גמר ליגת האלופות, 2003. מילאן ויובנטוס נפגשות באולד-טראפורד לקרב כל-איטלקי על הגביע החשוב באירופה. קצב המשחק מהיר ביותר, אך עם זאת מצבי הבקעה רבים אין, ובאופן בלתי מפתיע, כשמדובר בשתי יריבות איטלקיות – התוצאה אחרי 120 דקות היא 0-0.
חלק מהשחקנים שהשתתפו באותו משחק לפני תשע שנים עדיין משחקים כדורגל. חלק קטן מהם אף נמצא עדיין בקדמת הבמה. לעומתם, רבים כבר הודיעו על פרישה ממשחק פעיל. שניים מהם, הלוא הם שני חלוצי החוד של מילאן, עשו זאת השבוע, בהפרש של מספר ימים.
הראשון, פליפו אינזאגי, הודיע על פרישה אחרי שתיים-עשרה עונות במדי מילאן, והצטרף לצוות המקצועי במחלקת הנוער של המועדון.
השני, עליו ארחיב את הדיבור, הוא האוקראיני הנפלא, אנדריי שבצ'נקו, שהודיע היום על פרישה ממשחק פעיל וכניסה (כן כן) לפוליטיקה.
שבה, קיצור של שמו, אך עבורנו גם סוג של משחק מילים עם מספר החולצה איתו היה מזוהה לאורך כל הקריירה (כנראה שהוא עצמו לא ממש התחבר למשחק המילים הזה. באוקראינית יש מילה אחרת למספר שבע), הוא אחד מגדולי הכדורגלנים האוקראינים אי פעם (ולבטח הגדול ביותר בימי אוקראינה העצמאית). מלך השערים של הנבחרת, ובנוסף – השחקן הצעיר וגם השחקן המבוגר ביותר שכבש שער במדים הלאומיים.
הצאר, כך הוא מכונה, הוביל את הנבחרת האוקראינית ביורו האחרון כקפטן, וכבש את שני השערים בניצחון 2-1 נגד שבדיה, זאת אחרי שרבים כבר הספידו אותו וטענו שאין לו יותר מה לתרום.
אולי שבה כבר לא היה בשיאו, אבל הוא הוכיח שלפעמים אין תחליף לניסיון, למיקום טוב ולחוכמת משחק, ומאלו היה לו בשפע.
ההישג הגדול ביותר של אנדריי שבצ'נקו במדי הנבחרת היה העפלה לרבע גמר גביע העולם ב-2006, אבל את הישגיו המשמעותיים באמת הוא רשם במדי הקבוצות בהן שיחק.
בחמש עונותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, זכה שבצ'נקו בחמש אליפויות רצופות, והוסיף אחת במילאן. הוא מדורג רביעי ברשימת מבקיעי דינמו בכל הזמנים, ושני בזו של הרוסונרי. בעונתו הראשונה במילאן כבר היה מלך השערים של הסריה A, עם 24 כיבושים, מספר ששחזר עוד פעמיים במהלך שבע שנותיו באיטליה.
בניגוד לשותפו, אינזאגי, אנדריי שבצ'נקו היה חלוץ רב-גוני, וקשה מאוד היה לעצור אותו. טכניקה מצויינת, משחק ראש נהדר, בעיטה חזקה ומדוייקת גם מחוץ לרחבה ומהירות סוחפת, היו התכונות שאיפיינו את אחד מגדולי החלוצים של דורנו. מעל לכל, איפיינה אותו חוכמת משחק בלתי רגילה, שחיברה את כל התכונות הללו, שילבה אותן באופן מושלם, והפכה את שבצ'קנו לחלוץ בלתי צפוי שקורא הגנות, ושלהגנות קשה מאוד לקרוא אותו.
באותו גמר, ב-2003, שבצ'נקו הבקיע את שער השדה היחיד במשחק, שער שנפסל מסיבה לא מוצדקת, והשאיר את התוצאה על 0-0, עד לשלב בעיטות ההכרעה.
לבעיטה החמישית והאחרונה ניגש שבצ'נקו, שזכה להזדמנות לתקן את העוול שנעשה לו כ-100 דקות קודם לכן. יכולת לראות על הפנים שלו שהוא יבקיע.
שבצ'נקו סיים את הערב עם גביע אירופה לאלופות, הראשון והיחיד בקריירה העשירה שלו.
הכדורגל אומר היום תודה לחלוץ ענק.