מה היה הדבר הכי מגניב שעשיתם כשהייתם בני 14? רובנו וודאי היינו לחוצים ממה שקורה בבית הספר. אני עשיתי הרבה ספורט וביליתי עם חברים.
אך סופי דוס, היא לא הנערה הממוצעת. היא אומנם עושה דברים רגילים שני ובנות גילה עושים כמו ללכת לבית הספר וכו'. אבל יש לה גם כישרון מיוחד במינו – היא יכולה להתכופף לזוויות לא הגיוניות. כאשר היא עלתה לבמה של America's Got Talent ואמרה לשופטים מה היא עומדת לעשות, הם באופן טבעי היו סקרנים מאוד בגלל גילה הצעיר. אבל בסוף התרגיל השופטים היו בהלם ממה שהם ראו לפני רגע.
גאדג'טים חדשים, מכשירים ופתרונות עיצוב מוטמעים בחיי היומיום שלנו יותר ויותר, מסוגלים לגרום לחיים שלנו להיות הרבה יותר נוחים בכל מקום בו אנחנו נמצאים לא משנה מה אנחנו עושים – מבשלים במטבח, עושים כביסה, או אפילו נוהגים ברכב.
אספנו עבורכם 20 המצאות שאנחנו חושבים שהן פשוט גאוניות. אי אפשר שלא להתרשם מהיצירתיות של ההמצאות האלה!
זה פשוט הזוי ש"ספורט" כמו מלחמת שוורים – בו המטדור מתגרה בשור עד שלבסוף הוא הורג אותו עם חרב עדיין קיים.
אבל בספרד זה אירוע פופולרי, ואפילו משדרים אותו בטלוויזיה. אך בסוף השבוע המטדור ויקטור באריו בן ה 29 איבד את חייו לאחר שהשור נגד בו למוות בשידור חי בטלוויזיה.
המטדור באריו ניסה להתחמק מהשור הזועם, אך החיה הענקית ששוקלת כחצי טון ניקבה לו את החזה עם הקרן, ופגעה בריאות ובלב של המטדור.
האצטדיון היה מלא – מכיוון שאנשים עדיין הולכים לאירוע המזעזע הזה, כולל אישתו של ויקטור, צפו כאשר הוא נלקח מהזירה. הוא המטדור הספרדי הראשון שמת בזירה מאז 1985.
צפו למטה בסרטון (התמונות לא קלות לצפייה).
מבוגרים וילדים חיים בשני עולמות שונים ומורכבים.
ילדים לא תמיד יודעים מה מתרחש בעולם של המבוגרים אבל זה לא אומר שהם לא מושפעים ממנו, וזה משהו שאנשים רבים שכחו. באמצע התקפות טרור, הפצצות, הפגזות, יריות, רציחות, וכל מעשה אלימות אחר, כמה מהפושעים או המפגעים עצרו רגע לחשוב על החיים שהם הורסים? סביר להניח שאף אחד, אבל זה לא אומר שאף אחד לא עושה שום דבר בנידון ומנסה לשנות את המציאות.
הסרטון למטה הופק על ידי חברת קריאייטיב בריטית עבור ארגון Save the Children, וזה מספיק כדי להביא דמעות לעיניכם. בסרטון אתם תעקבו במשך שנה אחר חייה של ילדה בריטי, שנייה אחר שנייה. היא גרה עם משפחה אוהבת, נהנית מחיי ילדות נפלאים, אבל ברקע אפשר לצפות בשינויים של עולם המבוגרים שמתדרדר מרגע לרגע, ובסופו של דבר הוא מחלחל לחיים של הילדה.
הילדה הקטנה הזו לא הצליחה להירדם בלילות, והכל היה בגלל דלקת בסינוסים.
היא סובלת מדלקות כרוניות בסינוסים וכדי לעזור לה ההורים שלה משתמשים בנטי פוט כדי לרוקן את הצטברות הנזלת והחיידקים. מעולם לא הבנתי מדוע ואיך הם עובדים כל כך טוב, אבל הם עובדים וזה מה שעזר לילדה הקטנה בעבר, אבל הפעם המקרה היה קצת שונה.
למרבה הצער, הדלקת האחרונה הייתה הקשה מכולן, וכמות האיכסה שיוצאת לה מהאף בעזרת הנטי פוט היא מטורפת לחלוטין. עבור ילדה כל כך קטנה, עם אף כל כך קטן, לא הייתם מצפים שהיא תצליח לאגור כל כך הרבה – לא פלא שהיא סבלה. אם זה מה שקורה לה כל מספר שבועות או חודשיםם, דמיינו לעצמכם את ההקלה שהיא וודאי הרגישה, מכיוון שזאת בטח ההרגשה הכי מספקת בעולם עבורה.
לקיחת הילדים לגן המשחקים אמורה להיות חוויה כיפית לכולם, אבל זה הפך לסצינה מסרט אימה עבור אבא מרוד איילנד וילדיו.
סקוטי דנטון וילדיו רצו לשחק בגן המשחקים המקומי, אבל הם הצטמררו כאשר ראו נדנדה אחת מתנדנדת בצורה רגועה ביום ללא רוח כלל.
דנטון צילם את הסרטון, שכבר נצפה מליוני פעמים בפייסבוק. מסתבר שתושבים מקומיים נוספים אמרו שראו את אותה הנדנדה זזה בעצמה, אז האם מתרחשת שם תופעה על טבעית? העובדה שאין בכלל רוח באותו היום, ושהנדנדות האחרות לא זזות כלל רק מוסיפה לתעלומה המסתורית.
צפו בעצמכם…
בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה לגדול בבתי הספר ובבתים, גני המשחקים עדיין נשארו מקום פופולרי עבור הורים והילדים שלהם. בסביבה הזו הילד יכול להתחבר לילדים אחרים, לחקור את הטבע, ולשחק. כאשר אמא אחת לקחה את בתה לגן המשחקים המקומי, היא גילתה משהו מסוכן ביותר.
איימי סמית' לא חשבה שכאשר היא תיקח את הבת של לגן המשחקים, זה יסתיים בצורה כל כך נוראית. היא צפתה באושר בבתה נכנסת למגלשת הפלסטיק, אבל הזדעזעה עד עמקי נשמתה ממה שקרה אחר כך.
כאשר בתה של איימי, דמי-מיי, יצאה מהמגלשה, הרגל שלה הייתה מכוסה בדם. מישהו פיזר בכוונה שברי זכוכית בתוך המגלשה על מנת לפגוע בילדים שינסו להשתמש בה. הבת שלה נחתכה בצורה קשה וחתיכות זכוכית היו תקועות בתוך הרגל שלה.
מאז אותו מקרה טראומתי, איימי ובתה לא חזרו לגן המשחקים. בזמן שדמי-מיי מחלימה בביתה, איימי מקדישה את זמנה כדי לספר להורים אחרים על החוויה שעברה. היא מפצירה בכל ההורים לבדוק את הציוד בגן המשחקים לפני שהם מאפשרים לילדים שלהם להשתמש בו ולשחק עליו, מכיוון שאף הורה לא צריך לחוות את מה שהיא עברה.
שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו.
אז כאשר מדענים רוסים ביצעו ניסוי שניסה להחזיק אנשים ערים במשך 8 שבועות ברציפות, התוצאות היו פשוט מצמררות ומחרידות.
בסוף שנות ה 40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם.
האנשים שלקחו חלק הניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, ולאסירים היו רק מיקרופונים איתם יכלו לתקשר. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות.
בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר.
ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. מסתבר שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים.
עד סוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק כל ציוץ חלש. הרופאים מאמינים שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו.
באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו.
מהר מאוד, החוקרים דאגו שהם לא שומעים דבר מתוך החדר הסגור. ביום ה 14, הם עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר", ענה להם אסיר בקול רגוע.
ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס"מ של מים.
אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי גיבור פחפד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה.
מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: "אנחנו חייבים להישאר ערים".
החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. "מה אתה?" שאל אחד החוקרים.
"האם שכחת כל כך בקלות?" שאל האסיר בחיוך. "אנחנו אתה". החוקר ירה באסיר בלב. כשהוא גוסס האסיר מלמל מילים אחרונות: "כל כך…קרוב….לחופש".
אנשים רבים חוששים משירותים ציבוריים. חלק מרגיש לחוצים כשהם משתמשים בשירותים של מישהו אחר, כשאחרים פשוט ראו בחייהם יותר מדי שירותים ציבוריים מגעילים. אתם למעשה לוקחים הימור בכל פעם שאתם משתמשים בשירותים ציבוריים. אתם יודעים מה תמצאו מאחורי הדלת – אם בכלל אפשר לסגור את הדלת. אסלות שבורות, מושבים מטונפים, רצפה מלוכלכת – התמונה אף פעם לא יפה. אך לפעמים, כאשר אתם צריכים ללכת, שירותים ציבוריים הם הפתרון היחידי.
אז מה אתם עושים כאשר אתם נאלצים להשתמש בשירותים ציבוריים? האם אתם מניחים אסלונית? ואם אין כאלה; האם אתם בונים אחת מנייר טואלט? אם התשובה היא כן, אתם צריכים להפסיק עם זה!
אנשים מניחים שהאסלות מוצפות בחיידקים, אבל המושבים למעשה בנויים בצורה שהם לא אמורים לקלוט את החיידקים. המשטח המעוקל והחלק מתוכנן כך שהוא לא יקלוט חיידקים, אז הם למעשה די בטוחים לישיבה. חיידקים לא יכולים להתרבות על עור חשוף, אז אל אין לכם מה לדאוג – אתם לא אמורים להיות חולים מישיבה על מושב יבש. איפה החיידקים האמיתיים נמצאים? על נייר הטואלט!
שלא כמו מושבי האסלה, שום דבר אחר בתא השירותים לא מתוכנן למנוע הידבקות חיידקים. חיידקים מתפזרים בכל התא כאשר אנחנו מורידים את המים. הם נדבקים לקירות, לידית הדלת, למתקן נייר הטואלט, וכמובן לנייר עצמו. למרבה הצער, המשטח של נייר הטואלט הוא מושלם להצטברות חיידקים. חיידקים מתיישבים בתוך הנייר – שאין לנו שום בעיה שיגע בגוף שלנו, לעתים קרובות אנחנו גם משתמשים בו כדי לקנח את האף או לנגב את הפנים. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו למעשה מסייעים לחיידקים להיכנס לגוף שלנו.
למעשה, כמעט כל משטח בשירותים ציבוריים עמוס בחיידקים, כולל הכיור ומייבש הידיים. לפי מחקר שפורסם ב Journal of Applied Microbiology, מלבד שירותים שמורידים מים, למייבשי הידיים החשמליים יש אחריות גדולה בפיזור כמות גדול של חיידקים בתוך השירותים.
הבעיה עם מייבש ידיים חשמלי היא זרימת האוויר. בזמן שהוא מעיף את המים מהידיים שלכם, הוא גם מעיף חיידקים אל תוך חלל החדר. הם מתפזרים בחדר, ומדביקים כל דבר אפשרי. האוויר שיוצא ממייבש הידיים אולי נקי, אך המתקן עצמו מלא בחיידקים שנכנסים למים ואז נדבקים על המתקן עצמו. שלא לציין שלרובנו אין סבלנות לחכות עד שהידיים שלנו יבשות לגמרי, ואנחנו עוזבים את המקום עם ידיים לחות ומפזרים חיידקים נוספים. זה אומנם זול יותר עבור עסק להשקיע במייבש ידיים חשמלי, אז ניירות מגבות מהווים פתרון בריא הרבה יותר.
אז מה עליכם לעשות אם אתם בכל זאת משתמשים בשירותים ציבוריים? קודם כל, אל תבנו אסלונית מנייר טואלט. דבר שני, תסגרו את המכסה של האסלה לפני שאתם מורידים את המים כדי למנוע בריחה של חיידקים. וגם, תשקלו לקחת איתכם מגבונים או חומר חיטוי לידיים. הדברים הקטנים האלה יכולים לעזור לכם להימנע מחיידקים מזיקים.
