עונת המלפפונים הלוהטים – ההחתמות הלוהטות של הקיץ בכדורגל העולמי (דעה)

החלק הכי מעניין של העונה כבר כאן. "עונת המלפפונים" היא התקופה שבו הכסף הגדול זורם והחיזוקים המשמעותיים קורים ברחבי אירופה וגם בעולם כולו. חלק מהמעברים בין הקבוצות בהחלט יכול לעשות שינויים מעניינים בליגות ויש כאלו שצריך לשים לב אליהם במיוחד. אז קבלו סקירה קצרה ומעניינת של הרכישות שצריך לשים לב אליהם בעונה הקרובה

זה כבר לא סוד שהכסף הסעודי ובכלל השייחים הערבים השתלטו על הכדורגל האירופי ומבזבזים בו כסף ללא הכרה. אחרי השייח והבעלים של מנצ'סטר סיטי נתקלנו גם בשייח של מלאגה וכמובן בשייח האולטימטיבי של פאריס סן ז'רמן שעושה הכל כדי שהקבוצה מבירת צרפת תחזור למפת הכדורגל האירופי. אך מה לעשות שכסף זה לא הכל, צריך גם לעשות את הרכישות הנכונות בשביל לסדר את הקבוצה טוב לפני שיהיה בלאגן.

שינג'י קגאווה – הכדורגלן היפני הבינלאומי מגיע לאנגליה ולסגל של סר אלכס. קודם נתחיל במחמאה לפרגוסון, רכישה טובה, מדויקת ובהחלט מעניינת. נתחיל מזה שקגאווה מככב כבר שנתיים בבורוסיה דורטמונד, אלופת השנתיים האחרונות בבונדסליגה. השחקן בהחלט הוכיח את עצמו וראוי לעשות את הקפיצה הגדולה וללא ספק יכול להשתלב בהרכב של האדומים. הדבר הכי מפתיע, אך גם מובן, זהו תג המחיר הנמוך יחסית של השחקן המוכשר – 14 מיליון יורו בלבד. ככה זה כשנותרה לך שנה אחרונה בחוזה.

טיאגו סילבה + זלאטן איברהימוביץ' – צמד השחקנים שנוחת ממילאן היישר לעיר הבירה הצרפתית מוכיחים שכסף זהו שם המשחק. תג המחיר לשני הכוכבים יחדיו עומד על 65 מיליון יורו. במהלך הימים האחרונים בושלה העסקה ולמעשה גם סוכמה. הראשון שחתם הוא הבלם הבריזלאי – טיאגו סילבה שנחת בפאריס לפני כיומיים והוכרז רשמית גם באתר הרשמי של הקבוצה מצרפת. הסיכום עם השבדי הענק לקראת סיום. מה שמפתיע בכל הרכש הזה הוא הצהרתו של סילבה שלא רצה לעזוב את מילאן. רק שבוע לפני כן סירב להצעה מברצלונה וחתם לעוד 4 שנים במדי מילאן. מסתבר שהכסף יודע לדבר גם פורטוגזית.

שינג'י קגאווה

אוליבייה ג'ירו – רכש קצת מפתיע אך עם זאת ידוע מראש. ג'ירו שמגיע מאלופת צרפת המפתיעה מונפלייה עושה קפיצת מדרגה גדולה אל עבר הכדורגל האנגלי. החלוץ שכבש בעונה האחרונה 21 שערים בהחלט עשה עבודה טובה כשגם היה חלק מהסגל הצרפתי באליפות אירופה ועשה מספר הופעות כמחליף במדי הטריקולור. החוד של ארסנל סוף סוף מקבל התייצבות טובה כשגם לוקאס פודולסקי הגרמני הצטרף במקביל. הדבר היחידי עכשיו שהורס הוא העזיבה הצפויה של רובין ואן פרסי ההולנדי.

קלרנס סידורף – הענק הוותיק מהולנד עזב את מילאן לאחר עשור במדי הרוסונרי והתלבט איפה לחתום. הקשר האגדי שמחזיק ב 4 אליפויות אירופה לא רוצה לתלות את הנעליים גם לא בגיל 36. הפעם החליט סידורף, שלא כמו חבריו ברחבי אירופה, לחתום בברזיל לשנתיים במדי בוטאפוגו. החלטה מפתיעה ללא ספק אבל מובנת. לאחרונה הרבה כוכבים נטשו את הביטחון של אירופה וחתמו בליגה הברזילאית שבהחלט מראה את כוחה ומצליחה להנחית סופר-סטארים עולמיים. מפגש מעניין שייערך – סידורף ובוטאפוגו VS רונאלדיניו ואתלטיקו מיניירו.

פאביו בוריני – אולי השם הכי פחות מוכר בכתבה, אך החלוץ האיטלקי הצעיר בהחלט עושה עבודה טובה ואף נכלל בסגל איטליה ביורו האחרון. בשנה שעברה שיחק במדי הג'לארוסי מרומא והפגין יכולת טובה. המחיר עליו סוכם עבור החלוץ הצעיר (סך הכל בן 21) הינו 10 מיליון יורו. מחיר זול וטוב לליברפול המתחדשת שבהחלט צריכה דם צעיר ואיכותי בחוד האנמי שלה.

יאן וארטונגן – הבלם הבלגי המעולה. שחקן נבחרת בלגיה שהוכיח את עצמו בשנים האחרונות במדיה של אייאקס ההולנדית ועזר לה להחזיר את ההגמוניה בכדורגל ההולנדי עובר לטוטנהאם. אחד הבלמים הכי טובים שיש לכדורגל האירופי להציע. החתמה מצוינת מצידם של התרנגולים שעוברים מהפך קל מאז החתמת המאמן הפורטוגלי וילאש-בואש. מחירו של וארטונגן עמד סך הכל על 9.5 מיליון ליש"ט.

העברות נוספות מעניינות בעולם: דידייה דרוגבה בשנחאי שונואה (מצ'לסי), לוסיו ביובנטוס (מאינטר), קייטה בדליאן (מברצלונה), מקסי רודריגז בניו אולד בויס (מליברפול), אלטינטופ בגלאטסריי (מריאל מדריד), רודיאגה בפולהאם (מוויגאן), מקסי לופס בסמפדוריה (מקאטניה), פאולו גררו בקורינתי אס (מהמבורג).

אולטרסול להגנה מפני האקלים הישראלי – לקראת פתיחת עונת הכדורגל בישראל (דעה)

אז מה, נפטרנו מטביב, אה? כמה יחסרו לי הכתבות על אי תשלומים שלו לשחקנים, סינון שיחות שלהם ושל עובדים שלו, הדוגמה של "ראיין גיג" כמודל לחיקוי ושאר השכונתיות שלו. עוד מעט תחל האולימפיאדה, אז בדירוג הבעלים הגרועים בהיסטוריה טביב לוקח את מדליית הארד. ויקטור יונה כסף (אל תתעצבן חביבי, תזכור שמדובר בכסף) ואת הזהב לוקח אתם יודעים מי.

אלי טביב הלך, עכשיו נשארו רק עוד מאה כמוהו בכדורגל המקומי. בעלים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, רודפי פרסום, שהתהילה המפוקפקת עלתה להם לראש. כאלה שמלכלכים על המאמן בתקשורת, עושים ממנו סמרטוט ובסוף אחרי כל ההשפלות הוא נשאר לעבוד אצלם.

זאת תופעה שצברה תאוצה רק בשנים האחרונות. פעם המצב היה שונה. היה את הירושלמי שהזכרנו ו…זהו פחות או יותר. עם כל הבהמיות שהולכת היום אני מתגעגע כבר לדדש ולמפיות שלו.

ההתאחדות עומדת מנגד ולא עושה שום דבר. לא רק זה, חלק מאותם בעלים חברים בה. חלקם בעלי עבר פלילי ומפוקפק אבל האירגון מתעלם כי נוח לו.

אלה אנשים שיראו ומראים נאמנות פוליטית, אז למי איכפת שהם מטנפים את הענף? ולמה אפשר לצפות כשהיושב ראש מראה חוסר אובייקטיביות, מעודד קבוצה קבל עם ועדה וצורח על שופטים? הדג מסריח מהראש גם אם אין נמל בפתח תקווה. ואולי חבל שזה ככה, כי חסרות אטרקציות בעיר.

שרת הספורט עאלק, לימור ליבנת, עושה את מה שחברה לממשלה עושה כבר שלוש שנים. לא לעשות. צועקת כשיש מכות בליגת הכדורגל ("אני מבקשת!") כדי לקבל קצת רייטינג, אבל בפועל לא מזיזה שום דבר. ועדות זה לא פיתרון שמספק אף אוהד שראה את מה שקרה בוינטר ובאצטדיון המושבה, אלא רק כיסוי תחת. רוצים תוצאות בשטח. אחרי המכות במשחק האחרון בסדרת גמר היד בין הראשוניות לא נשמע קולה של השרה.

נמאס כבר לראות ולהקשיב לאבי לוזון הזחוח, שנבחר אחרי "הצבעות דמוקרטיות" פעם אחר פעם על ידי אנשים שפחדו להצביע נגדו בגלל תפקידו לשעבר בבנק דיסקונט.

לצערי אני לא רואה מצב להתארגנות אוהדים משמעותית באופק שתפעיל לחץ על לוזון או על שארי חברי ההתאחדות ונראה חילופי משמרות . ההפגנה שערך לפני כמה חודשיים אייל ברקוביץ' הזיזה כמו אקמול לאדם גוסס. והכדורגל פה גוסס. הרמה שלו מתחת לכל ביקורת, כך גם המגרשים והעניין לציבור.

הפועל רמת גן, מתוך עיקרון של הבעלים כנגד האלימות שראה, מגיעה לליגת העל עם תקציב של חמישה מיליון שקלים. איזה איכות אפשר להעמיד בסכום כזה? יש בכלל תקווה להפתיע או שזה תקציב שבא להרים ידיים מראש?

אבי לוזון אמר שהליגה הישראלית היא השישית בטיבה באירופה. אז במקום להתחנף לפלאטיני ולבלות במסיבות קוקטייל ולהתעלק על דרוגבה, שיסתכל איך עובדים באותן חמש ליגות. איך הן מתנהלות מול הקבוצות, בעלים, אוהדים. איך הן משווקות את עצמן לעולם וגורמות לאיציק מרעננה לאהוד את קטאניה או קייבו הקטנות.

הגיעה השעה גם לנסח חוקים חדשים נגד חוסר התשלומים והתבטאויות של בעלים. ההתאחדות תטיל סנקצקיות על עוברים על חוקים אלה ואז הם יחשבו פעמיים אם לשחרר את הרפש שיוצא להם מהפה. אולי גם על הדרך יתחילו לכבד את השחקנים והמאמנים שלהם, שבלעדיהם הקבוצה לא יכולה להתקיים.

 

חבורת אוהדי לייקרס מגישה לסטיב נאש בירה בזמן נסיעה על הכביש המהיר (וידאו)

החתמתו של סטיב נאש בלוס אנג'לס הרימה כותרות לאוויר, והפכה את הלייקרס מקבוצה טובה לקבוצה שסביר להניח תתמודד על האליפות השנה ב – NBA.

מי שכבר מתרגשים הם האוהדים "המסורים" של לוס אנג'לס לייקרס, ואם בישראל האוהדים מחכים לשחקן בשדה התעופה כדי לקבל את פניו, אז בארצות הברית פשוט מגישים לשחקן בירה בזמן נסיעה על הכביש המהיר.

מספר נערים או Dudes אם תרצו, שיכורים למדי כך נראה ראו שסטיב נאש נוסע לידם בכביש המהיר, והחליטו שהם חייבים לתת לו בירה, כמו אוהדים טובים. לא ברור מדוע הם שותים בירה זולה ולא טעימה כמו KEYSTONE LIGHT, אבל אני בטוח שסטיב נאש העריך מאוד את המחווה.

צפו בחבר'ה השיכורים מגישים לסטיב נאש את הבירה:

צפו ב – 2 הגולאסו של דיוויד בקהאם אתמול מול פורטלנד טימברס (וידאו)

דיוויד בקהאם אומנם לא ישחק באולימפיאדה עם נבחרת בריטניה, אבל הוא לא מפסיק להראות שהוא עדיין מהבועטים הטובים בעולם גם בגילו המבוגר (37).

דיוויד בקהאם לא ריחם על שוער פורטלנד טימברס והכניע אותו בעזרת 2 בעיטות פשוט מופלאות. כאלו שרק הרגליים של "בקס" הנפלא יודעות לייצר.

 

יש כאלו שיאמרו שדיוויד בקהאם לא הצליח להרים את הכדורגל האמריקאי לגבהים אליהם ציפו שהוא ירים, אבל אם השער שלו קיבל מעל 100,000 צפיות ביום אחד – אין ספק שהוא עשה משהו נכון.

האם עמוס לוזון בדרכו אל מחוץ לכדורגל הישראלי?

האם יש בהרשעתו של עמוס לוזון בדין פלילי כדי לסיים את מעורבותו בכדורגל הישראלי?

ביום 10.8.2006 הוגש כתב אישום נגד ראש עיריית פתח תקווה וכן נגד מהנדסת העיר. לשניהם יוחסו "עבירות מתחום טוהר המדידות הנוגעות להוצאת היתרי בניה על ידם למבנה ה"פאוור סנטר" בצומת ירקונים (להלן – המבנה), בניגוד להחלטת הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן – הולקחש"פ), ולתוכניות בנוגע למקרקעין, באופן שמהווה לטענת המאשימה הפרת אמונים פלילית ועבירות נוספות".

ביום 20.12.2006 צורפו לכתב האישום עוד שבעה נאשמים, בין היתר, עמוס לוזון. האחרונים הואשמו בעבירות לפי חוקי תכנון ובניה. בסופו של יום, לפני מספר ימים, הורשע עמוס לוזון, על פי הודאתו. הרשעתו, כפי הנראה, נעשתה על בסיס כתב אישום מתוקן בעל אישומים מופחתים.

ומה ענייננו בהרשעתו?

סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות קובע:

"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".

נראה כי לאחר הרשעתו של עמוס לוזון (נשיא מכבי עירוני פתח תקווה), כל פרשנות מלבד עזיבתו לאלתר את קבוצתו תהפוך את הסעיף לאות מתה. שתיקת הסעיף לעניין עוצמת ההרשעה, והעדר דיון בנושא חובת הקלון, מלמד כי מתקין התקנון קבע את קיום ההרשעה כרף בל יעבור לעיסוק בספורט, במסגרת ההתאחדות לכדורגל.

תגובת ההתאחדות, למרות פנייה מפורשת, לא הועברה עד לפרסום הטור. במידה וההתאחדות תחליט ליתן תגובה מסודרת, תועלה התגובה לטור הדעה.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

ניקה את עליית הגג של דודתו וגילה אוסף קלפי בייסבול בשווי 3 מליון דולר

בישראל זה אומנם לא מאוד פופולרי, אבל בארצות הברית עסקי קלפי הבייסבול, כדורסל, פוטבול וכו' מגלגלים מיליוני דולרים מדי שנה. וישנם אספנים אשר מוכנים לשלם אלפי דולרים עבור קלף בודד, בתנאי שיהיה נדיר, ובמצב מצוין, וכאשר שומעים על סיפורים כמו זה שמיד תקראו עליו, זה עושה חשק להתחיל לאסוף קלפים גם. 

קארל קיסנר, תושב מדינת אוהיו שבארה"ב, שגם מנהל את הנכס של דודתו במנוחה החליט לנקות את עליית הגג שבביתה, ופתאום גילה את אוסף קלפי הסייסבול הנדיר והיקר ביותר אי פעם.

קיסנר פינה הרבה מאוד זבל מעליית הגג בביתה של דודתו, ג'ין הנש, וקופסה עם 700 קלפים נתגלתה אל מול עיניו, הקופסה הכילה סט שלם ונדיר מאוד שנקרא E98 set שיצא לאור בסביבות 1910. בסט הנדיר היו קלפים של סיי יאנג (Cy Young), טיי קוב (Ty Cobb), כריסטי מת'יוסן (Christy Mathewson), והקלף שנחשב לגביע הקדוש של קלפי הבייסבול – הנס וואגנר (Honus Wagner). מה שבכלל הדהים את קיסנר היה מצבם של הקלפים – כמעט מושלם. למעשה, הקלף של הנס וואגנר דורג כקלף מושלם (לקלפים יש דירוגים על פי מצבם, וכך גם קובעים את שווי הקלף) – Gem Mint 10. קלף שיוצא מחבילה טרייה לא יכול להיות במצב טוב יותר מזה, לכן זה פשוט מדהים שקלף שהודפס לפני יותר מ – 100 שנה נשמר בכזה מצב. 

כרגע, ההערכה היא שאוסף הקלפים שווה קרוב ל – 3 מליון דולר, אבל כנראה שההערכה הזו אף תעלה. הקלף של הנס וואגנר עומד למכירה פומבית, וישאר למכירה עד לאוגוסט, כרגע המחיר עליו עומד על 65,000 דולר. כך שאם אתם רוצים השקעה מצוינת לטווח הארוך – זה יהיה רעיון לא רע בכלל לקנות את הקלף.

הקלף של הנס וואגנר

 

דייגים מקבלים התקף לב כאשר כריש קופץ מהמים וגונב להם את הדג מהחכה (וידאו)

דייג יכול להיות מרגיע ביותר. רק אתה וים, השקט והשלווה. עד שמגיע…..כריש !!!

זה בדיוק מה שקרה לחבר'ה הנחמדים האלה בארצות הברית, שהיו עסוקים במלאכת הדיג מתחת לביתם, ועד שהם תפסו דג הגיע כריש ופשוט לקח להם את השלל.

התגובה שלהם היא בהחלט מצחיקה ומשעשעת, אבל איך אפשר להאשים מישהו כאשר הוא נמצא במצב רוח רגוע ופתאום קופץ לכיוונו כריש ענק ומפחיד.

צפו בוידאו המדהים:

מה קורה כששדרני כדורגל פוגשים הוקי? (וידאו)

הוקי הוא משחק נפלא, אלים ומרתק. אבל לפעמים צריך קצת יותר ממשחק מרתק על מנת למשוך את הצופים ולהשאיר אותם דבוקים אל מסך הטלוויזיה. קחו למשל את שדרי הכדורגל, שמכניסים כל כך הרבה רוח אל תוך המשחק עם ההתלהבות, הצרחות, וכמובן שאגות הגוללללללללללללללל.

לכן הסרטון הבא הוא כל כך מרתק ומעניין. לקחו קליפים ממשחקי הוקי והדביקו עליהם בצורה מושלמת שידורי של שדרני כדורגל מהעולם, והתוצאה פשוט נפלאה:

המסע שלי ליורו 2012

הנקודה הזו שבה אדם מרגיש שהוא חייב לעצמו הפוגה, פשוט לקום ולעזוב את הכל, ולו לתקופה מסויימת, היא הנקודה שבה מצאתי את עצמי לפני חודש.
המחשבה הראשונה שעוברת בראש במצב כזה היא לטוס לחו"ל. המחשבה הבאה והבלתי נמנעת: זה ממש לא זמן טוב להתנתק מהכל. היורו מתחיל.
מספר רב של שניות עבר עד שהגעתי למסקנה המתבקשת מעליה: לטוס ליורו.

באופטימיות זהירה ניגשתי לאתר האינטרנט של אופ"א, ולאחר הליך הרשמה קצר גיליתי לפני רשימת משחקים שעודם פתוחים להזמנה, ביניהם גם כמה מסקרנים ביותר. חיפוש זריז של טיסות זמינות הראה שבהחלט ניתן למצוא, עדיין, טיסות במחיר סביר למדינות המארחות.
המהלך הבא היה שיחת טלפון לפרטנר מספר אחת שלי לענייני כדורגל, שהוא במקרה גם הפרטנר מספר אחת לעניינים ספונטניים, ולשאלה המפתיעה שלי "אתה בא איתי ליורו?" הוא השיב בלי לחשוב פעמיים: "יאללה בוא".
נכנסנו לעובי הקורה. חיפושים, בדיקות, השוואת מחירים, השוואת אתרים, כרטיסי טיסה, כרטיסי משחקים, כרטיסי אשראי – תשלום – הבנה: בעוד ארבעה ימים אני טס לאוקראינה. שלושה ימים לפני פתיחת הטורניר, יום אחד בלבד אחרי שהרעיון בכלל עלה בראשי, יש לי כרטיסים לאירוע הכדורגל המרכזי של השנה.

 

צרפת – אנגליה, בית ד' (11 ביוני, דונבאס ארנה, דונייצק)

ביום ראשון ב-10:00 בבוקר מצאנו עצמנו בתחנת האוטובוס המרכזית מחוץ לעיר דונייצק. אחרי אחת-עשרה שעות נסיעה באוטובוס משדה התעופה בקייב, הגיעה העת לחפש לנו מקום לישון בו. מחירים גבוהים באופן חריג גרמו לנו לוותר על הרעיון להזמין מראש מקום לינה. העדפנו להגיע למרכז העיר ולקוות למצוא שם איזו מיטה פנויה.

קשה מאוד להסתדר בדונייצק אם אתה לא דובר רוסית או אוקראינית. השלטים, שמות הרחובות, רשימות האוטובוסים הרבים, משרדי הקבלה – נטולי אנגלית לחלוטין. גם נהגי התחבורה הציבורית לא מבינים מילה באנגלית (וזה, יש לציין, למרות שהתושבים עצמם חביבים מאוד ומשתדלים לסייע לכל מבקר שדרכו אבדה). אופ"א פיזרה בנקודות מרכזיות בערים המארחות נערים ונערות עם הכיתוב "Volunteer" על חולצתם, והם מהווים את המקור היחיד לאנגלית ברמה כלשהי בעיר. בעזרתם הצלחנו, אחרי שעות של שוטטות ברחבי דונייצק, לאתר מחנה אוהלים גדול שאופ"א הקימה לטובת האוהדים הרבים שלא יכולים להרשות לעצמם את המחירים המופקעים שההוסטלים בעיר דורשים (בעיר, שניכר שאינה מורגלת בתיירות, מעט מאוד מלונות, ומספר הוסטלים שככל הנראה הוסבו לתפקיד במיוחד לקראת הטורניר, ומספקים חדרים פשוטים עד עלובים במחירי ארבעה כוכבים).
אווירת הטורניר הצבעונית לה ציפינו לא הורגשה במיוחד בדונייצק. אוהדים רבים במחנה האוהלים היו בכלל רוסים, שחצו את הגבול הקרוב כדי לצפות במשחקים, על אף שהנבחרת שלהם שיחקה בפולין. מי שבכל זאת רצה להרגיש קצת יורו בעיר, מצא את עצמו ב-Fan Zone, אזור גדול וסגור שהוגדר בכל עיר מארחת, עם מסכי ענק להקרנת המשחקים, דוכני מזון ושתיה למיניהם ופעילויות פרסומיות של אופ"א ושל הספונסרים הגדולים. בשעת משחק של נבחרת אוקראינה היה ה-Fan Zone מלא עד אפס מקום באוהדים מקומיים צהובים ונלהבים.

הסיבה שלשמה נתכנסנו בדונייצק הגיעה יום אחד מאוחר יותר.
דונבאס ארנה, איצטדיונה הביתי של קבוצת שחטאר, הוא המרשים והחדיש שבאיצטדיוני אוקראינה. הדבר בולט לעין כבר כשהוא נראה למרחוק, בוהק באורות כחולים יפהפיים בשעות הערב, וכמובן מבפנים: עיצוב מרשים ואיכות צפיה מצויינת מכל פינה באיצטדיון.
המשחק בין צרפת לבין אנגליה הבטיח יותר ממה שהוא קיים. משתי נבחרות בסדר הגודל הזה ציפיתי ליכולת יותר מרשימה ופחות מרדימה. כדורגל שבלוני למדי, הרבה כדורים ארוכים סתמיים ו-1:1 סולידי מסכמים משחק לא גדול של שתי נבחרות לא כל-כך גדולות, מסתבר.
גם רוב הקהל במשחק היה רדום, ויתרה מכך, קרחות רבות מדי נראו ביציע.
מהמשחק הזה אני לוקח איתי בעיקר את האוהדים האנגלים הנהדרים (אך כלל לא רבים) שלא הפסיקו לשיר כמיטב המסורת, וכמובן את האיצטדיון הנפלא, שבאותו הזמן לא חשבתי שאפגש איתו שוב בהמשך.

צילום: אורי ברייט

 

פורטוגל – הולנד, בית ב' (17 ביוני, מטאליסט סטאדיום, חארקוב)

כשהגענו לחארקוב זכינו סוף סוף לתקשר עם הסביבה. שמות הרחובות רשומים גם באנגלית לצד השפה המקומית, וכך גם תחנות הרכבת התחתית, שהופכת את הנסיעה ברחבי העיר לנוחה בהרבה.
הדבר העיקרי שחארקוב נתנה לנו הוא אווירת היורו שחסרה לנו בדונייצק. על אף שהגענו לעיר עם כרטיסים למשחק בין פורטוגל לבין הולנד, היינו בה עוד לפני המשחק של ההולנדים נגד גרמניה, וכך ראינו את רחובות העיר מוצפים באלפי אוהדים הולנדים וגרמנים מרוכזים בקבוצות, שרים, שותים, מתכוננים למשחק. כמה שעות לפני שריקת הפתיחה החלוקה הייתה ברורה: הגרמנים מרוכזים בבר גדול שנסגר עבור מועדון האוהדים הרשמי של הנבחרת (ואין לי ספק ששמעתי שם ברמקולים גרסה גרמנית ל"אמרו לו" של אריק אינשטיין), ההולנדים מציפים באלפיהם את ה-Fan Zone.
את המשחק בין גרמניה להולנד, כאמור, נאלצנו לראות בטלוויזיה, אבל ארבעה ימים מאוחר יותר הגיע היום הגדול שלנו, וזה בהחלט היה יום גדול.

 קשה לי לחשוב על חוויה יותר מרשימה שהכדורגל סיפק לי מאשר המשחק הזה. יותר נכון, מאשר השחקן הזה. כריסטיאנו רונאלדו. האיש והאגדה.
דווקא לצד שמות גדולים כרובן, ואן-דר וארט ו-ואן פרסי, בולטת התרומה העצומה של האיש הזה בכל היבט של המשחק.
רונאלדו נע ללא הפסקה על המגרש, בלי הכדור ואיתו. הוא זוכה בכל כדור גובה, ברחבה או באגף, גם תחת שמירה של שני שחקנים. הוא מסוגל לייצר בעיטה לשער, שלו או של שחקן אחר, כמעט מכל עמדה ובכל רגע נתון. קריאת המשחק שלו, שגורמת לו לפתוח בספרינט של שלושים מטר לכיוון מרכז המגרש, לשנות כיוון בפתאומיות, ולרוץ לעבר מצב של אחד על אחד מול השוער, עוד לפני שמישהו משחקני ההגנה בכלל הבין מה קרה, היא זו שמאפשרת לו להבקיע עשרות שערים בכל עונה; ותתפלאו, הוא עושה גם הגנה.

פורטוגל ניצחה במשחק הזה 2-1 (רונאלדו הבקיע את שני השערים), העפילה לרבע הגמר ושלחה את הולנד הביתה בבושת פנים עם אפס נקודות בטורניר.
תחושת הנייטרליות שאיתה הגעתי למשחק (עם נטיה ישראלית קלה לטובת ההולנדים, כמובן) הפכה מהר מאוד לתחושת התפעלות וסיפוק גדול מכך שזכיתי לראות את הכדורגלן הטוב באירופה ביכולת שיא.

צילום: אורי ברייט

 

שבדיה – צרפת, בית ד' (19 ביוני, האיצטדיון האולימפי, קייב)

הרושם העיקרי שלי מהמשחק בין שבדיה לבין צרפת עומד בסימן הערכים הספורטיביים של העם השבדי.
ראשית – הקהל, שהציף באלפים רבים את הרחובות, ומאוחר יותר את האיצטדיון, בשלל צבעים, תלבושות, דגלים, ריקודים ושירים, שיצרו תחושה שמדובר במשחק גדול ורב חשיבות עבור השבדים, על אף שבפועל הנבחרת שלהם הודחה מהטורניר עוד בטרם המשחק החל.
שנית – השחקנים עצמם, שעלו, כאמור, למשחק חסר משמעות מבחינתם וניצחו 2-0 נבחרת שעדיפה עליהם כמעט בכל עמדה במגרש. "כמעט", מכיוון שבעמדה אחת יש לנבחרת שבדיה סופרסטאר בקנה מידה עולמי, וסופרסטאר כמו סופרסטאר, זלטן איברהימוביץ' מייצג כמעט כל סטיגמה אפשרית שקיימת לגבי כוכב כדורגל.
התחושה היא שזלטן רץ במהלך המשחק פחות מכל שחקן אחר על המגרש (על אף שאני חייב להודות שכנראה עקבתי אחריו יותר מאשר אחרי כל שחקן אחר). העובדה שהוא אחד מחלוצי המטרה הטובים בעולם, לא מונעת ממנו להיות תקוע במשך דקות ארוכות על הקו השמאלי, או סתם לשוטט בחוסר מעש במרכז המגרש.
לא תראו אותו רץ לכדור אבוד, אבל כשהוא מחליט לבצע מהלך הגנתי הוא כנראה יסיים אותו עם הכדור ברגל. יעילות מקסימלית.
השבדים לא יצרו הרבה הזדמנויות הבקעה, אבל כשהם יצרו אחת מסוכנת, תהיו בטוחים שזלטן היה מעורב. חצי מהמסירות המסוכנות לרחבת היריב הגיעו אליו, והחצי השני נמסרו על-ידו, גורמות לך להגיד "חבל שהוא לא נמצא שם כדי לקבל את המסירה של עצמו".

המשחק הסתיים, כאמור, בניצחון של השבדים. זלטן איברהימוביץ', שברוב שלבי המשחק לא הורגש כלל, הבקיע את השער היפה בטורניר והוכרז כשחקן המצטיין.
נבחרת שבדיה חגגה עם האוהדים הרבים שלה את הניצחון הגדול ונסעה הביתה גאה.
נבחרת צרפת, ביכולת רעה, העפילה לרבע הגמר, שם היא הפסידה לנבחרת שטובה ממנה בהרבה, ונסעה הביתה, כנראה גאה קצת פחות.

 

הקהל השבדי מופיע בהמוניו
הקהל השבדי מופיע בהמוניו (צילום: אורי ברייט)

פורטוגל – ספרד, חצי גמר (27 ביוני, דונבאס ארנה, דונייצק)

המשחק בקייב אמור היה לסיים את חלקו הראשון של המסע באוקראינה – החלק של הכדורגל. מעתה ואילך, אין לנו יותר כרטיסים לאף משחק, ולכן אין עלינו להיות מקובעים לתאריך מסוים במקום זה או אחר. הדבר החשוב היחיד הוא למצוא כל ערב מסך ראוי לשמו לצפות בו במשחק.
התחלנו את החלק השני של המסע בעיר אומן, הלוא היא מקום קבורתו של הרבי נחמן מברסלב. אומן היא עיר קטנה והאווירה הכפרית בה שלווה הרבה יותר מאשר בערים הגדולות בהן שהינו קודם לכן. השכונה היהודית באומן היא שכונה ישראלית לכל דבר, והיה נעים לשם שינוי לדבר קצת בעברית, ולהבין מה כתוב על השלטים ברחובות.
מאומן המשכנו דרומה לאודסה, עיר גדולה וסוג של אילת מקומית: חוף ים, מלונות וטיילת עמוסת מסיבות ודוכני שווארמה מאכזבים. היעד הבא בתכנון היה חצי האי קרים, הידוע כאזור הנופש המרכזי באוקראינה (ובחודשי הקיץ גם רוסים רבים נוהרים לשם בהמוניהם), אשר בנוסף לחופי הים השחור שקיימים גם באודסה, מציע נופים מרשימים ומסלולי טיול מגוונים.
בוקר לפני הנסיעה המתוכננת (בתאריכי יורו: בוקר אחרי המשחק האחרון ברבע הגמר) ניגשתי לאינטרנט על-מנת לברר על דרכי הנסיעה לסימפרופול, העיר המרכזית בחצי האי, על דרכי הנסיעה ממנה לערי החוף, וגם על אפשרויות הלינה בהן.
לאחר שרשמתי לי במחברת את הפרטים הרצויים, משכה אותי הסקרנות להיכנס לאתר של אופ"א ולבדוק את מצב זמינות הכרטיסים למשחקי חצי הגמר. הרגע שבו ראיתי שניתן להזמין כרטיסים לשני המשחקים, ובמחירים סבירים, היה הרגע ששינה את כל התכניות להמשך המסע.
בערב הבא כבר היינו על אוטובוס בחזרה לדונייצק.

כשהגענו לדונייצק, היינו הרבה פחות אבודים מאשר בביקור הראשון. הכרנו את קווי האוטובוסים, ידענו לאן הם נוסעים ולאן אנחנו מעוניינים להגיע. התברר גם שאוצר המילים הרוסי שלנו הכפיל את עצמו פי כמה וכמה, ומילים הכרחיות כמו "איפה", "מתי", "רחוב" ו"רכבת" כבר היו שגורות בפינו.
בקיצור, הסתדרנו הרבה יותר בקלות, ידענו איפה נוכל למצוא אוכל טוב, ולשמחתנו גם מצאנו מקום לינה סביר בקרבת האיצטדיון. עוד באותו הערב נפגשנו עם ה"דונבאס ארנה" בפעם השניה בתוך שבועיים וחצי.

כבר ציינתי שההחלטה לנסוע למשחק חצי הגמר שינתה את כל התכניות. במקום לטייל באתר הנופש המרכזי במדינה שינינו כיוון, נסענו באוטובוס במשך ארבע-עשרה שעות וחזרנו לעיר שכבר מיצינו אותה קודם לכן. משחק בין פורטוגל לבין ספרד נראה שווה את זה, במיוחד כשמדובר בשלב חצי הגמר, אבל המשחק לא עמד בציפיות.
אני לא צריך לספר לכם שהמשחק אכזב. כל מי שצפה בו יודע את זה.
מפגש בין כריסיטיאנו רונאלדו, שכבר ציינתי כמה הרשים והדהים אותי במשחק הקודם שבו ראיתי אותו, לבין נבחרת ספרד, שבה משחקים כמה מהכוכבים הגדולים ביותר בעולם, אמור היה לספק כדורגל מרהיב ושובה עין, אבל הוא עשה בדיוק את הדבר ההפוך.
היכולת המדהימה של רונאלדו התבטלה כמעט לחלוטין מול חוליות קישור והגנה המורכבות מהשחקנים הטובים ביותר בעולם (מחציתם רגילים לשחק נגד רונאלדו כמה פעמים בשנה ומחציתם מתאמנים איתו מדי יום).
הגנה יעילה של פורטוגל מנעה מהספרדים ליצור מספר רב של מצבי הבקעה (על אף שכן היו כמה מסוכנים), ונדמה שעל אף משחקים מצויינים, בראשם הגמר, היו לנבחרת ספרד יותר מדי דקות במהלך הטורניר בהן היכולת שלה אפילו לא הזכירה את היכולת ששחקניה מסוגלים להציג.
המשחק נגרר ל-120 דקות נטולות שערים, ובבעיטות ההכרעה ידה של ספרד הייתה על העליונה. בשנים בהן הספרדים הפכו לווינרים הרשמיים של הכדורגל העולמי, אפילו בבעיטות עונשין הם פייבוריטים. פורטוגל משכה את הספרדים הכי רחוק שאפשר, אבל גם זה לא הספיק לה מול איקר קסיאס וחבורתו המגובשת.
נבחרת ספרד המשיכה למשחק הגמר, אבל עבורי הטורניר הסתיים. לגמר כבר לא הצלחתי להשיג כרטיסים.

נקודת המבט שלנו במשחק בין ספרד לפורטוגל (צילום: אורי ברייט)

 

הסוף

ביום הגמר היינו בקייב. במשחק צפינו ב-Fan Zone, מרחק הליכה מהאיצטדיון בו הוא התקיים, יחד עם אלפים רבים של אוקראינים, שעטו על עצמם תחפושת של אוהדי אחת הנבחרות ושייכו את עצמם למשחק. הרוב היו כמובן בעד ספרד. כמו בישראל, גם באוקראינה העם הולך עם הטובים.
כשהמשחק הסתיים ההמונים חגגו כאילו אוקראינה היא זו שזכתה בטורניר. זיקוקים באוויר, מוזיקה ברחובות, וקהל ספרדי שאט-אט זרם מן האיצטדיון והתערבב בהמון האוקראיני על-מנת ליצור חגיגת ניצחון המונית ברחובות העיר.

למחרת קייב החלה לחזור לשגרת חיים נורמלית. ה-Fan Zone נכנס להליכי פרוק מואצים, התיירים הרבים נעלמו לחלוטין מהרחובות וההוסטל הארעי שבו שהינו כבר כמעט ונסגר. ניצלנו את הימים שנשארו לנו עד לטיסה כדי לבקר בעוד כמה אתרי תיירות שלא הספקנו לראות, ואני ניסיתי להיכנס לתחומי איצטדיון "דינאמו" כדי לראות את האנדרטה לזכר "משחק המוות" שהתקיים בימי מלחמת העולם השניה, אך אנשי ביטחון אסרו עלי את המעבר.
טורניר יורו 2012 הסתיים, הפעם לא רק עבורי, אלא עבור כולם.
בעוד שבוע וחצי ז'ילינה נגד קרית שמונה.

 

תלמיד כיתה ד' הוא אלן אייברסון החדש? (וידאו)

כולנו מכירים את אלן אייברסון. אחד הרכזים הקטנים אבל הגדולים ששיחקו את המשחק. תמיד היה נראה כאילו אייברסון הוא ילד בכיתה ד' אשר משחק נגד חבר'ה גדולים ממנו בהרבה.

והנה, מצאנו את אלן אייברסון החדש, והוא באמת בכיתה ד'. תכירו את מייק מיילס, תלמיד כיתה ד' שעושה קרוס אובר'ס כאילו הוא מכדרר את הכדור כבר שנים רבות. "מייק מייק", כך מכנים אותו חבריו, משחק בקבוצת טקסס טייטנס (Texas Titans) וכבר זכה לכינוי "אלן אייברסון הקטן". אין לדעת אם מייק מייק יהיה שחקן NBA מכיוון שהוא כל כך צעיר, אבל זה בהחלט מרשים לראות אותו שולט בכדור בכזו אומנות בגילו הצעיר.

צפו בביצועים של מייק מיילס/מייק מייק/אלן אייברסון הקטן: