שמי עמוס, 25, אוהד ארסנל מושבע מעל לעשור (12 שנים ליתר דיוק). לאחר ששרדתי את תקופת המבחנים האחרונה מצאתי לנכון להתחיל לכתוב טור שבועי אשר יעסוק בקבוצה, שחקניה, משחקיה, ושאר ירקות. חשוב לי לציין שככותב אשר מביע דעה ככל הנראה אבחר שלא להיכנס לפרטים מדויקים מדי שכן ברצוני לגרום לכם הקוראים ליהנות ממידע "נגיש" ולא לבחוש במספרים/ ספקולציות יתר על המידה. במילים אחרות – אתן לכם האוהדים וכמובן גם לאלה מבינכם שעדיין חושבים שכל קבוצה היום חייבת להחזיק שייח' או אוליגרך כדי לזכות באליפות, טעימה רצינית מעולמו של חובב (ולא בהכרח מומחה) כדורגל בכלל ותותחן בנשמה בפרט.
עוד דבר שחשוב לי לציין הוא שלאורך השנים (אשר מסיבות ברורות הצליחו לתסכל את עבדכם הנאמן) פיתחתי שפה שנונה במקרה הטוב ועוקצנית להחריד במקרה הרע, כך שעמכם הסליחה. חשוב לי קודם כל לחלוק עם מי שמעוניין את דעותיי וכמובן לשמוע את שלכם. בתור התחלה ומכיוון שלא מתחשק לי להראות תלותי, אחלק את הטור לשני חלקים – האחד (אותו תקראו מיד) יתמקד במצב הקבוצה לאחר משחקי טרום העונה והשני שייראה אור לקראת סוף השבוע יכין אותנו לקראת משחק הפתיחה מול אסטון וילה בשבת.
אני בכוונה לא נוגע בתרבות הרכש של המועדון ורמת ההצלחה מהסיבה הפשוטה שלא מודדים הצלחה לפחות בעיניי בעזרת גביעים ותארים בלבד, כי עם כל הכבוד לאלופות האחרונות שהיו לאנגליה בשנים האחרונות (להוציא את היונייטד) זה פשוט מריח רע ומזויף. עוד דבר, אני לא מנסה להבין או להראות הבנה במצבנו הכלכלי שככל הנראה עדיין משפיע בצורות מסוימות גם אם זה רק עוזר למאמן שלנו, עליו אדבר בהמשך, להאמין יותר בקבוצה הקיימת ולאטום את הכיס.
אז זהו, בואו נתחיל! וואו, סופסוף מתחילה העונה ולמרות התחזיות הקשות של הפרשנים ובראשם הווארד ווב (כן, הלכתי לשם) אני מאמין. במה? ביכולת שלנו לתת הכול, לספק תצוגות מרשימות ועדיין להשאיר לעצמנו מקום להפסיד. כי מי בעצם מחפש לאהוד קבוצה שרק מנצחת? אותי זה משעמם, וגם בתקופה הבלתי מנוצחת שלנו ב-04' כבר לא ממש ידעתי מה לחשוב, למרות הריגוש.
לאחר שבעה משחקי הכנה (אם תצליחו להחשיב חבורת אסייתיים מיניאטוריים שמתרוצצת בין הרגליים ובעיקר משתדלת שלא להפריע) חזרנו ארצה למולדת הכדורגל רק כדי לשחרר את הבחורים למשחקי נבחרות אחרונים לקראת העונה הבאה עלינו לטובה. אותם משחקים הוכיחו מעל לכל ספק מספר פרטים אשר היו ידועים עוד קודם לכן אבל היו זקוקים לחידוד: ראשית, אוליביה ג'ירו הצליח להתאקלם בעמדת החלוץ המרכזי לאחר עונה ראשונה לא פשוטה בה נאלץ למלא את החלל שהותיר רובין "מחליפים לי את הברך, מיד אשוב" וואן פרסי בתום עונת כיבושים חלומית. ג'ירו הוכיח שמדובר בחלוץ רחבות אימתני, המסוגל להקשות על הגנות לאורך כל המשחק גם כשהכדור מחוץ להישג רגליו. לדעתי אין שום צורך בחלוץ נוסף, שכן גם לוקאס פודולסקי (להלן פולדי) וגם תיאו וולקוט (להלן תיאו) מסוגלים לאייש עמדה זו ומאזן הכיבושים שלהם אשתקד הוכיח זאת בהחלט. אם למישהו יש טענה שזה לא קוו קדמי של אלופה, שייבושם לו – אנחנו לא מדברים בשפת האליפות, אנחנו מדברים בשפת ה"תקנה כרטיס וגם אם נפסיד, לא תתחרט שבאת". השלושה משלימים זה את זה כשתיאו מספק את הברק והמהירות, פולדי את הסיומת והרוע וג'ירו את המוטיבציה והמסה. עד כאן מחדר החדשות של שחקני החוד.
שנית, חובה עלינו לרכוש קשר אחורי חזק, מהיר ומנוסה שיעזור לנו בקרבות האמצע מול טיפוסים מפוקפקים כמו מייקל קאריק מהיונייטד, ראמירז מצ'לסי ויאיא טורה מהסיטי. מיקל ארטטה, או בשמו השני "בסטיאן שוויינשטייגר לעניים", אמנם הצליח להסתדר בסך הכול ולייצב את הקבוצה ברוב המקרים, אבל בניגוד לעמדות החלוץ והקישור ההתקפי, בעמדת הקשר ההגנתי קשה יותר "למלא חורים" ולקוות לטוב, הרי תפקידו העיקרי של האחרון הוא לבטל את התקפות היריב מהיסוד ולהקשות עליו ככל הניתן. ארטטה איטי יחסית, נמוך ולא מסיבי במיוחד ועל כן מצאנו את עצמנו פעמים רבות מוציאים כדורים סתמיים מהרשת, רק כי שחקנים כמו אהרון ראמזי וג'ק ווילשר בחרו ללכת עם הראש בקיר ולמסור כדורים קשים מדי כך שלבסוף נוצרו כמעט יש מאיין התקפות מתפרצות שגרמו להגנה לעבוד שעות נוספות. מה הבעיה עם זה אתם שואלים? בדיוק, חלוץ חוד חדש שמרגיש את צילם של האוהדים בכל יריקה על הדשא לאחר החמצה.
למזלנו הטוב, ארסן וונגר (מאסטר ספלינטר למביני עניין) הועיל בטובו לבחון קשר אחורי קולומביאני בשם סבסטיאן פרז, 20, שכבר צבר מעל ל-10 הופעות במדי קולומביה 20-U ומול מנ' סיטי הזכיר לכולנו איך נוכל להיראות כשבמרכז המגרש יחכה פיטבול עצבני לכל כדור תועה – מקווה מאוד שיישאר. כמו-כן רצות כבר כמה ימים שמועות על שחקנה של באיירן מינכן, לואיז גוסטאבו, כמועמד בכיר להצטרף בקרוב. אני פחות בונה עליו לאור נסיון העבר שלנו עם שחקנים מוכחים סטייל היגוואין ויובטיץ', אבל בהחלט אשמח לראותו אתנו מתפקד כגרסה הברזילאית של פאטריק וויירה האגדי.
שלישית, זו ה-עונה של שחקנים כמו לורן קוסשיילני, סנטי קזורלה ואלכס (חסכתי לעצמי את שמו האמצעי אבל בעצם כתבתי יותר מילים רק כדי להתייחס לכך) צ'מברליין.
הראשון מתחיל את עונתו הרביעית במועדון שהעלה אותו לגדולה ולהרכב הראשון של נבחרת צרפת, כאשר מאחוריו מספר הופעות הירואיות לצידו של פר מרטרסאקר בחוליית ההגנה. זו העונה שתגרום לו ליישם את כל שלמד לאחרונה ובאמת להראות סמכות בחלק האחורי – תוך שמירה על המגמה הנפלאה בה החל סביב אמצע העונה שעברה.
על קזורלה אין הרבה מה להגיד, מלבד שמדובר בכישרון עולמי שכנראה לעולם לא יקבל את הקרדיט לו ראוי בנבחרת האדומה רק בגלל ששם משפחתו של מתחרז עם חימייסטה, באבי או שמאברגס. לאחר שהתאקלם הן בעמדת הקשר ההתקפי שמאחורי החלוצים והן כקיצוני שמאלי, הצליח הספרדי הקטן לגרום לכל העולם להבין שיש כישרון מחוץ לברצלונה ומדריד.
צ'מברליין (להלן אוקס) הוא הכישרון הגדול ביותר שנקנה מסאות'המפטון מאז תיאו וולקוט אבל במקום להתעסק רק ב"כמה מהר אני מסוגל לרוץ", הילדון הזה ניפח את עצמו ופיתח בעיטה קטלנית מרחוק – אספקטים שתיאו כנראה לא יכיר מקרוב גם בגיל 40.
כל השלושה יובילו, ככל הנראה ואם ירצה ה' את הקבוצה בשנים הקרובות ויחזירו את האופי שכל כך היה חסר לנו מאז עזבו אליליי – ליונברג, הנרי, וויירה, פירס, קמפבל, להמן ושות'. COYG!
אם-כן, ניתן לסכם את ה"בלוג" הראשון במשפט הבא: עונה מעניינת לפנינו, שכבר התחילה בתצוגות ענק מול האסייתים, המשיכה בטורניר האמירויות שחזר לאחר שנת האולימפיאדה ונתן לבחורים את האופציה להראות אופי מול נאפולי ויום לאחר מכן גם להעלות את דידייה דרגובה באוב ולקינוח גם כמה רגעים נוסטלגיים בהם הזכרנו לסיטי מהו מקומם הטבעי, לפני הניתוחים הפלסטיים.
נ.ב- לאחר כל משחק עליו אדבר, אוסיף שלושה אלמנטים שיחזרו על עצמם לאורך העונה:
1."הגול שלא היה" – מהלך נפלא שלא הוליד שער ותפקידי יהיה להצביע על הטעות ולתת נקודות לשיפור או במילים אחרות, מה אני כשחקן הייתי עושה אחרת.
2. "השחקן ה-15" – שחקן שלא עלה כמחליף אבל היה יכול לשנות את המשחק בצורה כלשהי, לטובתנו.
3. "סופר סייד-קיק" – למרות שיהיו כנראה גם משחקים בהם נפסיד, תמיד נמצא את נקודת האור (השחקן המצטיין) באותו מחזור. הכול טוב ויפה, רק שלא לזה התכוון המשורר! אני ארצה לדבר על השחקן השני בטיבו, הרי אצלנו זה ידוע שגם למספר 2 מגיע פרס.
עד לפעם הבאה… בהצלחה לכולנו!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
תקרית חמורה ביותר התרחשה במשחק באקוודור ביום ראשון בערב כאשר שחקן ניסה לעשות 'לואיס סוארס' לשחקן יריב כשנשך אותו בפניו.
המגן בן ה – 20 של דפורטיבו קוובדו, אדווין הורטדו, קיבל כרטיס צהוב במהלך המחצית השנייה נגד פ.צ. ברצלונה לאחר שהשיניים שלו התקרבו קצת יותר מדי לפרצופו של אנדרס פרנסיוה.
הכל החל כאשר פרנסיוה נאבק עם שחקן קוובדו ברחבה, כאשר הוא משאיר את השחקן שכוב על הדשא.
הורטדו התקרב בעצבנות לפרנסיוה, וכאשר שניהם ראש מול ראש כמו שני ערסים מאומנים היטב, הורטדו פתאום הפתיע עם נשיכה באף של יריבו.
צפו בתקרית "הלואיס סוארסית" מאקוודור:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בדרך כלל קבוצה ישראלית שנותנת קמפיין אירופי טוב מתקשה בליגה. הפציעות מצטברות, נפילת המתח אחרי משחק מול יובנטוס ואז מול הפועל עכו, וחוסר הניסיון בשילוב מאוזן בין השתיים- כל אלו גורמים לכייף בחו"ל וסבל בארץ. משהו כמו החיים עצמם. לפיכך, אולי ההדחה המוקדמות והדי מפתיעה של הפועל תל אביב מול פאנדורי עשויה להיות טובה. לרן בן שמעון תהיה רק מסגרת אחת בה הוא יצטרך להביא קבלות וככה גם לוח המשחקים יהיה פחות צפוף. על הפחמימות והאוכל הלא בריא במטוס עדיף לא לדבר. " ווין –ווין סיטואיישן", למרות שהיה זה יום לח והקבוצה הפסידה.
הפועל תל אביב של עונת 2013-2014 היא שונה לחלוטין ממה שהייתה בשנה שעברה. הסגל הכושל, שהציג יכולת רעה מאוד לאורך העונה, השתנה לחלוטין. שוער חדש, הגנה, קישור והתקפה – בכל המערכים התבצעו שינויים והדבר יותר מנדרש. גם במחלקת הנוער, למאמן הבוגרים החדש יהיו סמכויות. בשורה התחתונה, צריך לתת זמן לפני ששופטים את הפועל תל אביב. הם צריכים להכיר אחד את השני, להרגיש בנוח במגרש ומחוץ לו (כי האחד משפיע על השני) ואז לתת דין וחשבון על מה שקורה במגרש. הפוטנציאל גדול מאוד.
בן שמעון חזר אחרי עונה מוצלחת בקפריסין עם לארנקה ואליפות כבירה עם קריית שמונה. נכון לכתיבת שורות אלה הוא המאמן הישראלי הטוב בארץ. אם קפצתם עכשיו ואמרתם לעצמכם "מה עם גרנט?! " אז תחזרו לשבת כי הוא בעצמו יושב בבית כבר שנה וחצי. את הביקורות על הטעויות הגדולות שעשה השוער דני עמוס בשני הסיבובים בליגה האירופית אפשר להבין, אך גם פה צריך לזכור שהוא חדש בהפועל תל אביב וכך גם ההגנה שמלפניו, איתה הוא אמור לעבוד בצוות. הוא יודע לעמוד בין הקורות, את זה כבר ראינו כששיחק בצפון. מה שעובד שם לא אמור להעלם במרכז. אחרי הכול, ליגת העל היא לא מהמשובחות שיש.
מי שמפתיע לטובה הוא המגן הימני דגני שהגיע ממכבי חיפה אחרי שבנאדו בחר להתעלם ממנו. יש לו מהירות, טכניקה וגם שיתוף של החברים – כל התכונות שנעים לראות אצל כדורגלן. מה שכן, דגני הוא מגן, וככזה קודם כל מצופה ממנו שלא יפקיר את האגף שלו. את זה אסור לו לשכוח. עמרי קנדה אחד כבר יש. גם סאשה לוקאס הראה ניצוצות, וכשהעונה רק התחילה, פתח את התיאבון לעוד. בחלק הקדמי, משולש של דמארי-שכטר-ורמוט נשמע מבריק. כשהשניים האחרונים בריאים ובכושר, זה חוד ששווה אליפות. הם הרבה זמן לא סיפקו כדורגל טוב, ובעיקר בכו כמה שמגיע להם לשחק והם לא קיבלו הזדמנות או בילו אצל דוקטור כלשהו. עכשיו נגמרו התירוצים, הם חזרו לביצה וחובת ההוכחה שוב עליהם. או שאולי שוב הפציעות יצילו אותם.
לסיכום, הפועל תל אביב התארגנה כמו שצריך והסיקה מסקנות. נראה שיש סדר ויודעים מה עושים שם, גם אם הארנק לא מלא בשטרות ומטבעות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
על פי פרסום של גידי ליפקין באתר one, החברה המפיצה את אלבום "הסופרגול" בחרה להתקשר ישירות עם שחקני הכדורגל. עד עתה, ההתקשרות החוזית הייתה בין החברה המפיצה לבין ההתאחדות לכדורגל וארגון שחקני הכדורגל בישראל.
לטעמי, ספק רב האם, מלכתחילה, הזכויות בתמונות השחקנים היו בידי ארגון שחקני הכדורגל. ספק דומה לעניין בעלות ההתאחדות בזכויות אלה. בכל מקרה, ולעניינו, הבוננזה הכלכלית (עבור ארגון השחקנים) הגיעה לקצה. בשלב זה, נראה כי לאור העובדה ש"הסופרגול" הוא ההכנסה העיקרית של ארגון השחקנים, ביטולו יוביל לביטול קיומו של ארגון השחקנים. לפחות במתכונת הנוכחית של מנכ"ל בשכר עתק.
על פי הפרסום באינטרנט, שחקני הכדורגל יזכו, כתוצאה מההתקשרות הישירה עם "סופרגול", להכנסה פסיבית של כ 1,500 – 3,000 ₪ לשנה. על פניו, הנכונות לבצע את השינוי הדרמטי בעבור סכום יחסית פעוט, מלמדת ששחקני הכדורגל הבינו כי התערבותו של הארגון מיותרת. מלבד הפגיעה הכלכלית מדובר בפגיעה תדמיתית אקוטית עבור ארגון שחקני הכדורגל, ויש שיגידו בעבור אריה אלטר. שוב, ספק אם יוכלו אלה להתרומם ולתפקד.
שקיפות מדומה
נראה כי הלחץ הציבורי לחייב את ההתאחדות בשקיפות מתחיל לתת פירותיו. ההתאחדות בחרה לפרסם כעת את "נתוני העברת כספים מהטלוויזיה לקבוצות" ואת "פירוט זיכויים לעונת 2012/2013 ליגת על ולאומית". כך, טיפה אחר טיפה, ההתאחדות מנסה לתקן את העיוות ההיסטורי המתמשך של הסתרת המידע. חשוב להדגיש כי המסמכים הללו אינם מעניינים את אוהד הכדורגל הממוצע. וטוב שכך. מנגד, את הפרוטוקולים של הוועדות השונות, ישיבות מזכירות והנהלה בוחרת ההתאחדות שלא לפרסם. לעיתים מתפרסמות רק ההחלטות מאותן ישיבות. אך אין בהן להעיד על מה שקרה בישיבה.
דו"ח שטרוזמן
ההתאחדות החליטה לתקן את תקנון היסוד ולקבוע כי מעתה קבוצה מקצועית תוכל להירשם כחברה פרטית למטרות רווח. הדבר נועד להקל על אגודות הספורט לקזז הפסדים, הוצאות אל מול רשויות המס. כמו כן, ההתנהלות כחברה פרטית קלה יותר בהשוואה לחובות המשפטיים החלים על עמותה רשומה. לכאורה מדובר ברעיון חדשני וכובש. בפועל חלק מאגודות הספורט כבר מאוגדות משפטית כחברה בע"מ ולא כעמותה. לדוגמא, "קשר ספורט כדורגל בע"מ" (על גלגוליה השונים) היא למעשה מכבי חיפה. מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ. מדובר ברשימה חלקית בלבד.
תם היה חושב שאולי הדבר חמק מעיני הגופים הממונים. תם היה חושב שאולי מדובר באי הבנה ברישום. אדם רגיל היה מבין שגם קבוצת הפאר מכבי פתח תקווה מאוגדת כחברה פרטית בשם "מכבי פתח תקווה (2004) בע"מ".
כנס שלום הילד
מרגש עד דמעות לראות כיצד ההתאחדות דואגת לדור ההמשך, במסגרת ארגון כנס שנתי בנושא. בעבור 100 ₪ יוכלו "הורים של שחקנים… מאמנים, מנהלים וכל מי שספורט הוגן חשוב לו" לצפות לארוחת צהריים, ערכת הרשמה והשתתפות בכל אירועי הכנס. הקלקה על הקישור תפנה את הנרשם לאתר של ד"ר שלומית גיא. נכון, מדובר באותה "עוזרת מיוחדת בהתנדבות ליו"ר הוועדה" (ועדת זליכה), עליה העברתי ביקורת בפוסט קודם. עכשיו מתגלה כי בטרם התייבשה הדיו על אותן מסקנות הוועדה בדבר התנהלות ההתאחדות, החליטה אותה "עוזרת מיוחדת" לשתף פעולה עם אותו גוף. בקצרה, לפני כחודש השתתפה בכתיבת דו"ח נגד גוף מסוים, וכרגע מצויה בקשרים עסקיים (עדיין לא הובהרו טיבם) עם אותו גוף. אזהרה, במהלך ניסיון הרישום לכנס, נחשף האורח לרגע, בעל כורחו, לספרה של ד"ר גיא "אימפריה". איפה פרופ' זליכה ותיאוריית ניגוד העניינים שלו?
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
