כמות הלגיונרים שלנו מדי שנה גדלה, השנה לא ראינו ייצוא מכובד או גדול כמו בשנים הקודמות, למזלם של השחקנים עדיין לא נסתם הגולל על הפגרה ויש כאלו שעדיין כן מנסים למצוא לעצמם חוזה מכובד באירופה. בינתיים יש לנו כמה שכבר חתומים ומתחילים עונה נוספת, בואו נבין מה מעמדם לקראת העונה החדשה של 2012/2013.
בכתבה הבאה אני לא אגע בכל הלגיונרים, אלא רק בכאלו שמתנדנדים ו/או מחפשים קבוצה חדשה לעונה החדשה.
נתחיל עם הצמד-חמד שנחת בקבוצה הגרמנית קייזרסלאוטרן, איתי שכטר ו-גילי ורמוט. צמד השחקנים המוכשרים לא נהנה מעונה כל כך טובה (בלשון המעטה) בעונת הבכורה שלהם. כן, שכטר התחיל נפלא את העונה ואף כבש כמה גולים חשובים, אבל אז התחילה נפילה קטנה שגם לוותה בפציעה טורדנית ומשם החלה ההתדרדרות ודקות המשחק נגמרו לו אפילו בתור מחליף. על ורמוט אין יותר מדי מה לספר בעונה הקודמת. הקשר הכישרוני היה בכמה דקות בודדות על המגרש כל העונה יחד וזה בהחלט לא מה שציפה לו השחקן כשחתם בקבוצה.
בנתיים השניים מרשימים מאוד באימונים ובמשחקי טרום העונה, למרות זאת הצהירו השחקנים כי הם לא מעוניינים להישאר בקבוצה (עקב נשירה לליגה השניה) ומחפשים לעצמם קבוצות חדשות. חרושת השמועות מקשרת את שכטר כרגע עם סוונזי שלדעתי יכול להיות שידוך טוב ומעניין עבור החלוץ. עבור ורמוט לא שמעתי על הצעות מעניינות, כאשר לרוב מוזכרות התל-אביביות כקבוצות שרוצות להחזיר אותו לארץ.
ממשיכים עם חלוץ צעיר ומוכשר העונה לשם בן שהר. החלוץ הפורץ נראה כאילו כבר משוטט על המגרשים ברחבי אירופה כבר עשור, אך למעשה שהר בסך הכל בן 23. שהר משוטט (בדגש על משוטט) במגרשי אירופה השונים כבר 4 שנים לפחות ושיחק ב 8 קבוצות שונות, הספק שלא הרבה שחקנים ברחבי אירופה יכולים לסמן עליו וי, רק חבל שבאף אחד מהמקומות ששיחק בהם לא השאיר חותם מספיק גדול, ולמעשה שהר דיי נכשל.
לאחר שהחליט לעזוב את אספניול הספרדית באופן סופי, השמועות סיפרו שלבן שהר היו כמה אופציות (בעיקר מצרפת), אך החליט לבסוף לחתום בהרטה ברלין מהבונדסליגה השניה. שהר יודע לספר שהבטיחו לו את חולצת ההרכב והוא רוצה להיות חלק מהשחקנים שיטביעו את חותמם על הקבוצה ויעזור לה להעפיל לליגה הראשונה. במקרה של בן שהר, נשאר רק לחכות ולראות אם סוף סוף החלוץ יצליח להראות את היכולת האמיתית שלו.
הבא בתור הוא הקשר הותיק, קפטן הנבחרת יוסי בניון. השחקן שכבר נחשב ותיק (בכל זאת, הילד כבר בן 32), עומד להתחיל עונה נוספת בליגה האנגלית. כרגע השחקן רשום במדיה של אלופת אירופה הכחולה צ'לסי אך גם השחקן ומקורביו יודעים שסיכוייו להישאר בסגל המשופע והמשודרג של הכחולים די קלוש. השמועות סביב השחקן לא מפסיקות לרגע (סחטיין עליו גם בגיל כזה להיות מבוקש).
אני חושב שלבניון כדאי לעזוב את צ'לסי. אמנם הכסף הגדול וליגת האלופות בהחלט מוסיפים ומושכים ללא ספק, אך לדעתי בגיל הזה בניון חייב להיות שחקן הרכב כדי שעדיין יוכל להנהיג את הנבחרת הישראלית גם במוקדמות המונדיאל המתקרבות עלינו לטובה. האופציות הן: ק.פ.ר, ווסטהאם, פולהאם ואפילו אייאקס.
שחקן מוכשר נוסף ברשימה הוא הקשר ערן זהבי. השחקן שהגיע בקול תרועה לפאלרמו האיטלקית (הושווה לרגע בודד לפסטורה הארגנטיני ע"י נשיא הקבוצה) מסיים את עונת טבילת האש שלו. העונה נפתחה טוב, שחקן הרכב בכמעט כל משחק, עד שהגיעה הפציעה ופיטוריי המאמן שדאג להביא את זהבי לקבוצה. עכשיו השחקן צריך להוכיח את עצמו והאם הוא ראוי להישאר ברמה הזו עוד עונה.
לפי איך שזה נראה זהבי לא הולך להישאר בפאלרמו להרבה זמן. הוא קשור בניתיים בעסקאות החלפת שחקנים עם קייבו. לדעתי גם בקייבו יש לו מצב טוב יותר לתפוס את חולצת ההרכב, למרות זאת אני מאמין שהוא יישאר עוד עונה לפחות במדים הורודים.
אי אפשר שלא להתייחס אליו, מאור מליקסון. הקשר הדינמי, הכישרוני והפורח של ויסלה קראקוב מתחיל עונה שלישית. עונת הפתיחה הייתה מדהימה מבחינת השחקן (אשר הביאה לו זימון לנבחרת פולין) והביאה לו את החשיפה הכי טובה מזה שנים. העונה האחרונה (השניה) של מאור הייתה סבירה אך מלווה בהרבה פציעות וירידה ביכולת השחקן, למרות זאת השחקן עדיין היה מקושר למספר מועדונים ברחבי אירופה.
השנה השלישית של השחקן בקבוצה הפולנית מתחילה בקרוב והשחקן בריא וכשיר, ללא חברו לקבוצה (דודו ביטון) שעזב לבלגיה, אך עם הרצון להוכיח שחזר לעצמו בדרך לקפיצת המדרגה המיוחלת ולמעבר לקבוצה גדולה יותר.
לגיונרים נוספים: גיא אסולין (ראה ערך בן שהר), דודו אוואט ותומר חמד (בהצלחה לעוד עונה ביחד במאיורקה. לשוער הנהדר ולחלוץ המשתפר), דני בונדר (עוזב את רוסיה, כנראה יחזור לישראל), אלמוג כהן (עונה שלישית בנירנברג, הגיע הזמן לחזור להרכב!), עדן בן בסט (אחרי עונת פתיחה טובה בברסט, לשמור לפחות על אותו סטטוס ורמה), בירם כיאל (חזרה מפציעה קשה, לשמור על הרמה המעולה במדי סלטיק ואולי להשתדרג במהלך העונה), אליניב ברדה (לשכוח את העונה האחרונה במדי גנק ולחזור לעצמך), שלומי ארבייטמן (חוזר לגנט אחרי השאלה, בינתיים ההתחלה חלומית), דור מלול ורועי דיין (מתחילים עונה שניה ביחד במדי בירסחוט. נקווה שימשיכו לפחות באותה היכולת של עונה שעברה).
כנראה שכל שעות השחייה של מייקל פלפס סוף סוף השתלמו לו. לא, לא בגלל 20 המדליות האולימפיות בהן זכה הפנומן האמריקאי, אלא בגלל הסט הצילומים בו זכה פלפס.
השחיין האמריקאי בן ה – 27 הצטלם יחד עם בר רפאלי לקמפיין. רפאלי העלתה את הצילום הזה לחשבון הטוויטר שלה ביום רביעי האחרון, ואומנם קשה לדעת מה פלפס לובש, אבל סביר להניח שלפחות ספידו קטן יש על חלציו (כך לפחות אנחנו מקווים).
יתכן והצילומים היו קצת מביכים לשניים, מכיוון שיש להם חבר משותף. לפי השמועות בר רפאלי יוצאת עם גולש הסקייטבורד והסנובורד – שון ווייט, שהוא גם חברו הטוב של פלפס. אז אומנם רובכם תגידו שמייקל פלפס הוא הבר מזל בכל הסיטואציה, אבל לפי הציוצים של רפאלי – יתכן והיא ברת המזל:
האסיאתים ידועים בכל מיני דברים משוגעים. ווייפ אווט למשל הגיע מיפן. אוכל שאף אחד לא אוכל, ועוד כל מיני דברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם. אבל למרות הדברים הקשים מדי פעם, אין ספק שלא חסר להם הומור.
במשחק בייסבול בדרום קוריאה במהלך ההפסקה בין האינינגים המעודדות רקדו להן לצלילי שיר דאנס מוזר, ופתאום עלה לרקוד איתן איש קטן ושמן, שלפי מכשיר הקשר נראה כמו איש אבטחה או משהו כזה.
צפו בוידאו הקורע מצחוק, אנחנו לא הפסקנו לצחוק יום שלם (ההיסטריה מתחילה משניה 0:58):
סביר להניח שהשחיינית האמריקאית מיסי פרנלקין הייתה ברקיע השביעי לאחר שזכתה במדליית הזהב ביום שני, אבל מספר שעות לאחר המשחה ציפתה לה הפתעה ענקית. לפחות לדעתה
השחיינית בת ה – 17 קיבלה ציוץ מזל טוב מלא אחר מאשר ג'סטין ביבר לאחר הזכייה שלה במשחה:
לפי התגובה של פרנקלין אפשר לומר שהיא התרגשה יותר מהציוץ של אליל הנוער מאשר הזכייה בזהב, לא?
מיסי פרנקלין היא אומנם אחת השחיינית הבולטות בעולם, אבל לפני הכל היא עדיין נערת תיכון, שהולכת לבית הספר, מבלה עם חברות, ועושה מה שכל נערה אמריקאית טיפוסית עושה, וכמובן, אוהבת גם את ג'סטין ביבר.
האמת היא שאנחנו בעד שיתוף פעולה בין פרנקלין לביבר, אולי הוא יקח אותה לרקוד באיזה קליפ שלו, מי יודע? אחרי הכל יש למיסי move בכלל לא רע:
התקשורת הישראלית תמיד אוהבת להכניס את הזווית הישראלית לכל הצלחה של ספורטאי איפה שלא יהיה. אז למה שאנחנו נהיה שונים?
אולי לא שמעתם, אבל ב"עולם של בר רפאלי" השמועות הן שהיא יוצאת עם אלוף הסקייטבורד והסנובורד – שון ווייט, והם לא עושים מאמץ רב על מנת להכחיש את זה לאחר שהם נצפו יחד במשחה של מייקל פלפס באולימפיאדה בלונדון.
רפאלי צייצה:
שון ווייט צייץ:
חושבים שרפאלי באה לעודד היום את גל נבו ויעקב טומרקין…?
מייקל פלפס זכה אתמול ב – 2 מדליות, כסף ב – 200 פרפר, וזהב בשליחים 4 כפול 200 והפך להיות הספורטאי עם הכי הרבה מדליות(19) בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים
אחרי ששיחק כמעט בכל מדינות אירופה התחנה הבאה של החלוץ הישראלי היא גרמניה.
שהר (23) עם רזומה של 8 קבוצות באירופה יעלה ביום שישי הקרוב למגרש האולימפי בברלין ויפתח עונה עם קבוצתו החדשה הרטה ברלין בליגת המשנה הגרמנית.
אז לאן הגיע בן שהר?
ב-25 ליולי 1892 בחור צעיר בשם פריץ לינדר יצא לשייט עם אביו על ספינת קיטור כחולה – לבנה בשם "הרטה". כשחזר מהטיול סיפר לאחיו על החוויה וביחד החליטו להקים קבוצת כדורגל קטנה וקראו לה הרטה ברלין. עם השנים הקבוצה התפתחה וגדלה, והפכה להיות סיפור הצלחה בעיר הבירה. הרטה זכתה פעמיים רצופות באליפות גרמניה (1930, 1931) ופעמיים רצופות בגביע הליגה (2001, 2002), והצליחה להעפיל 4 פעמים ברציפות לליגת האלופות.
כיום הרטה ברלינר ספורט קלאב היא קבוצת הכדורגל המרכזית של העיר ברלין, ולמרות שתשחק העונה בליגה הגרמנית השניה היו ימים שבהם הייתה הרטה קבוצה מצליחה. שחקנים כמו סבסטיאן דייסלר, מרסילניו, בשטורק ואפילו עלי דאהי האיראני כיכבו במדי הקבוצה.
למועדון קהל אוהדים ענק, מחלקת נוער מפוארת, מתקן אימונים אירופאי ואצטדיון שמכיל 75,000 צופים שבקלות יתמלא בכל משחק ביתי של הקבוצה גם בליגה ה-2.
בעונה שעברה נלחמה הקבוצה עד הדקה האחרונה על הזכות להישאר בליגה ושיחקה בפלייאוף מול דיסלדורף מהליגת המשנה אך לא הצליחה לשרוד. 4 מאמנים התחלפו במהלך העונה והאחרון – אוטו רהאגל, שזכה עם יוון באליפות אירופה לא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה והחליט לעזוב את המועדון.
המטרה העונה היא לעלות ליגה בכל מחיר. לשם כך הגיע יוס לוקהאי – "קבלן העליות" שאימן את אוגסבורג ומנשנגלדבאך. תקציב הקבוצה הוא הגדול ביותר בליגה ונעשתה רכישה מאסיבית של שחקנים לצד בן שהר. סמי אלגווי החלוץ הטוניסאי הגיע ממיינץ, סנדרו וגנר מורדר ברמן ובנוסף רכשה הרטה את פר קלוגה משאלקה 04.
ביחד עם השוער המפורסם של באיירן בעבר תומאס קראפט והקפטן הגיאורגי לאבן קוביאשווילי שהורחק לחצי שנה תתמודד הקבוצה עם קלן, סט פאולי וקייזרסלאוטרן (קבוצתם ורמוט ושכטר בעונה האחרונה) על הזכות לחזור לליגה הראשונה.
לחלוץ הישראלי הולכת להיות עונה לא קלה. למרות שירוויח סכומי כסף גדולים הוא יצטרך להתאקלם לחיים בגרמניה ולהילחם על חולצת ההרכב הראשון. מה שבטוח, מרכזי הקניות, המסעדות המשובחות וחיי הלילה יספקו לשחקן תעסוקה מרובה להמשך העונה.
במחזור הראשון תארח הרטה את פדרבורן במגרשה הביתי. נאחל לחלוץ הישראלי בהצלחה!
התפרצויות זעם של מנג'רים בבייסבול הם דבר שבשגרה, ואחד הדברים המשעשעים ומבדרים שיש למשחק להציע. אבל כאשר המנג'ר ג'ו מיקוליק מתפרץ על השופטים זה דבר משהו לפנתיאון.
אם אתם לא מכירים את ג'ו מיקוליק, אז הנה היכרות קצרה – מיקוליק הוא מנג'ר במיינור ליג (משהו כמו ליגות המשנה של ליגת הבייסבול בארה"ב, רק שהקבוצות שייכות לקבוצות מהמייג'ור ליג) בקבוצת אשוויל טוריסטס, ובאמתחתו מספר התפרצויות נפלאות ומבדרות ביותר.
במשחק ביום שישי האחרון בין קבוצתו אשוויל לקבוצת צ'רלסטון ריברדוגס התעצבן מיקוליק על השופט וכמו מנג'ר של כל קבוצת בייסבול, הוא יצא מהספסל והלך להתווכח. מיקוליק טען שהרץ יצא מקו הבסיס כאשר הוא נקלע בין 2 שחקני הגנה של אשוויל, וכך למעשה הוא נמנע מלהיות שרוף. לאחר ויכוח קצר עם השופט, המנג'ר חמום המוח זרק את כובעו, יצא מהמגרש, תפס את הבסיס השלישי, נתן אותו לאחד האוהדים ביציע, חזר למגרש, הוריד את הכובע בפני האוהדים, ורק אז עזב את המגרש.
צפו בוידאו המשעשע ביותר של ג'ו מיקוליק – המנג'ר הכי משוגע בבייסבול:
ביום שבת האחרון נערך משחק בליגת הכדורגל האמריקאית (MLS) בין לוס אנג'לס גלאקסי לדאלאס, סביר להניח שלא ראיתם, כי יש את האולימפיאדה כמובן, וגם כי, אתם יודעים, זה ה – MLS. אבל עם כל ההייפ של האולימפיאדה, היה קטע אחד מהמשחק, או יותר נכון מלפני המשחק שתפס כותרות ורץ ברשת כמו הרודראנר שבורח מהקיוטי.
הארפר גוזינס בת ה – 11 קיבלה את הכבוד לשיר את ההמנון האמריקאי לפני המשחק, וכמה שאנחנו לא אוהבים לרדת על ילדים קטנים, גוזינס הצעירה הצליחה לשחוט את השיר הכי קדוש לעם האמריקאי.
אז נכון שהילדה רק בת 11, אבל זה עדיין לא נותן לה את הזכות לחרב את ההמנון הלאומי. פשוט תשירי את השיר כמו שאמורים לשיר אותו ! טוב, רק מלראות את האתר של הילדה אפשר להבין מאיפה הביצוע הזה הגיע. מישהו צריך להרגיע אותה ומהר.
צפו והקשיבו לגירסא המזעזעת של הארפר גוזינס בת ה – 11 להמנון האמריקאי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ראיין לוכטה, השחיין המצוין ממש בקטע של אופנה, ואספן נעליים פנאטי. כאשר הוא עולה למשחה הוא אוהב להביע עמדה עם הבגדים שהוא לובש, וכפי שאתם יכולים לראות, הוא בהחלט מצליח לא רע.
"אני חושב שיש לי בערך 130 זוגות נעליים" אמר לוכטה לניו יורק טיימס, "אז בהחלט אפשר לומר שאני אוהב נעליים".
לוכטה אומנם מאוכזב שהוא צריך ללבוש את המדים הרשמיים של נבחרת ארצות הברית כאשר הוא עולה למשחים באולימפיאדה, אבל הוא אמר שהוא ינסה לעלות עם תוספים מעניינים כמו צמידים או יהלומים על השיניים.
לוכטה גם אמר לניו יורק טיימס שהוא היה רוצה להיות מעצב אופנה – "אני רוצה להיות שונה, ואופנה נותנת לי את האפשרות הזו".
נעלי הכנפיים של ראיין לוכטה הן קצת יותר מדי בולטות (בלשון המעטה) לטעמי, ואני לא מכיר מישהו שהיה נועל אותן, אבל הן בהחלט מרשימות. אם ללוכטה יהיו עוד רעיונות כמו נעלי הכנפיים הדרך שלו לתצוגות האופנה בניו יורק ומילאנו סלולות – בדיוק כמו המשחים שלו.
גמר ליגת האלופות, 2003. מילאן ויובנטוס נפגשות באולד-טראפורד לקרב כל-איטלקי על הגביע החשוב באירופה. קצב המשחק מהיר ביותר, אך עם זאת מצבי הבקעה רבים אין, ובאופן בלתי מפתיע, כשמדובר בשתי יריבות איטלקיות – התוצאה אחרי 120 דקות היא 0-0.
חלק מהשחקנים שהשתתפו באותו משחק לפני תשע שנים עדיין משחקים כדורגל. חלק קטן מהם אף נמצא עדיין בקדמת הבמה. לעומתם, רבים כבר הודיעו על פרישה ממשחק פעיל. שניים מהם, הלוא הם שני חלוצי החוד של מילאן, עשו זאת השבוע, בהפרש של מספר ימים.
הראשון, פליפו אינזאגי, הודיע על פרישה אחרי שתיים-עשרה עונות במדי מילאן, והצטרף לצוות המקצועי במחלקת הנוער של המועדון.
השני, עליו ארחיב את הדיבור, הוא האוקראיני הנפלא, אנדריי שבצ'נקו, שהודיע היום על פרישה ממשחק פעיל וכניסה (כן כן) לפוליטיקה.
שבה, קיצור של שמו, אך עבורנו גם סוג של משחק מילים עם מספר החולצה איתו היה מזוהה לאורך כל הקריירה (כנראה שהוא עצמו לא ממש התחבר למשחק המילים הזה. באוקראינית יש מילה אחרת למספר שבע), הוא אחד מגדולי הכדורגלנים האוקראינים אי פעם (ולבטח הגדול ביותר בימי אוקראינה העצמאית). מלך השערים של הנבחרת, ובנוסף – השחקן הצעיר וגם השחקן המבוגר ביותר שכבש שער במדים הלאומיים.
הצאר, כך הוא מכונה, הוביל את הנבחרת האוקראינית ביורו האחרון כקפטן, וכבש את שני השערים בניצחון 2-1 נגד שבדיה, זאת אחרי שרבים כבר הספידו אותו וטענו שאין לו יותר מה לתרום.
אולי שבה כבר לא היה בשיאו, אבל הוא הוכיח שלפעמים אין תחליף לניסיון, למיקום טוב ולחוכמת משחק, ומאלו היה לו בשפע.
ההישג הגדול ביותר של אנדריי שבצ'נקו במדי הנבחרת היה העפלה לרבע גמר גביע העולם ב-2006, אבל את הישגיו המשמעותיים באמת הוא רשם במדי הקבוצות בהן שיחק.
בחמש עונותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, זכה שבצ'נקו בחמש אליפויות רצופות, והוסיף אחת במילאן. הוא מדורג רביעי ברשימת מבקיעי דינמו בכל הזמנים, ושני בזו של הרוסונרי. בעונתו הראשונה במילאן כבר היה מלך השערים של הסריה A, עם 24 כיבושים, מספר ששחזר עוד פעמיים במהלך שבע שנותיו באיטליה.
בניגוד לשותפו, אינזאגי, אנדריי שבצ'נקו היה חלוץ רב-גוני, וקשה מאוד היה לעצור אותו. טכניקה מצויינת, משחק ראש נהדר, בעיטה חזקה ומדוייקת גם מחוץ לרחבה ומהירות סוחפת, היו התכונות שאיפיינו את אחד מגדולי החלוצים של דורנו. מעל לכל, איפיינה אותו חוכמת משחק בלתי רגילה, שחיברה את כל התכונות הללו, שילבה אותן באופן מושלם, והפכה את שבצ'קנו לחלוץ בלתי צפוי שקורא הגנות, ושלהגנות קשה מאוד לקרוא אותו.
באותו גמר, ב-2003, שבצ'נקו הבקיע את שער השדה היחיד במשחק, שער שנפסל מסיבה לא מוצדקת, והשאיר את התוצאה על 0-0, עד לשלב בעיטות ההכרעה.
לבעיטה החמישית והאחרונה ניגש שבצ'נקו, שזכה להזדמנות לתקן את העוול שנעשה לו כ-100 דקות קודם לכן. יכולת לראות על הפנים שלו שהוא יבקיע.
שבצ'נקו סיים את הערב עם גביע אירופה לאלופות, הראשון והיחיד בקריירה העשירה שלו.
