זה לא חוקי להיות כל כך חמוד. אבל הם בדיוק כפי שהטבע התכוון. ואי אפשר שלא לבהות בגורים האלה במשך שעות על גבי שעות.
צפרדעים הם חלק מקבוצה מגוונת של דו-חיים. מספר הזני הצפרדעים הידוע הוא כ 4800. לצפרדעים בוגרים בדרך כלל יש עיניים בולטות, גוף שמנמן בלי זנב, גפיים שמתקפלות מתחתיהם ולשון שסועה.
כשבני אדם, טורפים או חיות מחמד מרימים או מפריעים לצפרדעים הם מוציאים צווחה. זאת אחת הדרכים שלהן להתגונן, על ידי הפחדת הטורף. יש צפרדעים מסוימות שגם משתמשות בבלוטות רעל, הסוואה, או הטעייה על מנת להימנע מטורפים או להבריח אותם.
בסרטון הזה, הצפרדע משחררת צווחה שאפשר למצוא רק בסרטי אימה. אני לא הייתי מתקרב אליה שוב.
כשאתם נמצאים בבית או בעבודה, קל לשכוח איזה עולם מופלא יש לנו.
התמונות המושלמות הללו הצליחו לתעד את העושר המרהיב ואת הגיוון של הטבע.
זו תזכורת חשובה שאנחנו חולקים את הכוכב היפיפיה שלנו עם יצורים אחרים רבים.
מלבד היופי המהפנט, התמונות הללו מהוות הזדמנות טובה לעצור ולחשוב על ההשפעה שלנו על הסביבה ועל הטבע. בואו לא נשכח שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להגן על היצורים המדהימים האלה ועל סביבות המחייה הטבעיות שלהם.
מקור: @Demotivateur
אף אחד לא רוצה למצוא פורץ בבית, זה אחד הדברים הכי מפחידים שיש. אלא אם כמובן הפורץ הוא גוש פרוותי חמוד ומתוק.
ניקי אריקסון, מחנכת ורקדנית מקצוענית על עמוד מאוסטרליה, עמדה פנים אל פנים עם מסיג הגבול הכי חמוד אי פעם שנכנס לביתה לפני שנה, אבל רק לפני מספר ימים היא העלתה את הסרטון לפייסבוק, והמיסה את ליבם של גולשי האינטרנט בכל העולם…
דוב קואלה מתוק נכנס לביתה, וניסה לטפס במעלה העמוד, זה מה שקרה.
לפני מספר חודשים, מארק אקינס קיבל קריאה על פומת הרים שנלכדה במלכודת ביער ביוטה. הוא מיד נסע למקום ולקח איתו מצלמה כדי לתעד את החתול עצום. אבל מארק לא ידע שזה מה שהוא יראה.
מארק כבר ראה בעבר חתולים גדולים מקרוב, אז הוא ידע שזה יהיה אתגר להציל אותו. הפומה הייתה מפוחדת ולא הבינה שהכוונות של מרק והצוות שלו הן טובות.
יחד עם הצוות שלו מארק הצליח לשחרר את הפומה שלמרבה המזל נפצעה קלות בכף הרגל.
לא ברור מדוע מישהו ישים מלכודת כזו. אבל אנחנו שמחים שיש אנשים כמו מארק שדואגים לבעלי חיים ולא מנסים להרוג אותם.
צפו בסרטון המדהים וברגע שהפומה יוצאת לחופשי שוב.
אמא ברווזה נמצאה לבדה ליד פתח ביוב באיווה כשהיא מסרבת לעזוב את המקום. לא לקח זמן רב עד שהאנשים הבינו שהגוזלים שלה נמצאים בתוך הביוב ואין להם איך לצאת.
הביוב היה קרוב לספריה ציבורית, אז בזמן שהם חיכו לעזרה, מישהו הניח ספר הולם לסיטואציה
צוות החילוץ הגיע כדי להרים את המכסה הכבד ולחלץ את הברווזונים
הם הצילו את היום, ואמא התאחדה שוב עם התינוקות שלה
ועם עוד קצת עזרה, הם שוחררו למקום בטוח
כריתת יערות היא בעיה גלובלית רצינית, תעשייה שפועלת נגד הטבע בשם הקדמה. כריתת היערות גורמת להרג של אלפי בעלי חיים, משאירה אותם למות בלי שום סיכוי לשרוד.
באחת התמונות היותר שוברות לב שמדגימה את המחיר הכבד של כריתת יערות, קופת אורנגאוטן בודדה מחזיקה בנואשות לעץ האחרון בנשאר ביער, שפעם היה הבית שלה
ארגון International Animal Rescue מצא אותה בשנת 2013. לפי הדיווח שלהם, היא הייתה "נטושה, מורעבת, והושארה שם למות". סביבת המחיה שלה הושמדה כדי לפנות מקום למטעי שמן דקלים.
"למרבה המזל, הצוות שלנו הגיעה לאורנגאוטן הזו בדיוק בזמן והצליחו להעביר אותה למקום בטוח".
Today, on Earth Day, we remember all the orangutans that have been left to starve and die.
The poignant video below was taken in 2013, it shows an orangutan desperately clinging to the last tree standing after her forest home was destroyed. Thankfully, our team reached this orangutan just in time and were able to translocate her to safety.
We are the last and only hope for orangutans in West Kalimantan, and the rainforest continues to be destroyed at an alarming rate. We are busier than ever before, desperately working to protect the forest that still remains.
This Earth belongs to us all, we must protect and cherish it, before it is too late.
Please share this video to raise awareness and join our fight to save these amazing animals. Thank you.
Posted by International Animal Rescue on Friday, April 22, 2016
אם אתם רוצים לעזור לקופים המסכנים, אתם יכולים לתרום ולעזור למאמצים של ארגון IAR כאן.
לראות חיה ממליטה זו זכות שלא רבים מאיתנו נזכה לחוות במהלך חיינו, אבל לראות אחת בוידאו זו עדיין חוויה מרגשת. יתכן ולפעמים אנחנו לא מעריכים את היופי של המאורע: אמא, אחרי חודשים שהיא סוחבת בתוכה תינוקות, סוף סוף מעניקה חיים – זה פשוט נס!
הטיגריסית הזו דחפה החוצה את הגור הראשון שלו, כשהמטפל שלה משגיח עליה, ואחרים צופים בשידור חי של ההמלטה. כולם בחדר היו שמחים עד השמיים, אבל לא עבר זמן רב והדאגה החלה לחלחל: הגור הקטן לא נושם כמו שצריך, ולמרות שהוא הוציא צווחה קטנה, הוא לא מצליח לנשום כהלכה למרות המאמצים של אמא. הם חששו שהם יצטרכו להתערב כדי להציל את חייו של הגור.
לבסוף, הוא הראה סימני חיים, וכולם הרגישו הקלה גדולה. אבל היום עוד לא נגמר…גור מספר 2 נמצא בדרך…
במהלך 26 שנות שירות במשטרת סינסינסטי, השוטר ג'יימס גיבנס חשב שהוא ראה הכל…עד ליום בו הוא עקב אחרי אווזה, שביקשה ממנו לעשות זאת!
בזמן שישב במכונית המשטרה, השוטר גיבנס שמע קולות, וכאשר הסתכל מהחלון ראה אווזה מנקרת ללא הפסקה את החלון. כשהוא חושב שהציפור בסך הכל רעבה, הוא הציעה לה אוכל, אבל היא לא הייתה מעוניינת. במקום, הם פשוט המשיכה לנקר ולגעגע ללא הפסקה.
לפי גיבנס, "היא פשוט המשיכה לנקר ולגעגע. ואז היא הלכה, עצרה והסתכלה אחורה. ואז חזרה והמשיכה לנקר את הרכב".
היה לו ברור שהיא מנסה להשב את תשומת ליבו בגלל סיבה כלשהי. בפעם השנייה האווזה הלכה והסתכלה אחורה לכיוונו, הוא החליט לעקוב אחריה. וטוב שהוא עשה זאת.
האווזה המשיכה להוביל את גיבנס לאזור דשא ליד הנחל כ 90 מטרים מהרכב שלו. כשהוא התקרב, הוא הבחין שהרגליים של אחד הגוזלים שלה היה קשורים בחוט של בלון. האמא אווזה כנראה ידע ממי לבקש עזרה, בדיוק כמו שכל הורה אנושי היה עוזה אם הילד שלו היה במצוקה.
למרות שגיבנס ידע שהגוזל זקוק לעזרה, הוא חשש להתקרב אליו למקרה שהאמא תחשוב שהוא מנסה לתקוף אותו. הוא קרא לאנשי צער בעלי חיים המקומיים, אבל לא היו מחלצים פנויים באותו הרגע.
ברגע שהגוזל השתחרר, הוא הצטרף לאמא שלו ושחה למקום בטוח כשגיבנס ושרון מתבוננים בהם בהלם מהחוויה שהם עברו.
השוטרת שרון אפילו הזילה דמעה, ואמרה שזה היה רגע השיא שלה ב 24 שנים בתפקיד.
"זה נשמע כמו משהו מומצא", אמר גיבנס. "זה פשוט היה מדהים. האמת שאני לא יודע מדוע החלטתי לעקוב אחרי, אבל עשיתי את זה. זה גורם לי לתהות – האם הם יודעים לפנות לבני אדם לעזרה?".
סביר להניח שלעולם לא נדע את התשובה, אבל לפחות במקרה הזה, הכל עבד בצורה הטובה ביותר.