זהו. נגמר. כל הליגות באירופה הכריזו על האלופה (חוץ מצרפת, אבל כנראה שליל תזכה בסופו של דבר).

אחרי מבט אחד על האליפויות ביבשת, היה משהו משותף לכל הזכיות בליגות הבכירות. כולן הגיעו לאליפות אחרי שנים לא מעטות של כלום, ולמרות שמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות רק לפני שנתיים, ההישג שלה כן נכנס להגדרה הזאת, שכן היא עקפה את ליברפול במספר האליפויות ובעצם שברה שיא שעמד על יותר מ – 20 שנה.

אז מה הסיבה שפתאום קבוצות מהיבשת זכו להניף את צלחת האליפות אחרי שנים של כלום ושום דבר? וזה עוד במקרה הטוב…

גרמניה

בבונדסליגה העונה בורוסיה דורטמונד זכתה באליפות אחרי עשור חסר תארים. למה? אנחנו צריכים לחזור מספר שנים אחורה כדי להבין איך היום היא האלופה. בשנת 2003 נפגעה דורטמונד כלכלית ונכנסה לקשיים, כתוצאה מכך היא מכרה את האצטדיון שלה (למרות שהיא עדיין משחקת בו) ומכרה המון שחקני מפתח כמו תומאס רוזיצקי, ויאן קולר. למרות שנקלעה לקשיים כלכליים היא החליטה להשקיע במחלקת הנוער שלה וחוץ מלשדרג אותו בכמה מיליונים, היא גם הגדילה את רשת הסקאוטינג שלה. אחרי שנים של בניה, העונה בורוסיה דורטמונד היא אלופת גרמניה, עם אחד הסגלים הצעירים ביותר ביבשת, וכמובן תוסיפו לזה את סגנון המשחק שלה שדומה מאוד לסגנון של ארסנל וברצלונה, ותקבלו את אחת הקבוצות המרשימות והחזקות ביותר באירופה היום, וכבר בשבועות האחרונים התבשרנו על קצירת הפירות של מחלקת הנוער של דורטמונד עם הידיעה שריאל מדריד החתימה את נורי שאהין תמורת 10 מיליון יורו.

צרפת

56 שנה ריקות מזכייה בגביע הצרפתי הגיעו לקיצם. תנו לי לחזור על המשפט, אחרי 56 שנה ליל זכתה בגביע הצרפתי.

עכשיו כשנותרו עוד 2 משחקים לסיום העונה (לליל 3 משחקי) ועם פער של 3 נקודות ליל בדרך הנכונה והבטוחה לזכות באליפות ראשונה מזה 57 שנה.

ההצלחה של ליל נובעת בעיקר מהיחלשות של שאר הקבוצות הבכירות בליגה הצרפתית. ליון, אחרי שנים של שליטה בליגה הצרפתית הפסידה לפני שנתיים את האליפות שלה לבורדו ובשנה האחרונה למארסיי. ושימו לב לזה, בורדו שלפני שנתיים זכתה באליפות, מדורגת היום במקום ה -11, מקום שלא מוביל אותה לשום מקום וכל מה שנותר לה זה לבנות את עצמה לעונה הבאה מוקדם מהצפוי.

אבל למרות שזה לא תירוץ, הסיבה אולי העיקרית למעט היחלשותם של היריבות הגדולות בשנים האחרונות זה הסגל של ליל שמחובר כל כך טוב, והיעדר משחקים במפעלים שונים, כמו ליגת האלופות, הליגה האירופית, דבר שמשאיר את ליל לדהור כל הדרך אל התואר. אין בעיות של עומס, אין בעיות של פציעות, וזה נותן לליל שקט בגזרה הזאת.

ספרד

לברצלונה השנה אין שום דבר חדש. הכל נשאר אותו דבר והכל נראה כמו שידור חוזר של העונה שעברה. שוב מסי וברצלונה שוברים שיאים, שוב הם מגיעים לגמרים של המפעלים, ותמיד מראים תצוגות בלתי נשכחות של כדורגל.

אבל למרות שספרד יוצאת דופן משאר הליגות בעולם, גם העונה נלקח שם תואר שהגיע אחרי שנים ארוכות של היעדרות מהגמר ובטח מהזכייה בו. כמובן שאני מדבר על ריאל מדריד שהגיעה לגמר הגביע הספרדי אחרי 18 שנה, וכמובן זכתה בו. מעבר לזה הכל במקום ושום דבר לא השתנה.

אנגליה

נכון. מנצ'סטר יונייטד זכתה רק לפני שנתיים באליפות, אבל איזו אליפות. אחרי ש – 20 שנה הייתה ליברפול בטופ מבחינת כמות הזכיות, מנצ'סטר יונייטד עשתה את זה. ולא רק את הזכייה באליפות, אלא גם את הזכות לעקוף את ליברפול בטבלה הנחשקת מכל.

אכלס פרגוסון האיש שהפך את מנצ'סטר יונייטד לקבוצה הפופולארית באנגליה והפופולארית ביותר בעולם אחרי ריאל מדריד זכה איתה באליפות מס' 12 בעשרים השנים האחרונות שהוא נמצא איתה. מנצ'סטר השנה לא הראתה סגל מיוחד או נוצץ עם שמות מפוצצים כמו שנים עברו אבל היא הראתה סגל יציב ומחובר ששיחק בצורה יעילה, נכונה, ולא נפל מול הקבוצות הגדולות.
מנצ'סטר בקיץ האחרון לא עשתה שום רכש מאסיבי ולא הוציאה מיליונים על שחקנים, גם בגלל משפחת גלייזר שגרמה לה להיכנס לחובות עצומים, וגם בגלל שהשחקן היחיד שהיא הייתה צריכה זה חאבייר הרננדז. כל השאר היה מושלם מבחינתה, וזאת הוכחה לכך שלא רק שהיא זכתה באליפות מס' 19 של המועדון, אלא גם הגיעה לגמר ליגת האלופות השני שלה מזה שנתיים.

מנצ'סטר יונייטד הוכיחה שלא חייב להביא ילדים בני 18 כדי להצליח בכל המפעלים. היא גרמה לראיין גיגס להיות אחד השחקנים הטובים שלה העונה, ואחד הטובים באירופה. עם שוער בן 40, גיגסי בן ה – 37 ועם סקולס בן ה – 36, מי אמר שיש לגיל השפעה על היכולת.
פרגסון הוכיח שיש לו את זה, ולא רק עם כוכבים. גם שחקנים שעוד מעט חוגגים את הולדת הנכד שלהם. הוא ידע לשנות להם עמדות ולהוציא מהם את המיטב כמו שרק הוא יודע לעשות.

מצידה השני של העיר עומדת סיטי. מנצ'סטר סיטי. או יותר נכון,מנצ'סטר – כסף כמו מים, ועם תקציב כמו כוכבי השמיים – סיטי. סיטי לקחה גביע אחרי 35 שנה ריקות מתארים וגרמה לכל העיתונים באנגליה להתעלם באופן ביזארי מהזכייה ההיסטורית של מנצ'סטר יונייטד. כל כותרות העיתונים התייחסו לזכייה של סיטי כאילו היא זכתה עכשיו בליגת האלופות, אבל את המהפך שעשתה סיטי בזכות הכסף הגדול שלה לא נעלמה מעיני כותרות העיתונים, ותוסיפו לזה את המקום הרביעי שהבטיח לה להיות במוקדמות ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה ותבינו את עצם משמעות ההיסטריה וההיסטוריה סביב סיטי.

אולי כבר בעונה הקרובה אנחנו נצפה בעוד היסטוריה קטנה. שסיטי תזכה בליגת האלופות, והעיר מנצ'סטר תהפוך לעיר השנייה בעולם שבה יש שתי קבוצות מאותה עיר שזכו בליגת האלופות (היום זאת העיר מילאנו).

איטליה

משנת 2004 מילאן לא זכתה באליפות. היא הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, וזכתה באחד מהם. אבל את האליפות היא שכחה בצד. חוץ מהשנים הרעות שעברו על מילאן עם הורדת נקודות בפרשת הקאלצ'ופולי, ואי זכייה באליפות הסרייה A, למילאן הייתה בעיה גם עם רכש שחקנים.
מילאן לא ממש מפזרת כסף לקניות ולא בגלל שהיא לא רוצה. פשוט אין לה. כאלופה היוצאת, אינטר מחתימה שמות גדולים, מילאן מחתימה שחקנים שלא מוצאים את עצמם, או שלא מוצאים את הקריירה שלהם.

אבל למילאן יש העונה מזל, והרבה מזל. אחרי שהיא רכשה את רוביניו, זלאטן, וקווין פרינס בואטנג, היא החליטה להצהיר על הכוונות שלה כבר מהתחלה. אז נכון שלא כולם הם השחקנים הכי טובים והכי זוהרים בשוק אבל זה לא שיובנטוס התחזקה באופן משמעותי, או שרומא מציגה את סגל חזק. חוץ מאינטר, לא הייתה למילאן שום יריבה אמיתית, למרות שגם נאפולי ולאציו היו ממוקמות במקום השני בחלקים שונים של העונה. כאשר מילאן הגיעה מולם, הם פשוט נפלו מהרגליים והפסידו.
השחקנים של מילאן הראו חיבור יוצא דופן, ובינואר מילאן התחזקה עם שחקנים לא רעים בכלל. גם קסאנו,וגם ואן בומל הגיעו למילאן כדי לחזק את הסגל שלה. אז נכון שהם לא יכלו לשחק בליגת האלופות דבר שהתברר כנכון וטוב למילאן. ככל שמילאן נפלה במסגרות השונות היא יכלה להתרכז במטרה הנחשקת מכל. אליפות הסרייה א'.

אז גם אינטר, שהראתה יכולת עלובה מפתיחת העונה ויש שיגידו בגלל המונדיאל ואולי בגלל רפא בניטז שלא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של מוריניו, למילאן היו את כל היתרונות להצליח העונה ולעשות את זה.

למרות שחלק מהשחקנים שלה יכולים להיות בגילאי דינוזאורים מסוימים, כנראה שברלוסקוני ביקש מכל אחד מהם לתת את העונה האחרונה שלו במדי הקבוצה ועם יכולת טובה. והם, כנראה שהם הקשיבו. אחרת איך תסבירו את סיידרוף שפרח, את נסטה שהפגין יכולת לא רעה, וכמובן גאטוסו ופירלו.

אז כן, מילאן לא הראתה כדורגל סוחף, מרהיב, ובטח שלא עוצר נשימה. היא הסתפקה ביעילות ויציבות לאורך כל העונה, וזה מה שנתן לה את אליפות מספר 18, והשתוותה לאינטר.

לסיכום: אז אם ניתן ללמוד מכל מה שהיה לנו העונה ברחבי אירופה, זה זכיות של תארים ששברו שיאים ו/או הגיעו אחרי המון שנים.

נקווה רק שנמשיך לראות את זה בעונות הבאות וגם במפעלים האירופיים.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אלישע לוי בעונת אימון גדולה, סחף את מכבי חיפה לאליפות מפתיעה, חשובה ובעיקר משמחת מאוד עבור אוהדי מכבי חיפה.

גילוי נאות לפני תחילת הטור, אני אוהד את מכבי חיפה.

ברכות לחיפאים על האליפות, ובראש ובראשונה למאמן העונה אלישע לוי. אין בי רצון לחזור ולדוש הרבה בתנאי הפתיחה של אלישע לוי העונה (טראומת הקיזוז, עזיבת שחקני המפתח, איבוד האמון מצד הקהל וכו'). במקום להתעסק בעבר, ברצוני להתייחס לדרכי הטיפול של אלישע בכל נושא ונושא ובעיקר להחלטותיו המשמעותיות עד לאליפות המיוחלת היום.

בקיץ, אלישע לוי עמד במצב מוזר. מצד אחד לא היו ממנו ציפיות העונה לאליפות לאחר נסיקתה של הפועל תל אביב, ומהצד השני הוא הבין כי איבוד אליפות נוסף יהיה ככל הנראה יותר מבלתי נסבל עבור האוהדים וההנהלה והוא ימצא עצמו מפוטר. מה שאלישע כנראה לא חזה הוא עזיבת ארבעה שחקנים משמעותיים (כיאל, טשיירה, קינן, וארבייטמן), ומהצד השני אי קבלת השחקנים שרצה (ברק יצחקי וטוטו תמוז) אלא רכש דל יחסית (קאנוטו, עידן ורד הפצוע, אריק בנאדו שלומי אזולאי ותומר חמד החוזר מהשאלה). תוסיפו לזה את ההדחה המוקדמת והלא צפויה מול דינמו מינסק ותקבלו תנאי פתיחה גרועים. אבל במקום להישבר אלישע לוי האמין והצליח לגרום לקבוצה למרות יכולת לא מזהירה להיות יעילה ולצבור כמה שיותר נקודות תוך כדי שהוא חוזר ומדגיש שכל משחק חשוב, אבל מהצד השני הכל יוכרע אחרי הקיזוז. הצלחתה של הפועל תל אביב בליגת האלופות הובילה עוד פעם למצב מוזר, מצד אחד, על מכבי חיפה היה פחות לחץ לקחת את האליפות ומהצד השני יותר לחץ כדי להראות שהיא עדיין המועדון החזק בישראל ,להתנער מתדמית הלוזרים ובעיקר להוכיח שהנהלה שפויה ויציבה יותר חזקה מהנהלה של שני ליצנים. (ברכות לאלי טביב על רכישת הפועל תל אביב היום ,אני מקווה בשביל האוהדים שלהם שהוא לא יהפוך אותה להפועל כפר סבא 2).

בינגו ראשון

בנוסף לכל הקשיים, הרבה מאוד שחקנים נפצעו לאורך העונה (גאדיר, גולסה, ורד, דבאלשווילי, מסיללה ועוד) אבל אלישע לוי בהימור מושכל החליט לאפשר לשחקנים להחלים לגמרי מפציעותיהם ושלח שחקנים לניתוח במקום לדחותו לקיץ ונתן הזדמנות לשחקן כמו טוואטחה בידיעה שעליו יהיה לשחק לאורך מרבית העונה. בסופו של דבר אפשר להגיד שההחלטה הזו התבררה כנכונה וניתן היה לראות אותה ביכולת המשופרת של שחקני חיפה לעומת הפועל תל אביב ורעננות השחקנים.

בינגו שני

הרכש בינואר ואריק בנאדו. בסופו של דבר אלישע לוי בהחלטות של מאמן גדול לא התבייש להודות בטעויותיו, שיחרר את קאנוטו החלש, סיפסל את מימון, ולא התבייש לשנות מערך למערך של שני חלוצים והכנסת תומר חמד להרכב במקומו של גאדיר. הרכש בראשותו של פילאבסקי שהתגלה כאחד הבלמים הטובים שנחתו בארץ בצירוף יאיא סיידו שפורע את השטרות במשחקים האחרונים בצירוף נתינת הקרדיט לבנאדו במרכז ההגנה הוכיחו את עצמם וחיזקו את חיפה בצורה משמעותית. לדעתי בעניין השחקנים אלישע לוי טעה בשתי נקודות כשלא נתן קרדיט לאמיר אדרי שהיה מצוין במשחקים ששיחק במקומו של ניר דוידוביץ' שהיה חלש לאורך מרבית העונה, ואני פחות מתייחס לשטות נגד נתניה אלא יותר לחוסר יכולתו להציל בעיטות מסוכנות למסגרת ויציאה בקרנות, והורדת ג'ון קולמה לספסל שלדעתי הוא העוגן של הגנת חיפה ולא הבנתי למה הוא לא משחק לצד סיידו. אבל בסופו של דבר מחמאות לאלישע שהלך עם ההחלטות שלו עד הסוף והוביל את הקבוצה מהכרמל לאליפות.

בינגו שלישי

אלתורים. זה מתייחס קצת לבינגו הראשון אבל אין ספק שהוא גדול יותר ממנו. אלישע לוי הפך את שרשרת הפציעות מחסרון ליתרון. הוא ידע שבסופו של דבר האליפות תוכרע במשחקים האחרונים ולכן לא התבייש לשנות מערכים, לנסות שחקנים שונים בעמדות שונות ולשנות טקטיקות תוך כדי משחק. בסופו של דבר זה השתלם לו כשהפך למאמן יצירתי יותר היודע להשתמש היטב בכלים שיש לו ומסוגל לאלתר תוך כדי המשחק, ולדעתי זה גם הוביל לשיפור עצום באיכות החילופים שלו שפעם היו צפויים ולא כל כך טובים לעומת החילופים במחזורים האחרונים שהיו מצוינים ובתזמון נכון.

בינגו רביעי

ההתמודדות עם הקיזוז. למרות הלחץ הרב ששרר בחיפה לקראת הקיזוז שבא לידי ביטוי באיבוד 5 נקודות מול נתניה תוך שבוע, לוי ידע לייצב את הספינה השוקעת בזמן, למרות הקושי המנטאלי העצום אחרי ההפסד המיותר לנתניה, ניצחון הפועל בדקה ה – 90 באותו המחזור ומעל הכל, שלושה הפסדים רצופים לאדומים כולל 1 – 4 באחרון. החיפאים נראו חדים מאוד במשחק נגד הפועל תל אביב שהסתיים בניצחון חשוב ומאז משחקת כדורגל מצוין שהתבטא שני ניצחונות יפים מאוד על מכבי תל אביב בליגה, ועל אותה נתניה הפעם בגביע, וכמובן אתמול מול קריית שמונה.

לסיום, ברכות למכבי חיפה ובעיקר לאלישע לוי על התואר הזה ששייך בעיקר לו. הוא הוכיח שהוא ראוי לחוזה לעוד שנה, ונותר לי לאחל לו רק הצלחה בעונה הבאה, שעל הנייר אמורה להיות קלה יותר לאור (כנראה) התפרקותה של הפועל תל אביב מנכסיה ועונת מעבר בצד הצהוב של תל אביב.

טורים נוספים של יובל זיגדון
טורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

כניסתו של אברם גרנט לספרי ההיסטוריה היא מהסיבות הלא נכונות לצערו, לאחר שהוא המאמן היחיד שהוריד שתי קבוצות ברצף מהפרמייר ליג. אבל אם הירידה עם פורטסמות' עוד התקבלה בטבעיות, אפילו לאברם גרנט מלך התירוצים לא יכול להיות תירוץ מספיק טוב כדי להסביר את אחד הכישלונות הגדולים בשנים האחרונות של קבוצה כלשהי.

סקירת העונה של ווסטהאם מ – 10 כיווני רוח

רקע

קרלטון קול, רוברט גרין, מתיו אפסון וסקוט פארקר, כולם שחקני נבחרת אנגליה, הם רק חלק מרשימת שחקנים גדולה שהייתה אמורה להצעיד העונה את ווסטהאם לעונה שקטה במרכז הטבלה. תוסיפו אליהם את דמבה בה, רובי קין, תומאס היצלספרגר ו-ווין ברידג ', שהגיעו בינואר ועוד כישרונות כמארק נובל, וויקטור אובינה ותקבלו סגל מצוין שבהחלט שווה צמרת גבוהה. אבל מי האמין שעם סגל כזה והפטישים ימצאו את עצמם יורדים ליגה מהמקום האחרון.
האחראי על העסק הכושל הזה הוא אברם גרנט. למרות היותו מאמן כדורגל, יכול היה אברם גרנט לשקול קריירה חלופית בתור קוסם לאחר שהצליח להעלים בכישרון רב את כל הסגל המצוין הזה ולרדת ליגה. לאנשים שלא בקיאים בכדורגל האנגלי צריך להבין איזה מועדון פאר אברם גרנט הצליח להוריד ליגה. מועדון בעל מסורת מפוארת, זוכה גביע אירופה למחזיקות גביע, שלושה גביעים אנגליים, מגן הקהילה ומחלקת נוער מצוינת, ואין ספור הופעות בחלק הגבוה של הטבלה בפרמייר ליג. בצירוף אוהדים נפלאים שנחשבים לבין הטובים באנגליה ואצטדיון שעד לא מזמן נחשב לאחד האצטדיונים הביתיים בליגה – אפטון פארק, לא הספיקו לאברם כדי להישאר.

קיץ

בתחילת העונה קיבל אברם גרנט את משרת החלומות מבחינתו. סגל מצוין שעליו כבר דיברנו, חוזה לארבע שנים במועדון מכובד ובעל שם באנגליה, ועם בעלים יחסית נוחים שיש להם סבלנות וללא אווירת הפירוק שהייתה לו בפומפי.

מנהיגות

אבל גרנט, התברר פשוט לא מאמן מספיק טוב לרמות האלו. השחקנים תחתיו סבלו מחוסר ביטחון וקרסו תחת הלחץ, הוא לא הצליח להקרין מנהיגות ברגעים הקשים ולא הצליח לעצור את ההידרדרות.

תירוצים

"שלטנו במשחק אבל הרבנו להחמיץ", "השופט שדד אותנו", "סבלנו מחוסר מזל", "הגיע לנו פנדל", הם רק חלק מלקסיקון התירוצים שהמאמן הישראלי חזר עליהם שבוע אחר שבוע במהלך העונה. אם בהתחלה עוד היה אפשר לקחת את הדברים ברצינות וחלקם באמת היו נכונים הרי שמשבוע לשבוע התירוצים הפכו להיות הזויים יותר ויותר וכבר עוררו גיחוך. במקום לקחת את האחריות ולהפיק את הלקחים ,גרנט בחר להתעסק יותר מדי בדברים שמסביב ובסופו של דבר זה עלה לו ביוקר.

אוהדים

למרות העונה הגרועה והאכזבה מהקבוצה והמאמן, האוהדים של ווסטהאם תמכו בה לאורך כל העונה, וגם אתמול הגיעו למשחק 4,500 אוהדים שהיו נחושים לתמוך בקבוצה בכל מחיר. האוהדים הם הסיבה היחידה שווסטהאם עוד לא ירדה מוקדם יותר.

תקשורת

אחת ההישגים היחידים העונה של אברם גרנט, שלמרות עונה קטסטרופלית הצליח לשמור על שקט תקשורתי נדיר למרות שהמועדון הוא אחד האהודים באנגליה. מלבד ביקורת של בני מקארתי על גרנט זו בהחלט חזית שבה אברם הצליח כי גם ביקורת זו הייתה מפי שחקן ספסל מתוסכל ששוחרר מהקבוצה

התקופה הטובה

התקופה הטובה העונה של ווסטהאם הייתה בין אמצע פברואר לאמצע מרץ, אך התפנית בעלילה התרחשה אחרי איבוד יתרון 2 – 0 במחצית על מנצ'סטר יונייטד להפסד 2 – 4, ומאז ווסטהאם פשוט לא תפקדה יותר. ההפסד ערער את הביטחון של הפטישים, שלאחר מכן הפסידו לבולטון, אסטון וילה, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, ולא הצליחו למנוע את המפולת עד לירידה המאכזבת אתמול.

שני המחזורים האחרונים

למרות היכולת הרעה הגיעה ווסטהאם למחזור שעבר נגד בלקבורן עם סיכוי טוב להינצל. אך לאחר החמצות רבות היא סיימה ב 1 -1 בלבד, שלמעשה חרץ את גורלה. למשחק אתמול ווסטהאם כבר הגיעה בלי הרבה סיכוי אך באופן מפתיע בירמינגהאם הפסידה לפולהאם כך שניצחון של גרנט היה נותן לו סיכוי להישאר. אבל גם יתרון של 2 – 0 לא מנע מקבוצתו לרדת מנוצחת 3 – 2בתום דרמה אדירה בדקה ה – 94, שהפעם באמת חרץ את גורלה של הקבוצה מלונדון באופן סופי.

התחת של אברם

איך אפשר לעשות כתבה על סיכום עונה על אברם גרנט בלי להזכיר את ה "תחת" המפורסם. בסופו של דבר אברם גרנט לא סבל מחוסר מזל העונה אך בניגוד לשנים הקודמות "התחת" הצליח רק לאזן את המזל הרע ולא מעבר לכך. ניתן היה להבין שהפטישים לא יישארו כבר לאחר ההחמצות המדהימות מול בלקבורן בשבוע שעבר, וגם אתמול, 2 דקות לפני השער של וויגאן, דמבה בה החמיץ שער בטוח משני מטרים שאם הכדור היה נכנס מי יודע אם הכתבה הזו בכלל הייתה נכתבת.

פרס ניחומים

אבל לא הכל רע בבית גרנט. למרות העונה ה"מוצלחת" הזו, יש סיכוי סביר שאברם יזכה לפרס וחזרה לתפקיד המנהל המקצועי בצ'לסי. הרי בקשרים אישיים אברם תמיד היה טוב וגם ירידה עם 2 קבוצות ברצף לא תוכל לקחת לו את זה.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור זהירות קנריות באות
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הלהיט של הליגה הספרדית בשבועות האחרונות לא מגיע ממדריד וגם לא מברצלונה. מלאגה, עד לא מזמן קבוצת תחתית היא הראשונה להרוויח מפירות ההשקעה של נסיכויות המפרץ בליגה הספרדית. האם עתיד פבלו פיקאסו, יליד העיר להתהפך בקברו?

רבות דובר על כך שנסיכויות המפרץ גילו עוד מקור להשקעה, או שמא לבזבוז הכסף הלא נגמר שלהם. אחרי שבעלים מן המפרץ הפכו את מנצ'סטר סיטי לכזו שמהווה אתגר ליריבתה העירונית והאימתנית, הגיעו השייח'ים גם לספרד והראשונה להנות מכך היא מלאגה.

מלאגה, שוכנת על חופי הים התיכון במחוז אנדלוסיה הצמוד לג'יברלטר וקרובה לחופי צפון אפריקה. חופים מרהיבים שאפילו הספרדים עצמם מתגאים בהם ("קוסטה דל סול" היא עיירת חוף מדהימה), לצד מבנים עתיקים ומרשימים והכול בניחוחות ים תיכוניים. מדובר באחת מהערים העתיקות בהיסטוריה, כזו שיצרה לעולם את פבלו פיקאסו ואנטוניו בנדראס, אך אף אחד לא ציפה שדווקא קבוצת הכדורגל של העיר עשויה להיות מרכז למשיכה בשנים הקרובות.

שייח' עבדולה אל-תאני רכש את המועדון ביוני 2010, וכיאה למולטי מיליונר קטארי החל להזרים רוח חדשה, שמות חדשים ונוצצים לקבוצה שלא ממש הייתה רגילה לכך ורק אשתקד סיימה מקום אחד מעל המקום בו נושרים לליגת המשנה, המקום ה-17.

תחילת הפרויקט לא נראתה טוב, ז'סואלדו פריירה הגיע מפורטו לאחר הצלחה רבה בקבוצה הפורטוגלית, אך לא גרם למפנה והקבוצה החלה את העונה בצורה רעה מאוד ודורגה בתחתית הטבלה. השייח' מקטאר הבין כי כשלא הולך מחליפים מאמן והמפתחות הופקדו בידיו של מאמן ריאל מדריד אשתקד, מנואל פלגריני. הצ'יליאני שלא רשם הצלחה מסחררת בברנבאו, ידוע כמי שיודע לבנות פרויקטים ולראייה כל המעצמה שנמצאת בויאריאל היא פרי יצירתו, ולכן ידיו אמונות על הפרויקט של ה"אנשובים", כינויה של מלאגה.

פלגריני ייהנה כנראה מקיצור תהליכים ביחס למה שקיבל בתחילת דרכו בויאריאל וזאת כמובן בעקבות הכסף שמאפשר לו להביא שמות נוצצים.
ג'וליו באפטיסטה, הברזילאי שכיכב ברומא וארסנל מחורר רשתות בהתקפת הקבוצה, מרטין דמיקליס, עד לא מזמן תחנה אחרונה בהגנת באיירן מינכן, אמון על הסדר בהגנת הקבוצה כשלצידו בצד השמאלי של ההגנה משתבח המגן הברזילאי, וולינגטון.

את הקישור מנהיגים אנזו מרסקה האיטלקי המצוין, לאחר עונות טובות מאוד בסביליה ואחת פחות טובה באולימפיאקוס, דודה ואליסאו הפורטוגלים משלימים קישור רב לאומי מצוין לצידו של הכישרון הספרדי, נאצ'ו קאמאצ'ו תוצר מחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד, שעוד עשוי לממש את הפוטנציאל הגדול שטמון בו דווקא מחוץ למחוזות ה"ויסנטה קלדרון".

לצידו של באפטיסטה בהתקפה מרשים סלומון רונדון הצעיר. השחקן מונצואלה הרשית כבר 14 פעמים העונה ומהווה עניין למספר מועדונים מעט גדולים יותר ממלאגה, אך לא בטוח שהוא ירצה לעזוב את אצטדיון "לה רוסאלדה" כל כך מהר כי העתיד נראה ורוד מאוד. שחקנים כמו פטריק מטילגה הדני, קווינסי ווסו-אבייה מגאנה (עם עבר בארסנל וספרטק מוסקבה) ומאנו טורס הספרדי (תוצר מחלקת הנוער של בארסה) הם רק שמות שמשלימים סגל בהתהוות לקבוצה גדולה.

מלאגה נבנית צעד צעד, העונה אמנם החלה בצורה קטסטרופלית, הקבוצה דשדשה בתחתית, והנה התאוששות מופלאה בחודשיים האחרונים מעמידה את הקבוצה במקום העשירי בטבלה וככזו שמציגה כדורגל שובה עין ומבשר טובות, ומעל הכול היא כמעט בוודאות תהיה חברה בליגה הראשונה גם בעונה הבאה.

כאמור את העונה תסיים מלאגה ללא הישג משמעותי, אך סבלנות קיימת, מנואל פלגריני יודע לבנות פרויקטים, אם וכאשר רכש נוסף יתווסף כתוצאה מהכסף הרב שמגיע מהמפרץ, אנו עשויים לראות את מלאגה כחברה אפילו בליגת האלופות בתוך שנה או שנתיים. חם יהיה בעיר ולא רק בגלל האקלים הים תיכוני.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור מכבי חיפה תיזהרי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הרחק מעין הזרקורים ובליגה שידועה בעיקר בגלל שחיתות, גאורגי חאג'י והקבוצות של בוקרשט, נמצאת לה קבוצת אוצלול גאלאצי האלמונית שני מחזורים מאליפות בלתי נתפשת . איך? עם מועדון שכינויו “steel”, מאמן קשוח עם משמעת ברזל כיאה לשם המועדון ושחקנים שנאמנים לקבוצה כנראה שהכל אפשרי. האם זו הקבוצה שתפריע לנציגתנו הישראלית בליגת האלופות?

מעניין אם אי פעם נזכה לכאלו מחזות מהשחקנים שלנו בישראל. בעקבות מצבה הכלכלי הרעוע של הקבוצה נכנסו בשנה שעברה קפטן אוצלול גלאצי גבריאל פרצ'ייב ועוד מספר שחקנים לחדרו של הבעלים מריוס סטאן בהצעה לקצץ בשכרם כדי שהמועדון ישרוד את המשבר הכלכלי. מי היה מאמין, אבל כיום אוצלול גאלאצי אחד המועדונים האלמונים ברומניה, שעד השנה הישג השיא שלו הוא מקום רביעי אי שם לפני 14 שנה, רחוק משחק אחד מאליפות סנסציונית.

למרות אחד התקציבים הנמוכים בליגה, אבל באמצעות שילוב של מאמץ עצום, צניעות, שחקנים שהמועדון יקר להם מכל כפי שקראתם בתחילת הכתבה, ומשמעת ברזל, כנראה שאפשר להשיג הכל. ההצגה כולה  בהנהגתו של המאמן דורינל מונטאנו – שיאן ההופעות בנבחרת הרומנית עם 134 הופעות ושחקן לשעבר בקלן ו-וולפסבורג מהליגה הגרמנית.

מועדון אוצלול (ברומנית פלדה) ממזרח רומניה המכונה  ”steel בעקבות שמו ברומנית, נוסד בשנת 1964 איצטדיונו "איצטדיון אוצלול" מכיל 14,000 מקומות ישיבה. המועדון מעולם לא זכה באליפות והישג השיא שלו עד השנה היה הגעה לגמר הגביע הרומני ב – 2004 בו הפסידה הקבוצה 2:0 לדינמו בוקרשט.

בחזרה להיום. לגאלאצי אין כוכבים בקבוצה והשחקנים היחידים שהיו ידועים בזכות יכולתם לפני ההצלחה העונה הם הקפטן גבריאל פרצ'ייב והבלם סרג'יו קוסטין. השנה אוצלול גאלאצי התבססה על שחקנים ממחלקת הנוער שהבולטים שבהם הם המגן הימני קורנל רפה בן ה – 20 והמגן/קשר שמאלי, סילביו אילי בן ה – 22. שניהם צדו גם את עינו של מאמן הנבחרת הרומנית רזבאן לוצ'סקו שזימן אותם למשחק הידידות נגד איטליה. העונה בצירוף שחקני הנוער והמאמן המצוין שכולם מעריכים וכאשר הקבוצות הגדולות של בוקרשט נכשלו העונה כישלון טוטאלי, ניצחון בית על טימשווארה ביום ראשון יבטיח להם אליפות היסטורית. בכל מקרה, למרות העונה המוצלחת הבעלים מריוס סטאן, פעם שחקן בעצמו בליגה הרומנית אומר שגם אם הם לא יזכו לבסוף באליפות, זו לא תהיה טרגדיה. הרגע שהוביל לעונה המוצלחת הזאת כנראה נמצא בכלל לפני שנתיים  כאשר ג'אורגי (גיגי) בקאלי הבעלים המשוגע של סטיאווה בוקרשט החליט לפטר את מונטאנו לאחר שמונה משחקים בלבד בקבוצה. לאחר מכן דורינל עבר לאוניברסיטה קלוז' אותה הציל מירידה ומאז מעברו לאוצלול גאלאצי השאר היסטוריה. לאור מיקומה של סטיאווה בוקרשט (7) העונה כנראה שגם בקאלי מבין שהוא טעה בהחלטה אחת יותר מדי…

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אין ספק מלבד היותה האליפות ה – 19 של מנצ'סטר יונייטד, ה – 12 של אלכס פרגוסון ועקיפתה של ליברפול במספר האליפויות היא אליפות גדולה מעוד הרבה סיבות

קשה להאמין שמישהו סבר שמנצ'סטר יונייטד מסוגלת לזכות באליפות לאחר הרכש הדל בקיץ – הומלס ושחקן אלמוני ממקסיקו, ובטח לא לאחר איבודי הנקודות הקריטיים נגד פולהאם ממש לקראת סוף המשחק, שמיטת יתרון 3 – 1 מול אברטון ממש בדקה האחרונה, ניצחון חוץ ראשון רק במחזור התשיעי ובנוסף מכת פציעות שלא זכורה כמותה – וידיץ', פרדיננד, אושיי, פלטשר ולנסיה, פארק, סקולס, אנדרסון ובעצם מי לא. הגנה חדירה שספגה 11 שערים בתשעת המחזורים הראשונים, כושר נוראי של וויין רוני לאורך מרבית העונה ומנגד מול כושרה המצוין של צ'לסי שרמסה כל דבר שזז לא נראה היה שלמנצ'סטר יונייטד הרבה סיכוי לזכות בתואר.

המפנה הגיע דווקא לאחר איבוד יתרון 2- 0 באולד טראפורד ל  2 – 2 בלבד מול ווסט ברומיץ'. כשנראה היה שהכל אבוד כמה שעות מאוחר יותר גם הבלוז שמטו נקודות עם 0 – 0 בחוץ מול אסטון וילה מה שהעניק תקווה למנצ'סטר יונייטד. בהמשך הגיע ניצחון חוץ ראשון ממש בדקות האחרונות מול סטוק משער של הרכש האלמוני אז – חאבייר הרננדז הידוע יותר בכינוי צ'יצ'ריטו שהתחיל את ההתאוששות של יונייטד לעומת שמיטת נקודות בקצב מסחרר של צלסי וריצה יפה בליגת האלופות של השדים האדומים נתנו את האות למהפך.מנצ'סטר יונייטד למרות חוסר יכולתה לנצח בחוץ הבינה שגם תיקו זו לפעמים תוצאה טובה (11 תוצאות תיקו בחוץ) ובאולד טראפורד  שמרה על מאזן מדהים – שמטה רק שתי נקודות מתחילת העונה (מול ברומיץ'). כל המחמאות מגיעות לאלכס פרגוסון שלמרות המצב הקשה וסגל פחות זוהר מהרגיל, הצליח לבנות תלכיד חזק שלמרות הפציעות הרבות והתוצאות הלא טובות שמר את מנצ'סטר יונייטד במצב טוב גם גם ברגעים הקשים  עד לקיחת האליפות ההיסטורית הזו ואפשרות לקחת דאבל מדהים עם זכייה בליגת האלופות.

קרדיט מגיע כמובן לראיין גיגס שכל מילה עליו מיותרת, לאדווין ואן דר סאר הנפלא שכנראה יפרוש בסוף העונה, לחוליית ההגנה בראשותו של וידיץ' שהיה צריך במרבית העונה לשחק בלי פרדיננד והוכיח שהוא בין הבלמים הטובים באירופה. ההגנה של מנצ'סטר יונייטד חזרה להיות ההגנה הטובה באירופה.

גם אם בסופו של דבר העונה תיגמר עם תואר האליפות "בלבד", אין ספק שזו מהעונות הגדולות של היונייטד (בטח ובטח אם היא תיגמר בדאבל) מפני שלמרות כל הקשיים הרבים במהלך העונה היא הצליחה להגיע למצב הנוכחי שנראה לא אפשרי בחלקים גדולים של השנה – עקיפת ליברפול במספר האליפויות, הישג שלא נראה הגיוני עד לפני כמה שנים ומנצ'סטר יונייטד הפכה לקבוצה הגדולה באנגליה באופן רשמי.

טורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

דקה לסיום הגמר. מייק בטיסט על קו העונשין. פנאתינייקוס מובילה ב – 8, משחק גמור? לא בשביל דייויד בלו. הוא ניגש לקו העונשין ולעיני בטיסט הוא משפשף את קו העונשין, כאילו מנסה למחוק אותו, אבל בעצם מנסה להוציא אותו מריכוז. הסנטר המצוין של פנא מחטיא את זריקת העונשין. זאת מכבי של השנה – לא מוותרת לעולם, נלחמת בשיניים, כבוד בצהוב.

מכבי תל אביב לא ממש הגיעה לגמר, יחד עם זאת, הכבוד שאני רוכש לקבוצה הזו הוא הגדול ביותר מבין כל הקבוצות הגדולות של מכבי בעשור האחרון. אפילו יותר מזו של מקדונלד, פארקר והאפמן. כל הפרשנים מדברים על הדמיון שיש בין הקבוצה של השנה לזו של פיני גרשון ב – 2000. העובדות מראות שגם אז הפסדנו לפנא בגמר. הכישרון הרב שהיה בקבוצה ההיא פשוט לא התפרץ במלואו, אלא רק שנה לאחר מכן. אולי זה יקרה גם הפעם.

אם נתייחס לגמר ספציפית, כל הנקודות החזקות שהביאו את מכבי לגמר נעלמו. האחוזים ל-2 , ההגנה החזקה, סגירת הצבע לחדירות של גארדים, ומניעת האפקטיביות של הפיק אנד רול של היריבה. בגמר הכל הלך הפוך. מכבי תל אביב נשארה במשחק בעיקר בגלל השלשות. למכבי לא היה מענה למשחק בין שניים של דיאמנטידיס (ווינר) ובטיסט. פנא קבוצת כדורסל בצלמו של מאמנה. חכמה, מזהה בקלות נקודות תורפה אצל היריבה ותוקפת בדיוק בזמן הנכון. שאפו.

לצערי,חוסר הניסיון של ג'רמי פארגו, שממנו פחדנו לאורך כל השנה, הגיע דווקא בגמר. הגארד נתן עונה חלומית ואף בחודש האחרון סחב את רוב הובלת הכדור בהיעדר דורון פרקניס ועשה זאת מצוין. ואתמול, השילוב של המעמד, חוסר הניסיון וקבוצה מנוסה ואינטליגנטית ממול, היה יותר מדי בשבילו.

קשה לי ולכולם לאכול את סופו. התצוגה שלו בגמר החזירה את כל החששות שהיו לגביו. העובדה היא שיש לו ירידות ועליות מאוד חדות במצב הרוח במהלך משחק. דאנק אחד והוא בעננים. גג אחד שהוא חוטף וישר הוא מבצע עבירה טיפשית ויורד לספסל עם הראש למטה. דייויד בלאט עשה איתו עבודה מדהימה השנה וקידם אותו המון. יחד עם זאת, יש דברים שכנראה לא ישתנו בבחור הגדול.

מילה לצ'אק אידסון. היית גדול בפיינל פור הזה. אולי בגלל שרצית להראות לכולם שאתה מגיע למשחקים גדולים ואולי בגלל שאתה מחפש חוזה חדש לעונה הבאה. למרות זאת,  הראית קצת ממה שיש לך אחרי תקופה מאוד ארוכה.

לסיום, בהסתכלות על עונה שלמה, אני חושב שזאת העונה שהכי נהניתי להיות אוהד מכבי. הכבוד שקצת נרמס בשנתיים האחרונות חזר למועדון. כל הכבוד להנהלה, למאמנים, לשחקנים ואחרי התצוגה ביציעים בגמר – גם לנו, לאוהדים.

טורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
טורים בנושא כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

נוריץ' סיטי משלימה עונה חלומית ועלייה לפרמייר ליג ועליית ליגה שניה ברצף של שנתיים הישר מהליגה השלישית. פול לאמברט מוביל את הקנריות מדרום מזרח אנגליה לעבר פסגות חדשות.

בסוף עונת 2004-2005 הובסה נוריץ' 6-0 בידי פולהאם וגורל הירידה שהיה ידוע מראש נחרץ סופית ונוריץ' ואוהדיה המסורים נאלצו להיפרד מהפרמייר ליג.
מאז הקבוצה דישדשה בין מרכז לתחתית הטבלה בליגת המשנה וחיפשה את דרך המילוט חזרה במעלה הליגות.

הישועה הגיעה בדמותו של פול לאמברט, בקיץ 2009 לאחר שנשרה גם מליגת המשנה לליגה השלישית מונה לאמברט למחליפו של בראין גאן שוער העבר של הקבוצה, שניסה להשאיר את קבוצתו האהובה בליגת המשנה, אך לא צלח את המשימה.

לאמברט הסקוטי, שחקן עם עבר מפואר בסלטיק ועונה בבורוסיה דורטמונד בה זכה עימה בליגת האלופות בשנת 1997, ובכל זאת לא מן השמות בולטים שרבים זוכרים גם אחרי פרישתם. הוא היה קשר אחורי קשוח, בעל יכולת מנהיגות שאפשרה לו גם להיות הקפטן של אותה סלטיק, וכנראה שזה מה שגם בונה אותו למאמן צעיר ומצליח.

לאמברט אמנם לא הצליח במיוחד בקבוצה הראשונה שאימן בה, ליבינגסטון הסקוטית, אך מאז הקריירה שלו בנסיקה אדירה. את וויקומב הצנועה הוא הוביל הישר מהליגה השלישית לחצי גמר גביע הליגה והפסיד רק במשחק חוזר לצ'לסי הגדולה. אחרי שמחץ עם קולצ'סטר את נוריץ' של אותו בראין גאן 1-7 במחזור הפתיחה של עונת 2008-9, הוא נחת כאמור בקרו רואד של נוריץ', תוך שנוריץ' נאלצה לשלם תמורתו פיצויים בסך 425 אלף פאונד לקולצ'סטר, והוא החליף את גאן המפוטר.

מאז נוריץ' לא עצרה והעפילה בתום העונה שעברה חזרה לליגת המשנה לאחר עונת אחת בלבד, אך לאמברט לא עצר ושאף להתמודד על עלייה לפרמייר ליג. הוא הביא את גרנט הולט, סקורר במונחי ליגות המשנה באנגליה, הביא את אנדרו סורמן מוולבס, שחקן ממוצא דרום אפריקאי שנחשב כישרון מימיו בסאות'המפטון, ואת סטיבן יוז שבעברו שיחק בגלזגו ריינג'רס ומוסיף ניסיון רב במרכז המגרש.

צעירים שרצו דקות משחק כמו דני פאצ'קו מליברפול והנרי לנסברי מארסנל מחזקים אף הם את הסגל, וגם ההגנה חזקה עם ראסל מרטין, רוב אדוארדס ויינס אסקו הדני.
לאמברט מוציא את המיטב משחקניו ובניגוד לכל הציפיות הצליחו וחרף הסגל הפחות נוצץ מקבוצות צ'מפיונשיפ רבות אחרות העפילו הבחורים מקרו רואד ליגה, לאחר שער ניצחון של החלוץ סימאון ג'קסון הקנדי וניצחון 0-1 על פורטסמות'. בעונה הבאה הם צפויים לפגוש את צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד והסיטי בליגה הבכירה.

כמובן שהסגל יצטרך לעבור שינויים משמעותיים כדי לא להידמות לברנלי שלא השקיעה ברכש ומיד מצאה עצמה חזרה בליגת המשנה, אבל אפשר לסמוך על לאמברט שימשיך בדרכו לפסגה וידאג שבחוריו לא יהיה צאן לטבח גם מול האריות מהפרמייר ליג, הרי מדובר ב"קנריות", והן לעולם לא מפסיקות לשיר.

לטור פורטוגל על הגל
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הכוכבים הגדולים בורחים בהיותם צעירים למועדוני הצמרת באירופה, אך האם הגעתן של פורטו, בנפיקה ובראגה למעמד חצי גמר הליגה האירופית לא מעידה על שינוי כיוון? או שמא מדובר בשילוב מאסיבי של שחקנים זרים שגורמים לנסיקה של הכדורגל הפורטוגלי? חצי האי האיברי מציג כדורגל שובה עין, ולא רק בליגה שבצידו המזרחי.

הליגה בפורטוגל נמנית על ליגות הצמרת האירופאיות, אך אין מציינים אותה בשורה אחת עם זו האנגלית, האיטלקית, הספרדית והגרמנית.
היא נחשבת לאורך שנים ליצואנית דגולה של כדורגלני פאר שעיטרו את אותן הליגות. רוי קוסטה, לואיס פיגו, ריקרדו קרבאליו, נאני וכמובן גם כריסטיאנו רונאלדו הם רק חלק מאותם שמות שהחל משנות ה-90 המאוחרות מוכרים לכל חובב כדורגל עולמי.

אמנם פורטו כבר זכתה בליגת האלופות בשנת 2003 תחת שרביטו של מוריניו, בנפיקה עשתה זאת כמה עשורים קודם לכן ביחד עם אוזביו האגדי, ואפילו ספורטינג ליסבון טעמה את המנון ליגת האלופות לא פעם, אך הנהנית העיקרית משחקני הצמרת היא הנבחרת הפורטוגלית, הנחשבת לנבחרת מצוינת, אך עתה אולי זו שעתה של הליגה המקומית להנות מאותם הכשרונות.

פורטו לאורך שנים משתתפת קבועה בליגת האלופות, אך שחקנים פורטוגלים וכמוהם זרים משמשים בה לתחנת מעבר בדרך. לוצ'ו גונזלס,מריו ג'ארדל, ויטור באהיה וריקרדו קרבאליו הם רק חלק מאותם אלו שלבשו את המדים הכחולים לבנים בדרכם לפסגות אחרות. העונה תחת שרביטו של אנדרה וילאס מציגה פורטו את אחת הקבוצות הזוהרות בתולדותיה עם התקפה קטלנית בראשותם של הולק הברזילאי העצום, וראדמל פלקאו הקולומביאני המצוין שמרשית ללא הפסקה.

את הליגה הם מובילים בהפרש עצום, בליגה האירופית הם חלפו על פני צסק"א מוסקבה ובדרך לחלוף גם על פני ויאריאל לאחר 1-5 מדהים במשחק הראשון, ובהחלט ניתן לומר כי מדובר באחת הקבוצות הטובות באירופה כיום. רבים מסמנים את וילאס כיורשו של מוריניו, אם כי וילאס דוגל בכדורגל התקפי לחלוטין ולראייה התצאות הללו.

בנפיקה, האלופה היוצאת, גם היא עתירת כוכבים, וביקור באצטדיון "האור" מגלה את העוצמות הטמונות במועדון הזה, ואת גודלו. לא רק העבר של המועדון מעיד על כך, אלא גם שורת כוכבים כמו פאביו קונטראו, לואיזאו, אוסקר קרדוסו ופבלו אימאר שלא ממהרים לעזוב חרף הצעות מקבוצות צמרת ברחבי היבשת.

על ספורטינג ליסבון עוברת עונה לא קלה, אך בחירתו לנשיאות של גודיניו לופס עלולה לשנות את התמונה עבור הירוקים מליסבון ולהפוך אותם לגורם מאיים לא רק בזירה המקומית, אלא גם להתחקות אחר שאר יריבותיה מהליגה המקומית ולהיאבק על אחד התארים האירופים.

המפתיעה ביותר היא ספורטינג בראגה, שהתברגה במפתיע בשלב חצי הגמר של הליגה האירופית תוך שהיא מדיחה את ליברפול של דלגליש. מבט על הליגה המקומית יגלה כי היא סיימה שניה אשתקד והעונה מקדימה את ספורטינג ליסבון בטבלה, וזהו לא דבר של מה בכך כי הרי מדובר באחת משלוש הגדולות של פורטוגל.

בראגה מציגה קבוצה לוחמת ומאומנת, ולא נופתע אם תהפוך לגורם קבוע בצמרת דבר שכמובן יוסיף מימד של ליגה איכותית יותר. הוגו ויאנה הוא אחד מאותם פורטוגלים שהבין כי אפשר לחזור הביתה לליגה המקומית ולהנות מכדורגל טוב.

ובכל זאת אולי נכון לומר כי הצעירים המקומיים אכן לוטשים עיניהם לעבר הליגות שבחוץ ועל כן הקבוצות מסתמכות על כוח רב לאומי. ספרדים שלא מצאו מקום במדי ריאל מדריד או ברצלונה, ארגנטינאים, קולומביאנים, אורוגוואיים ובעיקר ברזילאים ממלאים את סגלי הקבוצות. הברזילאים מרגישים נוח מטעמי שפה, ואפשר רק לציין את פפה ודקו ככאלו שבחרו לייצג את הנבחרת הפורטוגלית ולא את זו של הסלסאו.

פרדי גוארין, מקסי פריירה, אדוארדו סאלביו, ניקולאס אוטמנדי, מתיאס פרננדס, וטימו הילדברנד הם חלק מאותם הזרים שהבינו כי יש לאן לנסוע גם אם אינך מוצא מקום בסגלים של אחת מקבוצות ה"פרמייר ליג", ה"לה ליגה" או ה"סרייה א", ואחרי עונה שכזו ישנה ההרגשה כי רבים כמותם יזרמו לחצי האי האיברי, אבל לצידו המערבי, ויבנו ליגה אימתנית בה קבוצות כמו ויטוריה סטובאל, לייריה או גימראייש יהוו את הבראגה הבאה.

לטור Mercy-Side No More
לטורים נוספים של גיא גלבוע
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט