הפיטורים של יוסי אבוקסיס היו צעד נכון. כדור השלג היה חייב להיעצר. המאמן בורח מאחריות כבר זמן רב. פעם זה השופטים, פעם מאמן הכושר ופעם השחקנים והקבוצה שאותה הוא לא בנה. כולם לא בסדר, רק אבוקסיס צדיק בסדום.
הקבוצה בכושר איום ונורא והראש שלה איבד את הראש. ממצב של התמודדות על אליפות הגיעה הפועל תל אביב לסיטואציה של ספק פלייאוף עליון. מיותר לציין שהסגל שלה שווה הרבה יותר. חדר ההלבשה דווקא היה יחסית שקט הפעם ולא עשה את המוות כמו שקרה עם אלי טביב או עם ראובן עטר במכבי חיפה. כל זאת למרות שאבוקסיס לא העריך את היושבים בו, ועוד בפומבי.
בחודש וחצי האחרונים, כשהשיא היה בדרבי הכי חד צדדי שנראה מאז שהומצא הדרבי, אין שום דבר חיובי שראוי לציין במשחק שלה. הנעת כדור לא יצירתית ומדויקת, כשתוצאה מכך דמארי ותמוז כמעט בוטלו לגמרי. בהגנה יש חורים, גיל מתקדם ושוערים מתחלפים שמקשים על יצירת תיאום עם הקו האחורי. לא צריך להיות ז'וזה מוריניו בשביל לראות שמתחילת העונה האדומים לא נראים טוב ולא מחוברים. אלא שזאת בדיוק הסיבה שמאמן מחליף מקבל שכר. כי הבוס שלו מאמין שהוא יוכל להוציא יותר מהמצב הבעייתי. במקום לבכות על מה שאין אחרי משחקים ולהתעצבן על מראיינים, אבוקסיס היה צריך להחדיר אמונה ומוטיבציה בשחקנים שלו. לעבוד איתם שעות נוספות באימונים ולשפר כל מה שאפשר.
לאור האהבה שלו למועדון נעוריו, זאת לא בקשה גדולה מידי עבורו. אבוקסיס הראה שהוא יודע לאמן כשעשה עבודה מצוינת בבני יהודה, למרות המשבר שהיה שם. יחד עם אלי גוטמן בהפועל, הוא בנה את הקבוצה הכי אטרקטיבית בשנים האחרונות. הפעם כנראה שהאתגר במסגרת לחוצה ובמשבר כמו בוולפסון הייתה ממש כמו ביקור בבית חולים בשביל אבוקסיס הצעיר. הפיטורים לא היו קלים, אבל הוא לקח אותם בצורה יפה מבלי להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת. יש לו עדיין עבודה, כעוזר מאמן הנבחרת. עכשיו הוא יוכל להתרכז רק בה ולמלא אותה על הצד הטוב ביותר. היות והנבחרת משחק רק אחת לחודש וחצי בממוצע, הלחץ שם לא רציף כמו בקבוצת צמרת בארץ. יהיה לו זמן להסיק מסקנות וליישם אותן בנבחרת ובקבוצה הבאה שייאמן. אבוקסיס לא הראה מאחורי הקווים את המנהיגות שהראה כשחקן. יש לו את התכונות האלו, הפעם הוא ברח מאחריות. אם אבוקסיס השחקן יהיה אבוקסיס המאמן דברים טובים יצאו, ונזכר למה הוא קיבל (בצדק) את התפקיד היוקרתי בהפועל תל אביב.
מי שנהנה מההפקר הוא פרדי דוד שמונה להיות המאמן החדש. בתחילת העונה אין סיכוי שהיה מקבל את התפקיד. דוד אימן במהלך הקריירה הקצרה שלו קבוצות בינוניות מינוס, לא תמיד בהצלחה. הוא גם זכה לכבוד של להיות הבוס בהפועל תל אביב אחרי שמוטי איווניר סירב ורן בן שמעון נמצא בחו"ל. הוא קיבל מתנה גדולה, די דומה לזאת שקיבל ניצן שירזי באמצע העונה הקודמת אחרי הפיטורים של דרור קשטן. יהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד עם אימון ראשון של קבוצה שאפתנית ואם הוא יצליח לגרום לקישור לחזור להניע כדור מהר וטוב, להגנה להסתדר ולחוד להבקיע כמו שמצופה ממנו. אין לו הרבה זמן אבל יש לדוד ידע. הוא מסוגל לעמוד במשימה ואז הקריירה שלו צפויה לקבל זינוק אדיר ולא צפוי.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כל חג פורים התחפושות המבוקשות הן תמיד של הכוכבים הגדולים, השמות הנוצצים והמלכים. אז בניגוד לאווירת החג, השנה דווקא "נרד קצת לקרקע".
לכל אחד מאיתנו היה פעם את החלום "להיות שחקן כדורסל", כשהיינו ילדים פנטזנו על הרגע הזה, כשהתבגרנו זה הפך לDay Dream בשעות הארבעים וחלקנו עדיין תוהים "מה אם רק היה לי עוד כמה סנטימטרים?". גובה הוא ללא ספק המכשול העיקרי, מגיע השלב בו אנו יודעים שלא נגבה יותר ושם זה נגמר. כשרכזים היום מתנשאים לגובה ממוצע של 2 מטר, מובן לכל שכדי להיות שחקן כדורסל ברמות הגבוהות ביותר צריך בראש ובראשונה להיות גבוה.
אז האם האיש הקטן זונח את חלומו להיות שחקן כדורסל וממשיך הלאה? רבים וטובים הוכיחו וממשיכים להוכיח לנו שלא!
יש לנו חיבה גדולה לקטנים שמצליחים כל כך בגדול: כי הם שונים, הם מלהיבים, הם מלאי אנרגיה ומוטיבציה להוכיח שהגובה אינו קובע והם קצת מייצגים גם אותנו, האנשים הקטנים.
גם אם אנחנו ממש לא אוהבים את הקבוצה בה האיש הקטן משחק, אף פעם לא נוכל שלא להזדהות איתם: להגניב חיוך כשהם חוטפים כדור מהסנטר, לוקחים ריבאונד, קולעים בלי לראות את הסל עם היד של המגן בפרצוף ולעוף איתם כשהם עולים לדאנק שנראה לא אפשרי בכלל.
מכיוון שאנחנו כל כך אוהבים אותם, מגיע להם שנזכר בהם מדי פעם. נכון שהם לא בולטים בין כל מפלצות הליגה, אבל הם שם יחד איתם, משחקים על אותו פרקט, זוהי כתבת הצדעה לאיש הקטן!
רבים וטובים שלא הצליחו לעבור את ה- 1.80 מטר דווקא כן עברו בליגה הטובה בעולם וחלקם עדיין משחקים בה היום. אולי הבולט ביותר כיום בגובהו המינימאלי הוא נייט רובינסון. כשהוא מתנשא לגובה של 1.79 מטר בלבד נייט רובינסון שבר את אחד השיאים המעניינים של הליגה, הוא זכה 3 פעמים באליפות ההטבעות בשבוע האולסטאר מתוך 4 פעמים שהשתתף (פעם אחת "התפלק" לו והוא הגיע רק למקום השני). בזכייה הראשונה הוא קפץ מעל ספאד ווב (אגדה נוספת בז'אנר הנמוכים, הוא יקבל את הכבוד המגיע לו בהמשך), בזכייה השנייה הוא קפץ מעל דווייט האוורד שגבוה ממנו במעל 40 ס"מ ופעם שלישית כבר גלידה. חוץ מלהגיע אחת לשנה לתחרות ההטבעות, רובינסון מניב גם מעל 11 נקודות בממוצע למשחק במהלך הקריירה והיום נותן כתף לשיקגו בולס.
נשאר בהווה, עוד יותר בולט בחסרון הגובה שלו זהו ארל בויקינס, נכון להיום 1.67 ס"מ וכנראה שגם כך יישאר. סביר להניח שכל מי שקורא את המאמר כעת עבר או נוגע בגובה הזה, אך מה שהבחור הקטן הזה מסוגל לעשות ראוי להערצה. כשהוא מוקף במגדלים מכל כיוון, בויקינס בעונותיו היפות בדנבר רשם ממוצעי נקודות שנעו בין 12-15 נקודות למשחק ו-4.5 אסיסטים. לא רק שאינו גבוה במיוחד, בויקינס גם מחזיק בתואר השחקן "הקל" ביותר בליגה עם משקל נוצה של 60 ק"ג. קל לפספס אותו בין כל ענקי הליגה אבל מר בויקינס כבר משחק 13 עונות בליגה (עם גיחה קטנה לאיטליה) ולא נראה שהגובה מהווה עבורו מכשול.
נמוכים וטובים עברו בליגה הטובה בעולם והוכיחו שלכל חסרון של גובה, יש יתרונות רבים אחרים: שליטה בכדור, זריזות, מהירות, חטיפות ומלא מוטיבציה להוכיח שהם יותר מגימיק. דוגמאות של כוכבים נמוכים שכאלו יש מספר: תחילה אייברי ג'ונסון הנהדר שגם זכה באליפות בשנת 1999 עם סאן אנטוניו, זכה להיות חלק מהיכל התהילה של הספרס ואפילו מבצבץ לנו עד היום על המסך, לפני מספר שנים כמאמן והיום כפרשן. דרך טרל ברנדון ודיימון סטודמאייר שכיכבו בשנות ה-90 המאוחרות והיו לרכזים המובילים בליגה. אבל הקרם האמיתי של ז'אנר הנמוכים הוא ללא ספק ספאד ווב: בגובה 1.70 מטר הוא עד היום אחד השחקנים הכי מזוהים עם אטלנטה הוקס (וממש לא בגלל שהוא בילה שם את מירב זמנו בקריירה). במשך 12 עונות ו-4 קבוצות שונות בליגה (וגם גיחה קצרה לאיטליה, כנראה מקום חביב מאוד לשחקנים הנמוכים) העמיד ממוצעים נאים מאוד של 10 נקודות -5 אסיסטים למשחק, אבל מעבר לסטטיסטיקה ספאד ווב תבע את חותמו בהיסטוריה כשניצח בתחרות ההטבעות של שנת 1986 אז ניצח את ידידו דומיניק ווילקינס והפתיע את התקשורת והעולם כולו כשהיה השחקן הראשון מתחת ל-1.80 מטר שזוכה בתחרות (שיא שהחזיק מעמד 2 עשורים, עד הגיע נייט רובינסון).
אם ספאד ווב הוא הקרם, אז בשבילי אישית ובכוונה שמרתי אותו לסוף, הדובדבן שבקצפת הוא ללא ספק טיירון קורטיס באגס, או בכינוי המוכר יותר שלו מאגסי באגס. לא רק שהוא השחקן הנמוך ביותר שדרך אי פעם בליגה הטובה בעולם, בגובה כמעט לא הגיוני של 1.61 מטר (!!), הוא גם רכז נהדר שהוביל את שארלוט הורנטס בשנות ה-90 הנוצצות שלה יחד עם אלונזו מורנינג ולארי ג'ונסון. מאגסי מחזיק בלא מעט שיאים של ההורנטס: אסיסטים, דקות, חטיפות וגם איבודים. הוא היה דמות אהובה ונערצת בשארלוט למרות ממצעיו הצנועים של 7.7 נקודות ו-7.6 אסיסטים למשחק במהלך קריירה של 14 עונות בליגה. למרות גובהו הזעיר מאגסי באגס צבר במהלך הקריירה 39 חסימות. אולי אני נותן לו טיפה יותר קרדיט ממה שמגיע לו, אבל אני זוכר לו חסד נעורים וכמוני כל ילד מעט קטן ונמוך משאר הכתה שראה בבאגס מודל לחיקוי.
היום שחלום השחקן מזמן פג לו, אני עומד ומצדיע להם, אותם שחקנים שכנגד כל הסיכויים לא ויתרו על החלום ושברו את כל המוסכמות והוכיחו שוב שכדורסל הוא משחק של כולם, לא רק של גבוהים!
תודה לכם לכל ה-1.80 מטר ומטה שהפכתם את המשחק למרגש עוד יותר וחג פורים שמח!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
גוארליין שיצ'רי, נהג הפעלולים הצרפתי היה לאדם הראשון שביצע היפוך של 360 מעלות עם מכונית.
שיצ'רי נסע לכיוון הרמפה שגובהה כ – 8 מטרים במהירות של 59.2 קמ"ש בדיוק.
הוא התרומם לגובה של 25 מטרים, הפך את המכונית ונחת עם הגלגלים האחרויים קודם בצידה השני של הרמפה באתר הסקי הצרפתי – טיגנס, שבאלפים.
"כשאתה מנסה לעשות משהו שאף אחד לא עשה מעולם, הלחץ בהחלט גבוה, אבל הדרך היחידה היא פשוט לנסות ולעשות את זה", אמר שיצ'רי לדיילי מייל. "זה לא הדבר הכי מטורף שעשיתי, אבל זה בטוח באחד משלושת המקומות הראשונים. זה היה מטורף. אני פשוט רוצה לעשות את זה שוב".
צפו גוארליין שיצ'רי מבצע היפוך 360 עם מכונית:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אין ספק שהשער הזה הוא מועמד ריאלי לשער העונה והוא מגיע אלינו מהליגה הדרום אפריקאית.
במשחק בין קבוצת פרי סטייט סטארס לקייזר צ'יפס (2-1 קייזר צ'יפס) הכדור הגיע לחלוץ האתיופי פירקו טפרה שמ – 17 מטרים אלכסונית לשער הקפיץ לעצמו את הכדור פעם אחת כשהוא עם הגב לשער, הסתובב ובעט וולה אדיר אל תוך החיבורים של השוער.
השער אומנם היה מדהים, ואין ספק שהרבה אנשים שלא שמעו את השם של השחקן יכירו אותו מהיום, אבל לצערו קבוצתו הפסידה.
צפו בגול המטורף של פירקו טפרה:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
איזה משחק מטורף היה הערב (שני) בין מכבי תל אביב לבני יהודה. כשהכל נראה סגור לכיוון הכתומים, הצהובים הגיעו משום מקום עם שני שערים וניצחו את המשחק, כששער הניצחון היה בונבון רציני.
בדקה ה-90, כשהתוצאה עוד הייתה 1:1 עוז ראלי ניצל ריבאונד מראשו של ברק לוי (שהיה שרוע על הדשא) כדי לקרב את אוסקר גארסיה ושחקניו להפסד דרמטי. אלא שאז החל המאני טיים ואולי – אפשר לומר – הדקות המכוננות של העונה כולה. ראדה פריצה, שכבש את השער השני שלו במשחק איזן עמוק בתוך תוספת הזמן, בדקה ה-93 ליתר דיוק, וקבע 2:2 ענק. תיקו? ממש לא.
9 (!) דקות בתוך תוספת הזמן שהתארכה מאוד בשל פציעות של לוי ואור ברוך הגיע מושיקו לוגסי, הניף את השמאלית שלו מ-25 מטרים ומצא את החיבורים של דלה איינוגבה בשער הכי גדול בקריירה הקצרה שלו. ואוו. איזה גול ! איזה משחק !
צפו בגול הענק של מושיקו לוגאסי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
