כומר צעיר, אבא ל 3, התאבד: מספר ימים אחר כך, מכתב של האישה עם מסר עוצמתי הפך ויראלי

כולנו מקבלים תזכורת מפעם לפעם להוקיר את אלו שאנחנו אוהבים.

ועדיין, למרות שאלו שאכפת לנו מהם לא בורחים רחוק מהמחשבות שלנו, לפעמים אנחנו שאננים ושוכחים שהם יכולים להיעלם בשבריר של שנייה. האכזריות של החיים היא חלק מהסיבה שכל רגע שחולף הוא יפיפה וייחודי. כמובן, זה לא הופך את זה לקל יותר כאשר אתם מאבדים אדם קרוב.

ב 25 לאוגוסט, 2018, אנדרו סטוקלין, כומר באינלנד הילס, קליפורניה, לקח את חייו.

הוא השאיר אחריו אישה, קיילה, ושלושה בנים, כולם נפלו קורבן לצער והיגון שלאחר מותו.

אך קיילה כתבה מכתב עוצמתי על בריאות נפשית ומודעות להתאבדויות. המסר שובר הלב שלה, שנכתב בתקופה הקשה והשחורה ביותר של חייה, הפך ויראלי, וזה מסר שכולנו צריכים לקרוא.

למרות שהתמודדה עם אבל כבד, קיילה החליטה לכתוב פוסט באינסטגרם מספר שעות אחרי מותו של אנדרו. שם, היא הסבירה את הסיבות שמאחורי ההחלטה של אנדרו לקח את חייו בפוסט הבא:

"אתמול בלילה, אהבת חיי, אבי הילדים שלי, והכומר של הכנסייה המדהימה שלנו, נשם את נשימתו האחרונה והלך להיות עם ישו. זה לא היה הנס שקיוויתי לו אבל עכשיו הוא בגן עדן יחד עם אבא שלו, חופשי מכאבים, חופשי מדיכאון וחרדה. 

הוא היה בעל מדהים, הוא באמת הפך אותי לאדם טוב יותר, גרם לי להרגיש האישה הכי יפה בעולם, והוא אהב אותי עמוקות. התאמנו כל כך טוב יחד, היינו אחד. הוא היה אבא מדהים, שלושת הבנים שלו יתגעגעו אליו כל כך. הייתה לו מערכת יחסים כל כך ייחודית ומיוחדת עם כל אחד מהם. הוא היה מורה וכומר מוכשר. הוא היה כל כך מיוחד, יחיד במינו ואלפי אנשים בכל העולם יתגעגעו אליו. 

בבקשה התפללו עבורי ועבור הבנים. אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה, אני שבורת לב, אבודה וריקה. בחיים לא דמיינתי שזה יהיה סוף הסיפור שלו. 

אם אתם מתמודדים עם מחשבות או פעולות אובדניות, בבקשה ספרו למישהו. בבקשה וודאו שאתם לא לבד, ובבקשה תתקשרו לחבר או בן משפחה לפני שאתם מקבלים החלטה שאי אפשר להחזיר. אתם אהובים ומוערכים הרבה יותר מכפי שאתם יודעים".

המכתב

פוסט האינסטגרם שלה אומנם היה מספיק כדי לגרום לדמעות, היה זה המכתב שלה, שפורסם באתר couple’s blog “God’s Got This מספר ימים אחר כך, שצבר תאוצה ברשת בשל הדרך גלוית הלב על הקשיים שמתמודדים אלו הסובלים מדיכאון וחרדה.

“לאנדרו שלי,

עברו רק 3 ימים. שום דבר לא יכול לקחת את הכאב החונק שאני מרגישה שאתה לא כאן. אני מתגעגעת לכל חלק בך, אני רואה אותך בכל מקום. אני משחזרת את האירועים של אותו יום גורלי שוב ושוב בראש שלי מקווה שהייתי יכולה לעשות דברים אחרת. מקווה שהייתי יכולה להחזיק את היד שלך פעם נוספת ולהתפלל עבורך ולהגיד לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מאמינה בך, ואיך אלוהים יודע את זה גם. 

צדקת כל הזמן הזה, באמת לא הבנתי את עומק הדיכאון והחרדה שלך. לא הבנתי כמה אמיתיים וכמה עמוקים ההתקפיים הרוחניים האלה. הכאב והפחד איתם התמודדת בכל יום הם בלתי ניתנים לתיאור. האויב ידע איזה אדם מדהים אתה. האויב ידע שלאלוהים היו תכניות גדולות עבור החיים שלך. האויב ראה את אלוהים משתמש במתנות שלך, היכולות שלך, הסגנון הלימוד הייחודי שנגע באלפי אנשים עבורו. האויב שנא את זה ורדף אחרייך ללא הפסקה. התעלל והקניט אותך בדרכים שלא יכולת להביע לאף אחד. 

אנדרו, אני רוצה לומר לך מעמקי ליבי ומכאבי שאני מצטערת. 

אני מצטערת שכל כך פחדת,

אני מצטערת שהרגשת לבד,

אני מצטערת שלא הבנתי אותך,

ואני מצטערת שהרגשת נבגד ופגוע מהמילים ומעשים של אחרים,

אני מצטערת שנלחמת במלחמה רוחנית שחורה לבדך,

אני מצטערת שלא יכולת לקבל את העזרה והתמיכה שהיית צריך.

הלוואי והייתה לי הזדמנות אחת נוספת לחבק אותך ולבכות איתך ולעודד אותך. הלוואי והיית רוצה את האהבה מכל האנשים בעולם שהושפעו מהסיפור שלך. הלוואי והיית יכול לחבק את הבנים שלך פעם אחת נוספת ולהיפרד מהם. הלוואי והיינו יכולים לנסוע לטיול נוסף יחד, רק שנינו. אני עוד לא מוכנה להיפרד. אני כל כך מאוהבת בך. כל חלק בי רוצה להיות איתך. אני לא יכולה לאכול, לא יכולה לישון. אני לא יכולה לתפקד ואני מרגישה כל כך אבודה בלעדייך. היית החיים שלי. הייתי כל כך גאה להיות אישתך אנדרו. הייתי כל כך גאה לשבת איתך בשורה הראשונה ולצפות בך בנקודה הרגישה על הבמה. תמיד נדהמתי ממך, בכל יום מחדש. יכולת לעשות כל מה שרצית! עבדת נפלא עם הידיים, הפכת כל בית שגרנו בו לנעים ונוח, מפנים ומבחוץ. היית יצירתי, היית מצחיק, היית מתחשב, היית מלא תשוקה, היה לך חזון, הייתה לך כריזמה, והיית כל כך מיוחד. אי אפשר להחליף אותך אנדרו. לעולם לא יהיה עוד אדם כמוך.

אני רוצה להגיד לך שלעולם לא אפסיק להילחם עבורך. אני אמשיך לספר לקהילה שלנו ולעולם איזה אדם נפלא היית. השם שלך יכובד ויזכרו אותך כגיבור. נלחמת חזק, ואני יכולה רק לדמיין את המקום המיוחד שאלוהים הכין עבורך כשעברת בשערי גן עדן. אני יכולה רק לדמיין איך זה הרגיש כשראית את אבא שלך שוב, בריא וחזק. אני יכול רק לדמיין איזה אושר הרגשת שאתה סוף סוף חופשי. הלוואי והייתי יכולה להיות שם איתך, לחגוג ברחובות הזהב. אבל בינתיים, אני אמשיך לחיות עבורך. אני אגדל את הילדים שלנו להיות אנשי אלוהים, בדיוק כמו שאתה היית. השם שלך ימשיך לחיות בעוצמה. לסיפור שלך יש כוח להציל חיים, לשנות חיים, ולשנות את הדרך בה כנסיות תומכות בכמרים. 

אני אוהבת אותך כל כך ואני אתגעגע אלייך כל יום לשארית חיי. כשאני אחשוב עלייך אני אחייך, בידיעה שאני אראה אותך שוב. תודה לך על 10 שנים נפלאות יחד. תודה לך שהענקת לי את מתנה בדמות שלושה בנים יפיפיים עם עיניים כחולות שכולם דומים לך. תודה שבחרת בי, שהאמנת בי, ושהראית לי איך לחיות בלי פחד. 

עד שניפגש שוב, אני אסמוך על אבינו בשמיים. הוא ירים אתי בכל רגע, בכל דקה, בכל שעה של היום. קראתי פסוק הבוקר ואני יודעת שאלוהים מזכיר לי שאפילו עכשיו, ברגעים בהם הכאב הכי עמוק, הוא שומר עלי. 

על כל ליבי וכל אהבתי,

האישה שלך".

אין צורך לומר שמגיע למסר של קיילה להגיע לכמה שיותר אנשים. בימים אלו, כל כך קל לאפשר לעצמך להתעסק בדברים הקורים בעולם ולפספס את הבעיות שניצבות מתחת לאף שלך.

כולם צריכים כתף לבכות עליה מפעם לפעם; כולנו זקוקים לתמיכה לפעמים. זה חלק מלהיות אנושיים, וכשאנחנו מתקשים, חשוב שנהיה מוכנים להיפתח ולחלוק את הבעיות שלנו עם אחרים.

אם אתם סובלים מדיכאון או חרדה, אם אתם מרגישים למטה, אבודים או בודדים, בבקשה דברו עם מישהו, כל אחד. 

עזרו לנו להפיץ את המסר של קיילה שהוא תולדה שלאחר מותו הטרגי של אנדרו. שתפו את הכתבה הזו בפייסבוק כדי להראות לאנשים שהם לא לבד. עלינו לעבוד יחד כדי לנצח התאבדויות, על ידי עוררות מודעות לנושא, סיפור אחד כל פעם. 

הסיפור הטרגי של הנער שהתאבד בעזרת נחש קוברה

השבוע הזה מלא בחדשות עצובות (אפילו יותר מבדרך כלל), וההתאבדות של הנער הזה היא פשוט טרגית.

גרנט תומפסון שהיה בן 18 וגר בטקסס, התאבד השבוע אחרי שנתן לנחש הקוברה הארסי שלו להכיש אותו מספר פעמים.

הנער, שהייתה לו היסטוריה של מחשבות אובדניות, נמצא מת ברכבו אחרי שהחליט לסיים את חייו בחודש יולי האחרון. לגרנט הייתה תשוקה לחיות אקזוטיות ועבר בחנות החיות המשפחתית, מה שמוסיף לטרגדיה של מותו.

מדברת על הבן שלה, אמא של גרנט סלסי תומפסון-מאן אמרה: "כשהוא היה בן 4, הוא קיבל את האקווריום הראשון שלו. הייתה לו מסיבת יום הולדת בנושא חיות. דאגתי שגן חיות מאוסטין יביא בעלי חיים ליום הולדת. מהרגע הזה, הוא היה מכור".