תאוות בצע, שם המשחק

כסף, זו מילת המפתח בענף הכדורגל המודרני בשנים האחרונות. סכומים דמיוניים נזרקים לאוויר, ולכולם זה נראה לגיטימי. סכומים שלא נשמעו מעולם פתאום צצים על המגרש ומחוצה לו. אנשי עסקים מכל קצוות תבל מוכנים להשקיע סכומים אדירים בדבר המסוים שנקרא בן אדם.

לפני כחודש, כוכב מנצ'סטר יונייטד, וויין רוני, כמעט וחצה את הכביש למנצ'סטר סיטי בעקבות דרישה מההנהלה שתשדרג לו את השכר ל250,000 פאונד "בלבד" לשבוע! (כמיליון וחצי שקל). בסיטי הסכימו לשלם את הסכום הלא מציאותי הזה, אבל הגלייזרים לא יכלו לראות את הנכס הכי חשוב שלהם חומק להם מבין האצבעות. בסופו של דבר הם התקפלו, ונענו לדרישתו המופרזת יש לומר של וויין רוני.

כמובן שאי אפשר לשכוח את קניית המאה לפני כשנה וחצי של מר פלורנטינו פרז, בעליו של מועדון הפאר, ריאל מדריד, שבזבז לא פחות מרבע מיליארד יורו(!) כחלק מהקנייה הזכורה לנו כהעברה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל מאז ומעולם. 94 מיליון ליש"ט שולמו על כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד, סכום עצום ביחס לשחקן בודד.

חלון העברות מתקרב, ואם תהיה קבוצה שתהיה מוכנה לקנות את ליונל מסי, השחקן הטוב בעולם היום לעיני רבים, תצטרך להיפרד מלא פחות מ300 מיליון יורו, סעיף השחרור הגבוה בעולם. שחקנים מובילים בעולם מרוויחים היום סכומי עתק, ואם הבעלים רק יעז לבשר להם שהוא צריך לקצץ מהמשכורת שלהם ולו מטבע יורו אחד, הם לא יהססו ויתחילו לחפש קבוצה אחרת. הכדורגל של היום הוא כדורגל נפלא ומהנה, אבל אין יותר סמלים, המחויבות, האהבה למשחק, היום לרוב רק המזומנים מדברים.

יודעים מה, נישאר כאן, בליגה הצנועה שלנו…

דגלאס דה סילבה, אחד מגדולי הבלמים שנחתו כאן, בלם מצוין, קיבל הצעות מליגות בכירות באירופה כגון בורוסיה מנשנגלאדבך מהבונדסליגה הגרמנית, או ההצעה מליל הצרפתית בשנה שעברה. קבוצות שבהחלט אפשר לומר שהן קפיצת מדרגה מבחינה מקצועית, האמת שגם כלכלית, אבל דה סילבה החליט שכנראה זה לא מספיק והלך כמעט כמו כולם, בעקבות הכסף כשחתם ברד בול זלצבורג האוסטרית ל – 5 עונות בתמורה ל – 5 מיליון יורו. הקבוצה ידועה בעושרה, אבל מבחינה מקצועית, לא מאיימת במיוחד בלשון המעטה.

לסיכום, בואו נקווה שהשייח'ים ואנשי העסקים הנכבדים יירגעו עם הקניות המטורפות ושחדוותו של המשחק היפה והפופולארי ביותר בעולם, תחזור להיות בדיוק כמו שהייתה עד לפני כמה שנים.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

לא מגעיל, לא קל

עם היוודע תוצאות הגרלת הבתים של ליגת האלופות, נשמעו הקריאות איכס, הגרלה מגעילה מפי שחקני הפועל תל אביב. אמנם לא הכי אטרקטיבית, אבל בהתבונן על שאר הבתים, הפועל תל אביב יכלה לקבל בית אפילו מאתגר יותר מבחינתה.

כבר דובר רבות על הגרלה לא אטרקטיבית, כזו שלא תמלא את אצטדיון ר"ג, כזו ששוב אכזבה את היושבים בציון שרצו לראות את ליונל מסי או כריסטיאנו רונאלדו על הדשא ברמת גן. זוהי למעשה התבוננות צרה של אותם אנשים שמתנהגים כמו אחרון הילדים שרוצים לרוץ אחרי מסי ולקבל חתימות.
הפועל תל אביב שצפויה לארח את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן תתקל במשוכות נכבדות, אם כי לא מושלמות.
אין ספק שיהיה משקל למקום האירוח הסופי, וכיום כשנותר שבוע לערך לארכה שניתנה מאופ"א לתיקון הליקויים בבלומפילד, דבר שיאפשר להפועל תל אביב לארח לבסוף בביתה המקורי, לא נראים הדברים כניתנים לשינוי. נכון, לבלומפילד משקל רב בהישגי הקבוצה, הקהל יושב על הדשא, או בשפת הרחוב "יושב לשחקנים על הראש", מלחיץ ונותן תחושת בטחון רב לשחקני הפועל תל אביב, אך בל נשכח כי גם באצטדיון רמת גן שבו הקהל ישחק תפקיד מועט, מאחר והיציעים מרוחקים ומיושנים, דווקא על כר הדשא הגדול, הפועל תל אביב יכולה להנות מכך, עם ניצול המהירות של איתי שכטר ובן סהר על פני שטחים ארוכים היא תוכל להביך גם את הגנות שאלקה, ליון ובנפיקה.

סגלי הקבוצות היריבות ובפתיחת העונה שלהן מאירות פנים להפועל, אם כי אין זה בטוח כי יגיעו באותו המצב למשחקים נגד הפועל תל אביב.

ליון, שמגיעה מהדרג הבכיר, איבדה בשנתיים האחרונות את תואר האליפות בצרפת, ועדיין נחשבת לצרפתית הבכירה ביבשת וזאת בעקבות השושלת שיצר ז'אן מישל-אולאס וההגמוניה הברורה של הקבוצה בעשור האחרון בליגה הצרפתית, דבר שמושך שחקנים כמו יוהאן גורקוף להגיע מבורדו, וג'ימי בריאן להגיע מראן, וזאת כנראה מאחר שהשחקנים בליגה הצרפתית עדיין רואים בליון כמועדון הבכיר בצרפת חרף איבוד התארים.אולימפיק ליון - ליגת אלופות
אחרי 4 מחזורים נמצאת קבוצתו של קלוד פואל במקום ה-17 עם 4 נק' בלבד, אך הסגל שלה עדיין מעוטר בשחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל העולמי, ואפשר למצוא שם את הוגו לוריס, שוער נבחרת צרפת, ג'רמי טולאלן, חברו לנבחרת, אשר מתופקד לאחרונה כבלם וזאת בעקבות חולשת ההגנה של הקבוצה, גם מגן נבחרת ברזיל, באסטוס בעל בעיטות התותח, ליסנדרו לופז המפציץ מארגנטינה ופיאניץ' הבוסני, נותנים להבין כי מדובר במועדון פאר עם סגל שחקנים משובח ביותר. ההגנה הלא יציבה של המועדון יכולה להיות הדבר שעומד לזכות הפועל תל אביב עם החלק ההתקפי המוכשר שלה, אם כי עדיין סיכוייה של ליון עדיפים בבירור.

בנפיקה, אלופת פורטוגל מאשתקד, מועדון הפאר של אוסביו האגדי, תארח את הפועל תל אביב במשחקה הראשון ב14 לספטמבר ב"אסטדיו דה לוז" (האור) ומבין שלושת יריבותיה של הפועל, נראית כקבוצה בכושר הטוב ביותר עד עתה.
בנפיקה בהדרכתו של ז'ורז'ה ז'סוס, איבדה את כוכבה הגדול ביותר, אנחל די מאריה לריאל מדריד, אך הסגל שלה רבוי כוכבים כמו איימאר וסביולה הארגנטינאים, לואיזאו ודויד לואיז הברזילאים, אוסקר קרדוסו הפרגוואי שלא מפסיק להבקיע, ואלכסנדר חלב, הבלארוסי המצוין שהצטרף רק בימים האחרונים ואמור לחזק ולנווט את המשחק של הקבוצה. גם המגנים שלה עברו מונדיאל מצוין, כשבצד הימני נמצא מקסי פרייאה, שחקנה של נבחרת אורוגוואי, שזכה עימה במקום הרביעי במונדיאל בדרא"פ, ובצד השמאלי של ההגנה, אחת מהפתעות הגביע העולמי, פאביו קונטראו, שזכה לאחר הטורניר להתעניינות רבה ממועדוני הפאר ביבשת ובכל זאת נשאר בליסבון.
בנפיקה יכולה להיות המשוכה הקשה ביותר עבור הפועל תל אביב מאחר ומגרשה הוא ביתי למדי ובנוסף הקבוצה ברובה מחוברת ונראית מצוין, ויהיה קשה לאדומים להתמודד עם שלל כוכביה של הקבוצה הפורטוגלית.

שאלקה, נראתה כשם המפחיד ביותר בדרג השלישי של ההגרלה, אך לעת עתה לאחר פתיחת העונה הנוכחית, אין הדבר בטוח.פליקס מאגאת הצליח להחזיר את הקבוצה אשתקד למרכז הבמה האירופית ואף להיאבק על האליפות כמעט עד סיום העונה כשמולו ניצבה באיירן מינכן הגדולה. הקיץ שאלקה שאפה להתחזק ולבנות סגל חזק שיוכל לקרוא תיגר בשתי הזירות, הן המקומית והן האירופית. לשם כך צורפו, האנס סארפיי, מגן נבחרת גאנה, פאפדופולוס, היווני המוכשר, כריסטוף מצלדר שחזר מגלות במדריד, אוצ'ידה היפני וגולת הכותרת, הסמל של ריאל מדריד, ראול גונזאלס. בימים האחרונים צורף גם דיאק הרומני ומדברים על שמות נוספים שיצטרפו עד לפתיחת משחקי ליגת האלופות.
ובינתיים הרכש הנוצץ לא נותן אותותיו, ובשני מחזורי הפתיחה נוצחה הקבוצה תוך הפגנת משחק הגנה רעוע למדי. כנראה שעזיבתם של וסטרמן וראפיניה גרמה לחוסר יציבות, ונוסיף לכך את העובדה כי מצלדר שאמור להיות העוגן בהגנה, לא הרבה לשחק בשנים האחרונות והדבר ניכר במשחקו. בנוסף ישנה מחאה של הקהל כנגד פליקס מאגאת שלא מוסיפה לשקט על הדשא, והכוכב הקרואטי של הקבוצה, ראקיטיץ', אף נצפה כלובש את חולצת האוהדים המוחים. בהחלט לא שקט אצל הגרמנים, ולשם הפועל תל אביב צריכה לכוון בכדי להשיג נקודות. אם קבוצה כמו האנובר הגיעה בשבת האחרונה למגרש המדהים בשאלקה והביכה פעם אחר פעם את ההגנה של שאקלה, אין סיבה כי החלק הקדמי של הפועל תל אביב לא יצליח לעשות זאת.
נכון, מאגאת הוא סוג של שוטר, ושחקנים כמו מנואל נוייר, שוער הנבחרת, בנדיקט הוואדס, וג'פרסון פארפאן אין לפסול, וגם את העובדה כי נותר זמן לפתרון הבעיות ואין ספק כי מאגאת ינסה לעשות זאת, אך כפי שהפועל הצליחה אשתקד לעורר מהומות להמבורג, היא מסוגלת גם העונה לעשות זאת לשאלקה.

יש זמן עד למשחקים, שחקנים מחזקים את סגלי הקבוצות, כשגם הפועל תל אביב עתידה לצרף שחקנים, ואנדן בורה, יכול להוסיף מימד של ניסיון רב והמון פוטנציאל, ובל נשכח כי להפועל גם ככה סגל מוכשר ומשובח, ולכן יש לנו סיכוי לראות את האדומים זוכים בנקודות חרף עליונות היריבות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הבטן האיטלקית

כשאף אחת לא באמת מאיימת על אינטר, עושה רושם כי הבטן של הליגה האיטלקית תהפך לקרב מעניין ביותר, כששינויים רבים צפויים עם מהלך העונה, וגם מקומם של מילאן ויובנטוס אינו מובטח בצמרת הגבוהה.

במבט מהיר על סגלי הקבוצות בסרייה A, הליגה האיטלקית אנו רואים שלא לכתו של ז'וזה מוריניו היא זו שתשנה את המפה ואינטר עדיין בפער עצום מבחינת כשרון משאר הקבוצות. למעט באלוטלי שעזב, אינטר למעשה לא נחלשה וזה מעביר את מרכז העניינים לשאר הקבוצות שקוראות תיגר על מקומות 2-7.
רומא שהיוותה עד סיום העונה כמתחרה העיקרית של אינטר בליגה האיטלקית אשתקד, צירפה את אדריאנו (אקס אינטר) וסימפליסיו שהגיע מפאלרמו, אך זה יספיק לאליפות כנראה, ובכל זאת הסגל עתיר בשחקנים טובים שיספקו לג'אלורוסי עונה בצמרת.
מילאן עברה קיץ עם שינוי בעמדת המאמן, כשמינתה מאמן אלמוני יחסית, מסימילאנו אלגרי, שהגיע מקליארי, אך גם מהלך זה לא שכנע את האוהדים הכמהים לקבוצה אטרקטיבית וכזו שתאיים על ההגמוניה העירונית הברורה של אינטר, והם ערכו הפגנות רבות על הרכש המועט כביכול ועל חוסר הרצון של ברלוסקוני למכור את המועדון. הסגל מוכשר אבל לא דיי בקווין פרינס-בואטנג, ממצטייני גאנה במונדיאל האחרון, בכדי לשאת אותם למאבק עם אינטר על הכס, ולא בטוח שגם לנשל את יובנטוס ורומא ואולי אף קבוצות אחרות ממאבקים על כרטיסים לליגת האלופות.
יובנטוס, אחרי עונה מבזה בה סיימה רק במקום השביעי והצליחה להשתחל בקושי למוקדמות הליגה האירופית, הביאה את לואיג'י דל-נרי, שהביא את סמפדוריה למקום הרביעי אשתקד, על מנת שיחזיר אותה לקדמת הבמה. גם צירופים של פפה ובונוצ'י מהנבחרת האיטלקית וקראסיץ' הסרבי אמורים לסייע ליובה לחזור לפחות למקום השני.
עושה רושם כי המתחזקת העיקרית הקיץ היא דווקא גנואה, שראתה את אחותה לעיר, סמפדוריה נוחלת הצלחה רבה ומסיימת עם הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. כנראה שזה עשה חשק לנשיא פרזיוסי, שפתח את הכיס וצרף את לוקה טוני הוותיק, אדוארדו ומיגל ולוסו שחקני נבחרת פורטוגל, וראפיניה הברזילאי בכדי לשדרג את הקבוצה לפחות למעמד הזהה לזה של סמפדוריה מאשתקד.
פיורנטינה שאיבדה את מאמנה, פראנדלי לנבחרת, נאפולי, פאלרמו ואולי לאציו ינסו גם הן לדגדג את הצמרת, ומאבק אמיתי על הבטן האיטלקית ולאו דווקא בניחוחות הרביולי או הפטוצ'יני צפוי לנו. שיהיה בתאבון.

לטור באיזו ליגת כדורגל הכי כיף לצפות?
לטור ליגת הכדורגל הקטנה בעולם
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

דבר לא השתנה (בליברפול)

ביום בו רפא בניטס עזב את ליברפול, תקוות נוצרו אצל אוהדיה, מאמן אחר, מאמן שהצליח כל כך אשתקד, יביא עימו רוח חדשה וסגנון מלהיב יותר, ודווקא לנוכח המשחק עם ארסנל, נראה כי דבר לא השתנה.

21 שנים מחכים אוהדי ליברפול לתואר נכסף, אליפות הליגה האנגלית הראשונה, הפרמייר ליג היא נקראת כיום, אך עוד לפני היווסדה ב-1992, הפסיק המועדון הענק הזה לאגור תארי אליפות, וזאת אחרי עשור עתיר בתארים.
21 שנים של תקוות, של חילופי מאמנים, שכל אחד מביא איתו פילוסופיית משחק אחרת שאולי מאתגרת מחדש את הקהל הנאמן באנפילד, אבל תואר אליפות – אין.
שאנקלי, פייזלי, פאגאן ודלגליש בנו שושלת ששאר המאמנים לא מצליחים לחקות. 4 שנים של רוי אוואנס, 6 שנים של ג'ראר הוייה, 6 שנים של רפא בניטס ותואר אליפות לא נראה ביציעי הקופ. נכון גביעי אלופות, אופ"א, גביעי ליגה וגביע אנגלי כן נוספו לארון הגביעים, אך התואר הנכסף, אליפות, הפך להיות מנת חלקם של צ'לסי והיונייטד, ומה שצורם הוא שליברפול כבר לא נספרת כמועמדת לתואר אפילו.

רוי הודג'סון הגיע הקיץ ועימו הכמיהה לשינוי במועדון, מועדון שצמא להצלחות, עם קהל נאמן ובעלים שמעוררים סלידה.
אחרי עונה נוראית בה סיימה ליברפול רק במקום ה-7, בו נראה כי יצאה סופית ממעגל 4 הגדולות הקבוע של הפרמייר ליג, כשהסיטי עם העושר שלה ניצבת על דלתות הכרטיס לצ'מפיוניס וכמוהה טוטנהאם, ליברפול צריכה לחזור למרכז הבמה האנגלית והאירופית.
הודג'סון לא זכה לתקציב כמו היונייטד, כמו צ'לסי ובטח שלא כמו הסיטי, ונאלץ להסתפק ברכש צנוע שחלקו הגיע בהעברה חופשית (ג'ו קול, יובאנוביץ') וחלקו במעט המוזמנים שכן הופשרו לחיזוק.

האוהדים מקווים כי עם הישארותם של סטיבן ג'רארד ופרננדו טורס בתוספת ג'ו קול תצליח ליברפול להתברג בחלק העליון של הטבלה, אך על פי משחק הפתיחה, רחוקים הדברים מהמציאות. סגנון המשחק נותר שבלוני, כשסטיבן ג'רארד לא מקבל תפקיד מוגדר ולמעשה מנטרל את מרכז השדה של הקבוצה. ג'ו קול בבכורה לא מחמיאה עם כרטיס אדום, אם כי לא מחויב, ופרננדו טורס שנכנס כמחליף ונראה חלוד אינם הצליחו לסחוף את הקבוצה קדימה ולפתוח את העונה בצורה טובה דווקא נגד יריבה משמעותית מהצמרת, ארסנל.
אך התקוות עדיין קיימות, שהודג'סון ראה והבחין כי הוא חייב לשנות את המנטאליות ולהפוך את הקבוצה ליותר מרתקת, ועם אנגוג שהפתיע לצד יובאנוביץ' ישנה האפשרות שלמרות הגול המטופש שקיבל פפה ריינה, תצליח הקבוצה להפתיע גם את סוכני ההימורים ולהתברג שוב בצמרת, כיאה למועדון מפואר שכזה.
העבודה בידי הודג'סון, ועד אז איך אומרים, "YOU'll NEVER WALK ALONE".

לטור ליגת הכדורגל הקטנה בעולם
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

ראול גונזאלס כמשל

קודם כל, אני חייב להתוודות, אני אוהד בארסה..וזה בדיוק מה שעושה את ראול לאחד השחקנים הגדולים של כל הזמנים. אפילו בתור חובב קטלוניה, אני אוהב את ראול.
ואיך אפשר שלא? ראול מסמל את כל מה שנגמר בכדורגל עולמי. אין עוד שחקנים בעולם, שנלחמים עבור הסמל, גם שחקנים כמו סטיבן ג'רארד למשל, שנולד באנפילד, מתנה את ההשארות שלו בקבוצה, בהתקדמות שלה, ובשחקנים שישחקו לידו ובחיזוק, כמעט כל "סמל" כזה או אחר, שוחח במהלך הקריירה עם קבוצות אחרות, וחשב על עזיבה. אבל לא ראול. גם כאשר אחרי עונות מופלאות, הביאו חלוצים במיליוני דולרים, בשביל לתפוס את מקומו, הוא ישב בשקט עד שחזר למרכז הבמה, ולהרכב, תמיד. שריאל קרטעה, תמיד היה לה שחקן מעל כולם, שיתן את הגול החשוב, ויותר חשוב מזה, יסחוף את הקבוצה למחוייבות טוטאלית. גם ששחקן, מלך השערים של ריאל בכל הזמנים, מלך שערי הנבחרת, התחיל את השנה האחרונה, בתור שחקן ספסל מובהק, ועדיין, גם שקיבל 10 דקות ואף פחות, הזיע יותר מכל שחקן אחר על הדשא.
הליכתו מריאל, מבחינתי הינה מותו של הסמל האחרון בפני, וגם פה אין אשמה בראול, אלא בריאל. קבוצה שלא יכולה למצוא מקום, לסמל הכי גדול שלה ב – 40 שנים האחרונות, תמשיך להשתרך מאחור אחרי קבוצה שדובקת בצעירים שלה ובילדים שגדלו אצלה. ברצלונה מראה לכולם איך אפשר לשמור על מסורת, על לאומיות (קטלונית) ועל כוכבים שישארו רלוונטים.
הנסיון לבנות אימפריות של כוכבים, נכשלו בצורה טוטאלית במהלך העשור האחרון, גם בריאל, חוץ מהקבוצה של תחילת העשור שהייתה בנויה על שלד יציב, וכוכב אחד שמגיע כל קיץ, ואם במכבי תל אביב , מ.ס אשדוד וכדומה. בלי שחקני בית, אין לקבוצות קשר אמיתי לקהל שלהם, וישנו ניכור לסמל ולמושגים שמועדונים בסדר גודל הזה צריכים לייצג.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

באיזו ליגת כדורגל הכי כיף לצפות?

תמיד עושים השוואות בין ליגות הכדורגל באירופה – מי היא הליגה הטובה ביותר?

בשנים האחרונות הקבוצות האנגליות הגיעו להישגים הגדולים ביותר במסגרות האירופאיות (למרות חוסר ההצלחה לפני שנה), אך האם זה הופך את הליגה האנגלית לטובה ביותר? אני לא בטוח, ואני גם לא יודע אם זה משנה. אני חושב שהשאלה צריכה להיות אחרת, השאלה צריכה להיות – איזו ליגה הכי כיף לראות? אני עדיין מתבלט לגבי התשובה. מה שבטוח, התשובה היא לא הליגה הספרדית. אני מתבלט בין הליגה האנגלית, והליגה הגרמנית.

למה דווקא הליגה האנגלית? נכון, לא תמיד הכדורגל שם הוא הכי יפה לעין. אבל המחויבות של השחקנים בליגה האנגלית היא בלתי נגמרת. גם משחק שמסתיים בתוצאה 0:0 יכול להיות מרתק במשך 90 דקות. הקהל יושב ממש על המגרש וזה מוסיף מאוד לאווירת הצפייה. ההשקעה של השחקנים היא דבר מדהים, והלוואי ואצלנו בישראל שחקנים היו משקיעים ומחויבים כמו השחקנים בליגה האנגלית.

למה הליגה הגרמנית? סיבה ראשונה, כמות השערים. כמעט בכל שנה ממוצע השערים הגבוה ביותר הוא בליגה הגרמנית. הקבוצות משחקות פתוח, מהר ויפה לעין, וכתוצאה מכך מגיעים השערים. בגרמניה יש גם את ממוצע הצופים הגבוה ביותר שנה אחר שנה. הקהל מחזיר לשחקנים על התצוגות שהם נותנים בכל שבוע.

בליגה הספרדית יש משחקים מצוינים, אין ספק. ברצלונה – ריאל מדריד, כמובן. ברצלונה – ולנסיה ועוד. אבל יש משחקים שאתה תוהה איך הם יכולים להתקיים בליגה הספרדית. ולא בגלל היכולת, אלא בגלל המחויבות, בדיוק ההיפך מהליגה האנגלית. קבוצה כמו מיורקה סביר להניח שהיא הרבה יותר כשרונית מבחינת כדורגל מאשר קבוצה כמו האל סיטי, אך כאשר רואים משחקים של שתי הקבוצות, השחקנים של האל סיטי יהיו מחויבים 38 משחקים בעונה, והשחקנים של מיורקה סביר להניח שלא.

לכן, אני בהחלט מעדיף לראות את הליגה האנגלית ו/או את הליגה הגרמנית על פני הליגה הספרדית, הליגה הצרפתית, וכמובן כמובן על פני הליגה הישראלית.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אהדת נבחרת גרמניה

היום בבוקר נסעתי ברכבת וכמו כל בוקר קראתי את מדור הספורט של עיתון "ישראל היום". אלי סהר כתב טור שמתפרס של חצי עמוד, וברובו היה כתוב על למה לא צריך לאהוד את נבחרת גרמניה בכדורגל, ואיך כבר שכחנו מה שהם עשו לנו (היהודים) לפני 70 שנה.
אחר כך הוא רושם למה לא צריך לאהוד עוד הרבה נבחרות אחרות בשל כל מיני ארועים שקרו לפני כך וכך שנים. בטור הוא גם רושם "מה הקשר בין אוזיל, קלוזה ויוגי לאב למה שהתרחש בגרמניה בין תחילת שנות ה – 30 ל – 1945 במאה הקודמת…" ואני אומר, בדיוק ! מה הקשר? אני לא יודע אם אלי סהר ביקר בגרמניה בשנים האחרונות (אני משער שכן, יש שם ארועי ספורט לא רעים בכלל) אבל כשאני הייתי שם ראיתי כמה התושבים הם נגד העבר שלהם, מתביישים בזה ומנסים להראות לכולם באופן פומבי כמה הם נגד ארועי העבר.
נבחרת גרמניה משחקת כדורגל יפה לעין, ואוהדי הכדורגל בישראל יודעים להעריך את זה. נבחרת גרמניה משחקת כדורגל שהרבה זמן לא נראה ברמת הנבחרות, והיא הפכה את המונדיאל הזה מלא מעניין על גבול ה"אולי נראה הישרדות" למונדיאל שאפילו בנות שלא ראו משחק כדורגל מימיהן יודעות להגיד מי  זה קלוזה ומי  זה רועה החזירים ששומר על מרכז השדה כאילו הסבא רבא רבא שלו שומר על עדר החזירים באיזו חווה כפרית בקולברמור.
נבחרת גרמניה היא נבחרת מלהיבה, שמשחקת כדורגל חזק ואגרסיבי, ומטבלת אותו בכדורגל טכני ומהיר. מזוט אוזיל ותומאס מולר פורחים במונדיאל הזה, שווינשטייגר לא נותן לאף אחד לעבור אותו במרכז השדה, ולוקח כל כדור אבוד, מרטסאקר נותן מונדיאל נפלא, וארסן ונגר כבר רוצה להביא אותו לארסנל. נבחרת גרמניה הצליחה לשלב באופן מקסימלי (עד כה) בין הפיזיות והאגרסיביות הגרמנית הטיפוסית לטכניקה והמהירות שאפיינה נבחרות כמו הולנד, ספרד, ברזיל וארגנטינה.
אין סיבה לא לאהוד אותה, להיפך. יש כל סיבה כן לאהוד אותה. בסופו של דבר מדובר בספורט, ומי שמעריך ואוהב ספורט יאהב את נבחרת גרמניה בכדורגל.

בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט