כולנו יודעים שכדאי לאכול פירות וירקות טריים מדי יום, אבל לפעמים זה אומר שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לקפוץ לסופרמרקט שוב ושוב כדי לחדש את המלאי.
רוב האנשים עושים קנייה גדולה פעם בשבוע. ביום הקנייה הפירות נראים נהדר – טריים, צבעוניים ומפתים. אבל כשאנחנו מגיעים אליהם ארבעה או חמישה ימים מאוחר יותר, התמונה יכולה להיות שונה לחלוטין.
במקום קופסה מלאה בפירות עסיסיים ויפים, אנחנו עלולים לגלות פירות רכים, מעוכים ובמקרה הגרוע ביותר – מכוסים בעובש.
וזה נכון במיוחד כשמדובר בפירות יער.
shutterstock
קשה לעמוד בפני קופסת תותים טריים
כאשר מגיעה עונת התותים, קשה מאוד לעבור ליד המדף בסופר או בשוק ולא לקחת קופסה.
התותים האדומים והמבריקים נראים כמעט מושלמים, והם יכולים לשמש כמעט לכל דבר.
אפשר לאכול אותם כמו שהם, להוסיף אותם לעוגות וקינוחים, להכין מהם שייקים, להגיש אותם עם יוגורט או קצפת ואפילו להפוך אותם לריבה.
אבל יש להם חיסרון אחד גדול:
הם מתקלקלים מהר מאוד.
לא פעם אנחנו קונים קופסה שנראית מצוין, מכניסים אותה למקרר, וכעבור כמה ימים מגלים שאחד התותים כבר התחיל להעלות עובש – ולאחר מכן העובש מתפשט במהירות גם לשאר הפירות.
ואז הגיע הטריק הפשוט הזה
מתברר שקיים טריק ביתי פשוט במיוחד שיכול לעזור לשמור על תותים ועל פירות יער אחרים טריים למשך זמן רב יותר.
והחלק הטוב ביותר הוא שלא צריך לקנות שום מוצר מיוחד או יקר.
כל מה שצריך הוא:
קערה גדולה, מים וחומץ יין לבן.
זה הכול.
המרכיב הזול שכבר נמצא במטבחים רבים יכול לעזור להפחית את כמות החיידקים ונבגי העובש שנמצאים על פני הפרי – אותם גורמים שיכולים לגרום לו להתקלקל במהירות.
shutterstock
כך עושים את זה
התחילו בהנחת התותים בתוך קערה גדולה.
כעת הכינו תערובת של:
חלק אחד חומץ על כל חמישה חלקים מים.
לדוגמה, אם משתמשים בכוס אחת של חומץ, מוסיפים חמש כוסות מים.
שפכו את התערובת על התותים כך שהפירות יהיו מכוסים בנוזל והשאירו אותם בתוכה למשך מספר דקות.
אין צורך בתהליך מסובך יותר.
החומץ מסייע להסיר חיידקים ונבגי עובש שנמצאים על פני התותים – אותם נבגים שעלולים להתפתח בהמשך לעובש שאנחנו רואים על הפירות במקרר.
אחרי שהתותים היו בתערובת במשך כמה דקות, מוציאים אותם מהקערה.
אבל כאן חשוב מאוד לא למהר ולהכניס אותם למקרר כשהם עדיין רטובים.
צריך לייבש אותם היטב.
אפשר להניח את התותים על מגבות נייר ולספוג בעדינות את כל הלחות שנותרה עליהם.
השלב הזה חשוב מאוד משום שלחות היא בדיוק אחד הדברים שיכולים לעודד התפתחות של עובש. אם משאירים את התותים רטובים ומכניסים אותם כך למקרר, אפשר לפגוע במטרה של כל התהליך.
לכן ודאו שהם יבשים ככל האפשר לפני שאתם מאחסנים אותם.
ומה לגבי הטעם של החומץ?
זו כנראה השאלה הראשונה שעולה לראש כששומעים על הטריק הזה.
אף אחד הרי לא רוצה לנגוס בתות מתוק ולקבל פתאום טעם חזק של חומץ.
אבל בגלל שהחומץ מדולל בכמות גדולה של מים והתותים נמצאים בתערובת רק במשך מספר דקות, לא אמור להישאר בהם טעם מורגש של חומץ לאחר שהם מוצאים ומיובשים היטב.
כך אפשר ליהנות מהתותים כרגיל – רק בתקווה לזמן רב יותר.
וזה לא עובד רק עם תותים
הטריק אינו מוגבל לפרי אחד.
אפשר להשתמש בשיטה גם עם פירות יער אחרים שנוטים לפתח עובש במהירות, כמו פטל ואוכמניות שחורות.
מי שקונה פירות יער באופן קבוע יודע עד כמה מתסכל לגלות שהם כבר התקלקלו לפני שהספקנו להשתמש בהם.
בגלל המבנה העדין שלהם וכמות הלחות הגבוהה, פירות יער הם בין הפירות שמתקלקלים במהירות הרבה ביותר.
לכן אותה תערובת פשוטה של מים וחומץ יכולה לשמש גם עבורם.
הטריק פשוט במיוחד – וזה כנראה מה שהפך אותו לפופולרי
אין צורך במכשיר מיוחד.
אין צורך בחומר שימור יקר.
ואין צורך להקפיא את הפירות או להפוך אותם מיד לריבה רק משום שאתם חוששים שלא תספיקו לאכול אותם.
קערה, מים, מעט חומץ וכמה דקות עבודה – זה כל מה שנדרש.
אחרי הרחצה, הדבר החשוב הוא להקפיד על ייבוש יסודי לפני שהפירות חוזרים למקרר.
השילוב בין הסרת נבגי העובש והחיידקים לבין הפחתת הלחות יכול לעזור לתותים להישאר במצב טוב זמן רב יותר.
אז בפעם הבאה שאתם חוזרים הביתה עם קופסת תותים – אל תכניסו אותה מיד למקרר
אם גם אתם מכירים את הרגע שבו אתם פותחים קופסת תותים שקניתם רק לפני כמה ימים ומגלים בתוכה שכבה לבנה ומעצבנת של עובש, אולי שווה לנסות את הטריק הזה.
הכניסו את התותים לקערה.
ערבבו חלק אחד של חומץ עם חמישה חלקים של מים.
השאירו את הפירות בתערובת במשך מספר דקות.
הוציאו אותם.
ייבשו אותם היטב מאוד.
ורק אז הכניסו אותם למקרר.
הטריק יכול לשמש גם לפטל ולפירות יער אחרים שנוטים להתקלקל במהירות.
ולפעמים זה כל מה שנדרש כדי לא לגלות, כמה ימים אחרי הקנייה, שחצי מהקופסה שקניתם כבר בדרך לפח.
מרכיב אחד פשוט וזול שכבר נמצא במטבח שלכם עשוי לעזור לתותים להישאר טריים הרבה יותר זמן – ולהבטיח שתספיקו באמת ליהנות מהם לפני שהעובש מגיע.
קנינו יותר מדי עגבניות, הנחנו אותן במקרר או על השיש, ובשלב מסוים גילינו שאחת מהן כבר רכה מדי לסלט. אולי הקליפה קצת התקמטה, אולי היא הבשילה יותר מדי – והתגובה האוטומטית היא לקחת אותה ולזרוק לפח.
אבל רגע לפני שאתם עושים את זה, כדאי שתכירו טריק גינון פשוט להפליא.
כי אם העגבנייה עדיין לא רקובה או מכוסה עובש, ייתכן שבמקום להפוך לפסולת היא יכולה להפוך לדור חדש של צמחי עגבניות.
כל מה שצריך הוא עגבנייה בשלה מאוד, עציץ, מעט אדמה ומים.
חותכים את העגבנייה לפרוסות, מניחים אותן באדמה – ובתנאים המתאימים, בתוך שבוע או שבועיים יכולים להתחיל להופיע עשרות נבטים קטנים.
זה נשמע כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
אבל העיקרון פשוט: בתוך כל פרוסת עגבנייה מסתתרים זרעים, וכל אחד מהם הוא למעשה צמח פוטנציאלי חדש.
במקום לזרוק אותה – פשוט חתכו אותה לפרוסות
השיטה שהפכה לוויראלית ברשת פשוטה מאוד.
לוקחים עגבנייה בשלה או בשלה מדי וחותכים אותה לפרוסות. אין צורך להוציא את הזרעים אחד־אחד או לבצע תהליך מסובך.
ממלאים עציץ או מיכל באדמת שתילה, מניחים כמה פרוסות עגבנייה על פני האדמה ומכסים אותן בשכבה דקה נוספת.
לא צריך לקבור אותן עמוק.
לאחר מכן משקים בעדינות ושומרים על האדמה לחה בזמן שהזרעים מתחילים לנבוט. בגרסה המקורית של הטריק, נבטים הופיעו בתוך כ־7 עד 14 ימים.
בהתחלה הם יכולים להיראות כמו עשרות גבעולים ירוקים קטנטנים שמופיעים כמעט באותו מקום.
וזה בדיוק מה שקורה: כל פרוסה יכולה להכיל זרעים רבים, ולכן במקום לקבל שתיל אחד, אתם עלולים לקבל הרבה יותר שתילים ממה שיש לכם בכלל מקום לגדל.
אבל אל תשאירו את כל השתילים באותו עציץ
זה אחד השלבים החשובים ביותר.
כאשר הזרעים מתחילים לנבוט, קל להתלהב ולהשאיר את כולם יחד.
הבעיה היא שעגבניות זקוקות למקום.
אם עשרים שתילים קטנים גדלים בצפיפות של כמה סנטימטרים, הם מתחילים להתחרות זה בזה על אור, מים וחומרי הזנה.
התוצאה יכולה להיות צמחים חלשים, דקים וצפופים מאוד.
לכן לאחר שהשתילים התפתחו מעט והחלו להוציא עלים אמיתיים, בוחרים את השתילים החזקים והבריאים ביותר ומעבירים אותם בעדינות לעציצים נפרדים. זה גם השלב הרביעי – לבחור את הצמחים הגדולים והמפותחים ביותר ולשתול אותם מחדש.
אין צורך לשמור כל נבט.
עדיף כמה צמחי עגבנייה חזקים מאשר עשרות שתילים חלשים שנאבקים זה בזה.
אז למה הטריק הזה בכלל עובד?
הסיבה אינה קסם.
עגבנייה היא פרי שמכיל זרעים.
כל אחד מהזרעים האלה מכיל חומר גנטי שמאפשר לו, בתנאים המתאימים, להתפתח לצמח חדש.
בטבע עגבנייה בשלה הייתה נופלת בסופו של דבר לקרקע, מתפרקת, וחלק מהזרעים שבתוכה יכולים היו לנבוט.
השיטה עם הפרוסות פשוט מחקה במידה מסוימת את התהליך הזה – אבל בתוך עציץ ובתנאים שאנחנו שולטים בהם.
אוניברסיטת אילינוי מסבירה שזרעי העגבנייה מכילים את המידע הגנטי הדרוש ליצירת צמח חדש ושניתן לשמור זרעים מפירות ולהשתמש בהם בגידול עתידי.
אבל יש הבדל חשוב בין עגבנייה מזן פתוח לעגבנייה היברידית
כאן מגיע פרט שהסרטונים הוויראליים לא תמיד מספרים.
אפשר בהחלט להנביט זרעים מעגבנייה שקניתם בסופר.
אבל אין שום הבטחה שהעגבניות שיגדלו מהם יהיו זהות לזו שאכלתם.
הסיבה היא שעגבניות מסחריות רבות הן זנים היברידיים.
באוניברסיטת אילינוי מסבירים שזני מורשת וזנים שאינם היברידיים יכולים בדרך כלל לגדול "נאמנים למקור" מזרעים שנשמרו מהם. לעומת זאת, זרעים של עגבנייה היברידית אינם בהכרח מייצרים צמח בעל אותן תכונות כמו צמח האם.
יכול להיות שתקבלו עגבניות קטנות יותר.
גדולות יותר.
מתוקות פחות.
בצורה אחרת.
או אפילו צמח שלא יהיה מוצלח במיוחד.
מצד שני, עבור גנן ביתי שרוצה פשוט ליהנות מהתהליך, זה יכול להיות חלק מהכיף.
לא תמיד יודעים בדיוק מה יצמח.
העגבניות צריכות הרבה יותר מאשר רק אדמה ומים
אחרי שהנבטים הופיעו, מתחיל החלק האמיתי של הגידול.
עגבניות הן צמחים שאוהבים שמש.
אוניברסיטת פנסילבניה ממליצה לתת להן לפחות שש שעות של שמש ישירה ביום.
בפועל, באזורים רבים הן ישגשגו אפילו יותר עם יותר שעות שמש, כל עוד תנאי החום וההשקיה מתאימים.
אם מגדלים אותן בדירה, כדאי לבחור חלון שטוף שמש ככל האפשר. עם זאת, בתוך הבית בלבד, במיוחד בחורף או בחלון שאינו מקבל הרבה שמש ישירה, ייתכן שהאור הטבעי לא יספיק לצמח בוגר שמצופה ממנו גם לייצר כמות יפה של פרי.
מרפסת שטופת שמש, חצר או גינה יספקו בדרך כלל תנאים טובים יותר.
ואם אין לכם גינה? עציץ גדול בהחלט יכול להספיק
זה אולי החלק הטוב ביותר.
לא צריך בית עם חצר ענקית כדי לגדל עגבניות.
אוניברסיטת אילינוי מציינת שאפילו צמח עגבנייה אחד יכול לגדול היטב בעציץ גדול או בדלי מתאים.
מה שחשוב הוא לתת לשורשים מספיק מקום ולוודא שיש בתחתית המיכל חורי ניקוז.
עגבנייה בוגרת יכולה להיות צמח גדול מאוד, במיוחד אם מדובר בזן בלתי מסיים – indeterminate – שממשיך לצמוח ולייצר פרי לאורך העונה.
זנים קומפקטיים יותר מתאימים במיוחד למרפסות ולעציצים.
זו גם הסיבה שכאשר מנביטים עשרות זרעים מפרוסה אחת, לא כדאי להתפתות לשמור את כולם.
לפעמים שניים או שלושה צמחי עגבנייה בריאים בעציצים גדולים יכולים לספק יותר עגבניות ממה שציפיתם.
אל תטביעו את הזרעים
הכתבה המקורית מציעה להשקות מדי פעם, אבל בזמן ההנבטה כדאי לחשוב פחות במונחים של "כל כמה ימים" ויותר במונחים של מצב האדמה.
האדמה צריכה להישאר לחה מספיק כדי שהזרעים לא יתייבשו, אך לא ספוגת מים.
יותר מדי מים יכולים להפחית את כמות החמצן באזור הזרעים, לעודד עובש ולהחליש שתילים צעירים.
לכן עדיף להשקות בעדינות.
בקבוק תרסיס יכול להיות שימושי מאוד בשלב הראשון, משום שהוא מאפשר להרטיב את השכבה העליונה בלי להזיז את הזרעים או לחשוף אותם.
אחרי שהשתילים גדלים, אפשר לעבור להשקיה רגילה וזהירה יותר.
ויש עוד סיבה לא לקבור פרוסה שלמה עמוק מדי
עגבנייה היא חומר אורגני לח ועשיר בסוכרים.
כלומר, אם קוברים כמות גדולה של פרי רטוב עמוק בתוך אדמה לחה, הוא מתחיל להתפרק.
זה אינו בהכרח דבר רע – אבל הוא יכול גם לעודד עובש וריקבון.
לכן פרוסות דקות ושכבה דקה יחסית של אדמה מעליהן הן גישה הגיונית יותר מאשר לקבור עגבנייה שלמה.
אם רוצים לעבוד בצורה מסודרת יותר, אפשר בכלל לוותר על הפרוסות ולהוציא את הזרעים מהעגבנייה.
אוניברסיטת אילינוי מסבירה שלזרעי עגבנייה יש שכבה ג'לטינית סביבם, ובתהליך מסורתי של שמירת זרעים נהוג לבצע תסיסה קצרה שמסייעת להסיר אותה לפני ניקוי וייבוש הזרעים.
זה דורש מעט יותר עבודה – אבל מאפשר לשתול את הזרעים במרווחים ולשלוט הרבה יותר טוב בכמות השתילים.
רוצים רק להתנסות? שיטת הפרוסות היא כנראה הדרך הכי כיפית
לא לכל דבר בגינון חייבת להיות השיטה המדעית המושלמת ביותר.
אם המטרה שלכם היא לשמור זרעים במשך שנים ולקבל זן אחיד, כדאי לעבוד בצורה מסודרת יותר.
אבל אם יש לכם עגבנייה רכה שאחרת הייתה הולכת לפח ואתם רוצים לעשות ניסוי עם הילדים או פשוט לראות מה יקרה – שיטת הפרוסות כמעט מושלמת.
צריך רק:
עגבנייה בשלה.
עציץ עם חורי ניקוז.
אדמת שתילה.
מעט מים.
אור.
וסבלנות.
אחרי כשבוע עד שבועיים אתם עשויים לגלות נקודות ירוקות קטנות מבצבצות מהאדמה.
כמה שבועות לאחר מכן הן כבר יכולות להיראות כמו צמחי עגבנייה של ממש.
כשהשתילים גדלים, הם יצטרכו תמיכה
עגבניות יכולות להפוך במהירות לצמחים כבדים.
הגבעולים מתארכים, הענפים מתמלאים בעלים ובהמשך גם בפירות, ולכן זנים רבים זקוקים לכלוב עגבניות, מוט או מערכת קשירה שתתמוך בהם.
אם נותנים לצמח פשוט להשתרע על האדמה, הפירות והעלים יכולים להיות במגע ממושך עם קרקע לחה, דבר שעלול להגדיל בעיות של מחלות וריקבון.
גם חיפוי קרקע יכול לעזור לשמור על לחות ולהפחית התזה של אדמה על העלים. פן סטייט ממליצה על תמיכה בצמחים ועל ניהול נכון של השקיה וחיפוי כחלק מגידול בריא של עגבניות.
ואל תמהרו להוציא שתילים צעירים החוצה
אם התחלתם את התהליך בבית ואז החלטתם להעביר את הצמחים לגינה או למרפסת, כדאי לעשות זאת בהדרגה.
שתיל שגדל ליד חלון רגיל אינו רגיל מיד לרוח, לשמש ישירה חזקה ולשינויי טמפרטורה.
העברה פתאומית החוצה יכולה לגרום לו נזק.
תהליך ההסתגלות נקרא "הקשחה" – hardening off.
פן סטייט ממליצה להרגיל שתילי עגבנייה בהדרגה לתנאי החוץ במשך כשבוע, תוך הגדלה הדרגתית של החשיפה לשמש ולרוח.
ורק אחרי שהסכנה לטמפרטורות נמוכות חלפה כדאי להשאיר אותם בחוץ באופן קבוע.
עגבניות אוהבות חום וכפור יכול להרוג אותן.
יש משהו מספק במיוחד בעגבנייה שגידלתם בעצמכם
מי שמעולם לא קטף עגבנייה ישר מהצמח אולי לא יבין עד כמה ההבדל יכול להיות גדול.
עגבנייה שנקטפת כשהיא בשלה לחלוטין לא הייתה צריכה להיבחר מוקדם כדי לשרוד הובלה, מחסן ומדף בסופר.
אוניברסיטת אילינוי מציינת שקשה מאוד להתחרות בטעם של עגבנייה ביתית שנקטפת בשיא הבשלות ונאכלת כמעט מיד.
ולתחושה הזאת מתווסף משהו נוסף:
אתם יודעים בדיוק מאיפה היא הגיעה.
יכול להיות שכל התהליך התחיל בכלל מעגבנייה שכמעט זרקתם לפח.
אז בפעם הבאה שהעגבנייה מתרככת – אל תמהרו להיפרד ממנה
לא כל עגבנייה ישנה מתאימה לשתילה.
אם היא מכוסה עובש, מריחה רע או נרקבה לחלוטין, עדיף להכניס אותה לקומפוסט ולא לעציץ בתוך הבית.
אבל עגבנייה שפשוט הבשילה קצת יותר מדי יכולה להיות ניסוי גינון מושלם.
חתכו אותה לפרוסות.
הניחו כמה מהן על אדמת שתילה.
כסו בשכבה דקה.
שמרו על לחות.
תנו להן אור וחום.
ובתוך שבוע או שבועיים ייתכן שתראו את הדבר האחרון שציפיתם למצוא בתוך אותה עגבנייה "ישנה":
חיים חדשים.
ואם תבחרו כמה מהשתילים החזקים, תעבירו אותם לעציצים גדולים ותתנו להם מספיק שמש, מים ומקום לגדול – עגבנייה אחת שכמעט הגיעה לפח יכולה בסופו של דבר להחזיר לכם סל שלם של עגבניות טריות.
עגבנייה אחת בהחלט יכולה לתת לכם עשרות זרעים, כמה צמחים חדשים והרבה יותר אוכל ממה שהיה מתקבל אילו פשוט הייתם זורקים אותה.
יש חפצים שאנחנו משתמשים בהם כמעט בכל יום בלי לעצור לרגע ולשאול למה הם בנויים דווקא כך.
אחד מהם נמצא כנראה במגירת המטבח שלכם.
קחו זוג מספרי מטבח כבדים והסתכלו באזור שבין שתי הידיות. בדגמים רבים תראו שם חלק מתכתי קטן ומשונן – מעין שתי שורות של "שיניים" שנפגשות כאשר סוגרים את המספריים.
רוב האנשים מניחים שהחלק הזה הוא חלק מהמנגנון, תוספת עיצובית או אולי עוד אזור שאמור איכשהו לעזור בחיתוך.
אבל למעשה, במספריים רב תכליתיים רבים הוא נועד לבצע משימות שונות לחלוטין.
הוא יכול לשמש לפתיחת בקבוקים, לאחיזה במכסים עקשניים, לפיצוח אגוזים ובדגמים מסוימים אפילו לאחיזה בעצמות קטנות בזמן עבודה במטבח. יצרנית כלי המטבח ZWILLING, למשל, מציינת במפורש שבמספריים הרב־תכליתיים שלה משולבים בידית פותחן בקבוקים, פותחן למכסים מוברגים ומרים מכסים, ובאזור המשונן ניתן גם לפצח אגוזים.
כלומר, ייתכן שהשתמשתם במשך שנים במספריים שלכם רק לחצי מהדברים שהם תוכננו לעשות.
Shutterstock
אז מה בעצם עושה החלק המשונן הזה?
העיקרון פשוט מאוד.
כאשר סוגרים מעט את ידיות המספריים, שתי השורות המחורצות מתקרבות זו לזו ויוצרות משטח בעל אחיזה חזקה.
במקום שהאצבעות שלכם ינסו להחזיק בחפץ חלקלק, עגול או קשה, השיניים המתכתיות תופסות אותו ומאפשרות להפעיל יותר לחץ או כוח סיבובי.
זו אותה סיבה שגם פותחני צנצנות ייעודיים משתמשים לעיתים בשיניים ממתכת. במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמית'סוניאן, למשל, מתואר פותחן צנצנות של OXO שבו שיני נירוסטה נועדו להיאחז בחוזקה במכסה וכך לאפשר לפתוח אותו באמצעות דחיפה או משיכה של הידית.
במספרי המטבח הרעיון דומה – רק שהכלי כבר נמצא ביד שלכם.
כן, בחלק מהדגמים זה באמת פותחן בקבוקים
אחד השימושים המפתיעים ביותר הוא פתיחת בקבוקים.
במספריים רב־תכליתיים מסוימים משולב בין הידיות או בסמוך אליהן חריץ שתוכנן במיוחד להיתפס מתחת לפקק מתכת.
במקום להתחיל לחפש פותחן במגירה, אפשר להשתמש במספריים עצמם.
ZWILLING מציגה את הפונקציה הזאת כחלק רשמי מהמספריים שלה ומציינת שניתן לפתוח באמצעותם פקקי בקבוקים של משקאות.
וזה בדיוק סוג הפרטים שאנחנו יכולים להשתמש בהם במשך שנים מבלי לדעת למה הם שם.
המספריים נראות כמו מספריים.
אז אנחנו משתמשים בהן כמספריים.
אבל מבחינת היצרן, הן למעשה כלי מטבח רב־שימושי.
והמכסה שלא זז? גם כאן השיניים יכולות לעזור
כמעט כולם מכירים את הרגע הזה.
פותחים צנצנת חדשה, אוחזים במכסה ומסובבים.
כלום.
מנסים שוב עם מגבת.
עדיין כלום.
דופקים בעדינות על המכסה.
מנסים להעביר אותו למישהו אחר.
ובסוף הצנצנת עצמה כמעט מנצחת.
בדגמים שתוכננו לכך, האזור המשונן במספריים יכול לשמש לאחיזה במכסה קטן או בפקק מוברג ולהעניק ליד יותר מנוף ואחיזה. החלק המתכתי יכול לסייע בפתיחת צנצנות ובהתמודדות עם אטמים עקשניים, ו־ZWILLING מציינת שבמספריים שלה משולבים גם פותחן למכסים מוברגים ומרים מכסים.
אבל כאן חשוב להשתמש בהיגיון.
לא כל מכסה יתאים לפתח.
ולא כל זוג מספריים בנוי לעמוד בכוח גדול.
אם צריך להפעיל לחץ מוגזם, עדיף להשתמש בכלי ייעודי ולא לסכן את המספריים – או את הידיים.
ויש לו שימוש נוסף שכנראה לא הייתם מנחשים: מפצח אגוזים
בכמה מסוגי מספרי המטבח, האזור המחורץ תוכנן גם לפיצוח קליפות קשות.
מניחים אגוז בין שני החלקים המשוננים וסוגרים בהדרגה את הידיות.
השיניים מונעות מהאגוז לברוח הצדה, והידיות מעניקות מנוף שמאפשר להפעיל עליו לחץ.
יצרנית ZWILLING מגדירה באופן מפורש את הפתח המחורץ בחלק מהמספריים שלה כ־Nut Cracker ומסבירה שהחריצים מעניקים אחיזה יציבה בקליפת האגוז.
זה לא אומר שכדאי להכניס לשם כל אגוז ענק ולהפעיל את כל כוח הגוף.
אבל לפיצוח אגוזים שמתאימים לגודל הפתח, זו יכולה להיות פונקציה שימושית מאוד.
ובעיקר – כזאת שרבים כלל לא ידעו שהמספריים שלהם מסוגלים לבצע.
ולמה אנשים אחרים בטוחים שזה בכלל נועד לעצמות?
כאן הדברים נעשים קצת יותר מבלבלים, משום שלא כל זוג מספרי מטבח בנוי באותה צורה.
בכמה דגמים כבדים יותר, החריץ או האזור המשונן אכן מיועדים גם לעבודה עם עצמות קטנות, גבעולים קשים וחומרים שמחליקים בקלות.
מספרי מטבח מסדרת HENCKELS, למשל, מתוארים על ידי היצרן ככוללים חריץ המסייע בחיתוך עצמות, לצד פותחן בקבוקים, מפצח אגוזים וכלי לפתיחה ולחילוץ.
זו גם הסיבה שבדיונים ברשת אפשר למצוא תשובות שונות לחלוטין לשאלה "למה מיועדות השיניים האלה?"
אדם אחד יגיד "פותחן בקבוקים".
אחר יגיד "מפצח אגוזים".
מישהו שלישי יישבע שזה נועד לעצמות של עוף.
והמצחיק הוא שכולם יכולים להיות צודקים – פשוט לגבי דגמים שונים.
לכן אין תשובה אחת שמתאימה לכל זוג מספריים
הדבר החשוב ביותר לדעת הוא שהמראה של מספרי מטבח רב־תכליתיים משתנה מאוד בין יצרנים.
בחלקם יש ממש פותחן בקבוקים בצורת חריץ.
באחרים יש זוג שיניים מעוגלות שנועדו לאחוז באגוז או במכסה.
יש דגמים עם חריץ לעצמות.
ובחלקם משולבות כמה פונקציות באותו אזור.
זו הסיבה שלא כדאי להניח אוטומטית שה"שיניים" במספריים שלכם מיועדות לכל דבר שקראתם עליו באינטרנט.
אם יש לכם את שם היצרן והדגם, אפשר לעיתים למצוא במפרט שלו בדיוק למה כל חלק מיועד.
אבל דבר אחד בטוח: במספרי מטבח רבים האזור הזה בהחלט אינו קישוט.
מספרי מטבח בכלל נועדו לעשות הרבה יותר מלחתוך נייר
הטעות מתחילה אולי בשם.
אנחנו שומעים "מספריים" ומיד חושבים על שני להבים שחותכים משהו.
אבל מספרי מטבח כבדים הם קטגוריה שונה למדי מהמספריים שנמצאות על שולחן העבודה.
הלהבים שלהם חזקים יותר.
הידיות בנויות להפעלת כוח רב יותר.
בחלק מהדגמים הלהב משונן כדי למנוע ממזון להחליק בזמן החיתוך.
ויש דגמים שמתפרקים לשני חלקים כדי שאפשר יהיה לנקות היטב את האזור סביב הציר.
הם יכולים לשמש לחיתוך עשבי תיבול, פתיחת אריזות מזון, חיתוך עוף, ירקות וגבעולים – ואז לבצע עוד כמה משימות באמצעות החלקים המובנים בידיות.
כך זוג מספריים אחד מחליף למעשה כמה כלים קטנים במגירה.
Shutterstock
אבל לא כדאי להתחיל לנסות כל "טריק" שרואים ברשת
ברגע שסרטון כזה הופך לוויראלי, מגיעות בדרך כלל עוד עשרות הצעות.
מישהו משתמש במספריים כדי לפצח צדפות.
אחר משתמש בהן כדי לפרק עצמות.
מישהו פותח פקק.
ומישהו אחר מחליט שאם השיניים מסוגלות לאחוז באגוז, הן בוודאי יכולות גם לתפוס כמעט כל דבר אחר.
זו בדיוק הנקודה שבה כדאי לעצור.
כלים מיועדים לעומס מסוים.
מספריים קלות וזולות אינן בהכרח מסוגלות לעמוד בכוח שמספרי מטבח כבדים יכולים לספוג.
אם אתם מפעילים לחץ חזק מדי, המספריים יכולות להחליק, הציר יכול להינזק והלהב עלול לזוז לכיוון היד.
לכן כדאי להשתמש בפונקציות שהיצרן אכן תכנן – ולא להפוך את המספריים לכלי עבודה רק משום שיש בהן שיניים.
וגם הניקוי חשוב יותר ממה שחושבים
כאשר משתמשים באזור שבין הידיות עם מזון – ובמיוחד עם בשר נא – הוא צריך להיכנס לשגרת הניקוי בדיוק כמו הלהבים.
חריצים ושיניים הם מקומות שבהם שאריות מזון יכולות להיתקע בקלות.
אם המספריים ניתנות לפירוק, יש דגמים שבהם הדבר מקל מאוד על ניקוי מלא וייבוש. HENCKELS אף מדגישה בחלק מהדגמים שהמספריים נפרדות לצורך ניקוי יסודי.
אם הן אינן מתפרקות, כדאי לפתוח אותן היטב ולוודא שהאזור שבין הידיות והציר נשטף ומתייבש.
וזה נכון במיוחד אחרי עבודה עם עוף או מזון נא אחר.
זו לא הפעם הראשונה שחפץ יומיומי מסתיר פונקציה שרובנו מפספסים
העניין סביב השיניים במספריים הוא חלק מתופעה שאנחנו רואים שוב ושוב ברשת.
מישהו מצביע על פרט קטן בחפץ שאנחנו משתמשים בו כבר שנים – ופתאום אלפי אנשים מגיבים:
"רגע, זה באמת מה שזה עושה?"
אנחנו משתמשים במוצרים בדרך שאנחנו מכירים ולא תמיד קוראים את ההוראות או בוחנים כל פרט בעיצוב.
אם המספריים חותכות, מבחינתנו הן עושות את העבודה שלהן.
מי בכלל חושב לעצור ולשאול למה יש שני חלקי מתכת משוננים דווקא באמצע הידיות?
אבל מבחינת מעצבי המוצר, המקום הזה הוא הזדמנות מצוינת להוסיף עוד פונקציה בלי להגדיל את הכלי.
לפעמים השימוש הכי מפתיע היה מול העיניים כל הזמן
זה אולי החלק המשעשע ביותר.
לא מדובר במנגנון נסתר שצריך לפרק את המספריים כדי למצוא.
השיניים נמצאות שם בגלוי.
אנחנו מחזיקים אותן בכף היד בכל פעם שאנחנו משתמשים במספריים.
רואים אותן.
שוטפים אותן.
מכניסים את המספריים חזרה למגירה.
ובכל זאת אנשים יכולים להשתמש באותו כלי במשך עשר או עשרים שנה מבלי לדעת למה החלק הזה נועד.
לכן בפעם הבאה שאתם פותחים את מגירת המטבח, קחו את המספריים והסתכלו עליהן מקרוב.
אם יש בין הידיות אזור מתכתי משונן או חריץ מעוצב, ייתכן שאתם מחזיקים הרבה יותר מזוג מספריים.
בדגם אחד הוא עשוי לשמש לפתיחת בקבוקים.
בדגם אחר – לאחיזה בפקקי הברגה.
באחר – לפיצוח אגוזים.
ובמספריים כבדים מסוימים – אפילו לסיוע בעבודה עם עצמות קטנות.
אז לפני שאתם שוב מחפשים פותחן בקבוקים, מפצח אגוזים או כלי שיעזור עם מכסה עקשן, אולי כדאי להסתכל קודם על זוג המספריים שכבר נמצא ביד שלכם. ייתכן שהפתרון היה שם כל הזמן – ממש בין שתי הידיות.
תנו לי מתנה לעטוף, ואני יכולה לתת לכם את הקווים המקופלים והחדים ביותר. אבל תנו לי סדינים למיטה? לא, אין סיכוי. קיפול סדיני גומי נראה אצלי פשוט כאילו גלגלתי הכל לכדור ענק וגבשושי. עם זאת, אחרי צפייה בסרטון הזה, אני הצלחתי לקפל סדינים, ובוודאי שגם אתם תצליחו.
Screenshot
ישנן דרכים מסובכות רבות הכוללות ערימת פינות וקיפול כאילו אתם מבצעים אמנות של נער קרקס עם הידיים שלכם, אבל בכנות יש דרך פשוטה יותר, וערוץ הניקיון והארגון שנקרא "Andrea Jean Cleaning" מציג פתרון חסין לטעויות.
כדי להתחיל, מקפלים את הסדינים לחצי ואז שוב לחצי. בשלב זה, זה עדיין ייראה כמו ערימה נפוחה ומבולגנת, אבל תבטחו בתהליך.
Screenshot
הניחו את הסדינים שטוחים על המיטה, והשתמשו בידכם כדי ללחוץ החוצה את כל האוויר.
Screenshot
קפלו את הסדינים אפילו קרוב יותר זה לזה בשביל קו הדוק וישר עוד יותר.
החל מהקצה הקרוב אליכם ביותר, קפלו את הסדינים במקטעים קטנים של רבעים. ברגע שקיפלתם את המקטע האחרון, הפכו אותו כדי למנוע מהסדינים להיפרם.
Screenshot
שיטת קיפול סדיני גומי זו היא הדרך המהירה ביותר עבור אנשים להפוך ערימת אשפה מבולגנת של סדינים לצורה ניתנת לניהול ומושכת לעין. כדי לצפות בסרטון המלא, לחצו על הסרטון למטה.
יש רגעים בחיים שבהם נתקלים במתכון שהוא לא פחות מיצירת אמנות, וזה בדיוק המקרה כאן. אם אתם מחשיבים את עצמכם כחובבי שוקולד, כדאי שתפנו מקום בלוח הזמנים שלכם (ובבטן), כי הקינוח הבא הולך להפוך למנה המבוקשת ביותר בביתכם. מדובר ב"לזניה שוקולד" – קינוח שכבות עשיר, קריר ומפנק, שאינו דורש אפייה בכלל, ומצליח לשלב מרקמים של קראנץ', קרמיות וקטיפתיות בכל ביס.
היופי בקינוח הזה הוא לא רק בטעם המופלא שלו, אלא בפשטות ההכנה. אתם לא צריכים להיות קונדיטורים מדופלמים או להחזיק בציוד מטבח יקר כדי להגיע לתוצאה שנראית כאילו יצאה מקטלוג. כל מה שצריך זה כמה מרכיבים בסיסיים שניתן למצוא בכל סופרמרקט, וקצת סבלנות בזמן שהקינוח מתייצב במקרר.
רשימת המרכיבים המלאה:
לפני שמתחילים, ודאו שיש לכם את כל מה שצריך על השיש:
36 עוגיות אוראו: הן ישמשו כבסיס הקראנצ'י והעמוק של הקינוח.
6 כפות חמאה מומסת: כדי לאחד את פירורי העוגיות לבסיס יציב.
חבילה אחת של גבינת שמנת (כ-225 גרם): למרקם עשיר ומעט חמצמץ שמאזן את המתיקות.
4 כפות סוכר: להמתקת שכבת הגבינה.
3 כוסות חלב קר: עבור הפודינג והקצפת.
חבילה אחת של שמנת להקצפה (500 מ"ל): שתעניק אווריריות וקלילות.
2 חבילות אינסטנט פודינג שוקולד: הלב השוקולדי של המנה.
כוס אחת של עוגיות שוקולד מרוסקות (או שבבי שוקולד): לעיטור והוספת מרקם מעל.
כך תכינו את יצירת המופת, שלב אחר שלב:
שלב 1: הבסיס התחילו בשימון קל של תבנית אפייה מלבנית בחמאה כדי למנוע הידבקות. קחו את עוגיות האוראו, הכניסו אותן לשקית זיפלוק גדולה ורסקו אותן בעזרת מערוך עד לקבלת פירורים קטנים (אך לא אבקה מוחלטת). העבירו את הפירורים לקערה, שפכו מעליהם את החמאה המומסת וערבבו היטב. הדקו את התערובת לתחתית התבנית בצורה אחידה והכניסו למקרר ל-5 דקות.
שלב 2: שכבת הקרם הלבן בקערה בינונית, הקציפו את גבינת השמנת יחד עם 2 כפות חלב והסוכר עד לקבלת מרקם חלק. קפלו פנימה כוס אחת של שמנת מוקצפת (שהקצפתם מראש). מירחו את הקרם בעדינות מעל בסיס האוראו הקר והחזירו למקרר למשך 5 דקות נוספות.
שלב 3: חגיגת השוקולד בקערה נפרדת, ערבבו את 2 חבילות פודינג השוקולד עם שארית החלב הקר. הקציפו עד שהתערובת מסמיכה. צקו את הפודינג העשיר מעל שכבת הגבינה הלבנה. המראה של השכבות המתהוות כבר יתחיל לגרום לכם להזיל ריר. הכניסו למקרר ל-5 עד 10 דקות להתייצבות.
שלב 4: הפינאלה לאחר שהפודינג התייצב, מירחו מעליו את שארית השמנת המוקצפת. פזרו מלמעלה את עוגיות השוקולד המרוסקות בנדיבות. כעת מגיע החלק המאתגר ביותר: הכניסו את התבנית למקפיא למשך 3-4 שעות. ההמתנה הזו חיונית כדי שהשכבות יתאחדו ויהיה ניתן לחתוך את ה"לזניה" לריבועים מושלמים.
למה הקינוח הזה כל כך מיוחד?
סוד הקסם של הלזניה הזו טמון בניגודים. הבסיס המלוח-מתוק של האוראו פוגש את הקרמיות של גבינת השמנת, שמתמזגת עם פודינג השוקולד הקטיפתי והקצפת האוורירית. זהו קינוח שמתאים לכל אירוע – מימי הולדת ועד ארוחות שישי משפחתיות, והוא תמיד גונב את ההצגה.
טיפ קטן: אם אתם רוצים לשדרג את המנה, ניתן להוסיף שכבת סירופ שוקולד או אגוזים קצוצים בין השכבות. הגישו את המנה כשהיא קרה מאוד, ותתכוננו לקבל אינספור מחמאות ובקשות למתכון.
עכברים יכולים להיות חמודים באופן יוצא דופן כשאתם צופים בהם רצים בתוך גלגל. אבל כשהם רצים לרוחב הסלון שלכם?… פחות.
עם החורף המתקרב במהירות, ואזורים מסוימים בביתכם שנועדו להפוך למקלטים עבור מכרסמים המחפשים מחסה מהקור, הדברה צריכה להיות משהו שאתם לוקחים בחשבון.
אם לא תשמעו לאזהרה כעת, זה עלול להיות מאוחר מדי לפני שתחליטו לעשות משהו בנוגע לפלישת עכברים. ברגע שהם שם, יכול להיות קשה ביותר להיפטר מהם, אז המשיכו לקרוא כדי ללמוד כמה דרכים להרחיק את העכברים מהשיער שלכם (ומהסלון שלכם)…
כמובן, בקושי אפשר להאשים את העכברים על כך שהם מנסים לשאול מחסה כאשר הטמפרטורה בחוץ צונחת. מכל סיבה שהיא, לעומת זאת, אי אפשר לסמוך עליהם שישלמו חשבונות (תאמינו לי, ניסיתי), ולמרות שזה עשוי להיות רק קומץ של עכברים קפואים המחפשים מקום להשתקע בו לחודשים הקרים, הם יהפכו מהר מאוד את ביתכם לממלכת עכברים קטנה.
אז מה עושים? ובכן, בתור התחלה, כנראה הכי טוב לגלות בוודאות אם יש לכם בעיית עכברים או לא.
בדיקת הבית שלכם
הזמן הטוב ביותר לבדוק את הבית או המוסך שלכם הוא בין הערביים, כשדברים הופכים שקטים וחשוכים. בעזרת פנס, התמקדו במקומות של כניסה פוטנציאלית, כמו גם שימרו על עין פקוחה לסימנים מסגירים של עכברים כגון סימני כרסום, גללים או פיסות נייר זעירות.
חטאו את האזור
אוקיי, אז מצאתם הוכחות לכך שגברת פריסבי וצאצאיה חיים בביתכם. זמן להיכנס לפאניקה? ודאי שלא.
ודאו שכל נקודת כניסה אפשרית מנוקה, ומנוקה היטב. שלא יישארו חלקיקי מזון שוכבים בסביבה ובהחלט לא מזון לחיות מחמד. עכברים יאכלו ויזהמו גם מזון של בני אדם וגם מזון של בעלי חיים. ברגע שהבטחתם שאין מקור מזון שוכב בסביבה, בצעו ניקוי יסודי.
צפו נקודות כניסה באלומיניום
אחת התעלומות הגדולות של החיים (ומשהו שלא ידעתי עד שכתבתי את המאמר הזה) היא שעכברים מתרחקים מרדיד אלומיניום כאילו הוא השטן בעצמו. כמובן, שימוש בנייר כסף לא תורם לאסתטיקה הכי יפה, אבל הוא ירחיק אותם. זה בהחלט אידיאלי לכיסוי חורים במרתף או לעטיפת מזונות שאינם מתכלים.
מלכודת עכברים של "תפוס ושחרר"
מלכודות אלו למעשה הרבה יותר פשוטות לבנייה ממה שאנשים חושבים. כל מה שאתם צריכים זה חומרים שכנראה כבר שוכבים אצלכם בבית. (המאמר המקורי כולל סרטון המדגים כיצד להכין מלכודת עכברים פשוטה מבקבוק פלסטיק שעובדת ביעילות).
כדורי צמר גפן בשמן מנטה
הספיגו כדורי צמר גפן בשמן מנטה והניחו אותם בצורה אסטרטגית סביב כל האזורים בביתכם שבהם אתם חושדים שעכברים עשויים לנסות להיכנס. מכרסמים כקבוצה לא אוהבים את הריח של מנטה, אבל זה ישמור על הבית שלכם מריח רענן (בניגוד לחומרי הרתעה אחרים לעכברים כמו שום ופלפל קאיין).
סודה לשתייה
אז קבענו שמכרסמים בדרך כלל שונאים דברים עם ריח חזק. פזרו סודה לשתייה בכל מקום שבו הבחנתם בגללים של עכברים או בסימנים של עכברים. אלו מכם שיש להם חיות מחמד צריכים להקפיד לשמור את הסודה בתוך כלי עם חור בצורת עכבר, או במקום אחר שבו חברכם הפרוותי לא יוכל להגיע אליו בעצמו.
חטיפי סבון (מוצקים)
בדומה להשפעות שנותן שמן המנטה, סבונים בעלי ריח חזק הם חלופה מצוינת נוספת להרחקת עכברים ומכרסמים אחרים. הניחו את חטיפי הסבון סביב דלתות, חלונות וכל פתחים אחרים שעשויים להיות לכם. כל עוד לסבון יש ריח עוצמתי, הוא אמור לעשות את העבודה.
דפים למייבש כביסה (Dryer Sheets)
מעוז ההגנה האחרון. דחיפת הדפים הריחניים הללו לתוך חריצים וסדקים תעצור את המכרסמים מלהיכנס. אל תשכחו להחליף אותם בערך כל שבועיים כדי להבטיח שהריח יישאר חזק!
אנו מקווים שהטיפים הללו היו אינפורמטיביים ושימושיים עבורכם. אם אתם, או כל אחד אחר שאתם מכירים, רוצים להרחיק עכברים בחורף הקרוב, הקפידו לשתף את המאמר הזה בפייסבוק ועזרו לנו להפיץ את המידע מסביב.
האם אי פעם נכנסת לחדר והרגשת ריח לא נעים שמיד נדבק באוויר? אולי התחושה בבית שלך קצת כבדה, לא טרייה כפי שהיית רוצה שהיא תהיה.
כולנו חווינו מצבים שבהם חלל מסוים בבית אינו מריח טוב, אך קשה לזהות מה בדיוק מקור הריח. לפעמים מדובר בריח בישול, לעיתים בריחות חיות מחמד, ולעיתים פשוט באוויר עומד שלא התחלף זמן רב.
Shutterstock.com
אם זה נשמע לך מוכר, ייתכן שפתרון טבעי ופשוט יכול לעשות שינוי משמעותי.
איכות האוויר בבית משפיעה ישירות על תחושת הנוחות, הבריאות והאווירה הכללית. בעוד שמטהרי אוויר ותרסיסים כימיים מספקים פתרון מהיר, לעיתים פתרונות טבעיים מציעים תוצאה יעילה וארוכת טווח. אחד הפתרונות הפשוטים והזולים ביותר מבוסס על שילוב של שני מרכיבים יומיומיים: מלח וחומץ.
המדע שמאחורי הפתרון
מלח הוא חומר טבעי בעל תכונות ייחודיות. הוא נחשב לחומר היגרוסקופי, כלומר הוא מסוגל למשוך ולספוג לחות מהאוויר. בזכות תכונה זו, המלח יכול ללכוד חלקיקים שונים באוויר, כולל אבק וחלק מהמזהמים הזעירים שנמצאים בחלל סגור.
החומץ, לעומת זאת, מוכר בזכות תכונותיו האנטי-בקטריאליות והיכולת שלו לנטרל ריחות. החומצה האצטית שבו מסייעת בפירוק ריחות לא נעימים ומעכבת התרבות של חיידקים מסוימים. כאשר משלבים מלח וחומץ יחד, מתקבל פתרון טבעי שיכול לשפר את תחושת האוויר בבית.
Credit: Shutterstock
היתרונות
ניטרול ריחות לא נעימים, במיוחד במטבח, בחדרי שירותים או באזורים שבהם נמצאות חיות מחמד
הפחתת חיידקים ועיכוב התפתחות עובש
פתרון חסכוני וידידותי לסביבה, ללא כימיקלים
בטוח יחסית לשימוש ביתי כאשר נעשה בו שימוש נכון
איך זה משפיע על האוויר בבית
לאחר שמניחים כלי עם תערובת של מלח וחומץ בחדר, ניתן להרגיש בשינוי תוך מספר שעות. ריחות כבדים מתחילים להתפוגג, והאוויר מרגיש נקי ורענן יותר. התחושה הכללית בחלל משתפרת, גם ללא שימוש בבשמים מלאכותיים.
יתרונות לטווח הארוך
שימוש קבוע בתערובת הזו יכול לסייע בשמירה על אוויר נעים לאורך זמן. אנשים מסוימים מדווחים גם על תחושת הקלה בנשימה או ירידה בתחושת גירוי הנגרמת מאוויר עומד. מדובר בפתרון פשוט הדורש תחזוקה מינימלית.
Credit: Shutterstock
שימושים נוספים בבית
מעבר לשיפור איכות האוויר, תערובת המלח והחומץ יכולה לשמש גם כחומר ניקוי טבעי למשטחים במטבח ובחדר הרחצה. היא מסייעת בהסרת שומנים קלים ומפחיתה ריחות לא נעימים באזורים סגורים.
ניתן גם להוסיף מספר טיפות של שמן אתרי, כמו לבנדר או הדרים, כדי להעניק ריח עדין ונעים יותר לחלל.
חשוב לדעת
הפתרון אינו תחליף לניקיון יסודי או לטיפול בבעיות עמוקות כמו עובש או רטיבות. כמו כן, ריח החומץ עשוי להיות מורגש בתחילה, אך הוא נעלם בדרך כלל לאחר זמן קצר.
שיקולי בטיחות
יש להניח את התערובת במקום יציב ומחוץ להישג ידם של ילדים ובעלי חיים. בליעה של חומץ או מלח בכמות גדולה עלולה לגרום לגירוי, ולכן חשוב להשתמש בתערובת באחריות.
המתכון
מה צריך:
כוס מלח גס
חצי כוס חומץ לבן
קערה מזכוכית או קרמיקה
אופן ההכנה:
הניחו את המלח בקערה
שפכו מעליו את החומץ וערבבו בעדינות
מקמו את הקערה בחדר עם ריחות או אוויר עומד
החליפו את התערובת כל יומיים-שלושה
באמצעות שני מרכיבים פשוטים וזמינים, ניתן לשפר את תחושת האוויר בבית בצורה טבעית, קלה וללא הוצאות מיותרות.
טיפ: לריח עדין ונעים, ניתן להוסיף טיפה או שתיים של שמן אתרי לתערובת.
באמצעות שילוב של שני מרכיבים פשוטים שככל הנראה כבר קיימים אצלך במטבח, אפשר לשפר את איכות האוויר בבית בלי להשתמש בתרסיסים כימיים או במכשירים יקרים.
נסו זאת כבר היום, וספרו לנו כיצד הפתרון הטבעי הזה השפיע על האווירה בבית שלכם!
אם אתם חושבים שקינוחים תוצרת בית פירושם ערבוב, אפייה והמתנה אינסופיים, תחשבו שוב.
הטריק הקל להפליא הזה לגלידה עומד לשנות את הקיץ שלכם לנצח. אתם לא צריכים מכונת גלידה, בלנדר מפואר או אפילו כיריים. כל מה שאתם צריכים זה כמה דברים שכבר יש לכם: קרח, מלח, חלב, סוכר ושתי שקיות ניילון. זהו. חמש דקות לאחר מכן – בום – אתם מחזיקים כוס גלידה תוצרת בית כל כך קרמית וקרה שזה מרגיש כמו קסם.
הנה החלק הכי טוב: זה מדע פוגש קינוח. המלח לא רק מוסיף טעם – הוא מוריד את נקודת הקיפאון של הקרח, מה שהופך אותו לקר מספיק כדי להפוך את תערובת החלב שלכם לגן עדן של קרח רך. אז למרות שזה נשמע כמו טריק מטבח לעצלנים, זה גם ניסוי מדעי קטן שיגרום לילדים (ולמבוגרים) להרגיש כמו גאונים.
דמיינו את זה: חם מאוד בחוץ, הפנים שלכם מרגישות כאילו הן נמסות, וכל מה שאתם רוצים זה משהו קר. אתם לוקחים כמה קוביות קרח, זורקים אותן לתוך שקית זיפלוק עם קצת מלח, שופכים את התערובת המתוקה והקרמית לשקית קטנה יותר, סוגרים אותה ומתחילים לנער. כמה דקות לאחר מכן, אתם פותחים את הרוכסן של היצירה שלכם, והנה היא – הגלידה שלכם, בלי מכונות, בלי לכלוך, בלי המתנה. החלק הכי טוב? הכנתם אותה בעצמכם.
אתם יכולים גם להשתולל עם טעמים. הוסיפו סירופ שוקולד לטעם עשיר, כתשו קצת תותים, או טפטפו מעט תמצית וניל. רוצים להרשים את הילדים? הוסיפו כמה מיני M&Ms וקראו לזה גלידת "לנער ולהקפיא". רוצים לפנק את עצמכם? קצת קפה או קרמל הופכים אותה לקינוח ראוי למבוגרים תוך שניות.
אז בפעם הבאה שאתם נמסים בחום, אל תקנו קופסאות קנויות או ארטיקים יקרים מדי. קחו כמה שקיות ניילון וחופן קרח – יש לכם כל מה שאתם צריכים כדי להכין יצירת מופת מרעננת משלכם. זה סוג הקינוח שגורם לכולם לומר, "רגע, אתה הכנת את זה?!"
האם אי פעם נכנסתם לחדר והבחנתם בריח לא נעים שנצמד לאוויר? או שאולי האווירה בבית שלך מרגישה מעט מעופשת ולא מרעננת כמו שהיית רוצה.
כולנו היינו במצב כזה שבו החדר מריח לא נעים, ואין מקור ברור לריח הלא נעים. אתה מציק לעצמך במוח מנסה להבין מה לא בסדר.
אם המצבים האלה מוכרים לכם, יש טריק פשוט וטבעי שיעשה הבדל עצום!
איכות האוויר בבית שלך יכולה להשפיע באופן משמעותי על בריאותך ונוחותך. בעוד שמטהרי אוויר ותרסיסים מציעים פתרונות מהירים, תרופות טבעיות פשוטות מספקות לרוב פתרונות ברי קיימא. שיטה יעילה וחסכונית באופן מפתיע כוללת שימוש במלח וחומץ – צמד הידוע בתכונות הניקוי והריחות שלהם.
בואו נחקור כיצד פועל הטריק החכם הזה ואת היתרונות שהוא יכול להביא לביתכם.
המדע מאחורי הפתרון
מלח הוא אפשרות טבעית המשמשת בהרבה טריקים לניקוי ביתי. זהו חומר היגרוסקופי, כלומר כוח העל שלו הוא למשוך ולשמור על לחות מהאוויר. יכולת זו מאפשרת לו ללכוד מזהמים הנישאים באוויר כמו אבק ואלרגנים.
חומץ, לעומת זאת, ידוע בזכות תכונותיו האנטי-מיקרוביאליות ומסירות הריח בשל תכולת החומצה האצטית שלו. יחד, הם הופכים לצמד דינמי שעוזר בניטרול ריחות והפחתת מזהמי פנים.
היתרונות
*נטרול ריחות: מושלם עבור אזורים עם ריחות חזקים, כגון מטבחים או אזורי חיות מחמד.
*הפחתת חיידקים ועובש: התכונות האנטי-מיקרוביאליות של חומץ יכולות לעכב את הצמיחה של חיידקים ונבגי עובש.
*חסכוני וידידותי לסביבה: חלופה פשוטה ונטולת כימיקלים למטהרי אוויר יקרים.
לא רעיל: בטוח לשימוש סביב ילדים וחיות מחמד כאשר מטפלים בהם כראוי.
איך זה משפר את האוויר
לאחר הנחת כוס מתמיסת חומץ ומלח זו בחדר, ייתכן שתבחין בשיפור באיכות האוויר תוך מספר שעות בלבד.
Shutterstock
ריחות בישול, ריחות של חיות מחמד וריחות מעופשים מתחילים לדעוך כשהתמיסה סופגת ומנטרלת את הגורמים הנישאים באוויר. זוהי דרך מיידית ונטולת טרחה לרענן את האווירה, להשאיר את הבית שלך מריח נקי ומזמין יותר.
יתרונות לטווח ארוך
שימוש בשיטה זו באופן קבוע יכול לעזור לשמור על סביבה רעננה באופן עקבי. ריחות מתמשכים מנוטרלים לאורך זמן, וחלק מהאנשים אף מדווחים על פחות תסמיני אלרגיה ותחושה כללית של אוויר נקי יותר.
זוהי אסטרטגיה יעילה, דלת תחזוקה, כדי להבטיח שהבית שלך תמיד מרגיש נוח ונעים.
שימושים ואלטרנטיבות יצירתיות
מעבר לטיהור אוויר, תמיסת חומץ ומלח זו היא רב-תכליתית למשק הבית. השתמשו בה כחומר ניקוי טבעי למטבחים וחדרי אמבטיה, שם היא יכול להעלים שומן ולהעלים טחב.
לתוספת גיוון, החדירו לתערובת שמנים אתריים כמו לבנדר, הדרים או אקליפטוס כדי ליצור חוויה מותאמת אישית של מרעננת אוויר תוך כדי הנאה מהיתרונות של ארומתרפיה.
זיכרו…
אמנם שיטה זו מצוינת לשיפור איכות האוויר, אך היא אינה מהווה תחליף לניקוי יסודי או טיפול בגורמים השורשיים של ריחות, כגון עובש או לכלוך.
בנוסף, ריח החומץ הראשוני עשוי להיות מורגש, אך הוא דועך מהר יחסית. לרגישים לריח של חומץ, שקלו להוסיף טיפת שמן אתרי לתערובת לניחוח נעים.
דברים שחשוב לדעת
למרות שחומץ ומלח הם מצרך ביתי, חיוני להשתמש בתערובת זו באחריות.
shutterstock
הרחק את התמיסה מהישג ידם של חיות מחמד וילדים קטנים, שכן בליעה בשוגג עלולה לגרום לגירוי. כמו כן, הנח את המיכל במקום יציב כדי למנוע ממנו להישפך.
מתכון הקסם
מה אתם צריכים:
1 כוס מלח גס (מלח ים עובד הכי טוב)
1/2 כוס חומץ לבן
קערת זכוכית או קרמיקה (הימנעו ממתכת מכיוון שחומץ עלול להיספג בה) לאחר שהכל מוכן:
מערבבים ומניחים את המלח בקערה ויוצקים עליו חומץ. מערבבים קלות לאיחוד.
מקם את הקערה באזורים שבהם אתה מבחין באיכות אוויר ירודה או ריחות חזקים.
החלף את התערובת כל יומיים-שלושה ליעילות מיטבית.
טיפ: לריח עדין, הוסיפו טיפה או שתיים של שמן אתרי לתערובת.
על ידי שילוב של שני מרכיבים פשוטים שסביר להניח שכבר יש לך במזווה שלך, אתה יכול לשנות את האוויר בבית שלך מבלי להסתמך על תרסיסים מבוססי כימיקלים או גאדג'טים יקרים.
נסה את זה עוד היום, וספר לנו מה הפתרון הטבעי הזה עושה לחלל שלך!
זה מדהים הדברים שאפשר לעשות כאשר אתם מנצלים את הזמן שלכם בחוכמה.
צ'י קרנטה לא בילתה את 50 דקות הנסיעה שלה באוטובוס כל בוקר בגלישה בפייסבוק, או התכתבויות בוואטסאפ. במקום, היא השקיעה את הזמן שלה בחוכמה – היא הפכה חמישה חודשים של נסיעה לשמלת כלה מהממת.
קרנטה, סורגת מחוננת, החליטה לסרוג את שמלת הכלה שלה כדי לחסוך כסף וכדי לחלוק כבוד לאישה שלימדה אותה לסרוג.
"חשבתי שסריגת שמלת הכלה שלי תהיה דרך יפה לכבד את זכרה של סבתא שלי שלימדה אותי לסרוג כשהייתי ילדה", היא אמרה. "הלוואי וסבתא שלי יכלה לראות את השמלה, אבל היא נפטרה לפני מספר שנים".
רוב הנשים משלמות כסף רב על שמלת הכלה שלהן, אבל לקרנטה היא עלתה 30 דולר (פלוס עלות הנסיעה באוטובוס), ועל ידי כך שהיא סרגה את השמלה בכל בוקר בנסיעה באוטובוס, היא פינתה לעצמה זמן לתכנן את החתונה.
בתור מישהי שעברה את התהליך לקרנטה יש עצה לכלות לעתיד: "אני חושבת שאתן צריכות לזכור שאין דרך נכונה לעשות את החתונה שלכן. החתונה שלכן היא שלכן, של בן הזוג, של המשפחה והחברים", היא אמרה. "אני בהחלט אעביר את השמלה לילדות שלי אם הן ירצו אותה".
קרנטה הוכיחה ששמלת כלה יפה לא צריכה לעלות הרבה כסף. "השמלה הייתה בעצם בחינם בגלל שלא הוצאתי עליה כסף (פחות מ 30 דולר עבור כל החומרים). ולא הייתי צריכה "לבזבז" עליה זמן, לא יכולתי לנצל את הנסיעה שלי לעבודה כל בוקר בצורה יותר טובה".
כלות לובשות את שמלת הכלה שלהן פעם אחת בלבד, לקרנטה יש תכניות עבור שלה.
"את השמלה אפשר לכבס במכונת כביסה (כיבסתי אותה כמה פעמים), לא מתקמטת ולא צריכה טיפול מיוחד, אני מתכננת ללבוש אותה שוב בשילוב צבעים אחרים".
המאמצים שלה לא היו משנים אם השמלה לא הייתה יוצאת מהממת כל כך. ואנחנו חושבים שהגיע הזמן שלנו לנצל את הזמן הפנוי שלנו בצורה קצת יותר יעילה וחכמה. מי יודע איזה קסם נוכל ליצור..
צפו איך השמלה נוצרה בסרטון סטופ מושן:
אל תשכחו לשתף את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם קיבלתם השראה מיצירת ה DIY של קרנטה.
