מרחק עצום ברמה, נסיבות אחרות לגמרי, אך משהו אחד דומה בין ליגת העל לפרמייר ליג העונה. האפשרות כי תהיה אלופה שונה לגמרי הופכת ריאלית ממחזור למחזור. לפני ההצהרות על אלטרנטיבה, נעשה קצת כבוד למכבי נתניה והרבה כבוד למנצ'סטר סיטי
נפל דבר בליגה האנגלית. העיר מנצ'סטר נצבעה בצבע תכלת, האמת הרבה בחסות הצבע הירוק שגרם לשבירת ההגמוניה העירונית הברורה. בארץ היו אלו מכבי חיפה והפועל תל אביב שממשיכות לגמגם, ותסלחו לי גם היכולת הלא משכנעת של מכבי תל אביב, שנותנות לי לחשוב כי אולי זו העונה של מכבי נתניה חרף חוסר הבהירות הכלכלית.
אנגליה תחילה
זוהי לא תוצאה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. לא בכל יום מוצאים את היונייטד מפסידה בביתה, ובטח שלא מובסת ומובכת בידי היריבה העירונית שנראית כדבר הכי קרוב לשלמות, לפחות בגזרה המקומית, מאחר שבאירופאית היא מעט מתקשה עדיין להטביע חותם. בניית הסגל של מנצ'יני הייתה מחושבת להפליא. קולארוב נח משבוע עמוס, אך משחק הקבוצה לא נפגע וקלישי דוהר באגף. דז'קו נח, באלוטלי יתחיל במלאכה ודז'קו יסיימה.
מכל כיוון יש לה עומק שאין לאף אחת אחרת. זה נעשה צעד אחר צעד, עונה אחר עונה, והנה העונה הזו הסיטי סוף סוף עומדים בפני קצירת הפירות. סילבה ונאסרי אמונים על התחכום והאומנות, אגוארו הוא האיש לשבירת ההגנות בימים שקשה, באלוטלי הוא גאון בגלימה של אידיוט, והיתרון שלה על פני יריבתה העירונית הוכח כמעט בכל עמדה במגרש.
פרגוסון ממשיך במשחקי הרוטציה שלו, אז זה נחמד לגלות תגליות כמו ג'וני אוואנס, דני וולבק ואחרים, אך בימים שצריך את הגדולים באמת, לא משאירים את צ'יצאריטו המתעתע על הספסל. שבוע קודם לכן הוא יצא בזול מאנפילד (למרות הרכב משני), אתמול עם הרכב הרבה יותר רציני, אך עדיין לוקה בחסר, הוא כבר לא יכול היה למנצ'יני המבויש, שלא נהנה להשפיל כך את הסר. הפערים בין הקבוצות אמנם אינם כה גדולים, אך האיכות של התכולים העונה, והיכולת לרמוס כשצריך, כנראה תספק מענה בצורת צלחת. מנצ'יני מהדיר את שמו ביציעי ה"סיטי אוף מנצ'סטר" וכאחד שלמד והפנים, הוא גם מבצע את הדרישה היחידה של הבעלים הקטארים – אליפות.
אל-לי מקביל
יהיה מגוחך להקביל בין ליגת העל לליגה הנוצצת באנגליה, אך דבר האלטרנטיבה הוא הבשורה הבולטת ממחזור אמש, וגם מהעונה כולה עד כה. ראובן עטר ורן בן שמעון נעים על גלי ההצלחה מאשתקד, מנצלים ליגה רעועה וחלשה ומפיקים מחבורות צעירות של שחקנים רגעי נחת ורמה שהיא קצת מעבר לרמה הכללית החלשה.
מכבי חיפה בדרכה לעונת פרידה מאלישע אין על כך עוררין, משהו רקוב בחדר ההלבשה, משהו עגום ברמת המחויבות ואת הקהל לא מעניינת הליגה האירופית. עם מסע רכש שכזה כל הביקורות מופנות רק לאלישע שמא אלו השחקנים המתאימים. עונת הפרידה שלו דומה באופייה לעונת הפרידה של גיורא שפיגל ותבוסות כמו אמש לא בטוח שראינו בפעם האחרונה העונה.
וכשהיריבות הגדולות שלה, מכבי והפועל תל אביב גם הן נראות רע, למרות הדירוג, תחושת הפספוס של הירוקים יכולה להיות גדולה יותר.
מי שעטה על המציאה בעיקר היא מכבי נתניה עם המאמן הבא של מכבי חיפה, ראובן עטר. מישהו חושב אחרת? את נתניה כיף לראות. היא התקפית, סוחפת ומהירה, וזאת למרות היעדרו של הקפטן בתחילת העונה, אוראל דגני. עטר מצליח לחבר את החבורה השאפתנית שלו לכדורגל מרתק ביחס למוצע בארצנו, אך עליו לחשוב טוב אם המקום שלו הוא לא בנתניה, הרי הוא ניסה כבר במחוזות אחרים והבין מהר כי ה"קופסא" היא הבית שלו.
בעונה כמו שאנו חווים בה מכבי חיפה לא באמת רוצה, הפועל תל אביב לא באמת יכולה (היכולת על הדשא לא יכולה לשקר לאורך זמן) ומכבי תל אביב לא הכי יציבה, מכבי נתניה יכולה לקחת את המושכות קדימה, לנצל את חולשת האחרות, ולמרות היעדר מסוים בסגל, אולי זו העונה שלה.
הזמן שלך זו הקריאה שיודע היום כל אוהד תכול בעיר מנצ'סטר, ויכול להיות שזה גם מה שידעו תושבי עיר היהלומים העונה.
