"כישרון מבוזבז". "הוא יכל להגיע רחוק". "הוא מוכשר אבל הקופסא שלו לא בסדר". "ערן לוי שמן". סתם.כמה פעמים שמענו את המשפטים הללו בהקשר של כדורגלנים ישראלים? ובכן, באנגליה יש דוגמא לשחקן כזה שהצליח להגיע רחוק אבל באותה מהירות לצנוח למטה. קוראים לו דיוויד בנטלי.

כשהוא בן 13 הצטרף הנער הצעיר לאקדמיה של ארסנל. כעבור שש שנים ערך שחקן הכנף את הופעת הבכורה שלו בבוגרים. באותה תקופה שיחקו בתפקיד שלו תותחים (ותותחנים) כבדים. רובר פירס האדיר, פרדי ליונברג היעיל, ריי פארלור המוכשר ואחר כך גם חוזה אנטוניו רייס המבריק.

בנטלי, שזעם שלא ראה דשא וגילה אורח חיים לא ספורטיבי, יצא להשאלה בנוריץ', גם שם לא הצליח בנטלי להביא לידי ביטוי את הכישרון שלו. אוהדי ארסנל זוכרים לו בעיקר את שני הבישולים מול היריבה המרה מנצ'סטר יונייטד, שהפסידה לכנריות 2-0. אותם שני בישולים עזרו לחניכים של ונגר לנצח במאבק על המקום השני את השדים האדומים. באותה עונה ירדה נוריץ' ליגה (אחרי שחטפה שישייה מפולהאם במחזור הסיום) וידידינו המשיך בנדודים. התחנה הבאה: בלקבורן.

בהתחלה הפלייבוי התקשה למצוא מקום ב-11 של מארק יוז אבל לאט לאט הכישרון התחיל לטפטף. ראינו שחקן לא מהיר, אבל טכני מאוד, שמרים כדורים מצויינים ומסובבים מהאגפים, בועט בעיטות חופשיות, ומסוכן בקרנות. בינואר 2006 בלקבורן החתימה את דיוויד בנטלי. הוא חגג את המאורע עם שלישייה, כששוב מנצ'סטר יונייטד היא הקורבן. ביוני 2007 נקרא בנטלי למשחקיה של אנגליה הצעירה במסגרת אליפות אירופה שנערכה באותה שנה.

הוא הגיע לאחר עונה ארוכה כשלפניו עוד משחקים במסגרת מוקדמות היורו של 2008 עם הבוגרים, ודיוויד סירב להצטרף לצעירי אנגליה באליפות בהולנד. מאמן הנבחרת באותה עת, סטיוארט פירס, אמר שאסור לתת לבנטלי לשחק בבוגרים אחרי מה שעשה. גם הקהל המקומי לא אהב את הצעד הזה. במשחקה של אנגליה הבוגרת מול ישראל, בנטלי התקבל בשריקות בוז בוומבלי.

עונת 2008\2007 הייתה הטובה בקריירה שלו. בנטלי הוביל את בלקבורן הצנועה למקום ה-7 בפריימיר ליג, כשהוא מפציץ 11 בישולים ו-6 שערים. באנגליה ההתלהבות עלתה. הדימיון בצורת המשחק והשמות הדומים גרמו למקומיים להזכיר אותו כיורש של דיוויד בי אחר – בקהאם. בזמנו זה נראה בהחלט הגיוני. אלא שאז דברים התחילו להתדרדר.

ביולי 2008 הצטרף בנטלי במעבר מתוקשר לטוטנהאם, היריבה הגדולה ביותר והשכנה של ארסנל בצפון לונדון. הקבוצה מינתה את חואן דה ראמוס למאמן באמצע העונה קודם לכן ונוצרו שם ציפיות גדולות. בנטלי הבקיע במשחק ההכנה וגם הרשית שער מדהים מ-40 מטר מול האקסית מלונדון. בהמשך הצליח לעצבן את ונגר כשהתייחס לתיאו וולקוט ואמר שהוא צריך לעזוב את ארסנל אם הוא רוצה לשחק. ונגר הגיב בעצבים ותקף: "בנטלי צריך לסתום את הפה שלו".

הימים עברו, טוטנהאם ובנטלי קרטעו וראמוס פוטר. במקומו מונה הארי רדנאפ שפשוט לא החזיק מבנטלי. הוא ירד לספסל וסיים עונה מאכזבת עם שני שערי ליגה, כשגם לקהל ב-ווייט הארט ליין מתחיל להימאס ממנו.

בקיץ אחרי אותה עונה התקבל דיווח במשטרה בשעה 3 לפנות בוקר על מכונית שהתנגשה בצידי הדרך. מאוחר יותר התברר שהנהג שהיה תחת השפעת אלכוהול הוא לא אחר מאשר דיויד בנטלי. הקשר לא הכחיש קשר, התנצל ורישיונו נשלל ממנו לשנה.

ההישגים של טוטנהאם השתפרו והיא אפילו העפילה לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, אבל בנטלי נשאר בצד. שנתיים אחרי שהוא מגיע בקול תרועה רמה, בנטלי נאלץ לעבור בהשאלה לברמינגהאם האפורה שנלחמה על חייה בליגה. כל זה כשהוא בן 26 וכשיש מאחוריו משחקים בנבחרת הבוגרת של אנגליה והובלה של בלקבורן לעונות נהדרות. בברמינגהם, תחת הדרכתו של אלכס מקליש לא היה ערך התקפי לקשרים. תשאלו את אלכסנדר חלב. בנטלי לא תרם כמעט דבר והקבוצה ירדה לצ'מפיונשיפ. לאחר מכן בנטלי חזר לטוטנהאם ומיד הושאל לווסטהאם מהליגה השנייה. את העונה הנוכחית הוא בקושי הספיק לפתוח וכבר סיים אותה בפציעה קשה.

אז איך קורה ששחקן מוכשר, מנוסה ומתוחכם, מגיע למצב שאפילו קבוצות ליגה שנייה לא מעוניינות בו? כנראה שהבעיה היא בגישה. בנטלי חי את החיים הטובים. נסע, שתה, בילה, ליכלך על מאמן שעזר לו להתחיל את הקריירה.

בנטלי בן 27 היום. עדיין צעיר. בטוטנהאם, אליה הוא חזר הקיץ, פיטרו את רדנאפ. מאמן שיגיע במקומו עשוי לתת לבנטלי שוב את הבמה שהוא זקוק לה. האחרון צריך לשבת עם אותו מנג'ר ולשאול אותו מה התוכניות שלו לגביו בעונה הבאה. במידה ותתקבל תשובה שלילית או מעורפלת דיוויד צריך לעזוב. גם אם זה אומר לשחק בקבוצת תחתית בליגה האנגלית. זה עדיין יהיה מקום מכובד. מארק יוז, שתחת הדרכתו עשה בנטלי את הפריצה, מאמן את קווינס פארק ריינג'רס וסביר להניח שעדיין מעריך אותו. שווה לדיוויד בנטלי לבדוק את העניין.

אז אם הוא רוצה שנזכור אותו כמו פול גאסקוין השחקן ולא גאסקוין הבליין, כדאי שבנטלי יתחיל לעבוד קשה ומהר, אבל בלי להתנגש בשום גבעה באמצע הלילה.

סיפורים על פושעים טיפשים הם תמיד מצחיקים. אבל הפושע הזה הוא האמאמא של הטיפשים. 

קרלוס סטורגוס בן ה – 21 מהעיר מסה שבמדינת אריזונה, נעצר בשבוע שעבר לאחר שירה באיש אחר. סטרוגוס היה במריבה עם הבחור על המרפסת שבביתו, וכאשר הבחור עזב, סטורגוס החל לירות בו, ואחד הכדורים פגע בגבו.

לפי העיתון Phoenix New Times, סטורגוס נעצר על ידי בלשים בעיר גלנדייל, אריזונה, לאחר שעד ראייה תיאר לבלשים איך סטורגוס נראה.

איך הוא תיאר אותו אתם שואלים? לא בגלל האייר ג'ורדן שהוא אולי נעל או לא נעל, ולא בגלל צלקת שהייתה לו על היד. מסתבר שלקרלוס סטורגוס יש קעקוע של ניו יורק יאנקיז על המצח. כן כן, זו לא טעות. קעקוע של ניו יורק יאנקיז על המצח.

בנוסף על כך שעד הראייה אמר לשוטרים שיש לו קעקוע של היאנקיז על המצח, הוא גם אמר שסטורגוס נושא אקדח, ושהוא שדד אנשים רבים בעיר מסה, ושאנשים רבים רוצים להרוג אותו.

לאחר שהשוטרים עצרו את סטורגוס, הוא הודה בפניהם על כך שהוא שדד אנשים רבים. קצת טיפשי, לא? הוא הרי הואשם "רק" בתקיפה עם נשק, ואחזקתו. אז למה שיודה בפשעים נוספים? אהה, נכון. כי הוא טיפש, כי יש לו קעקוע של היאנקיז על המצח ! אני חושב שבמקום קעקוע של היאנקיז, הוא היה צריך ללכת עם שלט שכתוב עליו – אני איש טיפש.

מריו בלוטלי חווה לא מעט הערות גזעניות בקריירה הצעירה שלו, והיה צריך להתמודד עם דברים לא קלים. אבל הוא לא תאר לעצמו שהוא יצטרך להתמודד עם גזענות מבית – גם אם לא זו הייתה כוונת המשורר. 

קריקטורה של מריו בלוטלי מוצג כקינג קונג הופיעה בגאזטה דלו ספורט ביום ראשון לפני משחק חצי גמר יורו 2012 בין נבחרת איטליה לנבחרת אנגליה. בקריקטורה רואים את בלוטלי תלוי על מגדל הביג בן, מעיף כדורי כדורגל. המשרטט כנראה התכוון לכך שבלוטלי "יהרוס" את המשחק האנגלי.

בסופו של דבר, מריו בלוטלי אולי לא "הרס" את המשחק האנגלי, אבל הוא עזר לאיטליה לנצח 2:4 בפנדלים, ולעלות לחצי הגמר, שם תחכה לה נבחרתה החזקה של גרמניה.

אנחנו רגילים לכך שבלוטלי הוא זה שיוצר את השערוריות, אבל במקרה הזה, הגאזטה עשו מעשה שיכול להיחשב כפוגעני במיוחד. הרבה יותר מדברים שבלוטלי אמר או עשה בעבר.

לא כל כך ברור איך העורכים של העיתון הנחשב פירסמו את הקריקטורה הזו בלי לחשוב שמשהו לא בסדר בה. היו שדרי ספורט שנענשו על דברים הרבה פחות חמורים מהשרבוט הזה, כך שזה לא יפתיע אם מישהו ינזף קשות על פרסומה.

 

תמונה via Darren Rovell

 

אז מיאמי היט היא אלופת ה – NBA, לברון ג'יימס הוריד את הקוף מהגב, וסוף סוף השיג טבעת. אבל האם מישהו שלא גר במיאמי שמח על האליפות הזו?

תושבי קליבלנד ודאי חשים תחושת בחילה נוראית לאחר האליפות שלברון ג'יימס לקח עם מיאמי, זה פחות או יותר הדבר האחרון שהם היו רוצים לראות. אבל מה לעשות, לברון אלוף, והם יצטרכו להתמודד עם זה. אבל לא כולם רוצים או יכולים להתמודד עם אליפות של לברון, בטח לא החזאי של ערוץ הטלוויזיה WEWS בקליבלנד – מארק ג'ונסון.

צפו בוידאו הקורע של החזאי ג'ונסון, שלא מצליח לעשות את עבודתו מרוב תיסכול:

המשחק בין גרמניה ליוון היה השני בסדרת משחקי רבע הגמר, ואפשר לומר שהמשחק היה גם הכי "באנקר" על הנייר. המשחק נפתח ביהירות מצד מאמן הגרמנים או שאולי פשוט יוגי לב רצה לתת הזדמנות לעוד שחקנים להוכיח את עצמם?

משחק רבע הגמר שבו שיחקו נבחרת גרמניה מול נבחרת יוון היה הכי צפוי וסגור מבחינת זהות העולה. אף אחד לא פקפק לרגע ביכולת הגרמנים לעבור את המשוכה היוונית. למרות הכבוד שהיוונים העקשנים קיבלו מהגרמנים האדירים, אפילו משחק המוחות הקטן שיצרו יוגי לב וחניכיו לא יכל לתת ליוונים את הסיכוי לפייט מול הנבחרת שנמצאת בכושר הכי טוב באירופה.

אז למה כולם טוענים שהנבחרת הגרמנית זלזלה ביריבתה היוונית?

את כל שלב הבתים שיחקה נבחרת גרמניה עם אותו הרכב בדיוק. אחד לאחד ללא שינויים בזהות ה 11 (חוץ מחילוף כפוי, דרקסלר תמורת בואטנג עקב צבירת צהובים). את שלב הבתים כמו שזכור לכולנו סיימה גרמניה עם מאזן מושלם, היחידה שהצליחה לעשות זאת מכל הנבחרות ביורו וכבר אז הותירה רושם מצוין על כל האוהדים, פרשנים והמאמנים ביורו הנוכחי. גרמניה שכבר מראש הייתה אחת המועמדות המובילות לזכייה הוכיחה את כוחה והצדיקה את הדיבורים עליה.

למרות היכולת הנהדרת וההרכב המדויק, עדיין היו דיבורים ולחשושים בנבחרת מצד השחקנים המחליפים. רק כדי שכולנו נבין על מה מדובר, על הספסל הגרמני יושבים השחקנים הבאים: סבסטיאן דרקסלר, פר מרטסקר, מריו גצה, מרקו רויס, אנדראה שורלה ומירוסלב קלוזה. כמו שאנחנו שמים לב, גם בספסל הגרמני כל שחקן שווה הרכב בכל קבוצה ברחבי אירופה ובהחלט בכל נבחרת בעולם. פה מתחיל בעצם ה"סכסוך".

שחקני הספסל נכון לשלב הבתים לא קיבלו הרבה הזדמנויות, כאשר נעשו החילופים, המשחקים כבר היו גמורים מבחינת התוצאה והנבחרת שיחקה סוג של "גארבג' טיים", כך שההשפעה של המחליפים לא הורגשה ועל כך התרעמו המחליפים שחיממו את הספסל.

אך למרות כל הציוצים של השחקנים על הספסל לא היה נראה שהמאמן יוגי לב חשב על שינויים כאלו או אחרים בהרכב הנבחרת המצוינת שהרכיב, על אחת כמה וכמה כאשר הגיע עם מאזן מושלם וללא צורך להוכיח שום דבר. כך שחיכתה לכולנו הפתעה גדולה כאשר הוצג ההרכב הגרמני וה 11 הפותחים שלו ברבע הגמר.

מה השינויים נתנו לגרמניה ולמאמן לב?

בעיקר כאב ראש, חיובי.

השינויים שביצע המאמן לב היו בחוליה ההתקפית. לפני שנשכח, גם ג'רום בואטנג חזר לאייש את האגף הימני בהגנה, אך השינויים העיקריים חלו בגזרת ההתקפה. תומאס מולר, לוקאס פודולסקי ומריו גומז פינו את מקומם למרקו רויס, אנדראה שורלה ומירוסלב קלוזה.

לפני הכל, הרבה מהפרשנים טענו שראו בחילופים של יוגי לב את ההתרופפות בנבחרת בגלל ששחקנים פתחו את פיהם וביקשו לראות את חולצת ההרכב, חלק בכלל טענו שהוא מזלזל ביוונים העקשנים לקראת משחק רבע הגמר, כי אחרי הכל למה להחליף הרכב מנצח? ועוד במשחק כל כך חשוב כמו שלב רבע הגמר? (בלי קשר לזהות היריבה).

לדעתי, שינוי ההרכב קודם כל נתן רענון. רענון לשחקנים שלא עלו בהרכב להוכיח באמת שהדיבורים והזמזומים ששמעו מהם ברקע שווים את כל הרעש. מעבר לכך השינוי בהחלט הביא ליישור קו, להוכיח לבאנקרים שבהרכב, שלא הכל צפוי מראש ולכל אחד יש מחליף, ומחליף בהחלט, ואת ההוכחה ראינו במשחק רבע הגמר. מעבר לכך, ההזדמנות שניתנה לשחקני הספסל הייתה אולי כדי להכניס אותם לכושר משחק שהיה קצת חסר להם היות ולא שיחקו יותר מדי בשלב הבתים.

עכשיו כששלב ההוכחה מאחוריהם (שורלה שיחק מצוין, רויס וקלוזה כבשו), ושחקני הספסל המעולים הוכיחו שמקומם בהרכב, יוגי לב הגרמני יצטרך לחשוב טוב טוב לקראת המשחק הבא ו 11 שחקני ההרכב אשר יראו דשא לקראת היריבה הבאה שתיפגש מולם בחצי – אנגליה או איטליה.

ליגת העל בכדורגל נמצאת אומנם בפגרת הקיץ, וכולנו דבוקים לטלוויזיה וצופים בטורניר יורו 2012 הנפלא, אבל קבוצות הליגה נמצאות בהכנות לפתיחת עונת 2012/2013, והשחקנים, כך אנו מקווים, עובדים קשה גם בפגרה כדי להגיע מוכנים לפתיחת העונה. 

זה לא סוד ששחקני הכדורגל הישראלים לא עובדים מספיק קשה כדי להגיע לפונציאל הגלום בהם. בפגרת הקיץ הם אוהבים לצאת לחופשות, לבלות במסיבות, או ללכת לים. להבדיל מספורטאים מקצוענים במדינות אחרות, אשר מנצלים את הפגרה כדי לעבוד על הנקודות החלשות, וכדי לשפר את המשחק שלהם.

הנה 5 טיפים ל – 5 שחקנים אשר צריכים לעבוד על המשחק שלהם:

1. טוטו תמוז – חלוץ הפועל תל אביב הוא ללא ספק מהחלוצים הטובים בישראל. אבל רגע, זו לא חוכמה להיות חלוץ טוב בישראל. אתה צריך להיות מהיר וחזק, וכבר יש לך מקום בהרכב הפותח של אחת מקבוצות ליגת העל. וזו הסיבה שטוטו תמוז הוא מהחלוצים המובילים בארץ. הוא התברך בנתונים פיזיים מצוינים יחסית לישראל, ולכן הוא מצליח. אבל טוטו תמוז חייב לעבוד על משחק הרחבה שלו, ובמיוחד על רגל שמאל, שפשוט לא קיימת אצלו. חלוץ חייב לדעת לבעוט ב -2 הרגליים, ולטוטו תמוז אין רגל שמאל. לכן טוטו, עם כל הכישרון שלו, לעולם לא יצליח בליגות הבכירות באירופה.

2. אייל משומר – זה לא סוד שאין מגינים טובים בישראל. הם חלשים פיזית, לא מהירים, ולא עוזרים בהתקפה. ובכל זאת, אייל משומר הוא מהמגינים הבולטים בישראל, אבל אייל משומר לא יודע להרים כדורים. וזה Must אצל מגן. לזכותו של משומר נאמר שהוא כן עוזר בהתקפה (יחסית למגינים בישראל), אבל כשהוא כבר מגיע למצב של הרמה לרחבה, הכדור לרוב משייט לו מעל כל השחקנים ועף מעל השער, או שהכדור לא מצליח אפילו לעבור את קו ההגנה הראשונה. אני ממליץ למשומר להגיע שעה לפני תחילתו של כל אימון, ולהרים כדורים לרחבה. רק כך שהוא יהיה פקטור משמעותי גם בהתקפה.

3. ערן לוי – אתם כבר יודעים מה אני הולך לכתוב, נכון? משקל משקל משקל ! כישרון ענקי, אופי בעייתי, משקל בעייתי עוד יותר. אתה לא יכול לבנות קריירה רק על בעיטות חופשיות, לא משנה כמה טובות הן יהיו. זאת אומרת, בישראל אולי אפשר, אבל למה להסתפק רק בזה? אין לך שאיפות להתקדם? ערן לוי חייב לעבוד על בעית המשקל שלו, על מנת להפוך לקשר ורסטילי שעושה יותר על המגרש, ולא רק בועט כדורים מרחוק.

4. יואב זיו – תפרוש ! סתם, בצחוק. לא צריך לפרוש, אבל צריך לשפר את המשחק שלו בכל האספקטים. מהירות, כוח, פיזיות, איטליגנציית משחק, הכל. מעולם לא הבנתי איך הוא הגיע לנבחרת או לקבוצות מובילות בליגה. שחקן Over Rated מובהק. לא מהיר, לא חזק, לא יודע להרים, לא עוזר בהתקפה. מתאים לקבוצת אמצע טבלה במקרה הטוב. אין ספק שהוא הגיע הרבה יותר רחוק מהרמה האמיתית שלו. בעניין הזה הוא מזכיר במשהו את אברם גרנט.

5. חאלד חלאילה – לגבי חלאילה, אני לא יודע אם הוא צריך להשתפר, כמו שהוא צריך להפסיק. להפסיק לכסח ! יהיו כאלו שיטענו שחלאילה משחק חזק, אני טוען שהוא משחק ברוטלי ולא ספורטיבי. אין לי נתונים לגבי עבירות שלו בעונה, או לגבי כמות כרטיסים צהובים או אדומים שהוא קיבל, אבל יש לי זכרונות ממשחקים של סכנין. והבנאדם כסחן ללא פרופורציה. אפשר לשחק חזק בכדורגל, כמו גאטוסו, כמו סרחיו ראמוס, אבל חלאילה משחק כמו פפה (רק 20 רמות פחות טוב). חילוץ כדור אצלו הוא גם כיסוח רגל, ומישהו צריך לעצור אותו לפני שהוא יגמור קריירה של שחקן. אז חאלד חלאילה – תפסיק לכסח.

אלה היו 5 טיפים ל – 5 כדורגלנים ישראלים. יש לכם הצעות משלכם?