אחת הסיבות העיקריות שבגינם הכדורגל הישראלי ממשיך לצנוח ברייטינג וברמה היא הניהול הלא מוצלח שלו. ההתייחסות של הממונים עליו היא כשל מוצר מוצלח שיש רק לשמר אותו. אך בפועל השימור רק מזיק לענף.
הפוליטיקה הפנימית של ההתאחדות היא הרסנית וגורמת למצב להראות כמו שהוא היום. חוסר מקצועיות של אנשים שכמעט כולם לא באמת באו מהכדורגל עצמו. החלטות שמתבצעות כאילו בוצעו באיראן נראות כאן כדבר רגיל שבשגרה.
היו"ר המכהן, הוא הצרה הגדולה של הענף. אדם שלא "שם על אף אחד" גם לא סופר את האוהדים שהם הלקוח הכי חשוב של המוצר אותו הוא צריך למכור. אז נכון, יאמר לזכותו שהוא הביא את אליפות אירופה עד גיל 21 לישראל, אך לא בגלל הרמה של הליגה או האיכות. פוליטיקה היא העניין המרכזי כאן.
מותר ליו"ר לאהוד איזו קבוצה שהוא רוצה. אסור בתכלית האיסור ליו"ר להביע זאת או להראות זאת בכל דרך שהיא. כך שלרדת לחדר ההלבשה של קבוצתו של אחיו היא פסולה מאוד. באיזה עוד איגוד מכובד בעולם היו"ר הוא בעלים לשעבר של קבוצה השייכת לאחיו.
הליגה עצמה מאורגנת בצורה לא הגיונית. יותר מידי מרווחים בין מחזורים, ואין בכלל מחזורי אמצע שבוע כמו בליגות הגדולות. למשוך אוהדים באמצע השבוע זה קל יותר ונכון יותר. שעות המשחקים מושפעות מהטלוויזיה, אך אם הרייטינג לא טוב אז למה לשדר בכוח את המשחקים?
למעט משחק אחד, כל המשחקים חייבים להיות משוחקים ביום שבת בערב, על טווח של 3 שעות בין תחילת המשחק הראשון לסיום האחרון. השידורים של הכדורגל נראים שכונתיים מאד, צ'רלטון מביכה את עצמה באיכות השידור והשדרים שלה. ההתאחדות חייבת לקבוע פורמט שידור קבועה לכל הגופים ולדרוש שידור חינם אחד ביום שבת בנוסף לשידור חינם ביום ראשון. תוכנית סיכום המחזור חייבת להיות מייד בסוף המשחקים בערוץ פתוח. תוכנית בת שעה וחצי עם פרשנות, אורחים ועניין. הכל בתוך הפורמט של הליגה.
ההתאחדות לכדורגל חייבת להתקדם למאה ה-21, העסקנים חייבים לעוף משם, ולפנות מקום לדם צעיר. חייבים לפרק את העניין של מכבי או הפועל, ולעבור למבנה מקצועי נטו. כך שלכל ליגה מקצוענית יהיה מנכ"ל, דובר, ומתאם פעילות. ולליגות הנמוכות בנפרד. שחקני עבר ומאמני עבר חייבים להשתלב במערך ההחלטות ובניית העתיד של הספורט.
מערך השיווק של ההתאחדות כמעט ולא קיים. בעבר הרחוק לפני משחק נבחרת כל רשתות השיווק הגדולות שיווקו את המשחקים עם כרטיסים מוזלים. במצב שבו הקהל סולד מהנבחרת, חייבים להתעשת שם למעלה וכדי לא לאבד את האוהדים, חייבים לערוך שיתופי פעולה עם מוסדות גדולים לגבי כרטיסים.
מיתוג מחדש של הענף חייב להגיע, וכמה שיותר מהר, צריכים ללמוד מחברות גדולות במשק, כי רק כך יצפו בשידורי הטלוויזיה והקהל לא יברח.
הנושא שמטריד הרבה אנשים הוא בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, כנראה שהשופטים של בית הדין מנותקים מהעולם, והם לא חובבי ספורט, אחרת קשה להבין את העונש המטופש של משחק ללא קהל. באף מקום בעולם לא משתמשים בעונש הזה. ובמרבית המקומות העונשים הם כספיים וכבדים. הורדת נקודות בפועל ולא ע"ת היא מאד יעילה. ועל כך בכל התפרעות אוהדים תבוצע מייד הורדת נקודות. לבטל את המושג על תנאי ולהפעיל מיידית את העונש. זו הרתעה לקבוצות ולאוהדים. אולי במקום משחקים ללא קהל, עונש שיכול להיות מצוין הוא פשוט לקיחת ההכנסה של הקבוצה מאותו משחק ולהעביר אותה לארגון צדקה במקום לכיס המועדון.
התקווה הגדולה שלי היא שאנשים טובים יתעשתו על עצמם ויבצעו את השינויים בהתאחדות, שהעומד בראשה הוא שחקן עבר. כזה שבאמת איכפת לו מהספורט והכדורגל בארץ.
כתבה שנייה בסדרה על חלק מהשמות שיסעירו את אירופה בקיץ הקרוב, שחקני עתיד לצד כאלו שפרחו מאוחר ורוצים להתקדם. כאלו שבתחילת ימי הזוהר לצד אלו שבשלבי האצה. מבלגיה ועד אנגליה, מצרפת ועד איסלנד הקטנה.
רומלו לוקאקו שם מוכר לחובבי הכדורגל האירופי. הבלגי שחום העור רק בן 18 וכבר משווים אותו לדידייה דרוגבה. בגיל 17 כבר ערך את הבכורה בנבחרת הלאומית של בלגיה, מימדיו עצומים ועוד עשויים לצמוח. אנדרלכט נהנית משעריו, אך כנראה שבקיץ הקרוב נראה אותו לובש מדי קבוצת צמרת אירופית. צ'לסי היא הפייבורטית לזכות בתכשיט, אך גם ריאל מדריד, מילאן, ליברפול ויונייטד לא הרימו ידיים לגבי מי שעשוי להיות החלוץ הטוב בעולם בשנים הקרובות.
יאן אמווילה קשרה המצוין של ראן, ממוצא קונגולזי, עשה עונה פנטסטית במדיה של ראן וזכה לערוך כבר עשר הופעות במדי הטריקולור של צרפת. הוא קשר אחורי קלאסי, מרוויח כדורים באמצע ומחלק אותם באלגנטיות לחלק הקדמי. סה"כ בן 20, וימיו בליגה הצרפתית ספורים. ליברפול וריאל מדריד באופק.
אנטואן גרייזמן עוד צרפתי לרשימה, אם כי גרייזמן בן ה-20 נמצא כבר שש שנים בסוסיאדד מהליגה הספרדית. הוא עזר לה אשתקד להעפיל חזרה לליגה הבכירה והעונה עשה עונה מופלאה ועזר לבאסקים לשרוד בליגה הראשונה. חוזהו הוארך עד 2015, כאשר במועדון הבינו מה יש להם ביד ומיהרו להצמיד תג מחיר של 30 מיליון יורו עבורו. אוקזר, ליון, ארסנל ויונייטד הביעו בו עניין, אך גם אם יישאר בינתיים באצטדיון "סאן סבסטיאן" לא יהיה זה לזמן רב.
אקסל ויטסל כנראה שדודו דהאן יודע למה הוא משווק לנו את הליגה הבלגית בלי סוף. בלגיה מסתמנת כמי שתהיה נבחרת חזקה מאוד בעשור הקרוב. אחד השמות הבולטים הוא כוכבה של סטנדרד ליאז', בן ה-22, שורשיו הם בקאריביים, אביו הוא מהקולוניה הצרפתית, מרטינק, אך אימו הבלגית מאפשרת לאקסל להשתייך לדור הנוצץ שמתהווה לאחרונה בבלגיה. בגיל 17 הוא ערך בכורה בבוגרים של ליאז' והיה שותף גם לשתי אליפויות עם מועדון נעוריו. כעת הזמן להתקדם. ליברפול, ארסנל, אברטון כנראה שבאחת מהן נמצא את ויטסל בקרוב.
אנדרה אהיו ל"דדה" היה קל מאוד לבחור עיסוק בחייו. אביו, עבדי פלה, שחקן העבר המופלא של גאנה, הוריש לבנו כישרון שהיה עתיד להתפרץ. הקיצוני המהיר עזר אשתקד לארלה להעפיל לליגה הראשונה כמושאל ממארסיי, ומיד אחר כך גם הרשים במדי נבחרת גאנה במשחקי הגביע העולמי בדרום אפריקה. לאנדרה היה ברור בקיץ שהוא חוזר למארסיי במטרה לממש את הפוטנציאל ולהפוך לכוכב.
עונה נהדרת שלו עזרה למארסיי לתת מאבק לאלופה ליל עד המחזור האחרון. הוא נבחר לכדורגלן הצעיר של העונה בליגה הצרפתית. מאחר שמארסיי הוא מועדון גדול גם בקנה מידה אירופי לא בטוח שאנדרה ימהר לעזוב את ה"וולודרום", בטח כשאחיו ג'ורדן משתף איתו פעולה. אם בכל זאת ירצה לעזוב שמו נקשר לברצלונה.
פאבלו אוסבאלדו החלוץ האיטלקי – ארגנטינאי בן ה-25 פורח באספניול. מאז עבר לקבוצה של מאורציו פוצ'טינו כנראה שהחיבור בין השניים שיחרר אותו והוא לא מפסיק להבקיע. כישרון תמיד היה לו, אך כנראה שלא נוצל כמו שצריך, ועתה הזמן לפרוח, טוטנהאם עשוייה להיות התחנה הבאה של אוסבאלדו בדרך לצמרת.
צ'ארלס אנזוגביה הצרפתי בן ה-25 הוא תוצר מחלקת הנוער המפוארת של לה האבר. כישרונו הוביל אותו לניוקאסל ומשם לוויגאן הצנועה לה עזר לשרוד בשנתיים האחרונות בפרמייר ליג. מביני עניין יודעים כי מקומו של "זוג" הוא במועדון הרבה יותר גדול. הופעת בכורה במדי נבחרת צרפת כבר יש לו, ובקיץ הקרוב כשהוא עתיד ללבוש את המדים האדומים של ליברפול או היונייטד הוא גם יהפוך כנראה לחבר קבוע בנבחרת של בלאן.
מאמאדו סאקו הבלם העצום של פריס סן ז'רמן הוא כישרון גדול, בלם שמשלב טכניקה ופיזיות ברמה מאוד גבוהה. הוא מרבה להחליף תסרוקות, אך זה לא פוגע במשחקו ההולך ומשתבח ולראייה שתי ההופעות שכבר ערך בנבחרת הצרפתית. לורן בלאן מייעד לו את תפקיד הבלם לצד פיליפ מקסס בנבחרת, ולאחרונה מילאן רצתה לאמץ גם היא את החזון של בלאן ולצרפו אליה לאחר שכבר צירפה את מקסס.
חוסה אנריקה המגן השמאלי של ניוקאסל עשה עונה מצוינת וסומן כמי שעתיד להחליף במדי אלופת העולם את יואן קפדווילה המזדקן. לספרדי בן ה-25 תהיה סיבה טובה להשתבח בעונה הבאה כאשר ישרוף את האגף באנפילד או אולד טראפורד, ואם לא שם הוא לבטח לא ישאר לאורך זמן במדי המגפייז.
מרקו ראוס חלוצה בן ה-21 של מינשנגלדבאך הוא אחד השמות החמים בגרמניה כיום. אמנם מספר שעריו לא מרהיב, אך הוא משחק בקבוצה שרוב העונה שהתה מתחת לקו האדום ורק במחזורים האחרונים נחלצה למאבק פלייאוף נגד בוכום. ראוס הוא ללא ספק הכוכב של גלדבאך, אך כמו מארקו מארין, ואלכסנדר באומיוהן גם היא תשמש עבורו רק תחנת מעבר.
גילפי סיגורוסון האיסלנדי הבינלאומי הוא לבטח הכישרון הכי גדול שיצא משם מאז איידור גודיונסון. הופנהיים לבטח מתענגת על הרכישה הצנועה יחסית (6.5 מיליון פאונד) שביצעה העונה כשזיהתה את הפוטנציאל העצום הזה ורכשה אותו מרדינג האנגלית. סיגורוסון הפגין כדורגל עצום העונה ולא נראה כי הופנהיים היא התחנה האחרונה בקריירה הנוסקת של הקשר. באיירן מינכן כבר בעניין.
בלגיה היא אכן מעצמה מתהווה של כישרונות, צרפת וספרד לא מפסיקות לייצר שחקנים, ואפילו באיסלנד מתחילים לייצר מלפפונים. הכדורגל האירופי נכנס כעת לתקופה אולי המעניינת ביותר, התקופה בה בשוק נעשה למרקחה, ואלו רק חלק מאותם השמות שישמו את התעשייה הזו. לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 1
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
בהמשך ישיר לפחיתות האדירה במעמד המאמנים בישראל, כך חלה היתדרדרות באיכות בעלי הקבוצות בישראל. בשנים האחרונות, ובעיקר בעונה החולפת "זכינו" לחוות בעלי קבוצות שעושים שם רע לכדורגל יותר מהרמה המשוחקת, בעיקר ע"י הקבוצות שלהם.
האגו של אותם בעלי קבוצות הורס את המועדונים, שכנראה לא עושים בדיקה קודמת איזה סוג של אנשים מגיע לשלוט על המועדון האהוב שלהם. כמובן שלא כל הבעלים כאלו, אך מדובר על הרוב.
השנה קיבלנו מגוון של התבטאויות ומעשים שרק גרמו לנו לחשוב איך אנשים מוכנים לעבוד אצל אותם אנשים, והאם ההתאחדות פשוט נרדמה עמוקות במשמר על הקבוצות שרק סובלות. מפיטורי מאמנים הזויים לגמרי, למשל חטא ההיבריס במקרה של הפועל פ"ת, פיטורי מאמנים סיטונאית כאילו מדובר בסרט להשכרה. אצל סכנין, שם ההנהלה השערורייתית ביותר בליגה. ועד השפלות מאמנים ויציאה מכל מפרופורציות.
בליגה שלנו יש מספר בעלי קבוצות שעובדים במודלים מוצלחים והם חזי מגן ויענק'לה שחר. שני אנשים שצריך להוקיר אותם ולחפש עוד כמוהם.
הפועל תל אביב סובלת עד עכשיו מ – 2 שותפים שלא אוהבים אחד את השני, ועושים הכל כדי להרוס לאחר. המועדון בדרך להתרסקות ובמועדון נוצרו 2 מחנות ברורים, אלה שיפסידו כנראה יעזבו את המועדון. שחקנים לא זוכים לקבל בונוסים והבטחות בגלל שאף אחד מהבעלים לא רוצה לעמוד במילה של השותף שהבטיח את אותו סכום כסף.
כדי שלא נחזור על מקרי טביב-הראל או גאיידמק-אגייאר, ההתאחדות חייבת לבצע שינויים אדירים בכל מה שקשור לבעלות על קבוצה ותקציבים. מכיוון שהיו"ר של הארגון הוא ממש כמו אלה שעושים את הבעיות, כנראה שיקח זמן רב לתקן אותם.
אך לדעתי אלה פתרונות רצויים:
* לפני כל רכישת מועדון, יבדק אותו אדם המעוניין לרכוש והוא יצטרך לחשוף את כל עברו ומהיכן הרוויח את הכסף על מנת למנוע כניסת פושעים למיניהם לליגה. תבוצע פנייה למשטרה לבדיקה האם יש התנהלות ו/או חקירה כנגד אותו אדם (על אחת כמה וכמה אם מדובר ברוכש זר).
* בזמן הרכישה יתחייב הרוכש המיועד למספר שנים מינימאלי בהם יהיה בעלי הקבוצה ובתום התקופה יוכל לעזוב או לרכוש (בעצם להאריך "חוזה") את המועדון לזמן בלתי מוגבל. רכישה ראשונה תהיה לפחות ל – 5 שנים לפחות.
* בפעם הראשונה בה יעביר רוכש המועדון את התקציב, תבוצע התחייבות תקציב לשנתיים לפחות.
* הרוכש יחויב לפרט ולהציג את השקעה המיועדת בנוער, ילדים, ובמטרות המועדון. ראיה כלכלית לטווח של 5 שנים לפחות.
* בעלי קבוצות יישבו אך ורק ביציע הכבוד ולא בספסל הקבוצה. בעל קבוצה רשאי לשאת רק בתפקיד הנ"ל ולא במספר תפקידים (למנוע מקרה תומר סיני).
* כל בעל קבוצה יוכל להיות בעלים של עד 2 קבוצות במצטבר (למנוע מעבר של בעלים כמו שחקנים).
* קנסות קשים לבעלי קבוצות שידברו בתקשורת בצורה אשר לא מכבדת את הענף.
במצב שנוצר, בו בעלי קבוצות מתנהגים בצורה מזעזעת לאוהדים שלהם, למאמנים שלהם, ומדברים בעיקר שטויות, חייבים שינוי מיידי.
אוגסבורג היא אחת הערים העתיקות בגרמניה, היא גם כזו שנחשבת לעיר אוניברסיטאות, יש בה אפילו יום חג מיוחד עבורה, כן ב-8.8 בכל שנה זהו יום חג וחופש עבור תושבי העיר שנמצאת בדרום מערב בוואריה, המחוז הגדול בגרמניה. החל מהעונה הבאה ולראשונה בתולדותיה תהיה לה גם קבוצת כדורגל בבונדסליגה, הליגה של הגדולים באמת.
השם מועדון הכדורגל אוגסבורג לא אמר הרבה לחובבי הכדורגל הגרמני, מדובר במועדון קטן שדשדש במקרה הטוב בליגה השנייה, ולעיתים גם בליגות נמוכות ממנה. מועדון צנוע שעבר משברים כלכליים, לצד חוסר הצלחות מיוחדות במיוחד.
בואו של יוס לוהוקאיי למועדון סימן את המהפכה במועדון הבווארי, שמאז החל להוות גורם בצמרת ליגת המשנה הגרמנית. אשתקד זה הסתיים במקום השלישי והפסד כואב בצמד משחקים בפלייאוף העליה לבונדסליגה לנירנברג, והעונה במקום אחד גבוה יותר שהוביל אותה להעפלה אוטומטית.
לוהוקאיי, ההולנדי בן 47, לא היה כדורגלן גדול ובמרבית שנותיו היה לעוזר מאמן או מאמן של קבוצות קטנות. באוקטובר 2007 הוא קיבל לראשונה צ'אנס אמיתי כמאמנה של בורוסיה מינשנגלדבאך אם כי לא נחל בה הצלחה מרובה והוחלף על ידי כריסטיאן ציגה. בקיץ 2009 נדד לאוגסבורג, ומאז מוביל את הקבוצה לנסיקה מרשימה, תוך שהוא כנראה מפנים צעדים בדרכו להפוך למאמן משורת המאמנים המובילים.
בתחילת העונה חזו הפרשנים כי הסגל של לוהוקאיי לא מספיק חזק וקבוצות כמו דואיסבורג, בוכום, קרלסרוהה ואנרג'י קוטבוס צפויות לחבל בשאיפות העפלה של אוגסבורג שהתגברו אחרי תחושת ההחמצה בעונה שקדמה לכך, עד כדי חוסר מימוש.
ובכל זאת לשם כך נועד משחק הכדורגל, כדי שיהיו לנו סיפורי סינדרלה שכאלו, כדי שלפעמים יהיה גם סוף שמח לתסריט. אוגסבורג הציגה העונה משחקים משובחים ולצד הגנה חזקה שספגה הכי פחות שערים בליגה הגרמנית השניה, 27 במספר, היא גם הציגה התקפה משובחת ולראייה ניצחונות של 0-4 על אנרג'י קוטובוס, אחת מיריבותיה למאבק העלייה, ו0-2 על בוכום שסיימה עם אותו מספר נקודות כמוהה, רק מקום אחד מתחתיה שהוביל למאבק הפלייאוף האכזרי נגד בורוסיה מינשנגלדבאך.
לוהוקאיי בנה כאמור קבוצה חזקה מבחינה הגנתית. השוער הותיק סימון ג'נטש עם עבר מרשים בוולפסבורג, יחד עם הקפטן אווה מוהרלה כשלפניהם בקישור מככב איברהימה טראורה, כוכב הקבוצה שבעונה הבאה ישחק בשטוטגרט הגדולה.
את משחק ההתקפה הפורה של הקבוצה, 58 שערים (הכמות שלישית בטיבה בליגה) מספקים בעיקר נאנדו רפאל, יליד אנגולה, אשר ברח להולנד בעקבות מלחמת האזרחים במולדתו ולמד את יסודותיו בכדורגל באייאקס הגדולה. לחלוץ אזרחות גרמנית ואף מספר הופעות במדי הנבחרת הגרמנית הצעירה. בזמנו, במדיה של הרטה ברלין כשזו היתה חברת צמרת בבונדסליגה הוא נחשב לפוטנציאל גדול שבינתיים קצת נתקע, אך אולי נאנדו חיכה לגיל המתאים בכדי לפרוץ. לצידו מיכאל טורק הותיק, שכבש כבר 50 שערים בשלושת העונות במדי אוגסבורג.
לוהוקאיי בנה תלכיד מצליח שבמשך שתי העונות האחרונות נמנה על צמרת הבונדסליגה השניה וכמו קטר, עצר רק ביעדו, העפלה לליגה של הגדולים.
הסגל יצטרך לעבור תהפוכות וחיזוקים בכדי לא להוות לבשר תותחים, אך לוהוקאיי מצליח להוציא משחקניו מחויבות ללא פשרות ואפשר כי גם שחקנים שלא נחשבו כשחקני בונדסליגה לגיטימיים יהיו פתאום לכאלו.
איצטדיון ה"אימפלוס ארנה" באוגסבורג מכיל 30 אלף מקומות, וכנראה שקברניטי הקבוצה ידעו לאן מועדות פניהם כאשר הוא נפתח ביולי 2009. בעונה הבאה תושבי מחוז בוואריה יוכלו לנסוע לא רק לביקורים באליאנץ ארנה של באיירן, אלא לנסוע מעט צפונה ולקבל את פניהם של בורוסיה דורטמונד האלופה או לברקוזן. מי יודע היכן לוהוקאיי וחניכיו יעצרו.
בסדרת הכתבות הבאה אני אנסה לסכם את העונה האחרונה, מכל מיני זוויות. בין אם הטובים או הרעים. כאלה שלא שנשכח, וכאלה שנרצה לשכוח כמה שיותר מהר ולתקן את המעוות. סביר להניח שהאנשים שעומדים בראש, יתקשו ליישם פתרונות מכיוון שהפתרונות כוללים עזיבה שלהם.
קווים אדומים חדשים – מאמני ישראל
מספר שנים מדברים על כך שמעמד המאמן בישראל הוא נמוך. השנה התוודענו לכמה הוא נמוך. ים המלח גבוה לידו. ברוב המקרים המועדונים והאנשים שגורמים למעמד המאמן להיות כה רע, בסופו של יום גם משלמים על כך בריבית. בין אם בירידת ליגה או עזיבת שחקנים ונטישת הקהל. העונה הזאת אפשר להגיד, הרעה מכולם. כמובן שאצלנו השיאים שנשברים בדרך כלל לרעה, ועל כן יש לחכות לעונה הבאה.
יובל נעים התמנה בתחילת העונה למאמן בני סכנין. קבוצה שמתנהלת ע"י חמולות והעובדה שעדיין לא נחקרו שם ע"י ההתאחדות מעלה הרבה שאלות. אחרי כחודש וחצי החליטו בסכנין שהמאמן לא מתאים להם. השאלה היא מדוע לא בשיחת ההכרות וההכנה לעונה, לא עלתה הבעיה שבגינה עזב. איך קורה שמגיע מאמן וההנהלה לא מציבה את כל השאלות לגבי המאמן. זה יותר נראה שאפילו ראיון קבלה לא בוצע.
מאז החליפה סכנין כ 6 מאמנים העונה. איך הם מצפים שמאמנים יצליחו שם או ירגישו בנוח, כאשר השליפות הן מהמותן. סכנין תאבק על הירידה כל עוד זה נראה כך. בשלב מתקדם של העונה, אותו יובל נעים סגר בהפועל פ"ת שפיטרה את מחפוד, אליו נגיע בהמשך. הקבוצה שנראתה רע ובדרך לליגה השנייה. עלתה על הגל ונעים ושהביא שינוי, סלל את דרכה של הקבוצה להשארות כמעט בטוחה בליגה. הביקורות היו נלהבות והכל היה ורוד, אך לא בפ"ת. הנהלת הקבוצה שאין אחד שיודע מי באמת מנהל שם ומאיפה הכסף מגיע. החליטו שנעים לא מספיק והוחלט על פירוד הדרכים. הטענה של נעים היא כי תומר סיני החליט להיות הסמכות המקצועית. בעלי הקבוצה בעצם חושב שהוא מקצועי יותר מהאחרים. שיסתכל על המועדונים שבצמרת ויראה איך מנהלים קבוצה. האם שחר יקבע הרכב לאלישע? האם טביב יחליט מי ב 11 אצל גוטמן? סביר להניח שלא.
פ"ת העמידה מאמן קש ונכשלה קשות, הקבוצה חזרה למצב של ירידת ליגה וצברה לעצמה שם מאוד מאוד רע בעיני הרבה מאמנים ואנשי תקשורת. מאמן בכיר עם כבוד לא יגיע לאמן שם. אחד הקווים האדומים החזקים ביותר נחצו ע"י אשקלון והיו"ר התמהוני שלה. גיא עזורי מאמן הקבוצה, בתנאים די רעים וקשים, נלחם בתחתית הטבלה והיו"ר החליט לפטרו. אך מכיוון שלא רצה לשלם פיצויים ע"פ חוק החליט למנות מאמן מעל עזורי. המאמן סירב להתפטר כדי שיקבל את כספו כמגיע לו, אך אזגי החליט שהוא פשוט יגיע לאימונים אך לא יאמן בפועל. מה שקרה הוא שראינו את אחת התמונות המבזות ביותר בה מאמן הקבוצה לא מורשה לאמן את קבוצתו. אזגי קבע בכך שמאמן הוא כלום, אפס ושום דבר. הביזיון הבאמת קשה לטעמי היה שמאמן אחר הסכים להגיע לאשקלון ובעצם לצחוק בפרצוף של קולגה שלו. מעניין איך מחפוד היה מרגיש אם זה היה קורה לו. איגוד המאמנים כשל כאן בצורה נוראית ובעצם הראה שאין לו כוח לכלום. הייתה חובה פה לקנוס את אזגי או לקבוע שגם אם עזורי יתפטר מיוזמתו, יחוייב אזגי רק על ההשפלה לשלם למאמן את שכרו עד סוף העונה.
פיטורי מאמנים הפכו שכיחים מאוד בשנים האחרונות. ישנם מספר רעיונות שיכולים לספר את המצב של המאמנים בארץ.
הראשון – הכנסת סעיף פשוט מאוד לכל המאמנים שבמקרה של פיטורים או התפטרות המאמן יקבל את שכרו עד סוף העונה/החוזה. מועדונים שלא יעמדו בכך, פשוט ישארו ללא מאמן מוסמך.
השני – חלון העברות. בדיוק כמו שחקנים, כך יהיה ניתן להחליף מאמנים בין חודשים יוני לספטמבר ובינואר.
הרעיון הוא שמועדונים יהיו קשיחים יותר לגבי המאמן אותו מחתימים ובאמת יבצעו בדיקה מקיפה לגבי איכותו והתוכניות שלו. לגבי מה שהוא יקבל מבחינת תקציב ומהם היעדים. לא יותר לחתום חוזה לחצי שנה.
לטור נותר רק להוריד את הכובע בפני אלישע
לטור לאן? לשום מקום !
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
דווקא אחרי עונת שיא מבחינתם שהסתיימה במקום ברבע גמר ליגת האלופות והדחה כואבת בעימות הכפול עם ריאל מדריד, איבדה טוטנהאם את המקום בארבע הגדולות של אנגליה. כעת מוטלת על כתפיו של הארי רדנאפ המשימה של בניה מחדש בכדי לשחזר את ימי הקסם שהותירו טעם של עוד.
ברגעים רבים העונה ובעיקר אשתקד היה נדמה כי טוטנהאם היא הדבר הבא בכדורגל האנגלי. הארי רדנאפ הצליח לבנות תלכיד רעב ומנצח, אך מה שהיה חסר לו בכדי להימנות על רשימת המאמנים המובילים בעולם היו הישגים משמעותיים. היותו מוערך על התקשורת הבריטית וכמובן שהקולגות שלו קיבלו חיזוק כאשר הוא הוכיח כי הוא מוביל קבוצה גם לתוצאות מרשימות. הכדורגל הסוחף, החוויה בליגת האלופות, הפכו את טוטנהאם של רדנאפ לאחת הקבוצות המרתקות באירופה.
אלא שדווקא לאחר ההדחה מליגת האלופות על ידי ריאל מדריד, ובעיקר התוצאה הכואבת 5 – 0 בסיכום שני המשחקים הובילה את ה"תרנגולים" לדעיכה ביכולת ולאיבוד עשתונות מסוים שגרם לכך שהיא לא תהיה חברה בליגת האלופות בעונה הבאה.
נכון, במחזור האחרון ניצחה טוטנהאם באנפילד 2 – 0 וככל הנראה הורידה מעליה את המתחרה העיקרית על המקום בליגה האירופית, אך הארי רדנאפ יצטרך לשנס מותניים ולצאת לפרויקט בניה מחדש בעונה הבאה.
הכישלון בהשגת מקום בארבע הגדולות נבע ככל הנראה מההתקפה הרעועה של הקבוצה שהסתמכה על שעריו של הכוכב הבולט שלה, גארת' בייל.
בייל הוא בכלל מגן שמאלי שהוסב בעקבות המהירות המסחררת שלו לעמדת הקיצוני השמאלי (עוד אחת מהברקותיו של רדנאפ), ולראייה כאשר הוא נפצע וסיים את העונה כך החלה טוטנהאם לדעוך, או יותר נכון למעט בהבקעות, דבר שעלה לה ביוקר.
דפו, קראוץ' ופאבליצ'נקו לא סיפקו את הסחורה העונה ועתידים למצוא עצמם מחוץ למועדון כחלק מהסקת המסקנות של הארי רדנאפ. 16 שערים משלושת החלוצים יחד זהו סך עלוב לגמרי שבדרך כלל אמור להיות מנת חלקו של לפחות אחד מהחלוצים הללו לבדו. לא פלא שהצמד הלוהט של פורטו, האלק ופאלקאו שהוליכו את הפורטוגלים לזכייה בליגה האירופית הם השמות החמים לתפוס את החוד בוויט הארט ליין, בעסקה שתעלה ל"תרנגולים" לא מעט כסף.
לצד בייל נתן לוקה מודריץ' עונה טובה מאוד ויחד עם רפאל ואן דר וארט אמורה טוטנהאם של העונה הבאה להיבנות סביב השלישייה הזו. ניקו קראנצ'ר, ג'רמיין ג'נאס ואפילו ארון לנון מוזכרים כמי שיעזבו את הקבוצה כשגם השוער גומס עשוי להיות מוחלף בידי שיי גיבן שאיבד את מקומו בהרכב הסיטי ממנצ'סטר וחייב למצוא לעצמו מקום בהרכב של אחת מקבוצות הצמרת בפרמייר ליג.
דווקא ההגנה היא עוגן מסוים בקבוצה בתקופתו של רדנאפ, זאת למרות פציעותיו החוזרות ונשנות של לדלי קינג אשר מעמידות בספק את המשך הקריירה שלו. מייקל דוסון השתדרג, הוא תפס עמדת מפתח הן כקפטן וגם כשחקן נבחרת אנגליה ויחד עם וויליאם גאלאס הוותיק , אסו-אקוטו, ואלן האטון באגפים ותוספת חיזוק מתאים ההגנה לא אמורה להיות הבעיה של הקבוצה. שילוב צעירים דוגמת דני רוז, סנדרו הברזילאי וטום האדלסטון הם התוספת שיחד עם צעירים נוספים יבנו את טוטנהאם העתידית.
הארי רדנאפ חייב להחזיר את האטרקטיביות למשחק שאפיין את הספרס אשתקד, וחייב גם לנפק תוצאות, אם יצליח בכך, דרכו להיות היורש של קאפלו בנבחרת האנגלית ולצמרת המאמנים העולמית סלולה.
לאחר שנה שמיעט לשחק בעקבות שבר שורש כף היד השמאלי, והיתדרדר עד למקום ה – 30בעולם, ינסה ניקולאי דווידנקו "איש הברזל" לפלס את דרכו בחזרה לצמרת ברולאן גארוס. הרי בסופו של דבר כפי שהגדיר זאת בעצמו, אישתו צריכה כסף לבזבוזים.
ניקולאי דווידנקו הטניסאי הרוסי בן ה – 29 המכונה "איש הברזל" (בעקבות היותו בין השחקנים שמשחקים הכי הרבה טורנירים בשנה). למרות היותו שחקן טופ 10 (מלבד השנה הזאת) כבר הרבה שנים, 21 תארי יחידים ואין ספור הישגים, עדיין נשאר אלמוני יחסית ובקרב רבים תעלומה.
הפעם היחידה ששמו הופיע בתדירות גבוהה בכותרות הייתה לפני ארבע שנים כשנחשד בהטיית משחק נגד מרטין וסאלו ארגואלו בטורניר סופוט ב – 2007. המשחק משך הימורים רבים וחריגים דווקא על יריבו, שדורג 87 בעולם, ואכן ניצח לאחר שדווידנקו פרש במערכה השלישית בגלל פציעה. החקירה ארכה שנה שלמה, במהלכה תושאלו הוא, אישתו ואחיו אדוארד דווידנקו שמתפקד גם כמאמנו. הרוסי זוכה לבסוף, אך ללא ספק נותר פגוע.
ב – 2009-2010 ניקולאי דווידנקו השתפר מאוד ונתן שנתיים מצוינות תוך שיפור הישגו כשזכה תשע שנים ברציפות לפחות בטורניר אחד, זכה בטורניר דוחא כהוא מנצח את רפאל נדאל ורוג'ר פדרר באותו טורניר, זכה בטורניר המאסטרס היוקרתי בלונדון (טורניר שבו משתתפים שמונה הטניסאים המדורגים ראשונים), העפיל לרבע גמר הרולאן גארוס ב – 2009, והגיע לרבע גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה כשהוא מפסיד רק לפדרר.
דווידנקו נותר תמיד יחסית אלמוני ברוסיה וקשה להאשים אותו כשלידך ישנם שראפובה שמושכת את רוב ההתעניינות העולמית והרוסית וסאפין (שפרש) שהיה בעל אופי בעייתי ומסקרן.
קשה להתבלט ולראייה רק לפני ארבע שנים השיג הסכם חסות עם חברת ביגוד. רק רק לאחר פרישתו של סאפין החל למשוך יותר התעניינות. במקום ההתעניינות דווידנקו מביא איתו טניס משובח מהקו האחורית הכולל לחץ על היריב, מהירות רגליים, מוסר עבודה גבוה, חבטת גב יד קטלנית וחבטות החזרה מצוינות אשר מאפשרות לו להיות טוב בכל סוגי המשטחים מלבד הדשא שבו עדיין לא הגיע לפריצת דרך משמעותית. בנוסף הוא מסוגל לחבוט סרבים גם בשתי הידיים.
אבל למרות ההישגים ומשחקו היפה לעין, לניקולאי דווידנקו חסר דבר אחד שבגללו הוא לא התפרסם אף יותר – הישגים. הוא מעולם לא זכה בגראנד סלאם, אם כי יאמר לזכותו שברוב הפעמים שהגיע לשלבים הגבוהים הפסיד לפדרר. בנוסף, כפי שדווידנקו מעיד על עצמו, פחות מעניין אותו פרסום וכסף (יותר מ – 14 מיליון דולר מפרסים) ואפילו תוצאות משחקיו, כשאמר בעבר שאין עליו ציפיות. אם הוא זוכה זה טוב, ואם לא זה גם בסדר. למרות היותו אדם שנראה די סגור, במסיבות העיתונאים הוא חייכן ופתוח ובעל חוש הומור, כשהגדיר פעם את עבודתו כגיוס כספים שאשתו תוכל לבזבז.
מאמצע 2010 ניקולאי דווידנקו סבל מפציעות רבות ומטרידות שאילצו אותו לפרוש מטורנירים כמו הרולאן גארוס הקודם שבו לא השתתף, ואינדיאן וולס. בעקבות פציעות אלו הוא התדרדר משמעותית בדירוג ונע בזמן האחרון סביב המקום ה – 30. אבל הרולאן גארוס מהווה עבורו הזדמנות מצוינת לעלות חזרה כלפי מעלה, לאחר שאינו צריך לשמור על נקודות מ – 2010 משום שכאמור לא השתתף, ולאחר הישגו מ – 2009 בטורניר זה (רבע גמר) בהחלט יש תקווה שעם הגרלה נוחה יוכל להגיע אל השלבים הגבוהים ולהוות סוס שחור. מה שבטוח הוא שפדרר ,דיוקוביץ', ונדאל יעדיפו להימנע מה"תענוג" המפוקפק שבפגישה עם הרוסי הכישרוני.
נכון. העונה האירופית טרם הסתיימה. מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה תהיינה אלופות אירופה, פורטו גברה על בראגה בגמר הגביע של הליגה האירופית, והאלופות בליגות המקומיות כבר נקבעו ברובן. אחרי כל הבישולים והשערים שנכבשו העונה ברחבי היבשת, מתחילים מחדש ולשם כך צריך מצרכים חדשים, להלן מלפפונים. אז הנה כמה מהשמות שיהוו מקור למרדף הקיץ, מנה ראשונה בתפריט.
אלכסיס סאנצ'ס
אולי השם החם ביותר ביבשת כרגע. הצ'יליאני הצנום סומן כבר שנים כפוטנציאל עצום עוד מימיו בקולו קולו וריבר פלייט. 3 עונות במדי אודינזה האיטלקית שהיא עצמה חממה לכישרונות מאמריקה הלטינית מסתיימות זה עתה לאחר עונת שיא בה המועדון הציג אולי את הכדורגל המרהיב ביותר ב – סרייה א'. למה מסתיימות? כי סאנצ'ס לא ישאר, אודינזה קטנה עליו. אינטר, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד, ליברפול, צ'לסי אחת מהם תחטוף את התכשיט שלא סתם מכונה "ניניו מרביליה" – ילד פלא.
מחירון: 30 מיליון יורו.
חאבייר פאסטורה "אל פלאקו" הארגנטינאי הנפלא של פאלרמו הוא אחד השמות החמים בשוק כרגע. פאסטורה זכה לתהילה כאשר הוביל את הורקאן לעונה מופלאה ב – 2009. מאז הוא הוביל את הקישור של פאלרמו במשך שתי עונות ואף תפס מקום כבוד במדי האלביסלסטה מארגנטינה. הקיץ הוא יעשה צעד נוסף בדרכו להיות אחד מהקשרים הטובים בעולם, כשערן זהבי סומן כמי שיחליף אותו. מילאן, יונייטד, ריאל וברצלונה כבר הביעו עניין.
מחירון:30 מיליון יורו.
עדן האזרד כן כן, עדן זה אולי שם ישראלי, אך הבלגי בן ה – 20 הוא הכוכב של אלופת הליגה הצרפתית, ליל. מגילאים קטנים סומן כאחד הכוכבים הבאים של הכדורגל העולמי וערך בכורה בנבחרת הבלגית הבוגרת כבר בגיל 17. האזרד הוליך את ליל לאליפות ודאבל היסטורי לאחר שזו כבר זכתה בגביע הצרפתי, הוא לא צפוי להישאר בצרפת ואף הצהיר שברצונו להתקדם. היעד כנראה אנגליה אצל ונגר בארסנל, אבל אל תופתעו אם ינחת באולד טראפורד או קאמפ נואו.
מחירון: 20-25 מיליון יורו.
האלק הברזילאי האימתני של פורטו נותן עונה פנטסטית יחד עם שותפו להתקפה, הקולומביאני רדאמל פאלקאו, וביצועיו יובילו אותו ככל הנראה למדיה של אלופת איטליה החדשה, מילאן.
האלק שהגיע לפורטו מהליגה היפנית הוא חלוץ פיזי, טכני ואולי בדיוק מה שיכול להשלים יחד עם זלאטן חוד קטלני.
מחירון: 25 מיליון יורו.
ג'וספה רוסי האיטלקי בן ה – 24, אולי שם מוכר לחובבי הכדורגל האירופי, אך לאחר שמיתג עצמו בתור אחד החלוצים הטובים בשוק הגיע זמנו גם לחזור למועדון גדול ולקדמת הבמה. נכון שויאריאל הוא לא מועדון קטן, אבל רוסי שכבר תפס מקום קבע בהרכב הנבחרת האיטלקית חייב להמשיך ולהתקדם בקריירה האישית שלו. להזכירכם הוא תוצר מחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד, שאולי מצטערת על הויתור המהיר עליו, או שמא הוא יחזור דרך הדלת האחורית. בינתיים מי ש"חמות" עליו הן ברצלונה ויובנטוס.
מחירון: 30 מיליון יורו.
דידייה קונאן-יה אולי השם הפחות מוכר עד כה מבין הרשימה. החלוץ מחוף השנהב נתן עונה אדירה במדיה של האנובר והוביל אותה למקום הרביעי בטבלה, מרחק נגיעה ממוקדמות ליגת האלופות. לאחר שאת יסודותיו הראשוניים באירופה הוא עשה במדי רוזנבורג הנורבגית, הרשית שערים רבים בבונדסליגה ומקומו הוא כנראה במועדון גדול מהאנובר. באיירן מינכן הביעה עניין, והוא בהחלט יכול להוות תחליף למירוסלב קלוזה הדועך, והאמת גם לכל מועדון גדול אחר שמחפש חלוץ לא יקר במיוחד.
מחירון: 10 מיליון יורו.
אשלי יאנג האנגלי בן ה – 25, תוצר מחלקת הנוער של ווטפורד עומד בפני קיץ בו הוא חייב להתקדם. הכישרון העצום שלומקנה לו מקום קבע בנבחרת האנגלית, אבל המשך התבזבזות במדיה של אסטון וילה לא יובילו אותו להישגים. צ'לסי, יונייטד, סיטי וליברפול באחת מהן הוא ישחק בעונה הבאה.
מחירון: 25-30 מיליון יורו.
יאן ורטונגן לאחר ההצלחה של ארסנל עם תומאס ורמאלן הבלגי, עושה רושם כי הבלם השני של הנבחרת הזו צפוי גם הוא להתקדם. ורמאלן הגיע לארסנל מאייאקס תמורת סכום של עשרה מיליון יורו, וכך גם ורטונגן צפוי לעשות את אותה הדרך מאייאקס, כנראה לארסנל, אך אולי תהיה זו ליברפול שתשים ידיה על הבלם המצוין.
מחירון: 10-12 מיליון יורו.
מארקו מארין ליברפול מקושרת להרבה מאוד שחקנים הקיץ, אך מי שעתיד באמת לנחות באנפילד הוא מארין הגרמני בן ה – 22. לאחר עונה מאכזבת במדיה של ורדר ברמן, הכישרון שלו חייב לפרוץ במקום בעל שאיפות לתארים. גם טוטנהאם מעוניינת, ומארין ינטוש את הספינה הדועכת של תומאס שאף תמורת כמה מיליוני דולרים.
מחירון: 8-10 מיליון יורו.
זוהי רק המנה הראשונה והשמועות עוד ירוצו. נורי שאהין וחמיט אלטינטופ כבר סגרו בריאל מדריד, מרטן שטקלנבורג יהיה המחליף של ואן דר סאר ביונייטד, נוייר יצטרף לבאיירן מינכן, אבל לגבי השמות הנ"ל השוק עוד יגעש, ויצטרפו אליהם רבים אחרים. לטור רבות השנים
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
זהו. נגמר. כל הליגות באירופה הכריזו על האלופה (חוץ מצרפת, אבל כנראה שליל תזכה בסופו של דבר).
אחרי מבט אחד על האליפויות ביבשת, היה משהו משותף לכל הזכיות בליגות הבכירות. כולן הגיעו לאליפות אחרי שנים לא מעטות של כלום, ולמרות שמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות רק לפני שנתיים, ההישג שלה כן נכנס להגדרה הזאת, שכן היא עקפה את ליברפול במספר האליפויות ובעצם שברה שיא שעמד על יותר מ – 20 שנה.
אז מה הסיבה שפתאום קבוצות מהיבשת זכו להניף את צלחת האליפות אחרי שנים של כלום ושום דבר? וזה עוד במקרה הטוב…
גרמניה
בבונדסליגה העונה בורוסיה דורטמונד זכתה באליפות אחרי עשור חסר תארים. למה? אנחנו צריכים לחזור מספר שנים אחורה כדי להבין איך היום היא האלופה. בשנת 2003 נפגעה דורטמונד כלכלית ונכנסה לקשיים, כתוצאה מכך היא מכרה את האצטדיון שלה (למרות שהיא עדיין משחקת בו) ומכרה המון שחקני מפתח כמו תומאס רוזיצקי, ויאן קולר. למרות שנקלעה לקשיים כלכליים היא החליטה להשקיע במחלקת הנוער שלה וחוץ מלשדרג אותו בכמה מיליונים, היא גם הגדילה את רשת הסקאוטינג שלה. אחרי שנים של בניה, העונה בורוסיה דורטמונד היא אלופת גרמניה, עם אחד הסגלים הצעירים ביותר ביבשת, וכמובן תוסיפו לזה את סגנון המשחק שלה שדומה מאוד לסגנון של ארסנל וברצלונה, ותקבלו את אחת הקבוצות המרשימות והחזקות ביותר באירופה היום, וכבר בשבועות האחרונים התבשרנו על קצירת הפירות של מחלקת הנוער של דורטמונד עם הידיעה שריאל מדריד החתימה את נורי שאהין תמורת 10 מיליון יורו.
צרפת
56 שנה ריקות מזכייה בגביע הצרפתי הגיעו לקיצם. תנו לי לחזור על המשפט, אחרי 56 שנה ליל זכתה בגביע הצרפתי.
עכשיו כשנותרו עוד 2 משחקים לסיום העונה (לליל 3 משחקי) ועם פער של 3 נקודות ליל בדרך הנכונה והבטוחה לזכות באליפות ראשונה מזה 57 שנה.
ההצלחה של ליל נובעת בעיקר מהיחלשות של שאר הקבוצות הבכירות בליגה הצרפתית. ליון, אחרי שנים של שליטה בליגה הצרפתית הפסידה לפני שנתיים את האליפות שלה לבורדו ובשנה האחרונה למארסיי. ושימו לב לזה, בורדו שלפני שנתיים זכתה באליפות, מדורגת היום במקום ה -11, מקום שלא מוביל אותה לשום מקום וכל מה שנותר לה זה לבנות את עצמה לעונה הבאה מוקדם מהצפוי.
אבל למרות שזה לא תירוץ, הסיבה אולי העיקרית למעט היחלשותם של היריבות הגדולות בשנים האחרונות זה הסגל של ליל שמחובר כל כך טוב, והיעדר משחקים במפעלים שונים, כמו ליגת האלופות, הליגה האירופית, דבר שמשאיר את ליל לדהור כל הדרך אל התואר. אין בעיות של עומס, אין בעיות של פציעות, וזה נותן לליל שקט בגזרה הזאת.
ספרד
לברצלונה השנה אין שום דבר חדש. הכל נשאר אותו דבר והכל נראה כמו שידור חוזר של העונה שעברה. שוב מסי וברצלונה שוברים שיאים, שוב הם מגיעים לגמרים של המפעלים, ותמיד מראים תצוגות בלתי נשכחות של כדורגל.
אבל למרות שספרד יוצאת דופן משאר הליגות בעולם, גם העונה נלקח שם תואר שהגיע אחרי שנים ארוכות של היעדרות מהגמר ובטח מהזכייה בו. כמובן שאני מדבר על ריאל מדריד שהגיעה לגמר הגביע הספרדי אחרי 18 שנה, וכמובן זכתה בו. מעבר לזה הכל במקום ושום דבר לא השתנה.
אנגליה
נכון. מנצ'סטר יונייטד זכתה רק לפני שנתיים באליפות, אבל איזו אליפות. אחרי ש – 20 שנה הייתה ליברפול בטופ מבחינת כמות הזכיות, מנצ'סטר יונייטד עשתה את זה. ולא רק את הזכייה באליפות, אלא גם את הזכות לעקוף את ליברפול בטבלה הנחשקת מכל.
אכלס פרגוסון האיש שהפך את מנצ'סטר יונייטד לקבוצה הפופולארית באנגליה והפופולארית ביותר בעולם אחרי ריאל מדריד זכה איתה באליפות מס' 12 בעשרים השנים האחרונות שהוא נמצא איתה. מנצ'סטר השנה לא הראתה סגל מיוחד או נוצץ עם שמות מפוצצים כמו שנים עברו אבל היא הראתה סגל יציב ומחובר ששיחק בצורה יעילה, נכונה, ולא נפל מול הקבוצות הגדולות.
מנצ'סטר בקיץ האחרון לא עשתה שום רכש מאסיבי ולא הוציאה מיליונים על שחקנים, גם בגלל משפחת גלייזר שגרמה לה להיכנס לחובות עצומים, וגם בגלל שהשחקן היחיד שהיא הייתה צריכה זה חאבייר הרננדז. כל השאר היה מושלם מבחינתה, וזאת הוכחה לכך שלא רק שהיא זכתה באליפות מס' 19 של המועדון, אלא גם הגיעה לגמר ליגת האלופות השני שלה מזה שנתיים.
מנצ'סטר יונייטד הוכיחה שלא חייב להביא ילדים בני 18 כדי להצליח בכל המפעלים. היא גרמה לראיין גיגס להיות אחד השחקנים הטובים שלה העונה, ואחד הטובים באירופה. עם שוער בן 40, גיגסי בן ה – 37 ועם סקולס בן ה – 36, מי אמר שיש לגיל השפעה על היכולת.
פרגסון הוכיח שיש לו את זה, ולא רק עם כוכבים. גם שחקנים שעוד מעט חוגגים את הולדת הנכד שלהם. הוא ידע לשנות להם עמדות ולהוציא מהם את המיטב כמו שרק הוא יודע לעשות.
מצידה השני של העיר עומדת סיטי. מנצ'סטר סיטי. או יותר נכון,מנצ'סטר – כסף כמו מים, ועם תקציב כמו כוכבי השמיים – סיטי. סיטי לקחה גביע אחרי 35 שנה ריקות מתארים וגרמה לכל העיתונים באנגליה להתעלם באופן ביזארי מהזכייה ההיסטורית של מנצ'סטר יונייטד. כל כותרות העיתונים התייחסו לזכייה של סיטי כאילו היא זכתה עכשיו בליגת האלופות, אבל את המהפך שעשתה סיטי בזכות הכסף הגדול שלה לא נעלמה מעיני כותרות העיתונים, ותוסיפו לזה את המקום הרביעי שהבטיח לה להיות במוקדמות ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה ותבינו את עצם משמעות ההיסטריה וההיסטוריה סביב סיטי.
אולי כבר בעונה הקרובה אנחנו נצפה בעוד היסטוריה קטנה. שסיטי תזכה בליגת האלופות, והעיר מנצ'סטר תהפוך לעיר השנייה בעולם שבה יש שתי קבוצות מאותה עיר שזכו בליגת האלופות (היום זאת העיר מילאנו).
איטליה
משנת 2004 מילאן לא זכתה באליפות. היא הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, וזכתה באחד מהם. אבל את האליפות היא שכחה בצד. חוץ מהשנים הרעות שעברו על מילאן עם הורדת נקודות בפרשת הקאלצ'ופולי, ואי זכייה באליפות הסרייה A, למילאן הייתה בעיה גם עם רכש שחקנים.
מילאן לא ממש מפזרת כסף לקניות ולא בגלל שהיא לא רוצה. פשוט אין לה. כאלופה היוצאת, אינטר מחתימה שמות גדולים, מילאן מחתימה שחקנים שלא מוצאים את עצמם, או שלא מוצאים את הקריירה שלהם.
אבל למילאן יש העונה מזל, והרבה מזל. אחרי שהיא רכשה את רוביניו, זלאטן, וקווין פרינס בואטנג, היא החליטה להצהיר על הכוונות שלה כבר מהתחלה. אז נכון שלא כולם הם השחקנים הכי טובים והכי זוהרים בשוק אבל זה לא שיובנטוס התחזקה באופן משמעותי, או שרומא מציגה את סגל חזק. חוץ מאינטר, לא הייתה למילאן שום יריבה אמיתית, למרות שגם נאפולי ולאציו היו ממוקמות במקום השני בחלקים שונים של העונה. כאשר מילאן הגיעה מולם, הם פשוט נפלו מהרגליים והפסידו.
השחקנים של מילאן הראו חיבור יוצא דופן, ובינואר מילאן התחזקה עם שחקנים לא רעים בכלל. גם קסאנו,וגם ואן בומל הגיעו למילאן כדי לחזק את הסגל שלה. אז נכון שהם לא יכלו לשחק בליגת האלופות דבר שהתברר כנכון וטוב למילאן. ככל שמילאן נפלה במסגרות השונות היא יכלה להתרכז במטרה הנחשקת מכל. אליפות הסרייה א'.
אז גם אינטר, שהראתה יכולת עלובה מפתיחת העונה ויש שיגידו בגלל המונדיאל ואולי בגלל רפא בניטז שלא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של מוריניו, למילאן היו את כל היתרונות להצליח העונה ולעשות את זה.
למרות שחלק מהשחקנים שלה יכולים להיות בגילאי דינוזאורים מסוימים, כנראה שברלוסקוני ביקש מכל אחד מהם לתת את העונה האחרונה שלו במדי הקבוצה ועם יכולת טובה. והם, כנראה שהם הקשיבו. אחרת איך תסבירו את סיידרוף שפרח, את נסטה שהפגין יכולת לא רעה, וכמובן גאטוסו ופירלו.
אז כן, מילאן לא הראתה כדורגל סוחף, מרהיב, ובטח שלא עוצר נשימה. היא הסתפקה ביעילות ויציבות לאורך כל העונה, וזה מה שנתן לה את אליפות מספר 18, והשתוותה לאינטר.
לסיכום: אז אם ניתן ללמוד מכל מה שהיה לנו העונה ברחבי אירופה, זה זכיות של תארים ששברו שיאים ו/או הגיעו אחרי המון שנים.
נקווה רק שנמשיך לראות את זה בעונות הבאות וגם במפעלים האירופיים.
אלישע לוי בעונת אימון גדולה, סחף את מכבי חיפה לאליפות מפתיעה, חשובה ובעיקר משמחת מאוד עבור אוהדי מכבי חיפה.
גילוי נאות לפני תחילת הטור, אני אוהד את מכבי חיפה.
ברכות לחיפאים על האליפות, ובראש ובראשונה למאמן העונה אלישע לוי. אין בי רצון לחזור ולדוש הרבה בתנאי הפתיחה של אלישע לוי העונה (טראומת הקיזוז, עזיבת שחקני המפתח, איבוד האמון מצד הקהל וכו'). במקום להתעסק בעבר, ברצוני להתייחס לדרכי הטיפול של אלישע בכל נושא ונושא ובעיקר להחלטותיו המשמעותיות עד לאליפות המיוחלת היום.
בקיץ, אלישע לוי עמד במצב מוזר. מצד אחד לא היו ממנו ציפיות העונה לאליפות לאחר נסיקתה של הפועל תל אביב, ומהצד השני הוא הבין כי איבוד אליפות נוסף יהיה ככל הנראה יותר מבלתי נסבל עבור האוהדים וההנהלה והוא ימצא עצמו מפוטר. מה שאלישע כנראה לא חזה הוא עזיבת ארבעה שחקנים משמעותיים (כיאל, טשיירה, קינן, וארבייטמן), ומהצד השני אי קבלת השחקנים שרצה (ברק יצחקי וטוטו תמוז) אלא רכש דל יחסית (קאנוטו, עידן ורד הפצוע, אריק בנאדו שלומי אזולאי ותומר חמד החוזר מהשאלה). תוסיפו לזה את ההדחה המוקדמת והלא צפויה מול דינמו מינסק ותקבלו תנאי פתיחה גרועים. אבל במקום להישבר אלישע לוי האמין והצליח לגרום לקבוצה למרות יכולת לא מזהירה להיות יעילה ולצבור כמה שיותר נקודות תוך כדי שהוא חוזר ומדגיש שכל משחק חשוב, אבל מהצד השני הכל יוכרע אחרי הקיזוז. הצלחתה של הפועל תל אביב בליגת האלופות הובילה עוד פעם למצב מוזר, מצד אחד, על מכבי חיפה היה פחות לחץ לקחת את האליפות ומהצד השני יותר לחץ כדי להראות שהיא עדיין המועדון החזק בישראל ,להתנער מתדמית הלוזרים ובעיקר להוכיח שהנהלה שפויה ויציבה יותר חזקה מהנהלה של שני ליצנים. (ברכות לאלי טביב על רכישת הפועל תל אביב היום ,אני מקווה בשביל האוהדים שלהם שהוא לא יהפוך אותה להפועל כפר סבא 2).
בינגו ראשון
בנוסף לכל הקשיים, הרבה מאוד שחקנים נפצעו לאורך העונה (גאדיר, גולסה, ורד, דבאלשווילי, מסיללה ועוד) אבל אלישע לוי בהימור מושכל החליט לאפשר לשחקנים להחלים לגמרי מפציעותיהם ושלח שחקנים לניתוח במקום לדחותו לקיץ ונתן הזדמנות לשחקן כמו טוואטחה בידיעה שעליו יהיה לשחק לאורך מרבית העונה. בסופו של דבר אפשר להגיד שההחלטה הזו התבררה כנכונה וניתן היה לראות אותה ביכולת המשופרת של שחקני חיפה לעומת הפועל תל אביב ורעננות השחקנים.
בינגו שני
הרכש בינואר ואריק בנאדו. בסופו של דבר אלישע לוי בהחלטות של מאמן גדול לא התבייש להודות בטעויותיו, שיחרר את קאנוטו החלש, סיפסל את מימון, ולא התבייש לשנות מערך למערך של שני חלוצים והכנסת תומר חמד להרכב במקומו של גאדיר. הרכש בראשותו של פילאבסקי שהתגלה כאחד הבלמים הטובים שנחתו בארץ בצירוף יאיא סיידו שפורע את השטרות במשחקים האחרונים בצירוף נתינת הקרדיט לבנאדו במרכז ההגנה הוכיחו את עצמם וחיזקו את חיפה בצורה משמעותית. לדעתי בעניין השחקנים אלישע לוי טעה בשתי נקודות כשלא נתן קרדיט לאמיר אדרי שהיה מצוין במשחקים ששיחק במקומו של ניר דוידוביץ' שהיה חלש לאורך מרבית העונה, ואני פחות מתייחס לשטות נגד נתניה אלא יותר לחוסר יכולתו להציל בעיטות מסוכנות למסגרת ויציאה בקרנות, והורדת ג'ון קולמה לספסל שלדעתי הוא העוגן של הגנת חיפה ולא הבנתי למה הוא לא משחק לצד סיידו. אבל בסופו של דבר מחמאות לאלישע שהלך עם ההחלטות שלו עד הסוף והוביל את הקבוצה מהכרמל לאליפות.
בינגו שלישי
אלתורים. זה מתייחס קצת לבינגו הראשון אבל אין ספק שהוא גדול יותר ממנו. אלישע לוי הפך את שרשרת הפציעות מחסרון ליתרון. הוא ידע שבסופו של דבר האליפות תוכרע במשחקים האחרונים ולכן לא התבייש לשנות מערכים, לנסות שחקנים שונים בעמדות שונות ולשנות טקטיקות תוך כדי משחק. בסופו של דבר זה השתלם לו כשהפך למאמן יצירתי יותר היודע להשתמש היטב בכלים שיש לו ומסוגל לאלתר תוך כדי המשחק, ולדעתי זה גם הוביל לשיפור עצום באיכות החילופים שלו שפעם היו צפויים ולא כל כך טובים לעומת החילופים במחזורים האחרונים שהיו מצוינים ובתזמון נכון.
בינגו רביעי
ההתמודדות עם הקיזוז. למרות הלחץ הרב ששרר בחיפה לקראת הקיזוז שבא לידי ביטוי באיבוד 5 נקודות מול נתניה תוך שבוע, לוי ידע לייצב את הספינה השוקעת בזמן, למרות הקושי המנטאלי העצום אחרי ההפסד המיותר לנתניה, ניצחון הפועל בדקה ה – 90 באותו המחזור ומעל הכל, שלושה הפסדים רצופים לאדומים כולל 1 – 4 באחרון. החיפאים נראו חדים מאוד במשחק נגד הפועל תל אביב שהסתיים בניצחון חשוב ומאז משחקת כדורגל מצוין שהתבטא שני ניצחונות יפים מאוד על מכבי תל אביב בליגה, ועל אותה נתניה הפעם בגביע, וכמובן אתמול מול קריית שמונה.
לסיום, ברכות למכבי חיפה ובעיקר לאלישע לוי על התואר הזה ששייך בעיקר לו. הוא הוכיח שהוא ראוי לחוזה לעוד שנה, ונותר לי לאחל לו רק הצלחה בעונה הבאה, שעל הנייר אמורה להיות קלה יותר לאור (כנראה) התפרקותה של הפועל תל אביב מנכסיה ועונת מעבר בצד הצהוב של תל אביב.
