אני זוכר אי שם בתחילת העונה, בערך בתחילת חודש אוגוסט, דיברתי עם חבר קרוב על מצבה של מכבי חיפה ומה יהיו הישגיה בעונה הזו. היו כמה דברים מרכזיים שכבר אז אמרתי לו, הראשון מביניהם זה שחיפה תהיה בצמרת בסוף העונה. הדבר השני הוא שהסגל של חיפה נראה לי קצת רחב מדי, בכל זאת אנחנו לא משחקים בכל כך הרבה מפעלים גדולים בו זמנית כדי שזה יצדיק את זה. הדבר השלישי היה המשמעותי ביותר, הייתי מוכן לחתום על זה כבר אז, מה זה היה אתם שואלים? אריק בנאדו הוא המאמן הבא של מכבי חיפה, אבל האמת לא חשבתי שזה יקרה כבר באמצע העונה של ראובן עטר.
מאז חיפה הספיקה להיות מקום אחד מהתהום, וכרגע מקום אחת מהפסגה. היא הספיקה לעבור הרבה פציעות, מאמן אחד שהלך, הפסד לצהובים, ניצחון מרשים על האדומים ויענקל'ה אחד שמנצח על כל התזמורת. בסופו של דבר נוצרה כאן קבוצה לא רעה בכלל, ומגיע לה מקום בצמרת ואין על כך ויכוח בכלל.
אפשר לדבר שעות על כל היתרונות של מכבי חיפה, ויש לה הרבה כאלה. אפשר להגיד שהיתרון הראשון מחוץ למגרש הוא כמובן ההנהלה, מה שכמובן אין כרגע לאדומים מתל אביב. היתרון המרכזי ביותר על המגרש הוא כמובן ההגנה. בעונה אחת חיפה הספיקה לעבור מאחת הקבוצות הכי חלשות הגנתית בליגה, לקבוצה הכי חזקה הגנתית, הכל בעונה אחת. הדבר החשוב השני הוא כמובן הכיבושים, חיפה הפכה לאט לאט, בצעדים קטנים לקבוצה התקפית מעולה שיודעת לסיים מול השער, ואם יש לכם זכרון קצר, אני ממליץ לכם לראות תקצירים של חיפה מתחילת העונה, אני בטוח שיווצר לכם סרטון החמצות ענק שיעבור את החצי שעה בשקט.
מדובר בהחמצות פשוט משוגעות: אחד על אחד, מול שער ריק, 10 מטר, 3 מטר, קורה, משקוף, מה זה משנה? הכדור פשוט לא נכנס. רוצים עוד יתרונות? רצועת קישור מהטובות בליגה, וזה עוד כשעידן ורד פצוע, תוסיפו לכל זה את דקל קינן ואדין צוצאליץ', צמד הבלמים הטוב בליגה, ואל תשכחו כמובן את אלה שכבר הספידו, קטן ובוקולי שחוזרים בענק, ואיפה נכנס טאלב טוואטחה הכשרון המתקמבק לכל הסיפור?
עם כל החוזק ולמרות הכל, לחיפה יש כמה נקודות חולשה, והגדולה שבהן היא הסגל. לחיפה יש סגל רחב כאילו היא נמצאת ב-4 מפעלים בו זמנית, אין מקום לכל כך הרבה שחקנים בקבוצה כזאת, במיוחד לא בצמרת. בכל משחק יש לחיפה 11 על הדשא, ספסל מלא שחקנים, ועוד ספסל וחצי ביציע. גם ככה אין רוטציה גדולה, אז כשהקיץ יגיע זה יהיה זמן מושלם להיפטר מכמה שחקנים שפשוט לא מתאימים למערכת ולרמה החיפאית. אחד מהשחקנים האלה הוא דלה ימפולסקי למשל, שעם כל הכבוד לאתלטיות הבלתי נגמרת שלו, אין לו טכניקה וראיית משחק, לפחות לא לעמדות הקישור שבהן הוא מתופקד. מהירות ואתלטיות זה טוב וחשוב, אבל אם הגוף פועל יותר מהר מהמוח יש כאן בעיה.
דלה, תדבר עם טאלב על הנושא, או אולי תנסה ליצור קשר עם פיטר מסיללה, הם יסבירו לך שמנועי סילון זה מעולה, אבל בלי כנפיים המטוס לא יוכל לעוף. הרשימה של אלה שאינם מתאימים ממשיכה הלאה, בין אם זה אנדריי פילבסקי, עודד אלקיים, תמיר כהן או דניאל הבר. בשביל מה צריך כל כך הרבה רכש? אל תשכחו שיש גם כשרונות מעולים בנוער שלא יקבלו הזדמנות בגלל רוחב הסגל.
מעל לכל יש נתון מעניין מאוד, מכבי חיפה היא אחת הקבוצות הכי קבוצתיות בליגה, כמעט כל חלק במערך כובש. כך למשל יוצא מצב שבו לדקל קינן יש מספר כיבושים זהה ליניב קטן (שלושה שערים), ולחן עזרא (6 שערים) יש יותר כיבושים מהחלוצים אלון תורג'מן(3) או דינו אנדלובו (4), אין ספק שזהו יתרון על קבוצות אחרות שתלויות תמיד בשחקן אחד או שניים שכובשים, אבל כאן גם נעוץ החסרון הגדול ביותר. לחיפה אין סקורר גדול, אף אחד מארבעת החלוצים שלה הוא לא חלוץ גדול ומפחיד שמאיים לפרק את כל ההגנות בליגה. כרגע על המשבצת של החלוץ הזר יושב דינו אנדלובו שעד כה סבל מפציעה די ארוכה, אך עכשיו כשהוא כשיר ומשחק הוא יצטרך לתת עוד הרבה יכולת עד סוף העונה. אין ספק שאם הוא לא יתחיל לתת מספרים הוא ימצא את דרכו החוצה, חבל לבזבז משבצת של זר על שחקן בינוני. השחקן הכי חשוב במערך ההתקפי, כנראה גם זה שבונים עליו להיות סקורר אימתני הוא וויאם עמאשה, שכבר הוכיח שהוא יכול להיות אחד כזה, אך הפציעות החוזרות שלו מונעות ממנו להפוך לסקורר המוביל בקבוצה ואולי גם בליגה. מה לגבי אזולאי ותורג'מן? כרגע המספרים מראים שהם כובשים בערך כמו כל קשר אחר, או מגן תוקף טוב, ממש לא במספרים של חלוצים.
אחרי כל זה נשארנו עם הנקודה אולי הכי בעייתית בקריות: אפודת השוער. כרגע, בויאן שאראנוב מראה יכולת יציבה, הוא השתלב טוב מאוד בקבוצה והבטחון שלו עם קינן וצוצאליץ' מורגש. איפה מתחילה הבעיה? כשיש לחיפה עוד שני שוערים, האחד לקראת (כנראה) עונת פרישה, הלא הוא ניר "התמנון" דוידוביץ', והשני הוא כזה שכבר הוכיח בעבר שיש לו יכולות להיות שוער ליגה מעולה, הלא הוא אמיר "איש הקעקועים" אדרי. שלושה שוערים טובים על אפודת שוער אחת. תמיד בקבוצות כדורגל יש מקום לרוטציה קלה מאוד, משחקי גביע או גביע שלישי בחשיבותו, אבל גם אז הרוטציה תמיד נמצאת רק בין שני שוערים. אני לא רואה מצב שבו אדרי נשאר בקבוצה עוד עונה עם מנוי קבוע ליציע, לעומת זאת אני גם לא רואה את התמנון מתייבש על הספסל ושותק דווקא בעונת הפרישה שלו, העונה שבה הוא רוצה לסיים את הקריירה המפוארת שלו בצורה הכי יפה.
בסופו של יום יש לי רק דברים טובים להגיד לירוקים, ובמיוחד לאריק בנאדו, לא על הנצחון בגביע, וגם לא על המקום השני, אלא על רוח הלחימה, הכיף שבכדורגל, החיוך שחזר לפניהם של השחקנים שבשנתיים שלוש האחרונות ראו גם הרבה רגעים קשים, והכדורגל שלהם היה קצת חיוור. מגיעות לחיפאים הרבה מחמאות על משחק ההגנה וההתקפה שלהם, שגם בהפסד או בתיקו, הקבוצה נראית טוב. כך יוצא מצב שבו חיפה מפסידה לבני יהודה 2-0 אבל בנתונים בסוף המשחק רואים שחיפה "התאבדה" על השער של בני יהודה, אך לצערה, הכדור פשוט לא נכנס. נשאר לחיפה רק לתת הכל בעונה הזאת ולקוות שייצא ממנה משהו, בין אם זה גביע, בין אם זה אליפות או בין אם זה שניהם, וכרגע זה אפשרי, להזכירכם האליפות האחרונה שהצהובים לקחו הייתה כאשר הם סגרו פער גדול מאוד מחיפה ובסופו של דבר במחזור האחרון הם היו אלופים על הפרש שערים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אוהד פרץ למגרש במהלך משחק קדם עונה בליגת הרוגבי בניו זילנד במשחק בין קבוצות וודפון ווריורס ו – אנ.אר.אמ.איי אינשורנס ברונקוס, והאוהד נכנס ישר לכותרות הראשיות.
במהלך מחצית המשחק האוהד פרץ למגרש, אבל הופל לדשא על ידי שחקן העבר של הווריורס – רובן וויקי, שהיום משמש כמאמן הכושר של הקבוצה. אבל מי שאכל אותה מהתיקול היה דווקא וויקי ולא האוהד המוזר. לאחר שוויקי הפיל את האוהד, הראש שלו נכנס ישר ל…מממ…תחת של האוהד ! סביר להניח שוויקי היה מעדיף לתת לאוהד פשוט לרוץ מאשר לסיים עם הראש שלו בתחת.
צפו בוידאו:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
רק לפני כשבועיים חזר גילי מוסינזון לקדנציה שנייה באליצור אשקלון, אחרי ששיחק במדיה בתחילת העונה, אך עזב בחודש ינואר. הערב (ב') הפורוורד הוותיק שוב חזר לכותרות, ושוב מהסיבות הלא נכונות.
מיד עם סיום משחק ההפסד 76:66 של אשקלון להפועל ירושלים, היה מוסינזון מעורב בתקרית מכוערת כאשר החליף מהלומות עם מאמן הכושר של הפועל ירושלים, אהרון יעקובי, שהיה אלוף הארץ באגרוף בעבר.
גילי מוסינזון, שהספיק גם להקניט את הזרים של הפועל ירושלים, טען: "שרון דרוקר אמר לי בסוף המשחק 'זבל, זבל. קח את הכדור שלך, יא זבל'. פעם ראשונה בחיים שלי שלא עניתי, הייתי בהלם מזה ולקח לי 2 שניות להתאושש, אז זרקתי עליו את הכדור בראש. מבחינתי, הזריקה הכי טובה שלי במשחק הייתה לפגוע את הכדור בראש שלו".
שרון דרוקר מסר את גרסתו: " גילי אמר לנו 'אפסים'. אני לא אמרתי לו שום מילה חוץ מ'אל תדבר ככה'. אין לי מה להגיד על האיש הזה יותר מדי. חבל שהגענו למצב הזה. זה לא נותן כלום לליגת העל חוץ מכותרות וצעקות. אנחנו רוצים לשחק כדורסל וכדורסל נקי. המשחק הזה היה צריך להסתיים בלחיצות ידיים. הסתובבתי והלכתי אחרי זה"
צפו בבבלאגן שהיה על המגרש:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ראינו שערים עצמיים מפגרים, ראינו טעויות שוער מפגרות, אבל שילוב של שניהם? אין יותר טוב מזה.
אין ספק שהשער העצמי הזה זוכר התואר המפוקפק של 'השער העצמי של השנה' והזוכה בתואר הכבוד הוא סלצ'וק אינאן במשחקה של גלאטסראיי מול אורדוספור בליגה הטורקית.
את המשחק ניצחה גלאטסראיי 2-4, ווסלי סניידר כבש את הראשון של גלא שכבר הייתה בפיגור של 2-0.
צפו בגול העצמי המטופש:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סיפור הסינדרלה של ברדפורד סיטי אמנם נגמר בתבוסה עם חמישייה ברשת מול סוואנזי, אבל ספק אם הייתה הפתעה כל כך ארוכה ולא מציאותית כמו שלה בהיסטוריה.
כדי להבין עד כמה הקבוצה שהגיע עד לגמר גביע הליגה קטנה, צריך להרחיק עד לליגה הרביעית באנגליה. שם ניגשים לטבלה, לוקחים 21 נקודות מהפסגה ורק אז הגעתם אליה. מעט קרובה יותר להשתחלות אל הפלייאוף מאשר ירידת ליגה. הקבוצה האלמונית הזאת , שיש לה בהרכב שחקן שעד לפני כמה שנים עוד עבד בסופרמרקט, הגיעה פשוט משום מקום. אתם הייתם שמים אפילו שקל על זה שהיא תעשה חצי מהדרך שעברה עד וומבלי?
המסע המופלא התחיל בסיבוב הראשון, עם ניצחון אחרי ההארכה על נוט'ס קאונטי, שנמצאת ליגה מעל ברדפורד. אגב, קאונטי היא מועדון הכדורגל הראשון בעולם והוקם בשנת 1862. כבר כאן זה מפתיע. חכו, עוד לא ראיתם כלום (תרתי משמע). השחקנים של פיל פרקינסון, שבסך הכול משחקים על כדורים ארוכים וקיוו להמשיך בטיול הנחמד כמה שיותר, יצאו למשחק חוץ אצל ווטפורד מליגת המשנה. היריבה הלא אטרקטיבית משכה בקושי 5,000 צופים מהעיר. במשחק עצמו האורחים עמדו יפה, עד שהגיע השער של הניה (לא הלהקה ולא הטרוריסט) והכניס אותם לפיגור צפוי. אלא שלמרות הזמן המועט שנשאר לה עד הסיום הצליחה ברדפורד להשוות בדקה ה-84 ולבצע מהפך מדהים, ארבע דקות בתוך תוספת הזמן. עכשיו כבר אנשים התחילו לשמוע את השם "ברדפורד".
הסיבוב השלישי זימן לה מפגש עם בורטון אלביון. אני אישית לא שמעתי אף פעם על קבוצה כזאת, אבל מבחינת ברדפורד מדובר במועדון שנמצא מעליה בליגה הרביעית. גם פה חזרה ברדפורד מפיגור לניצחון. הפעם מיתרון שני שערים של בורטון, כשהיא משווה בדקה ה-90. עמוק בתוך ההארכה המלאכה הסתיימה בשער של סטפן דרבי. החלום נמשך כמו שאמר פעם מאמן ישראלי שאימן פעם. המפגש הבא היה הקשה ביותר שלה בקמפיין הגביע הנוכחי. ברדפורד הוגרלה לשחק מול וויגאן אתלטיק, בחוץ. הסינדרלה באדום וצהוב התחילה למשוך קצת קהל, כשנכחו במשחק 11,000 צופים באצטדיון שגם ככה משאיר לרוב הרבה קרחות ביציעים. גיבורינו עמדו יפה במשימה, שמרו על שער נקי במשך מאה ועשרים דקות וניצחו בפנדלים.
אחר כך הגיעה רבע הגמר וההדחה המפורסמת של ארסנל. קבוצה עם שחקנים שמרוויחים עשרות אלפי פאונדים לשבוע, נוסעים במכוניות פאר והגיעו לגמרים של מונדיאלים ואליפויות אירופה. כל זה לא הספיק לתותחנים לנצח בחוץ את ברדפורד הצנועה. זה כמעט נגמר בכלל בתשעים דקות, כשהמקומיים בניצוחו של נאקי וולס הברמודי המרשים, מובילים עד שתי דקות לפני תוספת הזמן. בפנדלים היא ניצחה 3-2 וגרמה למבוכה שכמותה לא נראתה אצל הלונדונים מאז ההפסד 8-2 למנצ'סטר יונייטד.
בחצי הגמר, כן, חצי הגמר היא פגשה את אסטון וילה למפגש כפול בצורת בית-חוץ. אצלה בצפון, מול אצטדיון מלא, קהל נהדר ושירים שנונים, ברדפורד המשיכה להפתיע. 3-1 מרשים לטובתה. אפשר להתחיל לחלום על וומבלי. ארבעים אלף צופים בוילה פארק לא הפחידו את ה-11 שלה וברדפורד הפסידה 2-1 גומלין, מה שנתן לה כרטיס לגמר. לא יאומן כי יסופר ועוד יסופר רבות בעיר על משחקי גביע הליגה של הקבוצה בעונה הזאת.
בגמר זה נגמר. הבדלי הרמות באו לבסוף לידי ביטוי, מה שלא מנע מהאוהדים שלה לנופף בדגלים לא לבנים ולשיר לשחקנים והמועדון ולהודות להם על אגדה נפלאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
עונת הבייסבול החלה וכשעונת הבייסבול מתחילה, עונת המכות בייסבול מתחילה גם כן.
הקרב הראשון של העונה הפגיש את יו.סי. ריברסייד ואת סקרמנטו סטייט. הבלאגן החל כשהרץ של ריברסייד – אדי יאנג נשרף בין התחנות. לאחר שיאנג נשרף על ידי שחקן הבסיס של השני של סקרמנטו – אנדרו איירס, הוא נתן לו מכה קטנה. זאיירס דחף אותו, יאנג נתן לו סטירה שהעיפה לאיירס את משקפי השמש, ואז החל הבלאגן האמיתי, כששחקני שתי הקבוצות עוזבות את הספסלים ורצים אל תוך המגרש – כמיטב המסורת.
צפו במכות:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
