אפילו 100 מגה, וגם כרטיס מסך חזק וזכרון וכו'…כל זה כדי שמשחקי הרשת יעבדו טוב. אם אני לוקח מחשב רק לשימוש מצומצם באינטרנט ובדואר האלקטרוני רוב הסיכויים שכרטיס המסך שלי לא יהיה להיט, וכך גם כל שאר המערכת, ואני אקח חבילת גלישה נמוכה, זה לא אומר שהמחשב שלי לא טוב, הוא פשוט טוב לשימוש שאני מחפש. אם אני צריך נעליים לאימוני כדורגל רוב הסיכויים שאני לא אקנה מגפיים…נכון?

כך זה גם בכדורגל, יש כל כך הרבה סוגים של שחקנים ועמדות, ולכל קבוצה יש דרישות מערכת מסוימות לכל שחקן ועמדה, ואת הדרישות הללו היא צריכה לדעת ולהכיר ודרכן לבחור שחקנים נכונים למערך, בין אם זה ברכש של זרים ובין אם זה בבחירה של שחקני נוער שיעלו לבוגרת.

הבעיה מתחילה כשקבוצה לא יודעת מה הדרישות שלה, ומשנה את הדרישות שלה תוך כדי העונה. אצלנו בכדורגל הישראלי לרוב חושבים שחלוץ עושה הכל, גם עושה משחק, גם נוגח טוב, גם בועט טוב, מתמקם טוב, אבל מה לעשות, לא כולם איגביני יעקובו. איגביני למשל היה חלוץ שעשה כמעט הכל, גם עשה משחק, גם בישל, גם כבש, יכל לקבל כדור ולהתחיל לרוץ, אך חלוצים בסטייל שונה, שהגוף המסיבי שלהם וצורת האימונים שבה עבדו בנו אותם להיות חלוצי רחבה, ולא פליימקרים.

מכבי חיפה בשנתיים האחרונות הייתה משחקת עם חלוץ אתלטי וחלוץ וטכני, כשלצידו חלוץ מסיבי שפחות מניע כדורגל, ומתעסק יותר במיקום ברחבה ותנועה שמושכת שחקני הגנה. בעונה שעברה היו אלה חמד ודבאלישווילי. חלק גדול מהשערים של חמד נוצר ע"י ריצה שלו עם הכדור עד השער או כדור שהוא קיבל כאשר ולדימיר דבאלישווילי עושה תנועה ומושך שומר. ודבאלישווילי? כמעט כל שעריו היו שערי רחבה, מיקום טוב, נגיחה, בעיטה בשתי רגליים, לא זכור לי שער של דבאלישווילי שאותו הוא התחיל בריצה מהירה מהחצי…

לפני כחודשיים בערך היה נראה כי אלישע לוי שינה את דרישות המערכת שלו, ורצה שני חלוצים טכניים מהירים, כמו וויאם עמאשה ותומר חמד, ולכן, הצעד המתבקש והנכון ביותר הוא באמת למכור את הגיאורגי, לא כי הוא לא שחקן טוב, כי הוא לא מתאים לדרישות, לטקטיקה החדשה שנוצרה.

אז יש לי שאלה אלישע, אתה יודע מה אתה רוצה מחיפה? אתה יודע מה המערך? איזה עמדות ואיזה סוג שחקנים אתה רוצה? כי אם אתה בונה על חלוץ מטרה, שמתמקם טוב ברחבה בלי הרבה התערבות במשחק המסירות, דבאלישווילי הוא שחקן מעולה לדרישה זאת, רק תדע מה אתה רוצה, אם נסתכל טוב טוב נראה שכמעט כל שער של דבאלישווילי היה שער רחבה, בין אם נגיחה או בין אם סיבוב ובעיטה באחת מרגליו (בשתיהן הוא בועט מעולה), אז למה אתה גורר אותו להתערב גם במשחק המסירות? למה הוא צריך לקבל כדור רחוק מהרחבה ולנסות ליצור לעצמו מצב?למה? תסתכלו טוב טוב, על כל משחק שבו הגיאורגי שיחק לבדו בחוד או ביחד עם מישהו לצידו, והתערב במשחק המסירות, ניסה לקחת כדור ולרוץ איתו, הוא לא הבקיע! לא כי הוא לא חלוץ טוב, כי הוא פשוט לא פליימייקר! זה הכל…הוא שחקן רחבה…

עוד דוגמא טובה היא יאיא סיידו, אם אלישע לוי רוצה קשר אחורי גרזן שמחלץ כדורים ומוציא כדור להתקפה הוא צריך לבדוק האם יאיא מחלץ מספיק כדורים, וכמה כדורים הוא מאבד בהשוואה לאלה שהוא מחלץ, ומעבר לזה, אם אלישע מחפש קשר 50:50 בסטייל של ז'וטאוטאס וכיאל, האם סיידו באמת יתאים לעמדה זאת?

אנחנו נוטים מהר מאוד להגיד אם שחקן טוב או לא, לפני שעוד חשבנו על מיקומו על המגרש, והדוגמא האחרונה שלי בהחלט, היא אלון חרזי, חלוץ, שחקן התקפה, למד איך לכבוש שערים במדי הכח רמת גן, אך בעונותיו הראשונות בחיפה תחת גיורא שפיגל ושרף הפך בכלל למגן, ונהיה לאחד המגנים הטובים ביותר בתולדות המועדון והמדינה.

אז רגע…דבאלישווילי טוב או לא? אני חושב שלא זאת השאלה, המספרים מדברים בעד עצמם, הבחור כובש, וזה מעבר לשערים שהוא שם בטדי בניצחון 1:4, השאלה היא מה המערך שחיפה משחקת בו והאם הגיאורגי מתאים אליו…אלישע? יש לך תשובה?