מתחילים מאפס

לוזון, פרננדז, ברקוביץ' או טל בנין, זה לא משנה, אנחנו יכולים להמשיך לפתוח דיונים על מה שכן היה אמור להיות ומה שלא, בסופו של דבר, אנחנו לא שם! לא במונדיאל ולא ביורו!

אחרי שנים, באמת, הרבה שנים, שבהן הנבחרת שלנו מתדרדרת גם במצבה המוראלי וגם בדירוג שלה, הגיע הזמן לתפוס את העניינים בידיים ולהגיד די! מתחילים לבנות משהו חדש.
יש כל כך הרבה דרכים לפתור את בעיית הנבחרת, אין פתרון אחד, הכל מתחיל בדברים הקטנים. ראשית, למה מאמן זר? למה? הוא לא מכיר את המנטאליות הישראלית, לא דובר את השפה ולרוב אין לו בכלל מושג מי זה רפאלוב או מי זה בוזגלו…אם כבר אישיות זרה אז בעמדת יו"ר ההתאחדות, שהניהול הכללי יגיע ממנטאליות שונה, אדם שיבוא וייקבע כמה קבוצות יהיו בליגה, איזה סמל והמנון יהיה לה, איזה תחרויות יש, סופרקאפ? גביע הטוטו? גביע המדינה? שתהיה פה דרך קבועה ונתחיל לבנות כאן כדורגל שבנוי על מסורת וכבוד ולא על עבריינים ושחיטויות, איך אפשר לבנות כאן כדורגל כשכל שנה משתנה השיטה של הליגה? איך? באנגליה ידוע מראש כמה קבוצות יש ואיזה תחרויות יש, כמה קבוצות ישחקו ומתי, אצלנו כל שנה היא כמו ביצת הפתעה של קינדר, פלא שככה גם הקבוצות מתנהלות אחר כך?

דבר השני, החיבור בין השחקנים. היה לנו דור מאוד חזק של שחקנים שכלל את אייל ברקוביץ', חיים רביבו, וטל בנין ולמה? כי הם הכירו אחד את השני, ושיחקו ביחד, אם זה משלב הנוער ועד לבוגרים, אי אפשר לנסות כל פעם להרכיב נבחרת ששחקניה בנויה משלושה ותיקים כמה ליגיונרים באמצע הקריירה וארבע ילדים בני 16…זה פשוט לא עובד ככה, החיבור והתיאום שדורשים מהם בכל כך מעט זמן הוא פשוט לא אפשרי, כל הנבחרות הכי גדולות בהיסטוריה היו נבחרות שהתחילו מהנוער, שחקנים ששיחקו ביחד, אם זאת הולנד של דוידס ודניס ברגקאמפ או איטליה של העשור האחרון. אפשר לעשות בית נבחרות לגילאים צעירים, מקום שבו טובי הנערים בארץ ישחקו ביחד תחת חינוך לסמל של נבחרת והדגל.

עוד דבר מאוד בעייתי הוא "האצטדיון הלאומי"(רמת גן) או יותר נכון "הבזיון הלאומי", באמת, הגיע הזמן להגיד די! אצטדיון רמת גן הוא לא מתקן ספורטיבי בכלל, אין בו חווית צפייה, אין בו שירותים נורמאליים אפילו ובואו בבקשה לא נדבר על חניה, הגיע הזמן או לשפץ או להרוס, ועד אז לארח את המשחקים או בבלומפילד, או בטדי, כן טדי, שני אלה הם אצטדיונים אירופיים לכל דבר. בסופו של יום צריך לשכוח מכמות הכסף שהנבחרת תכניס אלא כמה הקהל יצליח לדחוף את הנבחרת להישגים גבוהים.

אני מסתכל על הולנד למשל, ורואה את הכדורגל ההולנדי ומתחיל להבין איך בונים כדורגל. רק לידיעתכם בהולנד יש בערך בין 16-17 מיליון תושבים, בערך כפול מאיתנו, לא כזה רחוק (סתם להשוואה בספרד יש בערך 45 מיליון תושבים!). הולנד לא מדינה כזאת גדולה, אבל היא יצואנית השחקנים מספר אחת באירופה, משחקנים כמו קרויף, חוליט וואן באסטן, ממשיכים באוברמארס וקלאייברט עד לואן דר ווארט וסניידר של היום. שכחו מהכסף ושכחו מהכל, יש שם חינוך של כדורגל! בונים דורות של שחקנים, אפילו שהולנד לא זכתה מעולם במונדיאל. תראו את חוף השנהב או קמרון, מדינות עניות לחלוטין, עולם שלישי, שמגיעות לתחרויות הגדולות ויש להם שחקנים גדולים בכל קבוצה באירופה, דרוגבה, אטו, ג'ין מקון וכו'…

אנחנו חייבים להפסיק להסתכל על כדורגל בזלזול, אם זה הספורט שאנחנו הכי אוהבים, בואו נתחיל לבנות כאן נבחרת של הישגים, ונפסיק עם כל המשחקים המטופשים של הפוליטיקה מסביב, כי בסופו של דבר, כנראה ולא נקבל בית נוח כמו שקיבלנו בשנים האחרונות, באמת, יוון, קרואטיה, גיאורגיה, נבחרות שפשוט היינו צריכים לנצח!

סוף שבוע בכלל לא רגוע

חלום היורו של נבחרת ישראל נגמר, ככה זה כשלא עושים שיעורי בית. גרמניה מדגימה לנו כדורגל מושלם, יוסיין בולט חוזר להתל בצלמים ואת סרינה וויליאמס לא כדאי לפגוש בלילה. מסקנות סופ"ש הגדוש ברוטב קצת אחר

סופ"ש עמוס עבר על כוחותינו. מפחי נפש, התפעמות, שמחה ועוצמה. כדורגל, אתלטיקה וגם קצת טניס, כולם נכנסו למחשבות כחומר גלם ויוצאים על הדף כתובנה.

העם דורש צדק נבחרתי

כבר בתחילת הקמפיין חששתי. מכל אותם שמות של מאמנים נחת כאן הצרפתי עם הסוכרייה בפה. ההתחלה הייתה מגומגמת להפליא, קרואטיה ויוון שוב דרכו עלינו בצורה כואבת, וככה לא בונים שינוי אמרתי. הנהירה ההמונית של הכדורגלן הישראלי למחוזות אירופה, הובילה לתקווה מסויימת, שמא אולי הם יספגו קצת יותר איכות, אז חשבתי.
גם הניצחון על לטביה, 0-1, מגול של בירם כיאל, לא הצליח לשכנע אותי שמשהו אמיתי עומד לקרות סוף סוף, אבל נכנעתי.

ליום שישי בצהריים הגעתי מלא תקוות, כמו מרבית הציבור, אך כשראיתי את ההרכב הסופי, כבר אז ידעתי, אין סיכוי. לואיס פרננדז, קצת שיעורי בית, מה ביקשתי? זה בסדר, העדפת את בירם כיאל, אבל למה יחד עם אלמוג כהן? אפילו אוהדי מכבי נתניה יודעים שמדובר בכדורגלן אנרגטי מדרגה ראשונה, אבל כזה שמיועד רק להרוס התקפות, ותו לאו. הויתור על ביברס נאתכו כאופציה לפתוח את הבונקר היווני הדוחה, היה לנו לרועץ. לא היה מי שיתן פס פורץ, מסירה חכמה או יוסיף מעט תחכום. כן וגם ההתרפסות בפני יוסי בניון, לא מובנת. אפשר לחשוב מה כבר ראינו ממנו בשנתיים האחרונות? עם מאגר כזה שמעולם לא היה כאן, הצלחנו להפסיד לנבחרת חלשה, שבושה לאופ"א שהיא מדורגת גבוה בהגרלות, נבחרת שחיה על הצלחה לפני שבע שנים, שגם היא הייתה מתסכלת לחלוטין.

בית כזה לא נקבל עוד. אם קרואטיה היא הבכירה שבבית, ועם כל הכבוד, לא מדובר באותה קרואטיה אימתנית, ועדיין לא הצלחנו לעשות משהו, מצבנו בכי רע. העם דורש צדק נבחרתי, אלי גוטמן ראוי לצ'אנס שלו, בתקווה שהפנים כי הכדורגל שהפגינה הפועל ת"א חייב לחזור על עצמו, ואם לא ילך? לוזון יש מאמן שנקרא סרקו קאטנץ', שהיה מועמד לפני פרננדז, לך אליו והוא יביא לך צדק.

ריקוד המכונה

ממפח הנפש אפשר היה להתאושש רק באמצעות כדורגל המתקרב לשלמות. נבחרת גרמניה רמסה את שכנתה אוסטריה, 2-6. ועם זאת, לא התוצאה היא העיקר, אלא האיכות שמציגים החניכים של יוגי לאב. מאגר בלתי נגמר של כשרון בראשות מסוט אוזיל, הכוכב התורן. איזה שטף, איזה שילובים, איזה הברקות, גרמניה השלימה עם השינויים שחלים בכדורגל העולמי, הליגה שם כל כך כיפית לצפייה, והנבחרת? תאווה לעיניים, ממש ריקוד המכונה.

בולט מעל כולם

אוקיי, אז הוא פסל בגמר המאה, וגם זה בחסות חוק הפסילות הלא חכם, הרי מדובר כאן באצנים שרצים במהירות של מטוס סילון, וכל מאית השנייה על אדני הזינוק, יכולה להיות קריטית, חייבת להינתן הזדמנות שווה לכולם. אבל בולט לא נשבר, הפגין את קור הרוח שלו, שלעיתים מתפרש כשחצנות, אך לא כך הדבר, פשוט מדובר באתלט בעל יכולות אחרות, שבטוח בעצמו, ובצדק. בניגוד לשאר הפעמים שראיתי אותו, אתמול הוא אכן התאמץ עד קו הסיום, וסיים עם תוצאה מדהימה של 19.40 שניות, הרביעית בטיבה בכל הזמנים, כאשר שלוש מאותן התוצאות חתומות על שמו. הברק של בולט זהר גם בקוריאה, ובתקווה לשנת הכנה אולטימטיבית, יש למה לצפות על המסלול בלונדון.

קאסטר סאמנייה לא לבד

בהשפעת האתלטיקה נתקלתי בליל אמש במשחק הטניס של סרינה וויליאמס שפגשה את המדורגת רביעית באליפות ארה"ב, ויקטוריה אזרנקה הנהדרת. העוצמות של וויליאמס פשוט התישו את הביילרוסית הצנומה, וחרצו את גורל המשחק כבר מהתחלתו. היא אולי לא המבריקה מכולם, גם לא המסודרת ביותר, אך כשהיא מפגינה את הכוח שלה, בדומה לאצנית הצעירה מדרא"פ, זה נראה לעיתים כאילו גבר חובט אל מול אישה. מוטת הידיים שלה, הפיזיות, זה ברמות אחרות לגמרי ממה שיכולות האחרות להתמודד איתו.

סופ"ש גדוש ומלא ספורט, והפעם במגוון של תחומים עבר עלינו. התחושות של התסכול שיצר ההפסד ליוון המביכה, עדיין לא הוסרו לגמרי, אך ברוח של צדק מכיוון העם כולו, נכונו לנו ימים טובים יותר.

הכדורסל ואני

התחלה

הזיכרונות הראשונים שלי מכדורסל מטושטשים משהו. הם מתרחשים בסלים הקטנים בבי"ס ניב. משחקים אין סופיים של 5-3-1 (לא פגעתי בטבעת, התאפסו הנקודות, שיט), חיובים, סל-מלך ואולי מלך-סל. אני זוכר שמישהו אמר לי לכוון תמיד לריבוע הקטן , אם אפגע בו זה סל. מודה, לא היה לי רגש מיוחד לענף. אם כבר רגש, מדובר בפחד. שיעור התעמלות עם המורה הנרי, עוזר של עוזר מאמן בחולון, שלימד אותנו כדורסל. צעד וחצי. בסלים של אולם ההתעמלות. סלים גבוהים. עם רשת. ואני לא מצליח לעשות צעד וחצי. ולקלוע.

המשחקים הראשונים

הייתי הילד הכי קטן בכיתה, שרה ציפי, ובטח לא חשבה על ילד שקטן בשנה מכל הכיתה שלו. היא בטח לא חשבה על כיתה ו', לקראת הבר מצווה כולם גבהים, רק אני לא. אני עוד בן 11, נמוך וקצת שמנמן ואודי באחד על אחד גורם לי להרגיש כמו מכבי בדרבי.רק שבכדורסל אין תיקו. גם שחקן שישי בנבחרת הכיתה ו 2 נק' מהקו במשחק הדרמטי נגד ו'1 לא עזרו, לא להרגשה שלי ולא לנבחרת. הפסדנו. כי דורון הגרוזיני הענק מהשווארמה חנה מתחת לסל לקח את כל הריבאונדים של עצמו ולעולם לא מסר, תמיד ניסה עד שקלע. ואז ו'1 שמו עליו את אחיו התאום.

בתיכון

אתה לא באמת משחק כדורסל בתיכון שיש בו מגמת כדורסל ונבחרת שהיא אלופת עולם בתיכונים. אתה נתקל בכדורסל.

בכיתה ט' הבלולים דרכו עלי בהפסקה.

בכיתה י' עופר חרותי צרח עליי לפנות את המגרש.

בכיתה י"א הצטרפתי לואגו בצוות הטכני, אלה שמכינים את הבמה לטקסים. ואגו היה חבר שלי ורועי  ממגמת ספורט היה חבר של ואגו. תשובה היה חבר של אבי אבן. ככה הכרתי את אבי אבן. בחור חביב.

מתי בכל זאת משחקים כדורסל? אחר הצהריים. ביחד עם גיא. חבר לעת מצוא, גבוה ממני בראש שלם. נגדו למדתי שאני חייב לתת גוף, אחרת הוא רומס אותי, ניסיתי להיות זריז, לא ממש הצלחתי, אבל למדתי לשחק עם הגב לסל (כדי לשמור על הכדור) וכשהצלחתי להגיע או כמו ששימי ריגר אומר "לקחת לאותיות", למדתי גם לעשות הטעיות מתחת לסל. אין ברירה.

בתיכון הבנתי שאני אוהב כדורסל. אחרת אין לי הסבר איך היינו משחקים בחורף ב19:00 בערב, קר וחשוך לאור פנס רחוב. אחרי חצי שעה העיניים מתרגלות לחושך ופתאום באור הקליעה משתפרת פלאים.

הפריחה

את אודי לא פגשתי כל התיכון. בקורס פסיכומטרי איפשהו בימי הגו'בניקיות בצבא פגשתי אותו. לזכר ימי קדם, חזרנו לשחק כדורסל. אני גבהתי, הפרק הקרבי הרחיב אותי, לכמה רגעים הייתי מקרר קטן. אודי לא השתנה מהיסודי. טחנתי אותו בצבע. הנקמה הושלמה. התחלנו לשחק 2 על 2 ואפילו 3 על 3 כול יום שישי. עם דן וטל, נגד אודי חבר שלו שהיה ענק וכבד ולכן קראנו לו טרלאץ' ע"ש דראגן, ועוד אחד גבוה שזז וזרק מצחיק ולכן הדבקתי לו את הכינוי "ענת דרייגור". טראש טוק, בייבי.

כל זה החזיק מעמד עד האוניברסיטה. עם המעבר לחיפה התפזרנו. את אודי וחבריו לא ראיתי יותר, הקשר עם דן מונשם דרך רותם ונשאר רק טל, שהקשר בינו ובין כדורסל הוא – אני.

עם טל הייתי משחק בחופש לפני הצבא כדורסל. אני הייתי משחק, הוא היה מתרכז בכדרור חוקי. לא היה לו מושג. אבל אם היית מוסר לו לשלוש, בסוף הוא גם היה פוגע, אבל אנחנו בעיקר שחקנו 1 על 1, אחרי ארוחת צהריים. שישי אחד, אני אחרי ארוחה ענקית, נפגשנו במגרש. לא זזתי. כבד. חנוק. 1 על 1 משחקים עד 24. 20 – 4 לטל. אני לא זז. לא זז, ומחפש גרעפס. מחפש ולא מוצא. ב 20-4 הוא יצא. השכונה רעדה. ניצחתי 24-20.

יהודים וערבים

שנה ראשונה באוניברסיטה. חייבים לקחת שיעור ספורט. לקחתי משהו כללי. גרסא אוניברסיטאית של שיעור התעמלות. לפעמים עושים ספורט, לפעמים יש כדור. כדורסל החליט יום אחד המורה. 5 על 5, אני רוסי ועוד שלושה ערבים נגד ישראלי, רוסי ושלושה ערבים אחרים. לערבים אין סלים בכפר. אין להם מושג בכדורסל. פתאום אני רכז, מוביל כדור, מסדר חסימות ולוקח כדור מחוף לחוף. כוכב. אחרי שלושה שבועות עברנו לכדורגל. ואני כמו מטומטם בחרתי להיות שוער. לערבים אולי אין סלים בכפר, אבל שערים הם כנראה הצליחו לסדר. הרגשתי כמו פלשתינאי בהפגנה. ירו עליי כדורי גומי.

והיום?

כשעברנו לשרון , אחרי החתונה, מצאתי את המגרש בבני דרור. כשטל ושלומית עברו לשרון , התחלנו לשחק קצ . כשצליל עבר לגור עם אחותי, משחק של שישי הפך נוהל. כמעט כל שישי 3 על 3 ואפילו יותר. כדורסל הפך לחלק אינטגרלי מקבלת השבת.

עד שהם נפרדו.

חזרו.

אבל הכדורסל לא היה אותו דבר.

אחרי שהתחתנו, זה נגמר.

עכשיו אני משקיע את זמני בגידול הדור הבא, מלמד את יפתח איך להחזיק כדור ולהוציא מסירה, לוקח אותו למגרש בבני דרור, מרים אותו לסל, בפחים הוא כבר היה, עוד מעט נפתחת העונה, עם מיקה כבר יש הצלחה, לזרוק היא יודעת, במשחק היא כבר הייתה, יואב חבר שלה זוכר עד היום איך ומתי זורקים עונשין, זכר למשחק שתפסנו בערוץ 1.

עם קצת מזל, גם אצלם זו תהיה אהבה.

כישלון ידוע מראש

האם השחרור האחרון מהפועל חיפה הוא סוף הסיפור עבור ערן לוי? כאשר כל שנה מדברים על שנת פריצה וההזדמנות האחרונה, שוכחים שהילד כבר בן 26. ליגת החופים בקיץ 2012 ממתינה.

ניצן שירזי החליט לשחרר את ערן לוי מהפועל חיפה. זו הידיעה איתה פתחנו אתמול את הבוקר. עוד לפני מרוץ ההתחמשות של אריות ליגת העל, החליט ניצן שירזי להיפטר מהחלוץ שחזר בקיץ להפועל חיפה אחרי עוד שנת נדודים. ההחלטה מתקבלת אחרי שני מחזורים בלבד בהם לא השיגו האדומים אף לא נקודת ליגה אחת לרפואה.

האמת שהסיפור הזה די מוזר. כאשר ערן לוי שוחרר מהפועל חיפה בעונה שעברה הוא החל להתאמן בבית"ר ירושלים, הספיק להתראיין בכל מקום אפשרי ולהצהיר שזו הולכת להיות השנה שלו. עקב חוסר הודאות הכלכלית בבית"ר (ממש תחושת דה ז'ה וו) הוא חתם בהפועל אשקלון העולה החדשה. הספיקו לו כמה מחזורים כדי להתעמת עם המאמן גיא עזורי, לעבור להפועל באר שבע ולהצהיר שהוא משקם את הקריירה. האמת? חוץ משער בבעיטה חופשית בקרית אליעזר מול מכבי חיפה דקות אחרי שנכנס כמחליף הוא לא יזכור את העונה ההיא לטובה. עוד בטרם עבר לדרום התחנן לחזור בחזרה להפועל חיפה. אפילו יואב כץ עשה כל שביכולתו כדי להחזיר את ערן הביתה. אך שירזי לא וויתר.

דווקא בגלל זה מוזר שבקיץ האחרון התרצה שירזי והחזיר את ערן לוי לאדום של הכרמל. שירזי עמד על רגליו האחוריות כדי למנוע מערן לחזור בעונה שעברה ודווקא אחרי עונה יפה של האדומים נכנע והחזיר את השחקן הסורר. וכעת אחרי שני מחזורים בלבד, הוא מודיע לו על שחרורו.

ערן לוי הוא לא הבעיה של הפועל חיפה. הקבוצה הלא ברורה שבימים שעוד היה להם כסף למקלחות אחרי האימון זכתה באליפות המדינה ונאבקה שנים בצמרת.  אבל ערן לוי בדרך להיות באופן רשמי עוד אחד מהבזבוזים של הכדורגל הישראלי. שחקן מוגבל מאוד, איטי שהייחוד שלו מסתכם ברגל שמאל אימתנית. אולי מהחזקות באירופה, אך כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר. בכדורגל המקצועני של היום אין מקום לשחקן שלא עושה תנועה על המגרש ורק מחכה לבעוט מצבים נייחים או בעיטות מרחוק. אפילו בכדורגל הישראלי זה כבר לא מספיק. נגמרו הימים של שחקנים כמו איציק זוהר.

כשערן עלה לבוגרים של מכבי חיפה ב-2002 בזמן הקמפיין בליגת האלופות כולם ניבאו לו עתיד ורוד. ערן לוי קיבל פה ושם דקות כמחליף בקבוצה של שום, ואף היה שותף לאליפות הראשונה של רוני לוי בירוק, אך משהו החל להשתבש. הוא הספיק לנדוד בין מכבי תל אביב, עירוני קרית שמונה, מכבי נתניה, הפועל עכו, לזגזג בין הפועל חיפה, אשקלון ובאר שבע, אבל את מה שהוא הכי אוהב לעשות הוא הצליח רק במגרש אחד – חוף הים. במגרש הקטן בכדורגל חופים ערן עושה מה שהוא רוצה בדיוק כמו בשכונה. שם אף אחד לא דורש ממנו הגנה או מחויבות. רק וירטואוזיות.

סוף עונת השאיפות

מכבי נתניה הופכת בשנים האחרונות לסניף אספקה של שחקנים. עניין שכבר חוו הפועל פ"ת וכפ"ס. מיליון דולר פה, מיליון דולר שם, אבל האם זה לא חורץ את גורל השאיפות של אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי?

זה הופך לעניין שבשגרה. פעם הפועל פ"ת, פעם הפועל כפ"ס ופעם מכבי נתניה, כל פעם קבוצה אחרת הופכת ליצרנית העיקרית של שוק העברות. אוהדי הפועל פ"ת יכולים לספר לכם על התסכול הרב שהצטבר אצלם בעקבות הפיכתם לסוג של קבוצת בת עבור הקבוצות הגדולות. וואליד באדיר, מיכאל זנדברג, יוסי שבחון, רפי כהן ואחרים, יכלו להוות שלד לקבוצה שתרוץ בצמרת הכדורגל הישראלי, תגרוף רווחים ולא תקלע לבעיות הכלכליות הנוכחיות, אלו שאילצו אותה לוותר על תומר אקסברד, אלון תורג'מן, רפי דהן ונאאל חוטבא רק בקיץ האחרון.

הפועל כפ"ס חוותה את אותה עזיבה משמעותית, אך זה קרה עם עזיבתו של הבעלים, אלי טביב, לימים המנצח בבמבי ובעליה של הפועל ת"א, וירידת הליגה של המועדון. בן לוז, סמואל יבואה, דאגלס דה סילבה וג'יזרמו ישראלביץ' היו אותם הנוטשים של הירוקים מהשרון, שהותירו את המועדון חסר כוכבים, וללא אמצעים כלכליים כמעט.

נתניה ועוד 15, זוכרים?

גם להפועל פ"ת מסורת ארוכת שנים, קהל נהדר ותומך, אך ניהול רעוע הוביל למצב הנוכחי. לכפ"ס לא אותה מסורת וגם לא אותה כמות אוהדים, אם כי חלקם פשוט יושבים בבית, אך כשמדובר במכבי נתניה, אפשר להצטער על הפתרון הקל שבהכנסת מזומנים, וויתור על תהילת עולם, דבר שבוודאי כואב לאוהדים שמשוועים לתארים כבר למעלה מעשרים שנה.

בתקופה דניאל יאמר חוו הנתנייתים צמרת מהי, אך אם זאת ההרגשה תמיד הייתה שמשהו חסר, יומרות, אופי וחסינות שיעזרו לה הן במעמדי חצי הגמר אליהן הגיע פעמיים בשנים האחרונות וכמובן שגם בליגה, כשעונת השיא הייתה תחת לותר מתיאוס, כשהמועדון הוביל את הליגה לארוך שלב נכבד של העונה, ועדיין לא השכיל לשמור על הפסגה.

מסורת בונים, כוח בונים, אופי בונים. כאשר משחררים בשנים האחרונות את כל התוצרים הכי טובים, זה אומר דרשני, אין שאיפות, ולאוהדים יוצרים תסכול מצטבר. מחלקת הנוער שיצר יאמר, הרבה בזכותם של איציק גניש, גיל לב ואחרים, הולידה דור מפואר, שראובן עטר רק משביח, אך כנראה כחוות גידול ולא מתוך רצון לתהליך רציני.

מכירתם של איתי שכטר ודדי בן דיין (שאמנם לא תוצרים מקומיים) להפועל ת"א החלה את עידן העזיבות בנתניה, וזה כשעוד היו מזומנים בקופה, והמשיך עם עזיבתו של אלמוג כהן, דבר בלתי נמנע. כשבקיץ עזב דלה ימפולסקי, עוד אחד מתוצרי מחלקת הנוער, עוד אפשר היה להבין כי בקיץ בו יאמר מודיע על סיום תקופתו, המועדון רוצה מזומנים, ושחרור של כדורגלן בית אחד עוד נתפס כסביר, בטח לאור התעקשות על מחירו של חן עזרא שהיה מבוקש במכבי חיפה והפועל ת"א.

מיליון הדולרים שתקבל מכבי נתניה תמורת הקפטן, אוראל דגני, אמנם יעשירו את קופת המועדון, אך ממשיכים במגמה של ויתור על יצירת פרויקט משתבח, כזה שיכול ליצור למכבי נתניה ואוהדיה עתיד ורוד והישגי. חם עזרא והמוזמן הטרי לנבחרת, עומרי בן הרוש, עדיין בסגל הקבוצה, אך מי אמר שגם הם לא יעזבו בעתיד הלא רחוק למועדוני הצמרת בארץ.

בכדי לחזור למאבק אמיתי בצמרת, מכבי נתניה צריכה להיות עיקשת הרבה יותר בוויתור על שחקני הבית שלה. זה העוגן שלה, כזה שהוכיח כמה הוא מוכשר בשנים האחרונות, וכזה שעזיבתו תהווה סוף עידן עבור המועדון ואוהדיו. ואולי בעצם ראובן עטר מכין את הקרקע במכבי חיפה?

שובר גלים – ראיון עם גל מקל

מימיו במכללות, דרך ימי הזוהר של גליל-גלבוע ועד ארץ המגף. גל מקל, גארד נבחרת ישראל, בראיון לאתר "ישראספורט", על ציפיות, השפעות ועוד.

גל מקל נמצא בנסיקה בשנים האחרונות, הוא תמיד סומן ככישרון גדול, וחובבי הכדורסל הישראלי עדיין מחכים לפריצה הגדולה. אחרי שהותיר מאחוריו את הטראומה במכבי ת"א, הוביל את גליל-גלבוע לתהילה, והפך בורג חשוב גם בנבחרת ישראל של אריק שיבק. הוא מתפנה לראיון קצר לאתר "ישראספורט", נזכר בהשפעות העבר, מסמן מטרות לעתיד ומתרכז בהווה עם הנבחרת בטורניר ה"יורובאסקט".

המשימה הלאומית

מה שמעסיק את אנשי הכדורסל הישראלי בימים אלו הם ההכנות ל"יורובאסקט" שיפתח מחר בערב בליטא. הכנה לא מרשימה, שהסתיימה בצורה טובה ובניצחון על נבחרת רוסיה, בשבוע שעבר, לא הורידה את מפלס החששות, וגם לא הגבירה את הסיכויים להפתיע בטורניר האליפות עצמו.

מהן הציפיות של הנבחרת לקראת הטורניר לנוכח ההכנה הלקוייה? "הצפיות הן לבוא ולשחק כדורסל טוב, לשמור על אחדות, וכשזה יקרה, יגיעו גם התוצאות, אני בטוח", מקל מפגין אופטימיות, אך יודע שהסיכויים לא וטים לטובתנו, "הבית שלנו מאוד קשה, אבל אנחנו לא מפחדים מאף אחד. במשחקי ההכנה היו טובים יותר וטובים פחות, אבל בגדול אנו מגיעים עם אמונה וביטחון לאליפות".

כיצד אתה רואה את תפקידך בנבחרת, כזו שמבוססת בעיקר על גארדים? "בנבחרת יש הרבה גארדים טובים שביום נתון כל אחד יכול להתעלות. אני אבוא עם הרבה אנרגיות מכל הבחינות, ריכוז, מנהיגות, הגנה ונקודות, ולא משנה אם זה מהחמישייה או מהספסל, אני אהיה שם".

בשביל זה יש חברים

מקל מזכיר מאוד את מאמנו בעבר עודד קטש, ובין השניים קיימת חברות והערכה רבה. הוא מייחס לקטש הרבה מהצלחותיו והתקדמותו בשנים האחרונות, אך לא שוכח שגם לליאור לובין חלק נכבד בכך.

עד כמה השפיע עודד קטש על מהלך הקריירה שלך? "למזלי עברתי אצל מאמנים טובים מאוד כמו עודד וליאור, שניהם השפיעו עליי, כל אחד בדרכו. ההתקדמות הגדולה שעשיתי ב-3 השנים האחרונות היא הרבה בזכותם".

מקל וקטש מזכירים אחד את השני ברוגע והנועם שלהם, אך הדבר כמובן אינו מתבטא במגרש עצמו. קטש אמנם היה אחד מגדולי הגארדים בתולדות הכדורסל הישראלי, אך מעולם לא בלט באנרגיות שלו כמו מקל, אולי זו ההתחשלות שעבר בעקבות הסיטואציה שנוצרה לו במכבי ת"א.

כל הסיפור עם מכבי ת"א לימד אותך משהו להמשך הקריירה? "למדתי הרבה. קודם כל, הכל קורה לטובה. גם אם לפעמים דברים לא מסתדרים באותו רגע נתון, צריך להמשיך לעבוד ולהאמין, מלבד זה שצריך גם הרבה מזל ולהיות בסיטואציה הנכונה".

העתיד מעבר לים?

אי אפשר לדבר על העתיד של מקל, שיצטרף בתום האליפות, לבנטון טרביזו האיטלקית, מבלי להזכיר את ימי המכללה וכיצד הם תרמו להתפתחותו.

איך השנים במכללה עיצבו אותך כשחקן? "הקולג' זו אחת ההחלטות הטובות בקריירה שלי. השנתיים בויצ'יטה קידמו אותי מאוד בקטע המקצועי, וגם בתור בן אדם, מאוד התבגרתי. כל ילד שמסיים גיל נוער ושואל אם שווה לנסוע או שלא? אני תמיד ממליץ בחום".

אתה מצטער שלא מימשת את כל ארבע השנים במכללה? "לפעמים זה עובר בראש, אבל אני חושב שבגדול עזבתי בזמן".

מקל חתם הקיץ על חוזה לשנתיים בבנטון טרביזו, ומתחיל במסע למימוש הפוטנציאל בליגה שעוברת התחמשות רצינית, כולל בקבוצתו החדשה.

מה הן המטרות של בנטון העונה, כשרואים את כל הליגה האיטלקית מתחזקת? "בנטון זה מועדון גדול שתמיד שואף לצמרת. גם השנה תהיה קבוצה חזקה שתרוץ גם בליגה וגם ביורוקאפ".

באופן אישי מה הן הציפיות? ואיזה תפקיד מיועד לך ברוטציה? "כמובן שהציפיות הן להמשיך והלתקדם, להפוך לשחקן מרכזי ולהוביל את הקבוצה להישגים. דיברתי עם סשה (דג'ורג'ביץ') המאמן, וגם עם קלאודיו (קולדבלה), הג'נרל מנג'ר, ומהרגע הראשון הם הבהירו לי שהם רוצים אותי כרכז ראשון ושחקן מרכזי. הסיטואציה מאוד מתאימה לי, נבנית קבוצה צעיר ולטווח ארוך, ואני רוצה להיות חלק חשוב מזה".

אי אפשר בלי שאלה על העתיד ומימוש הפוטנציאל. מקל עושה רושם מתמקד בעתיד הקרוב. "חלומות על NBA יש לכל ילד, אך כרגע אני ריאלי ומאוד רוצה להצליח עם הנבחרת ואח"כ עם בנטון".

יציבות, אנרגיות וריאליות, זהו גל מקל, רק שלא יוריד את הרגל מהדוושה.

תחילתה של עונה

עוד עונת כדורגל החלה וכבר מרבית הקבוצות "זכו" לביקורות כואבות מאד מצד העיתונאים. חלק מהביקורות נכונות וצודקות וחלקן פשוט שיטתיות מאד.

עברנו עד כה בסה"כ 2 משחקים בקושי. וכבר מכבי חיפה לא בנויה לאליפות, מכבי פתח תקווה תפטר מאמן שלא מנצח ובית"ר אימפריה רק בזכות יובל נעים. הזיכרון כאן הוא קצר מאד וזה בעייתי בליגה שיש בה עוד כל כך הרבה משחקים. כל כך הרבה שבעוד חודש וחצי כבר נשכח את מה שהיה פה ב 2 המחזורים הראשונים.

את מירב האש סופגת מכבי חיפה, אחרי 2-2 מפתיע מול הפועל פ"ת "החלשה". כבר נאמר שלירוקים אין קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות, אבל את זה אומרים כל שנה. ואל לשכוח שהפועל תל אביב בעונה שעברה ספגה הפסד כבר במשחק הראשון מול הפועל חיפה ועוד איזה 4:2 משפיל מול ק"ש, אבל מי זוכר כי הפועל נאבקה עד הרגע האחרון על התואר.

עד המחזור ה-10 אין בכלל ביקורת שתהיה אמיתית ולא אינטרסנטית. אחרי הכל, רוב העיתונאים יאכלו את הכובע שלהם העונה כל כך הרבה פעמים שזה יהיה מביך ועדיף שיסתמו ויתעסקו בספורט נטו. אם מכבי חיפה תסיים מקום ראשון או שני יגידו שהסגל נפלא, ואם לא אז הסגל חלש, מקצועי? לא ממש, אבל זה בערך מה שיש לעיתונאות הספורט להציע לנו. ראשל"צ מפתיעה אותי לטובה וכמובן שאני לא חושב שהיא תסיים בחלק העליון, אבל כל נקודה שהיא אוגרת עכשיו תעזור לה בימים קשים, ועוד יהיו כאלו. כך גם לבית"ר ירושלים שלדעתי יש יכולת להיות בין 8 הראשונות אם ינצלו את הכבוד שעדיין רוחשים להם. יתר הקבוצות די זהות ברמה והכל עניין של אם כדור יכנס לרשת או יפגע בקורה. וזה הכל בערך. לא שיטות ולא מערכים, כי למועדונים הללו פשוט אין את זה.

העניין הכי משמעותי העונה הוא הקרב המחודש על ת"א, מכבי תל אביב נראית כמי שמאיימת על הפועל שהתרגלה לימים יפים אך השינויים הרבים עלולים להשפיע עליה בעיקר כי הסגל שלהם קצר. מכבי חיפה יכולה להיות המפסידה הגדולה מהמאבק הזה ברצון של התל אביביות להיות שוב ראשונים (2 הצדדים) ומצד שני להיות המנצחת אם התל אביביות לא יעמדו בלחץ. בכל מקרה, העונה תרוץ סביב 2 הקבוצות מהמרכז, והן יקבעו את מירב העניינים בצמרת הליגה.

בעוד 10 מחזורים כשנהיה במחזור ה 12 לקראת סיום הסיבוב והטבלה תתייצב ואחרי שמרבית הקבוצות תשחקנה אחת כנגד השנייה, יהיה אפשר לבקר את המאמנים והרכישות. בינתיים בואו נהנה מליגה שעד עכשיו מספקת הרבה שערים וכדורגל סביר בהחלט. את הניתוחים נשאיר לאחר כך.

ממראדונה ועד למפארד – לא לומדים מטעויות…

בספורט, שופט הוא אדם המפקח שהפעילות הספורטיבית תתנהל לפי הכללים שנקבעו לכך, ולו סמכות לקבל החלטות שמשנות את מהלך המשחק, כגון הרחקת שחקן שהפר את הכללים. שופטים משתתפים במשחקי ספורט, כגון כדורגל, וגם בתחרויות שאינן משחק, כגון תחרויות אתלטיקה. זאת בערך ההגדרה הכי בסיסית שמצאתי (דוקא בוויקיפדיה…).

תפקידו של שופט כבר לאורך שנים הוכח כגורלי ומשמעותי בכל תחרות שהיא בכל ענף ספורט שהוא וגם מחוץ לו, בתחומי בית המשפט וכו'…אז מדוע, מדוע באמת בכדורגל נוטים לזלזל בסוגיה הזאת?

כמה פעמים שמענו את הקהל באיצטדיונים מערב את אימו של השופט וגם מזכיר את תחום עיסוקה ברבים? כמה פעמים שמענו על טעויות שיפוט, איומים על שופטים ושלא עלינו גם שוחד ומכירת משחקים.

מכיוון שאינני מומחה בקרימינולגיה אני לא אכנס לכל העניינים הפליליים של הנושא, אבל בכל זאת ניגע היום בנקודה האופטומטריסטית של הנושא, כן כן, עיניו של השופט.

השופט בסופו של כל יום, הוא אדם, כמוני וכמוך, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, נוסע במכונית שלו, גם לו יש חשבון בנק אולי אפילו בבנק שלך, לך תדע, כן, תתפלאו, הם אנשים, הולכים, אוכלים, נושמים, מחקרים אפילו הראו שיש להם רצון לאהבה וחשק מיני ולכן לרוב השופטים המבוגרים יש גם משפחות וילדים, מפתיע לא? אז שאלה קטנה לי אליכם, מה אתם מתפלאים שהם טועים?! מה!?  באמת מה?!לא קרה שטעיתם בחייכם? לא קרה שבישלתם יותר מדי זמן סטייק על המנגל? לא קרה ששכחתם את הדלת של הבית לא נעולה? קורה…אבל…היום יש טכנולוגיה, טכנולוגיה מתוחכמת שאיתה אנחנו צריכים להתקדם הלאה לשלב הבא של שיפוט הספורט שאנחנו כל כך אוהבים (דרך אגב, יש גם אופציות לגבי נעילת הבית וכאלה, כל מיני גלאים, זאת כבר הרצאה אחרת…).

לאחרונה, במשחקי ליגת האלופות הוסיפו שופטים והגענו לכך שיש שישה שופטים שמנהלים משחק. מעולה, אני מברך על ,המהלך. נכון שעוד לא הגענו לעומק המהלך ולא למדנו אותו מספיק כדי לנצל אותו, אבל לאט לאט רואים תוצאות. מה לעשות, מגרש הכדורגל הוא מגרש די גדול למעשה, רק שתדעו, לשם ההשוואה, מגרש כדורסל הוא דבר קטן בהרבה ממגרש כדורגל ואותו מנהלים שלושה שופטים (לא כולל המצלמות וכל המכשור האלקטרוני), ולעומת זאת את הכדורגל עד לפני שנה שנתיים ניהלו גם רק שלושה שופטים על מגרש שהוא פי 4 יותר גדול! (בערך…).

יש אינספור דוגמאות לשערים או החלטות לא נכונות של שופטים לאורך ההיסטוריה, ואם נתחיל כאן וננסה למנות את כולן זה פשוט לא ייגמר, אבל לכל אלה שלא מכירים, הבא נמנה כמה מהמוכרים ביותר או העדכניים ביותר: 2-1 לארגנטינה על אנגליה במקסיקו 86 (מראדונה כבש עם היד את השער הראשון), השער של תיירי הנרי עם ידו שהעיף את אירלנד מהמונדיאל האחרון בשלב הנוקאאוט, שערו של פרנק למפארד במונדיאל האחרון כאשר הכדור נגע במשקוף נחת חצי מטר בתוך השער וקפץ החוצה וכו'…

יש עוד מיליון דוגמאות, לא נמאס לנו מהן?!

רוצים פתרון!? מצלמה. מ-צ-ל-מ-ה!

מכשיר לא ממש חדש לעולם האמת…ב-1827 צולמה התמונה הראשונה וב-1895 יצא סרט הקולנוע הראשון בהיסטורה. עבר קצת זמן לא? וגם היום בשנת 2011 הכדורגל מסרב להשתמש בהן. למה? המצלמה מעצם היותה מכשיר שמקליט ובמיוחד כשמכניסים אותה מכל מיני זויות יכולה לתת לשופט שיטה חדשה לבדיקת האירועים ולתת לו אינדיקציה מדויקת יותר כדי שיגיע להחלטה הטובה ביותר.

נכון, טוענים שמהיום שבו תיכנס מצלמה לכדורגל כל דבר יעבור דרך מסכו של השופט הרביעי והשופט הראשי יאבד את חשיבותו והשפעתו, ולצערי לכל אלה שאומרים זאת יש טעות גדולה ביד והרבה שמרנות בכיס. אין מה לעשות, חייבים מצלמה בכדורגל כדי למנוע טעויות שיפוט! רק לאחרונה היו שערים שנויים במחלוקת במפגש בין מכבי ת"א להפועל פ"ת.

מפחדים מהמצלמה? אין בעיה, ניתן לתת לכל קבוצה עד שלוש פעמים שימוש במצלמה בזמן משחק, כדי למנוע את כל העצירות והשידורים החוזרים על כל עבירה ועבירה, אבל מסכימים איתי שאם מצלמות היו נכנסות למגרשים חצי מטעויות העבר לא היו קורות? אין דבר כזה טעויות הן חלק מהספורט, לא קיים מושג כזה! כשאפשר לשפר את הספורט בעזרת טכנולוגיה עובדים על זה וזורמים עם הטכנולוגיה, לא נלחמים בה…יש שני משפטים שאיתם אני תומך בעמדה זאת:"על טעויות משלמים" (שאלו את יענק'לה שחר ומכשיר הפקס שלו…), "מטעויות לומדים" (בארץ המשפט הזה לרוב לא תקף…).

בקיצור ולעניין, הגיע הזמן לכל אנשי הכדורגל בעולם להתבגר, אין הרגשה יותר מעצבנת וממרמרת כשהקבוצה שלך או הנבחרת שלך מפסידה תואר בגלל שער בנבדל ברור, או נגיעת יד, אין באמת שאין, שופט הוא בנאדם וגם אנשים יכולים לטעות, וכשמדובר באירועים כל כך חשובים, כמו מונדיאל, ליגת האלופות, ליגה אירופית, קופה אמריקה וכל דבר אחר, חייבים שיהיה מכשור אלקטרוני (מסכים ומצלמות) שיעזרו לשופטים ברגעים כל כך גורליים לקבל החלטות טובות יותר, יש רגעים כל כך חשובום והרי גורל שנעשו בהם טעויות, שהרסו קבוצה שלמה, או אפילו אומה שלמה של כדורגל לכמה שנים.

מסקנות השבת

מידי שבוע נציג בפניכם כמה וכמה מסקנות ממחזורי סוף השבוע ברחבי הגלובוס. ניגע בליגת העל, בפרמייר ליג, בבונדסליגה ובכל מקום שיספק כותרות.

הולך ומאבד את זה

אמנם זוהי תחילת העונה, מחזור שני בלבד מסתיים, אך אלישע לוי נמצא כבר הרבה זמן על הסכינים אצל אוהדי מכבי חיפה. העימות ביום רביעי האחרון בנושא הפנדלים עם יניב קטן, יכול להרוס לו גם את חדר ההלבשה שעד עכשיו היה מאחוריו ונלחם עבורו גם כאשר הקהל הצביע אחרת. הנסיבות המקלות של אצטדיון ריק וחוסר אווירה מתבטלות לנוכח החבורה הצעירה וחסרת הניסיון שעמדה ממול. מכבי חיפה נראתה כבויה, חסרת משמעת ובייחוד חסרת אנרגיה, אז נכון, הודחתם מליגת האלופות וזה מדכא, אך מדובר במשחק ליגה לכל דבר, משחק בו הייתם חייבים לקחת שלוש נקודות. התוצאה המאכזבת יכולה רק להגביר את לחץ האוהדים כלפי לוי, ולאחר הכישלון היחסי נגד גנק, אפשר להתחיל להריח את סוף עידן אלישע לוי במכבי חיפה, כן, גם אליפות לא בטוח שתעזור הפעם. מגיעה מילה טובה לגילי לנדאו שמוציא מים מן הסלע, והסובבים את הקבוצה מדווחים כי מרבית האמונה שאפשר לשרוד בליגה, למרות הסגל הדליל, מתחילה אצלו ובמה שהוא מחדיר לשחקניו.

נעים ומתאים

זה היה רק משחק הבכורה של בית"ר י-ם, אך כבר נראה כי הקסם של יובל נעים, מתאים מאוד לירושלמים. הוא הבחור שצריך להלהיב חבורה צעירה ורעבה, והאנרגטיות וחיות המשחק שקיימות בו, הן אלו שיכולות להפוך את העונה של בית"ר י-ם למוצלחת. גם בהפועל פ"ת הוא הצליח להפיק מבחורים צעירים רעב בלתי מתפשר, והפך את רועי גורדנה, ישראל זגורי ותומר אקסברד לשחקנים לגיטימיים לחלוטין. אביתר ברוכיאן ועדן נחמני הבאים בתור?

אתה עוד תגלה את העולם

צ'לסי פתחה את העונה שלה בצליעה. תיקו במחזור הפתיחה וניצחון דחוק על ווס ברומיץ' גרמו להרמת גבות לגבי יכולתו של אנדרה וילאש בואש לגבש חבורה מנצחת. צ'לסי גם לא הרשימה בניצחון אמש, 1-3, על העולה החדשה נוריץ', אך דווקא הדקות האחרונות, ולמרות יתרון מספרי, הראו כמה מוכשר המאמן הפורטוגלי. שתי רכישות של חואן מאטה, הספרדי הנהדר, שכבש שער בכורה, ורומלו לוקאקו, שהוכיח כמה כישרון טמון ברגליו, יכולות להיות בינגו שיהפוך את צ'לסי של וילאש בואש לקבוצה טורפת. הוא משתמש ברוטציה בצורה נבונה ובחר לחזק אותה בדיוק היכן שהיה צריך. אנשי מקצוע בפורטוגל טוענים כי מדובר בגאון כדורגל, והאמת דווקא אחרי השבת הזו, אפשר להתחיל ולהבין אותם.

איתי שכטר, טעית!

כשאיתי שכטר בחר לחתום בקייזרסלאוטרן ולא בהאנובר שחשקה בו גם היא, לא ידעו רבים לאן הוא נכנס. הקבוצה אמנם בעלת מסורת מכובדת, אך לעת עתה נראית כאחת החלשות בבונדסליגה, אם לא החלשה מכולן, כאשר גם אוגסבורג הקטנה, הצליחה להביך אותה לא פעם בביתה. האובדן של סרדאן לאקיץ', פגע בה, אך סגנון המשחק ההגנתי וחסר הכישרונות של הקבוצה, פוגם בשטף המשחק. אמנם באיירן מינכן איננה קנה מידה, אך היא לא היחידה שהשפילה את לאוטרן העונה. דווקא בהאנובר יכול היה שכטר לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה, בטח עם מאמן מצוין כמירקו סלומקה. אולי העדפתה של האנובר לא לכלול בעסקה גם את גילי ורמוט, גרמה לשכטר להעדיף את ה"פריץ וולטר", אך יכול להיות שהגיע הזמן להיפרד כל אחד לדרכו. בכל אופן את העונה הזו, יבלו השניים בקרבות תחתית ככל הנראה.

נקודה נוספת מהבונדסליגה היא וולפסבורג, שאמורה הייתה להיות חברה בצמרת, אך בינתיים בעיקר מאכזבת ומסננת שערים. פליקס מאגת', ראה הוזהרת, אתה בדרך להיות המפוטר הראשון.

זר פורח

הלהיט החם של אוקזר, קבוצתו של בן שהר, הוא החלוץ הצעיר מבורקינה אסו, אלן טראורה. רגל שמאל מפחידה, חוש גדול לשערים והמון פוטנציאל, הביאו לאוקזר ניצחון ראשון אמש, ובתוצאה יפה של 1-4. בקצב הזה כבר בינואר הוא יהיה אחד החלוצים המבוקשים בשוק, ואולי היה זה יהיה הזמן שלך, שהר, להיות הזר הפורח.

מעלה את ריף הציפיות

אחד מכוכבי המחזור הפתיחה של ליגת העל בכדורגל, היה ריף מסיקה, שחקנה הצעיר של הפועל ראשל"צ. בראיון לאתר "ישראספורט", מספר מסיקה על העונה ששינתה אותו, לצד שאיפותיו להמשך יחד עם השתלבותו במועדון מעיר היין, הכירו הרף של ריף.

הוא סומן כאחד הכישרונות הבולטים במחלקת הנוער של מכבי נתניה, מחלקה שממלאת בשנים האחרונות את שורות הקבוצה הבוגרת, ובהצלחה רבה.
ריף מסיקה, 22, בנו של כדורגלן העבר של המועדון, חיים, צמח במחלקה הצעירה של המועדון וניצוצות הכישרון שלו הביאו אותו עם השנים לככב גם בקבוצת הנוער המקומית. יכולתו הטכנית, לצד נתונים פיזיים שרכש במהלך השנים, הביאו אותו לבשלות על סף הכניסה לקבוצה הבוגרת.

מסיקה מעדיף שלא להרחיב בעניין, אך למרות שזכה למספר הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה, בעיקר במסגרת גביע הטוטו, שם ערך את גם את הופעת הבכורה בבוגרים (בגיל 17, נגד מכבי הרצליה), הוא לא הצליח להשתלב בתוך כל החבורה המוכשרת מעיר היהלומים ונדד לצורכי התפתחות במקומות אחרים.

עונת אשתקד, בא שיחק בהפועל הרצליה, מהליגה הלאומית, הייתה הטובה ביותר שלו בתקופת הבוגרים. "העונה הטובה בקריירה הקצרה שלי ללא ספק. שינתה לי את כל התפיסה והמחויבות כלפי המשחק", כך מגדיר מסיקה את מה שחווה בקבוצה הקטנה של הרצליה, תוך שהוא זוקף הרבה מיכולתו למאמנו בעונה החולפת, בני טבק, שחקן העבר של מכבי ת"א, "למדתי ממנו המון, והוא זה שנתן לי את הבמה למעשה", מסיקה מרעיף מילים טובות על מאמנו לשעבר.

הקיץ המשדרג

אותה עונה מוצלחת בליגה הלאומית, בה כבש שמונה שערים ובישל מספר מכובד של שערים גם כן, שידרגה את מסיקה למעמד של מבוקש, בטח בעת הנדידה הגדולה של כישרונות מקומיים לחו"ל. "היו לי הרבה הצעות הקיץ, אחרי העונה הטובה שחוויתי", הוא מספר. תחילה היה נדמה כי מסיקה יעשה את הדרך לבירת הנגב כאשר היה אמור לחתום בהפועל ב"ש, דבר שבסוף לא יצא לפועל. מסיקה לא בזבז זמן ונדד לעולה החדשה, הפועל ראשון לציון, לאחר שהרשים את הצוות המקצועי עוד מהעונה החולפת בה היו שותפים לאותה הליגה. "אני שמח להגיע לראשל"צ, מצאתי בית חם, ולמרות שאני רק חודשיים בקבוצה, אני מרגיש כאילו אני חלק מהקבוצה כבר הרבה מאוד זמן", נותן מסיקה חוות דעת על האווירה במחנה של הקבוצה מעיר היין, מרכיב חשוב ביותר בכל מועדון כדורגל ללא ספק.

יום כתום

עירוני ראשל"צ חזרה לליגה הבכירה לאחר שבע שנות היעדרות ומקווה לתקוע יתד בליגה הבכירה. הקבוצה שופעת צעירים מוכשרים תוצרת מקומית, אך גם כאלו שלא קיבלו במות במקום אחר ובוחרים להתפתח במועדון. לצד צעירים מקומיים ומוכשרים כמו גל ספיר וגיא משפתי, אפשר למצוא בנוסף למסיקה, צעירים כמו ליאור ברטקובסקי, תוצר מחלקת הנוער של מכבי ת"א, דור הלוי, שגדל בבני יהודה ואיתי אלקסלסי שהיה שותף לעונת העלייה, והושאל שוב מהפועל ת"א.

"המטרה העיקרית היא להישאר בליגה, יש לנו סגל מוכשר. אם נראה במהלך העונה שאנחנו במצב טוב יותר, אז גם נשאף בהתאם", מסיקה מנמיך ציפיות למרות פתיחת עונה עם ניצחון מרשים. "לא הופתעתי מהניצחון, היינו טובים במהלך משחקי האימון והקבוצה נראית מחוברת היטב", הוא מוסיף. מסיקה היה ממצטייני מחנה האימון, ואף כבש שער באחד המשחקים במחנה.

במשחק הבכורה שלה בליגה הבכירה לאחר החזרה מגלות ליגת המשנה, רמסה הקבוצה את בני סכנין בתוצאה 2-4, תוך תצוגה נהדרת של כדורגל, כשהניסיון שמביאים עימם הוותיקים בראשות אסי בלדוט (כבש צמד) ואוהד כהן מתחבר היטב עם השאפתנות הצעירה. "נתנו תצוגה מדהימה והוכחנו שיש לנו מה למכור בליגה", קובע מסיקה.

מבחינה אישית הייתה למסיקה פתיחה מרשימה, הוא חתום על שני בישולים, אך בעיקר הוכיח כי הוא יודע לנווט את המשחק, וגם להנהיג כשצריך, ושחקן שחתום על בעיטות חופשיות של קבוצה, זה אחד הסממנים לתכונות של מנהיג.

כולם חולמים על עתיד מתוק (בחסות התקשורת)

בעוד הציפיות של הפועל ראשל"צ הן לשרוד בליגה, מצפה מסיקה להשתלב היטב בחבורה הנבנית של ניסן יחזקאל, "אני מקווה לתפוס מקום של קבע בהרכב, להיות שחקן מוביל, להבקיע ולבשל שערים. העיקר לעזור לקבוצה כמה שיותר", נותן מסיקה חותמת לקשר החם שהוא מרגיש כלפי המועדון.

ועם זאת רף הציפיות של מסיקה לא עוצר בכתום של ראשל"צ. "כיום חצי עונה טובה מפתחת אותך. התקשורת משווקת אותך וזה מוסיף לך הרבה נקודות", הוא מסמן לעצמו את התקשורת כמי שעשויה לעזור לו בהתפתחות עתידית אולי אפילו מעבר לים. "חלום של כל שחקן להגיע לאירופה", הוא מציין פרט ידוע.

העתיד של ריף מסיקה נראה ורוד, עונת השאלה מחשלת, ופתיחת עונה טובה כבר העלו את הרף של ריף. בקרב אוהדים יודעי דבר של מכבי נתניה הוא סומן תמיד ככישרון גדול, ועצם העובדה כי לא זכה לקבל קרדיט מהווה מבחינתם פספוס, "סיכוי לחזור לשם תמיד יש, אך כרגע הראש שלי רק בראשל"צ", הוא אומר ומשאיר לאותם אוהדים נתנייתים תקוות לעתיד.

אם ימשיך לשמור על הקו ממחזור הפתיחה, לבשל, להניע ולקחת מנהיגות, מסיקה בהחלט יכול להסתמן כאחת מהפתעות העונה, דבר שיוביל אותו קדימה בבניית הקריירה. עם מועדון שמשלב וותיקים וגאה בצעירים, ויחד עם מאמן מוכשר כניסן יחזקאל, רף הציפיות של ריף עשוי להרקיע שחקים. אל תשכחו, הוא מגיע מעיר של יהלומים.